היא עוד הייתה מטושטשת, הראש הסתחרר לה. לאט לאט היא מיקדה את המבט והזמזום באוזניים התאפס לנהמה של מנוע.
היא ישבה באוטובוס, כך זה נראה. לאן? מהיכן? לא ידוע. האלכוהול עוד הלם בראשה.
האוטובוס עצר בתחנה. היא זיהתה את המקום וצלצלה בפעמון. יורדת מדדה במדרגות אל הכביש.
היא נכנסה אל תחנת הדלק הקרובה וניסתה להיזכר היכן הייתה ומה עשתה שם.. ללא הצלחה. בחילה קשה אחזה בה פתאום, והבטן התעוותה קלות. היא פלטה נזיפה מבין השפתיים, ומייד נשמה עמוק כדי להירגע. הדליקה סיגריה, שאפה פנימה..הנה היא נזכרת..
יער. יער מבודד. היא כבר שתתה לא מעט. היא עם שניים, שני בנים. הם מביטים בה.
היא מחטת בפיסת הזיכרון ומנסה לפענח אותו. ובפלאש פתאומי אחד נוסף נזרק לעברה.
נסיעה. אוטו קטן, מחניק וצפוף. על ידה גבר חרדי חייכן. והוא מביט בה כאילו היא אל מאגדה ילדותית. היא מסבה מבט ומצחקקת..
זיכרון משונה.
היא מתקשרת אל חברות שלה. טווו טווו..צליל חיוג. הם לא עונים. כולם לא עונים.
מתיישבת על מדרגה ומדליקה סיגריה נוספת. זכרונות נוספים שמציפים..
היא שותה מהבקבוק, ויש עוד ועוד.. היא סגורה בחדר איתו. המקום הזה נראה מזמין. אבל לא ככה, לא עכשיו, לא עם האדם הזר הזה שלוחש לה בסוד..מה הוא לוחש?
וכסף.. כסף שמתגלגל לו בין האצבעות. תחושה משכרת של אפשרויות אינסופיות..
היא מצלצלת שוב. חברה אקראית עונה לה.
"הלו?"
"היי, זו אני. אני שתויה באמצא תחנת דלק. איזה יום היום?"
שאלה פשוטה. וכשהתשובה מתקבלת היא ממהרת לסיים את השיחה.
היא נזכרת ביער שוב. צעקות, צרחות.. גברים משתוללים.. מה קרה שם, ביער?
והיא נזכרת, והזיכרון פוצע כל כך, דוקר וחודרני.
היא צורחת, חסרת אונים, וקורסת על המדרכה. ברכיה רועדות תחתיה. עיניה זולגות דמעות.
"אלוהים, לא!" היא לוחשת. מסרבת להאמין.
"לא הייתי עדה לדבר כזה! לא הייתי שותפה!" היא נקרעת מכאב ההכרה. מההבנה שחודרת אליה לגבי מה שעשתה וראתה..
"אני טובה! אני טובה!"
היא מנסה לזעוק אל השמיים. אבל אפילו היא לא שומעת, כבר לא מאמינה בעצמה שנשארה בה עוד פיסה של טוב.
בארנק היא מוצאת את הכסף שלקחה. כסף אסור, נגוע.
ובתיק ראיות נוספות מהיום הזה.. הנוראי כל כך. בלתי אפשרי אפילו. אבל זה קרה, זה קרה..
היא נמצאת עמוק בתהום..מי יציל אותה? מי יגן עליה? מי בכלל יחוש אמפתיה כלפיה? מלוכלכת בחטאים שמעולם לא חלמה שתעשה. נגועה בכסף שנלקח באין מבחין, באלכוהול שממלא את גופה.. ובאנשים איתם היא מתרועעת.
על פניה חולף טנדר לבן. על הגג שלו סטיקרים ורמקולים גדולים. הנהג קורא לעברה "אחותינו, הכל בסדר?" והיא מהנהנת בלי לחשוב. שיסתלק לו כבר!
"אלווול!" נשמעת זעקה מתוך הרכב בעודו מתרחק ממנה, משאר אותה מאחור..
והיא? משהו בה זז. כמו סופר שחודר את הקליפות. היא יודעת למי לפנות, מי תמיד יאהב אותה..
"ממעמקים קראתי י-ה..!!" היא לוחשת, ויודעת שהוא שם, שומע. אוהב.
היא ישבה באוטובוס, כך זה נראה. לאן? מהיכן? לא ידוע. האלכוהול עוד הלם בראשה.
האוטובוס עצר בתחנה. היא זיהתה את המקום וצלצלה בפעמון. יורדת מדדה במדרגות אל הכביש.
היא נכנסה אל תחנת הדלק הקרובה וניסתה להיזכר היכן הייתה ומה עשתה שם.. ללא הצלחה. בחילה קשה אחזה בה פתאום, והבטן התעוותה קלות. היא פלטה נזיפה מבין השפתיים, ומייד נשמה עמוק כדי להירגע. הדליקה סיגריה, שאפה פנימה..הנה היא נזכרת..
יער. יער מבודד. היא כבר שתתה לא מעט. היא עם שניים, שני בנים. הם מביטים בה.
היא מחטת בפיסת הזיכרון ומנסה לפענח אותו. ובפלאש פתאומי אחד נוסף נזרק לעברה.
נסיעה. אוטו קטן, מחניק וצפוף. על ידה גבר חרדי חייכן. והוא מביט בה כאילו היא אל מאגדה ילדותית. היא מסבה מבט ומצחקקת..
זיכרון משונה.
היא מתקשרת אל חברות שלה. טווו טווו..צליל חיוג. הם לא עונים. כולם לא עונים.
מתיישבת על מדרגה ומדליקה סיגריה נוספת. זכרונות נוספים שמציפים..
היא שותה מהבקבוק, ויש עוד ועוד.. היא סגורה בחדר איתו. המקום הזה נראה מזמין. אבל לא ככה, לא עכשיו, לא עם האדם הזר הזה שלוחש לה בסוד..מה הוא לוחש?
וכסף.. כסף שמתגלגל לו בין האצבעות. תחושה משכרת של אפשרויות אינסופיות..
היא מצלצלת שוב. חברה אקראית עונה לה.
"הלו?"
"היי, זו אני. אני שתויה באמצא תחנת דלק. איזה יום היום?"
שאלה פשוטה. וכשהתשובה מתקבלת היא ממהרת לסיים את השיחה.
היא נזכרת ביער שוב. צעקות, צרחות.. גברים משתוללים.. מה קרה שם, ביער?
והיא נזכרת, והזיכרון פוצע כל כך, דוקר וחודרני.
היא צורחת, חסרת אונים, וקורסת על המדרכה. ברכיה רועדות תחתיה. עיניה זולגות דמעות.
"אלוהים, לא!" היא לוחשת. מסרבת להאמין.
"לא הייתי עדה לדבר כזה! לא הייתי שותפה!" היא נקרעת מכאב ההכרה. מההבנה שחודרת אליה לגבי מה שעשתה וראתה..
"אני טובה! אני טובה!"
היא מנסה לזעוק אל השמיים. אבל אפילו היא לא שומעת, כבר לא מאמינה בעצמה שנשארה בה עוד פיסה של טוב.
בארנק היא מוצאת את הכסף שלקחה. כסף אסור, נגוע.
ובתיק ראיות נוספות מהיום הזה.. הנוראי כל כך. בלתי אפשרי אפילו. אבל זה קרה, זה קרה..
היא נמצאת עמוק בתהום..מי יציל אותה? מי יגן עליה? מי בכלל יחוש אמפתיה כלפיה? מלוכלכת בחטאים שמעולם לא חלמה שתעשה. נגועה בכסף שנלקח באין מבחין, באלכוהול שממלא את גופה.. ובאנשים איתם היא מתרועעת.
על פניה חולף טנדר לבן. על הגג שלו סטיקרים ורמקולים גדולים. הנהג קורא לעברה "אחותינו, הכל בסדר?" והיא מהנהנת בלי לחשוב. שיסתלק לו כבר!
"אלווול!" נשמעת זעקה מתוך הרכב בעודו מתרחק ממנה, משאר אותה מאחור..
והיא? משהו בה זז. כמו סופר שחודר את הקליפות. היא יודעת למי לפנות, מי תמיד יאהב אותה..
"ממעמקים קראתי י-ה..!!" היא לוחשת, ויודעת שהוא שם, שומע. אוהב.
כואב
