אני מוצא את עצמי שוב ושוב תוהה האם דווקא אותה שיחת טלפון של גיל-עד שער למשטרה - היא היא שחרצה את גורלם של הנערים?
אני פשוט מנסה לחשוב כמו מחבל:
בהנחה שהתוכנית הראשונית היא לחטוף נעריםולהתחבא איתם ולדרוש כופר - שחרור אסירים. אני חוטף את הנערים, וואלה, טב ויפה, אני ממהר לכיוון המסתור. לפתע אני רואה שאחד הנערים מתקשר ולוחש "חטפו אותי" - או אפילו לא רואה מה אמר, אבל מניח שהא מזעיק עזרה. אני מחבל למוד ניסיונות ויודע את העוצמה והכוח של הצבא - כל התוכנית שלי הייתה מבוססת על זה שיקחו כמה שעות לפחות עד שיגלו על החטיפה - וכעת אני בפאניקה בגלל שהנער התקשר, ואני בטוח שתוך מקסימום רבע שעה חצי מהצבא דולק אחרי, מחסומים וכו'. אז אני משנה תוכניות - אני רוצח את שלושת הנערים, ממהר לקבור אותם בשדה סמוך, ממשיך לנוס עם המכונית לכפר קרוב, שם נוטש אותה תוך כדי שאני שורף אותה, ונמלט עם צוות המילוט שהוכן מראש.
למה לרצוח אותם ולא לברוח יחד איתם מהר? כי אני יודע ששלושה נערים יעכבו אותי, ולהתחבא איתם תוך חצי שעה-שעה גג, יהיה מאוד מאוד קשה, וכאשר איזור החיפושים מצומצם כל כך - יעלו עלי די מהר - ולכן אני מעדיף להיפטר מהם בידיעה שלהתחבא לבד יהיה לי קל יותר, ו"על הדרך" הרווחתי מוות של שלושה נערים יהודים.


ככה אני מצליח לדמיין את זה. ייתכן כמובן שהכל בלי שום קשר ומלכתחילה הם התכוונו רק לרצוח אותם ולא לחטוף - אבל מצמררת אותי המחשבה שאולי דווקא פעולת התעוזה של הנער החטוף - היא, אולי, מה שחרץ את גורל שלושתם 
ה' ייקום דמם!!!