אחרי מה שהיה בחברון בת שאלה שאלה מתבקשת: האם להשתתף בפועל בפינוי, היו לא תהיה? זה שייך לכל הבנות, לכן כאן המקום לענות בפומבי, שיתפרסם:
שמענו מר' גדי ששמע ממקור מוסמך ביותר שהכחות המפנים מתכננים לפגוע בצניעות הבנות בלי שום חשבונות. לאור זאת אמרתי לו, ומקוה שיישם – עם כל כמה שזה לא פשוט – שיהיה דבר ברור שאל לבנות להיות בזירת הפינוי, בשום פינוי מהיום והלאה כלל וכלל. באמת זו הוראה כללית ביחס לכל הנשים. לכן גם אמרתי קודם לר' איציק שנראה לי ברור מאד שצריך לשנות את אופי העימות במקום לחלוטין, שזה רק גברים יוצאי צבא (במובן התורני, כלומר, גברים מגיל עשרים), וגם לא צריך יותר מדי בתוך הבית – לא נשים, לא ילדים, לא בנות מהאולפנא. זה יוריד את החשק של החילים לפנות – ביודעין או שלא יודעין יש חשק לחילים לפנות נשים וילדים. ברגע שאין שם נשים וילדים, זה מוריד חמשים אחוז מהחשק לפנות, ויותר קל להשפיע על סירוב פקודה. שוב, המעשה הוא העיקר, זה לא בשביל בנות וילדים – זה לא יועיל, לא ינצחו בכך כלום, ורק יפסידו, ר"ל, פגיעה חמורה בצניעות בנות ישראל. זה לא יעשה שום דבר חיובי.
אם כן, הרי הבת רוצה לעשות משהו, ומגיע לה לעשות משהו אקטיבי ולא פסיבי. הבנות צריכות, כמו הבנים, לחשוב על כל מיני פעילויות לא במקום הפינוי. אפילו במקום, הגברים יוצאי צבא שנשארים – אסור לעזוב את המקום – לא צריכים הרבה אלא נציגות, ועיקר הפעילות זה רק מחוץ למקומות של הפינוי. זה כל מיני דברים לעשות, ואמרנו לגבי בנות שהן צריכות לעשות דוברות – לתפוס כמה שיותר מקרופונים, לא קרוב ל'אקשן' של יסתכנו, וגם להפיץ כמה שיותר חומר שצריך להכין (הדפיסו דף הכי טוב בינתים על סירוב, ושיעשו עוד יותר טובים מחיל אל חיל), וגם לעשות צעדות, כפי שכבר עשו (אולי צריך אבטחה), בתוך כפרים ואוכלוסיא ערבית. עוד דבר שהצענו לעשות פרסום קצר וקולע – "המתנחלים צודקים" – דווקא בגוש דן. אז גם את הצעדות לעשות גם ביפו, גם בעכו, גם ברמלה, ובכל מקום שיש ערבים להסתובב עם שלטים – "ערבים צאו מארצנו" (על פי התיעצות פנימית בינינו אפשר לנסח את זה יותר ב"עדינות", על מנת לא להזמין מכות על המקום ולקיים מצות "בלבול המוחות" גם אצל היהודים, כגון: "ערבים יקרים, בבקשה מכם לצאת מארצנו, יהיה לכם הרבה יותר טוב במקום אחר"; כמובן שהכל צריך להיות כתוב גם, או רק, בערבית). אז אם בת נכנסת כאן למטה לאיזה ישוב, עם שלט "ערבים צאו מארצנו" (או בנוסח העדין כנ"ל), זה ודאי יפעל את הפעולה – לא צריך אפילו לשרוף שדות. אנחנו קוראים למבצע הזה "עידוד העליה" – "ועלו מן הארץ". יש כל מיני דרכים לעודד עליה. זו הוראה ברורה שלא צריכות להיות בנות במקום הפינוי בזמן הפינוי כלל, ולדעתי ברור שלא צריכות להיות משפחות כלל – ברור לי שזה נותן חשק לחילים. אם כל פעם נדע להחליף צבעים, להחליף לבושים וטקטיקות, אז ידינו תמיד תישאר על העליונה – יד החסידים על העליונה, ובשמחה ובטוב לבב וברוב שירה וזמרה, מבסיסי צה"ל והלאה, "צהלי קולך בת גלים" ודידן נצח.
[מתוך הסיכום של איתיאל גילעדי]
