את תופעת הנשואים שאחד מבני הזוג נהפך דתלש. (יש מקומות שזה הפך מגיפה) 

שה' יעזור לנו...

אתם מבינים עכשיו איך זה שפעם, למרות הקשיים הרבים שהיו - היו ענקי תורה, אנשים שלמדו בתנאים לא תנאים, ובכל זאת הגיעו למדרגות שהיום לא חולמים עליהם - והיום, כשהכל נגיש, כל כך קל ללמוד, והתנאים משופרים לעין ערוך מלפני 200 ו300 שנה, ובטח שמאשר לפני 1000 שנה - ועדיין אנשים גדולים בתורה, יש מעט, יחסית, והפוטנציאל נשאר גלום.

ולא - זה לא קשור רק לזה שבביאת המשיח כוחם של הגדולים קטן והכוח של הציבור עולה - זה יותר מזה, כי עדיין יש בהמון אנשים את הפוטנציאל להיות גדולים, אבל כל רעשי הרקע מסביב מקשים עלינו בצורה איומה, וגורמים לרבים רבים, לסטות מדרך הישר...

לצערנו, כולנו מכירים את זה היום...

זה גם כי הבחירה היא לגמרי חופשית ואישית לחלוטין. כ"א ואייפונו.

שמעתי פעם צדיק אחד שאמר שזה לעומת זה יש היום מצב של 'וימש חושך' וכנגד לזה 'ולבנ"י היה אור במושבותם'. ומה שפעם בדור של הבעש"ט היו נשמות בודדות של הצדיקים שהם יכלו להשתמש באור הגנוז (אני מצטט את המילים שלו!) וכל השאר היו נשמות עם פחות פוטנציאל ויכלו להגיע למדריגות גדולות אבל לא להשתמש באור הגנוז. היום בגלל שהנסיון והבחירה אישיים ככ ובגלל שהחושך מסביב לאדם עצמו גדול ככ. אז כנגד זה ה' נתן עוצמות חזקות יותר לכא עמ להתגבר על זה. שהיום כאו"א יכול להגיע למדרגה הזו של הצדיקים בדור של הבעש"ט! עכת"ד. ותוספת שלי- זה גם מאוד מסתדר עם מה שהמשיח אמר לבעשט "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה.. וידעו גם הם (כאוא בגיל העמידה) לעשות עליות וייחודים כמוך"

אז.. נכון שהכל כואב וקשה מאוד. אבל! נא להסתכל חיובי זה שיש לדתלשים אומץ לזה זה רק בגלל הבחירה החופשית לחלוטין שלהם. וכשהם יחזרו בעה (וודאי שהם יחזרו!!! כי לא ידח ממנו נידח וכי הנשמה שבהם תתעורר מתישהו) זה יהיה ממקום חופשי לחלוטין וממילא עמוק הרבה יותר מאשר סתם קשיים טכניים או מוסכמות חברתיות וכדו' שהיו משאירים פעם אנשים במצבם בתוך 'המסגרת'..

או שזה הקיצוניות בנפש.

אם אתה לא הכי טוב, אז אתה צריך לעזוב הכל.

הכל או כלום. אם לא מצליחים את הכל, עוזבים הכל

(וזה קשור גם לחטא אדם הראשון, הנחש, עמלק, המן - 

אם זה מעניין מישהו, אני אנסה להרחיב אח"כ.

ואולי גם קשור קצת ל: http://www.maagalhashana.com/hagim/elul-1 )

זה מצטרף לעוד תופעות רבות שקיימות במגזר. 
יש לי דעות רבות ותובנות, אבל אחסוך ואצנזר. 
ובשביל לעודד, אנשים עוברים תהליכים, והדתלשיות יכולה להיות רק צעד אחד בתהליך הארוך, לקראת אדם טוב וגדול יותר. 
בהתייחס למה שכתבת, לפעמים אנשים צריכים להשלים בגיל מבוגר חסכים מגיל צעיר. 

גם אני צנזרתי

(וזה חבל ועצוב מאד לפעמים)

הרבה פעמים ה"דוסיות" מהתיכון היא לא דוסיות לשם דוסיות אלא דוסיות לשם קיצוניות, ומתישהו העולם מתהפך...

תשאל את חצרוני, הוא יסביר לך באמת לעומק..

או הרבה הרבה גדולים וטובים..

|מתאפקת, אבל ממש ממש ממש לא לכתוב פה מגילות, ועוד באש שבוערת בי כרגע..|

כך התרשמתי. הטופ הוא דתל"ש. המוכשרים, ההכי עמוקים ועצמאים.

איך? אני יודע שאני מתחצף כשאני כותב - אבל שאלת שאלה אז מותר לענות.

כי אין בית, כי צריכים להיות ליברליים.

הבית צריך להיות חד משמעי, בכל נושא, גם בנושאים "גשמיים".

אז נכון שיש בתים מושלמים, אבל בחברה זה כבר מתערבב עם הרבה בתים שלא. ואם אין בית - אין מצב להצליח בחיים כנראה.

ליברליות, חושבים שאדם יכול להיות יותר מאדם אחד. 

ותרבות, התרבות החילונית, קולנוע, ספרות, הכל, זאת "רמה גבוהה" קלה להשגה.

קיצור, לא מתבדלים. והילד משיג בקלות הרבה יותר גבוהה ערכים לא יהודיים, מהתרבות, הוא נושם ממנה כפירה כל הזמן, והתשובות שלו הן הוכחות מצומקות ושלדיות ומתות על מספרים ודברים קצת רדודים לפעמים.

אז הרמה הגבוהה" הראשונה שיוצא לו לטעום היא דוקא רוח כפירה, ואז, כשמגיע יום בו הוא הופך לעצמאי, כשהוא כנה באמת - הוא מגלה שאין אצלו בפנים משהו אמיתי. ו"הוכחות" לא מעניינות אף אחד שמחפש חיים. (בהנחה שקיימות)

חולקים עלי?

האא!! אוקיי!! לא לצעוק.

סתם, חפשי..

.

(חי נפשי, הגעתי לשרשור הזה במקרה גמור.)

רק נקודות...

(ואגב, במילה אחת זה... "אידישקייט", בין השאר...)

חותמת על כל מילה שלך.

ראיתי שהגבת בצד והייתי בטוח שאת הולכת להתפוצץ עלי... חשבתי עלייך כשכתבתי את ה"לא לצעוק".

כן כן..

ברור שיש את זה גם אצל החרדים, אין על מה להדיין אפילו, (ואולי אפילו בעוצמות גבוהות יותר), אבל הנקודה שמוטיז העלה, די הגיונית. לא רואה איפה זה סותר.

וחוצמיזה, זאת לא הנקודה.

אצל חרדים הדתלשים הם הפרחחים, לרוב הם חבר'ה זולים..

אצל דת"לים הם הטופ, ולכן גם כתבתי את זה בתחילת דברי.

זה הבדל אדיר, כי נשירה תמיד יש, השאלה היא אם הגורם הוא עקרוני, בסיסי.

אני לא חושבת שזה נכון בצורה כה חד משמעית.

לא'ידעת. 

אלה גם יכולים להיות דווקא השקטים, שלא שמים לב אליהם.

אבל באמת לרוב הבנאלים יישארו בדרכם שלהם ולא יעשו שינויים דרסטיים כאלו..

אלה שפגשתי הם הטופ שבטופ.

("טופ" זאת רק בחינה מסויימת, הרי גם טיפוס בנאלי אבל שומר מצוות - הוא יותר "טופ" מהמוכשר הדתלש מבחינתי)

לא כ-ולם כמובן, יצא לי לפגוש גם טיפשים גמורים, אבל בודאי שההבדל הזה בין עוזבי התורה החרדיים ובין עוזבי התורה הדת"לים - קיים בהחלט.

אבל לא יודעת עד כמה הוא גדול..

וזה לא קשור לחכמים או טיפשים. מי שלא בטופ של הטופ זה לא אומר שהוא טיפש.

לרוב הדתל"שים יש אופי מיוחד.

סוג של שילוב של אומץ וחיפוש.

לנשור בגלל כל מה שמקיף אותם... וזה לא אומר שמבפנים הם לא ריקים ומעורערים מבפנים בגלל הבסיס הלא בריא. [כמובן שמדובר רק על אלו שכך. ואין כאן כוונה להכליל חו]
ולפעמים זה גם מוביל לצערי (ואני מכיר מקרים) לכך שהם נשארים בתחפושת שלהם אבל בשקט ובפנים הם בחוץ לגמרי ועושים הכל..
ולדעתי זה מצב יותר גרוע מאשר דתלש דומה מהציבור הדת"ל שכנה עם עצמו. אבל אני לא בטוח בזה בכלל בפרט לא במקרים שזה מתדרדר לגויות והתבוללות ממש. שאולי בכז עדיפה המסגרת חיצונית ככל שתהיה שם. ה' ירחם. מרגיש כמו הכרעת האמא בשואה איזה בן להציל.. ה' ישמור.

תכלס מה שרציתי לומר זה שמבחינת הגורם אני לא חושב שיש הבדל. וזה לא עניין של שוליים או לא. זה עניין של חינוך של חיבור בחום ובאהבה לקב"ה ולתומ"צ בעיקר. וכגורם משני הפתיחות לעולם שבחוץ והלגיטימיות שבזה.

לא בדיוק על מה שכתבת, אבל על השורות הראשונות..

מומלץ.

בהכרח שהדבר היחיד שרצית לומר זה - אתה מבית חרדי ואתה לא מבין.

וזה די מעצבן, בעיקר כי יש לי הרושם שבבית החרדי שלי הכרתי עולם לא פחות ממך, אפילו נראה לי שיותר.

בהם את מתעסקת.

אין טעם לספר לי על תמיכתך\התנגדותך, זה לא מוסיף לדיון.

מי שכל מה שיש לו לומר זה "אתה לא מבין" - לא צריך להשתתף בדיון.

בדיון צריך להסביר, דיון זה לא בחירות, עם ספירת קולות. 

ומאד מתסכל שמישהו שמבין את הנושא פחות ממך - משתמש בטיעון של "אתה מעולם אחר".

לא אכפת לי שיחשוב כך, בדיון שלא יכתוב את זה.

ואם את לא מבינה מה מעצבן - לא נורא.

ואם היא כתבה בצורה שלא מבטאת נכון את מה שהיא רצתה לומר - סליחה.

תכתבי גם "יקום אחר", או "כוכב אחר", למה לא..

(לא התכוונתי לפגוע. רק להראות את האבסורדיות שבביוטי הזה.)

אז באמת למה לא לכתוב כוכב, או יקום?

כלומר, עת עד כדי כך מרגישה מנותקת מציבורים אחרים? (שואלת באמת.) עולמות נפרדים, משמע ניתוק. אפס חיבור. כך חונכת באמת? ואם כך, מהי המשמעות של "עם ישראל", כ"עם"? ו"אהבת ישראל"... לה בכלל כבר אין משמעות...

אלו שאלות די תיאורטיות, אולי קצת ציניות. תחשבי על זה, בכל אופן.

ואפילו "מלואו", על ציבור, לא חושבת. עשה ועשי כטוב בעינייך

אגב, אתה מודה בעצמך: "כל אחד מישראל", משמע שכל ציבור הוא בבחינת "אחד ויחיד"?...

משמע שהציבור משול לעם ישראל כולו? או לאינדיבידואלים? איך זה מסתדר? (לא מומלץ להתחיל להתפלסף על זה, אבל מה שאתה רוצה

זה באמת לא קשור רק לבית וזה גם לאו דווקא הטופ, זה יכול להיות כל אחד/ת.

רוב האנשים (לא כולם) עוברים סוג של 'משבר' בעולם הרוחני/אמוני, בד"כ אחרי שיוצאים מהחממה (אולפנה/ ישיבה וכדו').

מגיע הזמן בו האדם עומד מול המציאות בחוץ, תרבות המערב וכו', עם המטען הרוחני שהוא קיבל.

וכאן נבנה מבחן האמונה שלו, אם באמת הכל ברור אצלו או שזה דווקא מעורער והוא מחליט לפרוק כל עול.

והמטען הרוחני של האדם נובע ממה שאיש השקים כתב וגם מהסביבה..

רובם של ילדי משפחות של גרעינים תורניים, ממש חיים את ה' ולא פורקים עול. כי כשאתה משפיע אתה לא מושפע.

אבל עדיין..
זה קורה במשפחות הכי טובות, ובכל מגזר.

הוא מעולם לא טען זאת... (לפחות לא בשרשור הזה)...

"יש הרבה אמת בחוץ", זה משפט חמוד מאוד, ומצלצל יופי, אבל מה היא בעצם אמת? מה זאת אומרת "בחוץ"? מה זה בכלל "בפנים"? מתחת לחומות הגטו?... לא מבינה את הנקודה. יש אמת, ואנחנו מקווים/מאמינים שהיא נמצאת אצל התורה. אם יש משהו שאינטלקטואל אמריקאני אמר, והוא נכון, ומסדר עם אמות המידה המוסריות של היהדות, יופי.. אין בכך שום בעיה, ומעולם לא הייתה עם כך בעיה. הבלבול מתחיל כשזה נשמע הגיוני, אבל סותר את מה שכתוב.

אמרתי שיש כפירה ברמה - ואין תורה ברמה. (גם אתה אמרת, שאין תורה ברמה)

בקשר לאיך לטפל.. ובכן, זה כבר באמת דורש רצינות ואחריות אמיתית, (לענות על זה).

אני לא יכול לומר שיש לי את כל זה..

אבל רק נקודה, נחמד מאד לדבר על לתת תורה בעומק. אלא שאם המצב בשטח הוא שהאלה שמתבדלים מצליחים לשמור על ילדיהם שומרי תורה יותר מבבתים ש"פתוחים לעולם" - לא ברור שיש למישהו זכות לקחת סיכון.

קודם הכל צריך להיות יציב, גם אם זה גלותי, (הרי יכלו להמיר את הדת - והחליטו לצאת לגלות ולא לוותר עליה, גלותית ככל שתהיה.) ואז אפשר לנסות להבריא ולהתפתח.

בקשר לאמת שבחוץ, טוב, כבר היה לנו ויכוח לגבי פמיניזם ועוד משהו.. לגבי השורש שלהם וכו'... אז אנחנו לא מסכימים בעניין האמת שאפשר למצוא בחוץ.

זה משפט די לא מוגדר, אז אין מה לענות עליו.

אני שומע מוסיקה לועזית, וקורא ספרים, וכו' וכו' וכל השאר, אז גם אני מסכים שיש מציאות, יש מציאות ודברים "אמיתיים" "בחוץ".. (אין כל כך "בחוץ" ו"בפנים" אצלי נכון לעכשיו) אבל יחסית לאיך ששומרי תורה רבים חושבים - אין שום אמת בחוץ, רק שקר ומוסר לא מוסרי.

מנסיון העוני, ואין עני אלא בדעת.

לפעמים דוקא אלו ה"גדושים", עוברים נסיונות בהתאם.

זו באמת תופעה כואבת

רק שאני הייתי קומונרית באריאל, וחינכתי לתורת חיים בעז, באטרף..

לא באמת ידעתי מהי תורה כנראה ומה הפנימיות שבה.

לא יודעת, לא גדלתי ככה.

אולפנה, שירות, מכללה דתית.. ופתאום הכל מתפוצץ כי משהו לא באמת אמיתי..

הווידויים האלה ככ טובים..

פשוט קרן אור כזאת. מכוונת לחום ולטוב שמאחורי כל המסכים. ומחממת.

לא הייתה לי דרך אחרת להגדיר.

תודה רבה.

אני לא חושבת שניתן לתרץ את זה, מקסימום לאמר שאלה שהתמידו, "הלכו עם האמת", ובגלל שככל שחיפשו יותר, ראו שזה יותר ויותר גדול עליהם...(אינטלקטואלים למינהם), הפחות למדנים ומקפידים, סביר שמשיכו איפה שהם, הרי הם הולכים אחר הזרם... הם דתיים.. לא יחפשו יותר מידי, לא יחפרו, ועל כן, גם אין סכנה שישליכו עול מצוות...

לא'ידעת. תירוץ מידי עלוב.

לאורך כל ההסטוריה היו כאלה שפרקו מעליהם עול מצוות, החל מאלה שסירבו לצאת ממצרים, ערב רב, קורח ועדתו, צדוקים, קראים, רפורמים, משכילים, "'ציונים". אז יש גם היום... זה לא משהו שהייתי מתרגשת ממנו, אלא מחפשת איך להתמודד עם זה, אם זו תופעה חדשה, הרי היא צריכה דרכי התמודדות חדשים.. אבל היא מושרשת וידועה, והתורה מלאה בהוראות והסתכלויות כלפי פורקי העול...

וזה התחיל אפילו לפני, ישמעאל ועשיו..

תמיד כשנדרש ציר זמן כזה עם דוג' של אישים, אני מסתבכת:-/ (כמעט תמיד)...

בכ"מ, את במצב הרבה יותר טוב משלי..

מראים שכנראה הם חושבים שאתה טועה, ושזה כן בשביל כל אחד ואחד.

אז איך מה שאתה אומר יכול רלוונטי לדיון מנקודת מבט כזאת?

(נקודת המבט הנכונה) 

והם לא באמת בנו את העולם הרוחני האמוני הפנימי שלהם, והמטען שלהם היה יחסית ריק.

באופי שלהם הם כנראה אנשי עשייה, שעושים הכל בצורה הכי טובה ועד הסוף וכשאתה בסביבה דוסית אז אתה פועל לפיה.

אבל כשהם יצאו החוצה לא היו להם את הכלים להתמודד מול כל מה שבחוץ, כי הם לא השרישו בתוכם את התורה ואת ה' באמת.

יפה יפה!

אני אוהבת את השרשור הזה, באמת. יש פה המון חכמה!!

אנחנו שואלים איך זה קורה כדי לדעת מה לשנות ולתקן.

ואני לא כ"כ מסכימה איתך שהם היו 'בדיוק כמו כולם' כי בתוך הכולם הזה כל אחד בנה וביסס את העולם הרוחני שלו,

וכשהוא יצא מהחממה הוא לא היה כעלה נידף ברוח ולא ידע איך להתמודד עם כל הנצנצים שבחוץ.

ולכן רובם של הדתל"שים לא היו מחוברים באמת.

ואני חושבת שהמודעות הזו מתחילה לעלות, לפחות אצלנו במכללה הרב יונה גודמן מעלה את העניין למודעות ונותן כלים להתמודדדות.

מבין השורות שלך אני קורא התנשאות מסויימת ובטחון גדול מידי בצדקת הדרך. לכן קשה לך להבין את התופעה.

השאלה היא האם מפנים אצבע מאשימה ומזלזלת כלפי ה'חלשים ולא רציניים' או שמסתכלים פנימה לבדוק מה צריך לתקן, ויש הרבה.

אני לא יודע כמה דתלשים את מכירה, בכל מקרה הם אנשים כמו כולנו, לפעמים שואלים שאלות קשות ומתעמקים ולפעמים סתם מתעצלים.

האם את חושבת שאת יכולה למדוד חיבור של מישהו בזמן מסויים לאלוקים?

האם את חושבת שבאולפנה התכוונת יותר חזק בשירי סעודה שלישית?

או שאולי את לומדת במכללה דתית-תורנית, אז כל מי שלא כמוך הוא עלה נידף?

מאיפה מגיעה ההתנשאות להגיד את זה?

האם את חושבת שאת מחוברת באמת לתורה? מה זה אומר בכלל?

