אגרות חזון איש [ס' קע"ה]: ...מצב הארץ נפרז מרחוק כידוע ואינו גרוע מן הגלות בחו"ל חלילה ומצות ארץ ישראל הוכרעהע"י הרמב"ם והרמב"ן וש"פ [= ושאר פוסקים], וידוע עד כמה שאף ה"חפץ חיים" זללה"ה לעלות.
בפאר הדור [ח"ב, עמוד מ"ב]: באו אצלו בחורי ישיבות שעלו מן הגולה ללמוד תורה בארץ ישראל כשהם שואלים מה דינם בנוגע לשמירת יום טוב שני של גלויות מאחר שדעתם לחזור, השיב להם החז"א - וכי זו היא דעת בכלל? איזה יהודי יש בדעתו לחזור מן הארץ...?
וכן שם [עמוד מ"ד בשם "האיש וחיזונו" עמ' לה, לו]: איך יתכן בכלל שאיש אשר חונך על ברכי התורה לא ירגיש חיבה והשתוקקות לארצינו? הלא מוטבע דבר זה בחינוכו של הילד הרך עד שאין למחות את הרשמים שהוא מקבל, הנחרתים כצפורן ברזל ושמיר על לוח לבו, הנה לומד הילד חומש, לומד על משה רבינו שלא קם כמוהו (דברים לד י), אדון הנביאים אשר קרע לנו את הים-סוף והביאנו לפני הר סיני, - ועל שנותיו האחרונות, והנה משה העומד לפני פטירתו ושערי גן עדן פתוחין לפניו, והוא שיזכה להתענג מזיז שכינתו, יתברך לעילא מכל דרגין, בקשה אחת יתירה יש לו: (דברים ג כה) אעברה נא ואראה את הארץ הטובה..." איזה רושם כביר על ערכה של ארץ זו סופג לתוך נשמתו ילד זה הלומד את התורה, והלומדה לא כאחרים, אלא בקדושה ובטהרה, הנה הוא רואה לפניו את משה רבינו, אשר חין ערכה גבה בעיניו עדי שחק, וגדולתו בל תשווה לשאר בשר ודם, והוא משתוקק אל הארץ וקדושתו - ואיך הוא לא יאהב את ארץ ישראל?!
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל