אז העתקתי משהו שכתבו בפורום אחר:
בוא נעשה השוואה של גירוש גוש קטיף וגירוש עמונה
בגוש קטיף אתם אומרים יצאנו מעפנים,עם חיבוקים לשוטרים
ואחרי הכל גורשנו.
בעמונה יצאנו תותחים,עם שברים בגולגולת,חלק בנות עקרות,
ואחרי הכל גם גורשנו.
בגוש קטיף,כל העם הסתכל על המתנחלים בפרט והציבור הדתי לאומי בכלל
בהערצה מטורפת,המורה לנהיגה שלי כמעט נישק אותי מרוב סגידה לציבור הזה
דודים שלי שהיו שיא השמאלנים אמרו שהלוואי על הבנים שלהם אידיאלים כאלה
וואלה כל עם ישראל התפכח מעט,זה היה קירוב לבבות הרבה יותר גדול מכל שולחן מעיני הישועה.
בעמונה,היינו חזקים נחושים,וואלה ארץ ישראל בלב ובנשמה
אבל שברו לנו את העצמות,שברו לנו את הלב,שברו להורים שלנו את הלב,(גם אניי הייתי שם וחטפתי אגב),ומה יצא מכל זה?
כלום.
מעצמה כמו צה"ל לא תפחד ממנו,היא לא תמנע מלעשות משהו נחוש שהיא חושבת לנכון.שכחו מזה
ואם לא היה גירוש או שהגירוש היה מתמשך,הייתי אומרת שאולי כל המלחמת אחים הזאת שווה,כי זה שני ערכים ענקים שעומדים אחד מול השני
אבל גם את ארץ ישראל הפסדנו,וגם את עם ישראל.
אחרי זה אמרו איך כל המתנחלים ספגו כ"כ הרבה שנאה והכו ככה.
ואז היה את הבית בחברון (הוא לא מריבה,אבל בטח לא שלום)
שאז הם גם ראו כמה הבנות בציבור שלנו צנועות חסודות
ממש יושבות אוהלים.
בקיצור לא רק שהפסדנו את ארץ ישראל בכל גירוש
הפסדנו גם את עם ישראל.ובגדול.
ובבית בחברון הראנו כמה אנשים לקראת הפסד של תורת ישראל.
איך הולך המשפט?מחרבייך ממך יצאו.
והכי כואב כשהם עם כיפות גדולות ופיאות מתנפנפות
