היום (ואתמול, ושלשום) הייתי פקעת עצבים בלתי נסבלת, יצור אומלל למדי.
אז למען שלום הבית, ולבריאות הנפש שלי יצאתי הערב (כן, ערב פסח) ונסעתי למגרש ההחלקה הקרוב, לראשונה בחיי.
ואין, זה פשוט כיף חיים!
היינו חמישה על המגרש: דרדס קטנטן בן שש, ילד בן 12, זוג, ואנוכי.
יפה היה לראות איך הפכנו לחבורה חברית למדי במהלך ההחלקה. מיד כשעליתי על המגרש , נרעדת ואוחזת בחוזקה במעקה, הילד ניגש אלי והתנדב ללמדני את הטכניקה הנכונה. חמוד, אה?
בהמשך אני עזרתי לדרדסון להחליק (הוא ייבב לאביו שעמד בחוץ שהוא מפחד).
כשהעזתי להרים עיניים מהמגרש לפני ולהתבונן בזוג המחליק נפלתי בהידור לאחור (בום-טראח-אאוץ'!!!) ומיד הבחורה באה לעזרתי, והציעה לי יד ושנחליק יחד. והבחורצ'יק שלה הצטרף וכך החלקנו בשלישייה

ממולץ בחום (ותביאו עליונית, כי קפוא שם!)
ערב נעים לכולם

)


