"אבל מוסרי ישראל, והמינים, והאפיקורוסין--מצוה לאבדן ביד, ולהורידן עד באר שחת: מפני שהן מצירין לישראל, ומסירין את העם מאחרי ה', כישוע הנוצרי ותלמידיו, וצדוק ובייתוס ותלמידיהם--"שם רשעים, ירקב" [רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק י' הלכה ב']
איך הורגים? לוקחים את החוק לידיים?
"מותר להרוג המוסר בכל מקום, ואפילו בזמן הזה שאין דנין דיני נפשות. ומותר להורגו קודם שימסור, אלא כשאמר הריני מוסר פלוני בגופו או בממונו, ואפילו ממון קל--הרי התיר עצמו למיתה, ומתרין בו ואומרין לו אל תמסור. אם העיז פניו ואמר לא כי, אלא אמסרנו--מצוה להורגו; וכל הקודם להורגו, זכה." (הלכות חובל ומזיק פרק ח' הלכה י')
ונבאר את ההגדרה של האנשים הנ"ל אחד לאחד:
מוסרים:
אסור למסור ישראל ביד גויים, בין בגופו בין בממונו, ואפילו היה רשע ובעל עבירות, ואפילו היה מצר לו ומצערו. וכל המוסר ישראל ביד גויים, בין בגופו בין בממונו--אין לו חלק לעולם הבא. (רמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק ח' הלכה י"א)
מינים:
"והמינים, הם התרים אחר מחשבות ליבם בסכלות, בדברים שאמרנו, עד שנמצאו עוברים על גופי תורה להכעיס, בשאט בנפש ביד רמה; ואומרין, שאין בזה עוון. ואסור לספר עימהן ולהשיב עליהן תשובה כלל, שנאמר "אל תקרב, אל פתח ביתה" (משלי ה,ח). ומחשבת מין, לעבודה זרה." (רמב"ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים פרק ב' הלכה ה')
אפיקורסים:
"ועיקר הדברים, ככה הן: שהתורה הזאת אין חוקיה ומשפטיה משתנים לעולם, ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן, ולא גורעין מהן; וכל המוסיף או גורע, או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן--הרי זה בוודאי רשע ואפיקורוס." (רמב"ם הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק י"א הלכה ג')
ולמען הסר ספק:
"עשה המוסר אשר זמם ומסר, ייראה לי שאסור להורגו: אלא אם כן הוחזק למסור--הרי זה ייהרג, שמא ימסור אחרים. ומעשים בכל זמן בערי המערב להרוג המוסרים שהוחזקו למסור ממון ישראל, ולמסור את המוסרים ביד הגויים להורגם ולהכותם ולאוסרם כפי רשעם."(משנה תורה לרמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק ח' הלכה י"א).
ואני לא צריך לפרט מי מוסר ישראל יום יום לגוים, בין בגופם בין ממונם.
וכן, גם לגנוב אולר ולתת אותו לחוקר גוי או לתת לנהג טרקטור ערבי להרוס בית של יהודי זה למסור את הבית בידיו.
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל