עניתי שזה לא התפקיד שלי להגיד על בחור מה החסרונות שלו,

אני בא להמליץ עליו, להסביר על האופי שלו,

לא לשפוט דברים לא טובים שהוא עושה.

כל זה בהנחה שהוא רגיל מבחינה נפשית,

אם יש בעיה כזאת צריך לשאול רב מה לעשות בנידון.

אני לא שואל שאלות כאלה...

ברור שצריך טאקט.

יש חבר שקבוע מבררים אצלי עליו,

ואני מוציא אותו נפלא (וזה ממש לא קשה...).

זה לא אומר שאני לא מציג תכונות שיכולות להיות מאוד טעונות,

ולא מנסה לרגע לייפות אותן.

רוב התכונות (שקט-רועש, דומיננטי-צדדי וכו')

תלויות במה שהבחורה מחפשת, מה שלרוב לא ידוע לי.

לגבי חסרונות אובייקטיביים - תצאו ידי חובה במורכבויות...

האחת- 

השאלה הזאת בדרך כלל היא אחת ההזמדנויות היחידות של אנשים לדעת דברים כאלו לפני הקשר ולפעמים לפני החתונה.

גם כשנמצאים בשלבים מתקדמים של קשר, לפעמים התכונות הפחות חיוביות מוסתרות טוב, או שאנחנו כבר מסונוורים מהקשר,

וקשה לראות את התכונות הפחות נעימות. אז נראה לי שראוי שיהיה מי שידע להגיד בבירור גם את הנקודה הזו. אם זה תפקיד

החבר\ה הכי טובים, שאצלם מבררים, זה קצת יותר מסובך... אחד מרבותיי אמר שזו אחת השאלות החשובות ביותר בבירור.

המצב התקין לדעתי היה שהיו מציגים את זה, לא כ"יש לו פגם כזה" אלא, יש לו תכונה כזו או אחרת, תכונות יכולות להיות חיוביות

או שליליות מאוד תלוי בבן אדם. 

השנייה-

אנשים היום לא מוכנים להגיד על חברים שלהם דבר לא טוב, וזה יפה, אבל זה אומר שאם כן אומרים זה משהו שצריך לשים לב

אליו, ואם אני אומר על מישהו משהו שלילי אז זה משנה את כל התמונה כלפיו וזה בהחלט יכול לגרום לכך שמישהי תחליט לא לצאת

איתו- כי על כל השאר לא אמרו שיש משהו שלילי, אז למה לצאת עם זה שאמרו. 

אז בהתחשב במצב שיש היום, להגיד חיסרון של מישהו זה לא משהו שהייתי עושה, כי אנשים מרגישים שהם צריכים להיות סוכני

מכירות של החברים שלהם, וכל אחד מציג את החבר שלו כמה שיותר טוב(בלי לחטוא לאמת כמובן) ואז זה מאוד בולט.

אתה בעצמך אומר.

תכונה שבעיני חיובית, יכולה בעיניך להיות שלילית.

תכונה שהיא בלתי נסבלת בעיניך, אני יכולה להכיל.

אתה רואה דברים מסוימים מתוך העיניים שלך, מתוך הנפש שלך, 

אני אראה את הדברים אחרת לחלוטין.

דברים שמפריעים לך, בגלל אישיותך האישית, לא יפריעו לי כלל. ואפילו להפך, אולי אני אוהב אותם.

בקיצור, זה סתם לבלבל לאנשים את המוח עם העדפות אישיות של אחרים. בשביל מה?

להכניס להם מראש רשימה של חסרונות, שלא הפריעו להם ולא היו מפריעים להם אלמלא היו נאמרים.

אני לא מוכנה לענות על שאלות כאלה. אני שואלת אם יש תכונה ספציפית שעליה רוצים לשאול - ואז עונה בכנות.

אני בכלל לא מבינה איך אדם מרשה לעצמו לספר על חברו, אם יש לו בלב משהו כלפיו (אין לי חסרונות לספר, מסיבה פשוטה - הם תופסים פורפורציות במכלול אישיות שאני אוהבת! אם הייתי רואה חסרון משמעותי, כנראה אני לא האדם לברר אצלו - כי יש לי טינה אישית וזה כבר לה"ר לא לתועלת. זה בגלל האישיות שלי).

יותר מזה. גם כשאני מציעה הצעה, ויש לי ספק לגבי נקודה מסויימת, אני לא אומרת את זה מראש. מזמינה לשתף אותי בהמשך הדרך, וכך יתאפשר לי לחדד ולהאיר אם יהיה רלוונטי.

מסקנה: אין כזה דבר "חסרון". יש תכונות אופי. ולכל אחד העדפות משלו. ובכל אינטרקציה התכונות מתבטאות שונה.

אני אסביר לך מה הבעיה שלי עם הגישה הזו-

הגישה הזו באה למכור אנשים. אולי לא שמנו לב, אבל זה מה שאנחנו עושים ב"שוק" הדייטים, מוכרים את עצמנו, אנחנו מציגים

את ה"סחורה" כשעל מדף המכירות נמצאים אנחנו, האישיות שלנו והשאיפות שלנו לבנות בית. שני הצדדים באים לראות אם הם

מוכנים לעיסקה. בגישה הזו, באמת, להגיד משהו לא טוב על חבר\ה זה לפגוע בסיכוי שלהם, כי לכולם סוחרי מכירות מחוייכים

שמסבירים כמה מה שללקוח שלהם יש להציע הוא מצויין ונפלא, שלא יגידו מילה רעה, גם אם יש, כי זה לא יפה, וכי זה יהרוס

את העיסקה עוד לפני שהתחילו. ככה קונים רכבים מסוכן, ומגלים צרות. ככה גם הרבה פעמים אתה לא ידע עם מי אתה יוצא-

כולן מקסימות, נהדרות, צדיקות וכו'... אז בתיאור אופי אולי אתה יכול להבין קצת מי הבן אדם שאתה הולך לפגוש, ועם קצת

שאלות מכוונות אולי עוד כמה פרטים, אבל בסופו של דבר, רוב הזמן אתה יוצא בלי לדעת בכלל מלבד כיוון מאוד כללי, מכירה

את "הוא בחור פשוט, תורני" ועוד מלא הגדרות שנותנות לך כיוון כללי מאוד מאוד רחב? יופי, אז אמרו הרבה כלום בהרבה

מילים, כמעט אפשר כבר לוותר בכלל על בירור ראשוני וישר לצאת, הרי מה ההבדל? 

חוצמיזה שבשיטה שלך, שכל אחד מגדיר אחרת, אין שום טעם לברר, כי מה שאני מגדיר תורני זה לא מה שאת מגדירה ולא

מה שאחר מגדיר אז גם אם מישהו אומר על עצמו שהוא תורני, זה לא אומר כלום מבחינתי.

והגישה הזו לדעתי היא מזיקה בעיקר ותורמת לכל הבעיות שאנשים סובלים מהם.

הגישה לדעתי הייתה צריכה להיות היא גישה שבה אנשים מבקשים למצוא את האדם איתו הם רוצים להקים בית, וכדי

להחליט החלטה שכזו, הם צריכים את כל המידע שהם יכולים להשיג לפני, כי למה לצאת עם מישהי שמחפשת לגור בסביון

בווילה עם 3 ילדים כשאתה מחפש לחיות בשומרון בקרוואן עם 8? (בפרופורציה כה, אני ממש לא חסיד של חקירות שב"כ 

ברמת צבע הסיכה של הסבתא מצד האמא במהלך הברית של האח, וכאלו) אין סיבה, זה רק מעייף, מחליש ומזיק, וכן, גם

את החסרונות, כי אנחנו בני אדם, ולכל אחד מאיתנו חסרונותיו, הניסיון להסתיר את זה הוא בעייתי, הוא אומר דרשני.

וכן, דווקא חברים הם האנשים שלשאול אותם על חסרונות זה הדבר החכם ביותר- הם מכירים את האדם לעומק, והם אוהבים

אותו כמכלול, הם ידעו להתייחס לזה בצורה הבריאה ביותר. ואין לי מה לפחד מהחסרונות, רק לראות אם אני מוכן להתמודד

איתם, או אם אני בכלל רואה בהם חיסרון.

אבל כמו שאמרתי לפני זה- מכיוון שהיום כולם מוכרים, אי אפשר להגיד חסרונות, כי אף אחד לא אומר, וזה יהיה מוזר ויגרום 

לחשש, שלא אמור להיות, כי "אם לאף אחד לא טורחים להגיד חסרונות, אז למה אצלו כן?" קיים רק כשמחביאים את העובדה

שאנחנו בני אדם, עם יתרונות וחסרונות ומנסים לצייר תמונה שבנויה רק מהתכונות החיוביות, התמונה הזו היא חסרה, היא 

פלקטית, ובסופו של דבר, היא לא מועילה לאף צד. וממש לא מדובר על ללכלך על אנשים, אלא להציג אותם כפי שהם,

להפריד בין מה שמעצבן אותי לתכונות בעייתיות מצד עצמן, שיכול להיות שקיימות ואם הן אכן קיימות, לדעתי היה ראוי שיוודעו

מראש למדוייט\ת.

אני לא מרגישה "מוכרת" כשאני מספרת על חברה שלי.

ולא הייתי מרגישה שאני ב"שוק" אם לא היו מתחילים להתמקח איתי בטלפון ("מה החסרונות שלה" - כאילו היא מכונת כביסה).

אני באמת לא מאמינה בבירורים. לכל אחד המושגים שלו, הדגשים שלו, מה שהוא אוהב לראות בבן אדם ומה שהוא פחות אוהב.

כמו שאמרתי קודם, הדברים שאתה רואה בחבר שלך הם בעיקר השתקפות של הנפש שלך.

(לכן אני לא אוהבת שמבררים אצלי. אנשים מספיק חכמים היו יודעים עלי הרבה רק מזה.)

שים לב למשפט שאמרת - "אין לי מה לפחד מהחסרונות, רק לראות... אם אני בכלל רואה בהם חסרון".

זה מה שאמרתי - אני לא רואה על חברות שלי חסרונות. 

יש דברים שאני פחות מתחברת אליהם (מהמקום האישי שלי - לא רלוונטי למי שמברר), 

אבל אני לא מצליחה להגדיר ממש "חסרון". משהו לא טוב אובייקטיבית. אין כזה דבר.

אנשים הם טובים, ומונעים מטוב, וכשאוהבים אותם אז רואים מכלול ולא חלקים-חלקים של ביטוי האישיות שלהם.

אם אתה רוצה לשפר את הבירור שלך - תבוא ממוקד במה שמעניין אותך לשמוע. 

מה חשוב לך, מה הדברים המהותיים שאתה מחפש, איך הם באים לידי ביטוי.

חשוב לך שהיא תהיה בעלת תחומי עניין?

תשאל מה תחומי העניין שלה. אני לא אמציא לך, מבטיחה.

אבל לשמוע איפה לי יש חריקות במערכת היחסים איתה? מה זה רלוונטי?!

אבל יש אנשים שחורקים קבוע בנושא מסויים.

הם חורקים במע' יחסים איתך במקום הזה, ואיתה באותו מקום ואותה נקודה, והם יחרקו באותה צורה עם בן הזוג.

אף אחד לא מתמקח כשהוא שואל על חסרונות, הוא רוצה לדעת שהוא לא מכניס את הראש למיטה חולה, כי ברור שבדייט

שניהם יתנהגו הכי מקסים שהם יכולים, ואם הוא אגואיסט הוא ידע לתת משקל נגד לאגואיסטיות של עצמו ואם היא שתלטנית

היא תדע לעצור את עצמה, ולאט לאט דברים יתפתחו וכשהם יגלו את זה הם כבר יהיו חצי עיוורים מרוב "אהבה", ואז אתה 

שומע בחורים אומרים דברים כמו "היא מקסימה ונהדרת ונחמד לנו, אבל היא ממש ממש קצת שתלטנית", ואיך שאתה 

שומע את המילים "ממש ממש קצת" אתה כבר מבין בדיוק מה הבעיה. 

שלא לדבר על המקרים שבהם נפגשים אנשים שאין ביניהם שום קשר בגלל שלא יודעים לברר כלום.

למה מבררים? למה בכלל עושים את זה? עושים את זה מסיבה מאוד פשוטה- אנחנו מחפשים פרטנר לחיים, ובגלל שיש

כל-כך הרבה אנשים בעולם חייבים לסנן את האנשים שיש לנו סיכוי לבנות איתם את הבית שאנחנו מבקשים לבנות, אנחנו

לא מחפשים את ה"מושלמת"(נניח והיא הייתה מכונת כביסה) או אפילו את ה"מושלמת בשבילנו"(שוב, מכונת כביסה) אלא

פרטנרית לחיים שרוצה לבנות בית שהוא דומה למה שאני רוצה מספיק בשביל שנסכים ביחד על מה לעשות, ושיש רצון

הדדי לעשות זאת ביחד.

שני פרמטרים פשוטים- הסכמה על עקרונות ורצון הדדי, ואת זה אפשר לברר הרבה לפני שבכלל נפגשים.

אבל כל הצדיקים והצדיקות שלא אומרים דבר "רע" על החברים שלהם, מונעים מאנשים לסנן בצורה חכמה את ההצעות 

שלהם, ואנשים רודפים אחרי הזנב שלהם עם כל מני אנשים שעונים רק באופן חלקי על מה שהם מחפשים.

אם אדם לא מסוגל להתמודד עם אנשים גאוותנים, אז למה שהוא יצא עם מישהי כזו? מראש שיפסול את זה, אבל אף אחד 

לא יגיד לו את זה, כי כולם "מוכרים". גם אם הם לא מרגישים את זה, זו הגישה.

הרבה פעמים חשבתי, שהחריקות שיש לי עם אנשים, כולם רואים אותם.

וגיליתי שלא! אבל ממש ממש לא!

גם דברים שהיו בלתי נסבלים ובולטים ביותר.

אזעקה, תכף נשוב.

ולא מצליחה למצוא.

תן דוגמא.

יש דברים שאני לא אוכל בשום פנים ואופן לחיות איתם - הדברים האלה לפעמים נשואים הרבה לפני.

ובטוב.

מי אני שאחליט שיש אדם שאינו ראוי להתחתן?

אגואיזם, שתלטנות, חוסר מוכנות להתפשר, נטייה להתמכרות, תלותיות.

לא צריך להגיד וזה גם מן הסתם לא נכון, "היא אגואיסטית" ולחתום את זה, אבל כן לרמוז, שאדם ידע.

והנה בדיוק הבעיה- "מי אני שאחליט שיש אדם שאינו ראוי להתחתן?" מה הקשר בינך לבין זה-

אז אולי לא תגידי על מישהי שהיא שקטה, כי מישהו עלול לתפוס את זה כשלילי ולא לצאת איתה ומנעת ממנה להתחתן?

הדבר היחיד שאת צריכה להגיד זה איך את רואה את הבן אדם, כמכלול, וברור שאת רואה אותו באור חיובי.

כשאת מסתירה את הצד השלילי, את מאבדת את המכלול.

הדבר היחיד שמנעת ממנה זה דייט עם מישהו שלא מתאים לה.

אנחנו לוקחים יותר מדי קרדיט מהקב"ה- אנחנו צריכים לעשות הכי טוב שלנו, והוא יטפל בשאר.