אז בואי אני אחדש לך משהו:

הדתלש"ים היו מחוברים בדיוק כמוך, וקיבלו אותו חינוך כמוך, את לא עדיפה עליהם בשום צורה.

גם את לא מחוברת באמת לתורה, זה רק נדמה לך.

במסלול החיים שהתגלגלת אליו היה לך יותר נוח להישאר דתיה ולא ולהעלות שאלות קשות. זה ההבדל היחיד.

(וכמובן התשובות לשאלות הקשות...)

אתה סותר לגמרי את מה שאמרת בתחילה.

"גם את לא מחוברת באמת.."... כאילו אתה מכיר את הבן אדם ואת החיבור, וכאילו אתה (או בכלל, משהו) יכול למדוד מהו חיבור, ולמי יש אותו. (את זה אתה כתבת, לא?)

השאלה למה אתה מתכוון ב"דמיון".

אם אי אפשר למדוד אובייקטיבית כמה אני אוהבת את אמא שלי, זה רק בדמיון? אם כן, אז כנראה שזה לא כל-כך נורא שמשהו יהיה קיים רק בדמיון.

[ההודעה שלי די מנותקת מהשירשור כולו. הגבתי רק למשפט תמוה]

אז אני מדברת מתוך היכרות איתם, וחלילה לא מתנשאת. הכי לא שבעולם.

גדלתי ועדיין בסביבה שאינה שומרת תו"מ, אז אני האחרונה שאתנשא מעליהם.

האצבע המאשימה היא כמובן כלפינו. אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המקסימלית, אבל בסופו של דבר התוצאה לא בידיים שלנו, בכל מקרה ה' נתן בחירה חופשית.

אתה לא יודע עלי דבר וחצי דבר, אז אתה לא יכול לומר כלום על עבודת ה' שלי.

ואני לא מודדת שום עבודת ה' של אדם אחר.

יש הרבה דתל"שים או כאלה שאינם שומרי תו"מ שיש להם עולם אמוני הרבה יותר עוצמתי משלי, אבל זה עדיין בתהליך, זה לא מושלם עדיין כי הם לא מקיימים תו"מ (אבל לא על זה הדיון).

ואתה חושב שמי שיש לו בסיס אמוני חזק היה משליך את הכל מול הנצנצים בחוץ?

הוא הסוף - ההנחה שכל מי שהידתל"ש עזב בגלל "נצנצים", ובכך שלילת היתכנות של מצב של מישהו שעזב בגלל התלבטויות וקשיים מהותיים, ולא בגלל תאוות.

זה לא קשור לתאוות דווקא.

אתה יוצא מהחממה, לעולם שונה. אתה עומד מול קשיים שמציבים מולך, ואתה פתאום חושב מה אמתי? מה עדיף?

האם היהדות והתו"מ באמת כ"כ חשובים ומהותיים?

לאו דווקא ה'תאוות', אבל זה הכל ביחד, אין הפרדה ברורה בין התאוות לבין הקשיים והמחשבות שצצות.

שמנהל את חייו לפי הרגל \ יצרים לבין מי שמנהל את חייו לפי שכל?

אבל כל השכלתנות הזו, הפילוסופיה והתשובה לכל דבר, מקורה לא ביהדות.

כנ"ל המתירנות ליצרים, זה בא מאותו מקום.

אז באמת יש כאן מחלוקת עמוקה מאוד.

דבר שלא מובן לי. למה צריך ששכלתנות תגיע מתוך היהדות, האם השכל אינו הדבר הטבעי והראשוני לבנאדם? הכלי הכי בסיסי שאיתו הוא יכול לעבוד, ולכן הוא חייב להסתמך עליו לפחות ברמה מסוימת? צריך שהבנאדם יקבל את התורה לפני שהוא צועד על פיה, לא? (ושכל זה מונח די רחב)

ולמה לדעתך המתירנות ליצרים באה מאותו מקום של שכלתנות\פילוסופיה? ומאיזה מקום?

פילוסופיה היא מהיוונים אאל"ט, וגם כל התרבות של הגוף והיופי באה משם ועכשיו זה נקרא תרבות המערב.

האדם חייב להשתמש בשכל שלו, זה מה שמבדיל אותו משאר הבריאה. השכל (הדיבור) והבחירה החופשית.

אבל להשתמש בו במסגרת התורה ולא בשביל לכפור בה.

אמרתי להתעלם מהשכל?

אמרתי שצריך להשתמש בו. אבל במסגרת התורה ולא בשביל לכפור בה.

ולא אמרתי שלא צריך לשמור על הבריאות..

ואף אחד מהצדדים לא יזוז מדעתו.

מבחינת מושגים, אני רק אבהיר שהתכוונתי באופן פשוט למחשבה, ולשימוש בשכל כדי להחליט מה הבנאדם מקבל ומה הוא דוחה.

לא רציתי להתיחס ספציפית ל"פילוסופיה", שהיא תחום מסויים שיש לו (או אין לו...) הגדרה משלו, ולגביו אני לא בטוחה מה דעתי.

ובעיניי, ברור ששכל זה הכלי הראשוני שיש לבנאדם לעבוד איתו מול רעיונות שונים, וזה נראה לי מוזר שמישהו יקבל משהו בלי בסיס חושי או שכלי. בפרט, צריך להיות בסיס לקבל את התורה.

שהולכים על פיה (כוונתי היא לסדר תפיסתי ולא לסדר כרונולוגי, כי כאן נכנסים עניינים של חינוך והקניית הרגלים וכן הלאה), ואת כתבת שלא.

עכשיו הסכמת שכן.

אז כן, או לא?

הסדר ההגיוני, שאדם מקיים מצוות כי השכל שלו אומר לו שזה אמת. כך שהסיבה לקיום המצוות שלו היא הכרה שכלית.

(באופן מעשי, זה טוב שילד קטן יתחנך לקיום מצוות וייתכן שבקטנותו הוא מקיים כי אבא אמר, כי אמא תכעס \ תיתן לו פרס. וכנראה אי אפשר להימנע מזה. כך שאנשים כן מקיימים גם במצב שאין להם עדיין הכרה שכלית)

בתורה כתוב נעשה ונשמע. אני לא מתווכחת עם דבר ה'

קודם נעשה ואח"כ נפעיל ת'שכל ונחשוב

וגם אם נגיע למסקנה שהמצווה הזו הזויה ואין לנו מה לקיים אותה בכלל, אנחנו נקיים אותה בכ"ז. גם אם לפי השכל לא. כי קודם 'נשמע'.

הגיוני שאם הייתי פועלת לפי השכל, היו יורדות לפחות 3/4 ממצוות ה'. בסופו של דבר המסקנות שלנו בשכל מושפעות מהלב ומהרצונות.

