כזאת שאפשר להשתקע בה שעות, ולצלול לעומקי סוגיות הסמינריוניות הקדושות..
יש חיה כזאת?
כזאת שאפשר להשתקע בה שעות, ולצלול לעומקי סוגיות הסמינריוניות הקדושות..
יש חיה כזאת?
הספריה הלאומית בגבעת רם. קו 68 מהמרכזית, או ברגל- רבע שעה בערך.
וגם ספרית בית העם ברחוב בצלאל.
אמור להיות שם אפשרות לשבת בשקט
יש שם 4 קומות:
1. ספריית מבוגרים.
2. ספריית ילדים.
3. ספרייה עם חומר עיוני ולימודי + שולחנות רחבים וגדולים שאפשר לשבת וללמוד שם ו-4 עמדות מחשב שעולה כסף להשתמש בהם, המחיר לפי שעה.
בספרייה זו מותר לדבר בקולות שקטים.
4. ספריית שקט. יש שולחנות וכסאות ויושבים שם ללמוד אך אסור לדבר ולהרעיש.
ולמעלה נחתם שלא אעשה את הסמנריוניות האלו.
זהו סופית התייאשתי
סופית!
כלומר ב"ה יש, יש לי שפע רב!!! אך כרגע הוא די מוסתר מעיני
אלא מה המרצה והאוניברסיטה/מכללה רואות בזה.
הן אלו שמעניקות את התואר, ואם דעתן בנושא היא שזה לא בסדר ואסור, ותלמיד שייתפס שהעתיק ככה, נניח, תפסל עבודתו זאת ויצטרך לעשותה מחדש - הרי שאז, לא משנה מה א-ת-ה חושב, הרי שזוהי גניבת דעת ורמאות, ואסור לעשות כן גם אם לא תיתפס.
גם בנוגע לבגרויות, מצטער, אבל זה לא ראוי - משרד החינוך הוא הקובע, לא אתה. במקרה הקושי ישנן הקלות מסודרות - אבל אי אפשר שכל אחד יעשה דין לעצמו.
בין היתר את יכולת הביטוי של התלמיד לידע והמחשבות שלו, ולא רק את הידע עצמו.
אם סטודנט שקיבל ציונים טובים במבחניו בתואר הראשון יגיע לתואר מתקדם ויתגלה כי הוא אינו יודע לנסח הוכחה כמו שצריך, או לבטא את רעיונותיו היטב במאמר - זו תהיה הפתעה לא נעימה לו ולמנחה שלו. כי ציוני מבחנים ותרגילי בית ניתנים גם על כך.
גם בעבודה - מעסיק היה רוצה שהעובד שלו יידע לתקשר עם עמיתיו ולבטא את רעיונותיו היטב.
אם המערכת נותנת אפשרות להקלות למי שיש לו בעיות בביטוי - זה עניין אחר. יש בזה שקיפות מלאה לכל הנוגעים בדבר. אבל התנהגות כזו אינה מוצדקת ללא הקלות שניתנות באופן רשמי (שלא עליהן ועל נחיצותן \ יעילותן נסוב הדיון כרגע. ולגביהן אין לי דעה מגובשת).
וגם אני עזרתי ולימדתי בתעריף מאוד נמוך או ללא תמורה לקראת בגרויות ומועד מיוחד באוניברסיטה.
במבחן אתה בודק האם אחרי העזרה שנתת התלמיד אכן מצליח עכשיו באופן עצמאי.
אחרי שעזרת לסטודנט לרפואה וגילית לו תשובות במבחנים כדי לקבל את התואר - זה אומר שגם בניתוח מציל החיים שיעשה כמה שנים אחר כך לאדם חולה סרטן, אתה תעמוד מאחוריו ותגיש לו עזרה?
האם אחרי שגילית תשובות לחבר שצריך "עזרה אמיתית" במבחן שלו במשפטים - זה אומר שגם כאשר הוא ייצג חשודים בבית המשפט בעצם אתה זה שתגיד לו מה להגיד?
חבר!!!הגזמת!!! כן, מבחן זה מבחן זה מבחן - אין דבר כזה צריך עזרה אמיתית. מקצוע זה דבר מחייב ומי שלא מסוגל לעמוד בעצמו במטלות שמטילים עליו בזמן הלימודים - מי ערב שהוא לא יהרוג את החולה סרטן? מי ערב שהוא לא ידפוק את החיים לחשוד המסכן שקיבל ייצוג דפוק רק כי העורך דין שלו קיבל "עזרה אמיתית במבחנים".
העולם הזה עובד על פי קודים, חביבי - וכל עוד זה ככה אנחנו צריכים לעמוד בהם.
אחרת עזוב אותך, בא לי עכשיו להיות רופא - לא רוצה ללמוד ואני חייב עזרה, תעשה בשבילי את ה7 שנים לימודים ואני אקבל את התואר, סבבה?
אין דבר כזה עזרה במבחן. מבחן זה אתה עם עצמך והידע שלך, מול הדף או מול הבוחן המעשי. נכשלת? נסה שוב, תלמד שוב, תתאמץ.
אדם שלא עובר לבד מבחן ברפואה/משפטים - אני לא רוצה שיהיה הרופא שלי או העורך דין שלי.
הגיון פשוט ביותר.
חז"ל לא התחשבו במצבים כגון אלה שאתה מתאר ולא חילקו דבריהם לשיעורים.
שסטודנט שיש לו רק בעיה בשפה שבה כתובה השאלה, אם אין לזה משמעות למקצוע (ז"א, המקצוע אינו ספרות\לשון\משפטים או משהו כזה) - אפשר לתרגם לו את השאלה (במדויק וללא תוספת הסבר. אני נזכרת עכשיו שגם עשיתי בדיוק את זה בעבר.)
אבל ממש לא על מקרים כאלה התחיל הדיון.
את המבחן באנגלית. אם גם אנגלית הוא לא יודע מספיק טוב, אז אכן יש כאן בעיה (מי שלא יודע לא עברית ולא אנגלית, זו בעיה בכל מקצוע שאני יכולה לחשוב עליו).
להזכירך, הדיון התחיל על הגשת עבודה לא מקורית.
לא הספיק? מעניין את הסבתא שלו. שייגש במועד הבא. הוא לא חייב עכשיו.
אם זה משהו שהוא לעולם לא יוכל להשיג - זה כבר בעיה אחרת ובאמת, הוא לא יוכל להיות רופא ככה. אבל אם זה עניין פרוצדורלי - שיתכבד וימלא את הפרוצדורות עד הסוף. אני לא זה שאגמיש את הכללים בשבילו, כשאני לא מוסמך לכך, רק בגלל שהבחור לא רוצה לחכות עוד חודש חודשיים ואפילו עוד שנה. ממש לא.
חוץ מזה שאחי - לדון "איפה לשים את הגבול" - זה לא הדיון שלך. את הדיון הזה כבר עשו בעלי האוניברסיטה. אתה כבר דן - איפה אפשר להזיז את הגבול כרצוני לאן שבא לי על פי שיקול דעתי שאני חושב שהוא מספיק חכם וצודק.
בדיוק באותה מידה יבוא אחד אחר ויגיד לך שהוא סבור שלזייף חתימה של ראש לשכת עורכי הדין על תעודה שמעידה שהוא "עורך דין" - זה בסדר, כי זה באמת מגיע לו וכו' וכו' - אתה, לא יכול לשים גבול. לא הוסמכת לזה. נקודה.
אתה לא חושש שאם אתה תחריג על שיקול דעתך כל אחד ירשה לעצמו גם כן?
זה שיקול הלכתי טהור, אגב...כן - אתה לא יכול ליטול את הדין לידיים גם אם אתה משוכנע שזה הדבר הנכון לעשות, מכיוון שמעשה זה יגרום גם לאחרים לקחת את החוק לידיים, ולעשות את זה במקרים שונים והופ, אין שליטה ואבד הכלח.
מעשה כמו שאתה אומר, אם לכאורה יקבל "הצדקה הלכתית" - הרי שכל אחד ישתמש בזה מתי שהוא רוצה, זה יגלוש הרבה מעבר למה שאתה רוצה - והנה, אני כבר לא אוכל לעבור טיפול רפואי בארץ כי לא אסמוך על הרופאים בארץ שאנשים טובים ו"צדיקים" שכמוך,, לא עזרו להם.
סלח לי אבל לא הייתי רוצה שתעזור לא לרופא שלי, לא למהנדס שתיכנן את הכביש עליו אני נוסע, לא לאדריכלית שתיכננה את הבית שאני גר בו, ולא לעורך דין שאולי ייצג אותי חלילה בתביעה משפטית. אני רוצה שהוא יעזור לעצמו, במבחן. אני רוצה שהוא יוכיח את כישוריו בעצמו וגם יידע להפגין שיקול דעת מתי נכון לעשות משהו ומתי לא - מתי נכון לגשת למבחן ומתי לא. גם זה חלק מהמיומנות הנדרשת מבעל מצוע. אתה מחריב לו את המיומנות הזאת באהבת הבריות שלך, ואתה גורם לו להרס עצמי בסגנון ה"בובל'ה, אל תדאגי, אנחנו כבר נסדר את הכל".
אגב, אני מייצג כאן גם על הדרך שיטה חינוכית שלמה שבין השאר, לדוגמה, גורסת שאין להתערב באופן מוצהר במריבות בין אחים, אלא אם כן זה גולש לאלימות, או למילים גסות וכו, שאז נקודתית אתה עוצר את זה - אבל כל עוד המריבה היא לא גולשת לפסים כאלו, תן לכל צד להתמודד את שלו, וזה מה שיגרום להם לדעת להפעיל שיקול דעת, לדעת לעמוד על שלהם וכו' וכו'.
ילד שכל הזמן יברח לסינור של אמא שלו או של חסדי הים כדי שתעזור/יעזור לו בבעיה שהוא ניצב מולה - יהיה חלשלוש של יודע להתגבר לבד עם אתגרים.
לוחם בסיירת מטכ"ל, גם אם אחיו התאום מת ועכשיו הוא המסלול מכשולים וצריך לקפוץ מעל קיר בגובה 2 וחצי מטרים - לך א-ס-ו-ר לעשות לו סולם גנבים מתוך מחשבה שהוא בדיכאון בגלל מות אחיו ואם לא תעזור לו עכשיו הוא ייכשל וכו'. פשוט אסור.
יש מבין?
באופן כללי יותר, שדברים שלא רלוונטיים כלל למה שהמבחן בא לבדוק, אתה יכול לעזור בהם. דברים שרלוונטיים - לא.
דברים שלא רלוונטיים - יש מעטים מאוד. דוגמא אחת שעלתה כאן היא תרגום מדויק של השאלה במקצוע עבורו השפה אינה חשובה (לדוגמא, במקרה שבו תרגמתי לתלמידה שאלה, זה קרה במחלקה שחלק מהמבחנים מראש מנוסחים באנגלית).
לגבי עזרה לבטא מבחינת ניסוח \ ארגון מחשבות וכו' - כל אלה רלוונטיים וכלולים במה שכל מבחן מיועד לבדוק.
שיתכבד ויגיד את זה למרצה לפני המבחן, והופ, המרצה יגיד לו לעשות בעוד כמה חודשים כשהדיכאון קצת יעבור.
אתה כל הזמן מביא מקרים תלויי זמן שזה פשוט מגוחך. בגלל זמן אנחנו לא נגמיש כללים, חבר...זה לא הולך ככה.
והכלב בדיוק אכל לי את הסיכומים למבחן ואחותי בדיוק הייתה צריכה שאעשה לה בייביסיטר לאחיינים עד אמצע הלילה ודודה שלי נפטרה בחו"ל מסרטן הריאות וצה"ל פוצץ מנהרה בעזה והייתי חייב לראות את השידור החי של זה מדובר צה"ל ולכן אני פשוט חייב חייב חייב שתגלו לי את התשובה ולא תרפו את ידיי.
מעניין את הסבתא של המרצה ושל האוניברסיטה. את המחבנים אתה תוכל להשלים גם אחרי זה - את היושר שאתה הורס במו ידיך, ייקח הרבה יותר זמן ואולי לעולם לא תוכל לתקן לגמרי.
ואם כבר - אכן, לא הייתי רוצה שמנתח שאמא שלו נפטרה אתמול, יבוא לנתח אותי כשחסדי הים עומד מאחוריו לתת לו טיפים ולחזק את רוחו כדי שהדיכאון שלו לא יגרום לי למות. ממש לא.
מעדיף את המנתח שיודע מתי אסור לו לעבוד כי הוא לא במצב נפשי מתאים, ויודע מתי גם לוותר על מבחן בכאב לב, כי מידת היושר שלו אומרת לוו שלא יוכל לעבור את המבחן עכשיו בלי לשקר.
לשקוע בדכאון גם בעבודה ולא לעבוד היטב... הוא צריך להתמודד עם מציאות חייו. המערכת בנויה באופן שמתחשב בעובדה שכולנו בני אדם - ע"י מועדי ב' ומועדים מיוחדים, או פרישה של התואר. ואכן, סיום תואר יכול להראות גם יכולת עמידה בלחצים, יכולת התמדה והתגברות על כשלונות וכו'.
אוקיי, גם לי קרה מקרה שלא הייתי מרוכזת בכלל במבחן בגלל סיבות אישיות. הבוחנים שם אגב היו אנשים שאני בקשר מצויין איתם, אבל לא העלתי בדעתי לבקש עזרה! (ניגשתי אח"כ למועד ב'.)
ושיטות החינוך שם נוקשות מאוד.
מידע מקרוב מאוד על המערכת - לא המורה הסחבק הוא זה שיצעיד את הכיתה שלו קדימה,, אלא זה שאולי יודע להיות נחמד ולחייך, אבל יודע גם לדרוש ולא להתפשר על דרישה, כאשר מדובר בדברים הכרחיים.
תלמיד ששונא מקצוע - זה אם המורה גרוע ולא יודע ללמד, או בלי יחסי אנוש בסיסיים. לא על זה אני מדבר. מורה יכול להחמיא לתלמיד שענה נכון על התרגיל ובד בבד לתת לו להזיע 4 שעות בבית על שני תרגילים במתמטיקה למתקדמים לתואר שני - כי הוא יודע שמהנדס כמו שהוא רוצה שייצא מהתלמיד הזה, צריך לדעת את זה ישר והפוך. נקודה.
חד משמעית - אם הוא לא יודע את המילה בעברית, אתה לא תגלה לא. הוא היה צריך לקחת מספיק שיעורים לפני זה, לעבוד על העברית שלו - תעשה לי טובה, רפואה לומדים 7 שנים, מה זה ללמוד עברית מול זה... - ורק א-ז לגשת למבחן.
אז התשובה גם במקרה "קל" זה שהבאת - היא לא. אתה לא תגלה לו כי זה לא בסדר וכי אסור לעשות את זה וכי אתה עובר על החוק וכי אם יגלו שהרופא מרמה בבחינות שלו - יש מצב שישללו ממנו את הרשות להיות רופא אי פעם. חד משמעית.
והצגתי מקרים קיצוניים בדווקא, כי כן - הידרדרות מתחילה כביכול בדברים הקטנים, אבל מכאן ועד להגיע לדברים הגדולים - הדרך קלה מאוד.
גם חטא קטן הוא חטא. וזה כבר לא העניין של גניבת דעת, אז בבקשה את תתלה בו - זה רמאות ומעשה אסור על פי "תקנות הקהל", "דינא דמלכותא" ועוד - נקודה.
לא מרמים במבחן.
לא הצלחת - תמיד אתה יכול לגשת שוב כשתצליח יותר.
לא משנה אם זה בגלל שפה, בגלל אי יכולת לסדר את מה שאתה רוצה להגיד במילים - זה לא ישתנה פתאום כשתכנס למקצוע, אתה יודע...
אי אפשר. מי שמך להיות המחלק ולהחליט מה מותר ומה אסור?
קמו אנשים יותר גדולים ממך, ישבו בוועדת האוניברסיטה וקבעו כללים. ישבו אנשים בכנסת שנבחרו על ידי הציבור וקבעו מה מותר ומה אסור ומה נקרא עבירה על החוק.
לא אתה זה שעכשיו תחליט שזה שא-ת-ה חושב שזה בסדר, הופך את זה לבסדר.
כל עוד זה לא נוגד פסק הלכה (נגיד איסור על ברית מילה בארץ ישראל, לא יהיה קביל - מספיק טוב?) - אתה מחויב להישמע לזה. את הפילפולים תשמור לאנשים שזה תפקידם.
אין פה עניין של ללכת ראש בקיר - יש פה עניין של הבנה שאתה חלק ממערכת יותר גדולה של חוקים והסתעפויות שפשוט לא ניתן לעשות דין לעצמך, כי אחרת כל מערכת החוקים תתמוטט - פשוט ככה!מבטיח לך!
אז כן - אם להיות "גסים" קצת - ישנם אנשים שצריכים לכאורה "להידפק", למען שלמות החברה ובריאותה החוקתית. כן, גם אם זה יכאב להם עכשיו - המאקרו יותר חשוב מהמיקרו.
מזכיר לי קצת - לא מדויק אבל מזכיר - את דוד המלך שהיה שופט עניים ועשירים. הצדק היה עם העשיר, דוד המלך ידע, אבל היה יכול בקלות להחליט שהוא שופט לטובת העני כי העשיר לא ייחסר לו מזה כלום ולעומת זאת העני לא יגווע ברעב בגלל זה. אבל לא. הוא פסק לחובת העני ולטובת העשיר.
וביציאה מבית המשפט דאג לשלשל מעות צדקה לעני בגובה החוב שחייב לעשיר/לפי הצורך שלו.
מבין מה בסדר? לעשות משהו שהוא לא נוגד את החוק - לתת צדקה לאחר או לפני המשפט - זה בסדר. בזמן המשפט - החוק קובע גם אם נראה לי שבאופן פרטי כדאי להגמיש קצת ולא "ללכת עם ראש בקיר".
נקודה.
אני מניח שאילו היה מדובר באיזה חשש של חומרה רחוקה מדרבנן לא היית מיקל ככה ומוצא לך תירוצים לטהר את השרץ.
נועם המה זה אמור להביע "בדבר שהאדם לא מעלה על דעתו"? בכל דבר אדם מעלה בדעתו שיכולים לרמות אותו, ובטח במבחנים ועבודות שאף אחד לא מספיק תמים ושוטה כדי לא להיות מודע למציאות הזאת שמעתיקים ומרמים...
אגב, אם אתה רוצה שאקבל את דבריך תוכיח לי את זה מהגמרא והמקורות ואל תסתמך על פוסקים עלומי שם.
בכך שאסרו זאת?
מה קרה לשרשור התמים שלי
![]()
הבנאדם סה"כ ניסה לעזור..
כל דבר פה מתפתח לדיון 
את האמת שמרוב חוסר ריכוז לא שמתי לב שזה העניין של האתר.. אבל בואו ואגלה לכם סוד שרבנים מאוד מאוד מאוד מתירים בקטע הזה.. יש לי קרובת משפחה דוסית דוסית שהרב התיר לה מפורשות לשלם למישהי שתעשה לה עבודה.. כי היא אמא לילדים ולא מספיקה כלום..
רב גדול ואהוב בציבורנו
ריבוזום

מעניין אותי אם גם הנופלים עומדים במתיבתא דרקיעא בשעת הצפירה ומצדיעים...
מעניין אותי גם אם הם צופים במטחי היריות ובזרי הפרחים לרוב...
מישהו יודע?
יש בתי כנסת שעד היום לפני החזן יש מגש לנרות. לפעמים שמים שם נרות של הציבור וגם ראיתי יהודים שיום יום מגיעים ומדליקים נר/נרות שם. לפני החשמל היה צריך.
אגב, החב"דניקים ביארצייט מדליקים כמה נרות צמוד לעמוד של החזן. ההסבר הפשוט הוא שלפני המצאת החשמל, כשבעל הייארצייט ניגש לעמוד - היה צריך להדליק נרות.
כל הבנות שזכו בחידון התנ"ך בשנים האחרונות הן בנות כהן שלמדו בבהר"ן
בד"כ אני לא מתחבר לכיוונים האלו, אבל כאן לדעתי בנוסף לכל הכשרון וההשקעה שלהן עומדת להן זכותו של מקים האולפנה הרב בהר"ן שהיה כהן
באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.
כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.
כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.
הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.
וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת
על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.
יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.
פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.
(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)
מישו יכול להסביר לי למה חאבייר מיליי ביקר דווקא בישיבת חברון ולא במרכז הרב?
גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.
למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.
ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.
ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.
ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.
שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים
בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית
פולו זה סוג של חולצה לא?
קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..
אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...
לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.
תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!
איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?
אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:
– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)
– שיעורי תורה בספרדית
– שיעורי תורה באנגלית
מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)
באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)
ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים
מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"
(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)
זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.
וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא
מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?
אתה מציף תאים רדומים...
ומה הנפק"מ העצומה.
באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה
תהנה, זה פורום ציבורי.
מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?
זה נורא ואיום
לא שורד ככה
[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]
קעלעברימבאר
ל המשוגע היחידיכמובן הכל ברוח טובה
ומוגבים..
אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..
ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות
אלא להחזיק גם וגם
לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון
בסוף גם לא תצטרך את הראשון
כן?
פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח
המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.
עוד משהו שפיספסתי?
בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר
אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר
אני לא מצליח לזהות חילונים.
ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד
כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן
ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה
ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו
בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,
או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר
ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..
כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".
ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.
רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות
אני נהנה
תמשיכו
אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)
אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.
באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו. סליחה!
וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו
אני מייד מוצאת את עצמי שם....
בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי
אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.
העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..
אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...
כל היתר ממש לא חשוב.
כל טוב.
שאין להם בראש שום דבר אחר חוץ מיישוב הארץ, או שמתערבבים פה עוד דברים אחרים [כסף, נדל"ן, מקום לגור, ועוד ועוד].
כי פעם חשבתי ככה, אבל כשהכרתי עותם קצת יותר מקרוב ראיתי שכנראה יש פה עוד המוווווווווווווווווווווווווון דברים אחרים.
מה אתם אומרים.ות?
מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה
אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה
אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.
אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.
עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53
בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).
היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.
ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?
אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?
אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.
כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.
אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.
(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)
והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.
לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.
בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.
ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.
כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.
(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)
נ.ב.
כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות..
כל מי שגר מעבר לקו הירוק?
ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים
כמו יוקר הדיור הארץ.
קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.
2006 החלה העליה המטאורית בנדלן
קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל
2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.
זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה
הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.
הכי בריא זה שלא חייבים לגור רק בגלל אידאליזם, זה הופך את זה לנורמלי ורגיל מוחזק את האחיזה בארץ. זה כמו שבעליות הראשונות היה צריך מסירות נפש רק כדי להגיע לארץ והיום זה אולי לא קל אבל ממש לא אותה מסירות נפש. ככה בונים עוד שלב ועוד שלב.
ועדין יש הרבה מאד אידיאליסטים שפועלים רק מתוך אידיאליסטיות, לכי לבקר בחוות ובגבעות החדשות ותראי (אגב, היום מאד יקר לגור בישובים וקשה מאד למצוא דירת קרקע, למרות המרחק מהמרכז, זה לא שהיתרון כל כך מובהק)
הגבעונים זה נטו מסירות נפש.
במי שלא, יש כאלו שהמניעים טהורים ויש כאלו שזה מעורבב.
אבל חבר'ה - בבקשה כנות!!!
אל תנופפו בדגלים שלא שלכם!!
יש עניין ומצווה גדולה ליישב את ארץ ישראל ובמיוחד במקומות בהם רוצים אויבים להתיישב ומנסים לגרש אותנו מהם.
זה שזה גם נוח מבחינות מסויימות שולל את המצווה שבזה?
אם כיף לך לשבת בסוכה ואתה נהנה לשבת בחוץ בצל הסכך וללמוד זה הופך את זה לפחות מצווה מאשר מישהו שלא נהנה עושה את זה במסירות נפש?
מופיע אם זה בת או בן (מסר למחבר או שיחה אישית עם המחבר או אם זה בת מסר למחברת וכו')
למי שרשם בהגדרות שלו את המגדר, מי שלא עשה את זה לא יופיע לו
אבל התכוונתי לתגובה הקודמת שלי, שבה כתבתי למי שכתבה לי 'צודק', שאם כבר אז 'צודקת', חשבתי שמובן מזה שאני אישה
אלוקים יברך את כל המתנחלים
אם אתה באמת רוצה לדעת, אפילו בגבעונים לא אצל כולם זה מסירות נפש,
כמו בכל מקום לא כולם מאה אחוז.
אני גר ביישוב נורמלי וזה לא מרגיש שום התנחלות מיוחדת או הבדל מיישוב שלא מוגדר "התנחלות",
וכמו שכבר כתבו, זה לא חייב להיות מסירות נפש,
מסכים עם @שוקולד לבן.
היי לכם
איך מתקדמים החיים שלכם?
אתם מרגישים שהגשמתם את המטרות והחלומות שלכם?
האם קרה לכם שהרגשתם שכל הדלתות נסגרו בפניכם? מה עשיתם אז?
מתייעצת כי אין לי מושג מה אני עושה עכשיו עם החיים שלי...
תחושת שליחות ומשמעות, מספיק או שצריך עוד?
והנה אנחנו ביום הציטוטים הבינלאומי- "מי שיש לו 'למה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך'." (ויקטור פראנקל)
מה ההבדל בין לחיות בגדול ללחיות בקטן?