אולי הדוגמא לא כ"כ מוצלחת באמת. אבל אשאר איתה כרגע כי אני לא מספיק יצירתית ברגע זה.

'לא להגיד כלום' זה "חסד"- מכיוון שהוא חושב בראשו על סיבות שונות שמצדיקות את איחורו של שמואל ואף מחייבות את האיחור.

'להעיר' במקרה הזה, זה אמת מכיוון שמצד האמת, הבן אדם לא כיבד את זמנו של השני, ואיחר לו. ולכן לא משנה מה תהיה הסיבה, זה לא בסדר שהוא לא הגיע בזמן. ולכן להעמיד אותו על מקומו זה למחות על  דבר שהוא 'לא בסדר'.

יותר מובן?

גם שתי מידות שלכאורה נמצאות על שני קצוות מנוגדים יכולות להפגש באמצע (לדוגמא, חסד של אמת). 

גוונא כבר האריך כאן במה שרציתי לומר, רק אוסיף דבר : 

במשלי יש פסוק שאומר  " כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה', יוֹכִיחַ". (משלי ג',י"ב), עוד מידה של בורא עולם שעלינו ללמוד ממנה. 

אנו מצווים לאהוב כל אחד מישראל, ומתוקף אהבה זו לפעמים צריך להוכיחו. אם לא נעשה כן הדבר עלול יעורר את הרגש ההפוך בליבנו על אותו אחד, ונמצא שאנו עוברים על מצוות הבורא "לֹא תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (ויקרא י"ט, י"ז).

(פה תוסיפי את הדברים שהרחיבו בהם לעניין מתי מוכיחים ומתי לא).

וכמו שאמרה לעולם חסדו - תמיד אפשר לברר עם האדם עצמו, יכול להיות שהוא לא מודע בכלל לזה שעניין האיחור מפריע,

יכול להיות שהוא מפרש את השתיקה כהסכמה עם המצב, יכול להיות שאם ידע ישנה ממנהגו - אך אם לא נביא לידיעתו הכל ישאר בגדר השערה ותו לא. ולמוכיח - ללמוד איך להוכיח (להעמיד במקום נשמע כמו קשרי הורה-ילד מורה-תלמיד) ומתי.

א"ר סימון בשעה שבא הקב"ה לברוא את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות. מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא, הדא הוא דכתיב: (תהלים פה) "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו". חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים, צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות, שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה. מה עשה הקב"ה? נטל אמת והשליכו לארץ. הה"ד (דניאל ח): "ותשלך אמת ארצה".

אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: "ריבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה (חותם) שלך?!, תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב: (תהלים פה) "אמת מארץ תצמח".

השלום והחסד בהחלט מתנגשים עם ערכי האמת והצדק, ולא אחת כיוון שהאמת והצדק נמצאים, השלום והחסד נעדרים וההיפך. המסר של המדרש 'אמת מארץ תצמח' הוא להבנתי שלא צריכה להיות רדיפה טוטאלית אחר האמת כי היא עשויה להביא להעדר שלום וחסד. מאידך כמובן שיש מקום וחשיבות גדולה ל'אמת'. המתח בין שני הערכים הללו הוא נכון וחשוב שנחוש בו. פרקטית, ניתנה באדם חכמה כדי לשקול מתי ערך אחד עולה על השני. עוד הוסיפו חז"ל מאמר חשוב:

"ואמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. רבי אבא אומר: חובה, שנאמר: (משלי ט') אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך. וא"ר אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר: (בראשית נ') אביך צוה וגו' כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'. ר' נתן אומר: מצוה, שנאמר: (שמואל א' ט"ז) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וגו'. דבי רבי ישמעאל תנא: גדול השלום, שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו, דמעיקרא כתיב: (בראשית י"ח) ואדוני זקן, ולבסוף כתיב: ואני זקנתי." (יבמות ס"ה ע"ב).

ויפה שחידדנו כמה ממידות הרחמים של הקב"ה, כשימי הסליחות ממשמשים ובאים (ויעויין בר"ה יז ע"ב).

וזה לא סותר את העניין של לדון לכף זכות. אם היינו דנים אותו לחובה, לא היינו טורחים לשאול.. כי כבר החלטנו מדוע איחר. הובנתי?

מצוות ההוכחה רלוונטית רק כאשר הוא עובר על אחת ממצוות התורה

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.