תכתוב את זה בפורום "זקנים מעל 80"

מן הסתם שכן.. תסבירי

ו.. אין פה פאנץ'..

אני לא חושב שאפשר לשמור על ראש פתוח ששנת הלידה שלך היא 1930.

וגם, מי אמר שזה טוב?

שינוי, זה לא דבר חיובי בהרבה מקרים..

כי להשאר צעיר זה לא טוב.

עצם הרעיון של להשאר באיזה שהוא מקום קצת סותר את השינוי שלהיות צעיר דורש ממני..

ולהיות זקן זה לא טוב.

 כי זה קבעון, עייפות, תלותיות(בחלק מהמקרים)..ועוד

אדם צעיר עושה בחירות בצורה לא שקולה.

הדרישה להיות אדם בוגר מבחינתי מפקיעה את הצעירות שיש באדם.

זה אולי משחק קטנוני של הגדרות - אבל לדעתי חשוב.

המילה "צעיר" ללמוד,לצחוק וכו'.. זה דברים שלא תלויים במושג צעיר או זקן. (תולעת)

אם אני לא "צעיר" - זה אומר שאני מזדקן. ואני לא רוצה להיות כזה.

אני לא רוצה להישאר צעיר 2X

אחריות.

בגרות.

וצעיר נשמע לי כמו משהו מעליב.(מושפע מהצבא)

תודה

תובנות חדשות..

להשפיע - אתה תתבגר בכל מקרה, וגם הגיל יעשה את שלו. אתה כמובן יכול להתעמל ולשמור על אורח חיים בריא וכו' - אבל בסופו של דבר, פיזית, תמיד מתבגרים ובסוף גם מזדקנים...זאת מציאות שקשה לצאת נגדה.

מבחינה נפשית - כל עוד אתה לא לוקה במחלה שנוטלת ממך גם אפשרות זאת, אתה יכול להשתדל תמיד להרגיש רענן, להרגיש יוצר, פורה, מועיל לעולם, פתוח לרעיונות ועוד...זה, לדעתי, כבר לוקח את הזקנה למקום שממנו לא יהיה אכפת לך להיות בו...

אומנם לא נולד ב1930, אלא כמה שנים מאוחר יותר, אבל הוא מספיק מבוגר כדי להתאים לשאלתך - סבא שלי, כיום, לא תגיד פעם:

1. עושה סנפלינג.

2. מידי שנה/שנתיים יוצא לחו"ל לחופשת סקי.

3. משתדל כל שנה, כשיש מספיק שלג, ללכת לסקי בחרמון.

4. עובד עבודה פיזית ומתמידה

5. יש לו רעיונות נהדרים וידיים זהב, והוא לא מפסיק לחדש וליצור (רק בחופש האחרון הוא בנה בבית שלהם נדנדת גן כזאת גדולה, מעץ, שאפשר שלושה אנשים לשבת עליה, ממש יפה - ועוד ועוד).

6. הוא איש שיש לו פתיחות לרעיונות ולכל דבר - יותר מכל מיני צעירים שאני מכיר.

7. ובנוסף לזה יש לו גם את הידע העשיר מעשרות שנות חייו, את הדברים שלמד ויודע, את החוויות שהתנסה ועוד ועוד...

לא סתם אומרים חז"ל שראשי תיבות זקן, זה: זה קנה חוכמה. וד"ל.

שנשאר לך כח במותניך..

אסביר את הרקע להודעה שלי.

דיור מוגן - אדם זקן שוכב במיטה - סיעודי כמעט מלא - כסא גלגלים.

אז יש את סבא שלך..

ויש הרבה סבא שלא יכולים לבנות ספסל בגינה.. אפילו ספל תה לא מסגולים להרים..

בשליטתנו. הרי אני מניח שגם אתה באומרך זאת, לא מתכוון שתרצה להתאבד לפני שתהיה זקן...

גם סבתא שלי, מהצד השני, סיעודית ממש, עם מטפלת זרה - אבל היא עדיין חיה, נושמת, מדברת כמה שהיא זוכרת (ברוך ה' למרות שהזיכרון נפגע, עדיין היא יודעת לדבר ולענות פחות או יותר) - החיים זה מתנה יקרה לפני הכל, ולנו אין זכות ליטול אותם לפני זמנם, אפילו שהם כאילו "שלנו".

אתה יכול להתפלל כל יום לה' שתשאר בריא ולא תהיה סיעודי עד יומך האחרון - זה בערך מה שאתה עושה 3 פעמים ביום בתפילת עמידה בברכת "רפאנו".

זה שאיפתנו בחיים?

אנחנו מנסים לשמור על אנשים בחיים? למה?

באמת - הם סובלים - שואבים המון כוחות מהסובב.

אני יוצא ממש נאצי עכשיו, אבל אני באמת באמת שואל..

למה להשאיר אותם בחיים? הם סובלים. 

כאילו, היום הרפואה מטפלת במקרים האלה.. ומאריכים את החיים שלהם. (זאת הכוונה להשאיר אותם בחיים)

שהם אומרים "אוי ויי" הייתי מקבל שקל.. וכו'..

ב. לא יודע. 

אולי זה מה שמביא אותי להעלות את השרשור הזה.

אולי זה מה שמביא אותי למחשבות ההזויות האלה..

צודקת. לא בטוח שהחיים שלהם שוים.. אבל אולי להם יש סיכוי לשנות.

איזה סיבוב קרה פה הרגע..

(ומעצבן שצריך להגיד שאנחנו רציניים, וזה לא בברירת מחדל שלנו.)

[ אומנם יש מקרים שעל פי התורה והתייעצות ברבנים לא חייבים להאריך בצורה מלאכותית את החיים, אבל בגדול - החיים נועדו כדי לשמור אותם]

בגדול, זה קשור לעובדה שהנשמה והגוף הם לא שלנו, אלא של הקדוש ברוך הוא, והוא, ורק הוא - מחליט מתי הם יחזרו למקומם הראשון, באדמה ובגן עדן...

בנוסף, נראה לי שכל עוד אדם בחיים, תמיד יש תקווה מסויימת כלשהיא שבסוף הוא יצא מהמצב שלו עכשיו, עקב תרופה חדשנית או אני לא יודע מה - ואז הוא יוכל שוב לחיות ולקיים מצוות וכו'...

נאמר "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי". תחשוב על זה.

וכמובן, שדי צריך לבוא לנקודה הזאת מראייה תורנית...

ומה עם אלה שמתאבדים?

ורוצחים?

זה גם הוא החליט?

רוצח - זה עבירה חמורה מאוד, ודינו אכן מוות בידי אדם/בידי שמיים, על העבירה שעשה.

מתאבד - אין לו חלק בגן עדן. יותר חזק מזה, כדי להבין את גודל החומרה של מה שעשה?

אבל לא כאן המקום והזמן לפירוט יתר...

יש צעיר צעיר יש צעיר זקן יש זקן צעיר ויש זקן זקן. מוסכם?

על זה אני אומר בהמשך למה שכתבת.

העולם שייך לצעירים - לפי מה שאת אומרת לזקן צעיר.

צעיר צעיר וצעיר זקן לא יכולים להיות שליטים על העולם. כי הם צעירים. אין נסיון. וכו'.

והזקן זקן - אין לו מה לעשות פה בעולם.

אז צריך להזדקן. בשביל להיות זקן צעיר.

לפי החישוב שלי אצלכם עוד מעט 9, נכון? יפה יפה...

ממוצ"ש מאוחר לכניסת שבת מוקדמת... אבל בתכלס שבת תמיד תהיה בערך 24 וחצי שעות...ככה או ככה.

אין הרבה מוטיבציה להתבגר ולקחת אחריות, כשרואים מה מחכה לנו בסוף...

אבל אין ברירה. חייבים להתאים את עצמינו לגיל. לקחת אחריות בגיל 20 ולדעת לשחרר בגיל 80 ולהוריד הילוך.

להיות צעיר ואז להיות זקן ולא להיות זקן בגיל צעיר

היא למות צעיר...

בוא נאמר שבין שתי הברירות- אני מעדיף להיות זקן

אבל אם אתה כבר חושב על העתיד הרחוק יחסית, חשבת על זה שאחרי שזקנים גם מתים?

אז אולי נאמר "לא רוצה למות!"?

זה הרבה יותר מפחיד, לא?

זה טבעי, אבל בתור אדם ירא שמים, יש לי הרגעה (לפחות לעצמי)- כל העולם הזה הוא רק פרוזדור, מעבר לעולם הבא

אם לא נמות- בשביל מה כל החיים שלנו?

אז לא דחוף למות, יש לנו עוד עבודה כאן, אבל המוות היא התכלית הסופית

"ותשחק ליום אחרון"

הוא בוהה בנקודות אקראיות באוויר בזמן שהוא מדבר עם בנות.

והוא עושה את אותו הדבר גם כשהוא מדבר עם בנים.

לפחות במקרה שלו זה משתלם, אני מקבל קצבת נכות בגלל האוטיזם שלו...

אבל מה התירוץ שלך?

אני מגיע ממקום הפוך, יש משהו במבט לעיניים שחודר פנימה ומתוך הכבוד העמוק למי שמולי לא מרגיש בנוח להסתכל ככה סתם. הוא שייך לה.

בעיני יש בטענה שלך חוסר כבוד, אתה הופך מרחב עדין ועמוק לסתמי בטענות של חוסר כבוד.

אף אחת מההתנהגויות הקיצוניות לא טובה 

לא להמנע מקשר עין, ולא לנעוץ מבט

זה גם מאוד תלוי סיטואציה

כשהמרצה שלי מסביר לי משהו אני יכולה להסתכל לו בעיניים גם חצי שעה 

כי הוא מסביר ואני מקשיבה

מבט עמוק בעיניים זה אכן דבר אישי

כמו שאמרת יש הבדל בין קשר עין לצורך להבין אחד את השני, לבין מבט שהוא כאילו מעבר...

מבטים מהסוג הזה יגרמו לי להסיט מבט ולמבוכה מול אותו אדם

שיש הבדל בין קשר שברור שכן למבט בעיניים.

לא ככה?

בתנועת בני עקיבא, שהיא תנועת נוער מעורבת, למדתי באוניברסיטה, כיום נמצא ביום יום בחברה מעורבת, ופועל  

יוצא מאורח חיים כזה שאין הבדל בהתנהלות היומיומית מבחינת ניהול שיחות ודיבורים, מול גברים ומול נשים.  

אני לא אוהבת להסתכל ישירות בעיניים של גבר

שהוא לא בעלי/ אבא שלי/ אח שלי

גם גיסים שלי אין לי בעיה

אבל גברים זרים אם יוצא לי להיפגש במבט זה כזה לשניה ומסיטה את המבט

שמישהו מדבר בלי להסתכל עלי

בכללי זה סוג של באג בתקשורת

ויש את ההקשר הדתי

(שאותי ספציפית קצת דוחה

רוב השכנים/ הגברים פה בשכונה לא מסתכלים עלי

מתעלמים

אבל אם הם דופקים בדלת וצריכים משהו

פתאום הם יכולים להסתכל וגם לבקש

חוץ משכן אחד נורמלי

שאומר בוקר טוב ומיישר מבט)

אני כמובן בכל שיח עם בנאדם מסתכלת ישירות בעיניים

זה מבחינתי הרבה מהשיחה

השיח הלא מילולי 

היה מפריע אם שכן היה מסתכל לי כל בוקר בעיניים ואומר בוקר טוב

זה טוב לי שאין תקשורת ביני לבין השכנים הגברים מעבר לטכני

יש כאלו בלי קשר להלכה שנבוכים להסתכל במשך זמן בעיניים, לפעמים גם של בני אותו המין.
 

ניכר מהתגובות שזה מקתנה מאדם לאדם.

ההלכה היא כמובן דבר נפלא, אבל לענד - אין לי ספק שיש בה גם לא מעט קשיים ומורכבות שהנידון זה אחד מהם..

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)