לחנך את בני להתגייס לקרבי
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
לחנך את בני להתגייס לקרבי
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
אלוף פיקוד מרכז, והרמטכ"ל שניכם שמלאנים שהנשים שלהם בנשות ווטש.
הצבא כגוף, לשניה לא חושב על להתנצל על מעשיו ולכן הוא עומד מאחורי מעשי הטפשות שלו בגאון.
"המפקד אני לא יכול להתגייס, יש לי קלסטרופוביה המפקד, יש לי כאב גב המפקד"
בקיצור אם חשבתם להתגייס אז לא לפני פקודה מפורשת של שינוי נהלי פתיחה באש
היא האמירה ששלחה אותנו למשרפות (בפלסטינה היו ערבים ברברים והי טוב יותר להשאר בין ה"גויים הגדורים בנימוסים של אירופה")
אני חושב שצריך לראות מה המצב שאילו שואפים ולנסות להגיע לשם
יש לי מספא הנחות יסוד שאומנם נתנות לדיון אבל אנסה להציג אום כטן (זה יהיה יותר קצר מאלי סדן, למי שלא קרא את החוברת אז זה בערך 30 דברים שהוא לא יכול להוכיח אז הם הנחות יסוד)
מוסכם עלינו שהמצב לא תקין
מוסכם עלינו לאיזה כיוון צריך לשנות
מוסכם עלינו שהפיקוד הצבאי אינו התאבדותי (גם אם הוא לא לגמרי ראלי)
ומוסכם עלינו שצריך שנתגייס כדי שהצבא יוכל להמשיך ולתפקד
הנחה ג היא כי אחרת אין תועלת בלהתגייס וד כי אחרת אין סיבה (יש משנה ברורה בסימן שכ"ט שמבהיר שחובת ההתגיסות היא כי אחרת הגויים יהרגו אותנו אבל אם לא כן הרי שלא הינו אמורים להתגייס ואפילו ששם מדובר בצבאות של גויים אני לצערי לא רואה הבדל)
אם כן הרי שהטענה שלי היא נכונה אם אנו לא נתגייס כל עוד הצבא לא נלחם באויבנו (טוהר הנשק) מצד אחד, ואילו מהצד השני הוא לא נאמן לנו (הוא הורס גבעות כל הזמן) - על מפקדי הצבא תיפול החובה להחליט אם הנחה ד נכונה או לא אם לא הרי שיש בעיה הלכתית אמיתית להתגייס ואם היא נכונה הרי שבהתאם להנחה ג הרי שהצבא יכרות עימנו ברית
אבל גם לחטוף את המכות (למות על טוהר הנשק) וגם לאכול את דגים הסרוחים (להקדיש שלוש שנים) וגם להיות מגורש מהעיר (או מהגבעה) זה כבר לא בשבילי
ותסכל בתגובתי לנולאית ותראה שלא זו כוונתי
אנחנו באמצע בירור. בירור לאומי.
ולדעתי כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה.
ומה גם שבינתיים, לאט וביסודיות, נבנית שדרת פיקוד אמונית שלהערכתי תיתן את אותותיה ותזכה להוביל די בקרוב. רואים את התהליך הזה בעיניים. העם עצמו יפנה אל האנשים הטובים הללו בבקשה שינהיגו אותו.
אם כולנו נתנער מן המשימה, לא יהיה מי שיחליף בבוא היום את ההנהגה הכושלת.
אבל כנראה שהעיקר ביבי.
אפשר לארגן לו מפץ משלו או לחילופין לבחוש במבנה הפנימי של הבית היהודי. כל האמצעים כשרים.
אבל בניגוד אל א' שמנהל את סדר יומה של המדינה בכפוף לעצת מומחים מבפנים, ולחצים מדיניים מבחוץ. ב' חי ונושם סקרים, והנסקרים מטבעם אינם נחשפים לסודות מדינה. בקיצור ב' מבלבל את המוח... זהו מפלטו האחרון של מי שחולם לקחת תנועה שבסיסה אמוני ולהפוך אותה לאחות ליאיר לפיד אבל בלי הבלורית.
ובבקשה, אם אתה רוצה שיוגב ושטבון יהיו ראשונים - תנסה לשכנע את כל המתפקדים בפעם הבאה, ולשכנע לפחות אחד מהשניים שיתמודד על המנהיגות - ויבחן את כוחו אל מול בנט או כל אחד אחר. אחרי הכל זוהי מפלגה דמוקרטית שהנבחרי ציבור בה נבחרים על ידי מתפקדיה - מה שהמתפקדים יחליטו זה מה שיהיה. אם המתפקדים יחליטו שוב שבנט יהיה ראש המפלגה, וששקד, נניח, תהיה מספר 2 או 3 - הרי שזה ההחלטה של המתפקדים, ולך נשאר רק להחליט אם לאחר מכן בבחירות תבחר במפלגה הזאת או במפלגה אחרת. אף אחד לא יכפה אותך למי לבחור - זה חשאי ופרטי.
בס"ד
אני צופה עכשיו בח"כ מוטי יוגב בראיון לתוכנית 'בתשע' בערוץ 20 ואני מתפלא ממנו לחלוטין.
מה שהוא מצהיר שם נשמע כאילו זה יוצא מהפה של זהבה גלאון, ואני אומר את זה בכאב.
יוגב אומר שם דברים שעל ידו בנט הוא לא פחות מהרב כהנא - וכל האולפן שם יוצא נגדו.
ואני לא צריך להזכיר פה את דעתי על יוגב, שהוא דווקא מהאלה שאני יותר אוהב בכנסת.
לפחות עד היום, מה יקרה אחרי הראיון זה כבר תלוי בו.
אבל את האמת-
זה גם לא כ"כ רחוק מהדעות שלך, יקוט.
אז אולי בשבילך הוא כן טוב.
בס"ד
אבל הדעת גדולים הזאת שינתה את דעתה אחרי פחות משעתיים, וזה מה שהוא מפרסם בשעות האחרונות:
"משחידש החמאס שוב את האש, האחריות הלאומית מחייבת, לשוב ולהכות בו ללא רחם.
עד יצעק ויבקש הפסקת אש".
"קצת" סותר את הדברים שהוא אמר בערוץ 20.
לא ידעתי שיש 2 אנשים בכנסת שקוראים להם מוטי יוגב,
הערב התחדש לי שכנראה שכן.
נראה אם הוא יתן לי תשובה לשאלתי בנושא הזה.
במידה וכן, בלנ"ד אפרסם גם פה.
ובקוים כלליים יש לי אמפתיה למי שמגבש את עמדותיו על פי נתונים אמפיריים. בכלל זה גם אם דעותיו שונות משלי. לגבי ח"כ יוגב, קצין קרבי בכיר בדימוס, חזקה עליו שיש לו מקורות אמינים הן בתוך הצבא והן מחוצה לו.
דבריו על פי המיוחס לו עולים בקנה אחד עם סיסמה שפגשתי באחת הטרמפיאדות: "חייל על תעלה על טרמפ שאינך יודע איך תרד ממנו.
בס"ד
אומנם הוא חבר בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת, אבל גם הם מתלוננים שם שמעלימים מהם כל מיני פרטים חשובים, ולא רק מהח"כ הפשוט אלא גם משהשרים עצמם שלא מקבלים די דיווחים בישיבת הממשלה. אומנם הם לא מצפים לקבל את החלטות, כי בדיוק לשם כך יש את הקבינט, אבל כן שיהיו מעורבים יותר בנעשה מסביב.
כך שאני לא כ"כ בטוח לגבי רמת הידע של יוגב, גם אם ההיסטוריה שלו.
לגבי הסיסמה שלך -
גם יוגב, גם לפיד, ובעצם מי לא, מודים שהמערכה הבאה היא קרובה מתמיד.
במקודם ובמאוחר נאלץ לעשות את זה, ועדיף כמה שיותר מוקדם בשביל למנוע נזק הרבה יותר גדול בעתיד.
כיום אנחנו יודעים שב"ה רוב המנהרות הרוסות, הטילים מעטים יותר והכוח שלהם ירד, לכן זה הזמן להיכנס בהם.
הייחס הבין לאומי לא ישתנה לא מחר ולא בעוד חצי שנה-שנה שהם יחזרו לירות עלינו - העולם תמיד יהיה נגדנו ולא יתמוך בלחימה שלנו.
לכן, כאמור, מוטב לסיים עם זה עכשיו אחת ולתמיד ולא לתת לחמאס ולשאר ארגוני הטרור ברצועה להתחמש מחדש ולהתארגן ללחימה קשה יותר.
מלחמה עכשיו תציל חיים של מלחמה לאחר מכן.
מצד שני, נתניהו כמו כל פוליטיקאי רודף פרסומת היה מת להצדיע לשיירת טנקים שיוצאת מעזה במסע נצחון, אלא שמסתבר שהוא יודע מה ששנינו לא יודעים, וכמונו כל הישראלים, ימין ושמאל, פרט לשותפי סוד.
זאת כל הדוקטרינה המנהיגותית על רגל אחת.
בס"ד
מהיום הראשון של הלחימה היה לנתניהו ברור שהמטרה שלו היא להגיע להפסקת אש.
גם הכניסה הקרקעית הייתה רק לשם פגיעה במנהרות וברגע שסיימו איתן יצאו החוצה ולא נשארו בפנים העוד שניה אחת.
אני מסכים איתך שביבי היה ונשאר נחוש לאורך כל המבצע....
להגיע להפסקת אש, והוא אכן עומד בזה בגבורה יתרה ומצליח בזה מאוד.
אגב, לגבי המנהרות -
מסתבר שבישראל ידעו כבר תקופה ארוכה עליהם ולא פעלו נגדם.
אם לא היה את המבצע הזה מי יודע מתי ביבי היה מתעורר לפעול להשמדת המנהרות.
אז זה דוגמה למשהו שהוא ידע על קיומו - ו... פישל בגדול.
המנהרות אינן בהגדרת קזוס בלי (=עילה למלחמה), בעיניה של הקהיליה הבינלאומית. זה לא מוצא חן בעינינו, אך זאת המציאות. השמדת המנהרות היתה צריכה להשתלב איפוא עם מבצע צבאי שהעילה שלו "קבילה" בעיני העולם. ואכן עילת המבצע היתה רקטות על ישובים אזרחיים, ועל הדרך הושמדו המנהרות.
מיגור החמאס היה צריך לבוא כפעולה מתגלגלת, אבל זהו שהצבא לא יכול. למה ? ככה!
בכל מלחמות ישראל שעט הצבא קדימה, ואחר כך הממשלה אישרה בדיעבד. זה נתון שאפשר לבדוק.
ובמחילה, אני לא מאמין לכל אותם "קצינים בכירים" עלומי שם, כאילו הפיקוד העליון עצר אותם.
בס"ד
"הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" - זה לא אני אומר, זאת התורה שאומרת.
הבעיה שלנו היא שאנחנו מחשיבים יותר מידי את העולם ולא מבינים שהעולם תמיד יהיה נגדנו - גם אם נפנה את כל הארץ.
מה שצריך להעסיק אותנו זה לא העולם אלא הביטחון של עם ישראל. העולם יכול לקפוץ בזיגזג, זה לא צריך להיות על הגב של תושבי הדרום ושאר אזרחי ישראל.
אני לא רוצה לתאר לעצמי מה היה קורה בראש השנה כשהתוכניות של הערבים היו מתממשות ח"ו והם היו תוקפים את הקיבוצים ויישובים יהודים. אני לא רוצה לחשוב על כמות ההרוגים והחטופים שהיו יוצאים מפעולה שכזאת - תוצאות הרבה הרבה יותר קשות ממה שיצאו מהמבצע האחרון.
אז בסופו של דבר אנחנו צריכים להודות על חמאס שהם ירו עלינו טילים, כי רק כך מטפלים בבעיות.
לבד אנחנו לא יכולים להגן עלינו? רק אם הם יורים עלינו? רק אם הם מרביצים לנו אנחנו מטפלים בבעיות?
וגם עכשיו לא מטפלים כמו שצריך. אבל תודה לחמאס.
ואני עדיין לא מבין למה הצבא לא יכול?
הדבר היחיד שמונע ממנו זה מקבלי ההחלטות.
דיברתי אתמול עם חייל מילואים שמשרת עכשיו באזור שבו אני גר והוא אמר לי שכובלים להם את הידיים מול ההתפרעויות של הערבים ולא נותנים להם לעשות את העבודה, למזלנו הם סרבו פקודה כמה וכמה פעמים ופעלו בניגוד לפקודות על מנת להגן עלי, על שכני ועל עם ישראל כולו. הסיפור הזה מצטרף לסיפורים נוספים מהאזור לדוגמה שזרקו אבנים על רכבים והיו שם נזקים אך הצבא קיבל פקודה לא להתערב.
לצערנו מי שמונע מצה"ל להפגין את כוחותיו אלו נותני הפקודות.
זאת הסיבה היחידה שבגלל הצבא לא יכול לפעול כמו שצריך.
ואני עדיין יותר מאמין למפקדים ולחברים שלי שמשרתים בשטח מאשר לפוליטקאים שאצלם שקרים זה עניין יום-יומי.
בס"ד
פחות משעתיים לאחר מכן כבר נאמרה ההתבטאות הבאה:
בס"ד
"לא כעת הזמן להכנס בחמאס מכמה סיבות:
אחת היא שצריך שזה יהיה רצון לאומי והסכמה לאומית שעושים את המערכה הכל כך קשה הזאת שכוללת הכרעת החמאס בעזה, זה לא הוגדר בתוכנית האסטרטגית וזה לא הרצון הלאומי כרגע. אני מניח שאם החמאס יעמיד אותנו בעוד כמה מבחנים, נאלץ להגיע לשם והנהגת ישראל מסוגלת לכך, הפיקוד הצבאי מסוגל לכך, חטיבות הלוחמים וודאי הוכיחו שהם מסוגלות לכך ואם נאלץ לזה אם החמאס יפתח שוב באש נדע כנראה לתת לו עוד מכה אפיים גם אם זה היה רק בשלבים וגם אם נדרש להכניע אותו".
מדבריו נשמע שגם הוא לא בעד לצאת למלחמה כרגע מכל מיני סיבות שזה לא רצון של עם, ואין תמיכה.
ובמידה והם כן ימשיכו אז לאט לאט נחזיר להם בשלבים.
מה שכן הוא אומר בניגוד אליך זה שישראל ערוכה ומסוגלת אם היא תרצה בעתיד לפגוע בחמאס ויש לה את הכוח הזה. וכמו שאמרת (ואני שוב מצטט): "ח"כ יוגב, קצין קרבי בכיר בדימוס, חזקה עליו שיש לו מקורות אמינים הן בתוך הצבא והן מחוצה לו".
למרות שאני עדיין ממש לא מסכים עם יוגב, אבל זה בשבילך, לא בשבילי.
ואומנם רק אחד אמר את זה, אבל יש שם הסכמה של האולפן.
אז נכון, יש פשלות, יש טעויות בצבא עצמו. אבל הוא מגן על א"י. תחשבו מה היה פה בלי צבא?!?!
כולנו היינו מתים. חסר לנו סביבנו אויבים שירצחו אותנו ברגע שיוכלו?!
הצבא, והמודיעין שמסכל 27 ניסיונות חטיפה בחודש, ועוד מלא פיגועים.
וקבלת החלטות זה קשור בכלל למדינה, לא לצבא.
ובקשר למדינה - מה אתם רוצים שהם יעשו?!
יכנסו לעזה ויכבשו את כולה?! עקרונית זה הפיתרון. אבל גם אז - לא יהיה שקט. פשוט נעביר תמערכה לסוג אחר של מערכה, של פיגועים בעזה בחיילי צהל שנמצאים שם \ המתישבים שיגיעו.
נגד טילים יש כיפת ברזל, נגד פיגועים אין.
ולא התחלתי לדבר על היחס הבינלאומי שנקבל אם נעשה את זה, ועל האחריות לכל הערבים שבעזה - אי אפשר להעיף אותם לים, למרות שכולנו נשמח מאוד לעשות את זה.
ואפשר לזלזל הרבה בעולם, אבל - אם יעשו עלינו חרם הכלכלה פה תיקרוס. אם ארה"ב תחליט שהיא נגדנו ולא תתן לנו כסף קופת המדינה תעמוד במשבר חמור.
אז מה האופציה השניה?!
להילחם, ולנסות לגרום להם למכה קשה שהמערכה הבאה תיהיה עוד הכי הרבה זמן שאפשר.
מיטוט החמאס זה לא אופציה כי אז גם ירו עלינו וגם לא יהיה אל מי לפנות כי לא תיהיה כתובת אחת לכל הירי.
זה לא כ"כ פשוט.
אני בעד לחבוש את עזה, למרות הכל, אבל תבינו שזה מסובך מאוד, ואני מאמינה שיש עוד שיקולים שאני לא יודעת עליהם.
זה לא כ"כ פשוט.
ולביבי מגיע כל הכבוד ענק על המלחמה האחרונה, גם אם יש כמה דברים שאני חולקת עליו מנקודת הריאות שלי. אז מה.
הוא מנסה, הוא משתדל, הוא נמצא בלחץ עצום מבפנים ומבחוץ, הוא מנסה למצוא את הדרך הכי נכונה לפעול.
המצב בעזה מורכב. מורכב מאוד.
אף אחד מאיתנו לא היה רוצה להחליף את ביבי בחודשים האחרונים. מבטיחה לכם.
מגיע לו ישר כוח גדול.
לא לפני שמספר חלליה הגיע ל- 4500, ולא לפני שהרוצח סדאם חוסין הוצא להורג בתליה. ומה יצא להם מזה- כלום בריבוע. עכשו הם חוזרים להפציץ מהאויר, ולפגוע (בעיקר) באזרחים.
כי לארה"ב שמורה זכות וטו במועצת הבטחון, מה שלנו אין.
לו שמעו בקולי האדונים: בנט, ליברמן, ודנון, היו רוכשים כרטיס מנוי במנזר השתקנים.
הליכוד וגם בוחרי הליכוד. שלא לדבר על בוחרי המפלגות מימין לה. וגם כל משתתפי הסקרים האחרונים ותושבי עוטף עזה שמתפכחים מאשליה רק אחרי ששילמו וימשיכו לשלם מחיר אישי על האשליה שהיו שותפים לקידומה.
כל אלו כדאי שירכשו כרטיס מנוי במנזר השתקנים.
ולביבי תהיה שנת שלום וברכה.
ולענין הפצצות ארה"ב עירק - אין מקום להשוואה. א. אנחנו השכנים המיידיים של מדינת הטרור שהקמנו. ב. נכון. כשנחליט שכובשים את עזה, מוטב שנשכיל להחזיק בה בעצמנו ולא נעמיד עליה פלג פסאודו מתון.
אם נלך לשיטתך - גם כרטיס לאיים הקריביים אינו יקר מדי כדי להימלט מהבלגן שהשאיר אחריו השמאל. וביבי. כן ביבי באופן אישי. כמנהיג הימין יכול היה להישאר נאמן להבטחות שהבטיח לפני הבחירות לקדנציה השניה שלו לראשות הממשלה ולהסתייג חד וחלק מחזון שתי המדינות. במקום זאת הוא בחר להתכחש לבוחריו ולהגשים בעצמו את החזון המפוקפק הזה.
ביהירות האופיינית לו הוא גם הצביע בעד ההתנתקות.
ביבי יצטרך להתמודד עם מה שבישל.
ולגבי שקד וחוטובלי כבר כתבתי לך - מוטב לביבי ואנשיו שלא לבחוש בעניניה הפנימיים של הבית היהודי. לא על הדרך הזו תהיה תפארתם. גם אין פנאי לזה. כדאי להפנות את המשאבים להתמודדות אמיתית עם איום החמאס.
ולשאלת המחיר - הכל תלוי עד כמה ביבי מסוגל להיפרד ממשאלת הלב לכונן מדינה פלסטינית ולעמוד בלחץ הבינלאומי. יש דרכים נוספות מאשר אלף הרוגים. כל השאלה היא אם יש רצון והכי חשוב -אם יש אמונה בצדקת הדרך.
לקנות לכל העולם כרטיס מנוי למנזר השתקנים - אי אפשר.
לבחוש בעניניה הפנימיים של הבית היהודי - לא יצליח.
מה נשאר? להביא את בנט לפרק את הברית עם לפיד על סמך ההבטחה שלך שביבי יאמץ את בנט בשתי ידיים. ואם הוא לא מפרק את הברית עם לפיד, אתה אומר, בנט אינו מל"ו צדיקים.
טוב שלצידו של ביבי פועלים שועלי קרבות שנופלים ממנו רק במעט.
שאני קורא את הויכוח ביניכם
ולא הבנתי מה ההבדל ביניכם
על מה הויכוח
ואולי אתם בכלל מסכימים?
![]()
יקוט מעלה על נס את אי ההכרעה במלחמה. משתמש בזה ככלי לקדם את ביבי ולקעקע את הלגיטימציה של כל השחקנים הדומיננטיים האחרים ובעיקר של בנט.
ואני אומרת: לגיטימי לערער על אי המסוגלות של ביבי להכריע משום שהיא כולה תוצאה של אותה עמדה נפשית שהובילה אותנו למשבר הנוכחי.
זה בפשטות.
אבל מן ההגינות לצטט מתוך מה שכתבתי ולא מתוך דף המסרים של שקד ובנט.
ולגופו של עניין, הכלי המהותי שלנגד עיני הקבינט המדיני בטחוני פוליטי הוא צ.ה.ל. ולפי צ.ה.ל השתלטות צבאית על עזה תגבה מחיר X, שאינו סתם פרמטר מתמטי, אלא משהו שמאוד מפחיד, ועל כן שומה על הקבינט להחליט כן או לא !. לא זו בלבד, זה לא מחיר שנדרש תמורת ריבונות על השטח, ו/או שימור כוח ההרתעה, אם קיים מושג כזה, ולדעתי אינו קיים במזרח התיכון, ובפרט אצל הישמעאלים השהידים.
למיטב זיכרוני בנט הצביע בעד הפסקת אש, כי מלל ופטפוטים לתקשורת לחוד, ושמיעת הדברים מכלי ראשון, ויישומם בהצבעה- לחוד. בנט הגיבור בעיני עצמו אמור היה לשכנע את חבריו לקבינט לתמוך בעמדתו, או למצער להצביע נגד, ולהתפטר או לא, מה שלא עשה, וטוב שלא עשה. בנט אינו דוד, וביבי אינו גוליית, ולא שייך פה מסוגלות אישית להכריע את האוייב. אני פתוח וקשוב לכל עמדה לגיטימית, אך מנגד אני אלרגי לפופוליזם ולדמגוגיה זולה.
מאיר הר ציון האגדי יצא לפעולות תגמול עם רובה ביד... בנט אינו מאיר הר ציון. ברקורד שלו אכן ישנו פרק צבאי מפואר, אך מכל זאת הוא נותר עם לשונו הפוליטית הארוכה. הוא לא יצא לפעולת תגמול בעזה, עם או בלי שקד לצידו.
ועוד משהו, אני לא יודע איך יסתיים הסיבוב הנוכחי בעוטף עזה, ובעזה פנימה, אבל מה שבטוח שאם תשקוט הארץ למשך תקופה, אזי בנט עם דף המסרים שלו יזרקו לפח האשפה של הפוליטיקה הישראלית.
עוד עניין מהותי שעלה כאן הינו התבונה הפוליטית ברשימה אמונית בכנסת ישראל. מחד גישת פייגלין הגורסת השתלטות על הליכוד והפיכתו למפלגה אמונית, ומאידך גישת יוגב ושטבון הגורסת פנים אל פנים ולהתנחל בלבבות, אבל מתוך הבית פנימה עם מכנה משותף אמוני. על הצלע השלישית של המשולש התבייתה גישת שקד בנט שגורסת אקטיביזם ימני- רדיקלי- חילוני על פלטפורמה של מפלגה אמונית. בטווח הקצר זה מניב מחמאות בסקרים, ואילו לטווח הארוך לא יזיק להזכר במפלגת שינוי, וקדימה, ודומותיהן.
חבל שאין מצטרפים נוספים לדיון המרתק הזה.
ובנט לא חסין מפני ביקורת. ועדיין, הציבור שלו מפרש את היסוד הנפשי שבמעשיו אחרת ממך.
מצטער, זה היה מצחיק. כמה אובייקטיבי כבר אדם יכול להיות?
זה כמו שאני אגיד: אתה לא יכול להגיד מילה על נפתלי בנט, מסיבות אובייקטיביות.
למה שהטענה שלך על בנט תהיה יותר צודקת מהטענה שלי נגדך?
מה את מציעה? שנרשה לחמאס להקיז את דמנו מעט בכל פעם?
תושבי עוטף עזה מצביעים ברגליים.
כ"כ רוצים להודות - אנחנו לא מבינים הכל, המצב מורכב ותכלס - אנחנו די במצב מעפן, ואין לנו יותר מידי מה לעשות נגד זה, חוץ מלהעביר את מדינת ישראל לאוגנדה.
שיקבלו כסף ממדינת ישראל עכשיו???
ובכל זאת.
יום אחד (והיום שבו האייתולות יבינו שזה סופם עלול להיות היום הזה) זה עלול להתפרץ.
אבל לכאורה טיל עודה כברת דרך עד שהוא מגיע מאיראן לישראל. על הדרך מגיע מולו המיירט ומפיל אותו באיזשהו מקום.
אם הם יורים לכל שטח ישראל, זה יכול ליפול בכל מקום בטווח הזה, לכל אורך הדרך.
צריך לבדוק במפה אם מכה היא בדרך (עד כמה שזכור לי, אל-מדינה יותר דרומית מישראל).
בכל מקרה אם זה מעניין אולי אשאל בהזדמנות את ידידיי מומחי הטילים..
גם מכה וגם מדינה מאוד דרומיות.
לא נורא, מה שלא יעשו השיעים - יעשה המהדי שלנו, "כי יום נקם בליבי".
להרוס את מוסדותיו, אלא לתקנם שיכירו בכך שהאמת היא רק אצל עם ישראל.
הרב קוק טוען שעם ישראל יעלה ויזכך את הדתות ולא בהכרח יגרום לכלייתם.
איך אומר הרב שרקי ? לעתיד לבוא מגיעים האומות אל המשיח,ומניחים על הדלפק את הדתות שלהם, והוא כבר יתקן אותם. יסיר מהדתות את החלקים הרעים , ישפץ וישאיר את החלקים הטובים
אבל זה נכון שהמדינה תתקן על חשבון מס רכוש.
נתניהו קורץ מחומר של מנהיגים נועזים, ואת זה לא יקחו ממנו.
לצד זה יאמר שחיסול ראשי הטרור היא מכה קלה בכנף של הטרור.
נאסראללה חוסל וחיזבללה עדיין בועט.
סינוואר חוסל וחמאס עדיין בועט.
חמינאי חוסל ובתוך יום ימונה לו מחליף זמני צעיר יותר, וקיצוני יותר.
ההערכה שההמונים יצאו לרחובות עם הוודע דבר חיסולו- לא התבדתה.
ואין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים
חמאס עדין פועל מכח האנרציה של המלחמה
חזבאללה לא מתקרב למה שהיה פעם
ובאיראן הכל יתפרק שם גם המחליף שלו לא יחזיק מעמד
כמעט חצי יובל אירן בנו אותו בשביל הרגע הזה. כל השנים שהתלבטו על תקיפה באירן, אחד החסמים היה שגם אם יש לנו מספיק מטוסים לגל ראשון, רגע אחרי כל המטוסים ישועבדו למלחמה שבהכרח תיפתח מלבנון.
כמעט שנה וחצי שחיזבאלה מפרפר, צה"ל תוקף אותו יום יום והוא לא מעז להגיב. בעם כלביא הם הסתפקו בהודעות לתקשורת וכעת חיסלנו את מנהיג אירן ונם שלחו כטב"מ אחד.
לגבי אירן, העולם שותק, אבל בעוד שבוע אירופה תתהפך עלינו בהכוונת קפלן שר"י
לגבי חמאס העניין יותר מורכב. ההחלטה האסטרטגית של ממשלת ישראל (בעקבות לחץ ציבורי כבד מאוד ובכל זאת מי שהוא הממשלה הסמכות והאריות אצלו) היתה להחזיר את החטופים, למרות שזה אמר להשאיר את חמאס כשאנחנו מסובכים בין-לאומית עם היכולת להפר זאת.
אני עדיין מתפלל ומקווה שנתניהו ינצל אחת מאין ספור ההפרות של חמאס ויכריז על חזרה ללחימה עד חיסול החמאס. בנתיים לא נראה שזה המהלך שהוא מתכנן. (הלוואי שזה עוד תרגיל הטעיה. מי יודע)
לפי מה שאני מבין יש המון הגירה של עזתים לחול מסיבות רפואיות וכל מיני
אבל זה לא מספיק אנחנו צריכים שיהגרו בכמויות מסחריות אחרת הם מולידים יותר מאלה שעוזבים
מקווה שיפולו עליהם איזה כמה טילים איראניים שם בחוץ שנמצאים בו כל הפליטים
לכל היותר יתנהל כתנועה רעיונית, שלא בדיוק מחובבי ציון...
לגבי חמאס, יותר משהוא פרוקסי של אירן, הוא פרוקסי של קטאר, החברה של משפחת טראמפ. נתניהו מבין את זה יותר טוב מכולנו, וידיו כבולות באמת.
בפגישתו האחרונה עם טראמפ הושגו הבנות לגבי האיום האירני, אבל באשר להמשך הטיפול בחאמס הוא יצא מהפגישה בלא כלום.
אני לא אומר זאת כרגע ממקום מאשים, היתה כאן בחירה קשה בין שתי חלופות שכל אחת מהם היא חשובה מצד עצמה, אך עם מחיר כבד בצידה.
לדעתי (וכנראה לדעת רוב חברי הפורום) זאת היתה האופציה הלא נכונה, אבל קשה להכחיש שהאווירה הציבורית נטתה אליה. אבל זו היתה הבחירה של נתניהו.
עם כניסתו לתפקיד טראמפ הודיע לחמאס שאנחנו יכולים לפתוח עליהם את שערי הגיהנום, הוא גם דיבר על הגירת עזתים. אם היינו פותחים עליהם את שערי הגיהנום - טראמפ היה תומך לחלוטין.
נתניהו העדיף עסקת חטופים. גם כשחודשה הלחימה (מרכבות גדעון א וב) היא היתה כולה מכוונת ללחץ עד שחמאס יסכים לעסקה (ממליץ לחפש את הפרקים של עקיבא ביגמן על המבצעים).
טראמפ, שכפי שרואים שוב ושוב מתואם איתו בכל פסיק (וכל הטענות על 'פערים' הם רק הצגות לתקשורת שכל מיני קונים שוב ושוב את אותה 'סחורה'), נתן לנתניהו בדיוק את מה שהוא רצה.
מה לעשות שחמאס אינם טפשים ואפילו שהם נאלצו לוותר על רוב דרישותיהם, שבזמן ביידן הם לא העלו על דעתם, אבל בהחלט שמרו על הישרדותם. כעת זה ההסכם שנתניהו רצה וטראמפ ערב לו.
לבוא לערב שאתה גררת לסיפור בתלונות - זו עזות מצח.
(חשוב להדגיש, נתניהו עצמו לא בא בתלונות. אני משוכנע שהוא רוצה תיאורתית בהשמדת חמאס, אבל לא באמת רוצה בכיבוש וישוב הרצועה. רק חסידיו, שמנסים להאמין בו יותר ממה שהוא מאמין בעצמו - מספרים לעצמם שטראמפ הוא הבעיה).
עמדת נתניהו מהרגע הראשון היתה לפרק את חמאס ולהחליפו בממשל צבאי ישראל, אלא שהוא נתקל בשני מחסומים לא פשוטים:
א. היהודונים של טראמפ הוזהרו מפני ההשלכות הכלכליות שיהיו עליהם אם חמאס תחת הגדרת כיסוי חדשה: "ממשלת טכנוקרטים" יחדל מלהיות סוס טרויאני של קטאר בחצר האחורית של ישראל. טראמפ אכן מקשיב לנתניהו, אבל על היהודונים שלו הוא סומך יותר.
ב. צמרת צה"ל, כאיש אחד, הטילה וטו על עצם הרעיון להחיל ממשל צבאי על עזה.
בנסיבות האמורות בחר נתניהו להשהות את הכרעת חמאס, וללכת בכל הכח על שחרור כל החטופים, וכך היה. וכמאמר השקלישאה: מוטב ציפור אחת ביד, וכו'
בתוך כך זימן את עצמו נתניהו לפגישה נוספת עם טראמפ שבה עלתה תכנית מגירה למוטט את משטר האייטולות, אולי כחלופה לפירוק חמאס שתקוע כאמור.
במאמר מוסגר יאמר שטראמפ נעתר, כי ליהודונים שלו אין אינטרסים כלכליים באירן- לכאורה.
סוף דבר, דוקטרינת נתניהו גורסת שאם משהו תקוע, זה הזמן ללכת על משהו גדול אחר. כך למשל הסכמי אברהם יצאו לדרך במקום תכנית המאה של טראמפ ש"חברים טובים" טרפדו.
אי אפשר להאשים את טראמפ, במה שלא הוכרז כמטרה רשמית ולא כהוראה לצבא, עוד בזמן ביידן.
טראמפ אפשר לפתוח על עזה את שערי הגיהנום ולתת לתושביה להגר. נתניהו המהם, אבל מנהלת ההגירה לא הוקמה עד רגע זה (זה עניין פנים ישראלי, לא תלוי באנשי טראמפ בכלל) ובמקום שערי הגיהנום, הפעילו לחצים כשכל הזמן היה ברור שהמטרה היא עסקת חטופים במחירים יחסית סבירים.
זה מה שנתניהו רצה וזה מה שהוא קיבל.
הסדר הוא תמיד הפוך וטוב שכך.
גורמי הבטחון עוקבים אחרי פצצות מתקתקות, וכשסוגרים על מישהו, מבקשים אישור מראש הממשלה, שמאשר או לא מאשר לפי העניין, ולפי שיקול דעתו.
כך גם לגבי כיבוש עזה, ראש הממשלה הציע בחדרים סגורים להערך לביצוע, ושמע את ששמע, אז הוא נסוג.
כבר חוסל ראש סיעת חיזבאלה בפרלמנט. משום מה ל'מדיניים' מהפרלמנט נתנו חסינות בסיבוב של לפני שנה וחצי. אז כעת הסרנו את הכפפות גם בעניין הזה.
פעם נרתעו מלפגוע בהנהגות פוליטיות של גופי טרור, אז לא עוד.
כולם בני מוות.
וגם נגד איראן יש קונצנזוס של ארהב אירופה והסונים למוטט את השלטון. ורוסיה וסין לא מתערבות כבר
הייתם מתפללים עליו שיחזור בתשובה!!!
יתמו חטאים מן הארץ! חטאים ולא חוטאים!!!!
🥳🥳🥳🥳🤠🤠🤠🤠
עוד חודש אפטר פארטי במצרים.
אנחנו רק ביום הראשון של מלחמה, שתימשך זמן. לא רק כמה ימים אלא הרבה יותר
המנגנונים השלטוניים באירן לא קורסים בגלל סילוקו של המנהיג. צריך הרבה מעבר כדי לגרום לשלטון לקרוס.
לפני חודש יצאו 40 אלף
אבל אם הם יצאו עכשיו לרחובות יהרגו אותם.
איראן זאת מדינה מאוד גדולה ולוקח זמן להחליש את השלטון שם.
קודם כל, צריך לתת לנו לעבוד. ורק כשהשטח יהיה מספיק פנוי וחלש, העם יוכל ויצטרך לצאת ותפוס את המדינה. כרגע זה סתם יהיה טבח המוני וחבל על החיים.
התפקיד שלהם יגיע בעיתו ובזמנו. בנתיים טראמפ אמר להם שדווקא יישארו בבתים. שלא יפריעו, לא יסכנו את עצמם, ולא חלילה יגרמו לשינוי תוכניות מבצעיות כדי למנוע פגיעה באזרחים תמימים באמת.
רק התחלנו. הם עוד יצאו לרחובות בעז"ה.
שוקולד או פרג?

שמעתי בשם הרב שמואל אליהו שנכון בהחלט להכליל את צבא ארהב והעומד בראשם בתפילות שלנו להצלחה ולניצחון.
את ישראל ואת עוזריהם מהעמים מצליחים" אבל להתפלל בשלום מלכות גויית זה רק חידוש של ירמיהו מגלות החרש והמסגר "וישלח ירמיהו לאנשי הגולה לאמר התפללו לשלום העיר אשר הגלתי אתכם שמה כי בשלומה יהיה לכם שלום", עצם זה שירמיהו היה צריך לחדש זאת סימן שזה לא היה לפני, גם כשצבא מצרים עזר ליהודה. כשם שתפילה מתפללים "רופא חולי עמו ישראל" ובמילא זה כולל את כל החולים בעולם, למעט רשעים שמותם עדיף לעולם.
בארץ ישראל במדינה, לא מתפללים תפילה לשלום המלכות הגויית.
וצריך לזכור שעדיין ארהב מייצגת את מלכות רומי הרשעה שהגלתנו לבין האומות, ושרפה את היכלינו. ואת הפרוגרס. נכון שחצי ממנה טוב וטראמפ ידיד ישראל ונגד הפרוגרס, ולא במקרה ה' השתמש בו כשליח להגן על ישראל דווקא חצי שנה אחרי שחוקק חוק שיש רק 2 מגדרים, בעוד הפרוגרסיבים בארהב בעד איראן כמו קאמלה האריס. אבל "חסד לאומים חטאת" וכל מה שעושים הקולקטיבים הגויים, אינם עושים אלא לטובת עצמם, בסוף יש לארהבה אינטרס להשמדת איראן לא פחות מאיתנו, והיא עושה זאת במחיר מזערי כאשר אנחנו סופגים את רוב ההרס. ואל תבטחו בנדיבים. והנביאים מוכיחים אותנו על בטחוננו במצרים ויחזקאל רואה בזה ממש ניאוף ובגידה בה' לסמוך על האומות שיצילו את ישראל.
להיעזר ריאלית כן, לסמוך בקטע הנפשי, לא.
מישהו סיפר פעם על תחזית לבצורת בשנה הבאה, והנוכחים זלזלו, ואז הוא תיקן את עצמו לבצורת בשנה הבאה- בארצות הברית, וכולם נכנסו ללחץ.
ככה זה כשאנחנו תלויים בארצות הברית...
חשד לטרור יהודי ביו"ש: רעולי פנים הציתו בתים ומכוניות של פלסטינים
אז הצלחתם להפחיד כמה ערבושים אבל טנפתם את שם השם.
"ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע ויאמר אדם אך פרי להצדיק אך יש אלוהים שופטים בארץ " יהודי קיצוני בשם דוד המלך.
"לא תחיה כל נשמה" הקב"ה לפי פרוש האור החיים הקדוש זה לכל הדורות.
אני זוכר היטב איך, אחרי התפרקות ברית המועצות ב-1991 והתחלת המגעים החשאיים שהובילו להסכמי אוסלו, אחד ממובילי הדעה הבולטים בשמאל הישראלי (בגוון מסוים, כמו יוסי ביילין או חוגים קרובים אליו) ניסח רעיון דומה מאוד: "עם קריסת ברית המועצות נעלמה המטרייה הסובייטית שהגנה על ארגוני הטרור הפלסטיניים ועל מדינות ערב העוינות. עכשיו, כשהאיום הגיאופוליטי הגדול ירד, אפשר לקחת סיכונים שלא העזנו לקחת בעבר, כשברה"מ עוד עמדה מאחורי הצד השני."
ואכן, הממשלה דאז – בראשות יצחק רבין ושמעון פרס – לקחה את הסיכונים האלה: הכרה באש"ף, החזרת ערפאת מעונש גלות, מסירת שליטה בשטחים, יצירת הרשות הפלסטינית – הכול מתוך תפיסה ש"חלון ההזדמנויות" נפתח בגלל השינוי העולמי הדרמטי. התוצאה? במקום שלום יציב, נכנסנו לסבב סיכונים חדש ומסוכן בהרבה: גל טרור מתאבדים, האינתיפאדה השנייה, אלפי הרוגים ופצועים, ופגיעה עמוקה באמון הציבורי.
הלקח ההיסטורי ברור: נפילת אויב אסטרטגי גדול (ברה"מ אז, איראן אולי מחר) לא בהכרח מביאה שלום אוטומטי. לפעמים היא יוצרת ואקום, כאוס, התחזקות כוחות קיצוניים אחרים, או – מה שחמור יותר – פיתוי פנימי לרוץ להסדרים מהירים מדי, מתוך אופוריה זמנית של "עכשיו או לעולם לא".
אם מחר יקרוס משטר האייתוללות באיראן (בין אם במלחמה, בהתפכחות פנימית או בהתפרקות), סביר מאוד שחלקים ניכרים מהשמאל והמרכז-שמאל יראו בכך "חלון הזדמנויות" דומה ל-1991–1993. הם ילחצו בכל הכוח על מהלכים מדיניים דרמטיים מול הפלסטינים – ויתורים טריטוריאליים גדולים, חזרה לגבולות 67' עם התאמות מינימליות, פתרונות יצירתיים לירושלים ולפליטים – מתוך ההיגיון: "האיום האיראני ירד, חיזבאללה וחמאס ייחלשו, עכשיו אפשר לקחת סיכונים שלא העזנו לקחת קודם".
אבל המציאות כנראה תהיה מורכבת ומסוכנת יותר:
ככל הנראה, טורקיה צועדת בדיוק לאותו כיוון שאיראן הלכה אליו – ממדינה עם יחסים טובים יחסית לישראל (בעבר, לפני עידן ארדואן, היו שיתופי פעולה צבאיים, מודיעיניים וכלכליים משמעותיים) למדינה עם רטוריקה אנטי-ישראלית חריפה, תמיכה בחמאס, השפעה גוברת בסוריה, קטאר וגורמים איסלאמיסטיים, וניסיון לבנות "ציר סוני" (neo-Ottomanism) שמקיף ומאיים על ישראל. טורקיה, עם צבא גדול בהרבה (השני בגודלו בנאט"ו), תעשייה ביטחונית מתקדמת, והשפעה רחבה יותר בסביבה הסונית, עלולה להפוך לאויב קשה ומסוכן יותר מאיראן – לא דרך פרוקסי שיעיים בלבד, אלא דרך השפעה ישירה, צבאית ודיפלומטית רחבה יותר.
ועוד נקודה קריטית: גם איראן וגם טורקיה מלמדות אותנו שאסור לסגת מאף שטח חיוני. כי גם אם מוסרים אותו לישות שהיא "בסדר" כיום (או נראית כזו), אי אפשר לדעת מה יהיה בעוד חודש, שנה או עשור. הנה איראן: לפני 1979, תחת השאה, הייתה מדינה ידידותית לישראל – שיתוף פעולה אסטרטגי, מכירות נפט, טיסות ישירות, אפילו פיתוח משותף של נשק. ותוך זמן קצר, אחרי המהפכה האיסלאמית, הפכה לאויב מושבע. אותו דבר עם טורקיה עכשיו: יחסים היו טובים יחסית בעבר, אבל תחת ארדואן הם התדרדרו דרמטית – והאיום גובר.
שטח שנמסר – עובר לאויב לעולם ועד, ואין חזרה אמיתית ממנו. הנה רואים את זה בעזה: למרות שכבשנו חלקים ממנה מחדש אחרי 7 באוקטובר, קשה ביותר (עד בלתי אפשרי בפועל) לחזור להתיישבות יהודית כמו לפני ההתנתקות ב-2005 או אוסלו. המחיר הפוליטי, הבינלאומי והביטחוני גבוה מדי, והשטח נשאר בסופו של דבר תחת שליטה או השפעה עוינת.
לכן: להיזהר ליום שאחרי. לא רק מפני "פנטזיות השמאל", אלא מפני שההיסטוריה מלמדת אותנו שקריסת אויב גדול יכולה להביא לא רק הזדמנות – אלא גם לסיכונים חדשים, גדולים ומתוחכמים יותר, כולל עליית אויבים חדשים חזקים יותר. צריך ערנות, איפוק אסטרטגי, ולא לרוץ שוב לאותה מלכודת של אופוריה מדינית שכבר שילמנו עליה מחיר כבד בעבר.
היום הוא 2026 – והלקח מאוסלו, מאיראן ומטורקיה עדיין צורב. אל תתנו לו להישכח.
המומחיות מספר 1 של צה"ל זה לאתר ולחסל כינוסי מחבלים (הכיזבלה, חמאס, איראן בעם כלביא, חותים)
ועדיין הגאווה של חמינאי המטומטם לא נתנה לו לראות את הדבר הפשוט הזה ועשה את הכינוס
ולכן מתתתת
והאמת, לרגע לא האמנתי שהם יורידו את חמינאי (ועדיין אני מתקשה להאמין שזה קרה...).
יש הבדל גדול בין להטריד פוליטיקאים או אנשי צבא (=טרוריסטים), ללהוריד שייך לשוב מצאצאי מוחמד ימ"ש
הוא משחק "קפלניזם" (המשחק הומצא כשהודו רק לטראמפ על שחרור החטופים).
כשהוא רואה הצלחה, הוא מזהה אותה כשילוב של חוכמת הצבא (שמשום מה ברור שכולו כולל אך ורק שמאלנים) וטיפשות האויב.