שאלה- חסד מול אמת, או לכאורה שניהם?יעלת חן

אשמח לשמוע את דעתכם בעניין.

 

הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי תוהה מהי דרך האמצע בעניין. ואסביר את כוונתי.

עד כמה צריך לדון אדם לכף זכות? אתן דוגמא:

שני אנשים קובעים להיפגש בשעה 8:00. ישראל מגיע בשעה שנקבעה, לעומת זאת שמואל מאחר בקביעות ואינו מתנצל על האיחור. האם ישראל צריך להעיר לחברו על העניין, או שמא לדון לכף זכות ולא להגיד דבר?

ישנן שלל דוגמאות בנושא ואני מרגישה שהרבה פעמים ישנה התנגשות בין 'הערכים'.

מהי הדרך הנכונה לנהוג?

למה לא להגיד כלום זה "חסד" ולמה להעיר זה "אמת"?matan
הסבריעלת חן

אולי הדוגמא לא כ"כ מוצלחת באמת. אבל אשאר איתה כרגע כי אני לא מספיק יצירתית ברגע זה.

'לא להגיד כלום' זה "חסד"- מכיוון שהוא חושב בראשו על סיבות שונות שמצדיקות את איחורו של שמואל ואף מחייבות את האיחור.

'להעיר' במקרה הזה, זה אמת מכיוון שמצד האמת, הבן אדם לא כיבד את זמנו של השני, ואיחר לו. ולכן לא משנה מה תהיה הסיבה, זה לא בסדר שהוא לא הגיע בזמן. ולכן להעמיד אותו על מקומו זה למחות על  דבר שהוא 'לא בסדר'.

יותר מובן?

..נקודה טובה
עבר עריכה על ידי נקודה טובה בתאריך ט"ז באב תשע"ד 22:18

למה את חושבת שלהתעלם ולדון לכף זכות מוגדר כחסד? לפעמים זה דווקא יכול להועיל לאדם דווקא כשמעירים לו. וברור שזה צריך להיות בעדינות ובצורה יפה, יותר כהארה ולא כהערה. כשנותנים לאדם הרגשה שהמעשה שהוא עשה בסדר ורגיל ואין בעיה עם זה, ושומרים את הביקורת לעצמנו, רוב הסיכויים שהוא ירגיש עם זה בסדר, ותחשבי מה אח"כ יהיה הדימוי שלו בעיני אנשים..(ושאת יכולה לעצור את זה ולמנוע המשך של זה)

אז אני לא אומרת עכשיו שצריך להעיר כל אדם שנראה לנו שהוא קצת לא בסדר..אבל אפשר לשאול בצורה עדינה, ומתוך אכפתיות ולא מתוך חוסר סבלנות.

אז כן, לדעתי שילוב של שניהם. קודם כל לדון לכף זכות ואז ההארה שתגידי לו תבוא כבר ממקום אחר לגמרי.
...אילת השחראחרונה

גם שתי מידות שלכאורה נמצאות על שני קצוות מנוגדים יכולות להפגש באמצע (לדוגמא, חסד של אמת). 

 

גוונא כבר האריך כאן במה שרציתי לומר, רק אוסיף דבר : 

 

במשלי יש פסוק שאומר  " כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה', יוֹכִיחַ". (משלי ג',י"ב), עוד מידה של בורא עולם שעלינו ללמוד ממנה. 

אנו מצווים לאהוב כל אחד מישראל, ומתוקף אהבה זו לפעמים צריך להוכיחו. אם לא נעשה כן הדבר עלול יעורר את הרגש ההפוך בליבנו על אותו אחד, ונמצא שאנו עוברים על מצוות הבורא "לֹא תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (ויקרא י"ט, י"ז).

 

(פה תוסיפי את הדברים שהרחיבו בהם לעניין מתי מוכיחים ומתי לא).

 

וכמו שאמרה לעולם חסדו - תמיד אפשר לברר עם האדם עצמו, יכול להיות שהוא לא מודע בכלל לזה שעניין האיחור מפריע,

יכול להיות שהוא מפרש את השתיקה כהסכמה עם המצב, יכול להיות שאם ידע ישנה ממנהגו - אך אם לא נביא לידיעתו הכל ישאר בגדר השערה ותו לא. ולמוכיח - ללמוד איך להוכיח (להעמיד במקום נשמע כמו קשרי הורה-ילד מורה-תלמיד) ומתי.

'אמת מארץ תצמח'גוונא

א"ר סימון בשעה שבא הקב"ה לברוא את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות. מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא, הדא הוא דכתיב: (תהלים פה) "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו". חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים, צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות, שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה. מה עשה הקב"ה? נטל אמת והשליכו לארץ. הה"ד (דניאל ח): "ותשלך אמת ארצה".

 

אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: "ריבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה (חותם) שלך?!, תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב: (תהלים פה) "אמת מארץ תצמח".

ומכאן לדרוש בקציר האומרגוונא

השלום והחסד בהחלט מתנגשים עם ערכי האמת והצדק, ולא אחת כיוון שהאמת והצדק נמצאים, השלום והחסד נעדרים וההיפך. המסר של המדרש 'אמת מארץ תצמח' הוא להבנתי שלא צריכה להיות רדיפה טוטאלית אחר האמת כי היא עשויה להביא להעדר שלום וחסד. מאידך כמובן שיש מקום וחשיבות גדולה ל'אמת'. המתח בין שני הערכים הללו הוא נכון וחשוב שנחוש בו. פרקטית, ניתנה באדם חכמה כדי לשקול מתי ערך אחד עולה על השני. עוד הוסיפו חז"ל מאמר חשוב:

"ואמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. רבי אבא אומר: חובה, שנאמר: (משלי ט') אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך. וא"ר אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר: (בראשית נ') אביך צוה וגו' כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'. ר' נתן אומר: מצוה, שנאמר: (שמואל א' ט"ז) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וגו'. דבי רבי ישמעאל תנא: גדול השלום, שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו, דמעיקרא כתיב: (בראשית י"ח) ואדוני זקן, ולבסוף כתיב: ואני זקנתי." (יבמות ס"ה ע"ב).

 

ויפה שחידדנו כמה ממידות הרחמים של הקב"ה, כשימי הסליחות ממשמשים ובאים (ויעויין בר"ה יז ע"ב).

 

אפשר תמיד להאיר את עיניו ולשאול~א.ל

וזה לא סותר את העניין של לדון לכף זכות. אם היינו דנים אותו לחובה, לא היינו טורחים לשאול.. כי כבר החלטנו מדוע איחר. הובנתי?

 

 

מצוות ההוכחה רלוונטית רק כאשר הוא עובר על אחת ממצוות התורה

למה אנשים מגמגמים?בנות רבות עלי

הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?

אמרתי לו אוקי מה…

אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.

קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה

חחח …בנות רבות עלי

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

אגב, למה לא פונה אלי מישהי חסודה לשם שינוי?בנות רבות עלי

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

בודקים אותך. תעבור כמה שלבים במשחק ואז תגיע החסודהמבקש אמונה

🤡

אשריך. באמת! שנה טובה!נחלתאחרונה

לכבוד ראש השנהאוי טאטע!

ארץ אשר ד' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ד' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה

לכבוד ראש השנה ראיתי משהו ממש יפה ומשמעותי

קבוצה של תמונות יפות מהארץ עם מקורות על שבח ומעלה ארץ ישראל

מוזמנים להצטרף

קמפיין 'טובה הארץ מאוד מאוד'

תודה רבה!נחלתאחרונה

ת

מי אשכנזי וער בגלל סליחות?זיויק

אני ספרדי וישן בסליחותבנות רבות עלי

אם אתה לא אשכנזי ולא מתפלל סליחות בכוונות עצומותפ.א.

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

ישן טוב יותר בבית כנסת מבמיטה?ארץ השוקולדאחרונה

שנה טובה, ברוכה, שמחה, שלווה, לכולכם כולכם כולכם!!נחלת

אמן ואמן וגם לךארץ השוקולד

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אמן. גם לךנפשי תערוגאחרונה

יש משהו מאוד מוזרפשוט אני..

כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,

למרות שהוא לא קרוב משפחה,

ולא חבר קרוב,

ולא בוס,

אלא ''רק'' מנחה ומנטור.

מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,

ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.

נוחי בשלום,

פרופסור עדה יונת.

וכן אני יודע שהיא הייתה שמאלנית קיצוניתפשוט אני..

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

למה מוזר?משה

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

מתוך 14 הזוכים הישראלים בפרס נובלאריק מהדרום

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

איזו תקרת זכוכית?shaulreznik

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

נכון עקרוניתאריק מהדרום

בפועל היתה רק אחת

היה את רוזלינד פרנקלין שהיו נותנים לה אםקעלעברימבאראחרונה

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

יש כאן אוהדי קבוצת כדורגל/כדורסל לשאלה בפרטי?צע

חיילי גבעתיאריק מהדרום

אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים

לא מכבים אש עם דלק!Nachman Wilhelmאחרונה

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

פיייייי סחטיין על הדשבורד. מה רבו וגו'די שרוט
לא רואים כלום מהצילום מסך שהעלתאריק מהדרום

קטן מידי.

מה הבעיה להגדיל?אני פה דברו!
היי, מזמן לא היית פה!מבולבלת מאדדדד

כי אי אפשר מהפלאפוןאריק מהדרום

בוודאי שאפשרנפשי תערוג

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

אפשר מהטלפוןמשה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

א-אהאריק מהדרוםאחרונה

עכשיו הכל מובן.

זה בדרך אבל אתם לא יודעים את זהקפיץ

אולי יעניין אותך