רק הבהרה חשובה אחת לפני-
אני מבקש מכם באופן אישי- בבקשה, אל תחמיאו לי על הסיפור. לא על זה,
לא על האחרים, פשוט בלי מחמאות...
אני אשמח לענות על שאלות ספציפיות, לקבל הערות והארות, אבל בלי מחמאות.
תודה.
"מיוחד כרגיל"
היא אמרה שניפגש במסעדה, וזה בסדר מבחינתי, כי אני לא שותה קפה. גם תה לא, אבל תה אף אחד לא שותה, אז זה לא מיוחד, ולא צריך לספר לה.
רק דברים מיוחדים מספרים, כי אני יכול לומר שיש לי אף, אבל זה ברור, אז היא תשתעמם.
אסור שהיא תשתעמם, שיעמום מביא לשתיקות ארוכות, ושתיקות ארוכות מפחידות אותי.
החלטתי להתארגן מוקדם, כי עדיף להקדים, וגם אין לי משהו אחר לעשות בכל מקרה, רק להאכיל את ארנבי בשעה שש, שזה אחר כך.
אמא שלי תמיד אומרת להתקלח לפני שיוצאים מהבית, כי אנשים לא אוהבים אנשים מסריחים, ומקלחת ככל הנראה- היא פתרון טוב, אז התקלחתי, כי אני אוהב את אמא שלי.
במקלחת חשבתי על זה שאולי ירד גשם, אז לא התנגבתי, כי חבל סתם.
יצאתי, הסתרקתי פעמיים, זה חשוב להיות מסודר, גם דאורדורנט שמים, אבל אני מעדיף שלא, הוא מאוד קר ופתאומי.
בחרתי את החולצה המשובצת שלי, תמיד אני בוחר אותה, אמא שלי אמרה שהיא מביאה לי מזל טוב ושאני נראה חמוד איתה, וחמוד זה טוב, נראה לי.
פעם שעברה היה קר, אז לקחתי צעיף. וחוץ מזה בחורות אוהבות צעיפים, ואני אוהב בחורות, אז זה הולך ביחד. מצד שני, בחורות גם אוהבות חתולים, או תינוקות, אבל אני לא. אף פעם לא אהבתי.
לקחת ספר? ספר זה טוב, זה אינטלגנטי, ואם הייתי יודע מה כתוב בו, היה גם אפשר לפתח נושא שיחה, אבל אף פעם לא הסתדרתי עם הניקוד, הוא תמיד קופץ לי.
אני זוכר שפעם, לפני שהייתי הולך לישון אמא היתה מספרת לי סיפורים מיוחדים כאלה, ואז היא מנשקת אותי, עוזבת את החדר, ומשאירה לי אור קטן, שאדע שהיא איתי.
סיפורת היא תמיד צפויה מראש, אז היא בזבוז זמן למבוגרים, ובזבוז הזמן שלי, מוקדש לבולים. שזה לא לגמרי בזבוז זמן, אבל אמרו לי שכן.
חייכתי לעצמי במראה, זה עשה לי מצב רוח טוב, אנשים טובים מחייכים.
רציתי לצאת מהר, לפני שהחיוך יעלם, כי אבא אמר תמיד לחייך לבחורה, וגם להסתכל לה בעיניים, כי אז היא מרגישה חשובה.
ברביעי הקודם, כשנסעתי ברכבת, ראיתי אדם עם חליפה. כשהסתכלתי לו בעיניים - מיד ידעתי שהוא איש חשוב. למה נשים לא לובשות חליפות וזהו?
דילגתי במדרגות, מדרגה כן מדרגה לא, את האחרונה פספסתי, התרסקתי על הכסא החדש ההוא מאיקאה, חבל, עד שהצלחתי להרכיב אותו.
ראיתי שנשרטתי ביד, אבל אני לא אספר לה, כדי שלא תרחם עלי, מרחמים רק על מסכנים, כמו אלה ברחוב, שלוקחים כסף. חבר שלי אמר שהם שקרנים, אבל אני לא יודע, לא שאלתי אותם.
התיישרתי, וסידרתי את השיער שוב, ניגשתי אל הדלת, אבל אז נזכרתי שלא האכלתי את ארנבי, וזה לא אחראי, אז חזרתי אליו, ושמתי לו גזר, מים, ועיתון משלשום, ככה המוכר אמר לעשות.
קיבלתי ממנה סמס, היא לא רוצה לפגוש אותי.
זה בסדר, גם אני לא רוצה לפגוש אותי. אני לא רוצה לפגוש אף אחד.
הרמתי את ארנבי, חיבקתי אותו, הערב נשאר ביחד. כרגיל.
סיפו"שים קודמים:
שבוע ראשון: "אהבה ממרחקים"
שבוע שני: "בעזרת השם \ אות היא לעולם."
שבוע שלישי: "אין שם עדיין, מוזמנים לתת רעיונות!"
שבוע רביעי: "חלומות של בוקר".
אז אני צכה מחמאות.. אבל איך שבאלך 
חשבתי שזה עוד פצלש של עוגיפלצת.
ובעז"ה 
