ונכונה יותר..

וזה לא הפעם הראשונה, גם בגירוש היו כל מיני ביטחוניסטים שהאכילו את העם באשליות שזה טוב ויעיל..

הפשוטים..

הבן אדם לא אשם בכלום, כמו שאמרו כאן "עשה הכל כדי לשחרר את הבן שלו"- הממשלה היא זו שהחליטה לשחרר רוצחים (או בלשונו הנאורה "אסירים"(...)) ולא הוא. מדינת ישראל מכירה בעובדה שביכולתה לשחרר אותם ללא עסקה מטורפת כזו או אחרת, ויש בהיסטוריה שלה עדויות לכך

האחראית להחלטה הסופית (מבלי להיכנס ל- האם היא נכונה או לא) היא המדינה.

מילמל כמה דברים שהסגירו את חוסר הנעימות שלו... דברים אבסורדים אבל בכל אופן- דברי טעם. (נגיד והוא באמת מאמין ב"אנחנו לא דרשנו שחרור של אסירים" לכאורה הם אכן לא דרשו כזה דבר, אבל בכך שהם לא מנעו- הם דרשו)

לא מבינה מה פשע הבנאדם. תמיד כיף לתקוף שמאלנים- כאן הוא כתב דברי טעם.

בס"ד

זה אנושי לבקש סליחה אם בגלל שחרור הבן שלך נרצח אדם אחר, גם אם אתה לא אשם בכך.

אין חוזה לעשות את זה, אבל אם הוא כבר בוחר להגיב, אז זאת התגובה הראויה מאשר הצטדקות מגעילה של "אני לא בחרתי את רשימת המשוחררים".

שיחבק את הבן שלו, שישמח שהוא חזר הביתה, אבל שלא יגיב לתקשורת.

הרי המחבלים קלטו שהם משחררים אסירים ע"י חטיפת ישראלים, צריך להכאיב להם בנקודה הזו: אם המדינה תוציא להורג כל שעה כמה מחבלים עד שהחטופים יוחזרו (וכן רצוי להפסיק לרש"פ את אספקת החשמל, המים, הדלק, התקציבים וכו...) הם מזמן היו מחזירים אותם ובלי שצריך לסכן חיילים שילכו ויחפשו אותם...

כי אז היה לנו שקט מול החמאס,  הקרן של החמאס היה יורד, ואש"ף לא היה מתחבר עם החמאס.

ואז, כרגיל , השמאל היה משכיח מאיתנו את הצרות והיה רץ לקראת הסכמים נוספים ונסיגות נוספות, הייתה מתבצעת נסיגה מיהודה ושומרון וכל הארץ שלנו הייתה תחת תווך של טילים, ובכל רגע נתון הם היו יכולים להשתיק לנו את כל המדינה עם הפגזה מסיבית שלא היינו מוצאים דרך איך לצאת מזה, וגם חטיפות..

כשיש פה ושם טרור, המחבלים עצמם מזכירים לנו שלא נשכח מול איזה אויב אנחנו עומדים.

שלך את גם תאמרי בכל מחיר??

יש דרכים אחרות לשחרר שבויים, זה לא אחת מהן!

חכמינו אמרו אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן מפני תיקון עולם, החשיבה המעוותת הזאת של בכל מחיר, היא זאת שגורמת לחטיפות ומעלה להם את המוטיבציה, כי הם יודעים שהיהוד פראירים ויעשו הכל.

בס"ד

וגם אם ח"ו יחטפו אותי לא אסכים להשתחרר תמורת שחרור מחבלים.

הדם שלי או של הילד שלי לא יותר אדום משל החבר שלי שעולל להיפגע מכך.

וכן, אני מודע לכל הקושי שכרוך בדבר ולכל הרגש המעורב, אבל אנחנו צריכים לפעול עם שכל ולא עם הרגש!

אומנם "רק" ברוך מזרחי נרצח ממחבל ששוחרר בעיסקה

אבל רובם הגדול של המחבלים ששוחררו חזרו לטרור וחלקם אף נתפסו בדרכם לעוד פיגוע,

אז נכון שאומנם עכשיו מדובר על מציאות של 'אחד על אחד' אבל באותה מידה זה יכול להיות ח"ו עשרה אנשים שנרצחו בגלל שחרור של חייל אחד.

שלא יובן לא נכון - כמובן שהיה צריך לשחרר את גלעד שליט.

אבל ממש לא בדרך של שחרור מחבלים, צריך שיהיו קווים אדומים.

לא סתם ההלכה אומרת שלא פודים את השבויים יותר ממה שהם שווים.

יש לזה טעם, ואנחנו רואים שהעם הזה הוא נכון ושהתורה יודעת על מהי מדברת.

אנחנו רואים ששחרור מחבלים רק מגביר את הטרור ורק מעורר את החשק לחטוף עוד.

ובזה הדמות שלי זה יהונתן פולארד,

שכבר 29 שנים יושב בצינוק שמצבו הבריאותי על הפנים (הרבה יותר גרוע משל שליט)

אבל בכל פעם שרק עולה השחרור שלו בתנאי לשחרור מחבלים, הוא מיד מסרב! הוא לא מוכן!

זאת דומות שאני מעריץ. דמות שעושה הכל למען עם ישראל והעיקר לא לסכן אף יהודי, גם אם זה כרוך בחיים שלו.

ישראל חייבת למצוא דרכים אחרות לשחרר את החטופים,

אפשר להתחיל עם הדבר הכי פשוט והכי נצרך - לחסל את הטרור אחד ולתמיד.

הבעיה היא שחוץ מלדבר הרבה (הרבה מאוד) אף אחד לא יודע לעשות את זה.

ועל זה הן ראויות להערכה רבה מאוד שאפילו אני לא יכולה לבטא את זה במילים כי הן מאוד רוצות את הבן שלהם איתם ודואגות לבנים שלהם כמו כל הורים.. 

ולפרח- בר הסכנה אינה תיאורטית מכיוון שהיא הוכחה כסכנה.  ההבדל היחיד הוא שפה יש לנו אנשים ספציפים ובעתיד איננו יודעים מי יהיה זה שיפגע. הסיבה שהנערים האלה אינם איתנו עכשיו היא העסקאות הקודמות (עסקאות ברבים...) שעשינו עם הערבים שמשדר להם ששווה לחטוף לנו. כמות הנסיונות לחטיפה עלתה משמעותית. האם אנו רוצים לעלות אותה עוד? יש כאב רב אבל יש להתעלות מעליו כדי למנוע כאב נוסף שיגרור כאב נוסף. 

אין לשחרר מחבלים מפני תיקון העולם.

בתור חרדי אני אמור להסכים איתך
הרבנים שלנו אומרים כמוך, יש תשובה של הרב עובדיה ארוכה שמורה לשחרר מחבלים
יש תשובה של הקהילות יעקב
וכן תשובה של המנחת יצחק
וכולם אומרים פה אחד שצריך לשחרר מחבלים כי אין ספק פיקוח נפש שהמחבלים יחזרו לטרור דוחה ודאי פיקוח נפש של החטופים

אבל במחילת כבוד תורתם, לי אישית לא נראה כך, זה נראה לי סיכון מדי גדול, ועידוד מדי גדול למחבלים
הרי כל מחבל עושה לעצמו חשבון ששווה לו להרוג יהודים, מקסימום יתפזו אותו - הוא יקבל משכורת, וישחררו אותו בעיסקה כלשהי

אז למעשה אם היו עושים על זה גיד משאל עם, הייתי מצביע בעד שיחרור מחבלים, כי הרב אמר ואני מוריד את הראש,
ומי אני הקטן שיעז להתווכח
אבל הלב מתמרד, והיד רועדת

וטיעונים רגשיים לשני הצדדים לא נכונים, אבל גם את כתבת טיעון רגשי ש"לא יתכן" שנערים כאלה יישארו שם.
למה לא יתכן? אם יש סכנה גדולה יותר ליהודים אחרים - אז כן יתכן!

מדינה כמובן על שייח מוניס הכבושה ואום רשרש ויפו ועכו ולוד ורמלה. 

הרי "אש"ף"- הרשות הפלסטינית- הוקם ב1964.

המחלוקת אצל הערבים היא לא במטרה אלא בטקטקיקה. מדינה ערבית "פלסטינית" בגבולות 48. השאלה אם בתוכנית השלבים כלומר קודם 67 ואז מתקדמים הלאה או בלי פשרות ישר ל48.

והיהודים? לים. 

לכן שכנותינו הערביות מצפון מזרח ודרום מתנהלות בשלווה ובנחת ולא מאיימות עלינו.

לכן גם רצועת עזה שקטה ורגועה מאז גירוש גוש קטיף ואיפשור מערכת שילטונית משלהם.

אין שם טרור, אין פיגועים על בסיס יומיומי, אין עריפות ואונס והוצאות להורג כדבר שבגרה.

ממש גן עדן

ואת לא תקבלי שום לגיטימציה מהעולם לתקוף מדינה. הרבה יותר לגיטימי לתקוף ארגוני טרור. חוץ מזה שזה אסור הלכתית.

אני תוהה מאיזה מקורות את ניזונת,

כאלה שתלושות לחלוטין מהמציאות בה אנו חיים.

ואכן, נלחמנו אז כנגד ארגון טרור שפעל מתוך מדינה ריבונית.

צבא לבנון לא השתתף בלחימה. אז זו לא דוגמא.

אלא אם את טועה בבערך 20 שנה אחורה?..

אבל למה להתפס לקטנות?

תעני לי בכנות, מי קל יותר לתקוף מבחינה בין לאומית:

א. מדינות ריבוניות כמו מצרים, ירדן, בריטניה או צרפת

ב. ארגוני טרור כמו חיזבאללה, גדודי עז-אדין-אל -קאסם או חמאס

למעשה, מדינת ישראל לא תקפה מדינה מאז מלחמת יו"כ.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%94

והמלחמה הייתה עם חיזבאללה, ככה שהוכחה אין כאן.

יש כמה סיבות שבגללם לא יהיה ולא כדאי מדינה פלסטינית:

1. הם לא רוצים בה!

2. מבחינה הלכתית זה אסור.

3. ניסיון העבר לימד שאי אפשר לסמוך על הבטחות "נפוצץ להם ת'צורה אם יעזו לגעת בנו"

4. לתת להם מדינה יחייב "טרנספר" של אחד הצדדים לפחות...

הסיבה, כנראה, שהגעת למסקנה זו כי קבוצת השמאל הישראלית טיפטפה את זהה באוזני האנשים מספיק בשביל שגם מי שאינו שמאלני יאמין שזה המציאות המחוייבת,

בדיוק כמו שעשו עם הקו הירוק שהפך להיות ש"ברור שזה קווי היסוד לחלוקה בין המדינות", קו שצוייר ע"י טוש בצורה חפוזה שלא היה כל תכנון שישאר כקבע (והמציאות בשטח מוכיחה את זה מאד)

זה שהוא ראש ממשלה ולא "יו"ר הרשות הפלסטינית" אומר שהוא יכול לשלוט על כל מחבל? גם אז הוא ימצא מספיק תירוצים.

ברגע שנצא מגוש קטיף נפציץ להם את האמ אמא

קרה?

לדעתי, ולידיעתי לא כל הרבנים החרדים סוברים כך

תפרט מי מה ואיך, תביא מקורות. משהו!

אתה רואה שזה מטריד אותי, לא?

(לא שזה יעזור לי, הרב שלי זה הרב עובדיה, ואת דעתו כבר אי אפשר לשנות...)

ואם כל יהודי היה אומר את זה נערים לא היו נחטפים.

זו איוולת שאין כדוגמתה להציל חטוף אחד שאולי בחיים, מתוך ידיעה ברורה שמוצגת בפנינו פעם אחר פעם- שהמחיר הוא הרוגים עתידיים.

אני תמה עליך ועל שכמותך.

תרצי שבעלך יהרג ב"תמורה" לשיחרור הנערים?

איפה ההגיון כאן?

מילא בזמן שליט היו ששכחו את השפעת שיחרורם של מחבלים בעסקאות טננבאום וכד',

אבל יום אחרי שמתפרסמת זהותו של רוצח סגן הניצב לחזור על אותן טענות??!

נשגב מבינתי.

בס"ד

מתוך שיעורו השבועי של הרב שמואל אליהו שליט"א בשבוע שבר (לפרשת קרח) ומובא גם בגיליון 'קול צופייך' (גיליון 725)

הידרדרות מוסרית עם דם על הידיים 
התבוננות על ההתנהלות של ישראל לאורך השנים בסוגיית החטיפות מלמדת כי אחרי כל כניעה למחבלים עולה המחיר שמדינת ישראל נדרשת ומשלמת עבור שחרור אזרחים וחיילים. כל זאת למרות שהיא יודעת שהמחבלים לא חוזרים לדרך הישר ומעודדים את חבריהם להרוג. חלקם חוזרים בעצמם להרוג. יש רשימה ארוכה של עשרות פיגועים עם נפגעים שבוצעו על-ידי אותם רוצחים משוחררים. מאות ישראלים נהרגו ונפצעו מידי אותם מחבלים ששוחררו בעסקות השונות. 
 
את ההידרדרות ביכולת העמידה של ישראל ניתן לראות במספרים. לפני 40 שנה דרשו המחבלים שחרור 40 מחבלים תמורת כ-100 תלמידי בית-ספר שנשבו על ידם במעלות. מדינת ישראל לא הסכימה. היא הבינה כי כניעה למחבלים תעודד חטיפות ותגרור כניעות אחרות בתנאים גרועים והולכים. על-פי עיקרון זה היא לא נכנעה בתנאים קשים מאוד, אחרי חטיפת המטוס לאוגנדה. בעקבות אותו עיקרון היא יזמה את המבצע המדהים של שחרור החטופים באנטבה והצליחה לקבוע אמת מידה של מוסריות אחרת לכל העולם כולו. אחרי שנים נכנעה מדינת ישראל וויתרה על עקרונותיה. בתחילה היא שיחררה 76 מחבלים תמורת חייל אחד חטוף. מאז עולה המחיר בהתמדה. מעסקה ג'יבריל לעסקת טננבוים, ומעסקה זו לעסקת שליט שבה שוחררו 1027 מחבלים בתנאים מסוכנים תמורת חייל אחד, ביניהם שוחררו מחבלים רוצחים עם דם על הידיים. 
 
ההידרדרות המוסרית צברה תאוצה, מחבלים שוחררו תמורת חיילים שנפטרו ותמורת חלקי גופות. אחר כך שחררו מחבלים רוצחים תמורת הזכות לשוחח עם הרשות הפלסטינית. כל ההידרדרות הזאת נבעה מהוויתור הראשון של ממשלת ישראל על העיקרון המוסרי. וכל שחרור גורר אחריו הרג יהודים חפים מפשע. 

עונש קבוצתי 
אם לא משלמים יותר מכדי דמיהם של השבויים, איך משחררים שבויים שהשובה לא מסכים לשחררם בתנאים שלנו? בשביל זה יש תורה. התורה מספרת לנו על השבויים הראשונים מעם ישראל, הלוא הן השבויות שרה ורבקה שנחטפו על-ידי פרעה ואבימלך. 
 
"וַתֻקַח הָאִשָה בֵית פַרְׁעֹה" – "וַיְׁנַגַע ה' אֶת ּפַרְׁעֹה נְׁגָעִים גְׁדֹלִים וְׁאֶת בֵיתֹו עַל דְׁבַר ׂשָרַי אֵשֶת אבְרָם" (בראשית י"ב). "וַיִשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְׁ מֶלֶךְׁ גְׁרָר וַיִקַח אֶת ׂשָרָה" – "כִי עָצֹר עָצַר ה' בְׁעַד כָל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְׁ עַל דבַר ׂשָרָה אֵשֶת ַאבְׁרָהָם" (בראשית כ). אותו אבימלך או בנו מנסה גם לחטוף את רבקה. "כִמְׁעַט שָכַב ַאחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶךָ וְׁהֵבֵאתָ עָלֵינּו אָשָ ם" (בראשית כו). כולם מבינים שחטא החטיפות גורר תמיד עונש קבוצתי. 
 
כך היה גם עם דינה, בתו של יעקב, שנחטפה על-ידי שכם בן חמור החיווי נשיא הארץ. אחיה מכים את כל העיר שכם: "וַיְׁהִי בַיֹום הַשְׁלִישִי בִהְׁיֹותָם כֹאֲבִים וַיִקְׁחּו שְׁנֵי בְׁנֵי יַעֲקֹב שִמְעֹון וְׁלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִיש חַרְׁבֹו וַיָבֹאּו עַל הָעִיר בֶטַח וַיַהַרְׁגּו כָל זָכָר" (בראשית לד). ומסביר הרמב"ם, כי כל העיר אשמים בכך שנתנו לשכם בן חמור חיפוי וגב מוסרי לעשות כזה עוול, ולא העמידו בית-דין לענוש אותו על חטיפתו. בגלל זה כולם נענשים קשות. וזאת הסיבה גם אצל פרעה 

ואבימלך (רמב"ם הלכות מלכים פרק ט יד). "ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה, שהרי שכם גזל (את דינה) והם ראו וידעו ולא דנוהו". לכן כל תושבי שכם משלמים את מחיר העוול של האונס והחטיפה. הם היו שותפים עקיפים לפשע של שכם בן חמור בכך שלא העמידו אותו לדין. באותה מידה כל תושבי חברון ועזה שותפים לפשע של שבי שלושת הנערים. מותר להפסיק לכולם חשמל ומים עד שיוחזרו הנערים בריאים ושלמים.

החזרת כוח ההרתעה 
במלחמה הראשונה עם עמלק נשבו יהודים "וַיִּלָחֶם בְׁיִׂשְׁרָאֵל וַיִשְׁבְׁ מִמֶנּו שֶבִי". חכמינו במדרש (ילקוט שמעוני במדבר - פרק כא - המשך רמז תשסד) אומרים "שביה" אין כתיב כאן, אלא "שבי". ללמדך שהעמלקים שבו מישראל שפחה אחת. האם ישראל באים עם העמלקים למשא-ומתן? האם הם נשברים? "וַיִדַר יִׂשְׁרָאֵל נֶדֶר לַה' וַיֹאמַר. אִם נָתֹן תִתֵן אֶתהָ עָם הַזֶה בְׁיָדִי -וְׁהַחֲרַמְׁתִי אֶת עָרֵיהֶם: וַיִשְׁמַע ה' בְׁקֹול יִׂשְׁרָאֵל וַיִתֵן אֶת הכְנַעֲנִי וַיַחֲרֵם אֶתְׁהֶם וְׁאֶת עָרֵיהֶם וַיִקְׁרָא שֵם הַמָקֹום חָרְׁמָה". האם היה מוצדק לצאת למלחמה בעבור שפחה אחת? כנראה שכן. זאת המשמעות של כוח ההרתעה שהתורה מלמדת אותנו. 

רבים ביד מעטים מאנשי דוד 
גם דוד המלך (שמואל א פרק ל) נאלץ להתמודד עם בעיה זו של שבויים. העמלקים פושטים על העיר של דוד "וַיַכּו אֶת צִקְׁלַג וַיִׂשְׁרְׁפּו אֹתָה בָאֵש: וַיִשְׁבּו אֶת הַאנָשִים אֲשֶר בָה מִקָטֹן וְׁעַד גָדֹול לֹא הֵמִיתּו אִיש וַיִנְׁהֲגּו וַיֵלְׁכּו לְׁדַרְׁכָם". דוד ואנשים בוכים עד שנגמר להם הכוח לבכות. "וַיִשָא דָוִד וְׁהָעָם אֲשֶר אִתֹו אֶת קֹולָם וַיִבְׁכּו, עד אֲשֶר אֵין בָהֶם כֹחַ לִבְׁכֹות". 

 
אנשיו של דוד מאשימים אותו ורוצים להרוג אותו, כאילו הוא אשם. 
"וַתֵצֶר לְׁדָוִד מְׁאֹד כִי ָמְׁרּו הָעָם לְׁסָקְׁלֹו, כִי מָרָה נֶפֶש כָל הָעָם אִיש עַל בָנָיו וְׁעַל בְׁנֹתָיו". דוד פונה לאלוקים. פונה לאורים ותומים "וַיִתְׁחַזֵק דָוִד בַה' אֱלֹקָיו". זאת הדרך. 
 
דוד רודף יחד עם 600 איש אחרי כוח לוחמים שגדול מהם פי כמה. שליש מאנשיו של דוד נחלשים ונעצרים בדרך. עם 400 הנותרים הוא רודף אחרי העמלקים. הוא משיג אדם שנותן לו מידע על הכוח העמלקי שלפניו ומנצל את כוח ההפתעה: "וְׁהִנֵה נְׁטֻשִים עַל פְׁנֵי כָל הָארֶץ אֹכְׁלִים וְׁשֹתִ ים וְׁחֹגְׁגִים בְׁכָל הַשָלָל הַגָדֹול אֲשֶר לָקְׁחּו מֵאֶרֶץ פְׁלִשְׁתִים ומֵאֶרֶץ יְהּודָה: וַיַכם דוִד מֵהַנֶשֶף וְׁעד הָעֶרֶב לְׁמָחֳרָתָם וְלֹא נִמְׁלַט מֵהֶם אִיש כִי אִם ַארְבע מֵאֹות אִיש נַעַר אֲשֶר רָכְׁבּו עַל הַגְמַלִים וַיָנֻסּו". כך משחררים שבויים. 

מעשה אבות סימן לבנים 
מנין למד דוד הלכה זו? מאברהם שנחלץ לשחרר את לוט ומשפחתו שנשבו בידי ארבעה מלכים (בראשית יד, יד-טז). במאמץ מיוחד רדף אברהם אחרי ארבעת המלכים שניצחו את הענקים ואת חמשת מלכי סדום, רדף אחריהם מרחק גדול,מחברון עד דן (200 ק"מ), ושחרר את החטופים. אחר כך הוא ממשיך את חלקו השני של הקרב במרדף עד חובה אשר משמאל לדמשק להשלים את הנקמה. 

 
גם כאן מתארת התורה את יחסי הכוחות הבלתי שווים: "וַיָרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתֹו שְׁמֹנָה עָׂשָר ושְׁלש מֵאֹות". אלה החיילים של אברהם אבינו (ראה נדרים לב ע"א). בעקבות הפעולה המוסרית הזאת מתמנה אברהם אבינו באותה שעה לנשיא לכל העמים. לא רק בגלל כוחו, אלא בגלל כוחו המוסרי לא לשאת ולתת עם חוטפים. לא לאפשר להם לנהל את העולם על-פי הבריונות שלהם. על כן ברכוהו כולם ב"עֵמֶק שָוֵה הוא עֵמֶק הַמֶלֶךְ" – "שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא אלוקים ולקצין" (רש"י בראשית יד יז) 

ולסיום - סיפור על הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצוק"ל בנושא:

כשרה להינצל מהשבי 
מספר הרב אבינועם הורביץ, ראש הישיבה התיכונית קריית-ארבע: איש עשיר ששמו סגר עדס, שגר בברזיל, היה תומך קבוע במוסדות תורה בישראל. דא עקא, כנופיות פושעים בברזיל אורבות באופן קבוע לבני משפחות של עשירים לחטפם ולשחררם תמורת כופר נפש, וידיה של משטרת ברזיל קצרות מלהושיע. כך קרה לאשתו של אותו עשיר, שנחטפה על-ידי כנופיה של שודדים אלימים במוצאי יום-טוב ראשון של סוכות, והם תבעו בשביל שחרורה סכום כסף עצום. 
 
הניסיון בברזיל לימד כי תשלום כופר לא פותר את הבעיה, לפעמים הוא רק מחריף אותה. זו הסיבה שבגללה אמרו חכמינו שלא משחררים את השבויים יתר מכדי דמיהן. לפעמים אחרי קבלת דמי הכופר היו השובים חוטפים עוד ועוד מבני המשפחה. לפעמים היו הורגים את השבויים שלא יספרו פרטים על החוטפים. חבר של משפחת האישה החטופה התקשר אלי במוצאי-שבת שלנו, שזה עדיין שבת אצלם, ואמר לי: למרות שעכשיו עוד שבת וחג, היות שמדובר בפיקוח-נפש, לך בדחיפות לרב מרדכי אליהו שיפעל בשמים למען שחרורה. 
 
הרב אליהו אמר לי: "לך לקברו של החיד"א ז"ל ותאמר שם את כל אותיות שמה של האישה מספר התהילים של החיד"א, ותראה ישועות במהרה בקרוב". עוד באותו לילה הלכתי לקברו של החיד"א וקראתי את פסוקי התהילים לפי ההנחיה של הרב אליהו. לאחר השחרור התברר שבאותו לילה החליפו החוטפים את מקום השמירה של האישה החטופה, חילופין שבסופו של דבר הביאו לשחרורה. 

וכיצד?  
אישה זו שמרה כל חייה על כשרות בדבקות. כשהגיעה לידי החוטפים, היא לא הסכימה לאכול כלום, רק בננות. הירקן 
שהחוטפים קנו אצלו שאל אותם למה הם צריכים כל כך הרבה בננות, והם אמרו שיש אצלם אישה אחת יהודייה שאוכלת רק בננות. הירקן שמע בתקשורת על החטיפה של האישה היהודייה, הוא קישר עניין לעניין ודיווח למשטרת ברזיל. לשוטרים האמיצים לא נותר לעשות יותר מדי בכדי שהגברת תחזור לביתה במהרה בשמחה, בשמחת תורה.

(לגיליון המלא של קול צופייך מפרשת קרח)

לצפייה בשיעור המלא:

אני נקרעתי קשות בין השיקול של להחזיר את הבן האובד לבין השחרור של הנבלות האלה, ובאמת האמנתי שזה יכול לעבוד. אבל כנראה שלא, עם הנבלות האלה.

החרדים מאכלסים את ירושלים במקום אנשים אחרים שעוזבים אותה למודיעין ולתל אביב (וגם ליישובים מסביב). זה נכון שמבחינת "ייצור יהודים" הם במקום גבוה אבל אנחנו צריכים אנשים שמפרנסים את עצמם (ולו בעוני, זכותם) ולא כאלה שהם משקולת על הכלכלה.

אם תרצה לדבר על הכלכלה, מספיק שתיגש לתחנה המרכזית בתל אביב ותשווה לתחנה המרכזית בירושלים. בתל אביב רוגם חילונים, בירושלים רוב חרדי.

אני מדבר על הנקודה הדמוגרפית שזה עניין קיומי, כי בבחירות לכנסת, לא משנה כמה תהיה עשיר, הקול שלך שווה תמיד אותו דבר.

ואם החרדים לא היו גרים בירושלים, החילונים לא היו מאכלסים אותה בגלל 2 סיבות:

1. הם לא מספיק לאכלס גם תל אביב וגם ירושלים.

2. הם לא רוצים לגור ליד הערבים.

נכון שהחרדים רוצים אותה יותר.

הרוב הגדול של החרדים באירופה התנגדו מאוד לעלייה לארץ ישראל.

כי עדיין לא הגיע משיח, דחיקת הקץ, אסור להקים מדינה, התגרות בגויים, כוחי ועוצם ידי, התערבבות עם היהודים הציוניים החילוניים. ועוד רבות...

השמאל היהודי האירופאי (קומוניסטי סוציאליסטי) גם הוא חשב ככה בדיוק כמו השמאל החי בארץ ישראל כיום.

לעומתם מן החסידים תלמידי הבעל שם טוב שעלו לארץ, ביחד עם ספרדים רבים (פרנקים), בדומה ליהודים הציוניים החילונים מקימי הקיבוצים שנחשבו לימנים קיצונים.

לאחר השואה כולם הבינו את הכיוון הנכון --> רק ארץ ישראל!

• הרצל פעל רבות מול השלטונות באירופה והעותמאניים לאפשר עלייה לארץ ישראל והכרה ביישוב יהודי עצמאי. רבים מאוד תמכו בו הוא היה אדם גדול והוביל את המהלכים המדיניים להצהרת בלפור והכרה במדינת ישראל 30 שנה לפני הקמתה.

חז"ל, הנביאים, הצדיקים הגדולים יחידי הדורות,

רבי נחמן מברסלב שראה וניבא,

והמשיח.

ואף שיש לי ערך גדול מאוד לכל היהודים שפעלו רבות למען עם ישראל,

אני מאמין שהצדיקים האמיתיים פעלו אף יותר,

(האמיתיים בלבד כי יש גם מתחזים).

לא ברור מאיפה הצץ הדבר הזה, והייתי מניח שיש כאן משהו קצת מסריח מסוג שחיתות כלשהי. לחילופין, פיגור עמוק וניסיונותעלובים למצוא חן בעיני מישהו שעוד נגלה מי הוא (ושמא פוליטית בלבד).

הרצל הוא המנוע של התנועה הציונית, מכאן מעלתו. בדורות רבים היו שקראו לעלות וגם עשו מעשים, אבל רק החזון של הרצל והדחיפה שלו הצליחו להסתיים בשיבת ציון.

דוקא סביב מקום קבורתו. כשהמצבה נמצאת ממש במרכז הטקס.

גם פיזית היא לא המרכז, כמדומני.

אבל הר הרצל הוא המקום בו קבורים כל חללי צהל ומערכות ישראל. הוא גם המקום שבו יש את חלקת מנהיגי ישראל (יש אומרים שזה נקרא גדולי האומה).

זה המוקד והעניין בקיום חגיגות שיבת ציון, הידועות יותר בשם יום עצמאות ישראל, דווקא במקום הזה.

הרצל הניע את החזון שקרם עור וגידים בעזרת מסירות הנפש של העם שקבור על ההר הקדוש הזה. אלפי צדיקים שמעשיהם הם זכרונם. הסיבה לקיום החגיגות שם היא עמוקה מאוד. זה לא האדם הרצל אלא החזון שלו, זה לא המוות אלא דווקא החיים.

זה נשמע בערך ככה: "הרעיון הקודם שלי להטביל את כל היהודים לנצרות לא הצליח, אז קחו רעיון חדש: מדינה משלנו בסגנון אירופאי. תחילה נשלח לשם יהודים עניים ממזרח אירופה כדי שיבנו תשתיות עבור המהגרים העשירים. כמובן, את הרבנים נגביל לבתי כנסת בלבד, וגם לא יהיה לנו צבא, אלא משטרה בלבד, לצרכים פנימיים".

כדי לקדם את שיבת ציון.

מה עוד שלמיטב ידיעתי יש הטוענים שהדברים שלו סולפו בכוונת מכוון לצרכי תעמולה שונים. ציטוטים חלקיים שעושים עוול למקור.

ההמלצה היא לקרוא בפנים. לא עשיתי את זה כי לא מספיק חשוב לי. אני כן יודע שיש הסוברים שטפלו על הרצל דברים שאינם אמת צחה.

כמובן מי שרואה שחור לבן- 'טבח נתניהו' 'טבח הפקידים שקשרו את ידינו' וכדומה, אז אין הרבה מה להתעכב איתו. הוא בא לצעוק ולא לשמוע. אז שיבושם לו עם עצמו וחבר קפלניו...

אבל האמת מורכבת, מורכבת וארוכה...

אבל בקצרה הצבא האשם הישיר- מהראש ועד הקצין זוטר כל מי שקשור לגזרת עזה, כל אחד לפי חלקו ו(חוסר) פועלו.

בדרג המדיני האשמה מחולקת לשנים-

בפן הצבאי- שר הביטחון וראש הממשלה משניהם, במיוחד משר הביטחון אבל גם מראש הממשלה במידה רבה מאד, היה מצופה לשאול שאלות, לרחרח האם הכל דופק כמו שצריך. יש מגמות בצה"ל שהם לא סוד. יש כשלים ביטחוניים שאנשים שונים (יצחק בריק למשל) העלו. מצופה שיעמדו על הרגליים האחוריות שיטפלו בזה וזה לא תירוץ מספק "אבל אמרו לי שהכל בסדר"- בגלל זה בחרו בך לראש ממשלה/שר ביטחון, שתבדוק מבחוץ.

בפן המדיני- מדיניות סבבים, העשרת חמאס והתעצמותו היחסית. ועוד. צריך דיון רציני ולגיטימי מה האשמה אם וכאשר. ואכמ"ל

ועדיין זה לא אומר שהם צריכים להתפטר, ואפילו לא נאמר שמצופה מהם לא להתמודד שוב. יש הרבה מאד שיקולים נוספים לשקול, ותן לעם לומר את דברו בבחירות.

-הם עשו את זה בגלל הקונספציה לא בגלל שידעו שיוכלו לזרוק את האשמה הלאה.

-לא רואה עניין לענות בדמגוגיה.

האם המגיבים הנ"ל תמכו באוסלו ובהתנתקות? האם רצו שנתניהו יתחשב בשיקול דעתה של הצמרת הביטחונית?

ב-99% כל התשובות תהיינה חיוביות. אז מה המגיבים רוצים מביבי? השמאל זרע את זרעי הפורענות, והימין חסר המשילות המשיך לטפח את הערוגה. השמאל קבע עובדות בשטח, ביבי פעל לפי תכתבי השמאל, העביר כסף לעזה בהתאם להמלצות של שלל הגורמים כולל בג"ץ, ומינה אנשים שהשמאל חיבב, ע"ע יואב גלנט.

■ העם יצא לקלפי ובחר.

מצע מפלגת הליכוד הינו שימור הסטטוס קוו הקיים:

אין כיבוש או הרחבת גבולות גיזרה, אין תפיסת שטחי אש באופן יזום ופינוי אוכלוסיית אויב או יציאה למלחמה יזומה.

מנגד יש מפלגות ימין המצילות את ישראל וממלאות את החסר כפי יכולתם - ומפלגות שמאל (כן כן גם הם מביאים את ברכתם) יחסי החוץ שלהם טובים יותר ממפלגות הימין, רובם אנשי השכלה גבוהה, ממלאים את משרות הצבא, מכניסים תרומה כספית נכבדת, והם גאוותו של ביבי.

ביבי עצמו הוא שחקן הנותן הופעה חיצונית מושלמת, דובר אנגלית רהוטה וחשובה לייצוגיות ישראל בעולם ובזה הוא טוב יותר.

ביבי אינו פועל עצמאית,

תמיד הוא שותף מלא לכל חלקי האוכלוסיה,

מנתח נכון וסבלני.

ביבי הוא השתקפות החברה הישראלית המחפשת מנהיג שלא יתפוס צד בסיכסוך הימני - שמאלני - פלסטיני.

ישנה התחזקות בקרב כלל עם ישראל לכיוון ימני יותר - בגלל אין סוף הפיגועים, טבח שמחת תורה והפחד הגדול שהיה באותו היום.

הכלכלה הישראלית תצמח רק על ידי ביטחון צבאי ימני ומשילות.

הביטחון לצאת למלחמה יגיע רק על ידי צדקת הדרך:

יהדות אמונה תפילה, צדקות אמיתית באמת.

הישועה לא תגיע מביבי -

אלא תגיע מתוך העם עצמו!!!

עם ישראל צריך לעשות שינוי גדול מאוד בכלליות ובפרטיות כל אחד ואחד.

התשובה היא אותה תשובה ביחס לסיני, אוסלו יהודה ושומרון, עזה ולבנון.

מה נתנו? שטחים עצומים.

מה קיבלנו? כלום.

מה הערבים הבינו?

מלחמת יום כיפור - הצליחה.

אינתיפאדה 1987 - הצליחה.

פיגועי עזה - הצליחו.

חיזבאללה - הצליחו.

חזון השלום?

הערבים מעולם לא ביקשו שלום.

מישהו זוכר מתי הערבים ביקשו שלום?

אנחנו פשוט עושים עסקאות גרועות מאוד.

נתנו אדמה ששווה טריליונים בחינם!!!

ולמה? כי רצחו אותנו.

וככה אנחנו תמיד נחיה על חרבנו.

ירצחו אותנו אז נברח.

מצביעים שבויים

לא נראה לי יכולה להרשות לעצמה...

למידה מתרחשת בדיליי

קודם נהרגים מספיק נהגים

אח"כ מרמזרים את הצומת

ואולי נלמד מזה

יש עוד הרבה ממה ללמוד

(אני למדתי מזמן)

שבמפלגת תקומה - האיחוד הלאומי מעולם לא היה פריימריז של כלל הציבור, כמו ברוב המפלגות (במידה רבה אחרי שני עשורים של התלהבות מפריימריז - היום המגמה היא לבטל אותו).

כשבפעם הקודמת עשו, זה היה עם הבהרה מאוד ברורה שזה חד פעמי. אגב, הפריימריז הקודם לא השיג את המטרה לשמה יזמו אותו וככה"נ הרשימה היתה נראת כמעט אותו דבר כך או כך.

אדרבה, אם היתה הבהרה שזה חד פעמי זה היה שגוי. אין פה שום סייעתא.

הפריימריז הקודם השיג את המטרה לגמרי,

נכון, היתה אותה רשימה, אבללל הפריימריז נתן תוקף ואמון לקהל הבוחרים, וזאת המטרה המרכזית.

ואם כבר מדברים על הסמליות ההיסטורית -

סמוטריץ' הצליח בחוכמתו לתפוס את מקומה של מפד"ל ההיסטורית, ע"י השם "הציונות הדתית"

ובאותה מפד"ל, בגלגול האחרון שלה, "הבית היהודי", הפריימריז היתה הדרך המרכזית שקבעו את הרשימות. ככה גם הציבור נתן בה אמון סה"כ.

באמת לא טענתי על חוסר יושרה, טענתי על חוסר שקיפות ושיתוף הציבור.

בחרו - אבל המטרה היתה להשיג גיוון וגיוון לא נוצר. סמוטריץ' ממש פעל בשביל דמויות כמו רחלי צינקין וכד' שיגוונו את הרשימה וקיבל עוד רשימה של כביש 60 ושות'.

הצעד היחיד שנשאר לו, בשביל קצת גיוון, זה להשתמש באפשרות השריון כדי לקדם את סלמון על חשבון סוכות - מה שבסוף אילץ אותו להתפטר מהכנסת, כדי להכניס את סוכות.

אני ממש לא יודע ממקורות - אבל מניח שהפעם סמוטריץ' קיווה שהמרכז יבין את הרמז וישים במקומות ראליים את צביקה וישנגרד או ר' שמואל ששון - ושוב קיבל רשימה שהיא (עוד יותר מהפעם הקודמת) כולה כביש 60.

שיהיה ברור - כולם זה אנשים שאני מאוד מעריך את פועלם (מצבי סוכות חששתי ולעניות הבנתי הוא ממש הפתיע לטובה) ורוצה שיהיו בכנסת ובעז"ה בממשלה, אבל לא יעזור זו 'גרסת תשפ"ו' של 'תקומה" ולא 'מפלגת הציונות הדתית'.

גם אם זאת המטרה של סמוטריץ',

גם בנט רצה לגוון את הבית היהודי (בדרכו שלו) והוא נכשל פעם אחר פעם, בגלל שציבור המתפקדים תמך במי שהיו המועמדים ה"קלאסים" פעם אחר פעם ולא נמשך אחרי הקצוות השונים.

אבל זה כל העניין של הפריימריז, בעיני - נתינת אמון לקהל הבוחרים כדי לקבל אמון בחזרה מהם בקלפי.

ב. אם אתה מדבר על גיוון - אז אדרבה, כמו שאתה אומר, זה גם לא עזר הפעם. ולא בהחלט שיש רמז שלא מבינים, אולי באמת לא מסכימים עם הגישה.

לא מכיר את שני המועמדים שאמרת, אבל איני מבין כיצד מקורבי סמוטריץ' (הם לא? תקן אותי אם אני טועה) יכולים לגוון את הרשימה.

לפחות ברשימה הקודמת היתה מיכל וולדיגר. הפעם גם את זה אין.

ומה שאתה אומר בשורה האחרונה, מבחינתי זה כל הסיפור - סמוטריץ' חוזר לשטייטל של מפלגת תקומה, במקום לעמוד מאחורי המותג "הציונות הדתית", זה ממש ממש חבל. אני מעדיף ציונות דתית ולא עוד רסיס מפלגה לא רלוונטי שסופו לאבד.

אבל סמוטריץ' התנגד עקרונית לפריימריז כל השנים, גם כשבבית היהודי עשו פריימריז - אנשי תקומה לא רצו להצטרף.

יש לזה כל מיני הסברים, ההסבר העיקרי לענ"ד הוא שבפריימריז יש יתרון מובנה למי שיש לו הרבה כסף (מישהו אמר נפתלי בנט?).

בפועל הוא עשה פעם אחת, כשהדגיש כל הזמן שזה חד פעמי, בתקווה שציבור גדול יתפקד וישפיע - במציאות נבחרו אותם אנשים.

אם אתה מסכים איתי בעקרון, אין צורך לנסות להצדיק את סמוטריץ', זה לא העניין פה

אגב, היה צריך לבטל את הפריימריז כדי שהוא לא יקודם.

אני אישית בתור מתפקד לא שמעתי את ההסתייגות הזאת שזה היה חד פעמי.

נ.ב -

צבי סוכות הוא דוגמה למי שלא היה ממקורבי סמוטריץ או מרכז המפלגה וזכה לאמון והוכח כבינגו.

אבל תראה מה קורה בפריימריז של מפלגות אחרות בדגש על הליכוד.

קומבינות ומפקדי ארגזים. זה מה שגורם לנציגים מושחתים להיבחר לא בחירה חופשית של הציבור.

גם המנגנון של המפלגות החרדיות לא טוב. לכן אני חושב שמה שעשו היה בסדר.

זה גם חלק מהעניין.

ההצבעה לליכוד היא למפלגה כי אין ברירה. אלה החברים. אבל מי שנבחר צריך ליישר קו להיות חייב לחבר מרכז שדאג לו. כך זה עובד.

המפלגה מתהדרת, בצדק, שיש לה פריימריז.

זה לא רק עניין של אין ברירה.

בעיני, זה מוסיף יוקרה למפלגה.

עכשיו אני מבין שאתה פשוט לא יודע איך הדברים מתנהלים ואז זה סיפור אחר לגמרי.

אני אמחיש לך.

חבר מרכז שיש לו מפעל גדול של עובדים נניח 500 איש. כולם התפקדו לליכוד בפקודת הבוס. חלקם לא מעוניינים אבל חוששים מהרעת תנאים וכו'.

אותו חבר מפעל יש לו כוח עצום ביד הוא מגיע לח"כ וסוחט אותו ליישר קו לדרישות שלו אם לא, כל ה 500 לא יבחרו בו. כך הוא מקבל טובת הנאה וביום הבחירות המתפקדים מקבלים דף עם שמות כל חברי הכנסת שהבוס בחר, הפתק כבר מלא והם פשוט מצביעים בלי יכולת לומר דבר. אל תשאל מאיפה אני יודע. עכשיו תכפיל את זה בכמה חברי מרכז ולא אחד כשכל אחד סוחט את השני. זהנקרא מפקד ארגזים וזה לא חוקי אבל זה קיים.

בעיניך זה מוסיף יוקרה למפלגה? אתה לא מתפלא איך אותם חברי כנסת כל הזמן נבחרים שוב ושוב?

והרוב היו נגד ההתנתקות, גם זה היה כפי מה שאתה אומר?

היו מתנדבים שעברו דלת דלת לדפוק בבתים של חברי מרכז הליכוד

אני לא חושב שמה שאתה אומר לא קיים, אני פשוט לא חושב שזה עד כדי כך גורף.

לכן, גם לשיח הציבורי יש משמעות. משמעות מסויימת לכל הפחות.

אתה מוזמן להסתכל באינטרנט ולחפש מידע.

לא סתם זו המפלגה שרוב הבקשות שלה נדחות בוועדת הבחירות

הסיפור עם שרון היה אחרת

שלמה והגורל שלו תלוי בך. לבין ח"כ שנבחר ומצביע על משהו מהותי. הבחירה שם היתה בקשר למשאל עם.

אתה חושב שאם זה היה דמוקרטי והוגן אדם עם כתב אישום היה נבחר לח"כ ומנהל את המפלגה?

ולשאלתך - אני מסכים שיש השפעה, אבל יש גם השפעה של השיח הציבורי.

ולכן לא הייתי אומר שפריימריז זה רק מתפקדי ארגזים

הם אולי יתפקדוכדילאלהרגיזאותואבל יצביעו מה שבא להם

הם קיבלו דפים מסומנים מראש ושמו במעטפה

אבל נכון שיתכן שלא היה להם אינטרס לכך

בתולדות הפוליטיקה הישראלית לא חסרים אנשים כמעט אלמוניים שהגיעו למקומות גבוהים בזכות קבלני קולות.

הפריימריז האחרון בציונות הדתית היה מעולה

כך שלא קריטי לי שלא היה בציונות הדתית.

1. החשש מ"ליכודניקים חדשים" הוא גדול מאוד. כבר התגלחנו בנושא הזה על זקן של אחרים (קרי, של הליכוד).

2. חברי המרכז בוודאי מנסים לבנות רשימה שאנשים ירצו להצביע לה, כלומר פשוט לי שנעשו סקרים ומחקרי עומק על המועמדים שיביאו את מירב הקולות האפשריים.

לא היתה נראת לעין התערבות של גוף פוליטי אחר.

כפי שפורסם בסרוגים: בוטלו הפריימריז בציונות הדתית

ב. במפלגה הזו מעולם לא פריימריז. הם היו פעם אחת בהוראת שעה ובוטלו.

ג. במפלגת המילואימניקים היו פריימריז. זה עזר לה?

ד. לא יודע למה החלטת "הפריימריז נתן תוקף ואמון לקהל הבוחרים" ומאיפה החלטת "הפריימריז האחרון בציונות הדתית היה מעולה".

אתה הרגשת שיש לך כוח ביד אז נראה לך שזה היה מעולה...

אז תתייחס קצת לעובדות:

בפעם הקודמת היו פריימריז בצה"ד, ואחריהם מצבה בסקרים נשאר כמו שהיה לפניהם. זה לא העלה אותה אפילו במנדט.

התפקדו בסה"כ 24,113 (ציפו להגיע לפחות ל-30K. בבית היהודי בתשע"ג היו 52K. בתשע"ה בערך 70K).

הרשימה שיצרו המתפקדים הוכיחה שהם נמנים גם ככה על הבייס הטבעי של המפלגה והנסיון לחבר ציבור חדש - נכשל.

שים לב:

בבחירות סבב ד' סמוטריץ' קיבל אישור מהמרכז לבנות רשימה בעצמו לפי דעתו.

הסדר שהוא קבע היה: בצלאל סמוטריץ'; מיכל וולדיגר; שמחה רוטמן; אורית סטרוק; רחל צינקין.

(ההסכם עם עוצמה ונעם הכניס את איתמר למקום 3 ואת אבי מעוז למקום 6. אופיר סופר התמודד ברשימת הליכוד במסגרת ההסכם).

בבחירות סבב ה' הפריימריז רק קלקלו ויצרו רשימה פחות מגוונת ויותר חרד"לית (קודם כל נבחרו ההארד-קור של תקומה, אחריהם שאר המכהנים ובסוף חרד"ל חדש):

בצלאל סמוטריץ'; אופיר סופר; אורית סטרוק; שמחה רוטמן; מיכל וולדיגר; צבי סוכות.

(בצלאל שריין את אוהד טל והצריח את סוכות עם סולומון).

תגיד אתה, איך נוצר יותר גיוון - בסבב ד' או בסבב ה'?

ה. כפי שניתן לראות בכמה מפלגות, פריימריז זו שיטה שמועילה בעיקר לח"כים המכהנים.

בבית היהודי בפריימריז של תשע"ה נבחרו בדיוק אותם ח"כים שנבחרו בתשע"ג בסדר מעט שונה:

בתשע"ג - נפתלי בנט; ניסן סלומינסקי; איילת שקד; אורי אורבך; אבי וורצמן; מוטי יוגב.

בתשע"ה - נפתלי בנט; איילת שקד; אלי בן דהן (היה משוריין מטעם תקומה ועבר לבית היהודי); ניסן סלומינסקי; אורי אורבך; מוטי יוגב.

גם מתמודדים שהיה להם תקציב ושפכו ים כסף על קמפיין - נשארו בחוץ (למשל: אביחי בוארון).

כאמור, אותו דבר קרה בסבב ה' בצה"ד (סוכות הוא הראשון שלא היה ח"כ מכהן לפני כן).

גם במפלגת "הדמוקרטים" ניתן לראות שהפריימריז שרתו קודם כל את המכהנים.

בקיצור, אתה מתייחס בעיקר לחוויה שלך כמתפקד שהרגיש שיש חשיבות לאמירה שלו בקלפי וזו זכותך,

אבל העובדות מלמדות שפריימריז הוא לא מציאה גדולה. בסוף גם אתה - כמו כולם - הצבעת קודם כל בעיקר למכהנים, ועוד הרגשת שהצבעת באופן עצמאי וחופשי...

אבל אני לא מזדהה עם המסקנות

א. נזכרתי עכשיו, שיש בזה בעיה?

ב. אדרבה, עצם זה שזה הוראת שעה, זה גם לא נכון בעיני

ג. נו, מה זה קשור לגבי?

ד. המטרה היא לא גיוון. אגב, צבי סוכות הוא תוצר של הפריימריז הקודם. הוא לא היה יכול להכנס בדרך אחרת. חבר כנסת מעולה.

אדרבה, זה שהציבור נתן אמון בח"כים המכהנים אין בזה שום פסול.

זה שאביחי בוארון שפך כסף ולא נכנס, זה מעיד דווקא על נקודה טובה ביחס לאמינות הפריימריז.

נכון, החוויה שלי כמתפקד היא העיקרית פה, חוויה מדהימה, ממליץ לך לנסות.

עצם זה שהתפקדו קצת אנשים זה באמת אומר משהו לא כל כך טוב על הכיוון הכללי של הפלגה.

באמת, בבית היהודי בעידן הפריימריז היה רוח במפרשים של המפלגה הזאת ולכן הציבור נתן בה יותר אמון.

אתה מוזמן להקים מפלגה לפי הרצונות שלך ונראה כמה אנשים יתנו בה אמון. כך תוכל להמשיך לשחק בחוויות שלך.

כי יש עתיד לא מתנהלים על פי העמדות שלי.

אני מאמין שמאותה סיבה גם לך יש ביקורת על יש עתיד ועל הערבים ועל הדמוקרטים ועל כל מי שרואה את המציאות בצורה שונה

ברור שהביקורת שלי תהיה ביחס לעמדות שלי.

אני לא יכול להתייחס על פי עמדות של מישהו אחר

גם אם יש ביטויים שערוריתיים ביחס לפיגוע ולאוכ' המתיישבים ביו"ש, זה מיעוט קטן. 10 מנדטים מתוך 120. זה לא מספיק כדי לגרש יהודים. השינוי מאז הגירוש הוא שאת הגירוש מפלגת הימין הגדולה עשתה, היום יש שוליים סהרוריים, שגם אם יש להם כוח לא מבוטל, הוא לא עד כדי כך יכול להשפיע.

כן מסכים שהם יכולים לבטל ב5 דקות את ההישגים של סמוטריץ' והממשלה בהתיישבות, אבל מפה ועד לפנות ישובים יש עוד דרך ארוכה.

כמו כן, ככל שהשנים עוברות יש פחות ופחות לגטימציה ציבורית לגרש יהודים מביתם. מההיבט הזה, נראה שהימין למד לקח ויישם את מדיניות ההסברה כפי שהסברת יפה.

חוץ מזה, בעיני הנושא המרכזי זה המערכה הבינלאומית מול איראן ושלוחותיה ולצערנו, אולי בקרוב, גם מול טורקיה. ההתיישבות חשובה מאוד, אבל היא לא נושא היחיד.

מה שאת טוען, זה ה'עלה תאנה' של בנט ושות', כביכול אין באמת 'שמאל', אין באמת פינויים, "אחרי השבעה באוקטובר..." וכו' - זו אחיזת עיניים מוחלטת. הסכנה כאן והיא ברמת שכפר סבא ח"ו תראה כמו כפר עזה.

נכון שאת הגירוש הובילה המפלגה הגדולה, אבל את אסון אוסלו, אם כל חטאת, שהגירוש הוא במידה רבה תוצאה שלו, גררה המפלגה הקטנה.

'מרצ' רצו אז עם הססמה "יומרץ רבין" והצליחו. הרעיון של הסכם עם עראפת, לא עלה על דעת מפלגת העבודה ומצביעה, אפילו במרצ לא אמרו זאת בפירוש - להפגש עם אנשי אש"ף היה עבירה על החוק. בכל זאת, כגורם השני שהממשלה תלויה בו (ובעזרת כמה חפרפרות ממפלגת העבודה) משכו את רבין ופרס להסכם הרצחני הזה.

כרגע, הדמוקרטים מדברים על ההזיה הזאת בפירוש, אבל גם בנט ואייזנקוט מדברים על חיזוק הרשות והפקרת שטחי A וB לידי 'האוטונומיה הפלסטינית'. נוסיף לזה את התלות המוחלטת שלהם בערבים, כמו שרע"מ אמרו - מבצע בעזה יצא לפועל רק אחרי שהממשלה נפלה.

מי שמנמיך את פעמוני האזהרה - עלול להיות אחראי לאסון!

גם הגירוש לא היה תוצאה של מחשבת שמאל מדיני, החשיבה של אריק שרון היתה שגויה אך לא היתה שמאל בשום אופן. לכן גם החשיבה של בנט ואיזנקוט גם אם היא שגויה, היא לא שמאל.

ומה שאמרת על ימי אוסלו - זה בדיוק ההבדל. אז היתה לגטימציה מאוד גבוהה ציבורית, למרות שאש"ף היה ארגון טרור, אנשים מאוד הוקסמו מרעיון השלום, לכן זה גם תפס וצבר תאוצה.

לא אמרתי להיות שאננים מרעיונות רעים, אמרתי רק שהיום אין כמעט שמאל מדיני. זה לא אומר שצריך להיות שאננים. אדרבה, יש רעיונות שאולי בהיבטים מסויים הם יותר הרסניים ובאמת צריך להזהר מהם.

נגד כל מה שרבין נבחר בשמו ובשביל להעביר את שלב א' קנו את ש"ס בהרבה כסף (שולמית אלוני שהיתה אנטי-דתית רדיקאלית הבהירה שבשביל השלום היא מוכנה ללבוש שטריימעל), בשביל להעביר את שלב ב', שיחדו את נעלבי צומת - גונן שגב (לימים נתפס על סחר בסמים ולעוד ימים - על ריגול לטובת אירן) ואלכס מיצובישי גודפרב.

רבין טען שהבחירות לעיריות שיוכיחו שהעם איתם - ונציגי העבודה הפסידו לליכוד בכמעט כל המוקדים. כל המדדים הוכיחו שהם הולכים להפסיד ובגדול בבחירות הכלליות.

ואז הגיע רצח רבין. אינני יודע האם הפושע המתועב שהתגאה בביצועו באמת ביצע - אני יודע שהרצח שירת רק את השמאל. הרצח נוצל תודעתית לאמץ את אוסלו וגם נתניהו שניצח בפרומיל, זה אחרי שהוא נכנע לאוסלו.

הדיון האקדמאי האם תיאורתית יש היום 'שמאל מדיני' במלא מובן הביטוי, ממש לא חשוב. מה שחשוב זה שאם תקום מחדש ממשלת עבאס-ליברמן-אייזנקוט-בנט, היא תחזור למדיניות אוסלו. זה יהיה אסון.

"חיילינו נמצאים באזור סכסוך כלשהו, בין אם מדובר בעזה או דרום לבנון ומדי פעם נפגעים? יאללה, בואו ונברח כדי שלא ייפגעו". ברור שמדובר בקונספציה שמאלנית מובהקת שאומצה בחלקה על ידי הימין.

נניח שטראמפ מאמץ את יוזמת השלום של סעודיה וכופה אותה על ראש ממשלת ישראל הבא. אם יקראו לו ביבי, הוא ינסה למרוח זמן, להתנגד בקטנה וכד'. אם יקראו לו איזנקוט, הוא יתפתה לקבל פרס נובל לשלום. בדרך הוא יזכה לחיבוק ענק של התקשורת בארץ ובחו"ל, יקבל תמיכה מ"יש עתיד", "הדמוקרטים", ואולי אף מ"ישראל ביתנו" והמפלגות החרדיות. גם בנט האופורטוניסט לא יהסס להושיט אצבע. התנתקות נוספת, כשמאחוריה מכתבים נלהבים של אנשי רוח ודגנרלים כמו איזנקוט עצמו, תהיה עניין של זמן.

זה היה באוסלו ובהתנתקות. פעם שלישית גלידה בהכשר בד"צ בית יוסף.

‏‏16‏ רגשות‏ · ‏‏12‏ תגובות‏ | התנתקות ביו"ש. 2 מהיר 2 עצבני | Yotam Zimri

איתמר איתם: תקשיבו לשמאל, הם רציניים

מי שיצר אותה מתחרט על זה ואמר שהיא לא יכולה לשמש כאנציקלופדיה