הספריה הלאומית בגבעת רם. קו 68 מהמרכזית, או ברגל- רבע שעה בערך.

וגם ספרית בית העם ברחוב בצלאל.

אמור להיות שם אפשרות לשבת בשקט

יש שם 4 קומות:

1. ספריית מבוגרים.

2. ספריית ילדים.

3. ספרייה עם חומר עיוני ולימודי + שולחנות רחבים וגדולים שאפשר לשבת וללמוד שם ו-4 עמדות מחשב שעולה כסף להשתמש בהם, המחיר לפי שעה.

בספרייה זו מותר לדבר בקולות שקטים.

4. ספריית שקט. יש שולחנות וכסאות ויושבים שם ללמוד אך אסור לדבר ולהרעיש.

ולמעלה נחתם שלא אעשה את הסמנריוניות האלו.

זהו סופית התייאשתי

סופית!

כלומר ב"ה יש, יש לי שפע רב!!! אך כרגע הוא די מוסתר מעיני

אלא מה המרצה והאוניברסיטה/מכללה רואות בזה.

הן אלו שמעניקות את התואר, ואם דעתן בנושא היא שזה לא בסדר ואסור, ותלמיד שייתפס שהעתיק ככה, נניח, תפסל עבודתו זאת ויצטרך לעשותה מחדש - הרי שאז, לא משנה מה א-ת-ה חושב, הרי שזוהי גניבת דעת ורמאות, ואסור לעשות כן גם אם לא תיתפס.

גם בנוגע לבגרויות, מצטער, אבל זה לא ראוי - משרד החינוך הוא הקובע, לא אתה. במקרה הקושי ישנן הקלות מסודרות - אבל אי אפשר שכל אחד יעשה דין לעצמו.

בין היתר את יכולת הביטוי של התלמיד לידע והמחשבות שלו, ולא רק את הידע עצמו.

אם סטודנט שקיבל ציונים טובים במבחניו בתואר הראשון יגיע לתואר מתקדם ויתגלה כי הוא אינו יודע לנסח הוכחה כמו שצריך, או לבטא את רעיונותיו היטב במאמר - זו תהיה הפתעה לא נעימה לו ולמנחה שלו. כי ציוני מבחנים ותרגילי בית ניתנים גם על כך.

גם בעבודה - מעסיק היה רוצה שהעובד שלו יידע לתקשר עם עמיתיו ולבטא את רעיונותיו היטב.

אם המערכת נותנת אפשרות להקלות למי שיש לו בעיות בביטוי - זה עניין אחר. יש בזה שקיפות מלאה לכל הנוגעים בדבר. אבל התנהגות כזו אינה מוצדקת ללא הקלות שניתנות באופן רשמי (שלא עליהן ועל נחיצותן \ יעילותן נסוב הדיון כרגע. ולגביהן אין לי דעה מגובשת).

וגם אני עזרתי ולימדתי בתעריף מאוד נמוך או ללא תמורה לקראת בגרויות ומועד מיוחד באוניברסיטה.

במבחן אתה בודק האם אחרי העזרה שנתת התלמיד אכן מצליח עכשיו באופן עצמאי.

אחרי שעזרת לסטודנט לרפואה וגילית לו תשובות במבחנים כדי לקבל את התואר - זה אומר שגם בניתוח מציל החיים שיעשה כמה שנים אחר כך לאדם חולה סרטן, אתה תעמוד מאחוריו ותגיש לו עזרה?

האם אחרי שגילית תשובות לחבר שצריך "עזרה אמיתית" במבחן שלו במשפטים - זה אומר שגם כאשר הוא ייצג חשודים בבית המשפט בעצם אתה זה שתגיד לו מה להגיד?

חבר!!!הגזמת!!! כן, מבחן זה מבחן זה מבחן - אין דבר כזה צריך עזרה אמיתית. מקצוע זה דבר מחייב ומי שלא מסוגל לעמוד בעצמו במטלות שמטילים עליו בזמן הלימודים - מי ערב שהוא לא יהרוג את החולה סרטן? מי ערב שהוא לא ידפוק את החיים לחשוד המסכן שקיבל ייצוג דפוק רק כי העורך דין שלו קיבל "עזרה אמיתית במבחנים".

העולם הזה עובד על פי קודים, חביבי - וכל עוד זה ככה אנחנו צריכים לעמוד בהם.

אחרת עזוב אותך, בא לי עכשיו להיות רופא - לא רוצה ללמוד ואני חייב עזרה, תעשה בשבילי את ה7 שנים לימודים ואני אקבל את התואר, סבבה?

אין דבר כזה עזרה במבחן. מבחן זה אתה עם עצמך והידע שלך, מול הדף או מול הבוחן המעשי. נכשלת? נסה שוב, תלמד שוב, תתאמץ.

אדם שלא עובר לבד מבחן ברפואה/משפטים - אני לא רוצה שיהיה הרופא שלי או העורך דין שלי.

הגיון פשוט ביותר.

חז"ל לא התחשבו במצבים כגון אלה שאתה מתאר ולא חילקו דבריהם לשיעורים.

שסטודנט שיש לו רק בעיה בשפה שבה כתובה השאלה, אם אין לזה משמעות למקצוע (ז"א, המקצוע אינו ספרות\לשון\משפטים או משהו כזה) - אפשר לתרגם לו את השאלה (במדויק וללא תוספת הסבר. אני נזכרת עכשיו שגם עשיתי בדיוק את זה בעבר.)

אבל ממש לא על מקרים כאלה התחיל הדיון.

את המבחן באנגלית. אם גם אנגלית הוא לא יודע מספיק טוב, אז אכן יש כאן בעיה (מי שלא יודע לא עברית ולא אנגלית, זו בעיה בכל מקצוע שאני יכולה לחשוב עליו).

להזכירך, הדיון התחיל על הגשת עבודה לא מקורית.

לא הספיק? מעניין את הסבתא שלו. שייגש במועד הבא. הוא לא חייב עכשיו.

אם זה משהו שהוא לעולם לא יוכל להשיג - זה כבר בעיה אחרת ובאמת, הוא לא יוכל להיות רופא ככה. אבל אם זה עניין פרוצדורלי - שיתכבד וימלא את הפרוצדורות עד הסוף. אני לא זה שאגמיש את הכללים בשבילו, כשאני לא מוסמך לכך, רק בגלל שהבחור לא רוצה לחכות עוד חודש חודשיים ואפילו עוד שנה. ממש לא.

חוץ מזה שאחי - לדון "איפה לשים את הגבול" - זה לא הדיון שלך. את הדיון הזה כבר עשו בעלי האוניברסיטה. אתה כבר דן - איפה אפשר להזיז את הגבול כרצוני לאן שבא לי על פי שיקול דעתי שאני חושב שהוא מספיק חכם וצודק.

בדיוק באותה מידה יבוא אחד אחר ויגיד לך שהוא סבור שלזייף חתימה של ראש לשכת עורכי הדין על תעודה שמעידה שהוא "עורך דין" - זה בסדר, כי זה באמת מגיע לו וכו' וכו' - אתה, לא יכול לשים גבול. לא הוסמכת לזה. נקודה.

אתה לא חושש שאם אתה תחריג על שיקול דעתך כל אחד ירשה לעצמו גם כן?

זה שיקול הלכתי טהור, אגב...כן - אתה לא יכול ליטול את הדין לידיים גם אם אתה משוכנע שזה הדבר הנכון לעשות, מכיוון שמעשה זה יגרום גם לאחרים לקחת את החוק לידיים, ולעשות את זה במקרים שונים והופ, אין שליטה ואבד הכלח.