שזה דבר ה', ושלא טוב "להתווכח עם דבר ה'" כלשונך, לא היית צריכה להפעיל את השכל?

הדיון שלי הוא על השלב הזה.

דבר ראשון, לא כל אחד צריך את זה.
לא כל אחד צריך את הבירור הזה ולא לכל אחד יש סוג של 'משבר אמוני'.

אני מכירה כמה שהם ממש בבחינת "תמים תהיה עם ה' א-לוקיך".

אני אישית, הבירור שלי לא נעשה לפי השכל. גידלו אותי לפי השכל, ולי זה לא היה טוב, זה פעל הפוך.

הבירור שלי וההגעה למסקנה הזו היתה דווקא דרך הרגש, דרך הלב.

אבל! במצב האידיאלי אסור שהשכל יגרום לי לפרוק עול..זו הנק' שלי. מבינה?

ואני חושבת שאנחנו כאנשי חינוך, צריכים לדעת לעבוד נכון בשני המישורים האלו ולדעת איך לשלב ביניהם.

כי בסופו של דבר זה בא ביחד.

מילים בלי מובן.

כאילו יש משהו אחר מהשכל, שקולט את הסיפור על מה שהיה בהר סיני ואת הנעשה ונשמע האמור.

פילוסופיה ליוונים, יופי וכוח גם, עוד כמה מילים על תרבות מערבית. לב, רגש, ציטוטים, קלישאות.

טיפשות זאת לא יהדות. וכתבת דברים טפשיים וחסרי מובן.

(תקנו אותי אם אני טועה, מישהו היה מוכרח לכתוב את זה)

זו ההסתכלות האמתית והנכונה, כנראה אצלך עדיין לא.

השכל לא מסוגל לקלוט את מעמד הר סיני.

"ראו את הקולות" איך אפשר לראות קולות? איך זה מסתדר בשכל?

וההמשך לא שווה תגובה..

ראו את כל ה"המולה" וה"בלגן"...

בטח יש לזה פירושים אחרים ודרושים.

אבל את לא נכחת (במובן הפשוט) במעמד הזה, ומלכתחילה הדרך היחידה שלך ללמוד אות או לקלוט איזשהי ידיעה על תורה ועל משהו בכלל בעולם הזה - היתה בעזרת השכל שלך.

זה מגוחך ורדוד. 

במובן הפשוט, קולות זה הצלילים שבוקעים מהגרון. ולא המולה ובלאגן.

איפה ראית שלא אמרתי להשתמש בשכל?

אבל השכל לבד לא יגרום לנו לקיים את כל מצוות התורה.

טיפשי? אחלה, תתמודד.

את משנה את דברייך לפי הצורך.

ה' ברא את האדם בדמותו, בצלמו.

ויחד עם זה 'אין לו דמות הגוף ואינו גוף'.

אבל זה לא אומר שהמובן הפשוט הוא בלאגן והמולה. זה אולי פירוש של אחד הפרשנים, אבל זה לא הפשט.

אני לא משנה, תראה לי איפה אמרתי שלא צריך שכל.

יש ממוני המצוות שלא מנו את האמונה כמצווה, מפני שלא הגיוני למנות את האמונה באלוקים כציווי מן התורה - הרי זה מעגלי. מהי החובה לקיים את מצוות התורה? מפני שאלוקים ציווה? ולמה להאמין באלוקים? מפני שזה ציווי מהתורה!

החיוב השכלי, וגם המוסרי, לקיים את מצוות התורה, לא יכול להיות שמקורו הוא התורה עצמה - כיצד תחייב היא את עצמה? החיוב הזה צריך אם כן לנבוע מהשכל והמוסר באופן עצמאי.

זה לא מהתורה?

החיוב השכלי, וגם המוסרי, לקיים את מצוות התורה, לא יכול להיות שמקורו הוא התורה עצמה - כיצד תחייב היא את עצמה? החיוב הזה צריך אם כן לנבוע מהשכל והמוסר באופן עצמאי.

אז אני שואלת, אם התורה לא מצווה לקיים את הכתוב בה. למה יש בה את כל הציוויים ושכר למי שמקיים ועונש למי שלא? למה כתוב בה "ובחרת בחיים"?

למה היא כן מצווה בכלל דברים? זו אותה שאלה... ברור שהתורה מצווה דברים. היא לא צריכה גם לצוות שתקיימי את ציווייה, נכון? את יכולה לשאול את שאלתך על כל אחד מהציווים בתורה, ולא ברורה לי הבחירה דווקא ב"ובחרת בחיים".

כשאני מדברת על החיוב השכלי והמוסרי, אני מדברת על השאלה מה מחייב אותי? נכון שכתוב בתורה שצריך לעשות כך וכך, אבל למה מה שכתוב בתורה מחייב אותי? כי כתוב בתורה? משהו פה נשמע לי לא בסדר.. לא?

והחוט המשולש לא במהרה יינתק..|מפזם|

לילה טוב. לילה טוב!

אולי נמשיך בפעם אחרת.

להם יש להם שכר ועונש. ומובן מאוד למה.

מי שבכלל איננו מאמין, וחוסר האמונה שלו איננו נובע מיצר כזה או אחר או מסיבות שהוא בעצם אחראי להם והם לא אובייקטיביות- כמדומני שחז"ל מכנים אותו תינוק שנשבה.

ואכן הוא לא יקבל עונש על מעשיו.

גם הם בבחינת תינוק שנשבה? (שואלת ברצינות)

אינני דן אותם.

לפחות את אלה שאני מכיר,

אני בכלל לא יודע אם הייתי עומד בנסיונות שלהם.

אבל בכל זאת, חושבני שרובם התדתל"שו מבחירה - 

הם בחרו ברע!

שה' יחזיר את כולנו בתשובה ויגאל אותנו בקרוב בחן בחסד וברחמים!

לכך שהנסיון יהיה גדול.

בסופו של דבר יש לאדם עצמו בחירה - כמו שאת כתבת.

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=6748

מה שהורגים אותו זה לא כעונש.

היית רואה שאכן הריגת תינוק שנשבה

נועדה כדי להציל את שאר העם ולא כדי להעניש אותו.

אתה צודק על אדם שכפר מבחירתו,

כפי שכתוב ברמב"ם שידעת לצטט.

אסור לך לכתוב כאן.

(ולא להגיב לו בבקשה.)

לעניין שכר ועונש ובחירה, אשמח לקרוא ולנסות להשיב. אם כי פתחתי את הדיון בהצהרה שהוא יהיה דיון עקר, והנה אני נמשכת אליו... ועוד בשעה כזו, ובמצב שינה אומלל כזה...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t587850#6474092

א"א להסיר מאתנו את האחריות ולהאשים את האחר.

זה מה שמיוחד בעמ"י, שלא כל אחד לעצמו.

ברור שלאדם יש בחירה ובסופו של דבר הוא יישא בתוצאות, אבל אנחנו כשאני חינוך (גם כהורים בע"ה) צריכים לעשות את כל ההשתדלות שבעולם שזה לא ייקרה.

מה שיקרה בסוף לא בידיים שלנו.. אבל התהליך כן.

ולא היתה מופנית כלפיך.

חוצפה למי?

אולי היו לו קשיים אך הנטייה לעזוב היא ודאי בהשפעה רבה של היצר,כי הגיונית הוא היה צריך להתאמץ מאד כדי שלא לזנוח את מה שהאמין בו עד היום בין אם זה היה אמת או שקר,מכיון שתורתנו אמת תשובות ישנן.כך שבסופו של דבר התהליך לא היה אובייקטיבי ולא ליווה אותו שיקול דעת נכון.

לגבי מה שכתבת למעלה יותר שיש לבדוק או לתקן בדברים שאינם שלמים שיש בציבור,זה דבר נכון אך גם כזה שצריך סיוג מאחר וכן מלווה את ההחלטה לעזוב נטייה יצרית.יכול להיות שגורם הקושי בשבילו היה מתוך משהו לא שלם באמת אך זה בשל עצמו לא מהווה עילה,למרות הקושי ומרירות הלב על דבר שאינו שלם,איננו "עובדי אדם",אנו יודעים מלכתחילה שעם ישראל חזר מגלות ארוכה ופגיעה רוחנית קשה ושעדיין לא הכל שלם בציבור,מימלא את הקשיים היה צריך לנטב בעוז לכיוון של התמודדות וסיוע בתיקון ולא זריקת החבילה לים.ויכולים להיות לזה כמה וכמה רבדים.

אינני בא לזלזל בקושי,אך ודאי שהמקום הנכון הוא לעשות עבודה,כמה שהיא קשה בשביל לא לוותר על תורת אמת.ואינני אומר זאת כאדם שבא וגדל מסגרת דתית תורנית אידיאלית ומסתכל מגבוה,הקושי הוא קושי,אך צריך להתמודד ולתקן,אומנם אם הזכרתי זאת אז גם אברך רבות על הטובה הגדולה שה' בירך אותי גם במסגרת זאת והדברים ארוכים.

לפחות מהדתל"שים שאני מכירה.

וואלה, שתי דעות שונות.

לגיטימי שתחלוק על דעתי ואני אחלוק על שלך.

וידוי בקטנה:

אני מה"אלה". בדרכי שלי.

ולא מסכימה עם מה שאת כותבת.

בזמן שחברותי הדוסיות שלמדו באורות ומחזיקות בדעות שלך, היו שישיסטיות תמימות שנהנו מהחיים,

אני כבר הייתי בבירורים שאפילו היום הן לא הגיעו אליהם.

הכל מתועד פה בערוץ, את מוזמנת לדפדף אחורה.

אז זהו, אני לא הולכת להסביר את עצמי פה,

רק קשה לי עם אנשים שחושבים שיש איזה תוכנית פתרונות למשברים בעבודת ה'.

אבל אולי טוב שאת נשארת בתמימות הזו...

(אבל על זה נאמר - מאיפה לך שאת מחוברת לעבודת ה'? את יודעת לאיזה עומקים אפשר להגיע שאת יכולה למדוד מישהו כ"לא מספיק מחובר"?)

יש פתרונות, אבל לכל אחד פיתרון אחר לדרך שלו.

לרוב אם הוא היה 'מספיק מחובר' הוא היה נשאר נטוע בדרך המלך.

תמיד עולות שאלות וספקות, וצריך לשאול, אבל צריך לדעת שלפעמים לא נקבל תשובה ולרוב מי ש'מספיק מחובר' יקבל וימשיך ללכת בדרך ה'. אבל מי שלא, בד"כ זה ישגע אותו, והוא יחליט להוריד את הכיפה עד שיגיע לתשובה שתניח דעתו.

אולי אני מדברת מתוך תמימות ואולי לא

מדוע הרוב הפשוט, אלה שלא היו הלמדנים הגדולים והדוסים הרציניים, ממשיכים להיות "מחוברים".

כי תשובות פשוטות והעדר תשובות - מספק אותם.

אם היית שואלת אותי לפני כמה שנים,

הייתי אומרת לך בבוז: 

בינוניות.

ולכן זה מוזר לי שאותם אנשים מתיימרים לבוא ולתת לי תשובות.

או לנתח את מה שעובר עלי ("לא היית מספיק מחוברת").

היית פעם במקום שלי, בחוויה נפשית כמו שלי, שאתה נותן לי פתרון מהשרוול?

(אני מוכנה בכיף לבלבל לך את המוח ב2 דקות שלא ידרשו ממני אפילו טיפת מאמץ. כבר עשיתי את זה לאנשים "מושלמים" ו"מחוברים". סתם לא יפה מצידי להרוס את האידיליה)

ולא, אני לא מדברת על "יש אלוקים אין אלוקים".

לא כולם זוכים...

(וזה לגמרי "לזכות", כי לא תמיד יש לך שליטה...)

אף פעם לא הייתי במקום שלך.

אבל גם את אף פעם לא היית במקום שלי.

אני עברתי דברים, ואני מכירה טוב טוב דתל"שים למיניהם.

לכן אני מדברת ממקום שכן חווה את זה.

והפתרון הוא ממש לא מהשרוול, אלא עם הרבה מחשבה ועדינות.

מצד אחד צריך לא לגרום להרגשה של חיפוף בתורה אבל מצד שני לא להרחיק.

זה קשה וזה ממש לא פתרון מהשרוול.

הוא חפיפניק, או בחר בדרך הקלה.

אבל השרשור נסוב על אותם "רציניים". אנשים שקשה להאמין עליהם שסתם הורידו את הכיפה...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t587850#6474440

ויודעת מה?

חלקם באמת פרשו כי אין להם כח.

אבל לא מאמינה שאדם ששיפוטי כלפי התחושה הזאת,

יצליח לתקן משהו.

רק לגרום דחיה.

לכבד, לדעת שלא לכל דבר אני זה שצריך למצוא פתרון.

זו היתה התגובה שלי לאותה הודעה שדיברה על אותם אנשים.

זה שאני מכבדת זה לא אומר שזה לא כואב ושאני לא צריכה לנסות לקרב אותם חזרה, או לנסות למנוע את זה לפני.

אלה לא שני דברים סותרים.

וצריך להיות מאוד עדינים כדי לא לדחות אותם, ולפעמים אני עדינה מדי.. (שזה גם לא טוב)

ברור שמנקודת מבט של "כאלה" לא תחשבי כך.

הדיון הזה והשאלה הזאת הם בגישה של עליונות והתנשאות על ה"אלה", וטוב שכך.

אולי יש בעיות בדתיים, ברור, הכל, אבל מי שעזב את התורה הוא זה שכיום עזוב ומפוספס מהחיים.

(שורש וגרביים יחלוק על זה, ברצינות, הוא בכלל לא מעדיף דתי על דתל"ש) 

כשאני אומר שיש תכנית פתרונות, אני לא מתכוון לומר שאין מורכבות אדירה, והרבה חיפוש אמיתי..

אבל אני כן מתכוון לומר שאדם עוזב את התורה בגלל בעיה, ובעיות צריך לפתור.

זה מצחיק, אם יש קבוצה של חכמים, שעברה את המבוך, ורואה היכן מתבלבלים החבר'ה שבאמצע - היא תנסה לחשוב על תכנית לפתרון משברים.

הצעירים המבולבלים שרואים רק מבוך, כמובן שיגידו שמזלזלים בהם ובמורכבות שלהם, ובעולם העשיר שלהם ובאומללות הרומנטית שלהם, אבל זה בדיוק העניין, יש פה נקודות מבט שונות, שני הצדדים חושבים שהם החכמים יותר.

ו... אדם דתי בהכרח אמור (אם הוא בריא בנפשו) לחשוב שהוא הצודק, והוא החכם, וממילא - העליונות הזאת בהחלט נותנת לו יכולת לתכנן תוכניות לפתרון משברים. הסיבה שאת אומרת שאין תכנית כזאת היא... כי את נמצאת במקומך שלך.

ובכן, הדיון הזה הוא דיון מנקודת מבט דתית, שמאמינה שהיא חכמה יותר מאלה שאינם דתיים, וממילא לגמרי הגיוני לנסות ולמצוא תכניות לפתרון משברים.

זה לא עצם הרעיון של "תכנית לפתרון משברים", אלא זה שהתכניות שיש מי שמציע כאן - הן רדודות יותר ממך. וזה אולי נכון. 

אבל זה בכללי, לאו דוקא קשור לכאן, אנשים שמבלבלים את המוח - לא צריכים לעשות את זה.

אני חושבת שחשוב לשאול את השאלה הזאת - למה יש דתלשים,

וגם לנסות לענות עליה.

זה חשוב לך, לעצמך.

כי כשאתה שואל את השאלה הזאת, אתה מנסה לדמיין מתוך עולמך הפנימי מה יכול לשבור אותך,

ואז גם בונה כלים. "מוצא פתרונות".

אבל לדעת שזה רק עולמך שלך.

אין לך יכולת לבנות כלים לאנשים אחרים שבחיים לא היית במקום שלהם.

רק לאנשים שהיו במקום שלך.

ואני לא חושבת שדתלש הוא בהכרח פחות "דתי" (במובן האמוני) ממך.

אולי החיבור שלו עמוק יותר ולכן מטלטל יותר.

זה שזה מעצבן דתל"ש זה ברור. אבל דתל"ש לא אמור להשתתף בדיון כזה בכלל, וברור שכשמיישמים "תכנית לפתרון.." זה לא באמת מיושם בצורה של "תכנית".

הייתי אומר שאולי זאת גם תשובה בתמצות לשאלה שבראש השרשור.

למה יש דתלש"ים? כי הם באים להשתתף בדיונים עליהם עצמם..

אנשים מבינים אנשים, אנשים חכמים מבינים מניעים של אנשים טפשים, ויכולים לעזור להם. (ואני מגזים בכוונה)

אני לא מתכוון להיכנס איתך לתחרות של מי יותר מטולטל ועמוק ואומלל בעולמנו השחור והטראגי.

מי שמקיים את התורה - קרוב יותר להשם, קרוב יותר לכל דבר בעל ערך. 

זאת "נקודת מבט" של אדם מאמין ושומר מצוות, לא מסכימה? סביר...

אבל אני הצודק.

(על השורה "למה יש דתלשים?")

כרגיל, אני מסכימה איתך, והייתי אומרת את זה ביותר חריף אם מישהו היה אומר את מה שאני אמרתי...

(השאלה האחרונה שלי היתה, האם מישהו שמקיים את התורה במובן המעשי-טכני שלה, קרוב יותר מאדם שמקיים אותה במובן האמוני-נפשי שלה)

שאין בכלל גבול וחלוקה ברורה בין מעשי-טכני ובין אמוני-נפשי. (כמו שאין את החלוקה הקטנונית בין "שכל" ל"רגש" או "לב")

אני מבין למה את מתכוונת, אבל אני מכיר בחורים דתיים ברמה גבוהה יותר מכל דתל"ש "מחפש" שראיתי.

(נראה לי שגם אני, כמו מה שאמר חסדי הים, חייב הרבה לזה שיצא לי להכיר אנשים חכמים, שבזכותם הבנתי דברים בצורה רצינית יותר.)

אני מסכים שהם יחידי סגולה קצת...

זה לא יתרון אמיתי של דתל"שים, אלא שפשוט קל יותר להיות אמיתי כשאתה מפרק ועוזב הכל, ו"מתחיל מהתחלה", ולכן יש בחינה כזאת, של רמה גבוהה אצל דתל"שים.

למה בכלל אדם פשוט ואדם מסובך נמצאים על אותה סקאלה של "קרבה לה'"?

זה לא יתרון אמיתי, כי זה לא שמישהו שאמיתי עם עצמו עושה פה תחרות מי יותר קרוב.

לפעמים צריך לזרוק. צריך. (צריך. כדי לשמור על הבריאות)

ולפעמים לא.

אז לא הייתי שמה את זה בכלל על אותה סקאלה...

ולא הייתי שולחת מישהו שלא מבין למה לפעמים צריך לזרוק, "לחזק" מישהו שזורק מהסיבות האלה...

אני מסכימה איתך

שזאת לא תשובה אלא "קריאה לניסוח מחדש" של השאלה..

הממ, לא יודע, אותו ה', אותו טוב.

(אולי שוב לא הבנתי את השאלה...?)

קיצור, באמת לא נראה לי שיש ויכוח.

כתבתי מקודם שלדעתי הנקודה הבעיתית היא לא בעצם זה שיש "תכנית לפתרון בעיות", אלא בזה שהתכניות לא טובות, ברמה נמוכה..

תהיי בטוחה שבתכנית המושלמת - ה"מחזק" הוא אחד שיבין בהחלט את המיועד לחיזוק.

אני כבר גולש לבירבורים. 

גם אני מסכים.

הכי פשוט:

אתה קובע את קיום המצוות כמדד לקרבה לה' (יש בזה הרבה צדק, אתה צודק).

אבל יש אנשים שזה הרבה יותר קשה להם,

ויש אנשים שאין להם שום קושי עם זה.

אז האם באמת אפשר לשים אותם על אותה סקאלה? למדוד את זה לעומת זה?

(הייתי מודדת "אנשים שאין להם קושי" בינם לבין עצמם. אין לך קושי ואתה מקפיד, אין לך קושי ואתה בכל זאת לא מקפיד... זה בהחלט, תיאורטית, מעיד על קרבה.)

צודק גם לגבי התוכנית. רק שלא נעים לומר את זה...

אלא כאחד ה"מינימומים" המרכזיים של קירבת ה'. 

זה נותן תמיד עדיפות משמעותית על פני אחד שלא מקיים, באיזשהו מישור או בחינה - זה תמיד יהיה הבדל אדיר. 

השאלה איך זה קורה מהווה חלק בהבנה, שממנה אפשר להגיע לאיך לתקן.

אינני יודע אם היחס לתופעה הזאת אמור להיות יחס ציבורי או יחס פרטי.

אסביר את עצמי:

הכפירה העצומה והאיומה, שהחלה ב200-300 שנה אחרונות-

היא בהחלט תופעה צבורית, שהיהדות ככלל היתה צריכה להתייח\ס אליה ולהבין את שורשיה,

במיוחד לאור העובדה שמההתחלה הכפירה היתה -תנועה- החל בהשכלה וכו'.

אנשים שפעלו כציבור ולא כיחידים.

לעומת זאת תופעת הדתל"שים גם אם היא רחבה עד כדי כך שכמעט אין אף אחד שאין לו חבר שהתדתל"ש,

עדיין הדתל"שים אינם ציבור שבא עם אמירה מסויימת-

מה גם שכמספר הדתל"שים מספר הסיבות להתדתל"שות.

ממילא ייתכן מאוד שכל דתל"ש הוא סיבה לחשבון נפש לחברה הפרטית הסובבת אותו,

ובכל מקרה ומקרה הדבר שצריך להשתנות - הוא מאוד מסוים.

(אני מניח שרבים יתעצבנו על ההנחה שדתל"ש מתדתל"ש כתגובה לחֶברה שלו.

אבל: א. בהרבה מקרים זה נכון, מבחינת אפילו מה שהדתל"ש אומר בעצמו.

ב. התורה אומרת לנו: "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" - ממילא התורה מציבה לפנינו אתגר - 

לפחות בפני ההורים או המחנכים לחנך אנשים בצורה כזאת (על פי דרכו) שתהיה בטוח שלא יסור ממנה גם בזקנתו.

אם כך אמורה להיות "איזה תוכנית פתרונות למשברים בעבודת ה'"). 

מקוה שכתבתי ברור.

(ממליץ לכולם להשיג - אין לי מושג איך - את החוברת 'המשפחה המחנכת' שכתב הרב יצחק שפירא.

גישה נפלאה לחינוך ולחיים בכלל)

משפט כזה.... מעניין כזה..

מה אתה בעצם רוצה לומר כשאתה מנסח את זה ככה?

לערבב נקודות מבט? לערפל את הויכוח?

הרי יהודי מאמין יאמר "חשבו", לא "הבינו".. והוא גם לא ידבר על התאמה.

כי אם הוא מאמין הוא יודע שאחרי הכל - התורה היא הכי "מתאימה".

אתה בכלל יוצא מנקודות ההנחה מהן יוצאים האנשים כאן בדיון?

וזה קשור למה שכתבתי על התבדלות. כי זה היחס לשונה.

לא יודעים לשלול.

"נוער הכיפות הזרוקות" \ שרגא פישרמן 

(יש ספר המשך- כל בנות "עלמה אבדה" ) 

כסוציולוג הוא עשה מחקר עומק - ומתאר את הממצאים שלו 

חלק מהתאוריה שלו היא - לחלק את האנשים על שני צירים- עשו בירור או לא, והחליטו או לא

מי שעשו בירור והחליטו  

מי שעשו בירור ולא החליטו -תראה אותם עדיין חיים בבירורים 

מי שלא עשו בירור והחליטו- בד"כ הם מחזיקים מאוד מהמעשה הדתי- בלי עומק מאחוריו 

מי שלא עשו בירור ולא החליטו- 

(לא זכורת את כל הפירוט של התאוריה... תקרא בספר) 

קיצר- החבר'ה שאתה רואה שהם בתיכון עושים מעשה דתי חזק מאוד- אבל אין בו בירור עומק והסכמה של כל האישיות- ובהמשך החיים זה נשבר... מגיע שלב של העדפת כנות ועומק- מול המעשה החיצוני 

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

ב"ה לא חוויתי מקרוב ואני יודעת שאי אפשר להשוות את העוצמה וההשפעה לעומת מישהו שכן, אבל זה כן הוביל לחשבון נפש והוציא אותי משאננות. ברור שהשתניתי. מעבר לזה, בעקבות ה7.10 התבררו לי כל מיני סוגיות כמו היחס לכלל ופרט בעם ישראל (חטופים), שירות- עד כמה, היחס שלי לגיוס בנפרד ולקריאות לגיוס חרדים בנפרד. עד כמה אני מעורבת במה שהעם עובר, כמה אכפת לי ומה אני עושה עם זה. היחס שלי לשמועות קשות וסיפורי זוועה- איך אני מתמודדת עם זה, איך אני מתמודדת עם אנשים סביבי שרואים את זה אחרת ממני ורוצים לשתף אותי... נגיד אני נמנעת מלשמוע סיפורי זוועה, ואני לא אוהבת להגיב בזעזוע ולשקוע בזה אבל מה לעשות כשמישהו שכן בוחר לשמוע בא לפרוק אצלי תזעזוע שלו (בדרך קבע). וגם היה מדהים לראות את ההתעוררות של הזהות היהודית בעם.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

אני מכיר קצת את הפורומים שם, במיוחד את עצכ"ח הידועה. הלמדנות והחריפות אכן רמה גבוהה, היתר לא תמיד.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

וגם בתוכן. זה כמו להיכנס לבני ברק. גם אם יקבלו אותך יפה, אתה אורח. כתבת שאתה מכיר את הפורומים. לא הרגשת כך?

צורת החשיבה, המקורות, די הכול. לרוב המנהלים מכבדים את תופשי התורה אצלנו, אבל עדיין הם בעלי הבית.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה