זועק אליך
א. בוקר חדש עולה
אור החמה כבר מפציע
פוסע אני כמו בתוך חלום
אל עבר הרקיע
מחפש אני אותך
זועק ענני אלוקי
אל תעזבני אבי
גם כשבלב חשוך לי וקר
פזמון: אבא זועק אני אליך
שיגולו רחמיך על מידותיך
השב לי את האור לחיים
תן לי סיבה לקום בבוקר
עם חיוך על הפנים
ב. הולך אני בדרך
מחפש את השביל שיוביל אותי
אל עבר מקום לא נודע
אל עבר עתידי
פונה אני אליך
אנא אבי הוביל אותי
הנחה אותי אל האור
השוכן בתוך ליבי
אהובה
אהובה
את לי כצל ציפור חולף בשובר גלייך
שעייניך החומות ננעצות בי רוצה רק אלייך
את האושר של חיי שמאיר את כל פניי
את תקוותי האחרונה בין שברי צרותיי
אהובה
ניסיתי לכתוב לך רק שיר קטן
שיזכיר לי את העבר שלפתע נדם
אמרתי שאני אוהב אז מדוע הסתרת את פנייך
ילדתי שלי אל תלכי כעת מעליי
אוי אהובה
שיר קטן של זיכרון נושן
שפרחי שושנה שחורים
יהפכו ללבן
מתי נזכה כבר לאושרנו
שיבוא ויגאלנו
מתי כבר היה לך לחתן
בשער הגן
אוי אהובה
כה רבה אהבתי אלייך
לא יכול מבלי לחשוב עלייך
יום חולף עובר לו
אך הזיכרון איתן
בבקשה היי מחייכת
כי אז רוחי מרקדת
בשדות הזמן
אהובה
כה רבות הן המילים שרציתי לומר
אך קולי נגמר,חלף,נעלם
שרחוקה את ממני, חיי כצל עובר
עד מתי כך זה יהיה,זה בוער
אהובה
עד יגיע היום בו יתאחדו נשמותינו
יחדיו לחופה אז נפסע,שורש רוחינו
עינינו אז יפגשו, כן לרגע זה הם חיכו
כבר לפני שנים כבר מרגע יצירתינו
אוי אהובה
שיר קטן של זיכרון נושן
שפרחי שושנה שחורים
יהפכו ללבן
מתי נזכה כבר לאושרנו
שיבוא ויגאלנו
מתי כבר היה לך לחתן
בשער הגן
אוי אהובה
כה רבה אהבתי אלייך
לא יכול מבלי לחשוב עלייך
יום חולף עובר לו
אך הזיכרון איתן
בבקשה היי מחייכת
כי אז רוחי מרקדת
בשדות הזמן
אנשי האמת
אנשי האמת
אנשי הדממה
אנשים בלי מילים
אנשים של שתיקה
אנשי האמת
אנשי הדממה
מעטים, בודדים
אנשים של חידה
אנשי האמת
אנשי הדממה
נלחמים בלי מדים
אנשים של סיבה
בורח
רוצה לצרוח
לזרוק החוצה את כל הכאב
שמכרסם בתוך נבכי נשמתי
מנסה לצרוח ללא מילים
צעקה שתגיע הישר מפנים
שתבטא את כל הכאב
את הסבל שלא נגמר
את הייאוש שכבר מת
ואת התקווה שמתחילה לגסוס
כל יום אני אומר לעצמי
שהיום זה ישתנה
שהיום השמש שוב תחייך אלי
ומישהו שם למעלה יגיד לי
שהוא אוהב אותי
ושוב אני יודע שלא כך יהיה
שהיום יהיה אפילו גרוע יותר מאתמול
שהמצב רק יחמיר
שלא נותר עוד שבב של סיכוי
בית
בית,
ארבעה קירות של אבן
או שמא משהו קצת מעבר?!
בית,
אדמה אוויר ושמים
רגעים זיכרונות ועיינים
מפצירות,מבקשות בנתיים
עוד חיוך,מבט,ורגליים
שמחה שהפכה ליגון,
שברון ואבדון
צעקות צרחות ורוע
מעפילים על כל הרוגע
התום חלף
נמוג החלום
הכל כבר עבר
ונשאר רק דימיון
כאב שאין לו מרגוע
שקורע את מיתרי הלב
אושר שהיה ואיננו
ועליו עודני דואב
היכל הניגון החסום
והעט שוב מסרב
לכתוב את רחשי ליבי
ומרגיש שוב תסכול מפעפע
והשקט לוחש ומזכיר נשכחות
מימים אחרים אז של תום
ומנגד הרוח ממשיכה לה בעוז
נאבק בדחפים של מנוח
לא מצליח לנשום גם נסוג לאחור
והסוף שוב נוגע...
הכאב
הכאב
המנסר,החותך בבשר החי
דם חיי ניגר ארצה כמים
נשפך על חרון אף וכעס
מבלי תכלית ונסיון להבנה.
והם בצחוקם הגס
מביטים בי
צחוקם מהדהד באוזני
זמן רב אחר שהד קולם נדם
ואני יודע
שיום נקם עוד יגיע
"ואומר לך בדמייך חיי,ואומר לך בדמיי חיי"!
הפרידה
א. דפיקה חזקה נשמעת בדלת
הדפיקה ממנה כבר זמן רב היא חוששת
הדפיקה השחורה זו שמחריבה והורסת
הדפיקה שהורסת את כל אותם הדברים שהיא אוהבת
ב. בלב כבד היא ניגשת לפתוח
חושבת שאולי עדיף לה כבר לברוח
מסתכלת בחריץ ולא מאמינה למראה עיניה
בפתח עומדת חיילת וצו בידיה
ג. עליך לפנות את ביתך אומרת הקצינה
ומשאירה אותה לנפשה בודדה ועזובה
ללא שהות כך ניתכת עליה הגזרה
ללא כל סיבה נסתרת או גלויה
ד. בחולשה איומה היא מתמוטטת לתוך הספה
חשה מנותקת כל כך לא קשורה
מעיפה מבט על הקירות החשופים
ונזכרת בכל אותם הזיכרונות המאושרים
ה. צעקות וצרחות וקריאות של בוז
היא שומעת בדרכה לעבר האוטובוס
חיילים או רוצחים במדים השחורים!?
את ליבה ללא כל רחמים הם שוברים
ו. היא עולה לאוטובוס מתיישבת במקומה
לא מאמינה כמה מהר זה קרה
מתקשה להיפרד מעיפה מבט אחרון
מקווה שעוד תשוב לאותו המקום
ואחרי ככלות הכל
ואחרי ככלות הכל
לבדי אמלוך,נורא
נורא הוד,מלא תפארה
רודה בנתינים תחת שבט המלוכה
את אשלוט אנתץ גילולי עגלה
אז אבוא משכני,רוממה
עת אשן על משכבי בשלווה
אז אדע ייסורי כאב השכחה
את האהבה אוריד,אפגיע
למען שם משאלתי האחרונה
למען דור אשר ישכון לבטח
מבעד לשאול עמק האלה
וזה כואב
זה כואב וזה עצוב
וזה יושב בלב ולא מרפה
מתחפר לו עמוק עמוק בפנים
משל הוא כאן בעל הבית
ואילו אני עבדו
ואתה שוב טובע
שום מנסה להרים תראש
נוגע לא נוגע
מתחבט ומתייגע
ושואל ומבקש וקורא
איכה!?
חיה ותן לחיות
מוקדש לעדן אטיאס הי"ד
ביקשתי שלום וקיבלתי
רק אבן שנזרקת
בשנאה ובפחד
רסיסים משלחת
אל תוכי ליבי הדואב
חיה ותן לחיות
כך אני זועק
רק רוצה לשמוע
רק רוצה לתת
אז חיה ותן לחיות
זה מין קול שקט
שרוצה לשמוח
שזועק אמת
למה שנאה שכזאת
אני שואל אך יודע ת'תשובה
כי העם היהודי
הוא העם הנבחר
ולגווים זה גורם קנאה
הם יבואו עם מקלות
בתופים ובמחולות
להעיף אותנו אל הים
והם לא מבינים, הבנים שבים
אל ארץ אחוזתם
מוות
מוות
דממת ערפלים של שחר
עם שתיקה אינסופית של כפור
מתובלים במבט בלי דעת
שמנסה אך מתקשה כבר לחזור
והדרך ארוכה,נעלמת,מתפתלת
והנה הסוף כבר הגיע
בשלווה,בשינה,בצעקה וזעקה
הוא עומד על פתחי ומריע
והפחד שוב דופק,מזכיר נשכחות
על בריחה ללא תכלית או מניע
אך הנני כבר שם הרחק מהאות
נעלם בנבכי הפגיע
חיים
חיים שלמים ברוח
עפים אל מול עיני
אני רוצה איך אינני יודע
מתי תבוא מנוחה לעצמותי
טיפה אחת של אושר
שהפכה להרס חסר תקנה
געגוע שנשאר
ועכשיו דורש מחילה
הכל נמוג
כהרף עין
חיים חלפו
נשארת עדיין
אולי הינך צעיר
אך נפשך כה זקנה
לשינה משתוקקת
לקצת מנוחה
"הֲכִי בָּרוּר כְּשֶׁקְּצָת שָׁבוּר
הֲכִי בָּרוּר שֶׁשּׁוּם דָּבָר כְּבָר לֹא בֶּאֱמֶת בָּרוּר
כְּשֶׁזֶּה מְעַט שָׁבוּר אָז שׁוּם דָּבָר כְּבָר לֹא בֶּאֱמֶת בָּרוּר
אֲבָל חַיָּב תָּמִיד לָשׁוּב"
(טבעות,עמיר בניון)
פרחים
חושך,צלמוות
קור שחודר לו לאט
דמעות של אהובה
שנופלות אט אט
ריח אדמה חרוכה
נישא באוויר
פרחים מלמטה
למעלה מלחשים
פרח נקטף
וקמל לו ברגע
נעלם,אבד
ונבל גם הרגע
לאיש לא יחסר
דמעה לא תרד
רק שקט יזהר
באש האמת
ילד שכזה
כולם מדברים על עצלן
אף אחד לא מדבר על הקושי
האחד לא נחמד השני קצת נפחד
שתי סטירות על הלחי
כי ילד כזה מי ירצה לאהוב!?
הם אומרים לו עשה!
הוא אומר תנו לחשוב
ככה אי אפשר להמשיך
הם מצקצקים בלשונם
ילד כה מופרע
לא ברא השטן
ואני אותם שומע
וליבי נחמץ בקרבי
יוצא החוצה
שואל מי אני
מביט בכוכבים
מנסה קצת לחלום
אך בתוך ליבי
ישנו רק חור שחור
ים של דמעות
ים
שקוע אני עד צווארי בתוכו
אך מסרב לטבוע
ארס
מסביבי רוחש ממשיך לפעפע
אך לתוכי לא יכנס ולא יחדור
דם
חם זולג מתוך ליבי הפצוע
אך אני יודע שיום אחד הוא ירפא
דמעות
חמות זולגות משתי עיני
אך בו יבוא היום והן יהיו דמעות של אושר
תקווה
שבי עוד לא נחה
ומתחת לשטח מפעפעת ומבטיחה
אני עוד אלך עמך בזו הדרך
ולעולם אשמור עליך בבטחה
כיסופים לציון
א. אלפי שנים היא עומדת בודדה
אומות באו אך עזבוה במהרה
רק לעם אחד היא עוד ממתינה
שיבוא ויגאלנה מעזבונה
היא אומרת זועקת
חיזרו נא אלי
היא כואבת שואלת
איכה בניי?!
כבר שנים מסתובבת
מצפה לגאולה
מצפה שישוב, שישוב לחיקה
ב. והבן לא שכח את האם המסורה
אשר אלפי שנים היא עומדת מחכה
והמון העם מכל הגוונים
אליה עלו בהמונים
היא אומרת זועקת...
ג. ירושלים הקדושה מזיו השכינה
אשר בין ערים היא עומדת בודדה
המונים אז אליה עלו נרגשים
אותם מחבקת ועליה בוכים
היא אומרת זועקת...
ד. ה' אז השקיף ממרום וראה
כיצד ארצו עם בניו התאחדה
פריחה וליבוב אז השפיע רבות
והארץ פרחה ונתנה פירות
החלום ושברו
בדממה היא ניצבת
מוקפת בהינומה
נרגשת,קצת רועדת
מחכה להפוגה
והנה הוא מגיע
זה הרגע שלה
לאיטו הוא פוסע
פוסע לקראתה
ופתאום היא מתעוררת
כולה זיעה
והעצב שוב עולה
קורע נשמתה
בדודה היא וזנוחה
גיל שלושים חלף מזמן
ועדין,מחכה היא לו
עד כלות הזמן
כמגע המשי על שפתיים לוחשות
מחכות למענה,מחכות לתשובות
כנפי רוח
כאב בונה,כאב הורס
כאב לוחש,כאב זועק
קול מלטף מעבר רחוק
דקירה של געגוע מנוף אינסוף
ושוב הוא שם
לוחש מלטף אך עודנו איתן
יש לך כנפי רוח,אך השתמש בהם בתבונה
לך בכוחך זה אל עומק התשועה
ליל כוכבים
ליל כוכבים בינות לאפלה
שם נערתי יושבת ומחכה
עוד מעט עוד שניה
עת אגיע אל תוך ליבה
עוד מעט עוד שניה
עת אחדור אל תוך נשמתה
את אהבתך לי את תזעקי
עת אליך אבוא עת לך אשיר
יפה כפנינה הצחורה בעדרים
רוצה לבקש רוצה להמתין
והנה קרבה לה אותה השעה
בה הבטחתי לשוב אל תוך חיקה
והנה קרבה לה אותה השעה
בה הבטחתי לשוב אל תוך חיקה
בדממה ציוץ לא נשמע
רק מלאכים לוחשים שרים בערגה
שעה חולפת עודך ממתינה
מביטה בחלון ולי מצפה
שעה חולפת עודך ממתינה
עת בושש לבוא שכח עזבונה
את אהבתך לי את תזעקי
עת אליך אבוא עת לך אשיר
יפה כפנינה הצחורה בעדרים
רוצה לבקש רוצה להמתין
והנה קרבה לה אותה השעה
בה הבטחתי לשוב אל תוך חיקה
והנה קרבה לה אותה השעה
בה הבטחתי לשוב אל תוך חיקה
לפני מספר שבועות צפיתי בתוכנית "הכוכב הבא"
ושם ראיתי ביצוע יפיפה של איתיאל זינו לשיר "פרי גנך"
ראשית לא הכרתי לפני כן את השיר והוא פשוט הקסים וריגש אותי!
מה גם שהביצוע עצמו היה פשוט יפיפה!
מאז יצא לי להסתכל מספר פעמים על אותו ביצוע
והיום כתבתי שיר שמבוסס על השיר "פרי גנך"
אך לוקח את הסיפור לנקודת מבט שונה...
מרן פאר הדור
והנה הסוסים והנה רכב אש,
איך היכן הוא אותו אחד?!
אשר עבורו פמליה של מעלה ירדה,
ירדה כאיש אחד.
במבט חמים שכולו אהבה
באור התורה שבוקע
ומאיר את העולם כולו בשמחה
בשיר שבלב נוגע
מתוך חדרי הלב
חיפשה נפשו מנוחה
בין דפי הגמרא והזוהר
אך עניו היה ולא רצה מאומה
רק לשכון בעולמות הטוהר
והרכב חלף ונסו הסוסים
לשכון בתוך ביתו
והכתר אבד ועתה נשארנו
ללא מלך שישא את ההוד
לפעמים
עכשיו הכל נגמר
עכשיו יושב ושר
על מה שהיה ומי שהיינו
על מה שנשאר ואיפה טעינו
לבד,לבד
נופל,נפרד
מתייאש,מתייגע
ואז שוב משתגע
מנסה קצת לחזור
לעצמי לעשור
הקודם של חיינו
עת צחקנו,אהבנו
והכל כה קודר ושחור
והשמש שהאירה לי אתמול
שוב כיסתה את פניה
ואני אובד,מחפש את שביליה
הכל נמוג
ואין שום תקוה
השלהבת כבתה
ונשארה רק תוגה
"הֲכִי בָּרוּר כְּשֶׁקְּצָת שָׁבוּר
הֲכִי בָּרוּר שֶׁשּׁוּם דָּבָר כְּבָר לֹא בֶּאֱמֶת בָּרוּר
כְּשֶׁזֶּה מְעַט שָׁבוּר אָז שׁוּם דָּבָר כְּבָר לֹא בֶּאֱמֶת בָּרוּר
אֲבָל חַיָּב תָּמִיד לָשׁוּב"
(טבעות,עמיר בניון)
מאחורי הפרגוד
מאחורי הפרגוד נכנסתי
ושם שמעתי מין קול מלטף
שלוחש,וזועק וצורח
אך עודנו רוצה לתת
מאחוריי הפרגוד נכנסתי
ושם שמעתי מין קול מלחש
עייפתי בניי עייפתי
שוב ושוב הוא לוחש
ובת קול אז התגלתה
ובקול צלול אז קראה
לכל בניי יש מקום בבירה
חוץ מ"אחר" שידעני ונפנה
מחוץ לעזרת ישראל יהיה משכנו
מחוץ לעם ודרך החיים שם תהיה מנוחתו
בדוד הוא וזנוח כל מאהביו הדמיוניים עזבוהו
ברגעים הקשים ביותר רק נטשוהו ופצעוהו
אך שאלה אחת עודנה מקננת בתוכי
מיהו "אחר"!?
אלישע או שמא אני
משהו לצפות לו...
משהו אולי מישהו
שיהיה שם בשבילך
שישים ידו בידך
וישלים את צליל שירך
מישהו שבמבט אחד
ימחוק את עצבך
שיפריח בך אושר
וישכיח את דאגתך
מישהו לאהוב
לחלוק עימו את ליבך
להיות איתו ביחד
ולא לרצות להיפרד
מישהו לרוץ איתו...
ויש עוד מישהו
שמביט מלמעלה מחייך
שעוד בית נאמן קם
קם לתפארתך
נפשי תקשיב שירו
נפשי תקשיב שירו
שירי שלי שירו שלו
כבמין מחול אינסופי
חגים אנו יחדיו
כמו רקיע ומים
כמו אדמה ושמיים
סובבים אט אט
נוגעים ומתקרבים
נרתעים ונסוגים
אך שבים ונפגשים
"ואולי זה רק הזמן
שמתיימר לפתור הכל
ואולי אי שם למעלה
אלוקים אחד גדול
אולי זה סתם רגע מאושר
אולי אני עדין שר"
(אז,עידן עמדי)
עולם הפוך ראיתי
עולם הפוך ראיתי
שבו השקר הוא השולט
האמת נעדרת
או אולי נהדרת
וכך הוא מתבלט
נשמתי שקפאה
וכמעט נאלמה דום
אט אט כבר שקעה פה
והפסיקה גם לחלום
אבל אני מאמין באמונה שלימה
שיבוא יבוא והכל ישתנה
שוב לפתע יזרח
האור החזק
והאמת שוב תתגלה
פרי גני
ימלא פי, תהלתי
לעת זקנה,ככלות כוחי
עת שם זעקתי,חיפשתי קולי
עת שם נשאתי,בדומיה כאבי
אל תשליכיני אבי,אל תרחק ממני
עת נערמו זאבים,עלי לטורפי
בינות למשבר,כותלי נשמתי
שאלתי,חיפשתי את רצוני
בעת אנצור טללי תאני
בעת אנדור,אבד עווני
עת שם בכיתי,מבעד אישוני
עת שם נפלתי,קדשתי שמי
את פרי גני,מצר מצוקתי
לך הביא,מתוך צליל רינתי
בעת אבוא,תחת צל אביוני
בעת אזכור,שדה לחישתי
פשוט סתם
צללים צלילים וצילצולים
אורות צבעים מתערבבים
נעים יחדיו במחול מטורף
העצמות היבשות חזרו והתאחדו עכשיו
האם כך יכול גם הלב המרוסק
ואל תשכח את האיש שמלמטה קורא לשמוע צעדך
ומבקש ומתחנן עכשיו לדעת את רזיך
הכל בוער וזה כואב
שהזמן במרוצו ממשיך
לא נעצר לרגע לא נדם הפגע
במין אכזריות דתית
והכאב אינו נתן למדידה
רק דמיון נשאר למחשבה
על מה היה ואיך שגינו
כך לחשוב על עתידנו
אז רק תדע
שהאל למעלה ששומר
עוד לא גמר את תלאותייך
ומחיוך ישאר רק טעם מר
של ילדות נשכחת מאכזר
וגם אם לחשוב תמשיך ביחד
שוב הגל יבוא וינפץ
אז תניח תן לזמן לשמוך
את שארית חורבת אנושיותך
ואז תדע שבאמת אתה בודד נורא
ותשאל את עצמך איך הגעתי הלום
ואם אפשר עוד להמשיך לדעת
במקצב ללא רון
בצלמוות שנוגעת
תמשיך בדרכך
אל קרקעית הצלחת
רגש
רגש
מיתר רוטט בשביל הזמן
כנשיקת עוף החול מלחשת
וצלילים ישנים שנשכחו כבר מזמן
מתקופה עתיקה ונאהבת
געגוע
לילדות ותום שחלפו ואינם
ואהבה אחת נשכחת
ודמעות עגולות של ילד קטן
שבגר אך עודנו בלי דעת
וצלצול פעמונים מנגן לי עם שחר
פורט על נבלו של דוד
ואני ללא כל מורא או פחד
מרקד לי עם צליל האביב
ועוד יבוא היום בו יפלו החומות
ופרחי שושנה אז ירקיעו
והאור שחלף שוב לפתע יזרח
והשמיים לעולם יאירו
רוח אהבה
מנשבת לה בינות לשיחים
מחכה לשעתה שתגיע, לאותם רגעים
והנה גדל הנער כבר באה השעה
ובעוז היא נושפת מבקשת מנוחה
ובלילה בהיר ריק מעננים
בינות לעצי זית מלבלים
מצאה היא אותו
את שאהבה נפשה
מצאה היא אותו
באור הדמדומים
שברים
אבוד במבול של צרות
צועק אייכה אלוהיי
בינות לרסיסים של חלומות
של זיכרונות חיי
כבר נמאס שוב לשכוח
את ההד של צלילי
לפסוע כמו מוכה חלום
אל עומק שאול דימיונותיי
והרוח שוב לוחשת
מבטיחה הבטחות
פיתויים,ומזימות שיגעונתיי
כל רצונה רק אחד הוא
לערפל את תחושתיי
והנני יודע אך אנצור בלבבי
את אשר ביקשתי בעת משברי
רק רצון לחוש שוב את חום אהבתה
עת נפלתי אבדתי געשתי בדומיה
כי אהבה לא קונים בחנות
אלא שותלים בשדה פורח
מחכים לניצנים שיבשילו בסתיו
וקוטפים בבוא האורח
ודממה אז תיפול
שום הס לא יושלך
לחלל האויר בלי דעת
רק שלכת תיפול ללא צליל או אדון
ואני כך אמשיך בלי לגעת
לפעמים מחייכים כדי להסתיר את העצב, לפעמים צוחקים כדי להסתיר את הכעס, ולפעמים שונאים כדי להסתיר אהבה...
באלי שיר
שיר שיתאר את רגשותי
שיאיר את ליבי ואת חיי
שיתן ריפוי למכאובי
רוצה אני את שיר חיי
פסגת הר נישאת
מזכירה לי נשכחות
עם רוח האביב
ופרחי לילך וורודות
נשתנה החלום
נשבר אז התום
ומעתה רק נשאר
רסיסים של זיכרון
מהחיוך שלך
נשאר רק דקירת געגוע
האור בעיינך כבה
ואני כאן שבור,פצוע
אני יודע שטוב לך שם למעלה
אך לנו פה נקרע הלב
אשתך שבוכה כל הלילה
ואני הקטן רק כואב
אז כתבתי לך שיר
שיר פרידה, שיר קליט
שיזכיר לי אותך
את מי שהיית תמיד
מוקדש ליואל ויסברג
ת.נ.צ.ב.ה
שירו של מתבגר
מבעד לחלון נשקפה מולי, השקיעה
לא ידעתי לאן לא ידעתי היכן, רק שתיקה
כה בודד כך מרגיש מיואש, ונפחד
כי בעצם הכל הוא רק שקר גדול, מיוחד
לא יודע הכל לא מנסה כבר לשאול, מדוכדך
ומין גוויעה איטית ללא סיבה תכליתית, מאידך
וממשיך שוב ליפול בלי תקוה ובלי חום, מבואס
החיים פה קשים וכולם שקרנים, כבר נמאס
ופתאום כמו משום מקום, היא באה
מביאה אהבה מביאה הגנה, כך היא שרה
ואני שוב מוצא עצמי, שם למטה
מתבונן בעצמי מסתכל מי אני, הלאה הלאה
אך גם בעודי כאן נמצא, ליבי יודע
גם בחושך העמוק ביותר, אור יפציע
מבלי פחד בלי מורא אהבה שוב אדע, במפתיע
לא אביט לאחור שוב אדע לחזור, שוב אגיע
ורק תפילה אחת אז נישאת, על שפתי
שלא אפול שוב שלא אשכח, מי מעלי
ואתה ילדי הקט, אל תירא
עוד יבוא יום עוד תצליח לישון, בשלווה
שירת ליבי
לו רק הייתי יודע
את אשר בליבך עלי
אז ודאי הייתי שומע
את האושר הנישא על שפתי
אז פתחי לי אחותי תמתי
את סוגר ליבך החתום
יחדו ניסע על כנפי רוח
אל האושר שמהאל נתון
שקשה
גם כשקשה לך לקום בבוקר
וגם שהחושך שוב עולה
תזכור שמישהו שם למעלה
תמיד מקשיב ורואה
גם כשהכל נראה כה קודר
וענני סערה כיסו את האופק
מבעד לדמעות יד נראתה
ושוב חזר הדופק
פזמון:
אז פתח אחי,פתחי אחותי
את עינכם לרווחה
תנו לאור שוב לחדור
שוב לפסוע לא ליפול
שוב להרגיש ת'שכינה
אז נכון שעכשיו
קצת קשה ועצוב
אך בפתח יום חדש מגיע
מביא בכנפיו בשורה חדשה
מביא הוא מין שיר שנוגע
אולי היום אולי מחר
כה בודד כך מרגיש
ננטשתי הרחק מאחור
וליבי הזועק
עוד ממשיך לחלום
על היום בו שנינו
נתחבר יחדיו באחווה
אור גדול אז יזרח
ויאיר לי את הנשמה
פזמון: אולי היום אולי מחר
זה רק דמיון זה כבר נגמר
אולי היום אולי מחר
נפסע שוב אל האופק
אולי היום אולי מחר
זה רק חלום זה כבר נגמר
אולי היום אולי מחר
שוב תעלי לי תדופק
אל תלכי ליבי זועק
מרגיש כל כך מיותם
אור פניך מבט עייניך
חודרים בי עד לנשמה
איני יכול כך להיות
ללא הצלע השניה
אז אל תלכי מתחנן אני
קורא מן החשכה
אולי היום אולי מחר...
וימים עוד יבואו
כן אני יודע
ים של קשים נשברים נחבטים
כמעט אני טובע
אך ביחד נתגבר על הכל
בשמחה ללא חידלון
זה לזה אז נשבע
להיות ביחד זאת לא הצגה
אולי היום אולי מחר...
וכפי אז למעלה אשא
תשבחות אומר בשמחה
לאל עליון אדון הכל
על אושר ללא הגבלה
מודה אני לך אבי
ליבי מתרונן בתודה
כל חיי לזה חיכיתי
בוכה ללא הפוגה
אולי היום אולי מחר...
אבא
אבא
יש לך הרבה שמות שונים
יש כאלה שמכנים אותך אלוהים אחרים אלוקים הקב"ה רב"שע ועוד
אבל בשבילי תמיד תהיה אבא!
בדיוק כשם שבשבילך אני תמיד יהיה הבן שלך...
השנה הזאת לא הייתה לי קלה... [מי כמוך יודע...]
קשיים,משברים,נפילות,חבטות,מכות,והתחבטויות הם רק חלק קטן מהמשוואה.
כמעט כל דבר טוב שהיה/קרה לי השנה אתה גרמת לכךשהוא יהרס/ישבר/יגדע באיבו
האמת,אני חושב שיותר ממה שאני חייב לך סליחה אתה חייב לי...!
אבל,אני מוכן לעשות איתך דיל.תסלח לי אתה אבא על הכלעל כל מה שעשיתי וחטאתי בין במזיד ובין בשוגג
ותכניס אותי לתוך שנה חדשה,טובה ומוצלחת ואני בתמורה אסלח גם לך על הכל...
אז מה אתה אומר אבא...?
תהיות
כל הסיפור שיש עכשיו עם אייל גולן גרם לי לתהות
באיזו קלות אנחנו מושפעים מהסביבה שלנו...
אני לא בחור שמושפע בקלות מהסובבים אותו
ויעידו על כך אנשים שמכירים אותי,
אם אם זאת מאז שהסיפור התפוצץ כל פעם
שאני שומע איזשהו איזכור של שמו
או שאני צופה ב"כוכב הבא" ישר עולה בי מין תחושת
כאב ותיעוב שאני חש שיותר משהיא תחושתי האמיתית היא
מושפעת ממה שהולך ברשת ובמדיה על הדברים שהוא עשה...
הרי אם היה מדובר בבנות מעל 18 לאף אחד לא הייתה בעיה!!!
וזה בסדר? וזה נורמלי? וזה לא משהו שצריך לעורר תיעוב וגועל???
הרי ברור לכולם שכל ה"זמרים" ששרים מבוקר עד לילה "שירי אהבה"
הדבר האחרון שהם באמת מבינים בו זאת אהבה...!
שלא לדבר על מה שהולך אצל הגווים (גסטין ביבר,מיקל ג'קסון וכו'...)
לכאורה מבחינתי לא אמורה להיות שום משמעות לכך שזה בנות מתחת ל15
אם אך זאת כפי שאמרתי אני מוצא את עצמי נותן לזה חשיבות רבה ואני תוהה לעצמי למה???
האם זה באמת התחושות שלי או מה שהרשת והמדיה הכתיבו לי לחשוב???
וזה מצטרף לעוד מקרה:
ישלי חבר,בחור מקסים בחור זהב שהלוואי על כולנו להתפלל כמו שהוא מתפלל
כל פעם שהוא מתפלל שמונה עשרה אני מתפלל מהר רק בשביל לראות את התפילה שלו
איזו כוונה,איזו דבקות! ולפני כמה זמן הוא הקטין את הכיפה שלו...
ואם כל זה שהוא נשאר אותו אדם נפלא שאני מכיר... אני לא מצליח להסתכל עליו באותה צורה...
וזה קשה לי וזה מכאיב לי!
כאילו הבנאדם טיפה הקטין ת'כיפה וכבר קשה לך לראות בו דוס??? האם באמת אדם תורני
נמדד רק בגודל הכיפה שלו או שאנחנו פשוט מושפעים הרבה יותר מידי מ"נורמות החברתיות המקובלות"??
אין מחילה
שמונה שנים עברו
וליבנו עודנו שותת דם
הפצע לא הגליד ולא נרפא
יותר מכך הוא לא ירפא לעולם
מול עיננו הסטתם מבט
מפחד ההפגשות מול צביעותכם
באטימות,ברשעות שאין שני לה
בית אחר בית
נער אחר נערה
זקנים ילדים וטף
מלאכי מרום בכו ממקומם
נערים ונערות שאגו בבכיים
מדוע לא תחוס?
מדוע לא תרחם?
גזרה היא מלפני כך אמרת
ואנחנו שתקנו
אין שאלות אין תשובות
אין בכי חינם
הכל זה רצון ה'
והוא תמיד צודק
אוי טאטא
אוי
לא נשכח ולא נסלח!!!
איפה בגוף נמצאת הנשמה?
פעמים רבות יצא לי לחשוב עלזה,
איפה באמת בגוף שלנו מתאכסנת הנשמה?
הרי כמעט כל אבר היום בגוף גם אם יוציאו אותו הגוף ימשיך לתפקד!
והאי הנשמה חייבת להתאכסן באיזשהו אבר שבלעדיו הגוף לא יתפקד!
אולי המיקום של הנשמה הוא לא משהו פיזי כמו אבר אלא משהו רוחני יותר?
אם כן מה כולא אותה? מה מונע ממנה לצאת?
ועוד יותר מזה מה בסופו של דבר גורם לה לברוח מהגוף?
\פעם חשבתי שהנשמה נמצאת בעיינים
כי הרי לא סתם אומרים שהעיינים הם ראי לנשמה
כל מישהו שהתבונן באמת בעיניו של מישהו אחר
גילה חלק מאישיותו! כל יהודי שיסתכל בעיניים של חיה כלשהי יסיים לב שהחיה לפתע מפחדת
(אגב זאת אחת הסיבות שישנם אנשים שמסתירים את עינהם)
אבל קשה לי עמזה כי הרי אדם עיור מצליח לחיות!
מסופר על אדם הראשון זיע"א שכל החיות פחדו ממנו
כי ראו עליו את צלם ה'
ואני חושב שאחרי הגירוש מגן עדם הקב"ה צימצם את הצלם אלוקים שבאדם רק לעיניו
אם כן היכן נמצאת הנשמה?
אני גאון
אני גאון
אני לא אומר את זה מתוך רצון להתרברב או משהו אני פשוט מציין את בתור עובדה
זה לא הופך אותי להיות סופרמן או משהו כזה אתם אלה שהופכים אותי להיות כזה!
אתם עם החיים המשעממים שלכם עם המציאות היומיומית והאפרורית שלכם
לא מסוגלים להסתכל טיפה מעבר למה שרואות העיינים שלכם
לא מסוגלים להתבונן לעומק, לחקור, לנתח
וכן אני בז לכם
בז למשוגות ליבכם
לילדותיות שלכם
לחוסר הבגרות
לאמונה הטהורה שלכם שבכל אדם או דבר מצוי טוב
אני מסתובב בעולמכם כמו חצי אל
ופשוט משתעמם
אתם כל כך צופיים מראש אני לוחץ על כפתור אחד ואתם מנגנים משהו אחד
ורגע אחרי אני לוחץ על כפתור אחר ואתם מנגנים מנגינה אחרת לגמרי...
[אז זהו את שלי אמרתי ואני יודע שיש לכם המון מה להגיב אך לטובתכם האישית אני ממליץ לא לעשות את זה...!]
דרך ללא סוף
מממשיך שוב לנוע
צריך שוב לנדוד
מחפש את דרכי שוב בחושך
ורוצה אז לצעוק
גם לבכות אף לדרוש
הניחוני בנתיב האמת
כמו הר מתפרץ ברגע של שחור
מנתץ כל שבב של תקוה
ושומע מין קול מנחם אף נבון
שמספר על ימים אחרים
שוב ממשיך לחלום
לא נכנע לשברון
שוב ממשיך הלאה...
משהו חדש מתחיל,ונפשי כמהה לשינוי
המקום שהרגשתי בו בית,שוב לא רוצה בי
נכון שהכל לטובה,אך האם לא נדדתי די?!
הייתי רוצה רק קצת ושלוה,מקום בו אוכל גם לנוח
שבו הרגיש בטוח גם אהיה מוגן,
שבו לא אפחד שוב להיות בנאדם.
למה כתבתי אתזה?
האמת? אני לא ממש יודע
זה מין תקופה מוזרה בחיי שדברים רבים נחסמים בפניי
אפילו כאן שכבר חשבתי שמצאתי את שלוותי
התברר שזאת הייתה אשלייה ותו לא...
אפילו היכל הניגון כבר נחסם לפניי
ואני מחפש שוב מפלט לעצמי
בו אוכל להיות קצת יותר אני
מקום בו אהיה אמיתי...
זיכרונות אחרי מותי
אולי זה מין סיום של מעגל
שדווקא את השירשור הכי רציני שכתבתי מעולם
אני פותח עם מילים חסרות הקשר באנגלית
אבל אולי יש כאן מין סימליות מסוימת
כל חיי החבאתי את עצמי מאחורי הרבה דברים
מאחורי האדם השמח והאופטימי התחבא לו
אדם שנושא כאב עמוק שלא נפסק
מאחורי כל השטויות שלא הפסקתי לעשות
התחבא לו אדם עמוק, אולי עמוק מידי...
אולי הייתם חברים שלי
אולי אפילו הייתם חברים טובים
אך את מה שהיה לי חסר מכול לא הייתם
לא הייתם חברי אמת
אני בחיפושי הלא נפסקים
חיפשתי רק דבר אחד
את האמת
השתדלתי בעולם של שקרים בלי סוף
עולם שבו אפילו האמת עטופה בהמוני שקרים
השתדלתי לחתור אליה ככל יכולתי
להגיד לכם שהצלחתי? להגיד לך שתמיד עמדתי במשימה?
זה יהיה שקר!
אך בחיפושי הנואשים מצאתי גם חלקיקי אמת בין כל השקר
בעולם שבו רק 3 אנשים הצליחו להבין אותי
וגם מבין השלשה אחד עשה זאת
בדרך הקרה של הניתוח
השתדלתי אני ללמוד להכיר בני אדם
ובזה דווקא הצלחתי
אולי זאת הסיבה שאני לא כועס על כך
שמעולם לא הבנתם אותי
מכיון שאני מבין אתכם כפי שלא הבנתם אותי מעולם
אתם עדר!
עדר שבו רק החזק שורד זאת הדרך היחידה על מנת לשרוד
עדר בו החלש או השונה נדחקו הצידה בכוח איתני החיים
ופשוט פחדתם
פחדתם ממעמדכם החברתי
פחדתם ממה שהח'ברה תגיד
אולי אפילו פחדתם ממשהו עמוק
אז אטמתם את אוזנכם בכוח
המשכתם ללכת קדימה
מבלי להפנות מבט לאחור
והאמת?
אם הייתם במקומכם בכלל לא בטוח שהייתי נוהג אחרת
למה לי לסכן את כוחי ומעמדי למען האחר?
למה אני כותב את כל זה?
אולי כי אני לא מסוגל יותר להכיל
אולי כי נמאס לי מכל השקר הזה
שאנחנו אוכלים בלי סוף
ואולי... אולי פשוט כי אני מרגיש שהסוף קרב
שבקרוב זה יגמר
או שליבי יפקע מרוב עומס
או שאבא יחליט סוף סוף להקשיב לתפילתי
ולגמור את זה
אני לא רוצה שתזכרו אותי בתור מישהו טוב
אבל מעיד אני עלי שמים וארץ
רציתי להיות טוב...
למה אני כותב את זה פה?
במקום שבו 99% מאלה שיקראו את זה
זה אנשים שהייתי מעדיף שלא יקראו?
ולמה אני כותב את זה מהניק המקורי שלי
כך שכולם יוכלו לזהות אותי?
אולי כי כבר נמאס לי לשקר לעצמי
אולי כי זה המקום היחידי שבו אני יכול לפרוק
ואולי... רק אולי זה עוד אחד מהדברים
שמעולם לא הבנתי בי
ולעולם לא תבינו...
הכל מכל כל
שלום לכם
רובכם/ן ודאי מכירים אותי בתור עירוניסט גאה
אבל רק חלקכם הקטן יודע שאני הייתי גם נממנמנממממ
כן אותו אחד שכתב והשמיץ רבות את הפורום ואת האנשים שכאן
אותו אחד שביום שלישי האחרון נכנס לחדר ראשי והתחיל להפיץ פרטים אישים
על אנשים אותו אחד שהפחיד בו הרבה אנשים שתהו מאיפה יש לי פרטים עליהם/ן...
עכשיו אתם/ן בוודאי תועים מה גרם לי לחשוף את עצמי ולמה אני כותב לכם את זה...?
אז ככה ביום רביעי פתאום התברר לי במלוא העוצמה את מה שעשית ואת ההשלכות שיש לכך
פתאום התחוור לי שאני ילד שעוד מעט בן 19 נהגתי כמו ילד קטן אני שכל הזמן אומר לאנשים להתבגר ששונא אנשים שמתנהגים כמו קטנים עשיתי את זה בעצמי וזה שבר אותי הייתי כל כך מיואש מעצמי הרגשתי שאין לי שום סיכוי שאין לי שום תקוה שכל דבר שאני נוגע בו אני רק הורס וגורם נזק את בשביל מה לנסות??? אם בכל מקרה אין לי סיכוי בשביל מה להתאמץ???
ופתאום צפו ועלו לנגד עיני דברים שקרתי בספר מדהים שקיבלתי מחבר שנקרא "פיסת חיים":
ובדיוק ככה זה היה גם אצלי. מישהו מלמעלה החליט שאני כבר מסוגל ליותר- וזרק
אותי למים. אבל אני לא רציתי לשחות, לא האמנתי שאני מסוגל, ונשארתי ליד
המעקה, אחזתי בו חזק,מדי פעם גם ניסיתי לצאת מהמים. אבל הוא לא נתן לי, הוא
לא ויתר, והיה קשה, אין לי שום ספק- אבל היום אני יודע לשחות, וזו הרגשה נהדרת.
והמשברים עדיין לא נגמרו, הוא עדיין ממשיך להעלות לי מידי פעם את הרמה, ובדיוק
מתי שצריך. ולמדתי לאהוב את זה, למדתי לאהוב את המשברים, כן, גם תוך כדי.
ואני אפילו מחכה להם,כן כן, מחכה, וכשאני מרגיש יותר מדי זמן שטוב לי אני קצת
חושש, חושש שאולי זהו, שאולי נגמר, שאולי הגעתי לחלק המשעממם של החיים,
ניצחתי ברמה הכי גבוהה ולמשחק אין יותר טעם, ואז אני מרים עיינים למעלה,
ומבקש, כן, מבקש, משבר, והוא, כל כך טוב, כל כך אוהב,- נותן, וביד רחבה, מיד,
וככה אנחנו מתקדמים, ככה אנחנו מתקדמים ביחד.
מחייך עדיין זוכר את הפעם הקודמת שביקשתי.
זוכר את התואנה שהייתה לנו? לא הרבה הרסתי לך. פנס ימיני וקצת פחחות. אה, וגם
נזילה קטנה ברדיאטור. לא יודע למה, אבל יחד עם הפנס הזה גם אני נשברתי,
התרסקתי לחלוטין. שבוע שלם הייתי מרוטש לגמרי, לא יצאתי מהבית, בקושי
מהמיטה. אבל בסוף, שיצאתי, יצאתי בן אדם חדש, בן אדם הרבה יותר טוב,
השארתי במוסך, יחד עם אלף חמש מאות לפני מע"מ, גם המון מהגאווה שלי, מהאגו,
מהתפיסות הישנות שלי, גם מהעצלנות.
וכל כך אהבתי אותו.
ואז גם נזכרתי, נזכרתי שרק שבועיים לפני ביקשתי משבר, ועכשיו נזכרתי להגיד
לו 'תודה'.
והבנתי, הבנתי שה' לא נתן לי לברוח מעצמי שה' רצה שאני אפגש עם מי שאני באמת
גם אם זה קשה וגם אם זה כואב שהבין שאני לא מלאך ולא בלוק אני בן אדם. עם נפילות עם קשיים ועם משברים ואפילו נפילות. אבל בדיוק בגלל זה החיים שלי טובים לאין ערוך לאלו של המלאך דווקא בגלל שאני לא מושלם ולעולם לא אהיה כזה כל השג הוא אמיתי והוא באמת שלי.
ואז חשבתי על כל הפעמים שכבר עזבתי את הפורום פעם בגלל שהרגשתי שיש פה יותר מידי דיכאון ופעם בגלל האנשים תמיד האשמתי מישהו אחר מעולם לא הסתכלתי לעצמי בעיינים לא העזתי ולא רציתי להודות בכך שהאשם הוא בי בהסתכלות שלי על הפורום/על האנשים שפה/על עצמי היה לי נוח הרבה יותר להאשים את הפורום אבל גם אז גם שעזבתי משהו תמיד המשיך לרדוף אותי ולא נתן לי מנוחה, ואז הבנתי שזה תלוי רק בי...!!!
ועכשיו אני כן אמיתי יותר שלם יותר בלי שקרים ובלי מסכות יודע שיש סיכוי שאני גם אקלקל שיש סיכוי שאני אפגע ואפגע באנשים ואפילו שיש סיכוי שאני אעזוב שוב את הפורום אבל אני מאמין אני בא ואני יכול לתקן ןאני מאמין בעצמי מאמין בכוחות שלי ונותן לעצמי עוד צ'אנס
ואני מקוה שגם אתם/ן תתנו לי...
נ.ב כל מי ששלח/ה לי משהו לאחד הניקים ולא עניתי לו/ה מוזמן/ת לשלוח שוב בשמחה
כל מי שרוצה להעיר/להאיר/לכעוס/לשמוח/לפרגן/להוציא עצבים/ מוזמן בשמחה לאישי
באהבה ובהערכה רבה
כפיר גולן
הן יקטלני לו אייחל/כפיר גולן
אני הוא השה הנעקד
אותו אחד שעל מזבח עקדת
ודמו נטף אז לארץ
מתערבב בין דמעותיו
לו לא היה מחליף
שום אייל לא נאחז בסבך
מלאכי מרום לא בכו ממעונם
גזרה היא מלפני כך אמרת
ואני כאן למטה שתקתי
כי שדיברתי נתת לדברי משמעות שונה
גרמתי לי במודע להיות תמיד שונה
האם בכל דור יש אחד שכל קיומו הוא סבל
האם אתה צריך שיהיה לך מין "איוב מחמד"?
אחד שיעז לעמוד מולך מבלי פחד!?
שישאל את השאלות הקשות מחדש!?
שלא יפחד להעז פנים!?
ואני אומר זה לא יעבוד לך!
ניסית לגרום לי לאבד אמון באנשים
והצלחת...
ניסית לגרום לי לאבד אמון בעצמי
והצלחת
ניסית אפילו לגרום לי לאבד אמון באנשים שאני אוהב
וגם כאן הצלחת!
אך בדבר אחד לא הצלחת
דבר אחד לא לקחת ממני ולא תיקח מעולם!
את האמונה בך!
לא משנה כמה תנסה
אין לך שום סיכוי
אתה יכול להמשיך להמיט על קשיים בלי סוף
לתת לכל יום להיות גרוע מקודמו
לזרוק אותי שוב ושוב אל האוקינוס
מבלי אפשרות לצוף
במין הנאה סדיסטית שלא נגמרת
במין רצון מעוות "ללמד אותי לשחות"
אך אני לא ארפה!
אולי אני אכעס עליך
אולי אפילו אשנא אותך!
אך לעולם
אתה שומע לעולם!!!
לא אפסיק להאמין בך!
"ואולי זה רק הזמן שמתיימר לפתור הכל
ואולי אי שם למעלה אלוהים אחד גדול
אולי זה סתם רגע מאושר
אולי אני עדין שר"
יש איזה שיר שאתם ממש שואבים ממנו השראה?
לי זה השיר הזה:
חיילים אלמונים הננו בלי מדים,
וסביבנו אימה וצלמוות.
כולנו גויסנו לכל החיים,
משורה משחרר רק המות.
בימים אדומים של פרעות ודמים,
בלילות השחורים של יאוש.
בערים, בכפרים את דיגלנו נרים,
ועליו, הגנה וכיבוש.
לא גויסנו בשוט כהמון עבדים,
כדי לשפוך בנכר את דמנו.
רצוננו: להיות לעולם בני חורין,
חלומנו: למות בעד ארצנו.
בימים אדומים של פרעות ודמים,
בלילות השחורים של יאוש.
בערים, בכפרים את דיגלנו נרים,
ועליו, הגנה וכיבוש.
אם אנחנו ניפול ברחובות, בבתים,
יקברונו בלילה בלאט;
במקומנו יבואו אלפי אחרים,
ללחום ולכבוש עדי עד.
בימים אדומים של פרעות ודמים,
בלילות השחורים של יאוש.
בערים, בכפרים את דיגלנו נרים,
ועליו, הגנה וכיבוש.
בדימעות אימהות שכולות מבנים,
ובדם תינוקות טהורים -
במלט נדביק הגופות ללבנים,
ובנין המולדת נקים.
בימים אדומים של פרעות ודמים,
בלילות השחורים של יאוש.
בערים, בכפרים את דיגלנו נרים,
ועליו, הגנה וכיבוש.
שיר שכתב יאיר (אברהם) שטרן הי"ד
מפקד הלח"י
דמות שאני ממש מעריץ, היכולת שלו ללכת נגד הזרם
לעשות את הדבר הנכון, למרות שכולם אמרו לו שהוא טועה ורק מסכן את השלום השברירי
עם הבריטים. רדפו אותו,החרימו ונידו אותו ואפילו הסגירו אותו ואת חבריו לבריטים!
קראו להם טרוריסטים!
אבל היום כולם יודעים כמה הם באמת תרמו למען המדינה שהם לא הספיקו לראות בהקמתה
ומספר אלה שעולים אליו לקבר ביום הרצחו רק הולך וגדל משנה לשנה
יהי זכרו ברוך
וזה שיר שכתבתי עליו:
על מערכות ארצו יצא
בחרוף חיים ומולדת
על שבילי השכול שם נטע
את זרעי תחיית השלכת
את שלהבת ארץ קודש נשא
בניתוץ חילולי תפארת
במבטו העז,המצמית,הנורא
הניף חזון ארץ אחרת
על זאת תקונן ארץ
בנפול גיבור עדריה
את דמו החשיב כמים
לשיחרור כבלי שבייה
יש.אין.סוף
אינספור רגשות ותחושות מכים בי כגלים
האהבה הנכזבת האושר והתפארת
הם רק חלומות רחוקים
כולם מבטיחים לך אושר
אך ברגע נעלמים
אז מהי תכליתינו בחיים?
שוב נופל שוב עצוב ושוב קם (?)
והשמש במרום ממשיכה לה בעוז להאיר
אולי רק אתה הוא זה שמסתתר מאחורי ראי
מחזיר הכל בבום!
אז למה באהבה זה לא עובד?
נותנים לך תיקח מרביצים לך תברח
אבל למה לא להתגונן קודם?
הקם להורגך השכם להורגו
אך מה עם הנפש???
יונתי בחגוי הסלע השמעיני את קולך
רק זאת ביקשתי את קולך הערב שיחזיר אותי לדרך
למסלול הנעלם שאבד במרוצת הזמן
מכתב גלוי לאחותי הצדיקה והטהורה
אז כן כתבתי את דעתי על השירים שאת שומעת,
ואני יודע שלא אהבת את זה... ליתר דיוק מאוד לא אהבת את זה
אבל תביני כל זה רק בגלל שאני אוהב אותך
אני רואה את נשמת שדי שטבועה בך
רק בגלל שאני רוצה לראות בך משהו אמיתי עמוק ורוחני יותר
מסתם כלי מיני לסיפוק תאוותי
תהיי ישרה עם עצמך ותסתכלי על אותם/ן
"זמרים/ות מהוללים/ות"
שמדברים איתך מבוקר עד ערב על "אהבה"
תקשיבי לשירים שלהם (בעיקר לאלה של הזמרים)
ותקשיבי מה המוטיב החוזר בכל אותם "שירי אהבה"
אני,אני,אני ואני!!!
רק האני האגואיסטי והחיצוני הוא זה שעליו הדגש כל הזמן
לקושי או לכאב של הצד השני אין כל ערך
(ע"ע "זה אני האחד שסגד ליופיך"
ועוד יותר מכך שיר כלשהו של דוד אהרון
שבו הוא אומר "גם אם לא תרצי אני עוד אנצח)
הלו??? לנצח???
אתה רוצה להתחתן עם הבחורה שאתה אוהב
או שאתה רוצה רק לכבוש אותה
וכשתשיג את מטרתך תזרוק אותה ותעבור ליעד הבא...
יתרה מכך אחותי היקרה
סתכלי על חיי האהבה שלהם/ן
האם הם שורדים???
האם הזוגיות שלהם מחזקת לאורך ימים ושניים
או שברגע שחולפת ההנאה המינית והיופי
חולפת לה גם הזוגיות...?
את בטח אומרת לעצמך
בואנה הוא לא נורמלי!!! מה עובר עליו???
זה כולה שיר!
אז הזהו שלא אחותי...
זה שיר, ובתור אחד שכותב שירים
אני יכול לומר לך
ששיר נכתב ממקום מאוד עמוק בנפש
לקחת אור כזה גדול שבוקע הישר מהנשמה
ולחלל אותה עם הנאה רגעית,חולפת ורדודה
חוץ מהפן של חילול ה' שיש בדבר
זה בעייתי עוד יותר
כי זה חודר ישר פנימה...
טובי המוחות יושבים על כל שיר ושיר
שיצליח לרגש ויפרוט בדיוק על אותם מיתרי הלב שהן רוצים
שימשוך את הקהל הנכון,יבעיר את תשקותיהן האפלות
וימשוך אותן אל ההופעות..
ואם עוד לך זה איכשהו כשר בדיעבד
אני אומר לך בתור בן
אין לך מושג איזה השפעה יש לשירים כאלה אלינו!
אצלינו היצר הרבה יותר סוער,אלים ואגרסיבי
וזה לא מתעורר ונרגע
זה מתעורר ודורש פורקן!
ושלא נותנים לו פורקן בדרכים כשרות
ה' ישמרינו...
אז בבקשה ממך אחותי למעני
למען כל בת ישראל
ולמען אותו עלם חמודות
שארבעים יום קודם יצירתך+9*8+95
הוכרז לך בשמיים
ויותר מכך בשבילך עצמך!
תהיי יותר מסתם חפץ...
ובתקווה שהקב"ה יסייע לדברי
ואזכה ש"דברים היוצאים מן הלב יכנסו ללב"
כפיר גולן
פרגן,מה אכפת לך?
מסכה של אמת
מסכות רבות מספור מקיפות אותי מכל עברי
מסביבי מסתובבים אנשים חבושי מסיכות
נעים להם כבמחול אינסופי בלי תכלית ובלי מטרה
משל מטרתם היחידה היא לנוע הלאה...
רודפים אחרי הנעלם והבלתי מושג
מחפשים את האושר במקום אחר ולא יודעים שהאושר נמצא במקומם
רבים הם חובשי המסכות
וסוגים רבים של מסכות להן מסכות של שמחה,עצב,דיכאון,בכי,בדידות,אהבה,
אכזבה,שקר,קשיים,התגברות,שלווה,ענווה, וגאווה.
אוקיינוס של מסכות כמספר האנשים
וכמין קרנבל ענק הם ממשיכים לנוע
לכל איש יש מסכה אותה הוא עוטה על פניו ללא הרף
אדם מן השורה לעולם לא יעז להוריד את מסכתו
הזקנים מספרים בלילות חשוכים שאף אור הירח לא נראה במרום
אודות אותם משוגעים שהעזו להסתכן ולהוריד את מסכותיהם
ומאז נעלמו עקבותיהם...
בוודאי טעו בדרך הם מפטירים בלגלוג
אוי להם לאותם אנשים שיסתכנו במעשה טיפשי שכזה הם שבים ומזהירים
מרה תהיה אחריתם!
אך בין כל המסכות הללו אני יודע שמאחורי כל המסכות מסתתר רק דבר אחד...
האמת
תתארו לכם את ההרגשה
שאתם שמים את החתיכה האחרונה בפאזל של מליון חלקים ופתאום אתם/ן רואים את התמונה המלאה!
עכשיו תנסו לדמיין את ההרגשה הזאת רק פי מילארד ואולי תבינו איך הרגשתי היום...!
הייתה לי שיחה עם הר"מ שלי שפשוט השלימה לי את הפאזל של כל החיים שלי פתאום הבנתי
למה רוב האנשים שמכירים אותי חושבים שאני חפרן וכל השאר חושבים שאני חכם...
למה עד היום היו רק שני (שלושה?) אנשים שהצליחו באמת להבין אותי...
למה שאני בוהה זה לא בגלל שאני חושב על משהו אלא בגלל שאני לא חושב על כלום...
למה אני מדבר כל כך מהר...
למה מגיל קטן לא היו לי חברים כי ילדים לא הבינו אותי...
למה שהייתי קטן הייתי בוגר לגילי ועכשיו אני הרבה פעמים מתנהג ממש בילדותיות...
למה אפילו אבא ואמא שלי מעולם לא הבינו אותי...
למה אני מדבר הרבה פעמים בקודים...
למה אני עושה דברים שאף אחד לא מבין למה עשיתי אותם...
אני יודע שזה נשמע מוזר אבל התשובה לכל השאלות היא די פשוטה...
המוח שלי בנוי אחרת ממוח של בנאדם רגיל!
כל הסגנון חשיבה שלי שונה לגמרי מהסגנון חשיבה שלכם...!
אני חושב כל הזמן במעגלים אני מסוגל לקשר מלא דברים שלא קשורים אחד לקני לנקודה אחת ספציפית ועל כל דבר שקורה אני מנתח אותו וצופה איך הוא יתפתח...!
קיצר אם אי פעם לא הבנתם/ן זה בסדר
הבעיה היא לא בכם/ן אלא בי או ליתר דיוק במוח שלי...
וואי זה עדיין ממש הזוי לי לגלות שהמוח שלי שונה משל רוב בני האדם אני מרגיש כאילו דחסו לי מליון ג'יגה בית למוח...!!!
תגובה לתתארו לכם את ההרגשה
אוקי צודקים באמת הגזמתי...
אבל תבינו במשך 18.5 שנים עברתי בן ההגדרות שונה/מוזר/חריג/מיוחד עד שבסופו של דבר התקבעתי על ההגדרה מיוחד אבל כל הזמן הזה הרגשתי שאני מיוחד רק לא הבנתי למה
ועכשיו סוף סוף אני באמת מבין! סוף סוף אני יודע שאני לא סתם מדמיין הכל ושזה לא רק בראש שלי (תרתי משמע) ועדין ילדים שאפילו לא מכירים אותי מחליטים על סמך ההכרות השיטחית איתי בפורום שאני מבלבל ת'שכל במקרה הטוב וסתם רוצה צומי במקרה הרע...
זה ממש מעצבן...! פלא למה התעצבנתי!?
אני יודע שמה שאמרתי הוא נכון וזה ממש לא משנה אם זה באמת בגלל שהמוח שלי בנוי אחרת או שאני פשוט מנצל יותר ממנו מאשר אדם רגיל בכל מקרה זה משהו שהתחיל אצלי מגיל קטן מאוד כך שאני מאמין שפשוט נולדתי ככה...
וסליחה אם זה לא היה מספיק ברור אבל אנשים כמוני הם לא כל כך נדירים! בהחלט יכול להיות שיש פה בפורום עוד כמה כמוני...!
יש ילד בכיתה שלי שהוא ככה ואני די בטוח שהילדים האלה הם אחוז לא קטן מהאכלוסיה...!
וסליחה שעפתי על עצמי יותר מידי...
שרלוק הולמס
אני גאון
בזמן שאנשים אחרים מתקשים להבין דברים
אני מבין אותם בקלות ובלי שום מאמץ.
יותר מזה הרבה פעמים אני לא מבין איך אחרים לא מבינים את זה.
פעם חשבתי שכולם ככה, עם הזמן שבגרתי הבנתי שיש לי יכולת
להבין דברים שאחרים לא מצליחים להבין.
אני שומע משפט אחד קטן וכבר אני מבין שיחה שלמה
אני שומע מילה ממישהו ומילה ממישהו אחר מחבר בניהם ומבין
בדיוק על מה הם דיברו למרות ששניהם לא היו לידי באותו הזמן
ולכאורה אין קשר בין שני הדברים.
אז זהו זה מי שאני
והאמת? פשוט משעמם לי...
הכל קל מידי, הכל מובן
אין שום אתגר משמעותי,אין שום משהו באמת קשה
הרבה ילדים רוצים לדעת הכל אף אחד לא מבין כמה זה יכול להיות משעמם...
ואני חושב שזאת הסיבה ששרלוק הולמס לקח סמים
הוא חיפש אתגר, משהו שאפילו הוא לא יצליח להבין
הכל היה לו קל מידי, מובן מידי
החיים הפכו להיות יותר מידי משעממים
אז הוא ניסה להתמודד עם מישהו שאין לו סיכוי מולו
הוא היה אתיאסט ולכן הוא לא ניסה להתמודד מול האל
הוא פנה לחוויה רוחנית אחרת
לנסות לגבור על הסם
לעשות את הבלתי אפשרי ולנצח
לפעמים אני מרגיש כמוהו
מנסה לחפש אתגר שלא יהיה לי שום סיכוי מולו
רק בשביל שיהיה סוף סוף משהו שלא בין
משמעות כלשהי לריק האינסופי הזה...
אני המעשה ואנשי המחשבה
רוב האנשים בעולם מדברים קצת ועושים קצת
אך ישנם בודדים שהם אנשי הגות ומחשבה בלבד ובודדים שהם אנשי מעשה בלבד
אני כמותך משתייך לאנשי הגות ומחשבה הקצב שבו אני חושב על דברים ועובר מנושא לנושא
זה בערך הקצב שבו מחשב על מחשב את הפי וזה לא הופך אותך למשהו לא בסדר את פשוט צריכה לגרום לכל אותם רדומים
שלא מביאים את כוחם לידי מעשה להשתמש בו ובזה את עושה יופי של עבודה
הדבר הכי נכון לאנשים כמותך זה להתחבר למישהו שהוא רק איש מעשה ואז נוצר שילוב פשוט מושלם
תגובה לשירשור
השירשור הזה כל כך עיצבן והכעיס אותי שלקח לי יומיים
בשביל להתחיל להבין איך בכלל להגיב אליו...
דבר ראשון לפותחת השירשור את לא צודקת ב100% אלא במליון!!!
הדבר הזה כבר עבר כל גבול! לעובדה שלא עלינו בנים חילונים מרשים לעצמם להעיר הערות מיניות
ואפילו לגעת בבנות באמצע הרחוב!!! כבר התרגלנו (לצערי...) אבל באמת שגם בציבור שלנו זה כבר עובר כל גבול!
בעבר כבר כתבתי מאמר חריף על כך (מי שרוצה לראות שיבוא לאישי) אבל המצב רק הולך ומתדרדר...
ומילא אם רוב חברי הפורום היו מתנועת הנוער ה"דתית" בני עקיבא עוד הייתי יכול איכשהו להבין את זה הבעיה מחמירה שרוב המוחלט בפורום הוא מאריאל תנועה שסיסמתה היא מוסיפים קדושה!!! שנפרדה מבני עקיבא על סמך עיקרון זה!
אז תגידו לי לאין פתאום נעלמו כל האידאלים הגדולים??? מה קרה התחלתם לדבר קצת עם בנות וראיתם כמה זה כיף ונחמד אז שכחתם מהכל??? זה התחיל מהתנדבויות שעוד איכשהו יכולתי להבין ונמשך במפגש מעורב באופן קבוע לאחר הסיבובי שערים!
יש לכם רב כלשהו שמתיר לכם לעשות את המפגש הזה שכל מטרותו היא אך ורק לפגוש את בני השני כי ככה אתה יכולים לעשות את זה בלי להריש לא נעים??? אני רוצה לראות פה אחד/ת שיסבירו לי למה באמת נחוץ המפגש הזה!!!
ועד שבא מישהו שמנסה לשנות את זה קצת על מנת להרים שוב את דגל התורה ולהחזיר עטרה ליושנה יוצאים כנגדו בשצף קצף!
משל ביקש מהבנות להגיע עירומות למפגש ולא להפך!!!
עצוב מאוד שזה המצב...
אבל שזה המצב פה בפורום ה"דתי" הזה את לא יכולה להתפלאות שברחוב המצב גרוע פי כמה...!
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t391897#4695152
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t408853#4871582
פרח שלי
אני יושב בחדר מנסה לכתוב
לשפוך את שיחי ליבי האטום
כל יום נדמה לנצח,והגעגוע רק גובר
הפנים שלך שמלווים אותי בכל רגע,בכל שניה
רציתי שתדעי שלא שכחתי
רציתי שתדעי שאני מתגעגע
כל מה שנשאר לי הוא רק הזיכרון
ואת דקירות הגעגוע זה ממשלא מספק
אפילו לכתוב אני בקושי מצליח
הכל יוצא מעורבב ומבולבל
בכלל לא קרוב למה שתיכננתי לכתוב
אולי אי שם במקום בו את נמצאת,את גם חושבת עלי
ואולי לא.
בפנים דומעות בפנים נפולות
אני כאן מתגעגע
לאור שהיה ועתה נעלם
עודני משווע...
חלומות כאלה שחולמים רק מרחוק
למות מתוך געגועים אלייך
חלומות כאלה מעירים אותי פתאום
עוזב הכול ומחפש בכל העיר
חלומות כאלה - הכאב שלא מרפה
רק להחזיק את כל הלילה עד הבוקר אחרי
חלומות כאלה שנופלים מחוץ לזמן
כל מה שכבר לא פה, כל מה שעוד לא שם
חלומות כאלה - אין שום נחמה בזמן
לנסוע עד אין סוף, לנסוע עד שאין יותר לאן
חלומות כאלה - ים העצב הגדול
שוב להפליג בו, שוב לטבוע בכל יום
להרגיש לבד בחדר מלא אנשים/מתן
כולם שם.
כל החבר'ה, כל האנשים שאתה אוהב ולא אוהב, כל הסיבות לכך שאתה כאן.
אבל אתה מרגיש לבד. אתה מרגיש את החיוכים המזויפים,
את אוירת המשחק, את הציניות באוויר, ואת הצחוק המאולץ ברקע.
הצחוק הזה מהדהד בראשך כשאתה יושב בבית הכלא של הלבד.
אך האם הבדידות היא מילה גסה? האם להיות אדם כן,
אדם בעל נקודות אמת גבוהות כל כך שהוא לא יכול להשתתף במשחק,
אדם שחי כשלעצמו ולא כשהוא לאחרים - זה להיות אדם מתבודד ומוזר?
וכי החברה השפיעה עלינו עד כדי כך כשנחשוב שאם אתה לא שם אתה לא קיים?
אני קיים.
גם אם אתם לא רואים את זה, גם אם אני נראה כמו אוויר מבחינתכם,
גם אם אתם חושבים שאני בודד ועצור - אני שם.
מרגיש לבד בחדר מלא אנשים - ועם זאת מרגיש האדם הכי חי,
בחדר שמלא באנשים.
עם הזמן הפכת להיות אחד שמתבונן
עם הזמן המחשבות באות, מלטפות את הכאב
שונא אתה? אוהב אתה?
אולי אתה בכלל בודד
דפיקות בדלת נשמעות
תפתח עכשיו
זאת האמת
)זאת האמת,עידן עמדי(
תגובה/מתניה צדיק
אשריך כפיר על השיתוף!! שהסכמת לפתוח פתח לעולם ולהרגשות שלך..
חוץ מהצורה בה נכתבו הדברים- כשרון שלא קיים אצל כל אחד- התוכן עמוק מאד מבחינתי, אולי כי אני יודע על מה אתה מדבר..
ולא, אני לא חושב שיש משהוא במחזור שצריך לקחת ללב/ להיפגע [גם אם התגובות בראש של מי שקרא היו ציניות- פירושן היחיד- היעלבות]
אלא פשוט לדעת.. רק תדע שלא כולם כמוך.. שיש אנשים שנמצאים באותו חדר אך לא רוצים 'להשתתף במשחק'- ולא דווקא בגלל שהם פחות
טובים/ מקובלים/ שנונים ממך. אלא בד"כ כי הם יותר עמוקים ממך..
ואולי אני מבין אותך בגלל שאני רואה את זה בכל מיני 'חברויות', בכל מיני קבוצות- שממש כולם משחקים.. חיים כל אחד עם הפוזה שלו
והצורה שבה יסתכלו עליו בחברה.. גם אם כולם חושבים שהתבגרנו, שעברנו את השלב הזה של משחקי הכבוד- לצערי אני נפגש ביותר מדי
אנשים שמפחדים להיות עצמם! עם כל המשתמע מכך..
כל מיני 'סטיגמות' שאנשים תקועים בתוכם ופשוט לא משתחררים! מדהים כמה אדם יכול לחיות שנים כשכל ההסתכלות שלו על אנשים/ רבנים/
סוגי חברות- מצומצם למבט שהחמישית! (כשהסבירו לו מה ההבדל בין 'קו' ל'גב'..)
אז כפיר! אני קצת משתמש באישיות שלך, בהערכה של הצורה בה אתה חי- לעורר אותנו.. לעורר אותי.. לצאת מכל הילדותיות הזאת ומכל
ההסתכלות הקטנה הזאת על אנשים! ואם אתה לא מכיר ישיבה מסויימת/ ת"ח מסויים- תסתכל עליו בעין טובה! ומתוך זה אולי תזכה וגם
תלמד ממנו משהו.. כי ברגע שמזלזלים באדם/ ברב/ בישיבה- אין לך שום סיכוי ללמוד! לפתח את האישיות שלך, ומה שקורה זה-
שאתה נשאר ילד..
הלוואי היו לנו עוד רבים שמרגישים 'לבד בחדר מלא אנשים'- לא כי כולם ישחקו את 'המשחק שלהם' אלא כי כולם יהיו הם עצמם! ללא זיופים!
ללא צניות וללא צחוקים מאולצים!
ושתדע כפיר, שבאמת באמת אתה לא לבד.. יש עוד כמוך, וירבו כמותך בע"ה- חבר'ה שהקשר בניהם הוא יותר עמוק מבדיחה מצחיקה ואפילו
מאיזה 'דבר תורה' מפוצץ..
ולבנתיים שתדע שגם אני ועוד רבים לא סובלים 'טפיחות שכם' מתרגשות- ולרוב חיצוניות.. לא סובלים כאילו 'להתגלגל מצחוק', ואפילו לא סובלים-
לדבר כמו ראשון האדמורי"ם בפולין..
בהצלחה בדרך המקורית והחדשה שבחרת בה! בדרך שלך! (לבושתינו אתה רק הראשון שמתגייס.. ואני מתכוון לזה כשאני אומר לבושתינו)
תגובה/כפיר גולן
הבנתי, תודה רבה על המחמאות
אבל תכלס לפעמים אני חושב שזאת לא אשמתכם
אני כזה,נולדתי כזה!
נכון שזה מבאס ומתסכל שהסביבה ברוב המוחלט
של הפעמים לא מסוגלת להכיל אותי,ונכון שזה
ממש מעצבן שאין איזה חבר שבאמת מבין אותך
ושקשה לך ברוב הפעמים אתה נאלץ להסתדר לבד.
אבל ככה זה ואין לי מה לעשות עם זה.
בעבר ש"למדתי" בדרכי ניסיתי להשתלב
להוריד מרמתי,לשחק אותה כאילו באמת מענין
אותי איזה קבוצה ניצחה אתמול במשחק או למי יש חברה
אבל חוצמזה שזה לא ממש גרם לי להשתלב בחברה
זה גם התיש אותי, לנסות להיות מי שאני לא
למה לי??? בגלל שהם רדודים אז גם אני צריך להיות כזה???
לכל אדם יש נסיון כלשהו בחיים זה הניסיון שלי
אגב שלא תחשבו שיש בו רק חיסרונות
בזכות העומק שקיים בי אני מצליח לכתוב שירים עמוקים/להיות רגיש/להקשיב (בניגוד ללשמוע...)
אבל סתם,לפעמים זה מבאס אותי,לפעמים בא לי סתם להיות מישדהו רגיל,מישהו שיצליח לבטא
את עצמו באמת ולא רק דרך שירים...
אגב אתם אחלה חברה ועשיתם אחלה עבודה בניסיון לשלב אותי ביחד איתכם
למרות שבשישית די התנשאתי מעליכם זה לא גרם לכם להפסיק מלנסות להתחבר איתי
את הביקורת אני מפנה יותר כלפי החברה הסובבת.
רק בבני"צ התחלתי באמת לגלות מי אני הכוח רצון החזק שלי
היכולת שלי להקשיב לעצמי ולאחרים וללכת נגד הזרם על מנת לעשות את הדבר הנכון...
רוצה לחיות בלעדייך/ה' תעזור לי
לפני שבאת
העולם היה תמים ומתוק
היה לי טוב עד שהגעת.
הייתי עושה הכל מבלי לחשוב יותר מידי, מבלי לחפש מטרה, מבלי להתחשב בך.
הייתי אני.
לראשונה שפגשתי אותך, לא ידעתי את נפשי מרוב אושר וכאב.
וכשהלכת פתאום הרגשתי כמה אני מכורה לך. מכורה.
וזה כואב.
כי את באה לי כל פעם בתחפושת אחרת.
והכאבים שלי תלויים בתחפושת הזמנית שלך.
אהבתי אותך, היית משכרת אותי.
הייתי דומעת איתך, צוחקת איתך, שרה איתך, הייתי עושה איתך הכל. הכל.
עזרת לי לצמוח, היית מקור הכח שלי בחיים.
וזה כואב, כי כשאת לא כאן, אני לא חיה כאז, כלפני שהכרתיך, אני מתה. אני רדומה. לא רואה טעם בחיים בלעדייך.
וזה כואב.
זה כואב, כואב שאת לא כאן.
אך יותר מכל, כואב לי שאני תלויה בך, אהבה.
פרח/כורש
פרח עטוף
בכותרת
ריחנית אדמדמה,
ביקשתי עיני מידי.
מלוא חיות המושרשת,
הוצאתי בעדינות
והריוותיו
מים מתוך דליי.
התפללתי אליו-
"גנן יקר
לו רק תתן
שהאדום הזה
לא יבול באגרטלי.."
חודש עבר,
אשר יגורתי
בא.
הלב/לשוני רינה
הוא כבר לא עומד בעומס, כורע תחת המועקה.
גודלו זעיר ומוצפן היטב, אך משמש ככותל מערבי מרכזי-אישי..
הוא קיים אצל כל אחד..אחיד בתכונותיו,אך שונה ביכולת הקיבולת שלו.
צורתו כצורת אגרוף קמוץ,וחלוקתו הפנימית תאים-תאים..
יש שיאמרו שגודלם הומוגני, ויש שיסברו שהם הטרוגניים.
יש מהם שטומנים בחובם רשמים חיוביים,המקנים לתאים צבע חי,
ויש מהם בעלי רשמים קודרים, נטולי צבע,אפלוליים וחסרי חיות.
יש זמנים שהוא מתרחב והולם בפראות מהתרגשות,
ויש שהוא מתכווץ ודופק במהירות ,וחרד מהתרסקות.
הם משמשים בערבוביה:
הלחץ והשלווה,
הנינוחות והדאגה,
הצער והשמחה,
המתח וההרפיה...
כן, הוא קיים!!למרות שלא ניתן לחוש אותו באופן פיזי, וניתן לדמותו למעין מחסן וירטואלי..
נעים להכיר,
הלב!
רדידות/ענבל
רדידות זאת לא תכונה, רדידות זאת בחירה.
אדם בוחר אם הוא רוצה להיות עמוק, ללמוד דברים, להתעמק בהם, או יותר שטחי ורדוד.
כמובן ששני הדברים צריכים איזון [כמו במקרה הזה], צריך ללמוד לפעמים לדבר גם על דברים שהם לא ברומו של עולם וצריך גם לדעת להתייחס ברצינות לנושאים ולא כל היום לדבר על שטויות.
יכולה לומר שאני לפני כמה שנים הייתי בדיוק כזאת.
לא יכולתי להתקרב לבנות בגילי וגם להרבה בנות שקטנות ממני...
הייתי "בוגרת לגילי" ואפשר לומר שיותר מדי נכנסתי להגדרה הזאת
חברות שלי היו מדברות על בגדים, סרטים, איפור, תכשיטים או על בנים אבל לא במובן העמוק מדי של זה
ואני לא יכולתי להתקרב, לא הבנתי מה הן מוצאות בזה, למה לעזאזל זה מעניין??
לא יכולתי להבין שבעצם הן יכולות להיות בנות מדהימות ומאוד עמוקות [יותר כשהן ביחידות מאשר כקבוצה אבל...].
ומה שעוד לא יכולתי להבין, זזה שצריך לפנות מקום גם לדברים הכביכול פחות חשובים האלה...
כן, יש מקום לדיבור על בגדים ועל שופינג ועל איפור ועל כל מיני דברים שהם לא מי יודע מה חיוניים להצלת העולם...
כמובן שיש עוד נקודה שזה כשכבר כן מדברים על דברים רציניים ואז יש בנות שחייבות להפוך את זה לרדוד וזול ומעצבן.
אני חושבת שזה קורה בעיקר כשהן בקבוצה...
אחת על אחת כמעט כל הבנות שאני מכירה מסוגלות להיות בוגרות להפליא, בצורה שבחיים לא הייתי מאמינה שהן מסוגלות להיות כאלה...
יש בנות שגם אחד על אחד הן לא מי יודע מה בוגרות והן מאוד ילדותיות ואליהן באמת אני לא אתחבר בצורה של חברת נפש, אלא סתם בתור בת מהכיתה, אני אוהבת כל אחת מהן אבל אני לא אשב ואדבר איתן...
אני חושבת שצריך להיכנס פה גם מקום של ענווה במובן מסוים...
של להבין שיכול להיות שאני יותר בוגרת, יכול להיות שיש לי ראייה יותר נכונה מלהן, אבל "מכל מלמדיי השכלתי" ואני שמעתי המשך, אני לא יודעת אם הוא במקור או לא, שרשום "ומתלמידיי יותר מכולם", דווקא מהתלמידים שכביכול אני אמורה לדעת יותר מהם הרי אני יותר גדולה ובטח ובטח שיותר בוגרת...
אבל דווקא מהם, דווקא מהם לומדים הכי הרבה.
אני עדיין מודעת לזה שאני די בוגרת לגילי, ולעומת בנות כיתתי אפשר לומר שאני בוגרת, ואני לא מכחישה את זה, אבל אני כן משתדלת להשתלב וכן משתדלת למצוא את מקומי...
אז שיחות נפש לרוב אעשה עם בנות לא בגילי חוץ מאחת מהכיתה שבאמת גיליתי שהיא ממש מדהימה ובוגרת...
אבל כיום אני כבר לא יכולה לומר שאני לגמרי סובלת... הבנתי את מקומי.
רק רקע קצר כדי שתביני מה אני בעצם חויתי +- [להרחבה באישי את יכולה גם לשאול פה אבל לא בטוח שאפתח פה הכל...]-
טוב, אז אני ענבל, מניחה שידעת את זה כבר, אני בת 17 כיתה י"ב.
אני נחשבת בוגרת לגילי מגיל די צעיר, אני חושבת שכבר מהכיתות ביסודי...
משהו כמו כיתה ג-ד.. [כמובן שבאופן יותר בולט רק לאחר מכן].
בקצרה-
א-ב לא היו לי חברות, בכלל. משום גיל ושום צורה. היו לי חברים כי הייתי בכיתה עם בנים...
בכיתה ג' הופרדנו מהבנים ועל כן לא הייתה לי חברה בכלל...
ואז כבר התחילו לראות ניצנים של בגרות מוקדמת.
ככה גם כיתה ד', היו לי המון תאקלים בכיתה.
כיתות ה-ו היו לי קצת חברות כי קרה מקרה מסוים שהוא לא רלונטי לעניננו.
ז-ח שוב לא היו לי יותר מדי חברות כי אני לא ניסיתי...
לא באתי לפעילויות, לא הייתי מעורבת, לא הייתי באה לבית הספר.
הייתי שונה מהן, הייתי יותר מדי רצינית ולא זורמת בכלל.
בצורה מפחידה שהיום אנשים מסתכלים עלי בהלם לפעמים כשאני אומרת את זה .
בכיתה ט' הגעתי לאולפנית חדשה, כיתה שאין בה אפילו לא בת אחת שנראית כמוני.
הרושם הראשוני היה על הפנים.
הרגשתי שם זוועה, הרגשתי שאין שם אף אחת שמדברת אלי, שיכולה לשמש כחברה שלי...
זאת הייתה שנה סיוטית.
עברתי שיחות עם הרב, עם המחנכת, עם היועצת והכל כדי שאצליח להיכנס ולו במעט לחברה.
באמצע אותה שנה גם נכנסתי לפה, דבר שגרם לי יותר להיפתח לאנשים ולהיות די חברותית [אם מישהו כאן אומר הפוך אני אשמח לשמוע ].
בסוף אותה שנה כבר הייתי די מעורבת ומאז ועד היום זה בעליות וירידות...
להגיד לך שאני לגמרי בתוך החברה ושאני יכולה לשבת איתן כל פעם שהן מדברות וכו'? אז לא, אני לא יכולה לומר לך דבר כזה.
יש פעמים שאני מרגישה שאני לא מסוגלת...
זה גם תלוי במוזה ובמצב"ר וגם תלוי בנושא.
אבל אני מסוגלת יותר, אני כבר לא מרוחקת מכולן, יש לי חברות בכיתה...
וכיום, למרות שקשה לי מאוד הרבה פעמים, אני שמחה שעברתי את התהליך הזה.
הוא לימד אותי הרבה וביגר אותי יותר מפעם וגם הפך את הבגרות שהייתה בי מלכתחילה לדבר טוב יותר ונעים יותר :9.
[גילוי נאות: היו שלבים שפשוט בכיתי על הבגרות הזאת, שהרגשתי שאני פשוט רוצה להיות כמו כולן, זורמת, יכולה להתפרק, ולא כל הזמן רצינית. זאת לא הייתה בגרות חיובית יותר מדי... צריך גם לדעת לעשות את הדברים האלה... אז אני עדיין לא מתפרקת ומשתוללת כי אני לא כזאת, אני די מאופקת אא"כ תפסתם אותי בשעה מאוחרת בצורת חרפון הזויה אבל אני כן יותר שמחה, זורמת, יכולה לדבר ולצחוק.. ועל זה אני מודה, תמיד.].
מקווה שהובנתי
מקווה מאוד שלא דיברתי שטויות שלא קשורות אלייך
ואם את רוצה אני תמיד באישי
נושא שמדי קרוב לליבי...
ילדתי/טל אוריה
וְאַתְּ הֲיִי לִי לְפֶה , יַלְדָּתִי,
בְּעֵת אֲשֶׁר יֵאָלֵם קוֹלִי מִדִּמְעָה.
וְגוּפֵךְ הַקָּטֹן-יִשָּׂא זַעֲקָתִי
עֵת יַרְוֶה בְּדָמֵךְ רִגְבֵי אֲדָמָה.
וְעֵינַיִךְ, אֲשֶׁר לֹא הֶאֱרִיכוּ לִרְאוֹת,
הִנֵּה בָּם נִשְׁקַף כְּאֵבִי.
ופעיותייך, הָרַכּוֹת,הַקְּטוּעוֹת,
הִנֵּה בָּם תִּבְכִּי אַתְּ בִּכְיִי.
וְקוֹלֵךְ שֶׁנָּדַם, שֶׁנִּגְדַּע,
לְעוֹלָם יְהֵא הוּא קוֹלִי.
וּבִכְיֵךְ, יַלְדָּתִי, שֶׁגָּוַע,
לְעוֹלָם יְהֵא אוֹת אֶבְלִי.
וְעת עָלִית לַמָּרוֹם, יַלְדָּתִי,
ותעל עִמָּךְ שַׁוְעָתִי.
וְכַאֲשֶׁר מוּל אֵל עֶלְיוֹן הִתְיַצַּבְתְּ,
וְאֶתְיַצֵּב שָׁם אִתָּךְ גַּם אֲנִי.
וְהִנֵּה יַלְדָּתִי, אֶלְחַשׁ לָךְ עַכְשָׁיו,
כִּי תִּגְּשִׁי נָא אֵלָיו לְלֹא פָּחַד.
וּלְמִשְׁמָע קוֹלֵךְ אֲזַי שׁוּב אֶכְאַב,
וְשֵׁנִית יֹאחֲזֵנִי הָרַעַד.
וְאִמְרִי לְפָנָיו- הֵן הַכֹּל נָתַתִּי
וְלִכְבוֹדְךָ אֱלֹקַי, הִקְרַבְתִּי חַיַּי.
הִנֵּה, אֲבִי, עַל מִזְבַּחֲךָ נעקדתי,
וְאַתָּה אֱלֹקַי-עַד מָתַי?! עַד מָתַי?!
-------------------------------------------------------------------------------------------------
* השיר נכתב בעקבות הפיגוע באיתמר,ערש"ק פר' ויקרא
ומוקדש באהבה ובחיבוק גדול לתמר פוגל
חיי שרה/כפיר גולן
wanted
גם לך נמאס משנים של חיפוש אחר הצלע השניה??? גם לך נמאס לשמוע על הבת דודה של השכן של הדודה המרקואית שלך??? גם לך נמאס מהצעות של זקנה/נכה ריגשית/מוגבלת/פנאטית???
מקומך איתנו!!!
חברת "שליש גן עדן" בשיתוף "הכנסת אורחים חברון" שמחים לבשר על...
פסטיבל חיי שרה בסימן: "אמרי נא אחותי את"
אטרקציות ואתרים תירותיים למציאת "האחת":
*רבקה ורכוב על חמור* דיסקוטק קרית ארבע פתוח במהלך כל השבת (בשיטת שלם נדוניה וקח)* דייט ראשון חינם-לנרשמים דרך האתר* לרווקים:תפילת קול האמהות* לחרדים:בנות בהכשר הבד"ץ* לערבים:מבצע 1+3 מצא 3 נשים והרביעית עלינו! (בשיטת תפסת מרובה-תפסת)* לרוסים:קנה בקבוק וודקה קבל אישה חינם!* לפאנטים:מכות עם בני מיעוטים (בחסות ארגון להב"ה)* למזרוחניקים:שיעורו של הרה"ג אייל גולן שליט"א בסוגית: יפיופה בואי אלי?* חדש: הטבלת נשים בדבש (לעבדי חשמונאים בלבד)* סדנאות בישול בהנחיית סבתאות מרוקאיות (כי הדרך לליבו של הגבר עוברת בקיבה(
בהמלצת גדולות הדור ת.נ.צ.ב.ה:
התחתנתי בגיל 3 ונושעתי (רבקה אימנו)
מי להתחתן אלי (מתסיהו)
מצאתי שידוך לכל הקטנים (שלגיה)
מצאתי את ה"אחת" (ניאו ממטריקס(
האירוע מוקלט ומשודר בשידור ישיר ברשת כל חי(י)
אהבת? ספר לנו!
לא אהבת? למי אכפת!?
אין להעתיק/לצלם/לשכפל/להגות/לדבר/לחפור/לקשקש/לנשום ללא רשות מפורשת מהמו"ל(ך)
כל הזכויות שמורות לכפיר גולן אחד מל"ו ליצנין שבדור
