את תופעת הנשואים שאחד מבני הזוג נהפך דתלש. (יש מקומות שזה הפך מגיפה) 

שה' יעזור לנו...

אתם מבינים עכשיו איך זה שפעם, למרות הקשיים הרבים שהיו - היו ענקי תורה, אנשים שלמדו בתנאים לא תנאים, ובכל זאת הגיעו למדרגות שהיום לא חולמים עליהם - והיום, כשהכל נגיש, כל כך קל ללמוד, והתנאים משופרים לעין ערוך מלפני 200 ו300 שנה, ובטח שמאשר לפני 1000 שנה - ועדיין אנשים גדולים בתורה, יש מעט, יחסית, והפוטנציאל נשאר גלום.

ולא - זה לא קשור רק לזה שבביאת המשיח כוחם של הגדולים קטן והכוח של הציבור עולה - זה יותר מזה, כי עדיין יש בהמון אנשים את הפוטנציאל להיות גדולים, אבל כל רעשי הרקע מסביב מקשים עלינו בצורה איומה, וגורמים לרבים רבים, לסטות מדרך הישר...

לצערנו, כולנו מכירים את זה היום...

זה גם כי הבחירה היא לגמרי חופשית ואישית לחלוטין. כ"א ואייפונו.

שמעתי פעם צדיק אחד שאמר שזה לעומת זה יש היום מצב של 'וימש חושך' וכנגד לזה 'ולבנ"י היה אור במושבותם'. ומה שפעם בדור של הבעש"ט היו נשמות בודדות של הצדיקים שהם יכלו להשתמש באור הגנוז (אני מצטט את המילים שלו!) וכל השאר היו נשמות עם פחות פוטנציאל ויכלו להגיע למדריגות גדולות אבל לא להשתמש באור הגנוז. היום בגלל שהנסיון והבחירה אישיים ככ ובגלל שהחושך מסביב לאדם עצמו גדול ככ. אז כנגד זה ה' נתן עוצמות חזקות יותר לכא עמ להתגבר על זה. שהיום כאו"א יכול להגיע למדרגה הזו של הצדיקים בדור של הבעש"ט! עכת"ד. ותוספת שלי- זה גם מאוד מסתדר עם מה שהמשיח אמר לבעשט "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה.. וידעו גם הם (כאוא בגיל העמידה) לעשות עליות וייחודים כמוך"

אז.. נכון שהכל כואב וקשה מאוד. אבל! נא להסתכל חיובי זה שיש לדתלשים אומץ לזה זה רק בגלל הבחירה החופשית לחלוטין שלהם. וכשהם יחזרו בעה (וודאי שהם יחזרו!!! כי לא ידח ממנו נידח וכי הנשמה שבהם תתעורר מתישהו) זה יהיה ממקום חופשי לחלוטין וממילא עמוק הרבה יותר מאשר סתם קשיים טכניים או מוסכמות חברתיות וכדו' שהיו משאירים פעם אנשים במצבם בתוך 'המסגרת'..

או שזה הקיצוניות בנפש.

אם אתה לא הכי טוב, אז אתה צריך לעזוב הכל.

הכל או כלום. אם לא מצליחים את הכל, עוזבים הכל

(וזה קשור גם לחטא אדם הראשון, הנחש, עמלק, המן - 

אם זה מעניין מישהו, אני אנסה להרחיב אח"כ.

ואולי גם קשור קצת ל: http://www.maagalhashana.com/hagim/elul-1 )

זה מצטרף לעוד תופעות רבות שקיימות במגזר. 
יש לי דעות רבות ותובנות, אבל אחסוך ואצנזר. 
ובשביל לעודד, אנשים עוברים תהליכים, והדתלשיות יכולה להיות רק צעד אחד בתהליך הארוך, לקראת אדם טוב וגדול יותר. 
בהתייחס למה שכתבת, לפעמים אנשים צריכים להשלים בגיל מבוגר חסכים מגיל צעיר. 

גם אני צנזרתי

(וזה חבל ועצוב מאד לפעמים)

הרבה פעמים ה"דוסיות" מהתיכון היא לא דוסיות לשם דוסיות אלא דוסיות לשם קיצוניות, ומתישהו העולם מתהפך...

תשאל את חצרוני, הוא יסביר לך באמת לעומק..

או הרבה הרבה גדולים וטובים..

|מתאפקת, אבל ממש ממש ממש לא לכתוב פה מגילות, ועוד באש שבוערת בי כרגע..|

כך התרשמתי. הטופ הוא דתל"ש. המוכשרים, ההכי עמוקים ועצמאים.

איך? אני יודע שאני מתחצף כשאני כותב - אבל שאלת שאלה אז מותר לענות.

כי אין בית, כי צריכים להיות ליברליים.

הבית צריך להיות חד משמעי, בכל נושא, גם בנושאים "גשמיים".

אז נכון שיש בתים מושלמים, אבל בחברה זה כבר מתערבב עם הרבה בתים שלא. ואם אין בית - אין מצב להצליח בחיים כנראה.

ליברליות, חושבים שאדם יכול להיות יותר מאדם אחד. 

ותרבות, התרבות החילונית, קולנוע, ספרות, הכל, זאת "רמה גבוהה" קלה להשגה.

קיצור, לא מתבדלים. והילד משיג בקלות הרבה יותר גבוהה ערכים לא יהודיים, מהתרבות, הוא נושם ממנה כפירה כל הזמן, והתשובות שלו הן הוכחות מצומקות ושלדיות ומתות על מספרים ודברים קצת רדודים לפעמים.

אז הרמה הגבוהה" הראשונה שיוצא לו לטעום היא דוקא רוח כפירה, ואז, כשמגיע יום בו הוא הופך לעצמאי, כשהוא כנה באמת - הוא מגלה שאין אצלו בפנים משהו אמיתי. ו"הוכחות" לא מעניינות אף אחד שמחפש חיים. (בהנחה שקיימות)

חולקים עלי?

האא!! אוקיי!! לא לצעוק.

סתם, חפשי..

.

(חי נפשי, הגעתי לשרשור הזה במקרה גמור.)

רק נקודות...

(ואגב, במילה אחת זה... "אידישקייט", בין השאר...)

חותמת על כל מילה שלך.

ראיתי שהגבת בצד והייתי בטוח שאת הולכת להתפוצץ עלי... חשבתי עלייך כשכתבתי את ה"לא לצעוק".

כן כן..

ברור שיש את זה גם אצל החרדים, אין על מה להדיין אפילו, (ואולי אפילו בעוצמות גבוהות יותר), אבל הנקודה שמוטיז העלה, די הגיונית. לא רואה איפה זה סותר.

וחוצמיזה, זאת לא הנקודה.

אצל חרדים הדתלשים הם הפרחחים, לרוב הם חבר'ה זולים..

אצל דת"לים הם הטופ, ולכן גם כתבתי את זה בתחילת דברי.

זה הבדל אדיר, כי נשירה תמיד יש, השאלה היא אם הגורם הוא עקרוני, בסיסי.

אני לא חושבת שזה נכון בצורה כה חד משמעית.

לא'ידעת. 

אלה גם יכולים להיות דווקא השקטים, שלא שמים לב אליהם.

אבל באמת לרוב הבנאלים יישארו בדרכם שלהם ולא יעשו שינויים דרסטיים כאלו..

אלה שפגשתי הם הטופ שבטופ.

("טופ" זאת רק בחינה מסויימת, הרי גם טיפוס בנאלי אבל שומר מצוות - הוא יותר "טופ" מהמוכשר הדתלש מבחינתי)

לא כ-ולם כמובן, יצא לי לפגוש גם טיפשים גמורים, אבל בודאי שההבדל הזה בין עוזבי התורה החרדיים ובין עוזבי התורה הדת"לים - קיים בהחלט.

אבל לא יודעת עד כמה הוא גדול..

וזה לא קשור לחכמים או טיפשים. מי שלא בטופ של הטופ זה לא אומר שהוא טיפש.

לרוב הדתל"שים יש אופי מיוחד.

סוג של שילוב של אומץ וחיפוש.

לנשור בגלל כל מה שמקיף אותם... וזה לא אומר שמבפנים הם לא ריקים ומעורערים מבפנים בגלל הבסיס הלא בריא. [כמובן שמדובר רק על אלו שכך. ואין כאן כוונה להכליל חו]
ולפעמים זה גם מוביל לצערי (ואני מכיר מקרים) לכך שהם נשארים בתחפושת שלהם אבל בשקט ובפנים הם בחוץ לגמרי ועושים הכל..
ולדעתי זה מצב יותר גרוע מאשר דתלש דומה מהציבור הדת"ל שכנה עם עצמו. אבל אני לא בטוח בזה בכלל בפרט לא במקרים שזה מתדרדר לגויות והתבוללות ממש. שאולי בכז עדיפה המסגרת חיצונית ככל שתהיה שם. ה' ירחם. מרגיש כמו הכרעת האמא בשואה איזה בן להציל.. ה' ישמור.

תכלס מה שרציתי לומר זה שמבחינת הגורם אני לא חושב שיש הבדל. וזה לא עניין של שוליים או לא. זה עניין של חינוך של חיבור בחום ובאהבה לקב"ה ולתומ"צ בעיקר. וכגורם משני הפתיחות לעולם שבחוץ והלגיטימיות שבזה.

לא בדיוק על מה שכתבת, אבל על השורות הראשונות..

מומלץ.

בהכרח שהדבר היחיד שרצית לומר זה - אתה מבית חרדי ואתה לא מבין.

וזה די מעצבן, בעיקר כי יש לי הרושם שבבית החרדי שלי הכרתי עולם לא פחות ממך, אפילו נראה לי שיותר.

בהם את מתעסקת.

אין טעם לספר לי על תמיכתך\התנגדותך, זה לא מוסיף לדיון.

מי שכל מה שיש לו לומר זה "אתה לא מבין" - לא צריך להשתתף בדיון.

בדיון צריך להסביר, דיון זה לא בחירות, עם ספירת קולות. 

ומאד מתסכל שמישהו שמבין את הנושא פחות ממך - משתמש בטיעון של "אתה מעולם אחר".

לא אכפת לי שיחשוב כך, בדיון שלא יכתוב את זה.

ואם את לא מבינה מה מעצבן - לא נורא.

ואם היא כתבה בצורה שלא מבטאת נכון את מה שהיא רצתה לומר - סליחה.

תכתבי גם "יקום אחר", או "כוכב אחר", למה לא..

(לא התכוונתי לפגוע. רק להראות את האבסורדיות שבביוטי הזה.)

אז באמת למה לא לכתוב כוכב, או יקום?

כלומר, עת עד כדי כך מרגישה מנותקת מציבורים אחרים? (שואלת באמת.) עולמות נפרדים, משמע ניתוק. אפס חיבור. כך חונכת באמת? ואם כך, מהי המשמעות של "עם ישראל", כ"עם"? ו"אהבת ישראל"... לה בכלל כבר אין משמעות...

אלו שאלות די תיאורטיות, אולי קצת ציניות. תחשבי על זה, בכל אופן.

ואפילו "מלואו", על ציבור, לא חושבת. עשה ועשי כטוב בעינייך

אגב, אתה מודה בעצמך: "כל אחד מישראל", משמע שכל ציבור הוא בבחינת "אחד ויחיד"?...

משמע שהציבור משול לעם ישראל כולו? או לאינדיבידואלים? איך זה מסתדר? (לא מומלץ להתחיל להתפלסף על זה, אבל מה שאתה רוצה

זה באמת לא קשור רק לבית וזה גם לאו דווקא הטופ, זה יכול להיות כל אחד/ת.

רוב האנשים (לא כולם) עוברים סוג של 'משבר' בעולם הרוחני/אמוני, בד"כ אחרי שיוצאים מהחממה (אולפנה/ ישיבה וכדו').

מגיע הזמן בו האדם עומד מול המציאות בחוץ, תרבות המערב וכו', עם המטען הרוחני שהוא קיבל.

וכאן נבנה מבחן האמונה שלו, אם באמת הכל ברור אצלו או שזה דווקא מעורער והוא מחליט לפרוק כל עול.

והמטען הרוחני של האדם נובע ממה שאיש השקים כתב וגם מהסביבה..

רובם של ילדי משפחות של גרעינים תורניים, ממש חיים את ה' ולא פורקים עול. כי כשאתה משפיע אתה לא מושפע.

אבל עדיין..
זה קורה במשפחות הכי טובות, ובכל מגזר.

הוא מעולם לא טען זאת... (לפחות לא בשרשור הזה)...

"יש הרבה אמת בחוץ", זה משפט חמוד מאוד, ומצלצל יופי, אבל מה היא בעצם אמת? מה זאת אומרת "בחוץ"? מה זה בכלל "בפנים"? מתחת לחומות הגטו?... לא מבינה את הנקודה. יש אמת, ואנחנו מקווים/מאמינים שהיא נמצאת אצל התורה. אם יש משהו שאינטלקטואל אמריקאני אמר, והוא נכון, ומסדר עם אמות המידה המוסריות של היהדות, יופי.. אין בכך שום בעיה, ומעולם לא הייתה עם כך בעיה. הבלבול מתחיל כשזה נשמע הגיוני, אבל סותר את מה שכתוב.

אמרתי שיש כפירה ברמה - ואין תורה ברמה. (גם אתה אמרת, שאין תורה ברמה)

בקשר לאיך לטפל.. ובכן, זה כבר באמת דורש רצינות ואחריות אמיתית, (לענות על זה).

אני לא יכול לומר שיש לי את כל זה..

אבל רק נקודה, נחמד מאד לדבר על לתת תורה בעומק. אלא שאם המצב בשטח הוא שהאלה שמתבדלים מצליחים לשמור על ילדיהם שומרי תורה יותר מבבתים ש"פתוחים לעולם" - לא ברור שיש למישהו זכות לקחת סיכון.

קודם הכל צריך להיות יציב, גם אם זה גלותי, (הרי יכלו להמיר את הדת - והחליטו לצאת לגלות ולא לוותר עליה, גלותית ככל שתהיה.) ואז אפשר לנסות להבריא ולהתפתח.

בקשר לאמת שבחוץ, טוב, כבר היה לנו ויכוח לגבי פמיניזם ועוד משהו.. לגבי השורש שלהם וכו'... אז אנחנו לא מסכימים בעניין האמת שאפשר למצוא בחוץ.

זה משפט די לא מוגדר, אז אין מה לענות עליו.

אני שומע מוסיקה לועזית, וקורא ספרים, וכו' וכו' וכל השאר, אז גם אני מסכים שיש מציאות, יש מציאות ודברים "אמיתיים" "בחוץ".. (אין כל כך "בחוץ" ו"בפנים" אצלי נכון לעכשיו) אבל יחסית לאיך ששומרי תורה רבים חושבים - אין שום אמת בחוץ, רק שקר ומוסר לא מוסרי.

מנסיון העוני, ואין עני אלא בדעת.

לפעמים דוקא אלו ה"גדושים", עוברים נסיונות בהתאם.

זו באמת תופעה כואבת

רק שאני הייתי קומונרית באריאל, וחינכתי לתורת חיים בעז, באטרף..

לא באמת ידעתי מהי תורה כנראה ומה הפנימיות שבה.

לא יודעת, לא גדלתי ככה.

אולפנה, שירות, מכללה דתית.. ופתאום הכל מתפוצץ כי משהו לא באמת אמיתי..

הווידויים האלה ככ טובים..

פשוט קרן אור כזאת. מכוונת לחום ולטוב שמאחורי כל המסכים. ומחממת.

לא הייתה לי דרך אחרת להגדיר.

תודה רבה.

אני לא חושבת שניתן לתרץ את זה, מקסימום לאמר שאלה שהתמידו, "הלכו עם האמת", ובגלל שככל שחיפשו יותר, ראו שזה יותר ויותר גדול עליהם...(אינטלקטואלים למינהם), הפחות למדנים ומקפידים, סביר שמשיכו איפה שהם, הרי הם הולכים אחר הזרם... הם דתיים.. לא יחפשו יותר מידי, לא יחפרו, ועל כן, גם אין סכנה שישליכו עול מצוות...

לא'ידעת. תירוץ מידי עלוב.

לאורך כל ההסטוריה היו כאלה שפרקו מעליהם עול מצוות, החל מאלה שסירבו לצאת ממצרים, ערב רב, קורח ועדתו, צדוקים, קראים, רפורמים, משכילים, "'ציונים". אז יש גם היום... זה לא משהו שהייתי מתרגשת ממנו, אלא מחפשת איך להתמודד עם זה, אם זו תופעה חדשה, הרי היא צריכה דרכי התמודדות חדשים.. אבל היא מושרשת וידועה, והתורה מלאה בהוראות והסתכלויות כלפי פורקי העול...

וזה התחיל אפילו לפני, ישמעאל ועשיו..

תמיד כשנדרש ציר זמן כזה עם דוג' של אישים, אני מסתבכת:-/ (כמעט תמיד)...

בכ"מ, את במצב הרבה יותר טוב משלי..

מראים שכנראה הם חושבים שאתה טועה, ושזה כן בשביל כל אחד ואחד.

אז איך מה שאתה אומר יכול רלוונטי לדיון מנקודת מבט כזאת?

(נקודת המבט הנכונה) 

והם לא באמת בנו את העולם הרוחני האמוני הפנימי שלהם, והמטען שלהם היה יחסית ריק.

באופי שלהם הם כנראה אנשי עשייה, שעושים הכל בצורה הכי טובה ועד הסוף וכשאתה בסביבה דוסית אז אתה פועל לפיה.

אבל כשהם יצאו החוצה לא היו להם את הכלים להתמודד מול כל מה שבחוץ, כי הם לא השרישו בתוכם את התורה ואת ה' באמת.

יפה יפה!

אני אוהבת את השרשור הזה, באמת. יש פה המון חכמה!!

אנחנו שואלים איך זה קורה כדי לדעת מה לשנות ולתקן.

ואני לא כ"כ מסכימה איתך שהם היו 'בדיוק כמו כולם' כי בתוך הכולם הזה כל אחד בנה וביסס את העולם הרוחני שלו,

וכשהוא יצא מהחממה הוא לא היה כעלה נידף ברוח ולא ידע איך להתמודד עם כל הנצנצים שבחוץ.

ולכן רובם של הדתל"שים לא היו מחוברים באמת.

ואני חושבת שהמודעות הזו מתחילה לעלות, לפחות אצלנו במכללה הרב יונה גודמן מעלה את העניין למודעות ונותן כלים להתמודדדות.

מבין השורות שלך אני קורא התנשאות מסויימת ובטחון גדול מידי בצדקת הדרך. לכן קשה לך להבין את התופעה.

השאלה היא האם מפנים אצבע מאשימה ומזלזלת כלפי ה'חלשים ולא רציניים' או שמסתכלים פנימה לבדוק מה צריך לתקן, ויש הרבה.

אני לא יודע כמה דתלשים את מכירה, בכל מקרה הם אנשים כמו כולנו, לפעמים שואלים שאלות קשות ומתעמקים ולפעמים סתם מתעצלים.

האם את חושבת שאת יכולה למדוד חיבור של מישהו בזמן מסויים לאלוקים?

האם את חושבת שבאולפנה התכוונת יותר חזק בשירי סעודה שלישית?

או שאולי את לומדת במכללה דתית-תורנית, אז כל מי שלא כמוך הוא עלה נידף?

מאיפה מגיעה ההתנשאות להגיד את זה?

האם את חושבת שאת מחוברת באמת לתורה? מה זה אומר בכלל?

אז בואי אני אחדש לך משהו:

הדתלש"ים היו מחוברים בדיוק כמוך, וקיבלו אותו חינוך כמוך, את לא עדיפה עליהם בשום צורה.

גם את לא מחוברת באמת לתורה, זה רק נדמה לך.

במסלול החיים שהתגלגלת אליו היה לך יותר נוח להישאר דתיה ולא ולהעלות שאלות קשות. זה ההבדל היחיד.

(וכמובן התשובות לשאלות הקשות...)

אתה סותר לגמרי את מה שאמרת בתחילה.

"גם את לא מחוברת באמת.."... כאילו אתה מכיר את הבן אדם ואת החיבור, וכאילו אתה (או בכלל, משהו) יכול למדוד מהו חיבור, ולמי יש אותו. (את זה אתה כתבת, לא?)

השאלה למה אתה מתכוון ב"דמיון".

אם אי אפשר למדוד אובייקטיבית כמה אני אוהבת את אמא שלי, זה רק בדמיון? אם כן, אז כנראה שזה לא כל-כך נורא שמשהו יהיה קיים רק בדמיון.

[ההודעה שלי די מנותקת מהשירשור כולו. הגבתי רק למשפט תמוה]

אז אני מדברת מתוך היכרות איתם, וחלילה לא מתנשאת. הכי לא שבעולם.

גדלתי ועדיין בסביבה שאינה שומרת תו"מ, אז אני האחרונה שאתנשא מעליהם.

האצבע המאשימה היא כמובן כלפינו. אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המקסימלית, אבל בסופו של דבר התוצאה לא בידיים שלנו, בכל מקרה ה' נתן בחירה חופשית.

אתה לא יודע עלי דבר וחצי דבר, אז אתה לא יכול לומר כלום על עבודת ה' שלי.

ואני לא מודדת שום עבודת ה' של אדם אחר.

יש הרבה דתל"שים או כאלה שאינם שומרי תו"מ שיש להם עולם אמוני הרבה יותר עוצמתי משלי, אבל זה עדיין בתהליך, זה לא מושלם עדיין כי הם לא מקיימים תו"מ (אבל לא על זה הדיון).

ואתה חושב שמי שיש לו בסיס אמוני חזק היה משליך את הכל מול הנצנצים בחוץ?

הוא הסוף - ההנחה שכל מי שהידתל"ש עזב בגלל "נצנצים", ובכך שלילת היתכנות של מצב של מישהו שעזב בגלל התלבטויות וקשיים מהותיים, ולא בגלל תאוות.

זה לא קשור לתאוות דווקא.

אתה יוצא מהחממה, לעולם שונה. אתה עומד מול קשיים שמציבים מולך, ואתה פתאום חושב מה אמתי? מה עדיף?

האם היהדות והתו"מ באמת כ"כ חשובים ומהותיים?

לאו דווקא ה'תאוות', אבל זה הכל ביחד, אין הפרדה ברורה בין התאוות לבין הקשיים והמחשבות שצצות.

שמנהל את חייו לפי הרגל \ יצרים לבין מי שמנהל את חייו לפי שכל?

אבל כל השכלתנות הזו, הפילוסופיה והתשובה לכל דבר, מקורה לא ביהדות.

כנ"ל המתירנות ליצרים, זה בא מאותו מקום.

אז באמת יש כאן מחלוקת עמוקה מאוד.

דבר שלא מובן לי. למה צריך ששכלתנות תגיע מתוך היהדות, האם השכל אינו הדבר הטבעי והראשוני לבנאדם? הכלי הכי בסיסי שאיתו הוא יכול לעבוד, ולכן הוא חייב להסתמך עליו לפחות ברמה מסוימת? צריך שהבנאדם יקבל את התורה לפני שהוא צועד על פיה, לא? (ושכל זה מונח די רחב)

ולמה לדעתך המתירנות ליצרים באה מאותו מקום של שכלתנות\פילוסופיה? ומאיזה מקום?

פילוסופיה היא מהיוונים אאל"ט, וגם כל התרבות של הגוף והיופי באה משם ועכשיו זה נקרא תרבות המערב.

האדם חייב להשתמש בשכל שלו, זה מה שמבדיל אותו משאר הבריאה. השכל (הדיבור) והבחירה החופשית.

אבל להשתמש בו במסגרת התורה ולא בשביל לכפור בה.

אמרתי להתעלם מהשכל?

אמרתי שצריך להשתמש בו. אבל במסגרת התורה ולא בשביל לכפור בה.

ולא אמרתי שלא צריך לשמור על הבריאות..

ואף אחד מהצדדים לא יזוז מדעתו.

מבחינת מושגים, אני רק אבהיר שהתכוונתי באופן פשוט למחשבה, ולשימוש בשכל כדי להחליט מה הבנאדם מקבל ומה הוא דוחה.

לא רציתי להתיחס ספציפית ל"פילוסופיה", שהיא תחום מסויים שיש לו (או אין לו...) הגדרה משלו, ולגביו אני לא בטוחה מה דעתי.

ובעיניי, ברור ששכל זה הכלי הראשוני שיש לבנאדם לעבוד איתו מול רעיונות שונים, וזה נראה לי מוזר שמישהו יקבל משהו בלי בסיס חושי או שכלי. בפרט, צריך להיות בסיס לקבל את התורה.

שהולכים על פיה (כוונתי היא לסדר תפיסתי ולא לסדר כרונולוגי, כי כאן נכנסים עניינים של חינוך והקניית הרגלים וכן הלאה), ואת כתבת שלא.

עכשיו הסכמת שכן.

אז כן, או לא?

הסדר ההגיוני, שאדם מקיים מצוות כי השכל שלו אומר לו שזה אמת. כך שהסיבה לקיום המצוות שלו היא הכרה שכלית.

(באופן מעשי, זה טוב שילד קטן יתחנך לקיום מצוות וייתכן שבקטנותו הוא מקיים כי אבא אמר, כי אמא תכעס \ תיתן לו פרס. וכנראה אי אפשר להימנע מזה. כך שאנשים כן מקיימים גם במצב שאין להם עדיין הכרה שכלית)

בתורה כתוב נעשה ונשמע. אני לא מתווכחת עם דבר ה'

קודם נעשה ואח"כ נפעיל ת'שכל ונחשוב

וגם אם נגיע למסקנה שהמצווה הזו הזויה ואין לנו מה לקיים אותה בכלל, אנחנו נקיים אותה בכ"ז. גם אם לפי השכל לא. כי קודם 'נשמע'.

הגיוני שאם הייתי פועלת לפי השכל, היו יורדות לפחות 3/4 ממצוות ה'. בסופו של דבר המסקנות שלנו בשכל מושפעות מהלב ומהרצונות.

שזה דבר ה', ושלא טוב "להתווכח עם דבר ה'" כלשונך, לא היית צריכה להפעיל את השכל?

הדיון שלי הוא על השלב הזה.

דבר ראשון, לא כל אחד צריך את זה.
לא כל אחד צריך את הבירור הזה ולא לכל אחד יש סוג של 'משבר אמוני'.

אני מכירה כמה שהם ממש בבחינת "תמים תהיה עם ה' א-לוקיך".

אני אישית, הבירור שלי לא נעשה לפי השכל. גידלו אותי לפי השכל, ולי זה לא היה טוב, זה פעל הפוך.

הבירור שלי וההגעה למסקנה הזו היתה דווקא דרך הרגש, דרך הלב.

אבל! במצב האידיאלי אסור שהשכל יגרום לי לפרוק עול..זו הנק' שלי. מבינה?

ואני חושבת שאנחנו כאנשי חינוך, צריכים לדעת לעבוד נכון בשני המישורים האלו ולדעת איך לשלב ביניהם.

כי בסופו של דבר זה בא ביחד.

מילים בלי מובן.

כאילו יש משהו אחר מהשכל, שקולט את הסיפור על מה שהיה בהר סיני ואת הנעשה ונשמע האמור.

פילוסופיה ליוונים, יופי וכוח גם, עוד כמה מילים על תרבות מערבית. לב, רגש, ציטוטים, קלישאות.

טיפשות זאת לא יהדות. וכתבת דברים טפשיים וחסרי מובן.

(תקנו אותי אם אני טועה, מישהו היה מוכרח לכתוב את זה)

זו ההסתכלות האמתית והנכונה, כנראה אצלך עדיין לא.

השכל לא מסוגל לקלוט את מעמד הר סיני.

"ראו את הקולות" איך אפשר לראות קולות? איך זה מסתדר בשכל?

וההמשך לא שווה תגובה..

ראו את כל ה"המולה" וה"בלגן"...

בטח יש לזה פירושים אחרים ודרושים.

אבל את לא נכחת (במובן הפשוט) במעמד הזה, ומלכתחילה הדרך היחידה שלך ללמוד אות או לקלוט איזשהי ידיעה על תורה ועל משהו בכלל בעולם הזה - היתה בעזרת השכל שלך.

זה מגוחך ורדוד. 

במובן הפשוט, קולות זה הצלילים שבוקעים מהגרון. ולא המולה ובלאגן.

איפה ראית שלא אמרתי להשתמש בשכל?

אבל השכל לבד לא יגרום לנו לקיים את כל מצוות התורה.

טיפשי? אחלה, תתמודד.

את משנה את דברייך לפי הצורך.

ה' ברא את האדם בדמותו, בצלמו.

ויחד עם זה 'אין לו דמות הגוף ואינו גוף'.

אבל זה לא אומר שהמובן הפשוט הוא בלאגן והמולה. זה אולי פירוש של אחד הפרשנים, אבל זה לא הפשט.

אני לא משנה, תראה לי איפה אמרתי שלא צריך שכל.

יש ממוני המצוות שלא מנו את האמונה כמצווה, מפני שלא הגיוני למנות את האמונה באלוקים כציווי מן התורה - הרי זה מעגלי. מהי החובה לקיים את מצוות התורה? מפני שאלוקים ציווה? ולמה להאמין באלוקים? מפני שזה ציווי מהתורה!

החיוב השכלי, וגם המוסרי, לקיים את מצוות התורה, לא יכול להיות שמקורו הוא התורה עצמה - כיצד תחייב היא את עצמה? החיוב הזה צריך אם כן לנבוע מהשכל והמוסר באופן עצמאי.

זה לא מהתורה?

החיוב השכלי, וגם המוסרי, לקיים את מצוות התורה, לא יכול להיות שמקורו הוא התורה עצמה - כיצד תחייב היא את עצמה? החיוב הזה צריך אם כן לנבוע מהשכל והמוסר באופן עצמאי.

אז אני שואלת, אם התורה לא מצווה לקיים את הכתוב בה. למה יש בה את כל הציוויים ושכר למי שמקיים ועונש למי שלא? למה כתוב בה "ובחרת בחיים"?

למה היא כן מצווה בכלל דברים? זו אותה שאלה... ברור שהתורה מצווה דברים. היא לא צריכה גם לצוות שתקיימי את ציווייה, נכון? את יכולה לשאול את שאלתך על כל אחד מהציווים בתורה, ולא ברורה לי הבחירה דווקא ב"ובחרת בחיים".

כשאני מדברת על החיוב השכלי והמוסרי, אני מדברת על השאלה מה מחייב אותי? נכון שכתוב בתורה שצריך לעשות כך וכך, אבל למה מה שכתוב בתורה מחייב אותי? כי כתוב בתורה? משהו פה נשמע לי לא בסדר.. לא?

והחוט המשולש לא במהרה יינתק..|מפזם|

לילה טוב. לילה טוב!

אולי נמשיך בפעם אחרת.

להם יש להם שכר ועונש. ומובן מאוד למה.

מי שבכלל איננו מאמין, וחוסר האמונה שלו איננו נובע מיצר כזה או אחר או מסיבות שהוא בעצם אחראי להם והם לא אובייקטיביות- כמדומני שחז"ל מכנים אותו תינוק שנשבה.

ואכן הוא לא יקבל עונש על מעשיו.

גם הם בבחינת תינוק שנשבה? (שואלת ברצינות)

אינני דן אותם.

לפחות את אלה שאני מכיר,

אני בכלל לא יודע אם הייתי עומד בנסיונות שלהם.

אבל בכל זאת, חושבני שרובם התדתל"שו מבחירה - 

הם בחרו ברע!

שה' יחזיר את כולנו בתשובה ויגאל אותנו בקרוב בחן בחסד וברחמים!

לכך שהנסיון יהיה גדול.

בסופו של דבר יש לאדם עצמו בחירה - כמו שאת כתבת.

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=6748

מה שהורגים אותו זה לא כעונש.

היית רואה שאכן הריגת תינוק שנשבה

נועדה כדי להציל את שאר העם ולא כדי להעניש אותו.

אתה צודק על אדם שכפר מבחירתו,

כפי שכתוב ברמב"ם שידעת לצטט.

אסור לך לכתוב כאן.

(ולא להגיב לו בבקשה.)

לעניין שכר ועונש ובחירה, אשמח לקרוא ולנסות להשיב. אם כי פתחתי את הדיון בהצהרה שהוא יהיה דיון עקר, והנה אני נמשכת אליו... ועוד בשעה כזו, ובמצב שינה אומלל כזה...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t587850#6474092

א"א להסיר מאתנו את האחריות ולהאשים את האחר.

זה מה שמיוחד בעמ"י, שלא כל אחד לעצמו.

ברור שלאדם יש בחירה ובסופו של דבר הוא יישא בתוצאות, אבל אנחנו כשאני חינוך (גם כהורים בע"ה) צריכים לעשות את כל ההשתדלות שבעולם שזה לא ייקרה.

מה שיקרה בסוף לא בידיים שלנו.. אבל התהליך כן.

ולא היתה מופנית כלפיך.

חוצפה למי?

אולי היו לו קשיים אך הנטייה לעזוב היא ודאי בהשפעה רבה של היצר,כי הגיונית הוא היה צריך להתאמץ מאד כדי שלא לזנוח את מה שהאמין בו עד היום בין אם זה היה אמת או שקר,מכיון שתורתנו אמת תשובות ישנן.כך שבסופו של דבר התהליך לא היה אובייקטיבי ולא ליווה אותו שיקול דעת נכון.

לגבי מה שכתבת למעלה יותר שיש לבדוק או לתקן בדברים שאינם שלמים שיש בציבור,זה דבר נכון אך גם כזה שצריך סיוג מאחר וכן מלווה את ההחלטה לעזוב נטייה יצרית.יכול להיות שגורם הקושי בשבילו היה מתוך משהו לא שלם באמת אך זה בשל עצמו לא מהווה עילה,למרות הקושי ומרירות הלב על דבר שאינו שלם,איננו "עובדי אדם",אנו יודעים מלכתחילה שעם ישראל חזר מגלות ארוכה ופגיעה רוחנית קשה ושעדיין לא הכל שלם בציבור,מימלא את הקשיים היה צריך לנטב בעוז לכיוון של התמודדות וסיוע בתיקון ולא זריקת החבילה לים.ויכולים להיות לזה כמה וכמה רבדים.

אינני בא לזלזל בקושי,אך ודאי שהמקום הנכון הוא לעשות עבודה,כמה שהיא קשה בשביל לא לוותר על תורת אמת.ואינני אומר זאת כאדם שבא וגדל מסגרת דתית תורנית אידיאלית ומסתכל מגבוה,הקושי הוא קושי,אך צריך להתמודד ולתקן,אומנם אם הזכרתי זאת אז גם אברך רבות על הטובה הגדולה שה' בירך אותי גם במסגרת זאת והדברים ארוכים.

לפחות מהדתל"שים שאני מכירה.

וואלה, שתי דעות שונות.

לגיטימי שתחלוק על דעתי ואני אחלוק על שלך.

וידוי בקטנה:

אני מה"אלה". בדרכי שלי.

ולא מסכימה עם מה שאת כותבת.

בזמן שחברותי הדוסיות שלמדו באורות ומחזיקות בדעות שלך, היו שישיסטיות תמימות שנהנו מהחיים,

אני כבר הייתי בבירורים שאפילו היום הן לא הגיעו אליהם.

הכל מתועד פה בערוץ, את מוזמנת לדפדף אחורה.

אז זהו, אני לא הולכת להסביר את עצמי פה,

רק קשה לי עם אנשים שחושבים שיש איזה תוכנית פתרונות למשברים בעבודת ה'.

אבל אולי טוב שאת נשארת בתמימות הזו...

(אבל על זה נאמר - מאיפה לך שאת מחוברת לעבודת ה'? את יודעת לאיזה עומקים אפשר להגיע שאת יכולה למדוד מישהו כ"לא מספיק מחובר"?)

יש פתרונות, אבל לכל אחד פיתרון אחר לדרך שלו.

לרוב אם הוא היה 'מספיק מחובר' הוא היה נשאר נטוע בדרך המלך.

תמיד עולות שאלות וספקות, וצריך לשאול, אבל צריך לדעת שלפעמים לא נקבל תשובה ולרוב מי ש'מספיק מחובר' יקבל וימשיך ללכת בדרך ה'. אבל מי שלא, בד"כ זה ישגע אותו, והוא יחליט להוריד את הכיפה עד שיגיע לתשובה שתניח דעתו.

אולי אני מדברת מתוך תמימות ואולי לא

מדוע הרוב הפשוט, אלה שלא היו הלמדנים הגדולים והדוסים הרציניים, ממשיכים להיות "מחוברים".

כי תשובות פשוטות והעדר תשובות - מספק אותם.

אם היית שואלת אותי לפני כמה שנים,

הייתי אומרת לך בבוז: 

בינוניות.

ולכן זה מוזר לי שאותם אנשים מתיימרים לבוא ולתת לי תשובות.

או לנתח את מה שעובר עלי ("לא היית מספיק מחוברת").

היית פעם במקום שלי, בחוויה נפשית כמו שלי, שאתה נותן לי פתרון מהשרוול?

(אני מוכנה בכיף לבלבל לך את המוח ב2 דקות שלא ידרשו ממני אפילו טיפת מאמץ. כבר עשיתי את זה לאנשים "מושלמים" ו"מחוברים". סתם לא יפה מצידי להרוס את האידיליה)

ולא, אני לא מדברת על "יש אלוקים אין אלוקים".

לא כולם זוכים...

(וזה לגמרי "לזכות", כי לא תמיד יש לך שליטה...)

אף פעם לא הייתי במקום שלך.

אבל גם את אף פעם לא היית במקום שלי.

אני עברתי דברים, ואני מכירה טוב טוב דתל"שים למיניהם.

לכן אני מדברת ממקום שכן חווה את זה.

והפתרון הוא ממש לא מהשרוול, אלא עם הרבה מחשבה ועדינות.

מצד אחד צריך לא לגרום להרגשה של חיפוף בתורה אבל מצד שני לא להרחיק.

זה קשה וזה ממש לא פתרון מהשרוול.

הוא חפיפניק, או בחר בדרך הקלה.

אבל השרשור נסוב על אותם "רציניים". אנשים שקשה להאמין עליהם שסתם הורידו את הכיפה...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t587850#6474440

ויודעת מה?

חלקם באמת פרשו כי אין להם כח.

אבל לא מאמינה שאדם ששיפוטי כלפי התחושה הזאת,

יצליח לתקן משהו.

רק לגרום דחיה.

לכבד, לדעת שלא לכל דבר אני זה שצריך למצוא פתרון.

זו היתה התגובה שלי לאותה הודעה שדיברה על אותם אנשים.

זה שאני מכבדת זה לא אומר שזה לא כואב ושאני לא צריכה לנסות לקרב אותם חזרה, או לנסות למנוע את זה לפני.

אלה לא שני דברים סותרים.

וצריך להיות מאוד עדינים כדי לא לדחות אותם, ולפעמים אני עדינה מדי.. (שזה גם לא טוב)

ברור שמנקודת מבט של "כאלה" לא תחשבי כך.

הדיון הזה והשאלה הזאת הם בגישה של עליונות והתנשאות על ה"אלה", וטוב שכך.

אולי יש בעיות בדתיים, ברור, הכל, אבל מי שעזב את התורה הוא זה שכיום עזוב ומפוספס מהחיים.

(שורש וגרביים יחלוק על זה, ברצינות, הוא בכלל לא מעדיף דתי על דתל"ש) 

כשאני אומר שיש תכנית פתרונות, אני לא מתכוון לומר שאין מורכבות אדירה, והרבה חיפוש אמיתי..

אבל אני כן מתכוון לומר שאדם עוזב את התורה בגלל בעיה, ובעיות צריך לפתור.

זה מצחיק, אם יש קבוצה של חכמים, שעברה את המבוך, ורואה היכן מתבלבלים החבר'ה שבאמצע - היא תנסה לחשוב על תכנית לפתרון משברים.

הצעירים המבולבלים שרואים רק מבוך, כמובן שיגידו שמזלזלים בהם ובמורכבות שלהם, ובעולם העשיר שלהם ובאומללות הרומנטית שלהם, אבל זה בדיוק העניין, יש פה נקודות מבט שונות, שני הצדדים חושבים שהם החכמים יותר.

ו... אדם דתי בהכרח אמור (אם הוא בריא בנפשו) לחשוב שהוא הצודק, והוא החכם, וממילא - העליונות הזאת בהחלט נותנת לו יכולת לתכנן תוכניות לפתרון משברים. הסיבה שאת אומרת שאין תכנית כזאת היא... כי את נמצאת במקומך שלך.

ובכן, הדיון הזה הוא דיון מנקודת מבט דתית, שמאמינה שהיא חכמה יותר מאלה שאינם דתיים, וממילא לגמרי הגיוני לנסות ולמצוא תכניות לפתרון משברים.

זה לא עצם הרעיון של "תכנית לפתרון משברים", אלא זה שהתכניות שיש מי שמציע כאן - הן רדודות יותר ממך. וזה אולי נכון. 

אבל זה בכללי, לאו דוקא קשור לכאן, אנשים שמבלבלים את המוח - לא צריכים לעשות את זה.

אני חושבת שחשוב לשאול את השאלה הזאת - למה יש דתלשים,

וגם לנסות לענות עליה.

זה חשוב לך, לעצמך.

כי כשאתה שואל את השאלה הזאת, אתה מנסה לדמיין מתוך עולמך הפנימי מה יכול לשבור אותך,

ואז גם בונה כלים. "מוצא פתרונות".

אבל לדעת שזה רק עולמך שלך.

אין לך יכולת לבנות כלים לאנשים אחרים שבחיים לא היית במקום שלהם.

רק לאנשים שהיו במקום שלך.

ואני לא חושבת שדתלש הוא בהכרח פחות "דתי" (במובן האמוני) ממך.

אולי החיבור שלו עמוק יותר ולכן מטלטל יותר.

זה שזה מעצבן דתל"ש זה ברור. אבל דתל"ש לא אמור להשתתף בדיון כזה בכלל, וברור שכשמיישמים "תכנית לפתרון.." זה לא באמת מיושם בצורה של "תכנית".

הייתי אומר שאולי זאת גם תשובה בתמצות לשאלה שבראש השרשור.

למה יש דתלש"ים? כי הם באים להשתתף בדיונים עליהם עצמם..

אנשים מבינים אנשים, אנשים חכמים מבינים מניעים של אנשים טפשים, ויכולים לעזור להם. (ואני מגזים בכוונה)

אני לא מתכוון להיכנס איתך לתחרות של מי יותר מטולטל ועמוק ואומלל בעולמנו השחור והטראגי.

מי שמקיים את התורה - קרוב יותר להשם, קרוב יותר לכל דבר בעל ערך. 

זאת "נקודת מבט" של אדם מאמין ושומר מצוות, לא מסכימה? סביר...

אבל אני הצודק.

(על השורה "למה יש דתלשים?")

כרגיל, אני מסכימה איתך, והייתי אומרת את זה ביותר חריף אם מישהו היה אומר את מה שאני אמרתי...

(השאלה האחרונה שלי היתה, האם מישהו שמקיים את התורה במובן המעשי-טכני שלה, קרוב יותר מאדם שמקיים אותה במובן האמוני-נפשי שלה)

שאין בכלל גבול וחלוקה ברורה בין מעשי-טכני ובין אמוני-נפשי. (כמו שאין את החלוקה הקטנונית בין "שכל" ל"רגש" או "לב")

אני מבין למה את מתכוונת, אבל אני מכיר בחורים דתיים ברמה גבוהה יותר מכל דתל"ש "מחפש" שראיתי.

(נראה לי שגם אני, כמו מה שאמר חסדי הים, חייב הרבה לזה שיצא לי להכיר אנשים חכמים, שבזכותם הבנתי דברים בצורה רצינית יותר.)

אני מסכים שהם יחידי סגולה קצת...

זה לא יתרון אמיתי של דתל"שים, אלא שפשוט קל יותר להיות אמיתי כשאתה מפרק ועוזב הכל, ו"מתחיל מהתחלה", ולכן יש בחינה כזאת, של רמה גבוהה אצל דתל"שים.

למה בכלל אדם פשוט ואדם מסובך נמצאים על אותה סקאלה של "קרבה לה'"?

זה לא יתרון אמיתי, כי זה לא שמישהו שאמיתי עם עצמו עושה פה תחרות מי יותר קרוב.

לפעמים צריך לזרוק. צריך. (צריך. כדי לשמור על הבריאות)

ולפעמים לא.

אז לא הייתי שמה את זה בכלל על אותה סקאלה...

ולא הייתי שולחת מישהו שלא מבין למה לפעמים צריך לזרוק, "לחזק" מישהו שזורק מהסיבות האלה...

אני מסכימה איתך

שזאת לא תשובה אלא "קריאה לניסוח מחדש" של השאלה..

הממ, לא יודע, אותו ה', אותו טוב.

(אולי שוב לא הבנתי את השאלה...?)

קיצור, באמת לא נראה לי שיש ויכוח.

כתבתי מקודם שלדעתי הנקודה הבעיתית היא לא בעצם זה שיש "תכנית לפתרון בעיות", אלא בזה שהתכניות לא טובות, ברמה נמוכה..

תהיי בטוחה שבתכנית המושלמת - ה"מחזק" הוא אחד שיבין בהחלט את המיועד לחיזוק.

אני כבר גולש לבירבורים. 

גם אני מסכים.

הכי פשוט:

אתה קובע את קיום המצוות כמדד לקרבה לה' (יש בזה הרבה צדק, אתה צודק).

אבל יש אנשים שזה הרבה יותר קשה להם,

ויש אנשים שאין להם שום קושי עם זה.

אז האם באמת אפשר לשים אותם על אותה סקאלה? למדוד את זה לעומת זה?

(הייתי מודדת "אנשים שאין להם קושי" בינם לבין עצמם. אין לך קושי ואתה מקפיד, אין לך קושי ואתה בכל זאת לא מקפיד... זה בהחלט, תיאורטית, מעיד על קרבה.)

צודק גם לגבי התוכנית. רק שלא נעים לומר את זה...

אלא כאחד ה"מינימומים" המרכזיים של קירבת ה'. 

זה נותן תמיד עדיפות משמעותית על פני אחד שלא מקיים, באיזשהו מישור או בחינה - זה תמיד יהיה הבדל אדיר. 

השאלה איך זה קורה מהווה חלק בהבנה, שממנה אפשר להגיע לאיך לתקן.

אינני יודע אם היחס לתופעה הזאת אמור להיות יחס ציבורי או יחס פרטי.

אסביר את עצמי:

הכפירה העצומה והאיומה, שהחלה ב200-300 שנה אחרונות-

היא בהחלט תופעה צבורית, שהיהדות ככלל היתה צריכה להתייח\ס אליה ולהבין את שורשיה,

במיוחד לאור העובדה שמההתחלה הכפירה היתה -תנועה- החל בהשכלה וכו'.

אנשים שפעלו כציבור ולא כיחידים.

לעומת זאת תופעת הדתל"שים גם אם היא רחבה עד כדי כך שכמעט אין אף אחד שאין לו חבר שהתדתל"ש,

עדיין הדתל"שים אינם ציבור שבא עם אמירה מסויימת-

מה גם שכמספר הדתל"שים מספר הסיבות להתדתל"שות.

ממילא ייתכן מאוד שכל דתל"ש הוא סיבה לחשבון נפש לחברה הפרטית הסובבת אותו,

ובכל מקרה ומקרה הדבר שצריך להשתנות - הוא מאוד מסוים.

(אני מניח שרבים יתעצבנו על ההנחה שדתל"ש מתדתל"ש כתגובה לחֶברה שלו.

אבל: א. בהרבה מקרים זה נכון, מבחינת אפילו מה שהדתל"ש אומר בעצמו.

ב. התורה אומרת לנו: "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" - ממילא התורה מציבה לפנינו אתגר - 

לפחות בפני ההורים או המחנכים לחנך אנשים בצורה כזאת (על פי דרכו) שתהיה בטוח שלא יסור ממנה גם בזקנתו.

אם כך אמורה להיות "איזה תוכנית פתרונות למשברים בעבודת ה'"). 

מקוה שכתבתי ברור.

(ממליץ לכולם להשיג - אין לי מושג איך - את החוברת 'המשפחה המחנכת' שכתב הרב יצחק שפירא.

גישה נפלאה לחינוך ולחיים בכלל)

משפט כזה.... מעניין כזה..

מה אתה בעצם רוצה לומר כשאתה מנסח את זה ככה?

לערבב נקודות מבט? לערפל את הויכוח?

הרי יהודי מאמין יאמר "חשבו", לא "הבינו".. והוא גם לא ידבר על התאמה.

כי אם הוא מאמין הוא יודע שאחרי הכל - התורה היא הכי "מתאימה".

אתה בכלל יוצא מנקודות ההנחה מהן יוצאים האנשים כאן בדיון?

וזה קשור למה שכתבתי על התבדלות. כי זה היחס לשונה.

לא יודעים לשלול.

"נוער הכיפות הזרוקות" \ שרגא פישרמן 

(יש ספר המשך- כל בנות "עלמה אבדה" ) 

כסוציולוג הוא עשה מחקר עומק - ומתאר את הממצאים שלו 

חלק מהתאוריה שלו היא - לחלק את האנשים על שני צירים- עשו בירור או לא, והחליטו או לא

מי שעשו בירור והחליטו  

מי שעשו בירור ולא החליטו -תראה אותם עדיין חיים בבירורים 

מי שלא עשו בירור והחליטו- בד"כ הם מחזיקים מאוד מהמעשה הדתי- בלי עומק מאחוריו 

מי שלא עשו בירור ולא החליטו- 

(לא זכורת את כל הפירוט של התאוריה... תקרא בספר) 

קיצר- החבר'ה שאתה רואה שהם בתיכון עושים מעשה דתי חזק מאוד- אבל אין בו בירור עומק והסכמה של כל האישיות- ובהמשך החיים זה נשבר... מגיע שלב של העדפת כנות ועומק- מול המעשה החיצוני 

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...

הכי רחוק מהטבע שיש.

כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)

בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים

על אדמת האי שלי!

באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל

אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי

שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.

אני לא רוצה.

איך נתאם?

בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם

מתאים ושולחים אותו על פני המים....

פשוט וקל.

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

אי אפשר להכיל את זה

כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.

האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...

פשוט לא יאומן.

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

כי אצלנו הכל מסודר וקבוע ו...שגור. 

אבל זה לא חייב להיות כך. אפשר וצריך ליצוק חיות ורעננות לתוך התפילות

המסודרות (והמוסדרות), כדי שהקשר עם הקב"ה יהיה תמיד חי ורענן

וזורם ופתוח.....זו עבודה לא פשוטה, מן הסתם.

"אל תקרא חרות אלא חירות".

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד

כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

אם הוא הלך לישיבה "לא ציונית" אלא ליטאית קלאסית - זה מראה לי שהוא מעריך את התורה נטו!

לק"י

ולא בטוח שציונות מעניינת אותו פחות או יותר מהתורה.

מן הסתם הלך לאן שלקחו אותו.

(והציונות היא חלק מהתורה....).

זה נשמע שנקודת ההנחה שלך היא שזה "רע" שהוא הלך לשם. "לו הוא יודע" הוא לא היה הולך. אבל - לו הוא היה יודע... מה בדיוק?

(שהתורה בלבד חשובה לו).

אלא למה הוא כן שם לב!

הוא שם לב למקום שמחשיב תורה! למקום שהיא אוהלה של תורה!

לק"י

את התורה או מחשיבים פחות?

אם ככה, את טועה...

(ובכל מקרה, קשה לי להאמין שהוא מבין את ההבדלים בין ישיבות).

כי הוא באמת לא ממש מבין בהבדלים ובמה שלנו כל כך חשוב.

זה בעברית, וזה תורה. 

את זה היא מעריכה.

שהוא הלך למקום של תורה.

ואת זה גם את מעריכה.

עוד לפני שבודקים אם זה תורה שמשלבת ציונות או לא... מבינה?

ישיבת חברון פשוט מאוד גדולה, הרבה תלמידים, מקום מרשים, אז לקחו לשם. 

הוא הרי לא מבדיל ביניהם.

פשוט הגבתי ל"פרצוף העקום" שעשו פה בשירשור הזה, כאילו יש משהו פסול בלבוא ל"חברון"

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.