בסיפור הזה, הפעם - לא אני עברתי, אלא חברה טובה, לשם הסיפור נקרא לה לאה.
לאה הגיעה לבי"ח בערב שביעי של פסח. בלילה כבר היתה בחדר לידה. המילדת שהיתה איתה- היתה עייפה מאד ולא שיתפה פעולה. פשוט ישבה על הכיסא ונמנמה...
זו היתה לידה שלישית, ומנסיון, כיון שאין לה כמעט שרירים בבטן, על מנת ללחוץ בצורה יעילה, כל הלידות נעשות ע"י ואקום. כיון שהמילדת לא היתה בעירנות מספקת, הוואקום הלך קשה והרבה זמן. לאחר הלידה, אחר שהשליה יצאה, לאה התלוננה על כאבי בטן עזים. המילדת והצוות הרפואי לא התייחסו ברצינות אליה, ולתלונות שלה. היא בכתה מכאבים, בעלה ואמא שלה שהיו איתה, לא ידעו מה לעשות. האמינו לצוות שזה שום דבר ודבר מאד נורמלי לגבי יולדת וכו' וכו'...
לפנות בוקר העלו אותה למחלקה, ושם הכאבים לא נרגעו. באיזה שלב, היא היתה זקוקה לשרותים וקראה לאחות. אף אחת לא טרחה להגיע. בסוף, קמה בכוחות עצמה וצעדה לשרותים. בדרכה - השאירה נתיב מדמם מאחור. המנקה שהיה בשטח זעם עליה שהיא מלכלכת לו והורסת את עבודתו...
לאחר השרותים, בדרך חזרה, המנקה צעק עליה, והיא באותו זמן, הרגישה רע מאד. בקשה שיקרא לאחות. הוא רק התעצבן יותר והתעלם מבקשתה.
רק הגיעה למיטתה, הרגישה מסוחררת, לחצה על הפעמון , בקשה שיפתחו לה חלון לאויר, והתעלפה....
האחות שהגיעה ישר הבינה שהמקרה לא פשוט, העירה אותה ומיד קראה לרופאים. הרופאים התחילו לבדוק אותה, וגילו דמם רציני, והתלחשו ביניהם שצריך להוריד אותה ישר לחדר ניתוח, לבדוק מה קורה. בדיוק באותו זמן של בדיקות- נפלטה לה חתיכת שליה...................................
התברר שהיה מחדל חמור, המילדת ברוב עייפותה לא בדקה את השליה כמו שצריך, לכן אחרי הכל, היו לה כאבים עזים, ואיבוד דם רב. ולמרות תלונותיה - אף אחד לא התייחס לכך! עוד יותר גרוע מזה, הרופאים שבאו אח"כ לבדוק אותה- ניסו להעלים את המחדל ולטייח את הענין, לא רצו שיתבעו אותם..........................
למזלה, שכנותיה לחדר שמעו את הענין, ואת התייעצות הרופאים וספרו לבעלה, שבא מאוחר יותר, את כל מה שקרה.
ההמוגלובין שלה ירד ל7!!!!!!!!! ובאותו יום היו צריכים לתת לה 2 מנות דם.......................
למחרת מנהל המחלקה בא אליה להתנצל, ואמר שהם נותנים לה עוד 2 ימי אשפוז על חשבון הברון... תודה רבה....
לאה קבלה מזה טראומה נוראית, שהיא הודיעה לבעלה - שעד כאן, היא לא מוכנה יותר להריון נוסף בשנים הקרובות. כעת היא במניעה כמה שנים טובות.
והסוף- נדמה לכם שמישהו שם למד לקח??? הצחקתם אותי! 3 ימים אח"כ ארע סיפור דומה, עם יולדת, שוב שכחו לבדוק את השליה כמו שצריך.........
וכיון שלאה והיולדת השניה משתיכות לאותו חוג חסידי, די גדול, קמה זעקה על הבי"ח הזה והעסקנים איימו שם על ההנהלה שאם זה לא יבוא על תיקונו- ימליצו לא ללכת לשם...........................
ובסוגריים, לאה כל הזמן אמרה לי, מה את הולכת למעייני הישועה ללדת שם? יש שם בלי סוף סיפורים וכו'... אמרתי לה לאחר הסיפור- את רואה? בכל מקום צריך רחמי שמיים מרובים לעבור לידה בשלום. בשום מקום אין ביטוח. אני ממשיכה ללכת למעייני הישועה כי לפחות שם אני מרגישה ש"בתוך עמי אנוכי יושבת", בין אנשים משלנו, דתיים פחות או יותר, ולא בין ערבים ושאר ירקות........
הפעם, ללידה הקרובה, אני בכל זאת מתלבטת. מכמה סיבות חושבת ללכת לבי"ח לניאדו. האם יש המלצות??
כל הכבוד על הנכונות לעסוק בנושא החשוב והלא פשוט הזה! 
ממש לא מחליף קשר קרוב, עם מבט בעיניים ותחושה פיזית של קרבה...
