לק"י
היי, אני חושב שהשאלה שאת מעלה ממש אמיתית. הרבה מנסיונות התשובה שעלו פה מנסים לפתור אותה ברגע כמו לומר שזו רק טעות בעובדות (סליחה אם אני ישיר מדי, זה חשוב להתייחס לזה), הרי ברור שגם אחרי שמספרים לי שבאמת יהיה רק טוב זה לא עוזר, לא כיוון שאני מפקפק באמינות הדברים, אלא כיוון שאני לא באמת חי אותם. כמו ילד שאומרים לו שאם הוא ילמד לבגרויות הוא יצליח יותר, הסיבה שהוא לא לומד היא לא כיוון שהוא לא מאמין שזה חשוב (לפעמים כן, אבל לרוב זה כך), אלא כיוון שזה לא שייך אליו, זה רחוק ממנו מכדי שהוא באמת יתרגש ויחשוב 'וואי, ההצלחה שלי בחיים תלויה בזה' ויתחיל ללמוד (יש כאלה שזה כן משפיע עליהם ככה - הרוויחו). ככה צריך להבין את היחס שלנו אל בית המקדש. בשונה מהדוגמא של הבגרויות, שהאמירה שבעתיד נצליח יותר כן משפיעה, כיוון שאנו רואים את ההורים שלנו עובדים, את הצורך בפרנסה, גם אנחנו מרגישים את הצורך בכסף, לעומת זאת כשמדברים על בית המקדש, אין לנו שם דבר דומה בחיים שלנו להשוות אליו. אם ככה, איך נגיע למצב שבאמת אכפת לנו מבית המקדש?
זה שאת מייחלת זה אכן דבר גדול, שאת ממש רוצה את בית המקדש. את כבר שלב אחד קדימה מהרבה אנשים שלא מצליחים ואולי גם לא מנסים להרגיש ולהבין את חשיבותה של הגאולה, את זה שהמצב היום לא יכול להימשך, חיים שיש בהם מוות, כאב, דיכאון, אכזבה, לא יכול להיות שהעולם צריך להיראות ככה. לא יכול להיות שבשביל זה הקב"ה ברא את העולם.
נכון שקשה לדמיין את העולם לאחר הגאולה, יותר מזה, גם כשמדמיינים בית מקדש, מלך, סנהדרין, קשה להתייחס לזה בתור פסגת שאיפותינו. זה נראה לפעמים בין דבר לא קשור למציאות לבין דבר שיכול להיות מאוד מעצבן (לדוג' מלך שחליט מה מותר ומה אסור לעשות). אך יש צד בגאולה שאפשר לדמיין, לגעת ולהרגיש ששייך אלינו. כשאנו חושבים על הכאב שבעולם, או אולי לפני זה הכאבים הקרובים אלינו יותר, המלחמה האחרונה, העוני, ואפילו דברים יותר אישיים, אכזבה מחוסר הצלחה, חוסר רצון להשקיע, הרגלים רעים שקשה להיפטר מהם, מתנה יקרה שקיבלתי ונשברה, כשאנו חושבים על כל זה ואמרים 'כל זה קיים רק בגלל שהעולם מקולקל'. בעתיד לא יהיה מוות. 'בלע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים'. כל הכאב שאנו חשים, אני מרגיש את זה כשיוצא לי לנחם אבלים, כל זה לא יהיה. לא רק שיפסיק המוות, זה עוד לא ימחה דמעה מעל כל פנים, אלא שהמתים יחזרו לתחייה, יהיה רק טוב בעולם, 'אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים'. זאת עיקר הגאולה. הטוב הממלא את העולם. 'היות טוב לכל, בלא שום הגבלה בעולם כלל, בין בכמות הניטבים ובין באיכותו של הטוב' - זאת הבשורה שעם ישראל מביא לעולם, על ידי מלכות בית דוד, על ידי כהונה בבית המקדש, על ידי גדולי הסנהדרין. אמנם לא תמיד אנחנו מצליחים לדמיים איך בדיוק כל דבר יראה, טוב, בשביל זה צריך ללמוד. צריך לשאול ולברר, מה תפקידו של המלך בישראל? מה הקטע של בית המקדש? מה עניינה של הסנהדרין? לאט לאט מפנימים שבסוף יהיה טוב, אמנם הרבה קשיים מתעוררים דווקא בחתירה אל אותו טוב, אך בסוף 'עולם של חסד יבנה'.
מאחל לך ולי ולכולם שנתרומם לחיות במדרגה כזאת ולהבין להרגיש שהקב"ה הוא פסגת שאיפותינו.
ואם יש לך (או לכל מי שקורא את זה) שאלות שתרצי שאענה, אשמח. אפשר לשלוח בפרטי.
עדי
זה מפריע לי שאני ככה...
המצאת כינוי חדש לקב"ה 
בלי לפגוע חלילה, כן? 
