היה פה שרשור השבוע על "החרדים הימניים" שהשאיר בי תחושות קשות.
קל הרי להיות ימני עכשיו, ובטח שיותר קל כשלא אתה נלחם, לא אתה בסכנה, ולא אתה עלול לאבד את חייך או את קרוביך חלילה.
כל הזמן כותבים על היוזמות היפות של אותם חרדים ימניים, כאילו הם תחליף ללוחמים, לא שאני מזלזלת בלימוד תורה, אך בעת הנוכחית נדרש כוח אדם, פעולה. וכאן יש כוח אדם מבוזבז, לימוד תורה ותפילה לא חייב להיות דווקא על ידם כעת שהרי יש ילדים, נשים, גברים מבוגרים, כאלה שבאמת לא יכולים להיות בקרבי שיכולים לעשות זאת.
והשבת הזדמן לי לקרוא קטע שתיאר בדיוק את הרגשתי ואת המצב:
מעת לעת שולחים לי בפייסבוק קישורים ליוזמות יפות של בחורי ישיבה מהמגזר החרדי: ללמוד גם בין הזמנים כדי לתרום למערכה, לאמץ פרויקט "אמץ לוחם" שבמסגרתו תלמידי ישיבה יתפללו וילמדו להצלחת לוחמים באופן שמי, ועוד מגוון יוזמות שבבסיסן, אני חושב, עומדים גם תחושת אשמה וחוסר יכולת להסביר, קודם כל לעצמם, איך בעצם קרה שהם פטורים מהמערכה הזו. איך קרה שאמהות בכל הארץ - בקיבוצים, בערים ובהתנחלויות -שלחו בנים למערכה במחיר של אימה ופחד ושינה שנודדת, בעוד אמהות במגזר החרדי ממשיכות בשגרת יומן, מבלי שיוכלו להבין מה עובר על אם עבריה בלילה, כשהיא שוכבת במיטה עם עיניים פקוחות, נאכלת בחשש מאותו הרגע שידפקו על דלתה.
לא עת פילוג היא העת הזו ולא עת ריב ומדון בינינו, אבל נדמה לי שהמינימום שיכולים לעשות החרדים כעת זה לעמוד בצניעות בצד בשקט, ולא להתנאות במיני פרויקטים של הצלה רוחנית. זה כולל אגב, גם פוליטיקאים חרדים שמגיעים לטלוויזיה לדבר בעד כניסה קרקעית עמוקה יותר, כאשר הם יודעים היטב שלא המצביעים שלהם יזחלו בשעות לילה על האדמה בעזה ויישירו למוות מבטם. וכבר אמרו רבותינו כי במלחמת מצווה, הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
[חנוך דאום, שאני יודעת שלחלקכם יהיה מה להגיב עליו אישית, אך אנא- התייחסו לתוכן שהוא מאוד מדויק ונכון לדעתי, ידיעות אחרונות]
די"מ שמאלן??? 
אבל חוקית - כן, המדינה לא יכולה למנוע את זה, אם הם עיקר הבוחרים.
הוא הקים מפעל טקסטיל שמציב אותנו ברמה אחת עם מעצמות אחרות וכבעלי אפשרות תגובה נגד איומים קיומיים עלינו. 
ׂ
