גם אם תצליח למעוך לגמרי את החמאס, לשלול ממנו נשק, להרוג את כל מנהיגיו- לא תוכל לעצור את הרוח הישמעאלית 

הנלחמת בישראל ונאבקת עימו על הארץ, יש כאן מלחמה לא על היהדות אלא על א"י, ולישמעאל שיש לו זכות, ריקה אמנם

בגלל בריתו הריקנית(ועיין בסיפא זוהר וארא שגם מביא הרמב"ן). מכיוון שהמלחמה כאן היא על מי הוא בן הברית הראוי לרשת

את הארץ- לא ננצח בכוח הזרוע, גם אם קולנו קול יעקב וידינו ידי עשיו, שכאן אנו נדרשים למלחמה כנגד ישמעאל ולא נגד עשיו.

הדרך היחידה היא להוכיח בחיינו שאנו בני יצחק, בן אברהם ולנו ניתנה הארץ, וכאשר נעשה את זה, יקבלו זאת גם הישמעאלים,

שהרי ישמעאל איננו רשע ואף עשה תשובה בסוף ימיו. לכן- גם השפלה לא תמנע מהם להמשיך לנסות לפגוע בנו. רק התחזקות

שלנו ואחיזה במידותיהם של יצחק ואברהם ינצחו את המלחמה הזו.

שהקליפות מוותרות כל-כך מהר, "ברגע שישראל חוזרים לארצם", זה כמו שתגיד, שכשיהודי חוזר בתשובה 

ישר מתבטל כוח הקליפות מעליו, זה נכון, אבל לא אומר שהקליפה "מוותרת" וצריך לזכך את הקליפה בכל מקרה.

ככה אני הבנתי. 

וזה לא קשור רק לחשבונות רוחניים- אין עם שניתן לדכא אותו באמת, ואין מי שמוכן לוותר על הבית שלו בכזו קלות,

השפלה והכנעה הן פיתרון זמני ולא ממצה, שבעיקרו יביא למלחמה גדולה, יותר נכון וראוי יהיה לעשות תשובה.

הצורה שבה הארגונים הללו עובדים לא מאפשרת לתת להם נוק-אאוט, וגם אם תגרש, הם ימשיכו לתקוף מבחוץ.

הדרך היהודית לעשות את זה, מופיעה ברמב"ם- לקרוא לשלום. 

כבר כתבתי את זה כאן בעבר-

מי שמוכן לקבל על עצמו מלכות ישראל בארץ - נשאר,

מי שלא מוכן לקבל על עצמו מלכות ישראל - מסולק,

ומי שמתנגד לסילוק - למיתה. 

כאשר עם ישראל יהיה מוכן לקבל על עצמו עול מלכות שמיים ולנהוג כך עם הגויים היושבים בארץ, אז יהיה פיתרון

אמיתי למצב. כי אחרת אתה רק יוצר עוד אויבים בכל סבב, מי שלא נתת לו לבחור להישאר, פשוט יתעב אותך וילחם

נגדך.בסבב הבא. 

מה התנאים של הקריאה לשלום הזו? 

(לא אוטונומיה מדינית- זה בטוח) 

ואם הם לא מקבלים את הקריאה ויוצאים עלינו למלחמה- 

אז--- מה כתוב ברמב"ם שם שצריך לעשות? 

(כן, כן. זה ההלכה. וכן- זה ריאלי. הלכות זה לא אוטופיה.) 

מי שנלחם בנו - למיתה. הרי כתבתי את זה שם בפירוש.

אני התנגדתי? לא, רק התנגדתי לניסיון לנצח בכוח הזרוע במקום להבין שהשורש הוא הרוח, אין משמעות לכוח

ללא הרוח, והרוח היחידה שתנצח במלחמה הזו - היא רוח גבורתו של יצחק, שעליה אנחנו נשענים במלחמה הזו.

הכנעה סתמית של הישמעאלים בארץ אולי תיתן הפוגה זמנית, אבל היא לא תשובה, זו בדיוק הבעיה בטרור.

ואם שמת לב, גם כלפי הרבנים רשמתי "אולי"..

אז אני מבין שאתה יוצא להתגונן לחבר שלך. אבל שכחת את הרבנים.

וכן, מי יודע היום מה זה קליפת ישמעל?

"מי היום יודע מה זה קליפת ישמעל" - כוונתי שיש יחידים שיודעים - ויש להם מזה השלכה מעשית..

מה מכל הדיבורים האלה מוביל מי מאתנו לאיזה השלכה מעשית כל שהיא..

אולי למחשבה, או לסגנון מחשבה אחר. שלדעתי, משמעותו קטנה אם הוא רק במחשבה.

עשיית תשובה פה זה לא מצד "אנחנו עם ה' והוא יעזור לנו"- פה זו בדיוק הנקודה שאנחנו פותרים ע"י עשיית

תשובה.

הרבה פעמים אנחנו אומרים לעשות תשובה, כי זה בטוח מועיל לשפר את הדברים, כאן - זה הפיתרון עצמו,

לא כמשהו שיגרום לה' לעזור לנו, אלא כתשובה לקיטרוג של ישמעאל.

כאן תשובה היא הפיתרון ולא רק כלי עזר.

זה שמישהו לא רואה קליפות ולא מתחוללים לידו ניסים, לא אומר שאין לו מסספיק שכל וסיעתא דשמיא כדי להתעסק במושגים מורכבים.

אם אתה חושב שהשכל שלך חלש מכדי להתעסק בעניינים מורכבים-אל תתעסק בהם.

למה אתה מפחד שאנשים יתעסקו בדברים גבוהים?

מילא אם היית אמר שהם ניגשים לא נכון לדברים הגבוהים ומציע אלטרנטיבה, היה אפשר לקבל את זה.

עיסוק במושכלות כשאינך בשל לא רק שלא מעיל אלא מזיק. 

ובטח אם אתה מנסה למכור את ההבנה שלך לרבים..

למעשה, למדתי על זה לא מזמן.

אין מלכות ישמעאל, ומלבד האבן-עזרא שנחלק בחריפות, אף אחד לא מחשיב את הכנעת ישמעאל כחלק מתהליך הגאולה,

ישמעאל אינו אויב של ישראל במהות, עשיו הוא הניגוד של ישראל במהות. 

המלחמה בעשיו היא מלחמה על הצביון הישראלי, זו המלחמה בנצרות שמבקשת לטעון "אנחנו ישראל החדש" והישן נעזב,

ולכן המלחמה שלנו איתם היא חריפה בהחלט והיא מלחמת הרוח. אבל ישמעאל איננו אויב, עשיו מצליח לשרבב את ראשו

אולי ע"י חושים בן דן למערת המכפלה, אבל ישמעאל נקבר עם אבותיו לאחר שעשה תשובה. יש לנו את רבי ישמעאל כהן

גדול, לא סתם נקרא ילד ועוד כהן בשם שכזה, לא מצינו שקוראים על שם רשעים.

נפילת עשיו היא חלק מהגאולה הישראלית, כי עד שלא נגבור על עשיו אנחנו נמצאים במלחמת רוח, המלחמה עם ישמעאל

היא מלחמה על א"י. זה לא טריטוריאלי במובן הבסיסי של המילה- זו מלחמה על הזכות בארץ אברהם, וישמעאל טוען

ובצדק, שגם הוא בן אברהם וגם לו זכות בארץ הזו. למעשה - במהלך 2000 שנות ריקנות הארץ, הוא זכה בה, וכפי שכותב

הזוהר היה זה בין היתר בשביל למצות את זכותו של ישמעאל- ברית ריקנית שקיבלה ארץ ריקנית. אבל ישראל עצמו לא

מוכיח שהוא בן ברית אברהם, שהוא יצחק, בן הגבירה, ומתנהג כבן השיפחה ומבזה את עצמו. ולכן יש מקום לישמעאל

לקטרג. בתחילת כיבוש הארץ הערבים פחדו וברחו, בכיבוש שטחי איו"ש ומערת המכפלה, ערבים השתחוו בפני עם ישראל

שעבר בכוחותיו הצבאיים ואמרו "הנה אדוני הארץ חוזרים" - רק שאח"כ הם גילו ששחכנו בעצמנו שהארץ הזו היא שלנו.

ואז יש מקום לקטרג- מה הם טובים יותר, מה שווה הברית שלהם, הרי עזבו אותה ורבים מתכחשים לה. 

אחד מכתבי החדשות לענייני ערבים(סליחה שאני לא זוכר את שמו) מספר שתמיד היה ביחס טוב עם האוכלוסייה הערבית, 

אבל אחרי שהוא חזר בתשובה הם התייחסו אליו אחרת, בצורה מכובדת יותר, כשהוא שאל למה הם אמרו לו שזה קשור 

לעובדה שהוא חזר להיות בן אברהם ועכשיו הוא אדון הארץ. הערבים יודעים היטב כי הארץ שייכת ליצחק. גם נסראללה 

אם אני לא טועה נאם בזמנו, ואמר שהארץ שייכת ליהודים, אבל זה לא יהודים, יהודים הולכים בצניעות, יהודים מתפללים, 

האנשים הללו לא היו מבחינתם יהודים אלא נציגי תרבות המערב- אויבת העולם הערבי(הערבים והנוצרים אוהבים לריב,

כל ההיסטוריה הם עושים את זה...)

הוויכוח הוא למי שייכת הארץ, וגם הם יודעים שהארץ שייכת ל"יהוד" הבעיה היא שהם כבר לא מזהים בנו את ה"יהוד" וכאן

מתחילה המלחמה. אין אצלם הבנה של "ישראל שחטא ישראל הוא" תפיסת החומר שלהם חזקה מדי, כגויים מכדי להבין 

שיש מציאות שכזו, אבל הם טוענים ובצדק שאין לנו זכות, אם אנחנו עם ישראל- אז מגיעה לנו א"י, ואם לא,אז למי שייכת 

הארץ כל עוד ישראל לא חזרו? לישמעאל, בן אברהם. 

הסברתי את עצמי היטב? זה שיעור ששמעתי שבוע לפני ט' באב על משמעות ישמעאל במהלך הגאולה.

איך אנחנו כיהודים מאמינים תופסים זאת, ומנגד תפיסתו של האויב האיסלמי-ערבי (ועל אף שזאת הכללה רחבה).

יתכן באמת שהמלחמה עם ישמעל אינה חלק מתהליך הגאולה (אם כי אני באופן אישי מאמין שכל אירוע/צרה שפוקדת את עם ישראל היא חלק מתהליך שנועד/מסוגל ל'התניע' את הגאולה).

מנגד אני חושב שאתה מפספס את הדברים הדי מפורשים של האויב בענייננו. גם היסטורית, הזעם שהופנה כלפינו היה קיים עוד בטרם מישהו האמין שתקום כאן מדינה.

ותמיד הפיתרון לא נמצא במישור השטחי, אלא במישור הפנימי, וכל זמן שהתיקון במישור הפנימי לא נעשה, התיקון

במישור החיצוני נמצא בסכנה, שמהמישור הפנימי תיפתח הרעה. נכון, הרבה פעמים כדי לתקן לא ניתן מיד להגיע לשורש

הנקודה, וצריך לעבור מישור מישור, אבל זה בדיוק כמו המנהרות- נניח שהצלחת לנצח "למעלה" - יש מנהרות למטה

שרק מחכות לפרוץ, ואם לא תזהה את זה ולא תראה את זה- הן יצליחו.

כולם מסכימים שכל אירוע וצרה של עמ"י הוא חלק מתהליך הגאולה, הכול הוא חלק מתהליך הגאולה ואין אף פרט שלא

נמצא בכלל זה, אבל לא הכול מוכרח. מוכרחת להיות נפילה לעשיו, אבל לא מוכרחת להיות נפילה לישמעאל, "ועלו

מושיעים להר שעיר, לשפוט את הר עשיו" לא מתפללים בשום מקום על לשפוט את הר ישמעאל... 

האויב הישמעאלי כמעט ולא קיים עד לתחילת העלייה הישראלית לארץ, יחסית, חיו יהודים בארצות ערב באופן מעורר

כבוד לעומת אחיהם האשכנזים. נכון, לא תמיד החיים היו קלים גם ליהודי ערב, אבל זה לא דומה בכלל לרדיפות הנוצריות

של אירופה. התחלת המאבק שלנו עם ישמעאל הוא בתחילת חזרתנו לארץ - בדיוק כפי שכתוב בזוהר וארא. הסטורית,

שנאה ירדה לעולם בסיני, גם ישמעאל בכלל זה. אבל ישמעאל הוא אכן סוג של אח חורג שנלחם על ירושתו של אבא בעוד

עשיו רוצה להיות ישראל במקום יעקב. מלחמות שונות מגיעות ממקומות שונים, למעשה, הישמעאלים אינם האויב, כי אם

בת-אדום, כפי שנזכרנו לפני שבועיים בערך בט' באב. נכון- כרגע אנחנו נמצאים במאבק מול הישמעאלים, וזה חלק

מהתהליך, אבל צריך להכיר את השורשים הפועלים, כי גם אם הם לא יודעים את זה או אומרים את זה, זה בסופו של

דבר מה שמתרחש לנו מול העיניים. ואפילו הגדלתי לעשות והבאתי דוגמאות לכך שהם מבינים את זה.

המלחמה האמיתית של הערבים היום היא לא כנגדנו, אנחנו משמשמים בעיקר כ"שעיר לעזאזל" שמאפשר להם לעשות

כאוות רוחם ולצעוק "ישראל עשתה כך וכך" וכול העולם ישר ילך לבדוק מה בדיוק ישראל עשתה ולמה, ואם זה מוסרי, 

רוב העולם הערבי היום נמצא במלחמה עם התרבות המערבית, השלטונות הדתיים וההנהגה הדתית מבקשים להילחם 

בתרבות המערב, מה לעשות, שישראל כעצם בגרון המזרח תיכוני היא המקום המערבי ביותר בסביבה, אז שונאים אותנו,

יופי להם, הבעיה האמיתית שלהם היא עם ארה"ב ואירופה, משם מגיעה כל התרבות בה הם נלחמים- מלחמת הרוח של

ערב היא במערב, לא בישראל, הבעיה שישראל מתעקשת להישאר מערבית ו"נאורה", במקום לחזור לישראליות, אז

הערבים נלחמים בנו, תוסיף את זה לוויכוח על ירושת הארץ- וקיבלת מצב מדיני מסובך...

מעולם לא אמרתי שלא להכות בחוזקה ובצורה תקיפה את כל הקמים עלינו.

אמרתי שגם אם נעשה את זה- בלי להיות במקום הנכון, אולי נעזור לתסמין של הבעיה, אבל לא לשורש.

אולי נוריד את החום אבל לא נפתור את המחלה. 

וצריך להכות בחוזקה, ואסור להתעצל במיגור הרע ועדיין לא שם טמונה הבעיה שלנו - אלו שני מישורים שונים.

זה שאתה חושב כך לא משנה הרבה מבחינתי, מקורות ישראל משנים, שינוי פנימי שלנו בטוח משנה את העולם כולו,

ובטח ובטח במקום הזה שבו אנחנו מדברים על מלחמה עם ישמעאל, עלינו להבין בדיוק מול מי אנחנו נלחמים ועל מה.

כאשר אנחנו מבינים את זה אנחנו גם רואים שלא בכוח הזרוע בלבד אפשר לנצח את המלחמה הזו ולא סתם היא

מתחוללת אצלינו בתקופה הזו, כבר ידעו וכתבו רבותינו כי כך יהיה עוד לפני שיצאנו לגלות. אז מה? נקבור את הראש 

בחול כי לחסדי זה לא נראה? הם רוצים בעלות על הארץ כי זו גם ארץ אביהם, וגם להם יש זכות, כפי שהבאתי מהזוהר,

ורק כאשר לנו תהיה הזכות הגדולה יותר לא רק מצד הסגולה אלא מצד הבחירה - הם יקבלו אותנו, הם דורשים מאיתנו

למלא את ייעודנו - ועד שלא נעשה כך, נמצא את עצמנו נאבקים בהם על הארץ שקיבלנו רק בגלל הייעוד הזה. חלק 

מהייעוד הוא מיגר הרע, באומות, במעשים במחשבות ובהנהגות החברתיות כולן.

אתה מתבלבל כאן ידידי- החברה ה"אתאיסטית" איננה חברה, אחוזים מעטים בעולם הם אתאיסטים ונהוג להכליל

בקבוצה זו גם דואיסתים ושאר מיני פיקנטריה.רוב העולם המערבי מגדיר את עצמו כנוצרי, מאמין בפגר ומשתחווה לו,

האתאיזם איננו חזק היום כפי שהיית חושב. החברה המערבית מושתת על ערכי הנצרות, אמנם עם ליברליות קצת

מורחבת, אבל על עקרונותיה ושיטתה של הנצרות בתפיסת העולם- מי שטען שהאלוהים(שם ע"ז כמובן) מת, הוא

הבסיס לטענה כי הוא לא רלוונטי וחסר שייכות שהוא יצווה ושם הארס היותר גדול.

ממליץ לך לקרוא את כתבי הרב זצ"ל בעניין הנוצרים, אולי תגלה דברים מפתיעים.

השיעור המרכזי שעסק במלכות ישמעאל ותפקידם בדור הגאולה הוא של הרב שטיינברגר

הבאתי מקורות נוספים להרחבה, הזוהר שמובא ברמב"ן(עתידין בני ישראל...) מסוף וארא, וכו'...

תבדיל בין טענות של היום לבין מה שמתרחש בפועל, כי כשהגענו לכאן הם קיבלו את זה והסובלים העיקריים מפרעות

היו העולים ללא עול תורה ומצוות. 

ברגע שבו המדינה היא חילונית הם נלחמים בשליטתה בארץ. לא בך באופן ספציפי, אלא בך כאזרח במדינה הזו, שאין

לה זיקה לארץ מצד הבחירה שבה שזה כל מה שמסוגלים העמים לתפוס, כי אין אצלם הבנה של צד סגולה.

טעות תגיד למישהו אחר- לא כולם מחשיבים את ישמעאל כמלכות, אך אחד מלבד הראב"ע לא מחשיב כאחת מ4

מלכויות שהן הכרח שיפלו לפני שתגיע הגאולה.

בפנימיות ח"ו שעשיו הוא קרוב אלינו, הוא עשיו הוא כולו קליפה, אם אתה רוצה להיכנס לפנימיות. אין איזכור לתשובה

שעשה עשיו והמקסימום שמוזכר הוא שחושים בן דן ערף את ראשו כשקברו את יעקב במערת המכפלה, ורק ראשו נכנס,

כך שהכי רחוק שניתן לומר הוא שיש לו שייכות קטנה כזו. בעוד ישמעאל מת מיתת צדיקים וזכה להיקבר בכבוד לאחר

שעשה תשובה. ועוד שזכה לניסים ונקראו אחריו מגדולי ישראל ולא מצינו שקראו עשיו לאף אחד.

אז בפועל - עשיו הוא האויב וישמעאל הוא לא.

והלכה- עשיו שונא ליעקב. גמרא מפורשת.

אבל אתה לא מכיר את החברה הזו מבפנים, אתה לא יודע מה באמת קורה ומה תופס או לא.

למעשה אנחנו צריכים לשמוח בהיחלשות הנצרות, זה בדיוק השלב הבריא שבו מתחילים גם באומות להתנער מהאלילות

ועוברים לשלב הביניים(תקופת המעבר), רק אחרי שיעזבו את האלילות יוכלו לשמוע באמת את הדרכתו של הקב"ה וללכת

עימו ויוכלו להתקיים הנבואות. אל תדאג- הנוצרים לא מוותרים בכזו קלות, עם 40 קהילות מסיון בארץ, מאות אם לא אלפי

מיסיונרים משוטטים, קרנות ממומנות, הם דואגים לעשות כמיטב יכולתם. 

יכול להיות שיש עוד שיטות ויכול להיות שאני טועה, ככה אני רואה את זה, ככה למדתי את הסוגיא וככה הבנתי מרבותיי.

על איזה חלק אתה רוצה לדבר? על העדיפות של כפירה על ע"ז או על החלק של המיסיון?

1. אם קראת את מה שאמרתי - אני מבין שעדיף הומניזם על נצרות, ולכן זה לא בעיה אמיתית, כי אם שלב מעבר

שנועד להכשיר את השטח לקראת התעוררות- אותו עיקרון שמופיע ב"לתקופת המעבר" של הרב זצ"ל.

2. ההומניזם המודרני הוא תוצאת התפיסות הנוצריות וכביכול סוג של נובע מהן, לאחר שהרגו את האלוהים שלהם הם

שמו את האדם במרכז, אמנם הנצרות הקתולית עוד מנסה להגיד שיש ציווים כלשהם שהם בעיקר ציווי המוסר שעל פיהם

כדאי לחיות, אבל ברצינות- מי מקשיב לאלוהים שמת בעולם שהוא עצמו ברא? הוא שווה הקשבה בכלל? מכאן מתחיל

שורש התאיזם וגם ההומניזם המודרני שמוציא את הציווי העליון מהמרכז לטובת האדם ו"אופנות המוסר" שלו.

אל תסתכל על המריונטות, תסתכל מי מושך בחוטים, רפורמים ונוצרים הם הקבוצות המשחקות, תבדוק מי ממן,

מי מסבסד, מי תומך בדברים הללו- ותגלה את פרצופם האמיתי של השחקנים הנסתרים במגרש.

נוח להם להיות נסתרים. 

והרפורמים שיונקים מההומניזם, אין לזה קשר לנצרות.

מה שכתבת שההומניזם הוא שלב מעבר, אינני מסכים, זו תורה חדשה. זו תורה ששואפת את ערכיה מלבו ה'ישר כביכול' של האדם. הנצרות בכל זאת מאמינה בא-לוקים גם אם הוא בצורה של אדם ודורש פחות ציווים, עדיין הם מאמינים בפיקוד אלוקי. לעומת הומניסטים שנסוגו אחור, ולא מאמינים בסמכות א-לוקית ורוחנית.

אמנם ההריסה היא לצורך בנית שלב כדברי הרב קוק זצ"ל.

הנצרות מאמינה באלוהים בצורה של אדם? לא - היא מאמינה באלוהים אנושי! תקרא את ריה"ל, הוא כותב זאת מדהים

בכוזרי(ולא שהוא צריך מחמאות ממני), "נביא בנגלה ואלוה שולח נביאים בנסתר" - זו כפירת הנצרות, הגשמה.

ואותו הם הרגו, אותו אלוהים נצלב על המוקד- ומהרגע שהוא נהרג הוא גאל את כל המאמינים בו(כן, אהה) - זו נצרות,

מבחינתם- העולם הבא כבר כאן, לא עוד שכר ועונש, לא עוד ציווים מעשיים. 

הדרך קצרה מהריגתו של האלוהים להמלכת האדם-

the king is dead, all hail the new king!

הלזה אתה קורא הומניזם? זוי פשיטת רגלה של הנצרות, ואפילו הכי- הרוב המוחלט עדיין "נוצרי".

ההומניסטים אינם אויבי הנצרות, כי אם ממשיכי קו חשיבתה ודרכה, רק לאחר שוויתרו על העבודה הזרה שלהם, 

הם כופרים בכוח העליון, אבל מכירים ב"ישרות האדם" ומשם, מכיוון שיודע כל אדם ש"אין צדיק בארץ" - כל אחד

מתיר לעצמו את סטיותיו וכל אחד יודע כי השקר הגדול הוא להאמין באמת, שיש להאמין ביושר האדם, כי הרי הוא

יעיד על עצמו שאינו ישר. לכן גם מעבודה זרה זו כבר לא נשאר הרבה מעצם תחילתה, וניתן לחזור ולהגיד בענינה-

לא פנו האומות לע"ז זו אלא להתיר לעצמם..." כי הרי מי מאמין באמת באדם? אותם הומניסטים הרי לא מאמינים

באמת בישרות האדם, שאם כן הרי כל מה שאדם יכול לחשוב הוא ישר- וחזרנו לפוסט-מודרניזם היפה של "אני צודק

כולם טועים", למה? ככה! ואל תשאלו שאלות. אז הטענות ההומניסטיות נועדו לדבר אחד בלבד- לאפשר לכל אחד

ואחת לעשות כרצונם.

גם הרפורמים אינם כי אם תלמידי הנצרות, הרי הנוצרים היו הרפורמים הראשונים, אותה גברת בשינוי אדרת, 

הנוצרים באו לבטל את המצוות המעשיות, להציג "יהדות חדשה", אה כן, באירופאית זה נקרא רפורמה...

עשיו מבקש לקבל את חלק אחיו, להתהדר בנוצות לא לו- ולהיקרא ישראל, לקבל את ברכת הבכורה מיצחק - הוא

אויבנו ברוח, והוא מבקש להשמידנו, ולא בגוף- אלא ברוח. הוא שולח את המיסיון, הוא מביא את ההומניזם ותרבות

החופש המערבית, הוא קול הרפורמה. הכל אותו שורש, רק ענפים שונים, כשמעל הכול- ומעבר לראייתנו הדלה,

יושבת הנצרות, ממנת, טורחת ומשקיעה, ב"יהדות משיחית" ו"קרן לידידות", בתיירים אסייאתים שנשלחים לאחר

קורסים בכנסיות, כן, אלו הנוצרים, אלו האדומים, והם ממנים ומשקיעים בכל הנושאים הללו, כסף אירופאי נוצרי.

תקרא לזה איך שתרצה- אני אמשיך לקרוא לזה עשיו, וגולת הכותרת שלו היא הנצרות, גם אם היום יש התחזקות

של "בנותיה"... 

של ההומניות היא הנצרות

ההומניות היא לא שלב האדם ישר

אלא שהערך העליון הוא האדם

יש כמה מצוות להומניות שהעובר עליהם דינו כפושע נגד האנושות

ויש כמה אנשים שאפילו התיישבו לכתוב הלכות בנושא

לעשות את האדם לאלוהים זה דבר נוצרי, אז הנצרות עשתה את זה לאדם אחד, וההומניות הפכה את כל בני האדם לאלוהים, וכל זה בלי הגיון אפילו, כי הרי הם לא מאמינים ברוחניות, אלא מן גזירת הכתוב כזאת, שאסור לפגוע בבני אדם וזה הערך העליון ביותר

זה לא נצרות, אבל זה יונק מנצרות, וצמח על מצע הנצרות

לענ"ד

ההומניזם המודרני הוא בן בית של הנצרות.

הנצרות הוציאה את האלוהים מהמשוואה, היא הרגה אותו,

החלל הפנוי הנשאר היה חייב להיתפס,

שנים החלל הזה נתפס ע"י הכנסייה והאפיפיור

היום המקום מתחיל להיתפס ע"י האדם

הצד השווה שבשניהם ששניהם מסתמכים על אותה נקודה של הריגת האלוהים.

ההומניזם לא יכל להגיע לפני כן, כי היו לו אלילים רבים מדי.

ההומניזם המודרני כולו מסתמך על אבני היסוד האמוניות של הנצרות,

הוא רק מכתיר את האדם ולא את הכנסייה.

הכנסייה היא רק צורה אחת שבה לבשה הנצרות צורה,

אין חובה בכנסייה לפי הפגר, למעשה, אין חובה בכלום,

מלבד ווידוי, ולפי הבשורות שהגיעו אחריו- גם אמונה בפגר.

כי אתה מעולם לא למדת נצרות, לא קראת ולא שמעת אוונגליסט, כנראה.

נכון- ככה לימדו אותך, שילוש, האב הבן ורוח הקודש(יאק...) אבל מה ששחכו ללמד אותך הוא פשוט מאוד-

הם מאמינים שהכל אחד- לא שילוש כפי שאתה חושב, אלא שאותו האיש יש"ו, הפגר, היה שלושתם בעצמו,

בגלל זה הבאתי את ריה"ל בתחילת הכוזרי, "נביא בנגלה ואלוה שולח נביאים בנסתר", ככה מתאר הנוצרי 

את אמונתו בפגר, וזו האמת המרה של מרבית הכנסיות. ישנן כמה כנסיות בודדות שאכן ביצעו חלוקה מסויימת, 

בתקופות מאוד מאוחרות של הנצרות, אבל מה לעשות, הנצרות הבסיסית והאיתנה הפכה את האלוהים לאדם,

והגדילה לעשות בהריגתו. 

הרי לך שיעור בסיסי בנצרות- דע מה הארס המנטף בה, כפי שכותב הרב זצ"ל, כי יש פה ארס עצמי עצום של

עקירת כל יושר פנימי. אתה מבין ידידי- האשמה כלפינו לא הייתה מעולם הריגת נביא, אלא הריגת האלוהים עצמו,

וזו שנאה גדולה.

כך זו אמיתתה של הנצרות, וזה שלא לימדו אותך זו עבודה טובה של משרד החינוך, אתה יכול להודות לו.

נמשיך ברשותך-

מה קרה לפגר? כיצד הוא נהרג? הוא הקריב את עצמו למען שיחרור העולם, כך מאמינים הנוצרים, הוא בא

לגאול את העולם ועשה זאת בנתינת עצמו לצליבה, ובכך, שיחרר את כל המחויבויות של האנושות כלפיו, מלבד

אמונה אחת, בפגר. כל מי שמאמין בפגר הוא יזכה לחיי הנצח המענגים ומי שיעז לכפור בו ייענש עד קץ הימים.

הפגר שהקריב את עצמו למענם, עלה על עמוד הצליבה, ובגלל אמונתם בו- הוא יצילם מתהומות השאול, לא

משנה מה הם יעשו, רק ווידוי נצרך וכל מעשייך כלא היו.

הנצרות לקחה את האלוהים והרגה אותו, היא המליכה במקומו את הכנסייה, האפיפיורות, כביכול כמי שיוכל לנווט

את הדרך הנכונה והטובה, אין ציווי מעשי יותר, כי למעשים כבר אין משמעות, רק אמונה בפגר משמעותית.

נכון, יש להם עדיין אמונה שיש דברים שהתקבלו מלמעלה, בצורה אלילית כמובן. לדוג' - אסור לקרוא את החלטות

וועדות הכמורה העליונות, גם לא בענייני רכוש כי הן "נכתבו ברוח הקודש" ולכן אסור שעין של אדם פשוט תראה אותם.

זה עושה הרבה צרות בבית המשפט כשקונים מקום מכנסייה, בטח במקומות טעונים כמו הרובע היהודי

המתחדש. אבל אין אלוהים יותר מבחינת הנוצרים, וזה רק עניין של זמן עד שהם המליכו את האדם על מלאכת

ההנהגה העולמית

השיטה הנוצרית היא ההגשמה וכך היא התחילה, במזרח הרחוק היא התחילה להשתנות כדי להתאים את עצמה,

כפי שהיא עשתה פעמים רבות במהלך ההתקדמות שלה למה שהיא כיום, ובאמת מוצאים שם השפעות גדולות

של השיטות המזרחיות גם על התפיסה הנוצרית של מי שחי שם.

השיטה הנוצרית בבסיסה, בתיאורה את המאורעות של יש"ו הפגר, ובהוראתה מתייחסת אליו כאלו האלוהים עצמו,

שלבש גוף בשר ודם בעולמו והם משתחווים לו, והם מאמינים בו באמת ובתמים בצורה הזו.

זה הבסיס - ואותו, את יש"ו הפגר, שהוא למעשה מבחינתם אלוהים עלי אדמות, הם הרגו.

הם לא "לא מאמינים בשום דבר אלוהי ורוחני" אבל הם בהחלט ניקו את הציווי האלוקי מתוכן, כי אם אלוקים

מת, למה להקשיב לו? אז במשך שנים דאגה הכנסייה שהלימודים יהיו דרכה בלבד וכל דבר שהיה שונה

משיטתה הוצא להורג(ר"ע גלילאו גלילאי) ולכן גם נוצרה התפיסה המזעזעת של דת נגד מדע, כי הכנסיה 

ניסתה לשלוט במדע שיגיד רק מה שמתאים לה. עם המהפכות השונות באירופה, כוחה של הכנסיה נחלש,

ולכן היא שינתה צורה, לא עוד אינקוויזציות ומסעי צלב עקובים מדם, אלא דיבור על אהבה וטוב אינסופיים לכל

המאמינים בפגר.

ככל שהזמן התקדם גם האנשים התקדמו ורוחות שונות כמו תנועת הרומנטיקה והתנועות הלאומיות התחילו

לתפוס צורה ומקום בעולמנו, והנצרות המשיכה איתן ושינתה את עצמה כפי צרכי הדורות.

ההומניזם המודרני הוא רק פועל יוצא של תפיסת הכנסיה על המתנערים ממנה, כי לאחר שהרחיקו מעליהם

את עול הכנסייה כל שנשאר להם הוא האדם להאמין בו.

ליכוד:

25

ישר:

24

יחד:

12

הדמוקרטים:

10

בן גביר, הרשימה המשותפת:

8

שס, ליברמן, יהדות התורה:

7

סמוטריץ', רעם:

6

יהיה תרחיש של תיקו או מהפך.

בפעם שעברה מרצ ובל"ד שרפו לשמאל כמעט 8 מנדטים. המנדטים האלה כנראה לא ישרפו להם הפעם.

ימינה של איילת שקד שרפה למרכז כ3 מנדטים. כנראה שהפעם חלקם ישרפו אצל וינטר.

ונועם + החרדים החדשים חותך מנדט אחד מהימין.

ככה שקשה להאמין שיהיה ניצחון לגוש הימין.

הימור שלי,

יהיה יתרון קטן (או גדול) לגוש השמאל + ערבים.

זה יביא לכך שגם אם לא יצליחו להקים ממשלה, הם יצליחו להוריד את ביבי מהשלטון.

כדי להפיל את ביבי, צריך שיהיה מועמד מוסכם אחר.

כלומר אם למשל אייזנקוט יצליח לשכנע רק 59 חברי כנסת להצביע לו, כי יש 10 ערבים שיצביעו נגד לכל ממשלה ציונית ועוד 51 חברי כנסת שרוצים את ביבי,

אז ביבי לא נופל אלא יש בחירות חוזרות שבהן הוא ממשיך להיות ראש ממשלת מעבר.

לפי החוק, הוא יכול להיות ראש ממשלת מעבר גם עד גיל 120, כל עוד אין חבר כנסת אחר שזוכה לרוב.

יסכימו לשים את האצבע בעד אייזנקוט. אפילו לממשלה של יום (או כל מינימום אחר אפשרי) העיקר שביבי והימין ירדו.

ויפרקו את הממשלה

ואז תהיה ממשלת מעבר ועוד בחירות

כאשר אייזקוט ראש ממשלת מעבר

כך לפחות אני קורא את המפה הפוליטית

זה נראה שיש סיכוי נמוך שהימין יצליח להשיג 61+

אולי אם יצליחו לשכנע ברגע האחרון את וינטר לפרוש.

מרגע שקמה ממשלה, היא ממשלה חוקית לכל דבר ועניין.

כדי להפיל אותה צריך להעביר הצעת חוק אי אמון בממשלה, החוק צריך לכלול 61 חברי כנסת שתומכים בהפלת הממשלה עם מועמד מוסכם על כולם לראש הממשלה החדש.

אם הערבים והליכוד יצביעו ביחד על אי אמון, זה אומר שהערבים יסכימו למנות את נתניהו לראשות ממשלה...

לא תמיד חברי הכנסת שלנו חכמים. אבל נראה שבחוק יסוד הממשלה הם חשבו בדיוק על איך למנוע דברים כאלה, כדי שממשלה שקיבלה רוב בכנסת תהיה כמה שיותר יציבה ולא תופל בקלות

כזאת שמביאה לעוד בחירות.

אף פעם לא בחרו ראש ממשלה ראש ממשלה חדש

אלא ראש הממשלה מיוזמתו הוביל את החוק לפיזור הכנסת, ובגלל שרוב הכנסת נמצאת בקואליציה אז יש לו רוב.

במילים אחרות, כבר הרבה מאוד שנים לא הפילו כאן ממשלה, בדיוק בגלל מה שכתבתי -זה מהלך לא פשוט בכלל.

אז אייזנקוט יגיד לערבים.

תתמכו בי לראשות הממשלה כדי להוריד את נתניהו

ומחר (או כל זמן מינימלי שאפשרי) אני מפזר את הכנסת.

אני חושב שהערבים כן יתמכו במהלך כזה

אבל אני לא חושב שרמה כזאת של כיעור אפשרית... להקים ממשלה רק בשביל לפזר מיד את הכנסת.

מה גם שלא ראיתי אף פרשן או פוליטיקאי או כתב שבכלל מזכיר אפשרות כזאת

תחזית מנדטים:

הליכוד 28

ישר 20

ביחד 14

ש"ס 9

הדמוקרטים 8

עוצמה 8

יהדות התורה 8

המשותפת 7

הציונות הדתית 7

רע"מ 6

ישראל ביתנו 5

גוש נתניהו: 60

סמוטריץ' כי היטה את ההגה ימינה במלחמה ודאג לשינויים נצרכים במערכת המשפט.

וינטר, כי צריך לגייס חרדים וצריך לקדם יותר את הניצחון במלחמה.

תחזית:

הימורים: ליכוד - 25 אייזנקוט - 20 בנט - 12 בן גביר - 11 ליברמן - 10 הדמוקרטים - 9 שס - 7 סמוטריץ' - 7 יהדות התורה - 6 וינטר - 4 הרשימה המשותפת - 4 רע"מ - 5

רק היום התקשרו אליי 4 פעמים איזה דואר זבל. אני מנחשת שזה קשור לבחירות.

אני לא מבינה איך להציק למישהו מעודד אותו להצביע למפלגה המציקה.

לק"י

אני אצביע למי שהכי יציק לי.

יש לי רשימה כבר 🤣 (סתם..).

היום הם התקשרו עוד פעמיים.

נמאס לי לגמרי ועניתי כדי להגיד להם להפסיק להתקשר אליי.

מסתבר שזה לא קשור לבחירות וזו פרסומות לחברת מוניות "אנ"ש".

בכל זאת שגעו לי את השכל.

לא היה לי על מי לצעוק אפילו כי זו הייתה הקלטה.

וממש בעת כתיבת שורות אלו, הפעם כן התקשרו אליי בנושא פוליטי. של "הורים מעורבים" לענות אם הילד שלי יודע להשלים את המשפט "שמע ישראל". כנ"ל הקלטה מעצבנת או אפילו קול ai.

יש איך לחסום את המעיקים האלו?

לק"י

נשלחת לי הודעה של "התקשרנו אלייך ממספר.... תחזרו אלינו". משהו כזה.

כן. עכשיו אני חוזרת לכל הספאמים האלה...

על פי חוק אי אפשר לתבוע פוליטיקאים על ספאם, נחשי מי חוקק את החוק הזה.

זה לא הגיוני לקבל 4 שיחות טלפון ביום כמעט כולן בשעות העבודה.

וכן, הפוליטיקאים שמחריגים את עצמם בהחלט לא הוגנים.

זה אולי מקרה שהתערבות בג"ץ כן הייתה יכולה להיות הגיונית.

ועוד הקלטה, בלי בושה. אפילו לא השקיעו בטלפן אנושי.

לא עוזר לחסום, כל פעם מספר אחר

מחילה מכל האנשים האמיתיים שמתקשרים אליי ואני לא עונה כי מניחה מראש שהם רב העמק…

ישנו מאגר ממשלתי שנקרא 'אל תתקשרו אלי', חפשו ברשת. מכניסים מספר טלפון, קוד אימות ואתם בפנים. שבוע עד שזה נכנס לתוקף ואז כ0על כל שיחה או הודעה פרסומית, מלבד פוליטיקאים ועוד כמה לוביסטים שדאגו להחריג, אפשר להגיש תביעה על כל הודעה. זה 1000₪ בלי הוכחת נזק.

אתמול התקשרו באמצע הלילה

לי לפחות יש טרוקולר, אבל בעלי צריך לענות לכל השיחות האלה כדי לדעת שהן ספאם בחירות...

וגם כמות ההודעות שהייתי צריכה למחוק בזמן האחרון🤦‍♀️

הבעיה התחילה כשהתקשרה אליי פעילה של מפלגה כשלהי, וזה לא תויג כספאם כי זו אישה פרטית... (ומקווה בשבילה שאנשים לא תייגו אותה כספאם, כי סך הכול היא אישה טובה...)

והוא גם עוצר בים משפט למשפט כאילו הוא מקשיב

חחחחח

לק"י

יש כאלה הודעות לבקשת תרומה.

ואז התגובות לא תמיד לעניין😅

"האם תרצו לתרום לנו?"

"לא"

"תודה על תרומתכם"

"ביבי" התקשר אליו. ושאל אם הוא מוכן להיות שם בשבילו בקלפי.

אז הוא שאל לו מה הוא מתכוון לעשות בסוגיית הצ'יפים שבחיסונים שהופכים את כולם לאנשי לטאה. הai רק התעקש, "נדון בהכל אחרי הבחירות, אבל עכשיו אתה איתי"? ובסוף הוא הוציא ממנו הסכמה לטפל בנושא החשוב הזה אחרי הבחירות.

יש לנו הבטחה רשמית מראש הממשלה!

וברצינות- זה ממש דוחה, יותר מסתם שיחות ספאם. זה נועד לרמות סבתות שלא יודעות מה קול של ai?

ואני בכלל שתקתי חחח

זה 5 אחוז מהצריכה הביתית בישראל וגם זה לדעתי מוגזם, התחנה באשלים התחילה כפיילוט ולמרות כתבת היחצ הזאת בגדול האנרגיה הסולארית בעולם אנשים די התייאשו ממנה חוץ מאנשים ממש ירוקים באידאולוגיה שלהם, אפילו קרן ביל ומלינדה גייטס הפסיקה לסבסד לוחות סולארים בעולם ובגדול זה לא ממש שווה את ההשקעה בימים שבהם הנפט והגז זורמים חופשי במיצרי הים.

מידי פעם מתעורר זמן שבה האנרגיה הירוקה חוזרת לחיים, לרוב מסיבות אידאולוגיות ולא כלכליות אבל כנראה שהרבה עתיד אין בזה.

מתקן כזה - רוב השנה שמש ישירה, כמעט בלי עננות שמסתירה את השמש, התנאים הסביבתיים ההכרחיים שהביאו להקמת המתקן הזה, אבל דווקא האזור הזה דליל באוכלוסיה.

כדי לנצל את השיטה בצורה יותר גורפת ולספק חשמל לחלקים גדולים של המדינה, צריך מערכת הולכת חשמל מסיבית מהדרום לצפון - ואין כזו.

ולכן אם אתה לא מסבסד את זה (ואתה מסבסד, בערך 15 אגורות לKW שאתה קונה בבית) זה לא משתלם.

כך טען פעם רון ברץ לזכרוני, שהמערב מטומטם שלא מתקדם לתחנות כוח גרעיניות.

אבל אולי בישראל בטחונית זה מסוכן להקים תחנת כוח גרעינית

ופיקוח בינלאומי הדוק על מתקני הגרעין.

ישראל אינה חתומה על האמנה, שדורשת מהמדינות החברות בה להעמיד את מתקניהן לפיקוח מלא של הסוכנות לאנרגיה אטומית (IAEA) כתנאי לקבלת טכנולוגיה ודלק גרעיני.

כל עוד ישראל שומרת באופן רשמי על "עמימות גרעינית" בנוגע ליכולותיה הצבאיות, זה מונע מהמדינה להצטרף לאמנה, וברור שגם מונע פתיחת מתקני הגרעין לפיקוח בינלאומי מלא.

הגלובלית.

אם כן, שמדינות אחרות יעברו לתחנות גרעיניות וזה לא יחמם גלובלית. בכל מקרה ההשפעה של ישראל על ההתחממות היא מזערית. ואם ייצור החשמל של מגדל אור יקר יותר מייצור רגיל, לא ראוה סיבה שישראל תעבור להשתמש בו.

מה גם שלא ניתן לקנות חשמל מקפריסין או מיוון דרך כבל שיעבור בתחתית הים? שואל לא יודע

לכן זה לא תפס ולא אומץ כפתרון נוח ונקי.

1. עלויות גבוהות וזמני הקמה ארוכים: בניית תחנת כוח גרעינית דורשת השקעות עתק (מיליארדי דולרים) ותהליכי תכנון וביצוע שלוקחים לרוב בין עשור לשני עשורים. בניגוד לכך, אנרגיות מתחדשות (כמו שמש ורוח) זולות ומהירות בהרבה להקמה.

2. חשש בטיחותי ודימוי ציבורי: אסונות היסטוריים כמו צ'רנוביל (1986) ופוקושימה (2011) יצרו סטיגמה שלילית עמוקה ופחד ציבורי מוצדק או מוקצן. תושבים ופוליטיקאים רבים מתנגדים נחרצות להקמת כורים בסמוך לאזורי מגורים (עקרון "לא בחצר האחורית שלי" – NIMBY).

3. אתגר הטיפול בפסולת רדיואקטיבית: כורים גרעיניים מייצרים פסולת רדיואקטיבית מסוכנת שנשארת פעילה למשך אלפי שנים. נכון להיום, רוב המדינות מתקשות למצוא פתרונות קבועים ובטוחים לטווח ארוך להטמנת פסולת זו (למעט פרויקטים בודדים כמו "אונקלו" בפינלנד).

4. תחרות מצד האנרגיות המתחדשות: בשנים האחרונות, הירידה הדרסטית בעלויות טכנולוגיות הסולאר, הרוח והאגירה (בסוללות) הפכה אותן לבחירה אטרקטיבית, מהירה ופחות בירוקרטית מפרויקטים גרעיניים מורכבים.

רגילות עולות בהרבה על אלו של הגרעניות. פשוט לגרעניות יש יחסי ציבור גרועים.

ב. ייצור חשמל מסולרי רוח ומים יקר יותר מחשמל מגרעין

ממשלתיים

וזה לא מוצדק כלכלית יחסית לחלופות אחרות

הוא גר ביישוב "זמרת", שמאוד יכול להתאים לקריטריונים

ומולו אפשר לברר את השיעור של צעירים שם.

https://m.knesset.gov.il/mk/pages/mkpub.aspx?mkid=1011

לק"י

זה לא שהוא מכיר אותו אישית...

ואם מדובר במעשה ציוני, התיישבות בנגב, לא באיזה עניין אישי שהשר צריך להתלבט אם לעזור -אני, אם הייתי במצב כזה, במקומו, הייתי עוזר בשמחה.

לק"י

לי היה מוזר לשלוח מייל ולשאול כמה כלבים יש שם

ולא על הולכי על ארבע….

ומי שמקבל את המיילים שלו זה מן הסתם לא הוא עצמו אלא אחד מעוזריו הפרלמנטרים והעוזר סביר שיפעיל שיקול דעת ראלי מה יעזור לשר להמשיך להיות שר עוד שבועיים ומה זאת שאלה שאפשר פשוטנלשאול בכל קבוצת פייסבוק או ווצאפ מקומית או פורום.

כך או אחרת יש קהילה דתית בשדרות ונתיבות אם אתם רוצים ממש חורים גם בניצנה או חולות חלוצה יש גם ישובים חרדים באזור כמו תפרח סביר להניח שכמעט ואין שם כלבים.

לק"י

בוודאות יש שם גם בני 30++, אבל הגיוני שיש גם צעירים.

וגם בבאר שבע יש. שם טווח הגילאים רחב בוודאות.

כי אנחנו בני אדם, וחשוב לנו איך אנחנו נראים בעיני אחרים.

האם זה טוב? לא

צריך עבודה פנימית לא להיות מושפע מאחרים.

לדוגמה רואים אנשים גדולים, אנשי ציבור או רבנים, שיש עליהם תגובות, כעסים, והם צריכים להיות עם עמוד שדרה חזק כדי לא להיות מושפע מכל משפט שכל אחד זורק, כי ככה הם לא יגיעו לשום מקום..

אני מעריכה אותם על זה

כועסים זה אומר שאיכפת להם ממני

מתעלמים זה אומר לא איכפת

חושבים זה אומר שאני משמעותית בשבילם

כמה זה משנה?

תלוי מי זה וכמה חשיבות מייחסים לו בחיים

של הדבר, בד"כ, נופלות עליו (משימה שהוא התחייב שתתבצע ולא הסתיימה, דו"ח שהוא מחכה לו ועדיין לא מוכן בזמן…) - הוא כועס ולא בגלל שאכפת לו ממך…

הוא כועס גם כי הוא ציפה שאני אעמוד במשימה

וגם כי היא לא בוצעה

אכפת לו מעצמו

גם בוסית בעצמי

בכל מני וריאציות

אם אני כועסת על מישהו על עבודה שלא נעשתה כראוי

זה רק מישהו שראוי לכעוס עליו

כי ציפיתי/ סמכתי עליו

אחרת זה בזבוז אנרגיות לשוא

נראה לי שזו וריאציה מהצד הטוב של הכעס

וכן יש גם צד יותר שלילי

של אנשים שאיכפת להם יותר מעצמם ופחות מאחרים

וסתם מפזרים כעס לכל כיוון

מאנשים כאלה אני תופסת מרחק

נגיד אם השמאל כועס עלייך זה לא כי אכפת לו ממך

מה אני חושבת/ אומרת/ עושה/ איפה גרה

רק אם זה אנשים מאוד ספציפיים, ורק אם הסיבה היא שעשיתי משו שפגע בהם

כל השאר - פחות

שאלה מצוינת. זה משנה הרבה יותר ממה שנדמה. מי שמאוד אכפת לו שכועסים עליו, מתחיל בדרך כלל לוותר על עצמו כדי שכולם יהיו מרוצים וזה גם מה שגורם לערך שלנו לרדת ואנשים מרגישים את זה. זה נראה כמו נחמדות, אבל בפועל זה שוחק את הביטחון העצמי. העניין הוא לא אם אכפת, אלא אם אפשר לחיות עם זה שמישהו כועס, להבין שזה שלו ולעשות את מה שנראה לנו כנכון.

כל כך נכון. אי אפשר לחיות כל הזמן בניסיון לרצות את כולם, כי בסוף מאבדים את עצמנו בדרך. אפשר להיות אדם טוב, רגיש ומתחשב, ועדיין להציב גבולות ולהבין שלא כל כעס של מישהו אחר הוא באחריותנו.

אבל התוצאות אמורות להיות ממש משמעותיות לסביבה שבה אני נמצא.

שהימין ינצח?

עוד מאותו דבר שהיה לנו עד עכשיו

(האסון הגדול בתולדות המדינה

ואחת התקופות הכי מפולגות שהיו פה)

כמו כל השאר

האם מספר 26 בליכוד ייכנס לכנסת, או שמא דווקא מספר 24 במפלגה של אייזנקוט.

זה מעניין כמו שאלות טריוויה בסגנון ''מי היה ההוגה הצרפתי שבתאריך 26 ביוני 1796 אכל תפוח אדמה בצבע אדום לראשונה בחייו''

אבל גם משתדל לבטוח בקב"ה שהכל לטובה

הנתק

הכיוון של השמאל שמטיף לנו מוסר על "ממשלת השתמטות" ברור מאוד כבר מההתחלה.

ההתפתלויות של מפלגת הדמוקרטים לאחרונה סביב הפסילה של שחאדה ורע"ם ממחישה את זה היטב.

יש למישהו ספק שיש להם מספיק מנדטים להרכבת ממשלה ביחד עם הערבים?

תפילות.

אבל חושש שאין לנו

לי אישית קשה להסיק מהעבר של המדינה על מערכת הבחירות הקרובה

בעיקר בגלל המלחמה שכל כך הרבה השתנה ברמה האישית והכללית.

אז פשוט מניחה שדברים יתקדמו כך או כך

שולח חיזוק

בתור תושבת יו"ש

ראיתי כמה התקדם פה לטובה בשנים האחרונות

מדאיג מה יהיה אם תקום ממשלת שמאל

זה ממש קריטי.

הרי אם חלילה לא יהיה רוב לימין - זה אומר גוש השמאל שמוכן לסגת מעזה, לבנון, סוריה; סכנה ממשית - וכאילו סתם נהרגו נופלינו.

זה אומר קואליציה בחסות מפלגות ערביות שללא ספק אחוז גדל ממצביעיהם, היו משתתפם בטבח אם היו יכולים.

כאלה שלא מכירים בלגיטימציה של מדינה יהודית. עבאס - בקואליציה הקודמת, אמר ש"הנגב זה קו אדום"... הנגב. וביטלו שם נטיעות בגללו.

זה אומר הריסה של חוות, ישובים - הרי ליברמן חושב שירדן צריכה לשלוט בחלק מיו"ש, האחרים רוצים שם מדינה לערבים ששם.

שלא לדבר על דמותה היהודית של המדינה. על מערכת המשפט - בקדנציה הבאה אמורים להיבחר 10 שופטים לביהמ"ש שמכנה עצמו "עליון". הרי כולם רואים את הנזק שהם עושים. וזו בחירה לשנים רבות..

לענ"ד - מי שגורם בהצבעתו חס ושלום לכך שהשמאל יעלה, הרי הוא כאילו עומד לילה לפני הטבח ואומרים לו: מה אתה מעדיף, שלא יהיה טבח - או כל מיני "דקויות" וסימפטיות אישיות שלך..

וזה כולל הצבעה למפלגות ימין שאין להן סיכוי לעבוד אחוז חסימה. וינטר ומטה (במספר המנדטים הצפוי).

לפי סקר של פילבר מהיום - הימין על 61 (לפני כן העריך 63-4), כי לראשונה זליכה והנדל עוברים, ואי אפשר לדעת מה יעשו אם ייבחרו ומה ירצו לסחוט.

לכן - זה לא איזה "פינוק אישי"... תצאו - תצביעו. ליכוד, הציונות הדתית, עוצמה יהודית, ש"ס... העיקר מפלגה ימנית שעוברת אחוז חסימה. פיקוח נפש דוחה הרבה עניינים "אישיים"...

זה בגלל אחוז החסימה או התנגדות עקרונית למפלגה?

וינטר אישית אדם ראוי.

אני לא הייתי מצביע לו, מחד - התופעה הזו של מפקדים מהצבא שלא מנוסים כלל בפוליטיקה ובאים "לתקן" בלי הכרת טובה רצינית לכל העמל הגדול שנעשה לפניהם, היא תופעה לא טובה.

וזה כולל את המחשבה של "פיתרון קסם" לגיוס חרדים (שזה עצמו מראה את אי ההבנה איך עובד השדה הפוליטי והחברתי). בפרט שאדם יודע שגם אם היה עובר אחוז חסימה, זה היה על הקצה - אז גם את זה אני לא אוהב עקרונית, מפלגה קטנה מאד שמנסה "לסחוט", לכפות את עמדתה על כל הקואליציה.

מאידך - יש הציונות הדתית, שפעלה ממש בצורה נפלאה - אז למה שאחפש משהו "יותר טוב" כביכול...

אבל אם היה עובר אחוז חסימה - אז לגיטימי. מה שייך לומר שלא ירוץ.

אבל כעת, שזה גם סיכון גוש הימין - זה מעורר מחשבה גם על האחריות שלהם.

שכמו שלא הייתה לנו "ממשלת ימין על מלא", ככה גם תתקשה מאוד לקום "ממשלת שמאל על מלא".

כנראה שהממשלה הבאה תהיה ממשלת פשרות וחצאים, וגם אם המפלגה שאני אצביע לה תהיה באופוזציה, זה לא יהיה סוף העולם.

באופן כללי, הבנתי במלחמה האחרונה שלפחד מדברים שאין לנו שליטה עליהם זה מיותר ומזיק. אני מנסה כמה שפחות להחשף לחדשות, ושנינו סיכמנו לנסות לבוא פחות להורים בתקופה הזו.

זה די מצחיק אם זה לא היה מעצבן: אבא שלי די ביביסט, ואבא שלי בעלי "רק לא ביבי". שניהם מאוד אוהבים לדבר פוליטיקה בלי שאף אחד ביקש. האימהות שלנו ממש רוצות ששתי המשפחות יפגשו באופן קבוע, ושני האבות שלנו די מסתדרים, רק אנחנו חייבים לארגן שהם לא יגיעו לפוליטיקה אחרת הכל אבוד.

לא סתם היא נפלה מהר, לשמאל יש יותר יכולות להרוס מאשר לימין כי יש לו תמיכה מלאה היועצת המשפטית לממשלה, מבג"ץ, מהתקשורת, מצמרת הצבא והמשטרה ועוד גורמים משפיעים (כגון ממשלות אירופה שרק רוצות שלא יהיו יהודים), כך שהם ממש יכולים להזיק בקלות בזמן קצר ולהחזיר הכל למה שהיה וגרוע מזה

אז אין מה להתנחם בזה

מסכימה איתך שעדיף להתפלל על העתיד מאשר לדאוג סתם

המחשבה שאם יש ממשלת ימין - אז זה אומר שלא צריך להתחשב בלחצים מהעולם ומה איכפת לנו... היא בוסרית.

הממשלה הזו עשתה דברים גדולים מאד. תמיד אפשר עוד יותר וצריך לקוות לעוד יותר, אבל צריך לראות מה קרה כאן (אולי אם את משתדלת לא להיחשף לחדשות - אז את לא כ"כ מודעת..)

ולא נכון לומר "לא יהיה סוף העולם"... כלומר, בוודאי שלא - יש מי שמנהל את העולם.

אבל אם השמאל (איזנקוט והלאה. וזה כולל היסמכות על הערבים שמתנגדים בכלל למדינת היהודים בעיקרון) יעלה לשלטון, זה אסון. אסון בטחונית - ייסוגו בכל החזיתות, אסון משפטית (ימנו לעוד כמה עשרות שנים שופטי בגץ שמאל), אסון לאחיזה בארץ (רוצים לפנות המון ישובים, להכניס שלטון זר בארץ), אסון לדמותה היהודית של המדינה.

כבר ראינו כשהיתה להם ממשלה - עבאאס הודיע שהנגב (הנגב!...), זה קו אדום...

אז הברירה היא לא "האם לפחד מדברים שאין לנו שליטה עליהם". כעת לא דנים באופן שכל אחד מרגיע ומייצב את עצמו.

השאלה כעת היא, עד כמה מתאמצים על כל מה שבשליטתנו. ולא מרוב החשש מלפחד, לא עושים כל מה שאפשר, כולל תודעה, הסברה למי שאפשר, התייצבות בקלפיות.

גם בלילה לפני הטבח, לא היינו אומרים, מוטשב לא לפחד ממה שאין שליטה... אלא עושים כל מאמץ להקדים תרופה למכה.

אחרי שיהיו תוצאות הבחירות - ואני אכן מאמין שיהיה רוב גדול לימין - אז אכן צריך לדעת שהכל יד ה', ולנסות להשפיע במה שאפשר.

זה לא פורום אקטואליה כאן.

שאלו באופן אישי ואני עניתי באופן אישי. מה זה הדף מסרים הזה?

אנחנו בדיוק דנים מה כל אחד עושה כדי לייצב את עצמו. זו הייתה השאלה.

אני מתכוונת להצביע ולהתעדכן יום-יומיים לפני הבחירות אילו מפלגות עוברות את אחוז החסימה ולהצביע בהתאם, ואז להמשיך הלאה בחיי.

"ההסברה" שלך בהחלט מרתיעה ומרחיקה, למרות שברמה העקרונית אני מסכימה עם הרעיונות. אני ממש לא בעד ממשלת שמאל, אני בטוחה שהיו הרבה נזקים שממשלה כזו יכולה לעשות. אבל לי אין שום שליטה על זה, וזה בהחלט תרחיש סביר. לחץ לא יעזור בכלום.

השאלה היתה כמה זה קריטי לכם.. אלו דברים שמעורבים עם אקטואליה בזמן כזה.

הגבת "לא היתה לנו ממשלת ימין על מלא", - זו לא "הרגשה אישית".. זו דעה.

אז אני מגיב על הדעה.

ומכיוון שגם הבעת דעה שאם תהיה ממשלה מהכיוון השני, זה לא יהיה סוף העולם - אז הגבתי גם על זה, שאכן "סוף העולם" לא יהיה, כי יש מ שמנהל את העולם. אבל כל זמן שאפשר להשפיע - חשוב מאד לתפוס כמה זה קריטי...

כעת - להתעדכן יום יומיים לפני הבחירות ואז "להמשיך בחייך", זה בהחלט פיתרון אישי טוב. במילים אחרות: אחרי שאעשה את המיטב שביכולתי (שגם את מסכימה עם הכוון העקרוני), כבר לא בשליטתי, חבל להרבות בדאגות.. נכון.

את חושבת, שמה שהסברתי "מרתיע ומרחיק", כנראה באמת חוויה אישית (אולי דווקא כי את מבינה, בפרט לאור נסיון השנים האלה, שלהתבונן יותר מידי בדברים, גם אמיתים, שאין לי מה לעשות איתם, לא בריא.. יש בזה הרבה אמת. ובוודאי שאישית מותר לבחור בגישה כזו).

לכן אני הסברתי שיש לחלק: לא או "לחץ ופחד", או לא להיות במודעות למשמעות:

כשעוד אפשר להשפיע - להיות לגמרי במודעות לחשיבות. אח"כ - עשינו את שלנו.. באף אחד מהשלבים אין מקום ל"לחץ ופחד".

ומה שכתבתי ממש לא היה "דף מסרים", אלא ניתוח ריאלי של מה שכל אחד יכול לראות. מי שאישית זה מלחיץ אותו והוא יודע גם בלי מה צריך לעשות - אז באמת אולי עדיף שלא יקרא... למה להילחץ.

כשאין אין "אם בחוקותיי תלכו" ברמה הלאומית ויש את "ולא תקיא הארץ אתכם", הסוף ידוע מראש. בלי קשר לשמו של ראש ממשלת ישראל הבא.

נו נו

וגם לא נכון.

יש התקדמויות גדולות בעם ישראל (וגם עדיין דברים כואבים).

וכבר כתב האור החיים הק' "והגאולה תהיה גם אם יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו". גם הוא הכיר את הפסוקים האלה.

לצערנו, עם ישראל כבר חווה את הדבר הזה, גם את ה"תקיא הארץ אתכם" - וכעת הקב"ה גואל את עמו ברחמים. והגאולה באה עם תשובה וגם מביאה אותה (ספר "העקידה" שער המאה, ועוד הרבה מאד מקורות).

וכשנחלקו בגמרא רבי אליעזר ורבי יהושוע אם הגאולה תלויה בתשובה או לא (בירושלמי: "איסתלק רבי אליעזר"), הם גם ידעו את זה.

"הסוף ידוע מראש", שה' גואל את עמו. וגם מעורר את רוחם. כשרואים איך מתקים "ואתה על במותימו תדרוך" באופן מופלא - צריך מאד לא להתבונן כדי לומר כאילו יש איזשהו תהליך של "תקיא הארץ"...

הגאולה של עם ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, היא תהליך. זה לא איזה זבנג וגמרנו.

זה נושא ארוך מאד, מצריך לימוד, ולא כאן מקומו. רק להעיר על העיקרון.

וכבר כתב הרב קוק זצ"ל: "ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה, ואל דיברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתתה של תורת אמת. כי כל זמן מאיר בתכונתו, ועצת ה' אשר יעץ להחל אור גאולה מעולפת במטמוני מסתרים, כמו שאנו רואים בעינינו, ומוקפת בהמון נגעים של עניי הדעת סובלי חולאים רוחניים, ווודאי לא יועילו כל חשבונות העולים בלב האדם שמחשבותיו הבל, נגד עצת ה' העליונה, אשר דיבר טוב על ישראל, לכונן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו, העתידים להיות כולם שבי פשע" (אתת הדברים הללו, כתב לתלמידו הגאון הרב י"מ חרל"פ)

השומע ישמע - והחדל יחדל.

מי שרוצה להסתכל במבט מר של הבנה חיצונית של פסוקים (שזה בערך כמו לפסוק הלכה מהחומש..), עניינו.

הרב קוק זצ"ל, השקיע בנושאים האלה כנראה יותר מכל מי שהיה כשהחלה להתעורר שיבת ציון של זמננו. אני סומך על דבריו (ועל דברי האוה"ח הק' שהוזכרו מקודם, ועל דברי הרב אלישיב בעל ה"לשם שבו ואחלמה" ועוד ועוד..). נראה לי שגם המציאות סומכת על זה..

בתורה עצמה רואים עד כמה הקב"ה הוא א-ל קנא שכמה וכמה פעמים המית קבוצות גדולות בקרב עם ישראל, ולא איזה סבא'לה נחמד מתוך הלהיט "ה' יתברך תמיד אוהב אותי".

מדינות יהודיות נחרבו בזו אחר זו, בהתאם למאמר התורה. למה שגורלנו יהיה שונה? כי הרב קוק החליט אחרת?

תודה

בגדול בחירות זה בסך הכל סקר עמדות

הרעיון הוא להגיע למצב בלי חובות בלי דאגות כלכליות וכו'? או שאני טועה...?

לקחת אחריות ומשמעת על דברים נוספים? או רק פיננסיים?

תרגם לכולנו. אפשר? תודה!

השכל וההתפעלות שני עולמות הם: עולם קר ומיושב, ועולם רותח ומבוהל. וזאת היא עבודת האדם לחברם להיות לאחדים. ואז הבהלה נהפכת לשאיפה, והשכל - למורה דרך בחיים של עבודה ופועל.

ואולי טוב שכך

היום אתה סבבה עם בשר?

עוזרת בית

על

לקיחת אחריות

לקום ממקומות נמוכים

להתבונן על הפסיכולוגיה של החיים

להגשים חלומות

אולי הרוב נקי

שראיתי בספר אורחים באחת הארצות בחו"ל, בין חוות דעת מתפעלות

בספר מבקרים באחת האכסניות בחו"ל - בין שלל משפטי התפעלות

(מהארץ ההיא) בשלל שפות.

כשאמר לי ענין הנדפס בלקוטי תנינא סימן פ"ו על פסוק "מקצר רוח ומעבודה קשה", שעל ידי קטנות אמונה צריכין לעבדות קשות וכו', עין שם, עמדתי לפניו כמשתומם, ומחשבותי היו תמהים בענין זה, כי נדמה לי שיש לי אמונה קצת.

ענה ואמר בלשון גערה קצת, כאומר: "ואם יש לך אמונה – אין לך אמונה בעצמך" (האסטי אין דיר קיין אמונה ניט), והזכיר מיד מאמר רבותינו זכרונם לברכה "כי מי בז ליום קטנות" (זכריה ד י) – מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעתיד לבוא? "קטנות" שהיה בהם בעצמן, שלא האמינו בהם בעצמן. ורש"י זכרונו לברכה פרש שם כפשוטו: "קטנות אמונה", אבל מדקדוק לשון הגמרא - שאמרו שם "קטנות שהיה בהם" - נראה מבאר דברי רבנו זכרונו לברכה שעקר קטנות האמונה שלהן היה בהן בעצמן.

ויש לפרש לפי זה, שלא האמינו בהקדוש ברוך הוא שהוא טוב לכל והם חשובים וגדולים בעיניו יתברך; ומחמת זה היה בהם קטנות. וזה היה עקר קטנות האמונה שלהם - מה שלא האמינו בהם בעצמן. ויש לכון גם פרוש רש"י לזה:

והכלל המובן מדבריו שהאדם צריך שיהיה לו אמונה בעצמו, שגם הוא חביב בעיני השם יתברך, כי לפי גדלת טובתו של השם יתברך גם הוא גדול וחשוב בעיניו יתברך.

יש כמה בסגנון שבגדול מדברים בערך את אותו מנגנון רגשי.

ועוד משהו יש, אבל זה לא ברשת. זה איזה קורס קצר שעברתי בסוף 2019. חלק מהמשתמשים פה יודעים מה הסיפור.

כלומר היכולת להציב גבול לתהליכים שרצים בנפש ולהפנות אותם לזמנים שמתאימים לי להתעסק איתם.

והעתק קישור

הכותרת אחרי לחיצה על play

קישור ליוטיוב, לסרט

כלומר ברגע שרושמים בטקסט של התגובה את הקישור, הקישור מייד מתורגם להצגת הסרטון שאליו הקישור מוביל.

רק מלהיזכר בשמו של הסרט, עורי נעשה חידודין חידודין והלב רוטט.

אני יכול לחלק את חיי ללפני ואחרי שראיתי אותו.

וכן, ראיתי אותו הרבה יותר מדי פעמים...

איך התוכן של הסרט לדוס ממוצע?

אחת בין גבר לאשה, אחת בין שני גברים.

לא זכור לי שיש משהו בעייתי נוסף

לפחות על פי תקצירים (באנגלית). ושלא אובן לא נכון - יש בי אמפתיה עצומה כלפי להט"בים, אני לא מזלזל לרגע באתגרים שלהם, וסולד מהומופוביה. לא צפיתי, אך נשמע שזו פרופוגנדה שעניינה לדבר אל הרגש ולנסות לגרום לדתיים, (מכוון כלפי אוכלוסיה נוצרית, אך תקף גם ליהודים) שרואים סתירה (בצדק) בין מימוש נטייה הומוסקסואלית ובין הדת, להעדיף את ערכי הפרוגרסיביזם על פני ערכי הדת.

אני חלילה לא אומר שצריך להתעלם מהמצוקות של בני אדם. אך כן חושב שצריך לפחות להכיר בכך שתעמולה להט"בית היא 'בעייתית' בלשון המעטה עבור הדוס הממוצע...

כשיש נער שמספר להורים שלו שהוא הומו,

הדבר האחרון שנכון לעשות זה להפיל עליו את המלחמה בין השמרנים / דתיים לבין הפרוגרס / חילונים.

הוא בשר ודם, הוא צריך משפחה תומכת כמו כל אדם אחר, הוא לא עשה דבר רע בכוונה, הוא לא צריך להיזרק מתחת לגלגלי המשאית בשם קדושת המחנה.

הסרט, שמבוסס על סיפור אמיתי כולל השמות שלא שונו, מתאר נער בשם בובי שאמא שלו עשתה הכל כדי לשנות אותו. טיפולי המרה, פתקים ''מעצימים'' בכל הבית, דאגה לו לדייטים עם בחורות שהיא מלמדת בכנסייה, וכשהוא סיפר לה שהוא מאוהב בגבר - היא אמרה שהוא לא הבן שלה יותר (אני מתמצת כאן סרט של שעה וחצי בחצי פסקה, מן הסתם הכל יותר מורכב מזה אבל אלה עיקרי הדברים).

הוא נזרק מהבית, עבר לחיות עם קרובי משפחה במדינה רחוקה, אבל המשפט של אמא שלו ''לא יהיה לי בן הומו'' ביחד עם ההטפה הדתית שספג נגד עצמו, הובילו אותו להתאבד. לקפוץ מגשר.

בהתחלה אמא שלו אמרה שהוא התאבד בגלל שהנשמה שלו לא עמדה בכל החטאים שהוא עשה או משהו כזה, והאשימה אותו שחייו המופקרים הובילו למותו. היא התאבלה לא רק על זה שהוא מת, אלא גם על זה שהוא בוודאות יישרף באש הגיהינום.

לאחר מכן, בתהליך שנמשך זמן רב, ובעזרת מפגשים עם הורים אחרים, אמא שלו הבינה לאט לאט שהוא לא התאבד בגלל מה שהוא היה, אלא בגלל איך שהיא התנהגה אליו.

בסוף התהליך, היא הפכה בעצמה לפעילה למען זכויות להט''ב, ואפילו נשאה נאום בפני מועצת העירייה שלה. משפט אחד שהיא אמרה שם קרע לי את הלב, כי הוא החזיר אותי בדיוק לנער המפוחד שהייתי, בזמן שהרבנים בישיבה והחברים בחדר האוכל היו מדברים על ה''סוטים'' וה''בהמות'' שהם בעצם... אני.

במקור:

Before you echo condemnation from your pulpits and within your homes, please think and remember: a child is listening

בעברית:

לפני שאתם מהדהדים דברי שנאה וגינוי בביתכם או במקום הפולחן שלכם, תחשבו שוב ותזכרו: יש ילד שמקשיב.

כן, אני הייתי הילד שמקשיב. שמקשיב לרעל. שמקשיב וסופג. ומבין שהוא טמא. מבין שהוא בהמה. מבין שאין לו מקום בעולם.

אתה יכול לחפש בהיסטוריה שלי מכתב שכתבתי לרב שרלו לפני 18 שנה כשהייתי בן 15. נער בן 15 שכותב לרב שהוא לא מבין למה כולם שונאים אותו. שהוא לא מבין למה הוא בהמה. שהוא לא מבין מה הטעם להישאר בחיים. בן 15! וכבר הפנמתי בצורה הכי עמוקה שיש את השנאה והרתיעה כלפיי, למרות שהחברים והרבנים כלל לא ידעו שאני משתייך לאותה קבוצה עליה הם מדברים.

ומה הכי מדהים?

שים לב מה בובי בעצמו כתב ביומן שלו כשהוא היה בן 16:

''אני לא יכול לתת לאף אחד לגלות שאני לא סטרייט. זה יהיה כל כך משפיל. החברים שלי ישנאו אותי. הם אולי אפילו ירצו להרביץ לי. והמשפחה שלי? שמעתי אותם במקרה. הם אמרו שהם שונאים הומואים, ואפילו אלוהים שונא הומואים. הומואים הם רעים, ואלוהים שולח ילדים רעים לגיהנום. זה באמת מפחיד אותי כשהם מדברים עליי."

אתה קולט שהוא כתב את זה כמעט 20 שנה לפני שאני נולדתי, בקצה השני של העולם? ובלי להכיר אותו או את הסיפור שלו, עשרות שנים אחרי שהוא כבר מזמן היה מת, אני כתבתי דברים כ''כ דומים לרב שרלו?

זה לא פוליטיקה, לא פרוגרס, זה כאב עצום שחוצה דתות, תרבויות ויבשות. המחשבה על כך שאני כתבתי מכתב כ''כ דומה לשלו, פשוט מצמררת אותי.

הסרט הזה שינה את החיים שלי בכל-כך הרבה מובנים. פנימיים וחיצוניים. שינה את המשפחה שלי. שינה את ההורים שלי. שינה את אמא שלי.

לדעתך זו תעמולה?

תעמולה למה? לזה שהורים לא צריכים לדחוף את ילדיהם לאבדון?

אין בסרט הזה מילה אחת על נישואי להטבים. אין חקיקה פרו להטבית, אין תקציבים לעמותות להטביות, אין אימוץ, אין פונדקאות, אין ידועים בציבור. הסרט לא מדבר בשום שלב על פוליטיקה, על ימין או שמאל, על זכויות אדם או זכויות אזרח.

הוא מדבר אך ורק על לא לשנוא אנשים להט''בים ולא להחדיר להם למוח כמה אלוקים שונא אותם. על נער אחד בודד שהתאבד בגלל השנאה של אמו.

ובכל מקרה, זה מבוסס על סיפור אמיתי. מה יהיה סרט שאינו תעמולה בעיניך? אם זה היה נגמר בהתאבדות שלו, בלי השלב שבו האמא מתחרטת על מעשיה? הרי זה מה שהיה במציאות, אז לשנות את זה כדי שלא ינגוד אג'נדות מסוימות?

זה סרט על טרגדיה, לא סרט פוליטי.

כשהייתי בישיבת הסדר, שלחתי אותו למי שהיה הר''מ שלי בשמינית כדי שיצפה.

הוא ענה לי אחרי כמה שעות בהודעת אסמס עם 3 מילים:

ראיתי, התרגשתי, בכיתי.

הרב הזה הוא שמרן מארץ השמרנים, קראנו לו כל התלמידים ''דוס טרור'', אבל הוא לא ראה תעמולה אלא סיפור מרגש על נער אחד שפשוט היה הומו.

מייל ששלחתי למרי גריפית', אמא של בובי, לפני 15 שנים, בשנת תשעא 2011:

Hello. My name is Moshe, I am a 18 years

old, an Orthodox Jew from Israel. Last

Month, when I was in Yeshiva (Jewish

Studies Institute), I saw the movie

first time.I found many similarities

between Bobby's Christian family, and

my

Jewish family. Both believed that

homosexuality is a sin, that homosexuals

are condemned to hell. That's why it

was

so easy to identify with Bobby's pain,

with lack of understanding and

acceptance he felt, with the feeling

that his family would not accept him as

he is. When I saw the end of the movie,

my heart filled with hope. I saw an

example that religious people can

change, can get the difference, if they

so wish. I showed the film to my friends

from the yeshiva, and they told me that

the film changed them. Now they

understand the hardships of their gay

friend, Now they understand that the

Bible can not be an excuse for hartred.

I showed the film also my rabbi, and he

summarized it in three words: I saw, I

was excited, I cried.

From here, I want to praise you, Mary,

that you're a brave woman. Not given up

on love and acceptance, even after it

seemed it was too late. Thanks to your

strength, you success to emotion of

thousands of people, and success to add

understanding to the world.

Among Jews,

there is a common greeting, "yashar

koach", which means you'd be hard to

continue what you're doing now. So

yashar koach, and much happiness and health.

Moshe, Israel.

זאת התשובה של מרי, שנפטרה לפני 6 שנים:

LOVE KNOWS NO BOUNDARIES.

Moshe, YOUR KIND LETTER EXPRESSES THAT VERY WELL.

THANK YOU VERY MUCH.

PEACE AND LOVE TO YOU AND YOURS ON YOUR JOURNEY.

MARY GRIFFITH AND FAMILY

נ.ב.

במקור היה כתוב שמי האמיתי, שיניתי כאן למשה כדי למנוע זיהוי.

תרגום גוגל:

שלום. שמי משה, אני בן 18, יהודי אורתודוקס מישראל. כשהייתי בישיבה, ראיתי את הסרט בפעם הראשונה. מצאתי קווי דמיון רבים בין משפחתו הנוצרית של בובי לבין משפחתי היהודית. שתיהן האמינו שהומוסקסואליות היא חטא, ושדינם של הומוסקסואלים הוא להישלח לגיהינום. לכן היה לי כל כך קל להזדהות עם הכאב של בובי, עם חוסר ההבנה והקבלה שהוא חש, ועם ההרגשה שמשפחתו לא תקבל אותו כפי שהוא.

כשראיתי את סוף הסרט, לבי התמלא תקווה. ראיתי דוגמה לכך שאנשים דתיים יכולים להשתנות, יכולים להכיל את השונה, אם רק ירצו בכך. הראיתי את הסרט לחבריי מהישיבה, והם אמרו לי שהסרט שינה אותם. עכשיו הם מבינים את הקשיים של חברם ההומו, עכשיו הם מבינים שהתנ"ך אינו יכול להוות תירוץ לשנאה.

הראיתי את הסרט גם לרב שלי, והוא סיכם אותו בשלוש מילים: ראיתי, התרגשתי, בכיתי.

מכאן, אני רוצה לשבח אותך, מרי, על היותך אישה אמיצה. שלא ויתרה על אהבה וקבלה, גם לאחר שנראה היה שכבר מאוחר מדי. בזכות הכוח שלך, הצלחת לרגש אלפי אנשים, והצלחת להוסיף הבנה לעולם. בקרב יהודים ישנה ברכה נפוצה, "יישר כוח", שמשמעותה איחול שיהיו לך כוחות להמשיך במה שאת עושה כעת. אז יישר כוח, והרבה אושר ובריאות.

משה, ישראל.

תרגום התשובה:

לאהבה אין גבולות.

משה, מכתבך החם מבטא זאת היטב.

תודה רבה לך.

שלום ואהבה לך ולשלך במסעך.

מרי גריפית' והמשפחה

הדבר הכי חשוב זה קודם כל לקבל את המצב הקיים. בטוב. לאהוב את המערכת כפי שהיא. לאהוב את הגוף כפי שהוא, לאהוב את הנפש כפי שהיא. להיות מחובר במנגנונים הפנימיים (כי ניתוק פנימי זה קודם כל רעל הורג).

אחר כך, אחרי שאוהבים. אפשר בזהירות לשאול איך זה פועל ולמה זה פועל. "טיפולי המרה" הם בגדול שנאה עצמית כדי לכפות על המערכת כמו שמרקידים בעלי חיים בקרקס. אפשר בזהירות לשאול איך זה פועל ולמה ולהיות מוכן להיות מופתע מהתשובות. ה"הצלחה" במקרה הזה היא תהליך שהתוצאה שלו תהיה חיים טובים יותר ומאוחדים יותר. אחרי שבן אדם חי בשלום ובטוב עם עצמו, אולי הגורם שרצינו לשנות ישתנה ואולי לא. זה תוצר לוואי מבורך אבל קשה מאוד שזה יהיה יעד.

תודה שכתבת

אבל הסרט עוסק בנער שהתאבד ונותן דגש בעיקר על הצד הנפשי. על איך שאנחנו יכולים להתייחס בקלות ראש למצוקה אמיתית של מי שמסביבנו. במיוחד אם אנחנו בעלי השפעה עליו.

ראיתי את הסרט ואפילו בכיתי🫣

אני לא בא להמליץ לראות את הסרט, אבל לא כדאי למהר לשלוף את קלף האג'נדות בכל עיסוק בנושא הזה (ולהיזהר גם כן אנחנו מאג'נדות דורסניות שאין להן באמת שייכות בקדושה)

כמובן שבסוף הסרט האמא נהיית פעילה למען זכויות להט"ב, אבל הדגש הוא יותר האמפתיה ופחות העיסוק הפוליטי..

יש כאן נקודה חשובה: אפשר לבקר מסרים מסוימים בסרט, ובו בזמן להכיר בכאב האנושי שהוא מנסה להציג. לפעמים לפני הוויכוח על אג'נדות, צריך פשוט לעצור, להקשיב למצוקה של אדם אחר ולזכור שלמילים וליחס שלנו יכולה להיות השפעה עמוקה.

סבא שלי נפטר לפני שבועיים, אז בדיוק יודעת לספר איך זה מרגיש "אחרי".

לפני שלוש שנים, הייתה תקופה שהוא רצה שאני אגיע להיות איתו כל שבוע, ואמרתי שכן, אבל המציאות, החיים, והעובדה שלא ממש רציתי - זה לא קרה.

האם אני מתחרטת על זה? שאלה מורכבת.

בסוף אני מסכימה שאי אפשר לעצור את החיים, ואי אפשר לתכנן את הדברים לפי מה שיכול לקרות.

(ספציפית אצלנו יש משהו שכמעט קרה, וכואב מאוד שהוא לא, אבל זה לא שיכולנו לדעת)

מה כן לעשות: לקבוע זמן קבוע להגיע, להקשיב לסיפורים שלו, ואם אתה רוצה שזה ישאר - אז לצלם.

לשאול אותו את כל מה שלא יהיה אפשר לשאול אחר כך

מה שכן מתחרטת על שלא עשיתי - אבל ספציפי יחסית לסיטואציה אצלנו - לנסות להגיע יותר מפעם בשבוע, לנסות להגיע אליו באמצע שבוע גם אם לא הייתי בבית בשבת, לנסות ללמוד ממנו דברים שהוא אוהב לעשות או שחשובים לו, בעיקר כי זה יהיה נורא משמעותי בשבילו

בשביל לא להרגיש את מה יכולתי לעשות..

אני יכולה לעשות עכשיו?

אז עושים.

את אבי/סבם יותר. הוא היה ניצול שואה ולא דיבר על כך כמעט. כל כך חבל.

להגיד לו: אני אוהב/ת אותך. אתה יקר לי. תודה וברוך השם שאתה הסבא שלי.

לעשות לו ואיתו דברים שחביבים עליו. ללכת איתו למקום שחביב עליו. אולי אפילו

בית קפה, או משהו שקשה/לא נעים לו ללכת לבד.

לצלם אותו. להגדיל. לתלות תמונה שלו על הקיר ולהראות לו אותה.

אנחנו עשינו זאת, לצערנו, אחרי.....

להתפלל שיהיה בריא. כל יום.

להקשיב לו...

במילים אחרות: לאהוב אותו. ולהראות לו את זה. פשוט.

וה לא רק בשביל "לא להרגיש" - אלא כי זה ממש אמיתי..

מעולם לא היו לי סבים. אבל אם אשליך את השאהלה על מה שאני מכיר אני מדמויות אחרות שהן מודל בחיים שלי. אז הייתי קופץ על כל הזדמנות ליצור שיח או לבקר וגם ללמוד איתם ומהם

ביקשת תשובה מנסיון?

אז האמת שמנסיון של תקופה אצל סבא שלי כשסבתא נפטרה

אנוכי ובנדוד שלי היינו אצלו הרבה

היה לנו חדר קבוע חח מסודר כזה והתחלפנו עליו

היינו עושים אשכרה משמרות

ושתינו עד היום זוכרים את זה כתקופה משמעותית

היה בזה ערך מוסף כי סבא שלנו היה סוכרתי..

אז זה ממש היה משמרת.. וכאן אנסה לשתף קצט ממה שעברתי

אז קודם כל - הכי חשוב - אם אתה חושב "ללכת על כל הקופה"

i.e. לישון אצלו לילות שלא יהיה לבד אז זה מבורך.. רק תשים לב לדברים הבאים

חוויה אחת זה בסוף הגבולות גזרה.. תמצא לך את שגרת היום שלך

סתם למשל חצי מהתקופה הייתי בגינון.. אתה לא בא להתנחל אצלו בדירה (לא שזה רע חח)

וחשוב יותר תחשוב על הדינמיקה מה משותף על מה אתם יכולים לדבר איתו או _מה אתה יכול ללמוד ממנו_

וגם מה אתה יכול לעשות כדי שהאוירה תהיה יותר נעימה נגיד תיקנתי אצלו דברים ושאלתי אותו על זה שאלות

סבא שלנו היה מאנץ' אמיתי הוא שמח מאוד על זה זהיינו אצלו ובאמת שימחנו אותו

למדנו ממנו הרבה יותר בנדודשלי

דבר שני תחשוב שזה השנה האחרונה של סבא שלך..

אני לא מכיר את המקרה אבל תחשוב.. כי בסוף זה השנה האחרונה שלו

למשל סבא שלי עד קצט לפני היינו הולכים לדף יומי ביחד וזה היה מטורף גם אם לא תמיד התחברתי ל"להריץ דפים בלי להבין"

היה פה רובד נוסף וחשוב מאוד..

ופה גם אציין שתחשוב לא לכולם מתאים לשרוץ כל הזמן אצל סבא שלהם.. מבין?

מה המרחק ביניכם? אתה יכול להתנייד בטוב? כמה זמן אתה יכול לשרוד אצל סבא שלך לפני שאתה

completly out of your mind קח את זה בחשבון

תראה בשבילי זאת הייתה חוויה משמעותית מכמה בחינות

א - ימי שישי אצלו בבית כשהוא לא עבד היו מעניינים..

ב - סבא שלי הרגיש שהוא בעצם לוקח עלי אחריות.. שזה היה חשוב לו (נראה לי לפחות)

ג - הוא ממש עזר לי להתארגן על עבודה

ד - לקראת הסוף - אז כן אכתוב על זה פה

לגבי "חבל שלא הייתי איתו כל רגע מהחיים"

אז מצד אחד זה החיים שלך אבל כן הייתי מייחס למשפט הזה חשיבות

בעניין של כן לעשות מאמץ - בסוף _אתה תמיד קודם_ אבל אתה יכול גם לעזור לסבא שלך וללמוד מזה..

בהצלחה

יישר כח שאתה חושב על זה..

גם אם תהיה אצלו נגיד 2 לילות בשבוע הפגת בדידות ועשית טוב כנראה

אבל מי אמרך שזה השנה האחרונה?

לשתף בהתלבטויות רציניות שיש ולנסות לקבל עצות (אין חובה לפעול לפיהם, אבל כדאי להכיר, מן הסתם יש לו ניסיון חיים)

ניסיון להתראות כל שבוע/חודש, כתלות בזמן שיש.

לנסות לדאוג שיהיו שבתות יחד ולמצוא זמן להיות יחד בשבת.

אנחנו רצינו לעשות את זה ותכננו אבל כל פעם דחינו - ולצערינו הוא חטף שבץ ואיבד את היכולת לדבר.

אז סבא איתנו עדיין, אבל את הקול שלו כבר איבדנו.

תסתכל מהזווית שלו מה יעשה לו טוב

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות נוכח באמת. לפעמים דווקא הדברים הקטנים נשארים הכי הרבה: ארוחה משותפת, שיחה בלי טלפון, תמונות, הקלטה של סיפורים מהעבר, ואפילו לשאול אותו שאלות שמעולם לא יצא לשאול. העיקר הוא ליצור זיכרונות שאתם באמת חולקים יחד, בלי להפוך כל מפגש ל"פרידה אחרונה".

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות שם בשבילו. דווקא מפגשים פשוטים ועקביים יכולים להפוך לזיכרונות הכי משמעותיים: לשבת יחד לקפה, לשמוע סיפורים מהעבר, לצלם תמונות, לבשל משהו ביחד, ואפילו להקליט את הקול והסיפורים שלו. הכי חשוב להיות איתו באמת, בלי שהמחשבה על הפרידה העתידית תיקח את המקום של הזמן שיש עכשיו.

אבל היא נפטרה כשהייתי קטנה

ישנו אצלה פעמיים בשבוע, איתה בחדר, היא הייתה מלמדת אותנו לסרוג, מלמדת אותנו את שפת האם שלה, הייתי עוזרת לה קצת בבית. מבחינתי לא הייתי צריכה לעשות יותר כילדה הקשר היה מאוד קרוב, רק נגמר מהר מדי. לא יודעת לאן זה היה מתגלגל כבוגרת

היתה כשהיא גססה. דקות ספורות לפני הסוף. בכיתי ואמרתי לה את זה וביקשתי ממנה סליחה.

אתם תופשים? עכשיו אני שוב...בוכה. כשאני נזכרת בזה.

לא הייתי עוצר את החיים שלך, אלא מנסה לשלב בתוכם יותר רגעים אמיתיים איתו. שיחות קבועות, ארוחה ביחד, לבשל משהו, לשמוע סיפורים מהעבר, לצלם תמונות ולהקליט את הקול שלו — ובעיקר להיות באמת נוכח כשאתם יחד. לפעמים דווקא הרגעים הפשוטים הופכים לזיכרונות הכי יקרים.

אני ממש חושבת על זה הרבה

והמסקנות שלי:

להיות כנה עם הרגשות ולנצל הזדמנויות לבוא לבקר ולעשות דברים ביחד, למשל לשבת ביחד, להקשיב לסיפורים גם אם זה חוזר על עצמו. להסתכל בעיניים ולהרגיש את האהבה הזו שיש בשיחה, בקשר עצמו.

לשאול שאלות ישירות ואולי גם קצת קשות- סבא הוא אדם חזק מספיק כדי להיות מסוגל לענות על זה גם אם זה קשה רגשית או לא אמת היסטורית.

להפנים את זה שהוא לא תמיד יהיה כאן. שכל הפגישות והזמן ביחד זה בעצם פרידה. זה קשה אבל זה הופך כל מפגש למשמעותי.

להכיר בדברים הקטנים את היופי, את האדם שהוא. לספוג את כל המהות שלו...

זה נכס שיישאר לכם כמשפחה, ולך יישאר גם הזיכרון המתוק.

כוס תה, יושבים ותשים ביניכם מקליט (בכל סמארטפון יש), אפשר להתחיל משיספר על ההורים שלו, אח"כ על ילדותו… תתעניין ותקשיב.

אחכ בזמנך- תקליד ותסדר את זה.

אופציה נוספת- בילוי משותף יחד. חברותא / משחק / אפילו לראות סדרה יחד. תלוי בך ובו ובאופי שלכם

אין צורך "לעצור את החיים". אתה יכול לקבוע נניח פעמיים בשבוע.

אבל כשאתה שם - תהיה שם. לא פלאפון וכד'..

כעת - השאלה היא מצבו המנטלי.

אם הוא צלול, תשתף אותו מה עובר עליך. תתייעץ. תשאל אותו בפירוט על דברים מהחיים (לא "מה אתה אומר", אלא גם נקודות הכוונה.. איפה למדת כשהיית ילד, מה אהבת וכו'..). על זכרונות שלו. תעשה לכם תמונות סלפי ביחד.

תאיר פנים. "איך אני שמח להגיע אליך"... "איזה סבא אתה".. תשאל אם אתה יכול לקנות לו משהו בחנות..

אפשר להתקשר, אפילו לכמה דקות, להתענין מה נשמע.

אם הוא לא במצב מנטלי שיכול לנהל שיחה, אז מדברים בעיניים... זה ממש כך. להיות קרוב פיזית. לראות איך הטוב שיש בו כל החיים, נמצא גם כעת.

אל תרגיש שאתה חייב לעצור את החיים שלך כדי להיות סבא טוב. לפעמים דווקא הרגעים הקטנים הם אלה שנשארים הכי עמוק בלב: לשבת יחד על כוס קפה, לשמוע סיפורים מהילדות שלו, לשאול אותו שאלות שתמיד רצית לשאול, לצלם אתכם יחד או פשוט להחזיק לו את היד בלי לומר כלום. תקליט את הקול שלו, תכתוב את הסיפורים שלו, ובעיקר תגיד לו עכשיו את הדברים שאולי תצטער שלא אמרת. ❤️ אל תחפש שנה מושלמת — תנסה ליצור רגעים אמיתיים, בלי אשמה ובלי לחץ להיות שם בכל רגע.

סבים כבר אין לי. אבל יש סיטואציה מורכבת אחרת שאני לא יודע כמה זמן היא תחזיק.

במציאות, משתדל לפנות לזה זמן כשיש לי. צריך יותר.