עניתי שזה לא התפקיד שלי להגיד על בחור מה החסרונות שלו,

אני בא להמליץ עליו, להסביר על האופי שלו,

לא לשפוט דברים לא טובים שהוא עושה.

כל זה בהנחה שהוא רגיל מבחינה נפשית,

אם יש בעיה כזאת צריך לשאול רב מה לעשות בנידון.

אני לא שואל שאלות כאלה...

ברור שצריך טאקט.

יש חבר שקבוע מבררים אצלי עליו,

ואני מוציא אותו נפלא (וזה ממש לא קשה...).

זה לא אומר שאני לא מציג תכונות שיכולות להיות מאוד טעונות,

ולא מנסה לרגע לייפות אותן.

רוב התכונות (שקט-רועש, דומיננטי-צדדי וכו')

תלויות במה שהבחורה מחפשת, מה שלרוב לא ידוע לי.

לגבי חסרונות אובייקטיביים - תצאו ידי חובה במורכבויות...

האחת- 

השאלה הזאת בדרך כלל היא אחת ההזמדנויות היחידות של אנשים לדעת דברים כאלו לפני הקשר ולפעמים לפני החתונה.

גם כשנמצאים בשלבים מתקדמים של קשר, לפעמים התכונות הפחות חיוביות מוסתרות טוב, או שאנחנו כבר מסונוורים מהקשר,

וקשה לראות את התכונות הפחות נעימות. אז נראה לי שראוי שיהיה מי שידע להגיד בבירור גם את הנקודה הזו. אם זה תפקיד

החבר\ה הכי טובים, שאצלם מבררים, זה קצת יותר מסובך... אחד מרבותיי אמר שזו אחת השאלות החשובות ביותר בבירור.

המצב התקין לדעתי היה שהיו מציגים את זה, לא כ"יש לו פגם כזה" אלא, יש לו תכונה כזו או אחרת, תכונות יכולות להיות חיוביות

או שליליות מאוד תלוי בבן אדם. 

השנייה-

אנשים היום לא מוכנים להגיד על חברים שלהם דבר לא טוב, וזה יפה, אבל זה אומר שאם כן אומרים זה משהו שצריך לשים לב

אליו, ואם אני אומר על מישהו משהו שלילי אז זה משנה את כל התמונה כלפיו וזה בהחלט יכול לגרום לכך שמישהי תחליט לא לצאת

איתו- כי על כל השאר לא אמרו שיש משהו שלילי, אז למה לצאת עם זה שאמרו. 

אז בהתחשב במצב שיש היום, להגיד חיסרון של מישהו זה לא משהו שהייתי עושה, כי אנשים מרגישים שהם צריכים להיות סוכני

מכירות של החברים שלהם, וכל אחד מציג את החבר שלו כמה שיותר טוב(בלי לחטוא לאמת כמובן) ואז זה מאוד בולט.

אתה בעצמך אומר.

תכונה שבעיני חיובית, יכולה בעיניך להיות שלילית.

תכונה שהיא בלתי נסבלת בעיניך, אני יכולה להכיל.

אתה רואה דברים מסוימים מתוך העיניים שלך, מתוך הנפש שלך, 

אני אראה את הדברים אחרת לחלוטין.

דברים שמפריעים לך, בגלל אישיותך האישית, לא יפריעו לי כלל. ואפילו להפך, אולי אני אוהב אותם.

בקיצור, זה סתם לבלבל לאנשים את המוח עם העדפות אישיות של אחרים. בשביל מה?

להכניס להם מראש רשימה של חסרונות, שלא הפריעו להם ולא היו מפריעים להם אלמלא היו נאמרים.

אני לא מוכנה לענות על שאלות כאלה. אני שואלת אם יש תכונה ספציפית שעליה רוצים לשאול - ואז עונה בכנות.

אני בכלל לא מבינה איך אדם מרשה לעצמו לספר על חברו, אם יש לו בלב משהו כלפיו (אין לי חסרונות לספר, מסיבה פשוטה - הם תופסים פורפורציות במכלול אישיות שאני אוהבת! אם הייתי רואה חסרון משמעותי, כנראה אני לא האדם לברר אצלו - כי יש לי טינה אישית וזה כבר לה"ר לא לתועלת. זה בגלל האישיות שלי).

יותר מזה. גם כשאני מציעה הצעה, ויש לי ספק לגבי נקודה מסויימת, אני לא אומרת את זה מראש. מזמינה לשתף אותי בהמשך הדרך, וכך יתאפשר לי לחדד ולהאיר אם יהיה רלוונטי.

מסקנה: אין כזה דבר "חסרון". יש תכונות אופי. ולכל אחד העדפות משלו. ובכל אינטרקציה התכונות מתבטאות שונה.

אני אסביר לך מה הבעיה שלי עם הגישה הזו-

הגישה הזו באה למכור אנשים. אולי לא שמנו לב, אבל זה מה שאנחנו עושים ב"שוק" הדייטים, מוכרים את עצמנו, אנחנו מציגים

את ה"סחורה" כשעל מדף המכירות נמצאים אנחנו, האישיות שלנו והשאיפות שלנו לבנות בית. שני הצדדים באים לראות אם הם

מוכנים לעיסקה. בגישה הזו, באמת, להגיד משהו לא טוב על חבר\ה זה לפגוע בסיכוי שלהם, כי לכולם סוחרי מכירות מחוייכים

שמסבירים כמה מה שללקוח שלהם יש להציע הוא מצויין ונפלא, שלא יגידו מילה רעה, גם אם יש, כי זה לא יפה, וכי זה יהרוס

את העיסקה עוד לפני שהתחילו. ככה קונים רכבים מסוכן, ומגלים צרות. ככה גם הרבה פעמים אתה לא ידע עם מי אתה יוצא-

כולן מקסימות, נהדרות, צדיקות וכו'... אז בתיאור אופי אולי אתה יכול להבין קצת מי הבן אדם שאתה הולך לפגוש, ועם קצת

שאלות מכוונות אולי עוד כמה פרטים, אבל בסופו של דבר, רוב הזמן אתה יוצא בלי לדעת בכלל מלבד כיוון מאוד כללי, מכירה

את "הוא בחור פשוט, תורני" ועוד מלא הגדרות שנותנות לך כיוון כללי מאוד מאוד רחב? יופי, אז אמרו הרבה כלום בהרבה

מילים, כמעט אפשר כבר לוותר בכלל על בירור ראשוני וישר לצאת, הרי מה ההבדל? 

חוצמיזה שבשיטה שלך, שכל אחד מגדיר אחרת, אין שום טעם לברר, כי מה שאני מגדיר תורני זה לא מה שאת מגדירה ולא

מה שאחר מגדיר אז גם אם מישהו אומר על עצמו שהוא תורני, זה לא אומר כלום מבחינתי.

והגישה הזו לדעתי היא מזיקה בעיקר ותורמת לכל הבעיות שאנשים סובלים מהם.

הגישה לדעתי הייתה צריכה להיות היא גישה שבה אנשים מבקשים למצוא את האדם איתו הם רוצים להקים בית, וכדי

להחליט החלטה שכזו, הם צריכים את כל המידע שהם יכולים להשיג לפני, כי למה לצאת עם מישהי שמחפשת לגור בסביון

בווילה עם 3 ילדים כשאתה מחפש לחיות בשומרון בקרוואן עם 8? (בפרופורציה כה, אני ממש לא חסיד של חקירות שב"כ 

ברמת צבע הסיכה של הסבתא מצד האמא במהלך הברית של האח, וכאלו) אין סיבה, זה רק מעייף, מחליש ומזיק, וכן, גם

את החסרונות, כי אנחנו בני אדם, ולכל אחד מאיתנו חסרונותיו, הניסיון להסתיר את זה הוא בעייתי, הוא אומר דרשני.

וכן, דווקא חברים הם האנשים שלשאול אותם על חסרונות זה הדבר החכם ביותר- הם מכירים את האדם לעומק, והם אוהבים

אותו כמכלול, הם ידעו להתייחס לזה בצורה הבריאה ביותר. ואין לי מה לפחד מהחסרונות, רק לראות אם אני מוכן להתמודד

איתם, או אם אני בכלל רואה בהם חיסרון.

אבל כמו שאמרתי לפני זה- מכיוון שהיום כולם מוכרים, אי אפשר להגיד חסרונות, כי אף אחד לא אומר, וזה יהיה מוזר ויגרום 

לחשש, שלא אמור להיות, כי "אם לאף אחד לא טורחים להגיד חסרונות, אז למה אצלו כן?" קיים רק כשמחביאים את העובדה

שאנחנו בני אדם, עם יתרונות וחסרונות ומנסים לצייר תמונה שבנויה רק מהתכונות החיוביות, התמונה הזו היא חסרה, היא 

פלקטית, ובסופו של דבר, היא לא מועילה לאף צד. וממש לא מדובר על ללכלך על אנשים, אלא להציג אותם כפי שהם,

להפריד בין מה שמעצבן אותי לתכונות בעייתיות מצד עצמן, שיכול להיות שקיימות ואם הן אכן קיימות, לדעתי היה ראוי שיוודעו

מראש למדוייט\ת.

אני לא מרגישה "מוכרת" כשאני מספרת על חברה שלי.

ולא הייתי מרגישה שאני ב"שוק" אם לא היו מתחילים להתמקח איתי בטלפון ("מה החסרונות שלה" - כאילו היא מכונת כביסה).

אני באמת לא מאמינה בבירורים. לכל אחד המושגים שלו, הדגשים שלו, מה שהוא אוהב לראות בבן אדם ומה שהוא פחות אוהב.

כמו שאמרתי קודם, הדברים שאתה רואה בחבר שלך הם בעיקר השתקפות של הנפש שלך.

(לכן אני לא אוהבת שמבררים אצלי. אנשים מספיק חכמים היו יודעים עלי הרבה רק מזה.)

שים לב למשפט שאמרת - "אין לי מה לפחד מהחסרונות, רק לראות... אם אני בכלל רואה בהם חסרון".

זה מה שאמרתי - אני לא רואה על חברות שלי חסרונות. 

יש דברים שאני פחות מתחברת אליהם (מהמקום האישי שלי - לא רלוונטי למי שמברר), 

אבל אני לא מצליחה להגדיר ממש "חסרון". משהו לא טוב אובייקטיבית. אין כזה דבר.

אנשים הם טובים, ומונעים מטוב, וכשאוהבים אותם אז רואים מכלול ולא חלקים-חלקים של ביטוי האישיות שלהם.

אם אתה רוצה לשפר את הבירור שלך - תבוא ממוקד במה שמעניין אותך לשמוע. 

מה חשוב לך, מה הדברים המהותיים שאתה מחפש, איך הם באים לידי ביטוי.

חשוב לך שהיא תהיה בעלת תחומי עניין?

תשאל מה תחומי העניין שלה. אני לא אמציא לך, מבטיחה.

אבל לשמוע איפה לי יש חריקות במערכת היחסים איתה? מה זה רלוונטי?!

אבל יש אנשים שחורקים קבוע בנושא מסויים.

הם חורקים במע' יחסים איתך במקום הזה, ואיתה באותו מקום ואותה נקודה, והם יחרקו באותה צורה עם בן הזוג.

אף אחד לא מתמקח כשהוא שואל על חסרונות, הוא רוצה לדעת שהוא לא מכניס את הראש למיטה חולה, כי ברור שבדייט

שניהם יתנהגו הכי מקסים שהם יכולים, ואם הוא אגואיסט הוא ידע לתת משקל נגד לאגואיסטיות של עצמו ואם היא שתלטנית

היא תדע לעצור את עצמה, ולאט לאט דברים יתפתחו וכשהם יגלו את זה הם כבר יהיו חצי עיוורים מרוב "אהבה", ואז אתה 

שומע בחורים אומרים דברים כמו "היא מקסימה ונהדרת ונחמד לנו, אבל היא ממש ממש קצת שתלטנית", ואיך שאתה 

שומע את המילים "ממש ממש קצת" אתה כבר מבין בדיוק מה הבעיה. 

שלא לדבר על המקרים שבהם נפגשים אנשים שאין ביניהם שום קשר בגלל שלא יודעים לברר כלום.

למה מבררים? למה בכלל עושים את זה? עושים את זה מסיבה מאוד פשוטה- אנחנו מחפשים פרטנר לחיים, ובגלל שיש

כל-כך הרבה אנשים בעולם חייבים לסנן את האנשים שיש לנו סיכוי לבנות איתם את הבית שאנחנו מבקשים לבנות, אנחנו

לא מחפשים את ה"מושלמת"(נניח והיא הייתה מכונת כביסה) או אפילו את ה"מושלמת בשבילנו"(שוב, מכונת כביסה) אלא

פרטנרית לחיים שרוצה לבנות בית שהוא דומה למה שאני רוצה מספיק בשביל שנסכים ביחד על מה לעשות, ושיש רצון

הדדי לעשות זאת ביחד.

שני פרמטרים פשוטים- הסכמה על עקרונות ורצון הדדי, ואת זה אפשר לברר הרבה לפני שבכלל נפגשים.

אבל כל הצדיקים והצדיקות שלא אומרים דבר "רע" על החברים שלהם, מונעים מאנשים לסנן בצורה חכמה את ההצעות 

שלהם, ואנשים רודפים אחרי הזנב שלהם עם כל מני אנשים שעונים רק באופן חלקי על מה שהם מחפשים.

אם אדם לא מסוגל להתמודד עם אנשים גאוותנים, אז למה שהוא יצא עם מישהי כזו? מראש שיפסול את זה, אבל אף אחד 

לא יגיד לו את זה, כי כולם "מוכרים". גם אם הם לא מרגישים את זה, זו הגישה.

הרבה פעמים חשבתי, שהחריקות שיש לי עם אנשים, כולם רואים אותם.

וגיליתי שלא! אבל ממש ממש לא!

גם דברים שהיו בלתי נסבלים ובולטים ביותר.

אזעקה, תכף נשוב.

ולא מצליחה למצוא.

תן דוגמא.

יש דברים שאני לא אוכל בשום פנים ואופן לחיות איתם - הדברים האלה לפעמים נשואים הרבה לפני.

ובטוב.

מי אני שאחליט שיש אדם שאינו ראוי להתחתן?

אגואיזם, שתלטנות, חוסר מוכנות להתפשר, נטייה להתמכרות, תלותיות.

לא צריך להגיד וזה גם מן הסתם לא נכון, "היא אגואיסטית" ולחתום את זה, אבל כן לרמוז, שאדם ידע.

והנה בדיוק הבעיה- "מי אני שאחליט שיש אדם שאינו ראוי להתחתן?" מה הקשר בינך לבין זה-

אז אולי לא תגידי על מישהי שהיא שקטה, כי מישהו עלול לתפוס את זה כשלילי ולא לצאת איתה ומנעת ממנה להתחתן?

הדבר היחיד שאת צריכה להגיד זה איך את רואה את הבן אדם, כמכלול, וברור שאת רואה אותו באור חיובי.

כשאת מסתירה את הצד השלילי, את מאבדת את המכלול.

הדבר היחיד שמנעת ממנה זה דייט עם מישהו שלא מתאים לה.

אנחנו לוקחים יותר מדי קרדיט מהקב"ה- אנחנו צריכים לעשות הכי טוב שלנו, והוא יטפל בשאר.

ועם זאת אני אומר בפה מלא-

היום, כשזה ממש מוזר לשמוע מישהו אומר חסרונות, זה עלול להיתפס כמשהו שהוא יותר ממה שצריך ולהיות בעייתי,

ולכן אם כולם מסתירים חסרונות ולא מדברים על זה בבירור, לא ראוי להגיד על חבר\ה חסרונות כי זה מוציא את זה רע

יחסית לאחרים ובאמת עלול להזיק להם לשידוך.

ולכן, במציאות של היום, לא מומלץ לעשות את זה.

שהם כאלה בקיצוניות?

עד כדי כך שאנשים לא מסוגלים לחיות איתם ולידם?

הסיבה שאני לא אומרת חסרונות -

זה כי אף אחת מהחברות שלי אינה אגואיסטית/שתלטנית/מכורה/תלותית.

ומעצבן אותי שמנסים להוציא ממני בכח מידע כזה על אנשים, כשהוא לא קיים.

מראש מניחים שאני מסתירה משהו ומשווקת.

ואני דיברתי על משהו אחר לגמרי, כי ברור שאנשים הם לא בקיצוניות, אבל יש אנשים שניחנו בתכונות הללו

קצת יותר מהממוצע, וזה משנה ומשפיע מאוד.

ושוב, את נדבקת לזה שהחברות שלך מקסימות ונהדרות, ואני בטוח שהן כאלו, רק שיש להן אישיות שונה ונקודות

שונות.

ואם את לא רואה שום חיסרון בחברות שלך אשרייך ובאמת לשאול אותך את השאלה הזאת לא יעזור, אבל יש 

אנשים שכן רואים, ויש אנשים שזה מאוד בולט אצלם חיסרון מסויים... 

אבל זה לא אומר לא לברר, זה אומר שאולי את לא האדם המתאים לזה, וזה מקובל במאה אחוז.

אני לא מאמין שהוא "לא קיים"- לכל אחד יש חסרונות, גם אם הם לא "אגואיסטית" חסרת תקנה, או "תלותי" לחלוטין,

יש אנשים שהמינון של התכונות האלו אצלם גבוה יותר. וזה משהו שצריך להילקח בחשבון.

ולא אמרתי שאת ספציפית- זו כל הגישה.

נכון. קוראים להם "כולנו".

כולנו ניחנו בכל התכונות הרעות קצת יותר מהממוצע.

הנה:

או שאתה קצת מעל הממוצע בשתלטנות, או שאתה קצת מעל הממוצע ברכרוכיות ובאבדן שליטה (נניח שאלה הפכים, אל תתפסו על טרמינולוגיה).

קצת מעל הממוצע בקמצנות, או קצת מעל הממוצע בפזרנות.

קצת מעל הממוצע באגואיזם, או קצת מעל הממוצע במחיקת ערך עצמך.

חוסר מוכנות להתפשר או פשרנות-יתר.

תלותיות או חוסר יכולת להיקשר.

טוב, מרגיש לי איכשהו קצת ווידוי של יו"כ אבל הבנת.

קשה עם המידות האלה, ה' יעזור...

אז מה עושים?

טוב, יש טריק, אבל הוא לא יכול להצליח אם הוא לא מגיע מבפנים. השם שלו מוכר מאוד, אבל בינינו? לא פשוט להשתמש בו באמת. היתרון הוא שרק אדם יודע על עצמו אם הוא מצליח או לא.

שתי מילים.

עין טובה.

כי כמו שכולנו מעל הממוצע בכל התכונות השליליות, כולנו מעל הממוצע גם בכל התכונות החיוביות, ברוך ד' הטוב.

ונפקא מינה לשרשור הזה: מי שמאוד מודע לחסרונות של חברים שלו, שהם מציקים לו ובכללי הוא קצת שיפוטי כלפיהם - כנראה לא יוכל להסתיר את זה גם בבירור.

אבל מי שמתוך האהבה ממילא כבר לא מרגיש יותר מידי בפגמים - כי בין חברים "מחליקים" - כמעט יתקשה לתאר את התכונות הלא-ממוצעות של חבר שלו על הצד הלא טוב.

אני לא מכירה הגדרה של "ממוצע", כמו שאין כזה דבר "נורמלי".

זה הכל, כמו שנאמר הרבה בשרשור הזה, בעיני המתבונן.

אתה תופס את עצמך כ"נורמלי" פחות או יותר, ולפי זה מסתכל על חריגות של אחרים.

(דוגמא? "הכל אצלך בקיצוניות". סליחה?!)

כן, וגם אני רציתי לתת שורה אחרונה -

עין טובה.

אם מישהו מסוגל לקטלג אנשים ליתרונות וחסרונות,

לא הייתי קוראת לזה אובייקטיביות. הייתי קוראת לזה כמו שמעט כתבה - שיפוטיות.

ושיפוטיות בעיקר מעידה על מי שמדבר. על מה שמפריע לו. על הנקודות הרגישות שהוא לא יכול לסבול בעצמו ורואה אותן כל הזמן באחרים.

ורציתי להביא משמונה פרקים לרמב"ם איזה משפט לסיום, אבל עדיף לקרוא את כל הספר, אי אפשר להסתפק בציטטה.

כל הספר מדבר על זה שאין רע בשורשו. הכל מקורו בטוב, מעיד על טוב, מעיד על כח נפשי שיכול להגיע לחיוב. לכן אמרתי - שאם אין תכונה קיצונית, רוב מוחלט של התכונות שלנו הן מעורבבות. לפעמים לטוב ולפעמים לרע. קשה להפריד בלי להיות שיפוטי ובעמדת מחנך...

(ושוב, אני מציעה שאם למברר יש תכונת אופי שקריטית לו שתהיה ברמה מסויימת, יותר או פחות, אז שישאל. אני אענה בכנות. אבל למה הוא צריך לשמוע את ההשלכות שלי על חברות שלי? למה זה רלוונטי?

כאדם שעובד באבחון ובטיפול, אני יכולה לתאר לך עד כמה כל מילה שאתה מוציא בקטע אבחוני, נגועה עד העצם בעצמך... צריך הרבה מאוד ניסיון ולמידה כדי להיות אובייקטיבים, וגם אז, רק בתחום מסויים שלמדת את הגדרות האבחון שלו, ועדיין זה קשה מאוד)

כל ההתייחסות למושג "יתרונות" ו"חסרונות" הוא הוא השיפוטיות.

כשאמרתי "הכל אצך בקיצוניות" התכוונתי שאת לוקחת את כל הדברים למקום קיצוני-

אני אומר אגואיסטיות, את אומרת "כמה אנשים אתה מכיר שהם כאלה בקיצוניות?" אני לא דיברתי על קיצוניות,

את הכנסת אותה, את אמרת אף אחת מהחברות שלי לא "אגואיסטית/שתלטנית/מכורה/תלותית." לא אמרתי שהן

כאלו, אמרתי שלכל אחת מהן מן הסתם יש קווי אופי שונים ובקווי האופי של אחת יש יותר שטלתנות ובקווי האופי

של אחרת יותר תלותיות. לא אמרתי שהן לגמרי שתלטניות או תלותיות- את הכנסת את זה.

אני היחיד שמדבר פה על אובייקטיביות, בעוד את מדברת על שיפוטיות, כל ההכרעה של "יתרון" או "חיסרון"

הוא השיפוטיות שאת עושה, על פי החברה שאת חיה בה וע"פ עצמך ואז את מחליטה מה נכון להגיד ומה לא,

כי את לא יכולה להגיד "חסרונות" של חברה שלך, זה כי את תופסת אותם כחסרונות, מי אמר שהצד השני חושב ככה?

אז למה שלא תתארי אובייקטיבית את החברה שלך? בלי להחליט מה יתרון או חיסרון, רק לתאר בצורה הכי

מלאה את קווי האופי של החברה, בלי להבליט או להסתיר שום דבר- זה מה שאני מדבר עליו.

מתי מתחילים ה"חסרונות" ו"יתרונות" - כשמתחילים להתייחס לאנשים כמו מכונות כביסה, ואז אני מתקשר

לברר ויוצא שאני מקבל הצעת מכירה מסוכן ולא תיאור אובייקטיבי על בן אדם, אז מה אני אעשה? אין לי 

ברירה אלא להתייחס לכל העניין כמו להצעת מכירה של סוכן ולשאול, בדיוק כפי שהייתי שואל כל סוכן מכירות-

מה החסרונות. אבל זה לא בסדר לשאול מה החסרונות נכון? כולם מלאכים, וההפתעות יגיעו בהמשך, כי

אחרת זה יפגע בשידוך, שידעו ח"ו שהיא בן אדם שלם עם תכונות אופי ויחליטו על סמך המידע הזה אם לצאת

איתה? לא, ממש לא, אנחנו נגן עליה ועליו מפני האמת ולא נספר לו שהיא בן אדם.

יותר מובן על מה אני מדבר?

אין קשר בין הדברים שלי לשלך.

ואני אשתדל להסביר-

למה "דומיננטית" או "מופנמת" את אומרת?

מה ההבדל ביניהן לבין "חסכנית" ו"פזרנית"?

כולנו קצת לכאן או קצת לשם, לכולנו יש תכונות אופי שונות ומכלול תכונות האופי הללו יוצר אותנו,

לכולנו יש עבודה, ולכולנו יש חסרונות.

מעטים מאוד הם אנשים "אגואיסטים" חסרי תקנה שלא ניתן לחיות איתם.

כולנו לוקחים בחשבון שהאדם השני הוא אדם על מכלול תכונותיו של אדם, שאת חלקן נאהב ונעריך יותר

וחלקן פחות.

אבל למה מתארים בכלל? הרי כל תיאור יכול להיתפס ע"י הצד השני כשלילי.
כולנו מורכבים מכלל ה"יתרונות" וה"חסרונות" שלנו- אני יותר דומיננטי מחבר שלי, והוא יותר מאורגן ממני.

אז מה? את יודעת מה יקרה בבירור-

יגידו שאני דומיננטי ועליו יגידו שהוא מאורגן, מה יעשו עם הצד הפחות "מוצלח" לא יודע, הרבה פעמים יסבנו

אותו- יגידו דברים מעורפלים שלא באמת אומרים כלום, וזה רק אם יגידו.

ואם יש לי נקודה בעייתית במיוחד, אבל שניתנת להסתרה, לא יגידו, למה? כי למה להרוס.

וזו בדיוק החשיבה שאני יוצא נגדה- שזה שיש לי או למישהו אחר אופי מסויים ומגדירים אותו ומדרגים אותו,

זה יהרוס. למה שאובייקטיביות בקשר לאדם אחר, תהיה משהו שפוגם, כן, אני אוהב את החברים שלי ואני

מכיר אותם, ואני אובייקטיבי כלפיהם, אני לא שופט אותם.

שיפוטיות היא הסתכלות על נתון והכרעה- טוב, או רע. זו בדיוק הבעיה שאני מתנגד לה-

השיפוטיות של כולנו, אני מבקש שהבירור יהיה אובייקטיבי.

הבירור שבו "אין דברים רעים" וכולם מלאכים, הוא בירור לא אובייקטיבי.

אני יכול להגיד על חבר שלי דברים אובייקטיביים, בלי להגיד איך אני מתייחס אל התכונות הללו- 
נניח שהוא סקרן, מאורגן ומעמיק - אני יכול לספר על פעמים שבהם הוא שיגע אותי לספר לו משהו בגלל

שהוא סקרן- אז הייתי קורא לזה נודניק. אבל נודניק זה שיפוטי, סקרן זו תכונה.
אני יכול גם לספר על פעמים שהוא העמיק בנושא ברמה ש"חפרה" לי- אז הייתי יכול לקרוא לו חופר, שוב

שיפוטי.

אני מדבר על להציג תכונות, לא לשפוט אותן.
לא לחיוב ולא לשלילה.

וכשאני שומע את מגילת השבחים(שבד"כ זה מה שיש) אז אני שואל את עצמי, מה היא באמת מלאך? או 

שיש דברים שפשוט "חוסכים" ממני, כי זה "יפגע" בשידוך.

אז אני אומר תדעו לכם- לא באתי להתחתן עם רשימת יתרונות, באתי להתחתן עם אישה, שהיא בן אדם

ויש לה תכונות אופי, לא רשימות של פלוסים ומינוסים.

אבל מכיוון שהיום כולם מוכרים את החברים שלהם - זו בעיה.
ואז אני מברר על מישהי ומרגיש כאילו אני בוחר מכונת כביסה, ולא בוחן האם אני רוצה להתחתן עם אותה 
בחורה שהיא בטוח כל היתרונות שנאמרו עליה, אבל היא גם בן-אדם, ולא רשימה של יתרונות חסרונות.

מבינה יותר את מה שאני אומר?
 

ולעניין מעשי- כל עוד מה שאני מדבר עליו הוא לא משהו שקורה באופן כללי בכל החברה, אז באמת להגיד

"חסרונות" זה מזיק בבירור ולא יעשו את זה. אני גם לא מבקש. אבל אם מתעקשים למכור לי משהו- אני אתייחס

לזה כמו למוכר ואשאל אותו אחרי כל ה"פלוסים" שאמרת יש "מינוסים"? 

אגב- ולמה השאלה "יש עוד משהו שאני צריך לדעת?" שהפכה לפי מה שאת אומרת לקוד של "יש חסרונות?"

היא יותר טובה מפשוט לשאול? 

כי היא פותחת יותר.

התשובה עליה לא חייבת להיות רשימת חסרונות, אלא כל דבר שהאדם המספר מרגיש או חושב שכדאי שאדע לפני הפגישה.

אגב, להיות יתום למשל - נשמע לי בוטה להגדיר את זה כחיסרון, אבל זה בהחלט פרט שיכול להופיע בחלק הזה.

[ותודה לחברה הרחפנית וארוסה שהיו חייבים להביא אותי לאחת מאי הנעימויות היותר גדולות שהיו לי עם בחור]

אין לי בעיה שיגיד רק דברים טובים.

כמו אוסנת, גם אני לא יודעת להגיד דברים שליליים על חברות שלי. אבל אני יודעת (ומשתדלת) להגיד דברים אמיתיים גם כשנשמע שהצד השני פחות אוהב לשמוע אותם (מה שאמרו פה עם מופנמת-דומיננטית וכו').

וסביר שאם מישהו ישאל אותי "מה התכונות השליליות שלה", בלי להבין שאין תשובה אובייקטיבית לזה - אעביר את השם שלו לחברה שלי כדי שתדע לפסול.

[לגבי דברים אובייקטיבים באמת - נכות, גובה\משקל קיצוני מאוד לאיזה כיוון וכד' - אני שואלת בסוף "יש משהו נוסף שחשוב שאדע?". בד"כ זה מספיק.]

מעט ~

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t665471#7388846

ו"אם את לא רואה שום חיסרון בחברות שלך אשרייך ובאמת לשאול אותך את השאלה הזאת לא יעזור, אבל יש 

אנשים שכן רואים, ויש אנשים שזה מאוד בולט אצלם חיסרון מסויים... 

אבל זה לא אומר לא לברר, זה אומר שאולי את לא האדם המתאים לזה, וזה מקובל במאה אחוז."

^^ זה בערך מה שכתבתי בעניין הזה- מי שמזדהה לגמרי, אין לי בעיה, וגם אין לי בעיה עם אף אדם ספציפי אלא גישה.

אני מתייחס לגישה שבה ניגשים לכל העניין- עצם העובדה שיש דברים "שליליים" שאת "לא יודעת להגיד" זה נראה לי בעייתי.

אני חושב ש X שלילי בעוד את חושבת ש X חיובי, אז מה שלילי ומה חיובי בכלל? 
כל המושג של חיובי או שלילי, יתרון או חיסרון הוא מושג של שיפוטיות שלא שייך במהלך הבירור- 

כשאני מברר דרך חברה, התפקיד של החברה הוא לא לשפוט את החברה שלה לטוב או לרע, אלא להציג אותה בצורה

אובייקטיבית, ככל הניתן.

וככה יוצא שאדם מקבל את מירב המידע הרלוונטי על האדם לפני שהוא מחליט אם להיפגש, וזו מטרת הבירור.

היום משום מה מתייחסים לזה אחרת, אנשים לא נותנים דעה אובייקטיבית ככל הניתן, אלא מציגים את השיפוט שלהם

על החברים שלהם, ומכיוון שחלק מהשיפוט הוא מן הסתם שלילי בעינייהם אז הם מסתירים אותו.

בשיטה שלי יש שני מצבים -
אדם מברר ומקבל מידע אובייקטיבי, תכונות וקווי אופי של האדם שהוא נפגש איתו מתוך התיאור של מי שהוא מברר דרכו,

לא שיפוטיות, לא מושגים כמו "חופרת" או "נודניק" אלא מעמיקה, סקרן וכו'... 

ואם יש משהו חריג באופן משמעותי אז אומרים לו. 

ומכיוון שמבררים דרך אדם שקרוב ובד"כ אוהב ומוקיר את האדם שמבררים עליו- אז הדעה קצת מוטה לטובה מראש,

וזה בסדר ואפילו רצוי, במידה הנכונה.

ובני אדם אמורים להיות מסוגלים לקבל את מכלול הנתונים הללו ולהחליט אם הם מעוניינים להיפגש עם מישהו\י כזה\ו או 

לא.

אבל בשיטה של היום שהכל נכנס למקום של "יתרונות" ו"חסרונות"-

אז באמת אף אחד לא יגיד חסרונות, ובאמת זה יזיק לבירור.

ואני מבין ש"שלילי" זה סובייקטיבי, אפילו דבים סובייקטיביים חברתית הם סובייקטיביים בסופו של דבר.

כל מה שבאתי לעשות זה להגיד שצורת החשיבה של "יתרונות" ו"חסרונות" היא הגורמת לכך שהשאלה על החסרונות

תגיע, כי היא זו שהופכת אנשים למכונות כביסה בעלת יתרונות או חסרונות, והיא שגורמת שאנשים לא יתארו במדוייק

את האדם שמולם והיא שגורמת לאנשים להרגיש שמשהו מוסתר מהם(ובד"כ זה גם נכון) ולכן היא שוגרמת להם לשאול.

[העובדה שאת בכלל צריכה לשאול מעלה לדעתי סימן שאלה גדול. אם יש משהו אובייקטיבי, למה לא אומרים אותו, בתוך 

כלל התיאור?]

זה מה שניסו להגיד לך פה מההתחלה, וזאת השורה התחתונה שלי בשרשור הזה...

הכל סובייקטיבי בסופו של דבר, ו...? פוסט מודרניזם.

יש דברים אובייקטיביים, יש תוכנות אופי.

נכון, את לא מכירה הכול וכל אחד רואה את זה קצת שונה, אבל אם היא סומכת עלייך שיעשו אצלך את הבירור, 

זה אומר משהו.

אין פה "ניסו", יש פה רק אותך, שהתדיינה איתי לאורך כל הדבר הזה. 

ומעט שהצטרפה בסוף, ולא אומרת בדיוק כמוך.

שתיכן גם לא מתייחסות בכלל באופן עקרוני לשיטה שאני מציג, רק לשאלה עצמה על "חסרונות".

ועל איך אתן רואות אותה, בלי להתייחס לכל מה שאמרתי לפני זה, ובלי להתייחס לעובדה שאני מסכים

עקרונית שכיום אין ברירה אחרת, וזה גם לא ראוי לעשות את זה לחברה לשאול דבר כזה.

אם הכל סובייקטיבי- אז אין שום משמעות לבירור, למה את בכלל עונה לאנשים שמבררים דרכך?

אני שואל באמת כחלק מהדיון- הכל סובייקטיבי, את הרי לא מכירה את האדם באופן אובייקטיבי, כי כפי שאמרת-

"מפגש בין אנשים אינו דבר אובייקטיבי", אז איך את מוכנה שיבררו אצלך? מה את כבר יכולה להגיד? הרי הכל 

סובייקטיבי, בדיוק כפי שה"חסרונות" כביכול שאת רואה הם סובייקטיביים, כך גם ה"יתרונות" כביכול, אז למה את

מוכנה להגיד "יתרונות" סובייקטיביים למברר ולא "חסרונות" סובייקטיביים?

המברר מברר דרכך איך את רואה את האדם הזה, נלך על הדרך שלך ששום דבר הוא לא אובייקטיבי והכל סובייקטיבי,

הוא שומע ממך את כל הדברים הללו ושואל אותך על חסרונות - מה הבעיה עם השאלה? הוא שואל אותך באופן

סובייקטיבי בדיוק כפי שהוא מברר באופן סובייקטיבי את כל השאר, למה השאלה מפריעה לך? למה עצם הבירור

לא מפריע לך?

הרי "לשמוע איפה לי יש חריקות במערכת היחסים איתה? מה זה רלוונטי?!"(ציטוט מדוייק שלך) באותה מידה

גם "לשמוע איפה מקסים לי במערכת היחסים איתה? מה זה רלוונטי?!" - למה זה רלוונטי וזה לא?

כן- אני שואל כדי לקבל תשובה, על "השורה התחתונה" שלך, שעליה אני מתדיין איתך, כי אני לא מוצא איך היא

מתיישבת עם ההיגיון הכללי של דברייך.

מחלקים לכל אחד פתק עם מילה והוא צריך להגיד במה מדובר לדעתו.

אומרים בסבב, בלי להראות את הפתק שלך לאחרים.

בדרך כלל התשובות מגוונות:

ציפור, אופניים, גלגל ים, סירה, בן אדם...

בסוף התשובה היא מטוס.

איך זה יכול להיות? כל אחד ראה בפתק שלו חלק אחר (כנפיים, גלגלים, גוף, וכו'...).

תכונות אופי הן *לא* דבר אובייקטיבי, וודאי לא כשתיאור מגיע מצד אנשים חיצוניים. כלומר, גם אם אדם צריך לדעת את מקומו האמיתי (בקרוב, אין צורך להחמיר עם עצמנו בציון מדוקדק שעלול ליצור תחושה של חוסר התקדמות, לענ"ד), ברור שמי שנמצא מחוץ להתהליך לא יכול לתת תשובה שהיא אמת מוחלטת.

גם מהסיבה שאוסנת ציינה.

מה כן אפשר?

לתת התרשמות אישית שלך, בענווה. אגב, לרוב הבחורים שביררתי אצלם זה היה ברור בלי הרבה מילים ככה שאני חושדת שאולי אנחנו מסכימים ורק התמלול המפורט לא עושה טוב לדעות בדיון...

עם מה שאמרת על זה שהמכבסה רק יוצרת תחושת זיוף ומאלצת את המברר להיכנס לשאלות ישירות על חסרונות וכד' בניסיון ליצור לעצמו תמונת עומק, או לייחד את הבחורה ה"מידות טובות, חייכנית וחברותית" מחברותיה... - אני מסכימה.

שאני ואת מסכימים.

אני לא בטוח שאת ואוסנת אומרות אותו דבר... 

אבל אני מסכים עם מה שאמרת, כנ"ל בתגובות האחרות.

להשתנות. להשתכלל.

בל נשכח זאת.

ברמה האנושית, לפוסט מודרניזם יש הרבה מאוד מה להציע. הרבה מאוד אמת.

אין משמעות לבירור. נכון. כתבתי את זה בהתחלה. אני לא מבררת. צריך לסנן בסיסית, דבר שלדעתי צריך להעשות ע"י מישהו שמכיר את שני הצדדים, אבל באמת מה שקובע זה המפגש.

חסר זוגות שחשבו שהם לא קשורים? שהיו מתפספסים אלמלא שכנעו אותם/במקרה/נתנו צ'אנס?

מההתחלה אני כותבת לך - 

כשמתקשרים לברר אצלי, מקבלים יותר מידע עלי מאשר על מי שמבררים עליו.

בהנחה שאתה מספיק פיקח להבין את זה + להבין מה המשמעות של קווי האופי שאני בוחרת לפרוס.

לא מזמן התקשר מישהו, ממש פיקח, וזה היה חוויה מגניבה - אבל עד עכשיו מרגיש לי שהוא יודע עלי דברים שלא היה צריך לדעת.

ההבדל בין לבין 'מעט' זה שאני לקחתי צעד קדימה.

כן, מודה, אני בן אדם קיצוני (עלית על זה).

3 תכונות שמהותיות לך בבת זוג הפוטנציאלית.

דווקא הצמצום של ההגדרות, נותן לך את הדיוק היותר גדול בסינון.

כי אתה מתמקד בדברים המהותיים באמת, ולומד איך לברר אותם מראש בלי להתבלבל מהרבה מידע שאינו מהותי טרם המפגש. 

אבל זה לא נראה לי תקין לומר את כל החסרונות של האדם, כמו שאתה לא אומר את כל היתרונות שלו. אין אדם ללא חסרונות, כל אדם באשר הוא אדם יש לו חסרונות. כמו כן, לא תמיד אדם רוצה לספר את כל החסרונות שלו על פגישה ראשונה או שנייה ובטח שלא לספר אותם לפני שהוא בכלל נפגש. את זה צריך לכבד. ולכן, אם ישאלו אותי על משהו ספציפי - אענה, כי זה לצורך(וגם בזה צריך שיקול דעת וחכמה, וזה כמובן תלוי במה מדובר). אולם אם ישאלו אותי באופן כללי - אענה באופן כללי שאני אשמח לענות על דברים ספציפיים.

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."