כמובן שלא רק, אבל הרבה מהאכזריות של אותם מפלצות
אדם נוראיות נקנתה להם עוד בילדותם, כאשר הסיפורים
שסופרו להם במשך דורות ושהתחנכו עליהם: ׳הנזל וגרטל׳ (עמי ותמי), שלגיה, יפתח המלוכלך (או יהושע הפרוע) ועוד הם ברובם בעלי מוטיבים אכזריים במיוחד - ונודעה להם השפעה רבה על מוחות הילדים הגרמנים, שלא היססו לאחר מכן לבצע את אותם מעשי זוועה - כאשר היה להם
מקור השראה בלתי נדלה לכך.
הנה קטע ממאמר שכתב הרב משה גרילק, עורך ׳משפחה׳
ומבכירי המסבירנים החרדים, על נושא רחב יותר אמנם,
אך מצאתי לנכון לצטט אותו בהתייחס לעניין זה, ואלו דבריו:
׳נכון. זה רק משחק. אבל, אני נזכר כעת שבזמן מלחמת העולם השנייה ואני כילד פליט שבחסדי הבורא יתברך הצלחתי לגנוב את הגבול לשווייץ הניטראלית, ושם לקחו אותי לראות הצגה בשם "מקס ומוריץ". הצגה המספרת על תעלולי שני ילדים שובבים שבאחת הסצנות תופסים את האופה ומשליכים אותו לתוך התנור הבוער במאפיה שלו, כשכל קהל , כולל הילדים הצופים בהצגה, צוהל. זו הצגה גרמנית לילדים המבוססת על סיפור גרמני מפורסם. מאות מיליוני דוברי גרמנית גדלו עליו במשך דורות, בילדותם. וחוקרי ספרות, ביניהם גם חוקרי ספרות ישראליים התחקו, אחרי המלחמה, על עומק השפעתו של סיפור זה על תודעת הגרמני והשימוש היעיל שניתן לעשות בתנורים... ודי למבין...
זו אכן הייתה המסקנה הזהירה אליה הגיעו מתוך תחושה כואבת שהרעיון להשליך בני אדם לתנורים טבוע עמוק במוחו של הגרמני הממוצע מילדות ובהתאם לכך התוצאה הנוראה.
כן, בהערת אגב, אנו מספרים לילדנו סיפורים על ה"חפץ חיים" לדוגמא על מעשי חסד של גדולי ישראל ואילו בתרבותם מקס ומוריץ מטילים בשובבותם אנשים חיים אל תנור בוער׳.
ברוך ה׳ שלא שם חלקנו כהם,
ולא גורלנו ככל המונם.
אדם נוראיות נקנתה להם עוד בילדותם, כאשר הסיפורים
שסופרו להם במשך דורות ושהתחנכו עליהם: ׳הנזל וגרטל׳ (עמי ותמי), שלגיה, יפתח המלוכלך (או יהושע הפרוע) ועוד הם ברובם בעלי מוטיבים אכזריים במיוחד - ונודעה להם השפעה רבה על מוחות הילדים הגרמנים, שלא היססו לאחר מכן לבצע את אותם מעשי זוועה - כאשר היה להם
מקור השראה בלתי נדלה לכך.
הנה קטע ממאמר שכתב הרב משה גרילק, עורך ׳משפחה׳
ומבכירי המסבירנים החרדים, על נושא רחב יותר אמנם,
אך מצאתי לנכון לצטט אותו בהתייחס לעניין זה, ואלו דבריו:
׳נכון. זה רק משחק. אבל, אני נזכר כעת שבזמן מלחמת העולם השנייה ואני כילד פליט שבחסדי הבורא יתברך הצלחתי לגנוב את הגבול לשווייץ הניטראלית, ושם לקחו אותי לראות הצגה בשם "מקס ומוריץ". הצגה המספרת על תעלולי שני ילדים שובבים שבאחת הסצנות תופסים את האופה ומשליכים אותו לתוך התנור הבוער במאפיה שלו, כשכל קהל , כולל הילדים הצופים בהצגה, צוהל. זו הצגה גרמנית לילדים המבוססת על סיפור גרמני מפורסם. מאות מיליוני דוברי גרמנית גדלו עליו במשך דורות, בילדותם. וחוקרי ספרות, ביניהם גם חוקרי ספרות ישראליים התחקו, אחרי המלחמה, על עומק השפעתו של סיפור זה על תודעת הגרמני והשימוש היעיל שניתן לעשות בתנורים... ודי למבין...
זו אכן הייתה המסקנה הזהירה אליה הגיעו מתוך תחושה כואבת שהרעיון להשליך בני אדם לתנורים טבוע עמוק במוחו של הגרמני הממוצע מילדות ובהתאם לכך התוצאה הנוראה.
כן, בהערת אגב, אנו מספרים לילדנו סיפורים על ה"חפץ חיים" לדוגמא על מעשי חסד של גדולי ישראל ואילו בתרבותם מקס ומוריץ מטילים בשובבותם אנשים חיים אל תנור בוער׳.
ברוך ה׳ שלא שם חלקנו כהם,
ולא גורלנו ככל המונם.
