המלחמות והמאבקים נובעים מצרות המוחין. אברהם אבינו, היהודי הראשון, כשהיה ריב בין אנשיו לאנשי לוט, כבר אמר: הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה. (בראשית יג ט)

הוא עבר משטח קטן שעליו הייתה קטטה לשטח יותר רחב ששם אפשר להתפשר.

ככה גם אם רוצים להביא לשלום בין ישראל לערבים בארץ ישראל, צריכים להתמקד פחות בשטח של ארץ ישראל או פלשטינה אלא להרחיב את האופק לכל מזרח התיכון ומעבר לו.

לערבים יש להם ארץ ענקית: חצי האי ערב, איפה שהוקמה מדינת ערב הסעודית ועוד כמה מדינות נוספות.

אבל זה עוד לא מספיק, הם כבשו המון ארצות ברחבי העולם, וכיום יש להם תוספת של עוד עשרות מדינות ערביות.

בנוסף לזה, יש להם עוד מדינות מוסלמיות כמו איראן וטורקיה שמזדהים באופן מלא עם המוסלמים הערביים, וגם הם אפשר לחשוב אותם כערביות.

ובתוך כל זה יש עם אחד, רודף שלום ושונא מלחמות, ובגלל גזירת הגלות הוא נרדף, שגירשו אותו ממדינה למדינה, ואחר כך ניסו רחמנא ליצלן  להשמיד אותם מכל כדור הארץ לגמרי. ולעם הזה יש רק ארץ אחת, והוא חזר בלית ברירה לארצו היחידה.

אבל למרות כל זה, כל העולם הערבי, על כל הארצות הרבות שיש לו, מתמקד כל כולו איך "לחטוף" חלקים גדולים או קטנים מהעם היהודי שבקושי יש לו ארץ אחת וגם היא לא כולה. ובשביל זה הם גם "הפרישו" את הפלשטינאים שיהיה להם ייחודיות בפני עצמה, בכדי להראות ליהודים: אין לכם מקום בארץ ישראל. זה כבר תפוס על ידי פלשטינאים.

חבל שהתקשורת שלנו - הישראלית - במקום להתמודד מולם, היא עוד מוסיפה שמן למדורה בזה שהיא קיבלה את השם הזה העם הפלסטיני.

וככה במקום להביא שלום ממקדים את הכול לאותו שטח קטן - ארץ ישראל, מבלי יכולת לוותר. אם ההתמקדות הייתה על כל ארצות ערב ביחד, כבר מזמן היה אפשר להגיע לידי שלום אמתי.

לכן צריכים להדגיש שלערבים לא חסר להם דבר, יש להם עודף שבעודף. הם צריכים עוד להחזיר כמה וכמה מהמדינות שיש ברשותם.

אם ישתמשו בסיסמה הבאה:

ערב (הסעודית) - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל !

אפשר בהחלט להוביל לשינוי מהותי בדעת הקהל היהודית ושל כל העולם ואפילו בדעת הקהל הערבית זה יכול לחלחל, עד שזה יביא לשלום אמיתי ובר קיימה.


גם אם זה לא יביא שלום באופן מיידי


זה ייתן לנו יותר תעצומות כוח במאבק שלנו, ומאידך זה יחליש את הטיעונים של הערבים, ובהחלט יוריד גם את הנחישות שלהם.


התבוננתי בפרשת יפתח הלגעדי על המלחמה עם בני עמון. (שופטים יא א-לג).  לשם מה הוא הביא טיעונים נגד בני עמון על צדקת דרכו של עם ישראל."הלוא את אשר יוריש כמוש אלוהיך אותו תירש, ואת כל אשר הוריש ה' אלוקינו מפנינו אותו נירש". הרי בסופו של דבר הם לא קיבלו את הטיעונים הלוגיים האלו והוצרכו למלחמה. בנוסף לזה הרי בני ישראל לא מינו את יפתח בשביל לענות טיעונים לוגיים לבני עמון. את זה היו יכולים לעשות ואולי יותר טוב זקני גלעד שהיו יותר מלומדים לכאורה. אלא הסיבה היא שזה היה גם כמקדמה למאבק המזויין שניהל יפתח הגלעדי. בכדי לנצח במאבק צריכים להרגיש צודק. ובכדי להרגיש צודק צריכים טיעונים חזקים. וזה היה הטיעון הכי פשוט שגם פרימיטיבי יכול להבין: "הלוא את אשר יוריש כמוש אלוהיך אותו תירש, ואת כל אשר הוריש ה' אלוקינו מפנינו אותו נירש". איפה שיש את הסמנים הדתיים שם זו הארץ השייכת לעם עם אותה דת.

וכאן נכנסת הסיסמה ירושלים של היהודים, מכה של המוסלמים ! שם בערב הסעודית זה מקור הדת של הערבים המוסלמים, ואילו ירושלים זה מבצר הדתי של עם ישראל.
 

לסיכום: הסיסמה הזאת "ערב (הסעודית) - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל !" בצירוף הסיסמה "ירושלים של היהודים, מכה של המוסלמים !" טובה ומועילה לא רק אם בסופו של דבר הערבים יקבלו את זה, אלא גם למקרה מצער שהם לא יקבלו את הטיעון הזה.