בניגוד לכמה הוזים מטורפים ימ"ש המכנים עצמם 'נטורי קרתא' ומסבירים את הירצחם של אנשי חב"ד בגלל 'קרבתם לציונים' - בא (להבדיל אינסוף הבדלות בין הטמא לטהור) האדמו"ר משומרי אמונים ואומר בדיוק את ההיפך - היהודים נרצחו על קידוש השם רק משום היותם יהודים!.
(מועתק מתוך כתבה באתר חב"די)
גבוה מעל גבוה
אנשי ביתו של האדמו"ר משומרי אמונים הבחינו כבר ביום רביעי בשעות הערב בחוסר שקט בהנהגתו והוא שאל האם אכן משהו שאינו טוב מתחולל בעולם. ככל שנקפו השעות, התעצב האדמו"ר אל ליבו ובמשך השבת שבה עדיין לא ידעו הכל בבירור את התוצאות של האירוע הקשה, דיבר האדמו"ר על דמם של ישראל הנשפך כצבאות וכאיילות השדה.
בשעות המאוחרות של מוצאי השבת, לאחר שסיים את שבתו, שאל האדמו"ר משומרי אמונים כמה ילדים יש בביתו של ר' אריה לייביש טייטלבוים, ופרץ בבכי מאין הפוגות.
בהלוויה ההמונית בירושלים השתתף האדמו"ר למרות חולשתו, עד לסתימת הגולל.
בשעת ההלוויה ישב האדמו"ר משומרי אמונים ברכבו ונכדו, נאמן ביתו, הרב אהרן גלדציילר שמע את סבו כל העת חוזר ואומר כי הקדושים הללו נרצחו רק בשל היותם יהודים, שוב ושוב חזר הרבי על המשפט הלזה, כמתחנן כלפי שמיא, שהרי אין אלו סתם נפטרים בדמי ימיהם, כי אם כפרתן של ישראל.
למרות הכאב, הוסיף האדמו"ר משומרי אמונים דברים בגדלותן של הנשמות הללו, ואמר שהצער על שפיכות הדמים הינו עצום ורב ורק בדבר אחד הוא יכול לנחם את בני המשפחה, בסיפור על הסתלקותו של הרה"ק רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין, צעיר בניו של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין.
לאחר פטירתו, היה בנו ממלא מקומו הרה"ק רבי ישראל אברך צעיר, למרות זאת הכירו וידעו הכל כי נשמתו גבוהה מאוד ונהירין לו שבילי דשמיא. בימי השבעה עמד הרה"ק רבי ישראל שעות רבות על יד החלון, וכשביקשוהו הגבאים לשוב למקומו מחמת כבודם של המנחמים הרבים והנכבדים שבאים כל העת, השיב הבן בשפה ברורה: "מה אעשה, אני רואה כעת את השמחה הרבה שמתפשטת בכל העולמות המקבלים את פניו של אבא קדישא, בנסוק נשמתו לשמי מעל, ואיך אמנע מלהביט"...
האדמו"ר משומרי אמונים סיים, שאף עתה כן. נשמותיהם של הנרצחים הללו על קידוש ה' התעלו אל היכלות גבוהים למאוד. כי מובא בקדמונים שבהיכלות הגבוהים ביותר בשמי שמיים גנוזים האבות הקדושים, ובסמוך להם אלו הנרצחים על קדושת שמו יתברך. ההיכלות הבאים הם של בעלי התשובה, ורק לאחריהם עטופים נשמות הצדיקים.
