או כפי שקרא לה אח"כ אליקים העצני בצדק רב: 'מלחמת שלום ההתכנסות'.

כילד קטן בניו יורק חלמתי לשרת בצה"ל, וכעת אני נאלץ לסרב...

כך כתב במכתבו המובא כאן, ללא הגהות ועריכה, אבי אבלו, סרבן הימין הראשון שהחל את משמרת המחאה שלו מול משרד רוה"מ בתביעה מאולמרט וחלוץ להתפטר ובסיסמא: "אולמרט מחריב בשביל להקריב"

והרי המכתב לפניכם:

"לא קראתי את התגובות שנכתבו על הפעולה שנקטתי, ואין לי כוונה לעשות כן. לעומת זאת, קיבלתי מספר עדכונים לגבי התגובות שנכתבו בעניין ורציתי לקחת הזדמנות זו ולספר לכם את שגרם לי לנקוט בפעולה הדרסטית ולעשות מעשה.
(אין בכוונתי לשוב ולהגיב בעניין זה בתפוצת דוא"ל כלשהי)

ראשית כל, אולמרט וחלוץ כבר הודיעו לכולם שהם אינם יכולים להבטיח שהם יוכלו לעצור את טילי החיזבאללה הנופלים על צפון ישראל.

בנוסף לכך, האו"ם עובד על טיוטת החלטה שתאפשר לכח רב לאומי לסייר בדרום לבנון ולתת לבנון סטטוס של מדינה מוגנת – כלומר אם מדינה אחרת תתקוף אזור זה, הקהילה הבין-לאומית יכולה לתקפם בחזרה.

כשמצרפים את הדברים יחד התוצאה היא שברגע שיש כח רב-לאומי בדרום לבנון, אם החיזבאללה תמשיך לירות טילים על ישראל, ישראל לא תוכל להגן על עצמה משום שאם תעשה כן, לקהילה הבין-לאומית תהיה אפשרות חוקית לתקוף את ישראל. זוהי הפסקת האש עליה ישראל תיאלץ לחתום לפי הכיוון של המוביל הפוליטי היום.

מה הקשר בין כל זה לבין סירובי לשרת במלחמה בצפון?

חיילינו הטובים נלחמים ונהרגים בלחימה בבית אחר בית בלבנון, ומליוני ישראלים הם פליטים משום שממשלתנו שמה את חיי אזרחי האויב לפני חיי אזרחינו שלנו – זוהי אינה דרך לחימה, נקודה, ובהחלט לא דרך ללחום מלחמה שיש לנצח בה.
משום שהיום כבר אין בכוונת ממשלתינו לעצור את הטילים בצפון, בדיוק כשם שהשלימה עם העובדה שטילים בדרום היא עובדת חיים שעל אזרחי ישראל ללמוד לחיות איתה.
משום שאולמרט כבר אומר באופן רשמי שמלחמה זו נועדה כדי לוודא שגבול מוכר בינלאומית יוקם גם במזרח, דרך הריסת יישובים נוספים וגירוש עוד יהודים מבתיהם ביהודה ושומרון.
משום שמלחמה זו מאפשרת לאולמרט לסייע לחיזבאללה בהקמת טילים ביישובים הרוסים ביהודה ושומרון, על מנת לשגרם לכיוון תל אביב והמרכז.

אני מאד בעד להביס את החיזבאלה, אך התעוררו וראו שזה לא מה שאולמרט מנסה לעשות! הוא כבר הודה שפירוק החיזבאללה מנשקו כבר לא יהיה תביעה בכל הפסקת אש עתידית ושישראל אפילו אינה דורשת שכח רב לאומי יפרקם מנשקם – אלא הדרישה כלפי חיזבאללה תהיה איזו דרישה פושרת שבעצם אומרת שחיזבאללה תישאר בלבנון (אולי במרחק מספר קילומטרים מהגבול – ממש יעיל עם טילים בעלי טווח של 150 ק"מ!)

אז מדוע אנו נלחמים במלחמה זו?

חיילינו האמיצים נהרגים סתם בלחימה מבית לבית במלחמה כדי שאולמרט יוכל להוכיח לישראלים שאנו צריכים להרוס יישובים ביהודה ושומרון כדי להקים גבול בגדה המערבית – פעולה שתאפשר ירי של טילי חיזבאללה מהרי יהודה ושומרון על שאר ישראל.

נקטתי בצעד מאד לא נוח בסירוב לשרת במלחה זו כדי להעביר מסר לשאר ישראל – התעוררו! מלחמה זו מבוססת יותר על אינפורמציה מוטעית והצהרות ציבוריות (בזהה לגירוש) , ופחות על תוצאות נצחון מעשיות.

הממשלה כבר ויתרה על המלחמה, והלחימה עתה היא רק כדי "להיראות מנצחים" לפני שיוצא לפעול הפסקת אש, אך החיזבאללה כבר ניצח – הם הוכיחו לעולם הערבי שאפשר לירות טילים על ישראל וישראל לא תנקוט בצעדים ההכרחיים להפסקתם.

ישראל יכולה לעשות את מה שדרוש, אך מנהיגות ישראל של היום ממוקדת בלהיראות טוב בעיני העולם ולא בהגנה על אזרחיה וחייליה. לדרג הפוליטי ולראשות הצבא כבר אין את היכולת המוסרית להגן עלינו כמדינה.

על זה אני מוחה!

אם המנהיגות המובילה מלחמה זו אינה משתנה כדי שהיעד יהיה לנצח את חיזבאללה כדי שלא יפלו עוד טילים על ישראל בעתיד מהצפון (או מהדרום), תוך שימוש בכל האמצעים הצבאיים הדרושים (ולא על ידי לסכן את חיי אזרחים תוך הגנה על האויב לפני חיי אזרחינו וחיילינו), אז אני קורא להנהגה הישראלית לעצור מלחמה זו עכשיו במקום לעשות שימוש באזרחי וחיילי מדינת ישראל ככלים במלחמה למען היערכות מחדש שתעמיד את מדינת ישראל בסכנה.

יש להעביר מסר זה איכשהו משום שלא מספיק אנשים מאתנו רואים דרך סיפורי התקשורת, ולקחתי זאת על עצמי לנקוט בצעד דרסטי זה בתקווה שאנשים יוכלו להתחיל להתעורר.

הצהרתו הציבורית של אולמרט לגבי המטרה האמיתית של מלחמה זו (לוודא את תכנית ה"התכנסות") איפשרה לי סוף סוף לאזור אומץ ולהוריד את מדי הצבא. הוא עתה גילה את האמת לאזני כולם וחשבתי שהדבר יהיה בלתי מוסרי לתת לדברים להמשיך ללא מחאה ציבורית נגד הדרך שמלחמה זו מנוהלת.

אני יודע שרבים מכם לא יסכימו איתי, אך ספגתי מספיק שנים של מדיניות ישראלית מרושלת ששמה חיים יהודיים כהפקר במדינתנו שלנו.

עם כל ההצדקה ללחום בממלחמה זו, אנא הבינו שבצורה שהיא מנוהלת על ידי ראשי מדינתינו, היא רק מדיניות מזניחה נוספת המוכיחה שדם יהודי הוא הפקר. הממשלה כבר הצהירה באופן ציבורי שאין בכוונתה לנצח במלחמה, אלא לגרום נזק רב ככל הניתן לחיזבאללה לפני הפסקת האש. לפיכך החיזבאללה (שתמשיך להביא טילים מאיראן ומסוריה לאחר הפסקת האש) היא המנצחת ללא קשר לסיפורים שאנו שומעים בתקשורת מפי הפוליטיקאים שלנו.

כן, עלינו להביס את החיזבאללה, וגם את סוריה וגם את איראן (המומחים האמיתיים מאחורי החיזבאללה) – אך לצערנו זו אינה מטרת המלחמה הזו.

אני מתפלל לשלומם של כל חברי ורעי הנלחמים בצפון – עבור אלה שמסכימים עם הפעולה בה נקטתי ועבור מי שמסכימים עמי אך אמרו לי שהם פוחדים מדי מהתוצאות אם יצטרפו אלי בצעד זה.

זעקות רבות לאחר המלחמה יגיעו מאוחר מדי – עם ישראל צריך לשמוע זאת עכשיו כדי לעזור לעצור את כל התהליך הזה, ולפעמים יש צורך בנקיטת צעדים דרסטיים כדי להעביר את המסר. האמינו לי, צעד זה הוא קשה מאד בעבורי ולא עבור אף אחד מכם עם הלוקסוס להביע את דעתכם במייל בלי לשלם על תוצאות מעשיכם. זוהי החלטה גורלית שחשבתי עליה רבות שתשפיע על חיי היום וגם בעתיד, בדרכים שאין ביכולתי אפילו לדעת היום – ולמרות זאת הגעתי להחלטה זו משום שחשבתי שזהו הדבר הנכון לעשות.

אל תסכימו איתי, אם כך אתם מרגישים, אך אנא גלו כבוד ליהודי, שכן ואולי חבר שהגיע להחלטה שתשפיע על חייו בצורה משמעותית, למען עם ישראל.

אחדות חשובה מאד מאד, זהו מה שאני שואף להגיע אליו מדי יום כיהודי, אך כשהרגשת ה"אחדות" וחיינו ממש, כאזרחים וכחיילים, הופכים להיות כלי בידיהם הציניות של פוליטיקאים וראשי צבא, אני מאמין שעדיף לגרום למהומה ציבורית כדי לעזור לאנשים להבין שאחדות אמיתית תגיע רק כאשר הנהגת המדינה היא כנה ומוסרית מאשר ללכת עם ההצגה. ה'אחדות' הקיימת שכולם רוצים לשמר בזמן זה של מלחמה רק מביאה את המדינה לרמות נמוכות יותר של הגנה ושל חיים מאשר אלה שהיו קודם לכן.

כילד קטן בעיר ניו יורק חלמתי יום אחד לשרת כחייל ישראלי המגן על העם הישראלי בארץ ישראל. הגשמתי את החלום כשנהייתי חייל בחיל הרגלים גולני. עכשיו נקטתי בהחלטה שמונעת ממני לשרת שוב ולהגן על מדינתי בזירת הקרב. אני בוכה עם כתיבת מילים אלה, זהו אינו דבר שאני גאה בו, כלל וכלל לא. יום אחד יהיה עלי להסביר את מה שעשיתי לילדי שאני מקווה יהיו יום אחד חיילים גאים בצבא ישראל המבוססת על הערכת החיים וגאווה יהודית. אך אני איני מוכן להיות כלי בידיו של מוסד עקום שהפקיר, וממשיך להפקיר, חיים יהודיים. לא עוד.

אני מוכן לפעול ולשלם את המחיר על החלטתי – מה אתכם?

(נכתב בעיצומה של מלחמת לבנון):

"הניתוח הצליח אבל החולה...

נניח שאתה חובש. מגיע פצוע לבית החולים ואתה יודע שהוא סובל מפגיעה חמורה בלב. הצוות הבכיר של בית החולים מחליט, משום מה, שהפצוע סובל מפגיעה מוחית והוא מריץ אותו לחדר הניתוח כדי לפתוח לו את הראש. אתה נדרש להשתתף בניתוח הזה ולהגיש סיוע בלי דיבורים מיותרים, האם תעזור לחולה בכך שתציית ותפתח לו את הראש? הרי הבעיה האמיתית לא תיפתר, וחמור יותר –  הניתוח עצמו יזיק מאוד לחולה. מה תעשה?

בנוסף לכך – מודיע לך מנהל בית החולים כי אחרי הניתוח המוצלח, הכוונה היא להשכיב גם אותך על שולחן הניתוחים ולפתוח לך את הראש. האם גם אז תמשיך ותסייע?

ואגב – הסיוע שלך הוא מן סיוע מסוכן שכזה – אתה בהחלט עלול להיהרג בעצמך תוך כדי הסיוע לצוות הבכיר בניתוח ההוא.

אז מה עושים במין מצב משוגע שכזה? אתה היחיד שיודע מה הבעיה באמת, אתה היחיד שמסוגל להביא לפתרון, אבל אתה מגויס כדי לפעול בכיוון הלא נכון, ובעצם פעולתך מסכן את החולה (כי אתה מאפשר את המשך ה"טיפול" הקיים), מסכן את עצמך, ובעצם מסכן את כל בית החולים. מה עושים?

רובנו סוברים שצריך עכשיו להשתתף בניתוח, ואחר כך לבוא חשבון. הבעיה היא שלצוות בית החולים יש היסטוריה של חוסר הקשבה. עכשיו הם צריכים אותך בשביל ה"טיפול" שלהם – אחר כך לא יספרו אותך ממטר.

ויש עוד עניין – הפצוע הזה לא נפצע סתם. הוא נפצע כי לפני שנה – צוות בית החולים לא הקשיב לך, דרס אותך, צפצף עליך, דרש ממך לציית לו – ואתה, מתוך אחריות צייתת. כלומר הפצוע הזה, (המדינה – למי שעוד לא הבין), נפצע כי אתה הייתה טוב מדי בשנה שעברה. עכשיו מצבו קשה, ואם שוב תחזור על טוב הלב המיותר הזה – הצוות הבכיר פשוט יוביל לחיסולו.

כנראה שהמעשה הנכון במצב כזה הוא לסרב לסייע לטיפול שאינו טיפול. כנראה שבמצב כזה צריך לצאת מבית החולים, לעמוד בשער ולצרוח בקולי קולות. כנראה שבמצב כזה, מי שבאמת רוצה לסייע – צריך לצאת מחדר הניתוח.

שושי גרינפלד כתבת מוכשרת ובעלת ראיה מפוקחת התריעה מראש על הסכנה. בהספדה על אחיה יהודה הי"ד היא הביאה את הדברים לידי ביטוי יוצא דופן. אם עדיין לא שמעתם את ההספד המיוחד הזה אתם חייבים לשמוע.

לצפייה באיכות נמוכה (לצורך הורדה מהירה יותר, קובץ בגודל של כ-17 מגה) לחץ כאן

לצפייה באיכות גבוהה (קובץ בגודל של כ-36 מגה) לחץ כאן

  לקריאת ההספד לחץ כאן:  http://he.manhigut.org/content/view/2804/164

להישיר מבט למציאות

בסיבוב הזה החזבאללה כבר ניצחו. גם אם צה"ל יכנס עד בירות, וגם אם כל משגרי הטילים יושמדו וכל חיילי חזבאללה כולל מנהיגם יהרגו, בסיבוב הזה הם כבר ניצחו. משום שהמערכה הזאת אינה מערכה לכיבוש ישראל – עדיין לא. זהו רק הפרומו של הדבר האמיתי, והחזבאללה הם רק חולית הגישוש. כרגע איננו נלחמים מול טנקים השועטים מלבנון ומסוריה לכיוון תל אביב. החזבאללה אינו מאיים לכבוש בסיבוב הזה את ישראל באופן פיסי. כעמלק שזינב בישראל והרס את הרתעתו – כך החזבאללה כבר עשה את שלו.  הוא הראה שאפשר להתקיף את ערי ישראל, אפשר להכניס את אזרחיה למקלטים, אפשר לעשות את כל שלא העזנו בעבר ולצאת מזה גדול. איך לנצח, הסברנו כבר בעדכון לפני שבועיים (לחץ כאן לעדכון מב' באב בסעיף איך מנצחים במלחמה הזו), אולם ממשלת ישראל כלל אינה מבינה מול מי היא נלחמת, ועל מה היא נלחמת. לכן אין לה שום סיכוי לנצח. היא מעדיפה לפתוח את הראש – כשהבעיה היא בכלל בלב. הבעיה היא בהר הבית, הבעיה היא באיראן, רק אחרי הטיפול באלה, יש טעם לרוץ אחרי הגרורות בלבנון – ומן הסתם כבר לא יהיה בכך צורך.

כרגע הימחי"ם של צה"ל עדיין לא מזוהמים בחומרי לחימה כימיים. מרכז הארץ עדיין לא הושמד בטילים גרעיניים, ונחילי צבא פלסטין (כבר היום מדובר בעשרות אלפי לוחמים חמושים בנשק ישראלי – (אלא מה?) הרי יומיים לפני פרוץ המלחמה הנוכחית העבירה ממשלת ישראל לרשות הפלשתינאית  שלושת אלפים קלצ'ניקובים ושלושה מליון כדורים כדי "לחזק את אבו מאזן" והציבור הערבי במדינת ישראל (מהומות אוקטובר, למי ששכח) אינם שועטים פנימה מטווח האפס שיווצר לאחר ההתכנסות. זהו הסרט האמיתי. עכשיו אנחנו רק בפרומו... למי יש את הכלים המתאימים להכיר במציאות הזו ולהתכונן לקראתה? לאיזה ציבור יש את האמונה הנדרשת לקרוא בשם אלוהי ישראל, מול קריאת הערבים בשם אלוהיהם. מי יכול לסלק את הווקף המוסלמי מהר הבית ולחזור ולהתייצב מאחורי אמיתות היסוד של עם ישראל, מי יכול אחר כך לצאת למלחמה האמיתית מול האיראנים, ולהיות נכון להפעיל גם נשק בלתי קונבנציונאלי אם לא תהיה ברירה? מי נכון לשחרר את נחלת שבט אשר שבהרי הלבנון – לגרש את הערבים, לספח את השטח לישראל ולהתיישב שם, כפי שעשינו ברמת הגולן? האם אולמרט מסוגל לכך? האם ביבי מסוגל לכך? האם ליברמן מסוגל לכך? – והרי החלופה לזה היא השמדה! רק בציבור הכתום יש את זרעי הפתרון. רק ממנו יכולה לצמוח הנהגה שתציל את ישראל. אך הציבור הזה לא נחשב לציבור, לא נחשב לאזרחי המדינה, לא נחשב כלל לבני אדם. אפשר להחריבו ולפנותו כמו פסולת. כאישה מוכה הוא תמיד מציית ותמיד יציית ויישאר נאמן לבעל המכה. הוא גם ירוץ ראשון לקרב – כדי להוכיח את נאמנותו, כדי להרגיש שייך. לכן לא סופרים אותו ולא יספרו אותו. בשנה שעברה כשגורש והוחרב, דיבר הציבור הזה גבוהה גבוהה על כך שיחפשו אותו בסיבוב. והנה מתברר שכאישה מוכה, הוא אף פעם לא יעזוב את הבעל המכה ולכן יישאר תמיד אישה מוכה ובלתי רלוונטית. לא! הבעיה איננה שאנו נשים מוכות. אילו במכות ובהשפלות עסקינן – אז שווה היה אולי לספוג את זה, לפתח את קהילותינו, ליישב את הארץ, ללמוד תורה ולקוות לימים טובים יותר. אבל הבעיה היא שהצייתנות שלנו גורמת לכך שכשמדינת ישראל צריכה אותנו יותר מתמיד כדי להצילה – אנחנו לא מסוגלים להיות שם בשבילה. חמור יותר! כמו החובש הצייתן – אנחנו תומכים בכיוון ההרסני ובעצם מאפשרים אותו בעצם צייתנותנו.

כדי להיות רלוונטיים בהפוגה שבין הפרומו לסרט האמיתי – כדי שיקשיבו לנו, כדי שנצליח אולי ליטול את ההגה ולסובב את האוטובוס הלאומי השועט לתהום, עלינו לסרב להשתתף עכשיו בניתוח השקרי הזה. החולים צריכים להתחיל להקשיב לחובש, הם לעולם לא ייקחו אותו ברצינות, אם הוא עצמו יהיה שותף לניתוח השקרי, כי הרי אז הוא מוכיח שהוא עצמו לא ממש מאמין לאזהרותיו. הרי כבר היינו בכל המקומות שעליהם נשפך עכשיו מחדש דם חיילנו, כבר כבשנו אותם פעם ופעמיים. ומה יקרה עכשיו? הרי גם עכשיו צה"ל ייסוג ושוב יחטפו חיילים, ושוב קטיושות, רק שבינתיים אחמדיניג'אד כבר יהיה מצויד בנשק גרעיני, והחזבאללה בזילזלים כימיים. האם בשל התחזית הוודאית הזו – אולמרט יתקוף עכשיו בצורה שונה?

אז למה לעזאזל עלינו לשלוח את בנינו אל מותם במלחמה חסרת תוחלת, מלחמה שלא מגינה על אף אחד, מלחמה שהיא תבוסה ידועה מראש, מלחמה שרק מכינה את האויב למערכה גדולה ומסוכנת פי כמה. מה אנו מרוויחים תמורת המחיר הנורא, מלבד מילות שבח של הפובליציסטים שהאיצו בשרון לגרשנו אתמול, ויאיצו באולמרט לגרשנו מחר, ברגע שאנו נייצב בעבורו את המצב.

סוף סוף, הגיע הזמן שהצבא עושה את תפקידו.

גם אם בדיעבד יש סיכוי שזה יעזור לברק, אין לנו כל כך ברירה במלחמה הזאת.

אי אפשר לשתוק כשדם יהודים הפקר לרקטות הקטלניות.

אני מניחה שאתה אומר כי מטרות המבצע לא ברורות מהסיבה הפשוטה: הן לא אמורות להיות ברורות למישהו שאינו בכיר בצבא.

מה האלנרנטיבה שלך, יהודי שמח? הרי צריך לעצור את הרקטות בדרך כלשהי. כיצד נעשה זאת בלי צבא?

להיפך - הוא זה שגרם לחמאס להרחיק עם הרקטות עד באר שבע ופאתי רחובות, ובודאי שלא הוא זה שיגרום למחבלים להתקפל.

זה מבצע אינטרסנטי לחלוטין, שכל קשר בינו לבין הכרעת האויב הוא מקרי בהחלט.

כמו שכתבתי, המטרות של המבצע לא אמורות להיות ברורות, אך מה דבטוח הוא שהחמאס יצא הרבה יותר חלש ממנו.

עושה רושם שכואב לך שיהודים הורגים מחבלים...

נראה כאילו יש פה אנשים שיש להם ותק של לפחות עשרים שנה בצה"ל..

יכול להיות שזה עוזר לברק בפריימריז. כרגע זאת לא הנקודה כלל, ובא נאמר: וודאי שזו לא נקודת המבט של רב אלוף גבי אשכנזי.

אגב, אם מישהו רוצה להצטרף: יש הפגנה בתל אביב נגד המבצע בעזה. ישמחו לראותכם שם.

במאמר ב'בשבע' בו כנתב שלאולמרט אין סמכות לשלוח את חיילנו לקרב בעזה.

זה נכתב ב'בשבע' לפני כשבועיים/שלוש, וכל אחד מוזמן לראות מה כתוב שם.

יש הבדל מהותי בין מלחמת לבנון השני'ה למלחמה הנוכחית.

פסק ההלכה מתייחס למקרה ספציפי שלא נכון לעכשיו. ציטוט:

"כיצד עליהם לנהוג לאחר שדברי ראש הממשלה שהכריז ברבים כי אחת ממטרות המלחמה היא שינוי פני המזרח התיכון כתפיסתו וייצוב גבולות הקבע עם הפלסתינים באמצעות תוכניתו הידועה כתכנית ההתכנסות שפירושה פינוי עשרות ישובים"

עכשיו אין שום מטרה כללית שהוכרזה בבירור שנוגדת את תורת ישראל. המטרה היחידה שהוכרזה היא "השבת השקט לתושבי הדרום". יש לך התנגדות כלשהי לכך?

כמובן שאני מאחל רק טוב לחיילים, וחלילה לא רוצה שמשהו לא טוב יקרה ח"ו, אבל אני רק מציע להזכר איך התחילה המלחמה בלבנון, ואיך היא נגמרה...

זאת ועוד: מעניין שאלי ישי, שאמנם אינני 'חסיד' שלו והוא בודאי לא 'כוס התה' שלי, אך באופן יחסי ברור לחלוטין שהוא השר הימני ביותר בממשלה - נמנע בהצבעה על כניסה קרקעית לרצועה.

ולכאורה, מדוע שימנע? והרי הוא הראשון שצריך לתמוך בפעולה כזו?

אלא שבודאי הוא מבין את הסיכון הכרוך בכך - ובכלל לא בטוח שזה 'שווה את זה' - ולכן הוא נמנע. כל עוד מדובר בתקיפה מהאויר, אז ממילא אין סיכון חיים, ולכן המניעים של הפוליטקאים פחות חשובים, אך ברגע שחיי יהודים מוטלים על כף המאזניים - הוא מעדיף לחשוב פעם נוספת.

סתם נקודה למחשבה.

מתוך מאמרו של אורי אריאל בערוץ שבע:

'המלחמה הנוכחית תהיה מוצדקת רק אם תלווה בחזרה בתשובה פומבית, מוצהרת ומופגנת של ראשי הצבא וחברי ממשלת שרון על ביצוע פשע הגירוש - שהביא אותנו לתהומות הנוכחיים. המלחמה הנוכחית תהיה שווה, וכל הנזק הנפשי והגופני של תושבי ישראל, יהיה מחיר שראוי לשלמו – אך ורק אם בעקבותיו יחודש ויקומם גוש קטיף במקומו, גדול, חזק ומשגשג מאי-פעם.

אם המלחמה הנוכחית היא בשם "הזכות לשקט ושלווה, לחיות בשלום" הרי שבסופו של יום, החמאס ניצח. כי חברה נהנתנית ורודפת שלווה-בכל-מחיר, לא תוכל אל מול ארגון אידיאליסטי, נחוש ומאמין. בוודאי כזה שאין לו כל גבולות מוסריים, והוא אכזר, אך לא מושחת.

אם המלחמה הנוכחית מלווה בהצהרה כי "העולם מחולק היום בין קיצונים למתונים" (ציפי לבני, השבוע במליאת הכנסת), ולא בשם זכותו של העם היהודי על מולדתו, או על היותו של העם היהודי נושא תרבות של חיים בקדושה – הרי שמראש נידונת המלחמה הזאת לכישלון'.

עד כאן מאמרו של אורי אריאל, ואני מרשה לעצמי להוסיף:

מכלל לאו אתה שומע הן.

אם המלחמה תלווה בחזרה בתשובה פומבית ותביא בעקבותיה את הקמת גוש קטיף מחדש - הרי שהיא תהיה שווה ומוצדקת, אך ברור לכל שהיא אינה כזו, ואיש לא משלה את עצמו (שהרי אותם אלו שהורו על המבצע בעזה מתכננים למסור חלילה את כל יהודה ושומרון, ירושלים, הגולן ועוד, ולהקים מדינה פלשתינאית בלב יו"ש), ובכן:

אם היא אינה כזו - אז היא אינה מוצדקת, וזאת יש לומר בקול גדול, ולסרב להשתתף בה!!!

מדובר על לפני כשנתיים וחצי - אך ברור שהדברים רלונטיים גם כיום, בדיוק באותה המידה אם לא יותר מכך.

מכתב פתוח לראש הממשלה.


אדוני רה"מ,

אני לא חוזר לעזה.
הוצאת אותי משם בבושה.
לאחר שאת רגלי וגופי נתתי להתיישבות ולמדינה.

עכשיו את חבריי אתה שולח חזרה לקו האש ללא חזון וללא תכלית.
התרענו, אמרנו, ואתם גירשתם וסירבתם להקשיב.

הפעם אני מסרב!!!!

אני מסרב לשלוח את חברי ל"מבצעים נועזים" שיעניקו עוד כמה פלאפלים על כתפי קצינים אבל יחזירו עימם ארונות מהקרב וקטועי רגליים ללא מטרה.

אני מסרב לשתף עימכם פעולה בשיטת הלחימה הלא מוסרית בה אתם נוהגים ערב ובוקר בהפצצת שטחים ריקים וחיסולים ממוקדים.

בכלל אינני מבין, מאיפה הבאתם את המושג הזה "חיסול ממוקד"?

אני חושב ש"חיסול ממוקד" הוא חיסול ממוקד של החברים שלי.
מבצע אחר מבצע, חיסול אחר חיסול אנחנו אוגרים נכים וקברים.
אתם מעודדים את הטרור בפחדנות שאתם מגלים בשיטות הלחימה אותן אתם נוקטים כבר שנים!

אני יודע טוב מאוד רה"מ.
אני יודע טוב מאוד שלא אכפת לך מחייל שנכנס לעזה ולא חוזר הביתה.
אתה שולח זר פרחים ופמלייה להלוייה.
מצטלם עם האימהות השכולות לתקשורת ומדבר בנימה שקטה על זה שההקרבה שלהם חשובה ושאנחנו מבינים ומשתתפים בצערם.

אתה לא מבין לצערם!

כי אם היית מבין לא היית שולח אותם להיות ברווזים במטווח.
לא היית שולח אותם למבצעים חסרי חזון וחסרי תכלית בעוד ילדיך שסירבו להתגייס מידי שנים גרים בחו"ל.

הבטחתם שלא יוברח נשק מציר פילדלפי.
הבטחתם שלאחר ביצוע תוכנית גירוש יהודי חבל קטיף יבוא שקט באיזור למרות הצהרות הדרג הביטחוני.
הבטחתם ש"גם לנו יש מרגמות" ואם לא יהיה שקט באיזור כללי המשחק ישתנו.

ועכשיו אתם קוראים לי לשלם על מחדליכם כשאין לכם שום כוונה להגן על אשקלון ושדרות ובפועל כל פעולת הצבא מטרתה יחסי ציבור לייצור כותרות לצורך הכשרת הגירוש הבא.

הפעם אדוני רה"מ, אני מסרב!

אני מסרב להיות חסר חזון חסר תכלית!
אני מסרב להיות בארון לחינם.

מורשת ישראל תמיד קידשה את ערך החיים.
רק במצבים מאוד מסוימים נדרשנו להקריב מגופנו.
והפעם שיטת הלחימה שאתם מורים לצה"ל לנקוט בה לא שווה את ההקרבה.

אני חוזר לעזה רק אם חוזרים אחת ולתמיד!
רק אם חוזרים לשם לבנות את א"י.

אני חוזר רק אם יש מאחורי מערכת שתומכת ביישוב ארץ ישראל.
ולא מערכת שאומרת ברוב בורותה ש"עזה אינה נחלת אבות" (שאול מופז) .
לא מערכת שמגרשת מתיישבים והורסת את חייהם ולאחר מכן חוזרת בה בתואנות שווא.

כשתחליטו להילחם באמת, כשתחליטו שעזה היא ביתנו והיא ארץ ישראל, תקראו לי.
אבוא עם חברי ועם ילדי.
אבוא במוכנות מלאה למסור את נפשי.
לא בשביל עוד משחק דמקה אינסופי עם הטרור.
אלא בשביל לנצח ולחזור הביתה אחת ולתמיד.

אני קורא לכל חבריי ולמי שקורא את המכתב.
לסרב להשתתף ב"מבצעים חסרי תכלית".
לסרב לחזור בארון הביתה לחינם.
היום זה חבר שלך מחר זה אתה!
הגיע הזמן לשנות את צה"ל!

ריאיון בגלי צה"ל-
www.jewish-mail.com/itamar/Eran/Dan_Amiel_GLZ_22.6.06.mp3

לכתובת: chalaphagvaot@gmail.com

והעשבים גדלים. זה אחד הדברים היפים בחורף.

אפילו הטחב הירוק שגדל בין המדרכות אחרי הגשמים יפה בחורף.  (אגב רואים שהנבטים בתמונה העליונה הם דו פסיגיים)

יש שם ישיבה 24/7..

עליות מאורגנות המוניות, זה בדר"כ רק כשיש איזו סכנה גדולה שמסתמנת...