הפקרתם אותי כשהרסו לי את הבית במאחזים, צעקתם וגיניתם ודאגתם שידעו שאתם זה לא אני. עכשיו אתם רומזים לי ללכת למאבק ו"למסור את הנפש", אבל אתם בסך הכל רוצים שאנחנו נהיה כלי משחק בשחמט שלכם.
בשבועות האחרונים אני חש תסכול, תסכול שמרגע לרגע הולך ומתעצם, תסכול למענכם, לא למעני. לי הורסים את הבית גם ככה. אולי לא בעידודכם אבל בהעלמת העין שלכם.
אתם מעלימים עין וכשגומרים להרוס לי את הבית עוברים להבא בתור, והבא בתור הוא אתה!
אתה, התושב המתון, המתנחל התמים והצדיק, זה שטרח להדגיש שהוא לא נוער הגבעות ולא קיצוני. אז נכון שאתה לא קיצוני אבל זה לא אומר שלך לא יהרסו את הבית.
כואב לי, עצוב לי, אני מרגיש שעבדתם עלי. שבע עשרה שנה חינכתם אותי למשהו, ועכשיו מה? כלום.
חודשיים, שלושה, אולי יותר אתם "נאבקים". נאבקים בכנסת נאבקים באוויר, שאלנו אתכם, להתחיל במאבק רציני? חכו, אמרתם, חכו וחכו וחכו.
לא להביא אנשים לשטח, לא לנסות למנוע את הפינוי. כאילו יש גזירה משמים ואין שום דרך לבטל אותה חוץ מהסכמי כניעה או חוקים בכנסת.
התראיינתם בלי סוף לתקשורת וכל מה שהיה לכם לומר הם שני דברים: שאתם מסכנים, ושהפתרון היחיד הוא חוק ההסדרה.
אז כל הכבוד, נדפקתם!
החוק לא עבר ולא יעבור, הפוליטיקאים שאתם תמיד צועקים לא להאמין להם מראים לכם שוב ושוב כמה שאתם תמימים.
לא הספיקה לכם דוגמת בית המכפלה, הבטיחו והאמנתם ובאותו יום פינו, אז כאן באולפנה האמנתם להם שוב?
בחרתם להאמין להם במקום להאמין לי, במקום להאמין לנוער ובמקום להגיד את האמת.
חיפשתי בכל הראיונות שלכם וכמעט ולא מצאתי את האמירה הברורה שכנראה לעוסה כבר בעיניכם. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל מכוחו של הקב"ה. לא הערת שוליים ולא קריאת ביניים, אלא הכותרת.
הפקרתם אותי כשהרסו לי את הבית במאחזים, צעקתם וגיניתם ודאגתם שידעו שאתם זה לא אני.
עכשיו אתם רומזים לי ללכת למאבק, עם צמבר"ים ועם ביצורים ו"למסור את הנפש", אבל פניכם כלל לא פונים לשם. אתם בסך הכל רוצים שאנחנו נהיה כלי משחק בשחמט שלכם.
אתם רוצים שאני אאבק ואיעצר כדי שתוכלו להגיד לביבי שיש כאן מאבק, ואם אתה רוצה שקט אז תארגן עוד כמה יחידות דיור.
אנחנו לא נהיה החיילים שלכם, אנחנו לא ניאבק בשבילכם. ואם תיכשלו ולא תגיעו להסכם אז אני לא אגיע להילחם ביס"מניקים שיבואו. נמאס לי לחטוף עבורכם את המכות.
אני לא עובד אצלכם, או שנלחמים או שלא. לא אם יהיה הסכם אז לא, ואם לא יהיה, אז כן.
המאבק שלכם צבוע ולא שקוף. ביד אחת אתם מדרבנים אותי להיאבק, וביד השניה אתם מנסים לחתום על הסכם אחר. יום אחד דיברתם כמה שהכנסת איתכם וכמה טוב שהשרים שם ובבוקר שלמחרת צעקתם על כולם שהם בוגדים.
אז תדעו לכם שנמאס! אנחנו הפנמנו, למדנו לקח, אנחנו לא נהיה הקלף מיקוח שלכם, כשלך יהרסו או יעתיקו את הבית, יהיה לי עצוב ויכאב לי.
אבל למדנו לקח מרמת גלעד, שם שכבנו על הכביש, עשינו את העבודה השחורה ומנענו את הפינוי, ואתם כולכם גיניתם והכרזתם עלינו כעשבים שוטים, ואחרי שבועיים התפנתם מרצון בתיווך מועצת יש"ע.
אנחנו הנוער, מהישובים, מהגבעות, כבר לא מאמינים לכם, נשברנו. חינכתם אותנו לערכים, ותכל'ס, צפצפתם עלינו ועל התורה שלימדתם אותנו, עם שלל תירוצים שונים ומשונים.
תמשיכו למכור את הארץ הזאת,אתם הרי תצאו מיו"ש ותקבלו פיצוי של מאות ואלפי מגדלים בנגב, בתל אביב בפתח תקווה וברעננה. ובלבד שלא להתעמת עם המדינה.
תמשיכו לסגוד לממשלה, למדינה, לכל מי שעזר לכם מהטעמים האישיים שלו לפני שזרק אתכם לכלבים, כשהוא כבר לא היה צריך אתכם.
תמשיכו לרוץ לצבא, זה שאגב יהרוס לכם את הבית, זה שהוציא לכם צווי הריסה עוד לפני הממשלה ולפני הבג"ץ, תמשיכו לדבר ולהתפלא שהנוער שונא את המסגרות, אולי פעם תבינו למה.
לא, לא נהייתי דתל"ש, לא נטשתי את התורה. נטשתי אתכם. עבדתם עלי בשיטתיות וגיליתי את זה, אין לי חלק יותר במשחק שלכם. בהצלחה במאבק המכור מראש.
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל