ההרגשה שלך משותפת להרבה אנשים

ואני חושב שזה טעות בעובדות!

כשיבוא המשיח יהיה הרבה הרבה יותר טוב מעכשיו! בלי שום ספק, ובלי שום השוואה

זה פשוט לא יתכן שלא יהיה כך - הרי על זה הבטיחו הנביאים כל הזמן דברים נפלאים

כך שנכון שזה "לא נודע", אבל ברור שזה הרבה יותר טוב

ולגבי מה שצריך לעבור - לא צריך! יש מסלול עוקף של אחישנה!

מה מלחיץ בזה?

במסלול העוקף המשיח פשוט מגיע

בלי שום בילבולים

פתאום הוא מופיע על הבוקר, ומפסיק את המלחמה בהבל פה, מגיע בית מקדש מהשמים, וכל הגויין מחפשים נואשות יהודי לרפואה שיסכים שהם יהיו עבדים שלו

(בגמרא מבואר שמיד אחרי שהמשיח מגיע ישראל שולטים)

את מתכונת שזה נשמע לך לא כפשוטו?

זה ממש לא נשמע שזה לא פשוטו

כל שקשה לומר שזה לא כפשוטו כי יש לזה השלכות להלכה

(למשל אם מותר לכהן לשתות יין בזמן הזה, כי אולי יבוא בית המקדש בפתאומית יצטרכו אותו בשביל להקריב)

וכן, אני יודעת שהרמב"ם אמר שלא נדע איך יהיה וכו עד שיהיה. אבל זה נאמר על עניינים מסוימים ולא על כל מה שיקרה בגאולה- עובדה, שהוא בעצמו כן פירט כמה דברים שיהיו.

אז פשוט לשבת וללמוד מה שאפשר לדעת על הגאולה. 

בכל אופן,

גם אם ישתנו הטבעים וגם אם לא, אני בעד לזרום עם המשיח.

עולם כמנהגו נוהג. יהיה רק טוב אבל בטבע הרגיל של העולם המוכר לנו.

אח"כ העולם יתעלה יותר ואכן יהיו שינויים. אבל גם אז, רק טוב. ולטוב מתרגלים מהר, אל דאגה  

הרמב"ן אומר שלא יהיה שכר ועונש וממילא לא יהיה בחירה חופשית
ולא יהיו דאגות כלכליות ובטחוניות...
סוג של חיים אפרורים כאלה..

כי להתפלל ולקוות - זה כולם צריכים בלי קשר לרמב"ם/רמב"ן/כל מפרש אחר, כולל הגמרא.

וכשהוא כבר יגיע, נראה מה הוא יהיה. הרי אם הוא יהיה לפי שיטת הרמב"ן, זה לא שפתאום תבוא אליו בטענות ותגיד לו : "למה אתה לא הולך לפי הרמב"ם" - או שחלילה תטען שהוא לא המשיח כי זה לא מה שהרמב"ם אמר אחד לאחד.

כלומר - במציאות, כשהמשיח יגיע, אנחנו כבר נראה מה הוא יהיה, ויהיה בסדר, גם אם זה לא בדיוק מה שהאמנו על פי מפרש זה או אחר. אז אין דבר מעשי שניתן לעשות בפועל שיהיה שונה בין ההבנות השונות למשיח...זה לא שמבינים שונים להגדרת המשיח, גם מתפללים או מצפים לו באופן שונה...

לכן כל ספרי המד"ב מלאים בפנטזיות מפחידות על איך יהיה בעתיד- ותמיד הם מאיימים ומפחידים.

אבל אם תקראי ספרי מד"ב שנכתבו על עתיד שכבר הגיע- תראי שהמצב הרבה יותר טוב ממה שחששו אליו..

זו גם הסיבה העיקרית לכך שאנשים לא ממהרים לשנות את חייהם ולעבור למקום אחר, גם אם המקום בו הם נמצאים נורא ואיום והם סובלים בו ממש.

כך שטבעי מאד לחשוש, רק צריך לדעת שהחששות נובעות מפחד ממצב לא ידוע ולכן הם לא אמיתיים. וצריך לקוות לגאולה בלי לחשוב עליהם. ובמיוחד שפה דווקא מבטיחים לנו שיהיה טוב יותר ממה שאנחנו יכולים לדמיין, וממש לא מנבאים רע.. 

סתם שיעשע אותי בלי לפגוע חלילה, כן?

לנסות לדמיין בית מקדש- את הקדושה הדבקות

לנסות לדמיין נבואה- קשר חי ובוער עם ה' יתברך

לנסות לדמיין סנהדרין- אין עוד מחלוקות אין עוד פילוגים

פסיקת הלכה אחת לכל העם. שהכוזרי אומר שהשכינה מדברת מגרונם

לנסות לדמיין משיח- מנהיג שכל העם יתאחד סביבו

עובד ה' באמת מצד אחד, מצד שני מנהיג גשמי. מוציא ומביא

יודע להנהיג מדינה ע"פ דבר ה'

אלה דמיונות שלהפך, לא רק שהם לא מפחידות כי היתרונות והטוב שבהם בולט,

הם דווקא מגבירים את התשוקה אליהם. והדמיון עוזר יותר להתאבל בימים האלה

פתאום מתחילים קצת לחוש מעט מן המעט ממה שחסר לנו באמת

(תחיית המתים תמיד חשבתי שזה שלב אחד מעל מה שצויין למעלה

כיוון שאין לי שום הסבר איך זה יכנס במציאות חיים שלנו כיום.

פתאום יהיו מליארד יהודים? איפה הם יחיו? מה יעשו נשים שהתחתנו פעם שנייה?

מה עם כל עניין גלגול הנשמות? הרי לכל נשמה יש כמה גופים.

לכן נראלי שתחיית המתים זה שמור למציאות שאנחנו עדיין לא מכירים (אלף השביעי?)

אבל שאר הדברים שציינתי יכולים להיות גם כיום. היום אם בקולו תשמעו)

שבו הוא מתאר את בימ"ק בלשון כלכך יפה (חלק מאורות התחיה ה)

הנה המקדש על מכונו לגאון ולכבוד לכל הגוים והממלכות, והנה אנו נושאים ברנה אלומות ארץ חמדתנו, באים ברוח מלא חפש אמתי ובטחה טהורה אל הגרן והיקב המלאים בר ויין ולבנו שמח על טוב ארץ חמדה, והנה לפנינו מופיעים כהנים אנשי קדש משרתי מקדש ד' אלהי ישראל, לבם מלא אהבה וחסד, רוח הקדש שפוך על פניהם, וזוכרים אנו את כל רוממות רגשי הקדש אשר מלאנו בעת ראינו את פניהם בעלותנו לרגל, בראותנו אותם בעמדם לשרת בתוך מקדשנו גאון עוזנו ומחמד עינינו. כמה נהדרים ונעימים הם לנו, ועתה הנה גרננו המלא ברכת ד' מארץ חמדה זאת אשר הנחלנו מאבותינו, וחלקי האנשים הללו, אנשי הרוח, אתנו הם. מאושרים אנו לתן להם את תרומתם בשמחה, מוצאים אנחנו בקרבנו רגש מרומם ועולים יחד עם התרומה אל אותו הגבה הרוחני ששם אנשי קדש הללו מתעלים, ונפשנו רוויה ממגד שמים. והנה הלויים, אלה הטובים והענוגים אשר לקחו לבבנו בנועם זמרתם בקדש בהתקדש חג, כאשר עלינו לראות בהדרת כבוד מקדש אל בירושלים לראות את פני האדון ד' אלהי ישראל. פניהם הצוהלים ועדינים מזכירים לנו את זמרתם קדש, ואנחנו מתעדנים בנחלי עדנים רוחניים ונותנים להם בלב מלא שמחה ואושר את חלקם את המעשר. עוד נתראה בהר ד' במועד הקרוב ומה ירהב לבבנו לראות אלה כהני ד' ולוייו בעבודת קדשם ובשירת עוזם. אשרי העם שככה לו אשרי העם שד' אלהיו. לקדמניות ולשלמות הננו מתגעגעים, והגעגועים הם געגועים אלהיים, חפץ טמיר מלא חיים עזיזים מקוריים ממקור חיי עולמים: ממלכה ומקדש, כהונה ונבואה, המטביעים את חותמם על כל קניני חיים הכוללים, שאין אנו פחותים ביחושם מכל העמים. מדה גדולה של גבורה חמרית, של מוסר אנושי, של כבוד לאומי, של עושר עממי ושל הרחבת החיים, דורשת היא לנו תכונת חיים כאלה, שמרגליות רוחניות מצוינות ומופלאות מכל האדם אשר על פני האדמה, המצויות בנשמתנו הלאומית, יכולות להיות משובצות בקרבה, לשכלל את יפיה ולהוסיף לה אומץ וגבורה בפנימיותה, והוד ותפארת בחיצוניותה. האידיאלוגיה שלנו של שלמות חיינו, אשר היא כה רחוקה ומופלאת, היא ג"כ קרובה ומוחשה במלוא נשמתנו, כל זמן שאין אנו עסוקים להשכיחה וכל זמן שאנו שומעים בקולנו הפנימי, המושך אותנו לתן מקום לזכרונות המחיים אותה גם בימי שפלותה, בהיות כאוב מארץ קולה.

לכן צריך ללמוד..

ובקשר לשאלות שמעניינות אותך- יש תשובות!

לדוגמא: גלגול נשמות- "נר ה' נשמת אדם". כמה נרות אפשר להדליק משלהבת אחת? בלי סוף. גם בלי סוף גופים יכולים לחיות מאותה נשמה. זו אותה נשמה? מה הבעיה? כל הנשמות במקורן הן חלק מה', מהות אחת.

וכמו שאח"כ אצל כל אחד מאירה דרגה אחרת, יהיו הבדלים בין האנשים האלו גם בחלק הנשמתי כיוון שאצל כל אחד יאיר בעיקר החלק בנשמה שהוא תיקן.

מה זה נשמה? ניצוצות? הארה?

זה דיבור בקודים

את מבינה בכלל בדברים האלה?

דברים מעל השגתנו

לעומת זאת בימ"ק אני מבין

משיח סנהדרין זה דברים שבמושגים שלנו

גם אם יש בהם עומק פנימי שאני לא מבין

חוצמזה דברים אלו הם חלק מתרי"ג מצוות

א"כ ברור למה אנחנו חסרים אותם

אבל מה חסר לנו בלי תחיית המתים?

במציאות השלמה של התורה זה לא מופיע

זה מופיע רק בנביאים. נכון שזה אחד מי"ג עיקרים

אבל איך זה קשור אלינו?

איך באופן מעשי אפשר לקרב את זה?

(וסתם תהיה שיש לי בד"כ

ידוע שעמ"י הוא משפיע על כל הגויים

"כלב באיברים" כלשון הכוזרי. וגם בנבואות

שכל הגוייים מחזקים בעמ"י לקבל תורה

א"כ ההגיון אומר שיש קצת יהודים והמון גויים

זה הסדר ההגיוני. כמו קצת כהנים והרבה ישראל

סוג של פרמידה כזו. [אפשר להמשיך את זה גם לחי צומח דומם]

א"כ אם תהיה תחיית המתים יהיו מליארדי יהודים

משהו פה לא מסתדר לי?

גם איך כולם יחיו בא"י? )

ביום שימי כתר לראשך" (מתוך הפיוט "מה נאוו")

כן, מזדהה איתך לגמרי. לפעמים הטוב, הטוב הגמור, ה'הצלחה' במושגים שלנו, היא מלחיצה. ומה אם לא אעמוד בזה? ומה אם איננו ראויים כביכול? ניסיון העושר גדול יותר מניסיון העוני..

אז זהו, פה זה העניין של האמונה, והידיעה שהטוב הזה- הברור, הבהיר, המלכותי גם הוא בא מהקב"ה, ברצונו ובאהבתו אלינו. וזה העיקר. אותי זה מחזק- גם בפועל, גם בתפקיד שנועד לנו כנבחרי הקב"ה, וגם בציפייה להתממשות הנבואה והשראת השכינה..

אחרי כמה ויכוחים קשים, וכמה כאלו שלא כי הם נגמרו מהר מדי,

כבר כמעט האמנתי שלא נשארו עוד אנשים שבאמת רוצים ומאמינים.

איזה כיף שלא

רק ממחיש נקודה.

רבותי תתחילו ללמוד ספרי הגאוה"ק הרב קלישר והרב מגריידיץ ועוד הרבה חובבי ציון הראשונים כמו האם הבנים שמחה, הרב ריינס זצוקל, שמה מבואר הכל הכל, כל הקושיות על גאולה שלימה של הבלתי נודע כבר מוזכרים שמה בטוב וטעם ודעת

רצון הבורא שניפחד, וגם לא ליפחד, קשה לבאר בקצרה

אבל צריך עשיה ועשיה ועשיה, ואז גם הלימוד יתפוס מקום בלב

לא שמעתי עליה.

היהדות מורכבת ממגוון דעות.

ואז למדתי את הגמרא בפנים [שבת קנא:]

ורש"י מפרש שם שהימים יהיו ימים שאין בהם חפץ כי לא יהיו עניים ואי אפשר לקיים מצות צדקה

שום מילה על בחירה

ומשמעות דבריו ששאר המצוות ישארו כרגיל עם בחירה

וכן כתב הריטב"א שם

ורק ברמב"ן על התורה [דברים ל,ו] נראה שפירש כדבריך

א) סוף כל סוף, יזכה כל ישראל ליהנות מתענוג התענוגים. אבל לא ברור אם זה יהי' בביאת המשיח, או לאחר תחיית המתים, או רק לאחר אלף עשירי.

ב) סוף כל סוף, לאחר אלף עשירי, יזכה כל ישראל להתענג בתענוג בשוה, ולא יהי' עוד מדרגות בין זה לזה. כמו שלא הי' מדרגות טרם השתלשלות העולמות.

ג) מין התענוג היא מה שכל אחד מבין אליו, ואין צריכים חכמה או איזה בקיאות להבין מתיקותו.

ד) הקב"ה הי' רוצה שעוד נזכה לכל זה בביאת המשיח, ולכך נתן לנו התורה הקדושה, שאם נדע איך להתעסק בו, אז נזכה לאותו המדרגה של זיכוך, שבזה אנו ראויים לאותו התענוג. אבל עסק התורה היא קשה עד מאוד, כי צריכים חכמה לזה, להיות מן הזוכים בו, שרק להם נעשה התורה אצלם סם החיים, אבל להבלתי זוכים, נתהפך להם הקערה על פי'. ולכן הכין לנו שלל תיקונים, של יסורים, ופחד, ועגמת נפש, וכו' מענינים אלו, שגם בהם טמון הסגולה לזכך אותנו, שנזכה להשלים מה שחסרנו בעסק התורה.

ה) רחמנא לבא בעי, ואין הקב"ה בא בטרוניא, ולכן מי שבאמת רוצה לעשות המקסימום, הנה אע"פ שלא מצליח, מעלה עליו הכתוב כאילו הי' מצליח. ולפיכך תמיד אנו צריכים לטהר לבנו, שיהי' שורה בתוך הלב, רצון גמור ואמיתי לעשות המקסימום נ"ר ליוצרנו יתב"ש, והוא כפי רוחב הבנתו כביכול, ידע איך לשלם לנו שכר על מלאכתנו. ולכן צריכים להיות בשלוה ובהשקט ובטח, שמה שמתאים לנו, לזה נזכה, כי אין הקב"ה מקפח שכר כל ברי'. וכל מה שבידינו להתעלות לשפר מצבנו, הרי זה עצה טובה לאחוז בהו, כי הם המפתח שיביא לנו חיים וברכה.

תמצית, מה משיח צדקינו ירצה לגלות לנו,  או לספר לנו, או לחדש לנו, אין ידועה, והוא מחלק של סודות התורה. אבל התענוגים שנרויח מכל זה היא בדיוק כפי מה שמבין הקב"ה שזה שכרינו, אל השתלדותינו באימוץ וחיזוק, להיות עבדים נאמנים לפניו.

חזק ואמץ, ותרוה צמאוניך.

לק"י

היי, אני חושב שהשאלה שאת מעלה ממש אמיתית. הרבה מנסיונות התשובה שעלו פה מנסים לפתור אותה ברגע כמו לומר שזו רק טעות בעובדות (סליחה אם אני ישיר מדי, זה חשוב להתייחס לזה), הרי ברור שגם אחרי שמספרים לי שבאמת יהיה רק טוב זה לא עוזר, לא כיוון שאני מפקפק באמינות הדברים, אלא כיוון שאני לא באמת חי אותם. כמו ילד שאומרים לו שאם הוא ילמד לבגרויות הוא יצליח יותר, הסיבה שהוא לא לומד היא לא כיוון שהוא לא מאמין שזה חשוב (לפעמים כן, אבל לרוב זה כך), אלא כיוון שזה לא שייך אליו, זה רחוק ממנו מכדי שהוא באמת יתרגש ויחשוב 'וואי, ההצלחה שלי בחיים תלויה בזה' ויתחיל ללמוד (יש כאלה שזה כן משפיע עליהם ככה - הרוויחו). ככה צריך להבין את היחס שלנו אל בית המקדש. בשונה מהדוגמא של הבגרויות, שהאמירה שבעתיד נצליח יותר כן משפיעה, כיוון שאנו רואים את ההורים שלנו עובדים, את הצורך בפרנסה, גם אנחנו מרגישים את הצורך בכסף, לעומת זאת כשמדברים על בית המקדש, אין לנו שם דבר דומה בחיים שלנו להשוות אליו. אם ככה, איך נגיע למצב שבאמת אכפת לנו מבית המקדש?

זה שאת מייחלת זה אכן דבר גדול, שאת ממש רוצה את בית המקדש. את כבר שלב אחד קדימה מהרבה אנשים שלא מצליחים ואולי גם לא מנסים להרגיש ולהבין את חשיבותה של הגאולה, את זה שהמצב היום לא יכול להימשך, חיים שיש בהם מוות, כאב, דיכאון, אכזבה, לא יכול להיות שהעולם צריך להיראות ככה. לא יכול להיות שבשביל זה הקב"ה ברא את העולם.

נכון שקשה לדמיין את העולם לאחר הגאולה, יותר מזה, גם כשמדמיינים בית מקדש, מלך, סנהדרין, קשה להתייחס לזה בתור פסגת שאיפותינו. זה נראה לפעמים בין דבר לא קשור למציאות לבין דבר שיכול להיות מאוד מעצבן (לדוג' מלך שחליט מה מותר ומה אסור לעשות). אך יש צד בגאולה שאפשר לדמיין, לגעת ולהרגיש ששייך אלינו. כשאנו חושבים על הכאב שבעולם, או אולי לפני זה הכאבים הקרובים אלינו יותר, המלחמה האחרונה, העוני, ואפילו דברים יותר אישיים, אכזבה מחוסר הצלחה, חוסר רצון להשקיע, הרגלים רעים שקשה להיפטר מהם, מתנה יקרה שקיבלתי ונשברה, כשאנו חושבים על כל זה ואמרים 'כל זה קיים רק בגלל שהעולם מקולקל'. בעתיד לא יהיה מוות. 'בלע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים'. כל הכאב שאנו חשים, אני מרגיש את זה כשיוצא לי לנחם אבלים, כל זה לא יהיה. לא רק שיפסיק המוות, זה עוד לא ימחה דמעה מעל כל פנים, אלא שהמתים יחזרו לתחייה, יהיה רק טוב בעולם, 'אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים'. זאת עיקר הגאולה. הטוב הממלא את העולם. 'היות טוב לכל, בלא שום הגבלה בעולם כלל, בין בכמות הניטבים ובין באיכותו של הטוב' - זאת הבשורה שעם ישראל מביא לעולם, על ידי מלכות בית דוד, על ידי כהונה בבית המקדש, על ידי גדולי הסנהדרין. אמנם לא תמיד אנחנו מצליחים לדמיים איך בדיוק כל דבר יראה, טוב, בשביל זה צריך ללמוד. צריך לשאול ולברר, מה תפקידו של המלך בישראל? מה הקטע של בית המקדש? מה עניינה של הסנהדרין? לאט לאט מפנימים שבסוף יהיה טוב, אמנם הרבה קשיים מתעוררים דווקא בחתירה אל אותו טוב, אך בסוף 'עולם של חסד יבנה'.

מאחל לך ולי ולכולם שנתרומם לחיות במדרגה כזאת ולהבין להרגיש שהקב"ה הוא פסגת שאיפותינו.

ואם יש לך (או לכל מי שקורא את זה) שאלות שתרצי שאענה, אשמח. אפשר לשלוח בפרטי.

עדי

יפה מה שכתבת על בית המקדש. לדעתי צריך להבדיל בין ימות משיח לאחרית הימים וחיי הנצח: בלע המוות לנצח. כל אלה הם תחנות חשובות בעתיד אולם הן יבואו ברצף מסוים ולא בבת אחת ולכן כדאי להבדיל ביניהן.

"

"מאחל לך ולי ולכולם שנתרומם לחיות במדרגה כזאת ולהבין להרגיש שהקב"ה הוא פסגת שאיפותינו."

דני

בס"ד

אני רוצה להרגיע אותך זה תהליך הדרגתי עם "אחישנה" ביחד לזיכוך העולם והתקדשות(שיש מצבים מסויימים של בעיתה וגם של אחישנה הכל לפי רצון הקדוש ברוך הוא), זה בדיוק כמו שאומרים דברי בית הלל ובית שמאי אלו דברים אלוקים חיים פשוט אנו לא מבינים איך זה פועל בשכל האדם, אבל עובדה לדוג' מוקדי הכוח העממי של השמאל לאט לאט יורד ונמוג ונהיה יותר ימני ולכן מורשתו של רבין כבר נימוגה, אצל "החרדים" יותר ויותר נפתחים מרכזי לימוד לתואר ואקדמיה וגם הדעות שלהם כלפי המדינה נהיות יותר חיוביות ורצון לשנות את המדינה היהודית לטובה שזה מתבטא ברצון להתגייס לצבא ולשירות אזרחי ושיתוף פעולה עם "ציונות הדתית" מבינים שזה הדרך הנכונה אבל רק עפ"י התורה אמנם זה רק התחלה, לאט לאט הדברים ישתנו מבלי שנחוש מאויימים, תגידו האם קיים בני עקיבא נפרד לבנים ולבנות בזמן שהוקמה התנועה?

הכי שיש נראה לי.

שנים אני מסתובבת עם זה!

וגם מדברת על זה עם אנשים, מבררת ושואלת,

אבל עדיין ככה זה מרגיש בינתיים.

לא היתה לי סבלנות כרגע לקרוא ת'תגובות, אבל אחזור לקרוא כשתחזור הסבלנות.

מבחינתי זה סוג של גאולה קטנה בפני עצמה לדעת שלא רק אני חיה עם התחושות האלה...

אז תודה ששיתפת.

דבר ראשון עצם המחשבה על זה מראה על הרבה אמונה וכל הכבוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ולמה לא צריך לחשוש:

1. כי דברים כאלה כמו במדרשים מה שכתוב זה דרש וממש לאו דווקא שיתקיים בגשמיות.

2. כי מה שעם ישראל עברו באירופה לפני כמה עשרות שנים כבר מיצה את העניין.

3. כי הרמב"ם אומר לגבי חששות אלו שאין טעם להתעסק איתם כי אינם מביאם לעבודת ה' החששות אלא בלימוד עצמו על ענייני הגאולה שהוא מועיל מאוד.

ורציתי להוסיף גם שלעת"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שהכוונה בזה על ימות המשיח כידוע ורק מקרים קיצוניים ביותר!!! שעליהם כתוב שלא וגם הם מצד נצחיות הנשמה יזכו לזה בכמה אופנים.

ושוב כל הכבוד!!!!!!!!!

עדיף לעשות את ההצגה של 3 השבועות / תשעת הימים / תשעה באב, ובי' באב כבר לטוס לחו"ל...

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

על כל אדם/מגזר איזשהו.

כל פעם כשאני מצליח לצאת ממנו, אני מופתע כל פעם מחדש.

ת'אמת, שזה לא בדיוק 'מצליח' אלא שהשם מוציא אותי ממנו.

אבל נשמע מסקרן הנושא

מעצמי אני לא מתייאשת (כנראה) אף פעם

אני יודעת שתמיד יש דרך להשיג את מה שאני רוצה

לפעמים זה לוקח זמן למצוא/ ליישם אותה

מאחרים כן

אני לא נותנת צ'אנס שוב ושוב

אני לא מצפה מאנשים לעשות אחרת ממה שהם תמיד עושים 

לגבי עצמי.

השאלה היא אם זה נכון ו/או מציאותי ומעשי

במילים אחרות

סטנדרטים גבוהים

עצמיים ומאינטרקציה עם הסובבים

באופן מעשי זה אומר לסמוך בעיקר על עצמי

להבין יתרונות/ חסרונות של הסובבים

ולפעול בהתאם 

לפעמים לוקח שנים כדי להבין את עומק הייאוש שאתה מיואש ממישהו אחר..

אני מבין שאת מהוותיקות פה

קמתי במצב רוח קרבי..

אשמח להבין מה הפריע לך, כי אני לא ראיתי שום בעיה במה שכתבתי.

(אני גם לא מגיב פה הרבה בכללי...)