ועם זאת אני אומר בפה מלא-

היום, כשזה ממש מוזר לשמוע מישהו אומר חסרונות, זה עלול להיתפס כמשהו שהוא יותר ממה שצריך ולהיות בעייתי,

ולכן אם כולם מסתירים חסרונות ולא מדברים על זה בבירור, לא ראוי להגיד על חבר\ה חסרונות כי זה מוציא את זה רע

יחסית לאחרים ובאמת עלול להזיק להם לשידוך.

ולכן, במציאות של היום, לא מומלץ לעשות את זה.

שהם כאלה בקיצוניות?

עד כדי כך שאנשים לא מסוגלים לחיות איתם ולידם?

הסיבה שאני לא אומרת חסרונות -

זה כי אף אחת מהחברות שלי אינה אגואיסטית/שתלטנית/מכורה/תלותית.

ומעצבן אותי שמנסים להוציא ממני בכח מידע כזה על אנשים, כשהוא לא קיים.

מראש מניחים שאני מסתירה משהו ומשווקת.

ואני דיברתי על משהו אחר לגמרי, כי ברור שאנשים הם לא בקיצוניות, אבל יש אנשים שניחנו בתכונות הללו

קצת יותר מהממוצע, וזה משנה ומשפיע מאוד.

ושוב, את נדבקת לזה שהחברות שלך מקסימות ונהדרות, ואני בטוח שהן כאלו, רק שיש להן אישיות שונה ונקודות

שונות.

ואם את לא רואה שום חיסרון בחברות שלך אשרייך ובאמת לשאול אותך את השאלה הזאת לא יעזור, אבל יש 

אנשים שכן רואים, ויש אנשים שזה מאוד בולט אצלם חיסרון מסויים... 

אבל זה לא אומר לא לברר, זה אומר שאולי את לא האדם המתאים לזה, וזה מקובל במאה אחוז.

אני לא מאמין שהוא "לא קיים"- לכל אחד יש חסרונות, גם אם הם לא "אגואיסטית" חסרת תקנה, או "תלותי" לחלוטין,

יש אנשים שהמינון של התכונות האלו אצלם גבוה יותר. וזה משהו שצריך להילקח בחשבון.

ולא אמרתי שאת ספציפית- זו כל הגישה.

נכון. קוראים להם "כולנו".

כולנו ניחנו בכל התכונות הרעות קצת יותר מהממוצע.

הנה:

או שאתה קצת מעל הממוצע בשתלטנות, או שאתה קצת מעל הממוצע ברכרוכיות ובאבדן שליטה (נניח שאלה הפכים, אל תתפסו על טרמינולוגיה).

קצת מעל הממוצע בקמצנות, או קצת מעל הממוצע בפזרנות.

קצת מעל הממוצע באגואיזם, או קצת מעל הממוצע במחיקת ערך עצמך.

חוסר מוכנות להתפשר או פשרנות-יתר.

תלותיות או חוסר יכולת להיקשר.

טוב, מרגיש לי איכשהו קצת ווידוי של יו"כ אבל הבנת.

קשה עם המידות האלה, ה' יעזור...

אז מה עושים?

טוב, יש טריק, אבל הוא לא יכול להצליח אם הוא לא מגיע מבפנים. השם שלו מוכר מאוד, אבל בינינו? לא פשוט להשתמש בו באמת. היתרון הוא שרק אדם יודע על עצמו אם הוא מצליח או לא.

שתי מילים.

עין טובה.

כי כמו שכולנו מעל הממוצע בכל התכונות השליליות, כולנו מעל הממוצע גם בכל התכונות החיוביות, ברוך ד' הטוב.

ונפקא מינה לשרשור הזה: מי שמאוד מודע לחסרונות של חברים שלו, שהם מציקים לו ובכללי הוא קצת שיפוטי כלפיהם - כנראה לא יוכל להסתיר את זה גם בבירור.

אבל מי שמתוך האהבה ממילא כבר לא מרגיש יותר מידי בפגמים - כי בין חברים "מחליקים" - כמעט יתקשה לתאר את התכונות הלא-ממוצעות של חבר שלו על הצד הלא טוב.

אני לא מכירה הגדרה של "ממוצע", כמו שאין כזה דבר "נורמלי".

זה הכל, כמו שנאמר הרבה בשרשור הזה, בעיני המתבונן.

אתה תופס את עצמך כ"נורמלי" פחות או יותר, ולפי זה מסתכל על חריגות של אחרים.

(דוגמא? "הכל אצלך בקיצוניות". סליחה?!)

כן, וגם אני רציתי לתת שורה אחרונה -

עין טובה.

אם מישהו מסוגל לקטלג אנשים ליתרונות וחסרונות,

לא הייתי קוראת לזה אובייקטיביות. הייתי קוראת לזה כמו שמעט כתבה - שיפוטיות.

ושיפוטיות בעיקר מעידה על מי שמדבר. על מה שמפריע לו. על הנקודות הרגישות שהוא לא יכול לסבול בעצמו ורואה אותן כל הזמן באחרים.

ורציתי להביא משמונה פרקים לרמב"ם איזה משפט לסיום, אבל עדיף לקרוא את כל הספר, אי אפשר להסתפק בציטטה.

כל הספר מדבר על זה שאין רע בשורשו. הכל מקורו בטוב, מעיד על טוב, מעיד על כח נפשי שיכול להגיע לחיוב. לכן אמרתי - שאם אין תכונה קיצונית, רוב מוחלט של התכונות שלנו הן מעורבבות. לפעמים לטוב ולפעמים לרע. קשה להפריד בלי להיות שיפוטי ובעמדת מחנך...

(ושוב, אני מציעה שאם למברר יש תכונת אופי שקריטית לו שתהיה ברמה מסויימת, יותר או פחות, אז שישאל. אני אענה בכנות. אבל למה הוא צריך לשמוע את ההשלכות שלי על חברות שלי? למה זה רלוונטי?

כאדם שעובד באבחון ובטיפול, אני יכולה לתאר לך עד כמה כל מילה שאתה מוציא בקטע אבחוני, נגועה עד העצם בעצמך... צריך הרבה מאוד ניסיון ולמידה כדי להיות אובייקטיבים, וגם אז, רק בתחום מסויים שלמדת את הגדרות האבחון שלו, ועדיין זה קשה מאוד)

כל ההתייחסות למושג "יתרונות" ו"חסרונות" הוא הוא השיפוטיות.

כשאמרתי "הכל אצך בקיצוניות" התכוונתי שאת לוקחת את כל הדברים למקום קיצוני-

אני אומר אגואיסטיות, את אומרת "כמה אנשים אתה מכיר שהם כאלה בקיצוניות?" אני לא דיברתי על קיצוניות,

את הכנסת אותה, את אמרת אף אחת מהחברות שלי לא "אגואיסטית/שתלטנית/מכורה/תלותית." לא אמרתי שהן

כאלו, אמרתי שלכל אחת מהן מן הסתם יש קווי אופי שונים ובקווי האופי של אחת יש יותר שטלתנות ובקווי האופי

של אחרת יותר תלותיות. לא אמרתי שהן לגמרי שתלטניות או תלותיות- את הכנסת את זה.

אני היחיד שמדבר פה על אובייקטיביות, בעוד את מדברת על שיפוטיות, כל ההכרעה של "יתרון" או "חיסרון"

הוא השיפוטיות שאת עושה, על פי החברה שאת חיה בה וע"פ עצמך ואז את מחליטה מה נכון להגיד ומה לא,

כי את לא יכולה להגיד "חסרונות" של חברה שלך, זה כי את תופסת אותם כחסרונות, מי אמר שהצד השני חושב ככה?

אז למה שלא תתארי אובייקטיבית את החברה שלך? בלי להחליט מה יתרון או חיסרון, רק לתאר בצורה הכי

מלאה את קווי האופי של החברה, בלי להבליט או להסתיר שום דבר- זה מה שאני מדבר עליו.

מתי מתחילים ה"חסרונות" ו"יתרונות" - כשמתחילים להתייחס לאנשים כמו מכונות כביסה, ואז אני מתקשר

לברר ויוצא שאני מקבל הצעת מכירה מסוכן ולא תיאור אובייקטיבי על בן אדם, אז מה אני אעשה? אין לי 

ברירה אלא להתייחס לכל העניין כמו להצעת מכירה של סוכן ולשאול, בדיוק כפי שהייתי שואל כל סוכן מכירות-

מה החסרונות. אבל זה לא בסדר לשאול מה החסרונות נכון? כולם מלאכים, וההפתעות יגיעו בהמשך, כי

אחרת זה יפגע בשידוך, שידעו ח"ו שהיא בן אדם שלם עם תכונות אופי ויחליטו על סמך המידע הזה אם לצאת

איתה? לא, ממש לא, אנחנו נגן עליה ועליו מפני האמת ולא נספר לו שהיא בן אדם.

יותר מובן על מה אני מדבר?

אין קשר בין הדברים שלי לשלך.

ואני אשתדל להסביר-

למה "דומיננטית" או "מופנמת" את אומרת?

מה ההבדל ביניהן לבין "חסכנית" ו"פזרנית"?

כולנו קצת לכאן או קצת לשם, לכולנו יש תכונות אופי שונות ומכלול תכונות האופי הללו יוצר אותנו,

לכולנו יש עבודה, ולכולנו יש חסרונות.

מעטים מאוד הם אנשים "אגואיסטים" חסרי תקנה שלא ניתן לחיות איתם.

כולנו לוקחים בחשבון שהאדם השני הוא אדם על מכלול תכונותיו של אדם, שאת חלקן נאהב ונעריך יותר

וחלקן פחות.

אבל למה מתארים בכלל? הרי כל תיאור יכול להיתפס ע"י הצד השני כשלילי.
כולנו מורכבים מכלל ה"יתרונות" וה"חסרונות" שלנו- אני יותר דומיננטי מחבר שלי, והוא יותר מאורגן ממני.

אז מה? את יודעת מה יקרה בבירור-

יגידו שאני דומיננטי ועליו יגידו שהוא מאורגן, מה יעשו עם הצד הפחות "מוצלח" לא יודע, הרבה פעמים יסבנו

אותו- יגידו דברים מעורפלים שלא באמת אומרים כלום, וזה רק אם יגידו.

ואם יש לי נקודה בעייתית במיוחד, אבל שניתנת להסתרה, לא יגידו, למה? כי למה להרוס.

וזו בדיוק החשיבה שאני יוצא נגדה- שזה שיש לי או למישהו אחר אופי מסויים ומגדירים אותו ומדרגים אותו,

זה יהרוס. למה שאובייקטיביות בקשר לאדם אחר, תהיה משהו שפוגם, כן, אני אוהב את החברים שלי ואני

מכיר אותם, ואני אובייקטיבי כלפיהם, אני לא שופט אותם.

שיפוטיות היא הסתכלות על נתון והכרעה- טוב, או רע. זו בדיוק הבעיה שאני מתנגד לה-

השיפוטיות של כולנו, אני מבקש שהבירור יהיה אובייקטיבי.

הבירור שבו "אין דברים רעים" וכולם מלאכים, הוא בירור לא אובייקטיבי.

אני יכול להגיד על חבר שלי דברים אובייקטיביים, בלי להגיד איך אני מתייחס אל התכונות הללו- 
נניח שהוא סקרן, מאורגן ומעמיק - אני יכול לספר על פעמים שבהם הוא שיגע אותי לספר לו משהו בגלל

שהוא סקרן- אז הייתי קורא לזה נודניק. אבל נודניק זה שיפוטי, סקרן זו תכונה.
אני יכול גם לספר על פעמים שהוא העמיק בנושא ברמה ש"חפרה" לי- אז הייתי יכול לקרוא לו חופר, שוב

שיפוטי.

אני מדבר על להציג תכונות, לא לשפוט אותן.
לא לחיוב ולא לשלילה.

וכשאני שומע את מגילת השבחים(שבד"כ זה מה שיש) אז אני שואל את עצמי, מה היא באמת מלאך? או 

שיש דברים שפשוט "חוסכים" ממני, כי זה "יפגע" בשידוך.

אז אני אומר תדעו לכם- לא באתי להתחתן עם רשימת יתרונות, באתי להתחתן עם אישה, שהיא בן אדם

ויש לה תכונות אופי, לא רשימות של פלוסים ומינוסים.

אבל מכיוון שהיום כולם מוכרים את החברים שלהם - זו בעיה.
ואז אני מברר על מישהי ומרגיש כאילו אני בוחר מכונת כביסה, ולא בוחן האם אני רוצה להתחתן עם אותה 
בחורה שהיא בטוח כל היתרונות שנאמרו עליה, אבל היא גם בן-אדם, ולא רשימה של יתרונות חסרונות.

מבינה יותר את מה שאני אומר?
 

ולעניין מעשי- כל עוד מה שאני מדבר עליו הוא לא משהו שקורה באופן כללי בכל החברה, אז באמת להגיד

"חסרונות" זה מזיק בבירור ולא יעשו את זה. אני גם לא מבקש. אבל אם מתעקשים למכור לי משהו- אני אתייחס

לזה כמו למוכר ואשאל אותו אחרי כל ה"פלוסים" שאמרת יש "מינוסים"? 

אגב- ולמה השאלה "יש עוד משהו שאני צריך לדעת?" שהפכה לפי מה שאת אומרת לקוד של "יש חסרונות?"

היא יותר טובה מפשוט לשאול? 

כי היא פותחת יותר.

התשובה עליה לא חייבת להיות רשימת חסרונות, אלא כל דבר שהאדם המספר מרגיש או חושב שכדאי שאדע לפני הפגישה.

אגב, להיות יתום למשל - נשמע לי בוטה להגדיר את זה כחיסרון, אבל זה בהחלט פרט שיכול להופיע בחלק הזה.

[ותודה לחברה הרחפנית וארוסה שהיו חייבים להביא אותי לאחת מאי הנעימויות היותר גדולות שהיו לי עם בחור]

אין לי בעיה שיגיד רק דברים טובים.

כמו אוסנת, גם אני לא יודעת להגיד דברים שליליים על חברות שלי. אבל אני יודעת (ומשתדלת) להגיד דברים אמיתיים גם כשנשמע שהצד השני פחות אוהב לשמוע אותם (מה שאמרו פה עם מופנמת-דומיננטית וכו').

וסביר שאם מישהו ישאל אותי "מה התכונות השליליות שלה", בלי להבין שאין תשובה אובייקטיבית לזה - אעביר את השם שלו לחברה שלי כדי שתדע לפסול.

[לגבי דברים אובייקטיבים באמת - נכות, גובה\משקל קיצוני מאוד לאיזה כיוון וכד' - אני שואלת בסוף "יש משהו נוסף שחשוב שאדע?". בד"כ זה מספיק.]

מעט ~

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t665471#7388846

ו"אם את לא רואה שום חיסרון בחברות שלך אשרייך ובאמת לשאול אותך את השאלה הזאת לא יעזור, אבל יש 

אנשים שכן רואים, ויש אנשים שזה מאוד בולט אצלם חיסרון מסויים... 

אבל זה לא אומר לא לברר, זה אומר שאולי את לא האדם המתאים לזה, וזה מקובל במאה אחוז."

^^ זה בערך מה שכתבתי בעניין הזה- מי שמזדהה לגמרי, אין לי בעיה, וגם אין לי בעיה עם אף אדם ספציפי אלא גישה.

אני מתייחס לגישה שבה ניגשים לכל העניין- עצם העובדה שיש דברים "שליליים" שאת "לא יודעת להגיד" זה נראה לי בעייתי.

אני חושב ש X שלילי בעוד את חושבת ש X חיובי, אז מה שלילי ומה חיובי בכלל? 
כל המושג של חיובי או שלילי, יתרון או חיסרון הוא מושג של שיפוטיות שלא שייך במהלך הבירור- 

כשאני מברר דרך חברה, התפקיד של החברה הוא לא לשפוט את החברה שלה לטוב או לרע, אלא להציג אותה בצורה

אובייקטיבית, ככל הניתן.

וככה יוצא שאדם מקבל את מירב המידע הרלוונטי על האדם לפני שהוא מחליט אם להיפגש, וזו מטרת הבירור.

היום משום מה מתייחסים לזה אחרת, אנשים לא נותנים דעה אובייקטיבית ככל הניתן, אלא מציגים את השיפוט שלהם

על החברים שלהם, ומכיוון שחלק מהשיפוט הוא מן הסתם שלילי בעינייהם אז הם מסתירים אותו.

בשיטה שלי יש שני מצבים -
אדם מברר ומקבל מידע אובייקטיבי, תכונות וקווי אופי של האדם שהוא נפגש איתו מתוך התיאור של מי שהוא מברר דרכו,

לא שיפוטיות, לא מושגים כמו "חופרת" או "נודניק" אלא מעמיקה, סקרן וכו'... 

ואם יש משהו חריג באופן משמעותי אז אומרים לו. 

ומכיוון שמבררים דרך אדם שקרוב ובד"כ אוהב ומוקיר את האדם שמבררים עליו- אז הדעה קצת מוטה לטובה מראש,

וזה בסדר ואפילו רצוי, במידה הנכונה.

ובני אדם אמורים להיות מסוגלים לקבל את מכלול הנתונים הללו ולהחליט אם הם מעוניינים להיפגש עם מישהו\י כזה\ו או 

לא.

אבל בשיטה של היום שהכל נכנס למקום של "יתרונות" ו"חסרונות"-

אז באמת אף אחד לא יגיד חסרונות, ובאמת זה יזיק לבירור.

ואני מבין ש"שלילי" זה סובייקטיבי, אפילו דבים סובייקטיביים חברתית הם סובייקטיביים בסופו של דבר.

כל מה שבאתי לעשות זה להגיד שצורת החשיבה של "יתרונות" ו"חסרונות" היא הגורמת לכך שהשאלה על החסרונות

תגיע, כי היא זו שהופכת אנשים למכונות כביסה בעלת יתרונות או חסרונות, והיא שגורמת שאנשים לא יתארו במדוייק

את האדם שמולם והיא שגורמת לאנשים להרגיש שמשהו מוסתר מהם(ובד"כ זה גם נכון) ולכן היא שוגרמת להם לשאול.

[העובדה שאת בכלל צריכה לשאול מעלה לדעתי סימן שאלה גדול. אם יש משהו אובייקטיבי, למה לא אומרים אותו, בתוך 

כלל התיאור?]

זה מה שניסו להגיד לך פה מההתחלה, וזאת השורה התחתונה שלי בשרשור הזה...

הכל סובייקטיבי בסופו של דבר, ו...? פוסט מודרניזם.

יש דברים אובייקטיביים, יש תוכנות אופי.

נכון, את לא מכירה הכול וכל אחד רואה את זה קצת שונה, אבל אם היא סומכת עלייך שיעשו אצלך את הבירור, 

זה אומר משהו.

אין פה "ניסו", יש פה רק אותך, שהתדיינה איתי לאורך כל הדבר הזה. 

ומעט שהצטרפה בסוף, ולא אומרת בדיוק כמוך.

שתיכן גם לא מתייחסות בכלל באופן עקרוני לשיטה שאני מציג, רק לשאלה עצמה על "חסרונות".

ועל איך אתן רואות אותה, בלי להתייחס לכל מה שאמרתי לפני זה, ובלי להתייחס לעובדה שאני מסכים

עקרונית שכיום אין ברירה אחרת, וזה גם לא ראוי לעשות את זה לחברה לשאול דבר כזה.

אם הכל סובייקטיבי- אז אין שום משמעות לבירור, למה את בכלל עונה לאנשים שמבררים דרכך?

אני שואל באמת כחלק מהדיון- הכל סובייקטיבי, את הרי לא מכירה את האדם באופן אובייקטיבי, כי כפי שאמרת-

"מפגש בין אנשים אינו דבר אובייקטיבי", אז איך את מוכנה שיבררו אצלך? מה את כבר יכולה להגיד? הרי הכל 

סובייקטיבי, בדיוק כפי שה"חסרונות" כביכול שאת רואה הם סובייקטיביים, כך גם ה"יתרונות" כביכול, אז למה את

מוכנה להגיד "יתרונות" סובייקטיביים למברר ולא "חסרונות" סובייקטיביים?

המברר מברר דרכך איך את רואה את האדם הזה, נלך על הדרך שלך ששום דבר הוא לא אובייקטיבי והכל סובייקטיבי,

הוא שומע ממך את כל הדברים הללו ושואל אותך על חסרונות - מה הבעיה עם השאלה? הוא שואל אותך באופן

סובייקטיבי בדיוק כפי שהוא מברר באופן סובייקטיבי את כל השאר, למה השאלה מפריעה לך? למה עצם הבירור

לא מפריע לך?

הרי "לשמוע איפה לי יש חריקות במערכת היחסים איתה? מה זה רלוונטי?!"(ציטוט מדוייק שלך) באותה מידה

גם "לשמוע איפה מקסים לי במערכת היחסים איתה? מה זה רלוונטי?!" - למה זה רלוונטי וזה לא?

כן- אני שואל כדי לקבל תשובה, על "השורה התחתונה" שלך, שעליה אני מתדיין איתך, כי אני לא מוצא איך היא

מתיישבת עם ההיגיון הכללי של דברייך.

מחלקים לכל אחד פתק עם מילה והוא צריך להגיד במה מדובר לדעתו.

אומרים בסבב, בלי להראות את הפתק שלך לאחרים.

בדרך כלל התשובות מגוונות:

ציפור, אופניים, גלגל ים, סירה, בן אדם...

בסוף התשובה היא מטוס.

איך זה יכול להיות? כל אחד ראה בפתק שלו חלק אחר (כנפיים, גלגלים, גוף, וכו'...).

תכונות אופי הן *לא* דבר אובייקטיבי, וודאי לא כשתיאור מגיע מצד אנשים חיצוניים. כלומר, גם אם אדם צריך לדעת את מקומו האמיתי (בקרוב, אין צורך להחמיר עם עצמנו בציון מדוקדק שעלול ליצור תחושה של חוסר התקדמות, לענ"ד), ברור שמי שנמצא מחוץ להתהליך לא יכול לתת תשובה שהיא אמת מוחלטת.

גם מהסיבה שאוסנת ציינה.

מה כן אפשר?

לתת התרשמות אישית שלך, בענווה. אגב, לרוב הבחורים שביררתי אצלם זה היה ברור בלי הרבה מילים ככה שאני חושדת שאולי אנחנו מסכימים ורק התמלול המפורט לא עושה טוב לדעות בדיון...

עם מה שאמרת על זה שהמכבסה רק יוצרת תחושת זיוף ומאלצת את המברר להיכנס לשאלות ישירות על חסרונות וכד' בניסיון ליצור לעצמו תמונת עומק, או לייחד את הבחורה ה"מידות טובות, חייכנית וחברותית" מחברותיה... - אני מסכימה.

שאני ואת מסכימים.

אני לא בטוח שאת ואוסנת אומרות אותו דבר... 

אבל אני מסכים עם מה שאמרת, כנ"ל בתגובות האחרות.

להשתנות. להשתכלל.

בל נשכח זאת.

ברמה האנושית, לפוסט מודרניזם יש הרבה מאוד מה להציע. הרבה מאוד אמת.

אין משמעות לבירור. נכון. כתבתי את זה בהתחלה. אני לא מבררת. צריך לסנן בסיסית, דבר שלדעתי צריך להעשות ע"י מישהו שמכיר את שני הצדדים, אבל באמת מה שקובע זה המפגש.

חסר זוגות שחשבו שהם לא קשורים? שהיו מתפספסים אלמלא שכנעו אותם/במקרה/נתנו צ'אנס?

מההתחלה אני כותבת לך - 

כשמתקשרים לברר אצלי, מקבלים יותר מידע עלי מאשר על מי שמבררים עליו.

בהנחה שאתה מספיק פיקח להבין את זה + להבין מה המשמעות של קווי האופי שאני בוחרת לפרוס.

לא מזמן התקשר מישהו, ממש פיקח, וזה היה חוויה מגניבה - אבל עד עכשיו מרגיש לי שהוא יודע עלי דברים שלא היה צריך לדעת.

ההבדל בין לבין 'מעט' זה שאני לקחתי צעד קדימה.

כן, מודה, אני בן אדם קיצוני (עלית על זה).

3 תכונות שמהותיות לך בבת זוג הפוטנציאלית.

דווקא הצמצום של ההגדרות, נותן לך את הדיוק היותר גדול בסינון.

כי אתה מתמקד בדברים המהותיים באמת, ולומד איך לברר אותם מראש בלי להתבלבל מהרבה מידע שאינו מהותי טרם המפגש. 

אבל זה לא נראה לי תקין לומר את כל החסרונות של האדם, כמו שאתה לא אומר את כל היתרונות שלו. אין אדם ללא חסרונות, כל אדם באשר הוא אדם יש לו חסרונות. כמו כן, לא תמיד אדם רוצה לספר את כל החסרונות שלו על פגישה ראשונה או שנייה ובטח שלא לספר אותם לפני שהוא בכלל נפגש. את זה צריך לכבד. ולכן, אם ישאלו אותי על משהו ספציפי - אענה, כי זה לצורך(וגם בזה צריך שיקול דעת וחכמה, וזה כמובן תלוי במה מדובר). אולם אם ישאלו אותי באופן כללי - אענה באופן כללי שאני אשמח לענות על דברים ספציפיים.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?