למישהו אחר, אלא עומדת בפני עצמה.

ויש לכך השלכות מצערות

של: "תפקידך לקיים את הקללות שעליך",

או של: "הקללות שעליך, הן זכות שלי, ולכן אני דורש אותן".

הן קיימות בפני עצמן בלי קשר לשום דבר אחר.

המין האנושי נידון לפרנס.

אם האישה בוחרת/מוכרחת להקל על גבר פרטי כלשהוא את

משא הקללה שעליו - זה באמת יקל.

וכדבריך - המין האנושי נידון לפרנסה קשה.

והאישה בתלות בגבר

ויש נשים שיש להן גברים כ"כ אומללים,

שפשוט לא יעזור להיות תלוי בהם?

(כמונו )

את הקללה של והוא ימשול בך תהיה חלשה לגביה.

לכאורה אישה שבעלה לא מפרנס אותה מעשיה ידיה יהיו שלה (כדין אומרת איני ניזונת ואיני עושה), ולכן בעצם ההון המשפחתי הוא בבעלותה.

כשמדברים על קללה, אגב,

מי אמור להצטער שקללה לא כ"כ התקיימה בו?

שבו כדי לגדל משפחה, מה לעשות יש צורך ב2 משכורות?

ולא רק גידול משפחה, כי לסמוך על הפנסיה של בעלך בלבד בעתיד זה גם לא חכם במיוחד...

ובכלל עד כמה הקללות היום אקטואליות ורלוונטיות?

במיוחד שבעידן הקפיטליסטי  מצאנו דרכים חכמות להתגבר על "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם", וכן גם יש דרכים לשבת במשרד עם מזגן ולהרוויח משכורות עתק.

הגבר כבר לא שולט באישה ברוב אוכלוסיות העולם.

ואפילו על קללת "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ--בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים"- הרפואה מוצאת כל פעם דרכים להקל ולשפר את המצב הזה...

אני חושב שלא לקבל את זה שאדם הראשון היה יחידי זה כבר קו אדום.

(לא כן?)

יותר דיברתי לגבי הפרשנות המתגמשת והולכת בימינו. (בעצם לא רק בימינו - כבר מהכיוונים התועים שאליהם לקחו אחריו את המורה)

אבל מאדם הראשון היחידי והלאה זה כבר היסטוריה.

(נקודה - במשנה בסנהדרין למה נברא אדם יחידי)

(כלומר, מה הקב"ה מחייב אותנו בנתינתו לנו את סיפורי התורה)

אבל מסוגל להבין, לדעתי.

מאיפה הם?

על מקבל התורה,

לייחס משמעות לכל מה שהקב"ה מסר לנו בתורתו.

לא בטוח שהוא יבין הכול,

אבל כדאי לחתור בכיוון,

ועל כל פנים לקבל באופן יסודי ועקרוני את עובדת היות

דברי התורה כמחייבים אותו (גם לדרך, השקפה, הגות).

באמת קשה להביא ראיה ציוויית מהקללות האלו. (אני אומר את זה רק כדי להביע את דעתי כאן, פעם אחת, מה שעוד לא עשיתי. לא בעמדה תקיפה ומתווכחת.)

לומדים מהקללות את טבע האדם הבסיסי,

את איך שאנחנו מתוכנתים

לא מה צריך לעשות

(בהסתייגות אחת, מצאתי בפוסקים שמתייחסים לוהוא ימשול בך כמצות עשה, למאן דאמר שכבוד הבעל הוא דאו')

(סטיה מודעת מהנושא לטובת דרך חיים)

דברים שאי אפשר לשנות, אין מה לשנות.

בכל מקרה הנטיה להתלונן לא מועילה.

שלהתלונן כמטיח דברים כלפי שמיא (בלי אמונה ביכולת תיקון) -

זה לא בריא.

להתלונן כמבוא לתיקון אדם ועולם - אין בריא מזה,

לכך הקב"ה טבע בנו הישראלים את התכונה הקדושה הזו,

התלונה

(וכמו כן, אין מסוכן כהשלמה עם המעוות.)

בפורום יש קללה,

כל שאלה פשוטה הופכת לשרשורפלצת ביינישי

או פמיניסטי. או לאומני.

או אוניברסלי או שוביניסטי או קוסמופוליטי

גם אם הוא לא היה מתפתה היא היתה מקבל עונש על מה שהיא אכלה

מצד שני, יש נשים שרוצות\בוחרות בזה

לא ברור לי מה פתאום שנפיל את כל התיק עליה

יש קללה משופת לבעל ולאשה

שניהם צריכים לעבוד כדי להביא פרנסה, ושניהם ימותו בסוף

על שניהם אמורה לחול הקללה בשווה

מלבד זאת נתקללה האשה ב10 קללות שקשורות ללידה, למערכת יחסים שלה עם בעלה, לצניעות שלה ועוד

זה היה איום?

תהיי מה שבא לך, אני אומר את דעתי

שבעלך יסתדר...

לאן נעלמה המילה איש?

למה כשאומרים על זכר זה גבר ועל נקבה זה אישה?

להשתלט על נשמת האישה...

(הרב רבינוביץ ממא"ד הוא תלמידו וגם הגישה שלו מאוד מסקרנת אותי)

כמו עוד רבנים חשובים מצפון אמריקה כמו ר' חיים צימרמן למשל,

שמצד אחד אני יודע שהיו מופלגים בתורה וסוללי דרך משלהם,

ומצד שני לא יודע עליהם שום דבר ממשי מעבר לזה...

זה עוול ברור!

להיפך!

הדברים פשוטים שחז"ל תיקנו חיוב על בעל שיפרנס את אשתו

והוציאו ממנה את כל האחריות

אשה יכולה לומר:

תפרנס אותי, לפי המקובל במשפחתי ובמשפחתך - הגבוה מבין שניהם

אני אצא לעבוד, אבל בלי לחץ, לפי האפשרויות שלי, בלי להשתגע יותר מדי

אין עלי אחריות של פרנסה, אני רק צריכה להביא כסף אם אני יכולה

אין שום ציבור שידוע לי שחי כך

אשה שמסכימה לעבוד בשביל שבעלה ילמד, היא מקריבה ומשקיעה מעבר לחיוביה,

לא מטילים עליה כי היא אשה

תמצא לעצמה בעל כזה

יש הרבה בחורים שמצהירים מראש שהם יוצאים לעבוד כמה חודשים אחרי החתונה

אלא מה, בדרך כלל הם פחות דוסים.

אבל זה הרי ברור, מי ששואף יותר ירצה לשבת וללמוד.

זה ממש לא קשור ללחץ חברתי, אנשים לא משבדים את החיים שלהם בשביל לחץ חברתי

או שאתה שלם עם זה, או שאתה כל היום מקטר על הלחץ החברתי ולמעשה לא משתעבד אליו

מתוך הכירות קרובה אני רואה מלוי את אלה שמאמינים בזה ועושים את זה ברצון

ואת אלה שמקטרים על הלחץ החברתי, ובאמת לא מתייחסים אליו

לא מכיר מישהו שבאמת חי כך רק מלחץ, זה הקרבה גדולה מדי בשביל מעט מדי

עם הפאולינה שלך... (מי זאת?)

זה שיש כאלה שמבזבזים את הזמן - זה ברור

הם במפורש לא הדוסים של העולם, והם לא יוצאים לעבוד לא בגלל לחץ חברתי

פשוט זה הכי נוח בעולם - כל היום לפטפט, לא לעשות כלום, ומגיע כסף מהשמים...

את אומרת שיש כאלה שלא מסוגלים ללמוד כל היום? אולי. לא כל כך נראה לי.

יש כאלה שאין להם רצון להשקיע, שהם לא רציניים עם מחויבות, שהם מחפפים, שאוהבים לבזבז את הזמן

זה לא כקשור למסוגלות אלא לאחריות אישית

ואם נניח יש דבר כזה מישהו שלא מסוגל ללמוד כלום, (אפילו חק לישראל) אם הוא אדם אחראי - הוא יצא לעבוד במשרה שאין בה בעיה רוחנית ולא יבזבז את הזמן שלו

(כך עשה הרב יעקובזון כשנגזר עליו בתור בחור להפסיק ללמוד בגלל בעיות בעיניים)

לחץ חברתי? זה ממש לא הנושא

ולגבי המלכודת - אצלי מלכודת זה אדם שנכנס למצב בעייתי בלי שידע על זה מראש, את מתארת מצב שיש אשה שהרגישה מוכרחת להתחתן עם מישהו שילמד ולא יעבוד כי היא רצתה מישהו יותר רציני ברוחניות, והיא עשתה את זה בלית ברירה כי היא לא רצתה להתפשר

זה לא מלכודת, זה התפשרות על דברים פחות חשובים בעינייך

אף אחד לא חייב לך כלום, לא עבדו עלייך, כל אחד אומר לך מה הרצון שלו בחיים, ואת בוחרת את מי שאת רוצה

לא מצאת מה שאת רוצה ואת צריכה להתפשר? את תתפשרי! את לא ממולכדת

אולי

לגבי ב לא אמרתי שאין לחץ חברתי. המון דברים אצלינו מבוססים על לחץ חברתי. זה המכשיר שיש לרבנים לגרום לאנשים לא לעשות עבירות

אני אומר שלגבי היציאה לעבוד הלחץ החברתי הוא לא העיקר בכלל. מדובר על הרבה מדי בשביל מעט מדי

אי אפשר לחיות את כל החיים שלך בשביל "מה יגידו" אם אתה לא מאמין בזה, זה יכול לדחוף, זה יכול לעזור, אבל ממש לא להיות עיקר חייך

ולגבי ג אל מי את באה הטענות? לבעלה הצדיק שהתחתן אתה וסיכם אתה סיכומים מראש? לגדולי ישראל שאכפת להם מהתורה, ורוצים שכמה שיותר ילמדו? להקב"ה שמעמיד אותה בניסיון כזה?

"אלא מה, בדרך כלל הם פחות דוסים"

בזה טמונה הבעיה.

מי שרוצה שתהיה עליה תוית של "יר"ש אמיתית" תתחתן רק עם מי שמצהיר שהוא ילמד תורה כל חייו.

וגם כשהיא תקרע מהעומס- היא לא תוותר כי אח"כ התוית תשתנה- וזה ישפיע על הקבלה לסמינר\ישיבה ועל השידוכים.

אל תגיד "זה ממש לא קשור ללחץ חברתי" כי כולם יודעים איך הדברים הולכים. 

לתויות בחברה החרדית יש מחיר. ומחיר כבד מאד. 

זה מתבטא בקבלה לסמינרים\ישיבות ובשידוכים, זה משפיע על הילדים, על הנכדים ועל הכל.

זה משפיע על קבלת משרות מסויימות.

אנשים בחברה החרדית בהחלט משעבדים את החיים שלהם בגלל לחץ חברתי.

(ולא רק בחברה החרדית- אנשים בכל חברה יעשו הרבה דברים הזויים מלחץ חברתי..)

מתוך היכרות קרובה אני רואה גם את אלו שעושים את זה ממקום אחר-

מאידאל שציירו להם, שברגע שהם נאלצות להתמווד איתו והוא קשה- אבל הן לא רואות איך לצאת מזה (כי הרי הבעל הצהיר מראש שהוא לא עובד ולהתגרש לא בא בחשבון) 

מתוך לחץ חברתי (כל האחיות והחברות התחתנו עם בני תורה, ההורים לוחצים)

וגם כאלו- שהם דוסים מאד, יר"ש, מקפידים על קלה כבחמורה- ויוצאים לעבוד בין אם בעבודה תורנית או אפילו בעבודה כללית.

בחברה החרדית-ספרדית האותנטית זה האידאל- הבעל עובד. רוב חברותיי החרדיות-ספרדיות התחתנו עם בחורים צדיקים, שגם אם בשנים הראשונות עוד למדו יום שלם- מהר מאד יצאו לעבוד. 

שם זה ברור שחובת הבעל לפרנס- גם אם האשה בוחרת להיות עקרת בית.

בתור אחד שחי את הציבור מבפנים, זה לא נכון שאנשים חיים את החיים שלהם מתוך לחץ חברתי

אי אפשר לחיות כך. זה סיוט!

תנסי את לחיות כך!

הציבור שלנו מחולק לשניים, אלה שעושים דברים מאידאל, והלחץ החברתי מדרבן אותם, ואלה שכל היום מקטרים על הלחץ החברתי, ולמעשה לא חיים על פיו.

מה שציירת כאן על אישה שהתחתנה באידאל, ואחר כך כשנפגשה עם חיי המעשה ראתה שזה קשה - זה ודאי קורה, אבל זה לא קשור ללחץ חברתי, זה קשור למציאות שהיא כבלה את עצמה אליה, ועכשיו היא לא יכולה לחזור בה

אף אחד לא שיקר לה, אף אחד לא הטעה אותה, אמרו לה שזה אידאל, וזה באמת כך. 

להתגרש זה באמת לא נשמע לי רעיון כל כך חכם.

והאמת - במקרה כזה או שהיא תסתדר בסופו של דבר ותמצא כוחות, או שהוא יצטרך לצאת לעבוד, אי אפשר בחיי זוגיות לחיות בצורה של "סיכמנו מראש משהו", למעשה אם אכפת לו מאשתו הוא צריך מעצמו להציע להוריד ממנה עול

מהחברים שלי אני רואה שהמגמה השלטת היא בהכוונה של הרבנים היא שכמה שיותר להקל על האשה, כמה שיותר לתת לה הרגשה שהיא מתנדבת, להאריך חופשת לידה, לתת לה לנוח וכו'

מצד שני- אני נחשבת שונה בגלל זה.

כולם עושים דברים מלחץ חברתי.

(גם נניח בחברה החילונית- תראה בנות 12-13 וצפונה שמתאפרות כל בוקר ומכאיבות לעצמן- לא כדי להחשב יפות, אלא רק כדי לא להחשב מגעילות. זה סיוט לא פחות בעיני..)

אני ראיתי בחיי לא מעט אנשים, מכל המגזרים, שמתעללים בעצמם ועושים המון דברים- רק בגלל ה"מה יגידו".

אני הייתי בחינוך חרדי וגם אני עברתי שטיפת מוח על העניין.

איך שהמורות מדברות עוד מכיתה א'

איך שכל הספרים כתובים

השיח

היחס

לראות בכיתה ח' מי מתקבלת לאיפה ולמה 

לראות איך הכיתות מחולקת ולמה (היו לנו 2 כיתות במחזור- אחת לאליטה והשניה לבררה. אליטה- בנות אברכים, רובן אשכנזיות. הבררה- הרוב ספרדיות, האשכנזיות היחידות שם היו או ממשפחות חרד"ל (כמוני) או ממשפחות חרדיות שהאבא לא למד בכולל. מהכיתה שלי היו 2 שהתקבלו לסמינר "נחשב")

מציירים את זה כאידאל שאין בלתו. וכל מה שלא "זה" אז זה פחות תורני, ופחות נכון, ופחות דוסי, ופחות ופחות.. וכמובן- יש לזה השלכות.

ואני שמחה לשמוע את מה שאתה אומר על הרבנים. כי מהצד הנשי אני שומעת בעיקר- שלא יעשה כלום בבית, קחי על עצמך הכל הכל- שילמד תורה מהבוקר עד הלילה.

אני גדלתי על אידאל אחר- על אידאל שבו כל זוג מחליט לעצמו מה הוא עושה וההחלטות יכולות להשתנות.

על אידאל שרואה ערך בלימוד תורה- אבל גם בקיומה ע"י עשיה במרחב החיים. וכמובן- ע"י עזרה בבית.

אני גדלתי על אידאל של אחד מאלף נשאר בבית המדרש- וכל הולכים למצוא את ייעודם הנכון להם מחוצה לו, כדי שנוכל להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש"

יש המון חינוך לזה

יש אכן חילוק בקבלה לסמינרים

(אגב, זה אפילו לא הוראה מגבוה, זה מגיע מהשטח, אבל זה נושא לשירשור אחר)

ובאמת לחץ חברתי יכול להשפיע על אנשים

אבל לא מבססים חיים על לחץ חברתי, וזה לא כמו להתלבש לפי צו האופנה, שזה באמת לא עיקר החיים שלך

ללכת לכוילל רק כי לא נעים לצאת לעבוד? בחיים לא פגשתי אברך כזה.

ופגשתי אברכים...

זה יותר מדי קריעה, יותר מדי קשה, ואין כמעט אדם שיכול לעמוד בכזה סיוט

מה שכן, זה מדרבן אותו, נותן לו עוד סיבה להחזיק מעמד, אבל לא - זה הסיבה.

(ומה שכתבת בסוף לא קשור לענין, את גדלת על ערכים אחרים? אז מה? זה לא אומר שמי שמקשיב לגדולי עולם שחולקים על מחנכייך לא יכולים לדרבן לעשות אחרת)

אברכים שלא מוצאים את עצמם בכולל יוצאים ללמוד משהו או לעבוד במשהו

בזה הרגע קופצים לי לראש לפחות 5 כאלו , חלקם בחורים מצוינים מישיבות מעולות

לאכזבתן הרבה של נשותיהם...

יצא לי לפני כמה חודשים להסתובב עם אחי

פגשנו חבר שלו- נראה חרדי לכל דבר, לומד בישיבה גבוהה.

החבר הצטרף אלינו קצת, ותוך כדי אני מבינה מהשיח שהחבר עומד לטוס לחו"ל ולחודש- ומחפש לקנות בגדים.

מן הון להון אני מבינה מהשיח- הבחור לא דתי כבר שנתיים, המשפחה והחברים לא יודעים כלום מעבר ל"נו טוב, אז קשה לו תפילות במנין" 

הטיסה לחו"ל היא חל מתהליך שלו כדי לצאת בשאלה ולהפסיק לחיות- חיצונית- כחרדי. לקבל אומץ להפסיק לשחק משחקים.

ואני יודעת שיש אנשים כאלו- שחיים ככה חיים שלמים.

עוד סיפור שקרה לשכנה שלי-

חודש (!) אחרי שהבת האחרונה התחתנה- אחת האחיות הגדולות התגרשה. לא נכנסתי לעובי הקורה לדעת מה היה שם, ואין לי מושג. (היו שמועות כמובן בשכונה- אבל אני מעדיפה להתעלם מהן כי סיכוי טוב שהן מוגזמות)

אבל זה בהחלט נראה שהיא חיכתה בנישואין- שהצדיקון גירשין מן הסתם. עד שזה לא יפגע בשידוך של אף אחד.

כמובן שזו מחשבה שלי ואין לי ידע מבוסס בנושא. 

אנשים אולי פחות יכנסו למצבים שנראים להם קשים- מכוח החברה, אלא מכוח האידאל או שהם נולדו לתוכו

אבל אנשים בהחלט ישארו בהם- מכוח ה"מה יגידו"

אז אני מתארת לעצמי (ומאד מקוה) שרוב הנשים אכן שמחות במצבן ורוצות אותו- אבל אני יודעת שזה לא מוכרח המציאות.

(ויותר מזה- אני יודעת שיש גם נשים שלא אוהבות ולא סובלות את המצב הזה- אבל נשארות בו בלית ברירה)

ויותר מזה- אני חושבת שחברה שמחנכת לזה, מחנכת לדבר שאיננו נכון ולא מה שהתורה אומרת. 

אין כל כך טעם שנחזור על עצמינו

אני חושב שאדם שיחיה כך את חייו הוא נדיר מאד, וגם הוא בסוף יטוס לחו"ל...

(אגב הסיפור האחרון שלך על הגירושין ממש הגיוני, השאלה כמה זמן היא חיכתה. כי נשמע לי הגיוני לחכות כמה חודשים בשביל להתגרש, אף אחד לא יברח)

וזה שאת חושבת שהתורה לא אומרת את זה, אני אחזור ואומר - אנשים הרבה יותר גדולים ממך חושבים אחרת ממך, וגם אם נאמר שיש רבנים שחושבים כמוך (אולי, אני לא שמעתי) זה יהפוך בסך הכל למחלוקת, הדעה שלך אישית לא פונקציה

מותר לנו וחובה עלינו להקשיב לרבותינו, וכך את צריכה להורות לחרדיה לחנך את ילדיה, כמו שרבותיה מורים לה!

האם בכל מחלוקת גם כן את אומרת שלדעתך צריך דוקא לעות כך, ומי שמחנך אחרת הוא מחנך לדבר שאינו נכון ולא מה שהתורה אומרת?

ונראלי לי שלא הסברתי את עצמי נכון-

זה לא שאני לא חושבת שזה נכון להיות אברך וללמוד תורה כל היום. אני בהחלט רואה בזה אידאל בפני עצמו. 

אבל, אני לא חושבת שהתורה אומרת שככה צריכה להיות כל החברה.

וחברה שטוענת שזה האידאל, ומי שלא ככה- הוא סוג ב' והוא פחות וזה מראה על חוסר ביר"ש- זו לא דרכה של תורה.

התורה לא אומרת לנו שכווווווווווול הגברים חייבים ללמוד תורה וזהו. 

אלא שצריך להקים חברה- שחלקה אכן לומדים מבוקר ועד ערב, אבל הרוב מורכב מאנשים שעובדים ומקיימים את החברה, וגם לומדים כשיכולים.

להיות אברך זה אידאל

אבל גם להיות איש קבע (ומעריצה לא פחות את מי שמסוגלת להתחתן עם אדם כזה)

וגם הייטקיסט או מורה או עובד במשרד.

והכי חשוב- שכל אלו יהיו מתוך הסכמה של האשה ותמיכתה.

כשם שאשה שרוצה להיות אחות או רופאה או הייטקיסטית או כל מקצוע אחר שדורש המון שעות- תצטרך תמיכה של הבעל.

מתי את מחליטה שאת מבינה יותר טוב מהרבנים?

למה את מציגה את זה ש"החברה" אומרת את זה? זה ממש לא החברה, אלא הרבנים שלה, שהם גדולי עולם ממש

מענין שאת מתיימרת לחלוק עליהם בכזה ביטחון

גם בבשר בחלב את בטוחה בעצמך כל כך?

ואגב, לדעתי ולמיטב הבנתי, מה שאת אומרת היה נכון בכל הדורות, והשינוי הוא בדור האחרון בגלל סיבות טכניות בעיקרן (התגברות החילוניות, התרבות ההשכלה, חורבן עולם התורה בארופה, אפשרות לתת לנשים לעבוד)

וברור שצריך הסכמה של האישה - אז מחנכים את הנשים שזה ערך גדול מאד, כדי שיסכימו!

הרי היית שם!. לשקר אפשר רק למי שלא חווה. (ואני לא חושב שמי שמתווכח איתך אכן גדל בישיבות חרדיות מיינסטרים. כי אחרת הוא היה יודע שאת צודקת).

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

דבר חמור מאוד. והאר"י ז"ל הקפיד בזה מאוד. גם הגמרא לא חוסכת במוסר בזה.
לשם הדיוק - אדם שמצער אישתו הקב"ה נפרע ממנו. ויעויין בכתובות סב ע"ב, שרב רחומי נהרג על צער אישתו.

לא מתקיימת דווקא ע"י עבודת כפיים. בגמ' (סנהדרין צט: ) מבואר 

שאפשר "לצאת יד"ח" גם ע"י עמל התורה.

לא קראתי את כל השרשור. ואם נכפלו הדברים, עם המוכפלים הסליחה.

<צ>

אנוסות?

או שאת מדברת על כאלה שהתחרטו אחרי כמה שנים? 

בה מחנכים אותם להיות עבדים ליצרים בשביל שיוכלו למקור להם בקלות דברים יקרים ע"י החפצת נשים 
ופנייה ליצריהם... פשוט בושה החברה הקפיטלסטית המערבית

בציבור שלנו הבעיה היא הפוכה

הבנות בדרך כלל נורא נורא רוצות שהבעל ילמד והן יפרנסו

ומי שמבריז זה דווקא הבנים שיוצאים לעבוד\ללמוד תואר לאכזבתן הרבה של הנשים

על החרדיות המסכנות ששבויות בידי האברכים העצלנים והנצלנים

ושטפו להן את המוח וכו' והן לא יודעות שאם הבעל יצא לעבוד

הן יהיו מליונריות כמו כל האנשים האחרים בארץ 

ובכלל בשביל מה צריך שכולם ילמדו תורה הרבה יותר טוב ללמוד להיות עורך דין

לילה טוב

אם הוא יצא ללמודים נניח רפואה יהיה לו מן הסתם הרבה יותר זמן לעזור בבית

לא מתאים לך לא לתפוס שהיא צינית

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

כמו תולדות אהרון נשים לא יוצאות לעבוד, לא צנוע...

מי שמפרנסת נחשבת איזשהי אידיאליסטית נדירה...

ואכן זה "מודה" של השנים האחרונות שאישה מפרנסת.

ובלי קשר- אני עדיין לא מבינה איך חיים ממשכורת אחת, ועוד של אישה שגם אמא וגם יולדת ולא יכולה לעבוד הרבה...

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל