כשמחבל בסה"כ זורק אבנים צריך להתיחס אליו בדיוק כמו לאחד שיורה. אדרבה, זה אפילו יותר חמור. למה?
כי לחיילים יש הוראות פתיחה באש (סליחה, תיקון: הוראות אי פתיחה באש)
ובמסגרתן הם כבולים ואינם יכולים לעשות דבר, מלבד לספוג. כשמדובר בירי,
הם יכולים בקלות רבה יותר לטעון שהם היו בסכנת מוות, אך לא כן לגבי זורקי אבנים.
כשבסה"כ מיידים אבנים על "מתנחלים" ואלו ישיבו אש, הם יעצרו וישבו בכלא שנים רבות על שימוש בנשק חם,
ויחטפו כמה שנים פחות על הגנה כנגד ירי.
ירי הרבה יותר "מתחשב", כי הוא גורם למוות מהיר. לעומת זאת, זריקת אבנים שיכולה להעשות גם בידי "ילד" בן 15,
גורמת לנזק הרבה יותר גדול. אם הקרבן מת,
הוא מת לאחר יסורים קשים יותר, לפעמים הוא גם נשאר "צמח", נכה בגופו או בנפשו בגלל פגיעה מוחית.
כם גם משפחתו נקרעת בין הרצון לעזור לו לבין המשפחה שנותרה.
אם כן, למה להתיחס לזריקת אבנים על חיילים ואזרחים, במקום שבו דימם למוות החייל הצדיק שהגן על הקבר עד מותו המזעזע, יוסוף מדחאת הי"ד, מתיחסים כמו ל"ניסיון פיגוע" ולא כפיגוע?
יש להתיחס לכל ניסיון פיגוע של ידוי אבנים או ירי, כאל ניסיון שצלח ולהעמיד לדין את הרוצח,
גם אם הוא "נכשל" במשימתו (כפי שהעמידו לדין את יגאל עמיר שניסה לרצוח את רבין, ונכשל.
מישהו אחר עשה את העבודה במקומו, והוא נושא עד היום בתוצאות...