מעשה כמו שאתה אומר, אם לכאורה יקבל "הצדקה הלכתית" - הרי שכל אחד ישתמש בזה מתי שהוא רוצה, זה יגלוש הרבה מעבר למה שאתה רוצה - והנה, אני כבר לא אוכל לעבור טיפול רפואי בארץ כי לא אסמוך על הרופאים בארץ שאנשים טובים ו"צדיקים" שכמוך,, לא עזרו להם.

סלח לי אבל לא הייתי רוצה שתעזור לא לרופא שלי, לא למהנדס שתיכנן את הכביש עליו אני נוסע, לא לאדריכלית שתיכננה את הבית שאני גר בו, ולא לעורך דין שאולי ייצג אותי חלילה בתביעה משפטית. אני רוצה שהוא יעזור לעצמו, במבחן. אני רוצה שהוא יוכיח את כישוריו בעצמו וגם יידע להפגין שיקול דעת מתי נכון לעשות משהו ומתי לא - מתי נכון לגשת למבחן ומתי לא. גם זה חלק מהמיומנות הנדרשת מבעל מצוע. אתה מחריב לו את המיומנות הזאת באהבת הבריות שלך, ואתה גורם לו להרס עצמי בסגנון ה"בובל'ה, אל תדאגי, אנחנו כבר נסדר את הכל".

אגב, אני מייצג כאן גם על הדרך שיטה חינוכית שלמה שבין השאר, לדוגמה, גורסת שאין להתערב באופן מוצהר במריבות בין אחים, אלא אם כן זה גולש לאלימות, או למילים גסות וכו, שאז נקודתית אתה עוצר את זה - אבל כל עוד המריבה היא לא גולשת לפסים כאלו, תן לכל צד להתמודד את שלו, וזה מה שיגרום להם לדעת להפעיל שיקול דעת, לדעת לעמוד על שלהם וכו' וכו'.

ילד שכל הזמן יברח לסינור של אמא שלו או של חסדי הים כדי שתעזור/יעזור לו בבעיה שהוא ניצב מולה - יהיה חלשלוש של יודע להתגבר לבד עם אתגרים.

לוחם בסיירת מטכ"ל, גם אם אחיו התאום מת ועכשיו הוא המסלול מכשולים וצריך לקפוץ מעל קיר בגובה 2 וחצי מטרים - לך א-ס-ו-ר לעשות לו סולם גנבים מתוך מחשבה שהוא בדיכאון בגלל מות אחיו ואם לא תעזור לו עכשיו הוא ייכשל וכו'. פשוט אסור.

יש מבין?

באופן כללי יותר, שדברים שלא רלוונטיים כלל למה שהמבחן בא לבדוק, אתה יכול לעזור בהם. דברים שרלוונטיים - לא.

דברים שלא רלוונטיים - יש מעטים מאוד. דוגמא אחת שעלתה כאן היא תרגום מדויק של השאלה במקצוע עבורו השפה אינה חשובה (לדוגמא, במקרה שבו תרגמתי לתלמידה שאלה, זה קרה במחלקה שחלק מהמבחנים מראש מנוסחים באנגלית).

לגבי עזרה לבטא מבחינת ניסוח \ ארגון מחשבות וכו' - כל אלה רלוונטיים וכלולים במה שכל מבחן מיועד לבדוק.

שיתכבד ויגיד את זה למרצה לפני המבחן, והופ, המרצה יגיד לו לעשות בעוד כמה חודשים כשהדיכאון קצת יעבור.

אתה כל הזמן מביא מקרים תלויי זמן שזה פשוט מגוחך. בגלל זמן אנחנו לא נגמיש כללים, חבר...זה לא הולך ככה. 

והכלב בדיוק אכל לי את הסיכומים למבחן ואחותי בדיוק הייתה צריכה שאעשה לה בייביסיטר לאחיינים עד אמצע הלילה ודודה שלי נפטרה בחו"ל מסרטן הריאות וצה"ל פוצץ מנהרה בעזה והייתי חייב לראות את השידור החי של זה מדובר צה"ל ולכן אני פשוט חייב חייב חייב שתגלו לי את התשובה ולא תרפו את ידיי.

מעניין את הסבתא של המרצה ושל האוניברסיטה. את המחבנים אתה תוכל להשלים גם אחרי זה - את היושר שאתה הורס במו ידיך, ייקח הרבה יותר זמן ואולי לעולם לא תוכל לתקן לגמרי.

ואם כבר - אכן, לא הייתי רוצה שמנתח שאמא שלו נפטרה אתמול, יבוא לנתח אותי כשחסדי הים עומד מאחוריו לתת לו טיפים ולחזק את רוחו כדי שהדיכאון שלו לא יגרום לי למות. ממש לא.

מעדיף את המנתח שיודע מתי אסור לו לעבוד כי הוא לא במצב נפשי מתאים, ויודע מתי גם לוותר על מבחן בכאב לב, כי מידת היושר שלו אומרת לוו שלא יוכל לעבור את המבחן עכשיו בלי לשקר.

לשקוע בדכאון גם בעבודה ולא לעבוד היטב... הוא צריך להתמודד עם מציאות חייו. המערכת בנויה באופן שמתחשב בעובדה שכולנו בני אדם - ע"י מועדי ב' ומועדים מיוחדים, או פרישה של התואר. ואכן, סיום תואר יכול להראות גם יכולת עמידה בלחצים, יכולת התמדה והתגברות על כשלונות וכו'.

אוקיי, גם לי קרה מקרה שלא הייתי מרוכזת  בכלל במבחן בגלל סיבות אישיות. הבוחנים שם אגב היו אנשים שאני בקשר מצויין איתם, אבל לא העלתי בדעתי לבקש עזרה! (ניגשתי אח"כ למועד ב'.)

ושיטות החינוך שם נוקשות מאוד.

מידע מקרוב מאוד על המערכת - לא המורה הסחבק הוא זה שיצעיד את הכיתה שלו קדימה,, אלא זה שאולי יודע להיות נחמד ולחייך, אבל יודע גם לדרוש ולא להתפשר על דרישה, כאשר מדובר בדברים הכרחיים. 

תלמיד ששונא מקצוע - זה אם המורה גרוע ולא יודע ללמד, או בלי יחסי אנוש בסיסיים. לא על זה אני מדבר. מורה יכול להחמיא לתלמיד שענה נכון על התרגיל ובד בבד לתת לו להזיע 4 שעות בבית על שני תרגילים במתמטיקה למתקדמים לתואר שני - כי הוא יודע שמהנדס כמו שהוא רוצה שייצא מהתלמיד הזה, צריך לדעת את זה ישר והפוך. נקודה.

חד משמעית - אם הוא לא יודע את המילה בעברית, אתה לא תגלה לא. הוא היה צריך לקחת מספיק שיעורים לפני זה, לעבוד על העברית שלו - תעשה לי טובה, רפואה לומדים 7 שנים, מה זה ללמוד עברית מול זה... - ורק א-ז לגשת למבחן.

אז התשובה גם במקרה "קל" זה שהבאת - היא לא. אתה לא תגלה לו כי זה לא בסדר וכי אסור לעשות את זה וכי אתה עובר על החוק וכי אם יגלו שהרופא מרמה בבחינות שלו - יש מצב שישללו ממנו את הרשות להיות רופא אי פעם. חד משמעית.

והצגתי מקרים קיצוניים בדווקא, כי כן - הידרדרות מתחילה כביכול בדברים הקטנים, אבל מכאן ועד להגיע לדברים הגדולים - הדרך קלה מאוד.

גם חטא קטן הוא חטא. וזה כבר לא העניין של גניבת דעת, אז בבקשה את תתלה בו - זה רמאות ומעשה אסור על פי "תקנות הקהל", "דינא דמלכותא" ועוד - נקודה.

לא מרמים במבחן.

לא הצלחת - תמיד אתה יכול לגשת שוב כשתצליח יותר.

לא משנה אם זה בגלל שפה, בגלל אי יכולת לסדר את מה שאתה רוצה להגיד במילים - זה לא ישתנה פתאום כשתכנס למקצוע, אתה יודע...

אי אפשר. מי שמך להיות המחלק ולהחליט מה מותר ומה אסור?

קמו אנשים יותר גדולים ממך, ישבו בוועדת האוניברסיטה וקבעו כללים. ישבו אנשים בכנסת שנבחרו על ידי הציבור וקבעו מה מותר ומה אסור ומה נקרא עבירה על החוק.

לא אתה זה שעכשיו תחליט שזה שא-ת-ה חושב שזה בסדר, הופך את זה לבסדר.

כל עוד זה לא נוגד פסק הלכה (נגיד איסור על ברית מילה בארץ ישראל, לא יהיה קביל - מספיק טוב?) - אתה מחויב להישמע לזה. את הפילפולים תשמור לאנשים שזה תפקידם.

אין פה עניין של ללכת ראש בקיר - יש פה עניין של הבנה שאתה חלק ממערכת יותר גדולה של חוקים והסתעפויות שפשוט לא ניתן לעשות דין לעצמך, כי אחרת כל מערכת החוקים תתמוטט - פשוט ככה!מבטיח לך!

אז כן - אם להיות "גסים" קצת - ישנם אנשים שצריכים לכאורה "להידפק", למען שלמות החברה ובריאותה החוקתית. כן, גם אם זה יכאב להם עכשיו - המאקרו יותר חשוב מהמיקרו.

מזכיר לי קצת - לא מדויק אבל מזכיר - את דוד המלך שהיה שופט עניים ועשירים. הצדק היה עם העשיר, דוד המלך ידע, אבל היה יכול בקלות להחליט שהוא שופט לטובת העני כי העשיר לא ייחסר לו מזה כלום ולעומת זאת העני לא יגווע ברעב בגלל זה. אבל לא. הוא פסק לחובת העני ולטובת העשיר.

וביציאה מבית המשפט דאג לשלשל מעות צדקה לעני בגובה החוב שחייב לעשיר/לפי הצורך שלו.

מבין מה בסדר? לעשות משהו שהוא לא נוגד את החוק - לתת צדקה לאחר או לפני המשפט - זה בסדר. בזמן המשפט - החוק קובע גם אם נראה לי שבאופן פרטי כדאי להגמיש קצת ולא "ללכת עם ראש בקיר".

נקודה.

אני מניח שאילו היה מדובר באיזה חשש של חומרה רחוקה מדרבנן לא היית מיקל ככה ומוצא לך תירוצים לטהר את השרץ.

מה זה אמור להביע "בדבר שהאדם לא מעלה על דעתו"? בכל דבר אדם מעלה בדעתו שיכולים לרמות אותו, ובטח במבחנים ועבודות שאף אחד לא מספיק תמים ושוטה כדי לא להיות מודע למציאות הזאת שמעתיקים ומרמים...

אגב, אם אתה רוצה שאקבל את דבריך תוכיח לי את זה מהגמרא והמקורות ואל תסתמך על פוסקים עלומי שם.

בכך שאסרו זאת?

מה קרה לשרשור התמים שלי

הבנאדם סה"כ ניסה לעזור..

כל דבר פה מתפתח לדיון

את האמת שמרוב חוסר ריכוז לא שמתי לב שזה העניין של האתר.. אבל בואו ואגלה לכם סוד שרבנים מאוד מאוד מאוד מתירים בקטע הזה.. יש לי קרובת משפחה דוסית דוסית שהרב התיר לה מפורשות לשלם למישהי שתעשה לה עבודה.. כי היא אמא לילדים ולא מספיקה כלום..

רב גדול ואהוב בציבורנו

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.