שהכי קל בעולם זה לקלל אחרים. במיוחד כשהם לא מסכימים איתי, זה ממש "רוח ההלכה" ואפילו מצווה דאורייתא לקלל.
תשמע, הקללות והיחס המשפיל לא משפיע עלי. זה משפיע והורס רק אותך. הורס את הנפש שלך, ומוריד מהערך שלך. מי שקורא את השפה הזאת, מזלזל רק בך, ומעריך הרבה יותר איתי.
זהו כלל ראשון בדיונים.
א. בוודאי שאם ערבים היו לא בסדר ופצעו, הדבר חמור. העניין הוא, שלא אתה ואני צריכים להגיב, אלא הצבא. וזה עניין לדיון אחר. בכל מקרה, צריך לשים לב מי התחיל. יתכן מאוד (!!!) שבגלל ההתלהמויות שלנו כבר בהתחלה, הם שחיממו את הגזרה וחיממו גם את הערבים. יתכן מאוד גם שהערבים עשו את זה כתגובה על שאנחנו פצענו אותם. אני מבקשת שתביאו לי שמות של רבנים גדולים שהתירו את ההתלהמויות בחברון מלכתחילה. כי כמו שהבנתי, אף רב לא התיר ואפילו היה זלזול מופגן ברבנים...
ב. אליסף לא התלהם, ואכן ערבים זרקו עליו אבן. הוא היה בסדר גמור. אבל מדוע הערבים זרקו את האבן? כי קבוצה של כמה נערים ניסו לפרוץ את הבית שלהם באלימות. ואני אומר דבר חריף: שאותם הנערים יקחו את מלוא האחריות לפציעה.
ג. אני אומר בפעם המליון. אני הייתי, וגם מה שלא ראיתי במו עיני ואני אומרת לכם - זה מכלי שני אמין מאוד. זה פתרון קליל לסתום פיות בטענה ש"לא היית"... אלו לא תגובות לעניין והן מורידות מהערך שלכם בלבד.
ד. גם את זה כבר אמרתי: אני לא שמעתי את התקשורת בכלל, ככה שאתם לא יכולים לומר שאני "אוכלת את ארס התקשורת"...
שבת שלום, ובעזרת ה' נעשה ונצליח!
.
