"ואיזו היא מלחמת מצוה--זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מצר שבא עליהם." (רמבם הלכות מלכים פרק ה' הלכה א'.)
בפרק ו' כתוב ו במה דברים אמורים, במלחמת הרשות, שהיא עם שאר האומות. אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו, אין מניחין מהם נשמה: שנאמר "כן תעשה לכל הערים . . . רק, מערי העמים . . . לא תחייה, כל נשמה" (דברים כ,טו-טז), וכן הוא אומר בעמלק "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה,יט).
נכון, "עזרת ישראל מיד צר" לא מוזכר כאן אבל,
א. "כתוב במלחמת , שהיא עם שאר אומות העולם" כלומר, יכולה להיות מלחמת הרשות עם שבעה עממים (לדוג' אם עזבו את הארץ והמלך רוצה להרחיב גבול ישראל) וגם בה מצווה לא להחיות כל נשמה. ואפשר ללמוד כאן שגם מלחמת מצווה.
ב. בגלל שלא מוזכר כאן עזרת ישראל מיד צר, אפשר להסתכל בתנ"ך מה עשו אבותינו במלחמת מצווה ומה היו צריכים לעשות:
כשלא עשו זאת, זה היה להם לרועץ. כמו שכתוב על חזקיהו המלך "הוא הכה את פלשתים עד עזה ואת גבוליה ממגדל נוצרים עד עיר מבצר" (מלכים ב' י"ח) ובאמת מאז לא שמענו על פלשתים.
כך מצינו שאלישע ניבא ליהואש מלך ישראל שכך היה צריך לעשות לו היה מכה חמש או שש פעמים.
"ויקצוף עליו איש האלוהים ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה
ועתה שלוש פעמים תכה את ארם" (מלכים ב' י"ג י"ט)
וכן עשה דוד המלך לבני עמון. "ואת העם אשר בה הוציא וישם במגירה ובחריצי הברזל ובמגזרת הברזל והעביר אותם במלבן וכן יעשה לכל ערי בני עמון וישב דוד וכל העם ירושלם" (שמואל ב י"ב ל"א.)
לגבי האורים והתומים, יכולה להיות הוראת שעה שלא להלחם, אבל כשה' לא אומר זאת, הציווי הוא להלחם.
