הייתי בתחילת הטירונות.
לילה אחד בזמן השעת ט"ש אני יושב לי באוהל וקורא את כותרות העיתונים של אותו היום, אז זה היה אמצעי התקשורת אולי היחיד בבסיס.
כשאני מגיע לאמצע העיתון אני קולט בזווית העין מודעה קטנה, עוד מודעה שנתקלים בה לא מעט ביום יום, של הרוגי תאונות דרכים.
המשכתי לדף הבא כשפתאום היה נראה לי שמשהו מוכר לי שם במודעה, דפדפתי אחורה ואני נחרד לקרוא.
לפתע נכנס למועדון אחד השמיניסטים, חלקם ישנו בחדרים בתוך הפנימייה שלנו, הוא נכנס ושאל מה קרה? למה אתה עצוב? סיפרתי לו, הוא ישב דיבר איתי, עודד אותי והראה לי כמה הישיבה זה מקום כייפי וטוב וכמה יהיה לי טוב בארבע שנים הבאות, הוא צדק, כ"כ צדק, אני זוכר אפילו שצחקתי אח"כ וככה הלכתי לישון מרוצה ומעודד(חוויה מהימים הראשונים בישיבה)
במבט ראשון צביקי היה נראה שמיניסט קשוח, אני זוכר שהיו חלק שפחדו שבהשבעה הוא יהיה מה'מתעללים' מה שלא קרה בסוף, ההיפך הוא מכל השמיניסטים גילה הכי הרבה רגישות, אדם מדהים, תוסס, מצחיק, אהוב ויקר שנקטף יחד עם אשתו כחודשיים אחרי נישואיהם, קראתי את הידיעה ואני יושב ובוהה במודעה ומסרב להאמין שזה הוא, התקשרתי לחבר ששירת לידי באחד הגדודים, הוא אימת לי את הבשורה הקשה, יום למחרת, לא יכלתי לתפקד, אני זוכר שעמדתי במאזין והדמעות לא מפסיקות לרדת ועד היום כשאני נזכר, אני מתמלא בכאב עצום. תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים.
בבקשה מכל מי שיכול שיקרא לע"נ כמה פרקי תהילים.

יהה
ת.נ.צ.ב.ה.
ברור שבכך יש איסור חמור
)