עבר עריכה על ידי יוקטנה בתאריך כ"ד חשון תשס"ט 19:15
גם אנטיביוטיקה עוזרת, ובכל זאת לא נשתדל להימנע משימוש מיותר. לאנטיביוטיקה עשויות להיות תופעות לוואי והשפעות שליליות שכדאי להימנע מהן.
וגם לאפידורל! אולם לעיתים יש צורך בשימוש בו, וכשהשימוש נעשה מתוך מחשבה וזהירות, אנחנו מקטינים את הסיכונים.
למשל, לעיתים קרובות מתן אפידורל בשלב מוקדם מדי, גורם להאטה בלידה. לכן כדאי לנסות ולחכות לפתיחה מתקדמת יותר (לפחות 4-5 ס"מ).
מצד שני, לפעמים כשהלידה מתקדמת באיטיות, והיולדת כבר כאובה ומותשת, האפידורל דווקא יביא להקלה ושחרור והתקדמות מהירה יותר (סיפור לידה קלאסי מהסוג הזה יישמע כך: "אחרי 36 שעות של צירים ופתיחה של 2.5 שלא זזה לשום מקום, נשברתי ולקחתי אפידורל. חצי שעה מאוחר יותר, המיילדת הופתעה לגלות שאני בפתיחה מלאה!").
תמיד כדאי לנסות ולשמור על תנועתיות מסויימת, ולא להתמכר לרביצה על המיטה. ניתן לנענע אגן, ברכיים, ועוד. אפשר להעזר במלווים. שמירה על תנועתיות למרות האפידורל, תחקה במשהו פעילות גופנית ותעזור לתינוק להתמקמם בצורה נכונה באגן לקראת הלידה.
תמיד מצער אותי לשמוע שנשים מקשרות בין כאבי הצירים לסבל.
נכון שבדרך כלל בחיינו "כאב" מלווה וקשור ל"סבל", אבל בלידה זה איננו המצב בהכרח.
כאבתי בכל הלידות שלי, אבל סבלתי רק בראשונה (דווקא כשהייתי תחת טשטוש. חוויית לידה ממש לא טובה).
הכנה טובה ללידה מביאה לציפייה לצירים, ומבטלת את הפחד מהם.
חברה שלי קראה את אחד מסיפורי הלידה שלי, ושאלה אותי: "איך זה יכול להיות
שהתענגת על הצירים?". עד שהיא שאלה אותי, לא שמתי לב בכלל שכתבתי כך!
מאחלת רק חוויות לידה טובות, עם או בלי אפידורל, לפי הצורך ובחירה חופשית!
)
ממש לא מחליף קשר קרוב, עם מבט בעיניים ותחושה פיזית של קרבה...
