אבל יכול להשמע הגיוני

לא תמיד פשוט להעביר את המשנה החינוכית שלנו הלאה, ולהשפיע ממנה לאחרים..

יותר נכון- מוסד דוסי זה חשוב מאוד, אבל צריך שהחינוך יהיה נכון.....

האם הם מובילים מהלך חינוכי עם הנער/ נערה (ומקבלים ילדים שמתאימים למוסד ולא כאלה שיהיו באנטי)

או שהם באים מלמעלה, לא קוראים נכון את המצב בשטח, לא החלטיים מספיק ועוד ועוד...

וכל זה לא קשור ברמת הדוסיות אלא בדרך החינוכית. (האמת שרואים את זה יותר בבנים כי אצל בנות ההשפעה מהבית יותר גדולה אבל בנים בד"כ יותר מתנתקים מהבית כשהם באים לישיבה תיכונית)

ובנוסף לכך יש עוד משתנים רציניים ומשמעותיים מאוד

שעשויים לשנות את הכיוון.

חפש סטיסטיקות

אני חושב שברור שכן (לפחות מהמוסד בו אני למדתי)

אבל באופן כוללני, ודאי שזה לא מחייב.

לפעמים דווקא גישה חינוכית של מוסד גורמת ל"אנטי".

מסכימה עם שיר ידידות, מאוד תלוי האם המוסד משקיע בלעבור תהליך עם התלמידים..

תלמידים שרוצים להיות דוסים, ולכן מן הסתם בסוף התוצאה גם תהיה כך.

ובדיוק לכן, אמרתי שרק בממוצע הוא יהיה ברמה דתית יותר גבוהה.

אבל כל אדם ואדם באופן פרטי, זה לא אומר כלום אם הוא למד במוסד כזה או אחר.

ממה שאני מכיר, אין קשר מחייב

האם במוסד דוסי הבוגרים יוצאים דוסים יותר ממה שנכנסו?

כי זה לא חוכמה לקבל אך ורק ילדים של משפחות ללא רבב- ואז להתגאות שיש אחוז נמוך מאד שיורדים ברמה הדתית.

אם אתה רוצה להוכיח שיש למוסד השפעה כשלעצמו- אתה צריך להתיחס גם לנקודת הפתיחה ולא רק לתוצאה בפועל. 

כשאני רואה לפעמים במוסדות מסויימים, בנות שנכנסות מבתים מסורתיים +- ויוצאות דוסיות- זה לא יקרה במקומות האלו.

את צודקת

אם את בודקת האם משתלם לשלוח לשם - את לא צודקת

מה אכפת לי אם זה בגלל שהמשפחות היו טובות מלכתחילה? תכל'ס התוצאה טובה, יהיה לילדים שלי יהיו בחברה שתתקדם לטובה? מצוין!

יש מוסדות שיא הדוסים, שהמשפחות מעולות, אבל החינוך שם נורא, ויורדים לחיי הילדים ומשניאים את המצוות.

למקום כזה אני לא אשלח את הילדים שלי

אבל בגדול החלוקה של דוסי\לא דוסי נכונה לדעתי

ראש הישיבה שלי אמר פעם,

שהוא יודע שלא יצליח לחנך את התיכוניסטים -

הוא משתדל לדאוג שהם ימשיכו לישיבות הסדר.

ובאמת שם אתה רואה שאדם מקבל כיוון.

למשל, רוב החברים שלי מהישיבה, נמצאים ברמה דתית יותר גבוהה מהבית שהם הגיעו ממנו.

אבל הם הגיעו לישיבה, כי הם רצו להיות ברמה דתית גבוהה.

אבל אני משער שבסה"כ, אדם ממשיך בדרך שבה הוא חונך.

(הופיע בהודעתי הקודמת)

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/1752

ההשפעה החברתית חזקה מאוד

גם מעודדים אחר כך להמשיך במסגרות נפרדות ודתיות כמו ישיבה, לימודים במכללה, לגדודים נפרדים וכו'

אז אכן יש מצב שהבוגרים יהיו דוסים.

אבל זה לא חכמה גדולה שממשיכים בבועה....

שיש קשר בין מסגרות נפרדות ודתיות לבין להיות יותר דוסים?

מוזר...

זה אמנם מסתדר עם האידיאולוגיה החרדית,

אבל זה עדיין בועה ולא המציאות.

זאת אשליה...

מה יקרה שייאלצו לצאת מכל מיני סיבות לחיים האמיתיים בחוץ, מחוץ לכתלי הישיבה והמוסדות הדתיים, כי מה לעשות לפעמים החיים הולכים למקום אחר משלל סיבות, ופתאום בגיל מאוחר ימצאו את עצמם במקומות שיש בהם גם חילונים ואולי אפילו הרוב, כשהם ימצאו את עצמם בלי יכולת להסתדר בחברה הזו....ואולי עם קושי לשמור על הדוסיות. 

נטועים חזק בדת, עם דעות מוצקות

עם בשלות פנימית

עם כוח וביטחון עצמי?

איזה שטות זה לזרוק ילדים קטנים למים, שילמדו לשחות לבד, ולהסתכן שהם יטבעו

כדי שכשהם יהיו גדולים הם ידעו להתמודד במים.

תנו להם להתמודד עם המים כשהם יהיו מבוגרים!

מתי תגיד למוסדות הדוסים לחנך לשליחה למציאות? בגיל 70?

ואין שום ענין להיכנס לנסיונות. בשום גיל.

אם נצטרך יום אחד להגיע לזה, נתמודד בגיל שזה יגיע.

אין חיסון להשפעה, זה לא שמי שכשהיה קטן היה עם השפעה רעה - הוא נאטם להשפעה, וזה כבר לא מפחיד אותו.

אמנם יש דרך להאטם להשפעה, אבל בשביל זה לא צריך להתנסות, צריך ללמוד לעשות את זה, ללמוד את הכלים, ללמוד להתכנס לתוך עצמך ולא להתערבב גם כשאתה בקהל מעורב. 

אבל לזרוק למים ילד חסר ישע, בלי שום הוראות איך להתמודד על השפעה - מה יעשה הבן ולא יחטא?

אף אחד לא דיבר על ילדים כרגע..... זה דיון אחר.

וסליחה שאני קורא להם ילדים...

הם קטנים ולא מגובשים, גם אם הם כבר אחראים למעשיהם מגיל 13\12

כי לא הבנת כלום ושיבשת הכל...

אני חושב שכן. 
תחושה שכזו, לא מכיר סטטיסטיקה בנושא. 

אם כי, כנערים היינו מדגמטים את זה לפי שבלונת ההמשך:  
לאן בחורים\בחורות המשיכו? צבא\מכינה\שירות\הסדר\גבוהה.
ולמחמירים: לכל מוסד היה תדמית אחרת.
 
אבל זה קל כל עוד מגדירים את האדם לפי המוסד בו הוא לומד. 
מה קורה כאשר השנים חולפות, ונמצאים עם אנשים שסיימו את מוסדות המגזר ונמצאים בעולם "המבוגרים". 
במיוחד כאשר הם לא משתייכים למוסד\יישוב בעל תדמית ברורה, והעולם הופך מורכב.  

בישיבה אין יצר הרע, וכולם לומדים, והמשבר הכי גדול הוא שמרגישים אבודים ולומדים עם החברותא בחוץ על הדשא, ובלילות מנהלים שחנשים עם האברכים. אבל כמה אדם יכול להעיד על עצמו שהוא דוס אם הוא הולך למסיבת יום הסטודנט, עובד במשרד עם חילונים, או נמצא ביומיום עסוק בגשמיות של העולם הזה, ובקושי מספיק דף יומי מתורגם לעברית בעשר דקות שלפני השינה. הרי חלק גדול מהדברים שמגדירים את הדוסיות של התיכון\ישיבה לא קיימים כשמסיימים אותם. 
 
ועל דרך ההלצה "מדד הדוסיות": 
גיל תיכון:
1. שמירת נגיעה
2. אורך תפילת עמידה (למחמירים - עד לסיום תחנון)
3. אורך הציציות (למחמירים עד מתחת לברך)
4. אורך הפאות (למחמירים - מאחרי האוזן ועד לצוואר, גוזמבות זה סיפור אחר)
5. קביעת חברותא בשעות הזויות (עדיפות לפני הזריחה או אחרי חצות)
6. הגעה לשחרית רבע שעה לפני תחילת התפילה 
7. השתתפות בשיעורי תורה של מבוגרים 
8. הברזה משיעורים של מקצועות חול (ביטול תורה). 
9. בלי בידור מסחרי - טלוויזיה, מוסיקה, הופעות וכו

ובישיבה:
1. כמות הימים שבהם לא התגלחת (שפע)
2. קביעת חברותא בהפסקת צהריים 
3. כמה שפחות מעורב בעולם החיצוני. 
4. הרבה לאווים (לא תעשה כלום מלבד ללמוד, לישון ולאכול). 

אבל עד כאן זה זוטות (לדעתי).
מה החכמה הגדולה באדם שמתנהג כפי שהנורמה החברתית מכתיבה? (משפחה ומוסד) 
הקונפורמיות להיות כמו שהסביבה מכתיבה לך, זו גדלות או קטנות? 
הרי זה לא המעשה שמעיד על גדלות - אלא הנפש הגדולה שעומדת מאחרי, קרועה ונאבקת ובוחרת (במעשה). 
האם החברים שהחליטו להישאר בישיבה עד היום, "דוסים" יותר מהחברים שיצאו לעולם המעשה? 
במיוחד כאשר היוצאים קורעים ונאבקים בזהות ובדרך שלהם, מנסים למצוא את הדרך של היהודי, ואילו בחורי הישיבה המבוגרים חיים על מי מנוחות בעולם השקט, רגוע ומתוק של הלימוד. (ברור שזו הכללה והקצנה). 

ולכן, דוסיות מהי? 
1. התנהגות חברתית שניתנת לזיהוי קבוצתי (כל מי שלובש.. עושה.. ) 
2. שאיפה רוחנית? (האדם שעומד מול האלוקות ומחפש את הדרך בתוך העולם האמיתי, ומרגיש אבוד). 

ואם קראתם עד לכאן, שאפו. (איפה הסמיילי של משתחווה?)
אבל עכשיו לשאלה שלי:
האם מוסדות החינוך מייצרים אדם בעל שאיפה רוחנית גדולה (מלא בשאלות וחסר תשובות, והדרך היא התשובה עצמה). 
או שהמוסדות מחנכים לקונפורמיות חברתית שכוללת שאיפה לעמידה בנורמות של החברה: מעשים ולבושים (מגודל הכיפה ועד ליישוב הארץ\גרעין תורני ונישואין מוקדמים, בלי להזכיר אידיאל של מקצוע ההוראה). 

שימו לב לאיזה ניקים ברור שכן: מופים, חרדי מקורי, חיה וקיימת ומינימאוס (ברוך ש)

מה משותף?

זה אומר משהו על החינוך החרדי, לא?

ובכל מקרה, אני לא מכוון רק למוסד החינוך, אלא לכל סוכני הסוציאליזציה כמו: משפחה, חברים, תקשורת ותרבות. 

בשביל זה יש מחקרים.

כאדם שפוי למדתי רק בכמה מוסדות לימוד (ברמות "דוסיות" שונות) אז אני יכולה לענות על אלו ספציפים, וודאי וודאי שהם לא מעידים דבר. כמו כל אדם אחר שלמד רק בכמה מוסדות לימוד...

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/1752

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים