המקרה הנ"ל זיעזע אותי נורא.

לא יודעת מה הלאה. אני לא זקוקה לטרמפים בד"כ.

מה שחשבתי היום, זה להמנע מטרמפים עם אנשים בעלי מראה מזרחי (וסליחה מכל הספרדים שביננו)

(אגב, סגור שהם לקחו טרמפים? אם כן, מאיפה?)

המון ערבים שנראים ממש אירופאים..

אחד מהם היה קרוב משפחה של המחבל מדימונה אותו עצרנו בחברון, בהתחלה שראיתי אותו הייתי בטוח שהוא רוסי או משו עד שבדקנו לו את הת״ז.

המחבלים בפיגוע באיתמר למשל, בעלי חזות בהירה.

ואגב ערבים שומעים שירים מזרחיים בפול ווליום בלי קשר

לא רוצה לחיות במציאות שיהודי צדיק חשוד רק בגלל חזותו

מה גם שבפועל, כפי ששדרותי אמר, זה לא מועיל הרבה

בס"ד

אולי גם נפסיק לנסוע באוטובוסים, לבקר בדולפינריום, לאכול במסעדות, לבלות בקניונים.

פיגועים יש לצערנו בכל מקום. נכון שטרמפים זאת דרך קלה, ונכון שחייבים להזהר מאוד

אבל אני לא אפסיק לקחת טרמפים בגלל החטיפה הזאת 

(מה שגם זה דבר שאני לא יכול בלעדיו).

אני חושב שאם יפסיקו לקחת טרמפים זהו נצחון לטרור,

אנחנו צריכים להמשיך, עם כל הזהירות, לקחת טרמפים ולהראות שלמרות הכל אנחנו לא מפחדים ושאנחנו הם בעלי הבית.

הם לא ישברו אותנו!

לפני זה נסעתי בעיקר הלוך ושוב מהבית לישיבה,

איזורים: שומרון, בנימין, מרכז הארץ ועוד...

עד עכשיו הייתי עוצרת טרמפים ב"מורשה" ו"קסם".

פחדדד! 

אני חושבת שלא אמנע (זה לא סותר שילווה לזה חשש בימים הקרובים...)

בד"כ האזור שאני נוסעת בו בטרמפים הוא איזור גוש עציון.

(לעיתים מאוד רחוקות גם בשומרון).

* מי שמנסה להאשים את הנערים במקרה, לא יודע כנראה מה דרכי הנסיעה היומיומיות במקומות הללו,

ככה שכאשר בת"א יפסיקו ללכת לבתי קפה וליסוע באוטובוסים פנימיים- כי התפוצצו שם מטענים,

אפשר יהיה לבקש שביהודה ושומרון לא יסעו בטרמפים.

מי נתן לי את האישור להוות מטרד על האחר?!

גם אם זה גמ"ח..

ה"לכתחילה" זה מה שהפריע לי..

בהסתכלות ריאלית הסיכוי לסיכון כזה אפסי יחסית לסיכון בתאונות דרכים

לא נראה לי הגיוני לחשוש לזה

גם אם אכפת לנו וכואב לנו, זה לא עושה את זה לסיכון שכיח

כמו אחי..

המחבלים ימ"ש מאיימים לחטוף ואכן עושים זאת.

יש בהחלט עניין וחשיבות להזהר, וכשלא חייבים להתנהג בפזיזות- מוטב כך.

ולא מעניינת אותי הסתברות ומה יותר מסוכן.

זה לא בא בסתירה.

אבל לא דיברנו על "זהירות באופן כללי" אלא על טרמפים

ברור שמי שרואה ערבי ועולה לטרמפ הוא חסר זהירות

אותו דבר מי שרואה שיכור ועולה לטרמפ הוא חסר זהירות

אבל מי שעולה לטרמפ שלא נראה חשוד, הסיכוי גדול יותר שימות מתאונה משימות מחטיפה

למה בגלל שקרתה חטיפה יהיה הגיון לא לעלות?

(אגב, זה צורת מחשבה גברית, יש סיכוי גדול שלעולם לא נסכים...)

זה חוסר זהירות בפני עצמו.

[ואני לאאאאאא מתכוונת לדבר על החטופים. בסדר? זה ממש לא הזמן והמקום לדון אותם..]

לא מעט נהגי טרמפים שאלו אותי בתמימות אם אני לא חוששת לנסוע איתם..

וזו בהחלט שאלה טובה.

וסלח לי על הגיחוך.. לא כל המחבלים ימ"ש כאלו פרימיטיביים.

לפני כמה שנים עלה על טרמפ מישוב סמוך לישוב שלי אדם בחזות חרדית,

שפוצץ את עצמו ואת כל הנוסעים בכניסה לישובי. מחבל!

הגיוני שגם החוטפים כאן היו בעלי חזות סבירה.

מאיפה הבטחון הזה לחשוב שאני יודעת איזה טרמפ בטוח ואיזה לא?!

זה הרבה יותר חמור מלנסוע בבטחה על כביש ולמות בתאונה, ל"ע.

כאן ממש לא היתה לך ברירה אחרת ולא נהגת בחוסר זהירות.

מסיבות אחרות... לגבי זה הסיכון באמת רציני

החילוק שעשית בין זה לתאונה לא ברור לי

אין ברירה? הכל ענין של סדרי עדיפויות

וגם אם לא נהיה קיצוניים ולא נאמר לך להישאר בבית, עדיף כבר ליסוע באוטובוס, הנהג הרבה יותר מיומן, וגם כשיש תאונה, בדרך כלל זה הרכב הפרטי שמתרסק, ולא האוטובוס שהוא הרבה יותר מאסיבי

ומה שאת אומרת שהוא לא נהג ב"חוסר זהירות" על זה הדיון - מה נקרא חוסר זהירות. 

למה לא לפחד מתאונות (כשנוסעים בצורה סבירה) זה לא חוסר זהירות

ולעלות על טרמפים (עם הסתכלות בצורה סבירה) זה כן חוסר זהירות 

אם הסיכון שיש בתאונות גדול מבחטיפה, אנ לא רואה הגיון שזה יהיה נחשב חוסר זהירות

באוטובוס אני מרגישה באמת יותר בטוחה [ק"ו באוטובוסים שלו, מסיביים מאוד.. בקושי זזים..].

אני באמת לא מבינה למה אתה [ואחי] מקשרים בין שני מקרים שונים ועושים השוואה..?

בסוריה יותר מסוכן ומתים כל יום עשרות אנשים.. מה הקשר?!

זה לא או לנסוע בטמרפים או למות בתאונת דרכים, ל"ע.

ואם בכ"ז מדברים על סטטיסטיקה- ההסתברות של מוות בתאונת דרכים כשאתה חטוף כפולה.

p(a)*p(b)

=>כבר עדיף לנסוע ברכב פרטי..

[ואני יודעת שזה הפוך מתמטית. מרשה לעצמי לערב אחד לשנות ע"מ להבהיר את הנק'..]

בקיצור, זה לא קשור.

צריך להזהר מאוד בטרמפים ולא לחשוב שאנחנו חכמים גדולים ויודעים לזהות באמת מי מחבל ומי ידידותי לסביבה.

יעלי, שנוסעת לא מעט בטרמפים.

אם זורקים את השכל לעזאזל אין לי מה לומר...

אני מקשר בין מקרים שונים כדי לתת דוגמא, אבל גם בלי דוגמא אפשר

יש איזה שהוא רף של הסתברות שמתחתיו אנחנו לוקחים סיכונים על החיים שלנו

כי אחרת יהיה לנו קשה מאד לחיות, וסומכים על הקב"ה

אני אוסיף כאן עוד משהו - יש לפעמים דברים שלפי "רף ההסתברות התקני" היו אמורים לא לעשות, ובכל זאת מקובל לעשות אותם, והגמרא אומרת שזה בסדר, כי על זה נאמר שומר פתאים ה', שהקב"ה שומר על מי שעושה דברים בחוסר זהירות אם זה מנהג מקובל, ואין בזה איסור ואפשר לסמוך על הקב"ה

(כר' משה פיינשטיין מתיר אפילו לעשן בגלל זה!!! וכנראה שיש חולקים כי הסיכון בעישון גבוה מדי, אבל רק רציתי להראות עד כמה מותר להסתכן כשזה מקובל)

בחטיפה יש אלמנט רגשי גבוה מאד, זה איבה מכוונת אכזרית שממש מחרידה

אבל מבחינת רף סיכון - הסיכון ממש נמוך מדובר על מקרים בודדים בעשר שנים האחרונות.

כך שזה בבירור מתחת לסף הסיכון שצריך לחשוש אליו

ואם תורידי את סף הסיכון שלך מתחת לזה - תצטרכי לחשוש לעוד המון דברים, כמו למשל מתאונות

התאונות הם רק דוגמא לדברים בסיכון נמוך שאנחנו עושים

הייתי יותר ברור?

(וסתם כך, אם במילא את נוסעת, אולי עדיף שתחשבי שזה בסדר? סתם להילחץ כל היום?)

ועדיין, ההסתברות לא משחקת אצלי. אולי זה קשור למשפט האחרון שלך בתגובה הראשונה..

מספיק שפעם אחת נחטפים צדיקים מעמ"י + איום מתמיד של האויב בשביל להזהר מאוד להבא.

ומבחינתי זה הרבה יותר איום ונורא מתאונת דרכים. צריך להתפלל לבריאות הגוף והנפש שלהם..

לא מזמן היו התראות אצלנו לחטיפות כשאתה בתוך האוטו שלך.

המחבלים חוסמים אותך בדרך ונכנסים לאוטו..

ואני מודה ששיקשקתי וכשלא היה לי אומץ לבקש מהנהגים לנעול את הדלתות,

הייתי מחזיקה בחוזקה את ידית הדלת לאורך כל הנסיעה.

זה איום ופחד מתמיד ומשתק. אין ספק.

ולכן אני שוקלת לנסוע בכמה אוטובוסים אפילו, רק לא לעצור באמצע הדרך..

במצב הרגשי שאת מדברת עליו

חשוב להתרכז בזה שהקב"ה מנהל את העולם

ואנחנו בידיים שלו

והוא עושה רק טוב לכל אחד, ולא יעשה לנו לעולם רעה

וכל מה שקורה לנו יהיה טוב בסוף

הסתברות זה בשביל כללי ההשתדלות, אבל רוגע אפשר לקבל רק כשזוכרים שיש מישהו למעלה שמכוין את הכל

ריבונו של עולם!!!

אנחנו צריכים אותך!

בבקשה תעזור!

נסיעה בטרמפים כוללת סיכון כפול.

זה שאני לא נוסעת ברכב שלי ותופסת טרמפ, לא מחסן אותי מלמות בתאונת דרכים חו"ח.

אך תאר לך אישה מדברת כך לערבי.

ממ לא בטוח שישתכנע כמו בסיפור הורוד שלך..

יו אתה גדול!!

זו ^ התנהלות של יהודי. אשרייך!!!

(עשית לי קצת נחת בלב סוף סוף הערב.. יו אני מרגישה כמו סבתא קשישה)
 

אנחנו ל-א אמורים לפחד מהם. לא מהם ולא משום דבר אחר!!!!

בין למות בתאונת דרכים לבין להחטף.

כאשר אויב חוטף בנ"א- זה נכנס למשהו ארצי וכללי.

זה יכול לסכן חיי אחרים (לדוג'- לגרום לשחרור מחבלים שיהרגו אחרים)

זה כמו שתשווה חציה באור אדם (מסכן את עצמו) לנהיגה בשכרות (מסכן גם אחרים)

לגבי השאלה עצמה- אני כמעט תמיד תופסת טרמפים מתוך היישוב. (אצלנו באמת יש יותר סיכוי למות בתאונה כשחוצים ת'כביש המסוכן כדי להגיע לטרמפיאדה..) לא יודעת אם אני אפסיק בגלל מה שקרה, כי אין לי כ"כ אופציה אחרת.. (יש פה אוטובוסים במקרה הטוב פעם בשעה עד שעתיים- וגם זה רק לי-ם..)

לא, ממש לא אמנע.

קודם כל, שאגד המקסימים יתחילו לעשות אוטובוסים בתדירות גבוהה יותר במיוחד לאיזורים האלו ואז אני לא "אאלץ" לסוע בטרמפים.

ודבר שני, זו הארץ שלי, ואני אעשה בה מה שבא לי, ואיך שבא לי, מתי שבא לי.

ושום מחבל מסריח לא יזיז לי.

ואני אסע לאן שאני רוצה, מתי שאני רוצה בארץ שלי.

אני אמשיך להזהר בדיוק כמו שאני נזהרת עד עכשיו לא לעלות עם מי שלא מרגיש לי. 

נסעתי לפני המון, תמיד.

בכל הארץ.

כמו תמיד בזהירות מירבית..

א.עדיפות גבוהה לקחת מתוך הישובים.

ב.באם לא להיות עם מספר של המוקד (1208) על הצג מוכן לשיחה על כל תנועה חשודה.

ג.שמתקרב ערבי לדאוג להיות עם אבן או כלי נשק אחר ביד עם מבט מאיים.

נוסע ביו"ש הרבה.

מה לעשות שיש הרבה נהגים ונהגות שלא לוקחים טרמפים במקומות הכי רגישים..

אולי עכשיו הגיע הזמן לעשות תעמולה של עצירת טמרפים בתוך ישובים כמה שיותר...(ואולי להכנס לתוך הישוב שמדובר על הציר לבדוק אם יש טרמפיסטים)

בעיקרון היה לי עד לאחרונה כלל כזה- לעלות רק עם נהגת בת..

נראלי שאני יותר יקפיד על זה וינסה פחות לעלות על טרמפים.

נשמע לי מפחידד..

לדעתי, להגיד שאין בכלל סיכון ולהמשיך כרגיל זה קצת לטמון את הראש בחול, כאילו הלוווו קורים לכם דברים מול העיניים!!! תיזהרו!!! 

בס"ד

במשטרה נערכים לפעולות "תג מחיר"

ממש!

[אהממ]

אולי, אם בעלי ממש יתחנן, אסנן עוד יותר...

לא מרגישה מסוכן יותר מלפני חודש או עוד חודש...

הייתי לוקח טרמפים לפני, ביום חמישי יצאתי מכפר עציון בערך בשעה שזה קרה וחברים ניסו לשכנע שטרמפים יהיה קצר יותר..

זה לא סיכון שאני בעמדה שמאפשרת לי לקבל אותו.

בלי קשר לערבים, מאז ומעולם יש טיפוסים מפוקפקים (משהו כאן ציין על "מראה מזרחי", וואלה, אז אולי כל תינוק היום יודע שערבי משמע טרוריסט (או לפחות אדם מסוכן), אבל לפני שישים שנה גם ה"מראה המערבי" היה 'מסוכן' (?!) ע"ע נאצים ימ"ש. 

בכל אופן, תמיד יש סכנה בטרמפים בין-עירוניים, בלי קשר לערבים. 

כמובן שעכשיו הזעם על ממשלת ישראל ועל שחרור הרוצחים שלפני זמן מה- עולה ומתפרץ עד כדי קללות ל"ע בבני עמינו, מזכירה לכולם (ולי בעיקר) שהאויבים האמיתיים שלנו הם הערבים, ולא ביבי נתניהו ושות'. 

בקשר לשאלתך- היא לא במקום ככ. הבעיה עכשיו לא ככ הייתה טרמפים, כמו שהיא חבורת הרוצחים והטרוריסטים שיושבת ביננו ומסתובבת לנו בין הרגליים.

לא שיש לי יותר מדי ברירות.

אם לא באלי להתקע לנצח באותו מקום, אני חייבת טרמפים מדי פעם.

אבל כן ברור שזה מעלה את סף הזהירות.

בלי כל קשר, אני אומרת שהפוך, במקום להגיד לא ליסוע בטרמפים,

להגיד לאנשים שיעצרו יותר.

ככה ההסתברות שנעלה על ערבים תקטן.

וחוץ מזה, שהמחיר של הנסיעות גבוה מדי,

לא לכל נער בן 16 יש ביד כסף בשביל ליסוע לאן שהוא צריך.

אז הוא עוצר טרמפים..

אבל אכן אזהר יותר

בקרוב גם רשיון נשק יהיה

התגוננות והסתגרות יהיו פתרון קצר וקל, אולי

אבל לא אמיתי ולא כזה שימגר את הבעיה.

ושוב- בזהירות גדולה ומופלגת בע"ה, אבל כן. כשצריך- נוסעים.

אותי יותר מלחיץ לעלות על אוטובוסים בדרך מהמרכז לאריאל, המלאים פועלים פלסטינים ימ"ש ולהיות שם בין היהודים הבודדים. זו פגיעה בטוחה, יותר מטרמפים, לצערי. זה הרבה יותר מזעזע.

וכן- כמה שמנסים בכלי התקשורת להציג את זה כאילו הבעיה היתה שהם לקחו טרמפים- בכל זאת ברור שהבעיה היא לא בטרמפים, עם כל הזהירות הנדרשת בהם, אלא בהתייחסות ההפוכה של הממשלה לאויב ולאוהב:

את האוהב בכללותו רודפים במסירות נפש (תג מחיר וכאלה)

ואת האויב האורב- נותנים לו בכזאת קלות לחטוף בחורים יקרים מזהב ופנינים ולהעלם בלי להשאיר סימנים, ה' ירחם..

אז מה הפלא שגם התקשורת תתגייס לרדוף את האוהב ולהאשים בלקיחת טרמפים?

הקב"ה בא לעוררנו כאן, להתחזק באמונתו בעשיית רצונו ובאהבת ישראל. שנזכה שישובו הבנים לגבולם בריאים ושלמים במהרה..

אבל נראה לי שבאמת עדיף במקום לדבר על האם לקחת טרמפים, להרים קול שטרמפים לוקחים רק בתוך היישובים,
שנהגים יעצרו, נכון- אם לא ניקח טרמפים פחות נחטף, אבל זו כניעה, וכניעה פירושה קבלה של המציאות.
במקום לעצור את תרבות החסד של הטרמפים שבה אנשים מקיימים מצווה גדולה כי הצליחו להשתמש בזה

לפגוע ח"ו- להגביר את החסד ולדאוג שלא ניתן יהיה לפגוע.
במקום שנערים ונערות יחכו בצמתים, שיחכו ביישובים, אבל כל מי שיוכל ייקח איתו.
אסור לנו להפסיק לקיים חברה שפויה ובריאה בגלל שיש טרור, רק לדאוג להוסיף חסד ומצוות.
 

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים