סליחה נועם, אבל זה שיר עגבים!

ממש על גבול הפדופיליה!

ותמים.

כשזה מבוגרים שכותבים שיר שלם של רגשות שלהם עם מוטיבים של ילדים זה כבר לא כל כך תמים וחמוד.

בקשר לזה שזה כתב של ערוץ הילדים- זה לא אומר לי כלום, אני מנסה להיזהר מלצרוך את התרבות הישראלית החילונית  וכשאני כן צורכת אותה אז אני עושה את זה עם ביקורת וזהירות. הרבה ממנה היא תת תרבות מעוותת.

ובכלל יש בשנים האחרונות יותר מידי שירים על מה איבדנו ולא בשביל מה איבדנו. אני לא מופתעת. רבים מהישראלים איבדו את הדרך ושכחו על מה הם נלחמים, הם רוצים רק שקט....

(או של כאלה שבוחרים להדחיק את הרגשות שהיו להם אז).

אני לא אוהבת שאומרים על החיילים שהם בסה"כ ילדים, כי אני חושבת שזה יכול להפחית את המורל ואת הגאווה שצריכה להיות לנו כשאנחנו רואים חייל בצבא ההגנה לישראל.

אם כי, בסופו של דבר לכל חייל יש אמא, אבא ומשפחה שלמה - שבשבילה הוא רק ילד קטן.

את שוכחת שאצל הזמרים אין את הנסיון עקיפה של הנושאים האלה שאת עושה כל הזמן מעצם היותך דתיה

הם מדברים על ליכלוך המון, כל היום, וכל רמז לזה - זה רמז לזה, לא למשהו תמים וילדותי וחמוד

(הייתי ממליץ לשאול רב, אבל ענין שלך) 

אבל בבקשה אל תעלי לכאן דברים כאלה

אני חושב שלגיטימי לבקש ממך להתחשב בדעתי, גם אם את לא מסכימה

זה לא שאני ההזוי היחידי שחושב כך

וכמו אז, עצם העיסוק בנושא והדיון עליו הוא הוא הלא צנוע.

וחלילה מעמת אותך עם מציאות קשה.

אפשר לדון בצניעות, וכן - מי שמפריע לו שיר כזה בפורום, לגיטימי שידון בזה ושיסביר את זה לצד השני - ולהאשים אותו ש"מי שמחפש פריצות תמיד ימצא אותה" - זה לא הגון ולא ראוי. מופים לומד מסכת נידה, אני בטוח - אתה מאשים אותו שגם שם הוא רואה רק פריצות ולוקח את זה למקומות לא טובים?

לא לכל דבר יש מקום, ואפילו לדברים ראויים וטובים - לא תמיד יש מקום בפורום ציבורי. זכותו של מופים להגיד את דעתו שזה לא צנוע. נועם לא חייבת להסכים איתו, אבל תפסיקו כבר לנסות להפוך א-ו-ת-ו לזה שמחפש פריצות כל הזמן - זה די מגעיל

וכן, אני שוב חוזר על דבריי: העיסוק בכך יותר בעייתי משום שהוא מבליט את הצד הזה בדוקא.

מי שזה באמת היה מפריע לו, יכול היה לפנות באופן אישי אל הכותב, ולא לערב בכך את כל הפורום.

ומבקש יפה שיחשבו שוב לפני שמעלים את זה. אותה טענה אתה יכול לעלות לפותחת השרשור שהמשיכה לדון איתו בנושא...

ולא, העיסוק בנושא הוא לא בעייתי כשהוא בא לתן בעיה הלכתית טהורה, ונעשה בצורה עניינית ולא נטו פרובוקטיבית. מופים נהג בענייניות לדעתי. אני יודע מה זה תגובות פרובוקטיביות על דברים כאלו שהן באמת לא ראויות - כאן לא מדובר בזה. 

זה היה ענייני יותר ויעיל יותר אם היה מסב את תשומת ליבה לכך באופן אישי.

אם מופים רוצה שלא רק נועם לא תעלה שירים כאלה, אלה שכול חברי הפורום לא יעלו, למה לכתוב באישי?

פה זה המקום הכי טוב לזה.

נופים רוצה שעוד אנשים יראו את זה כדי שיחשבו פעמיים לפני שיעלו דבר כזה

ב. למה כואב לך שמופים מבקש משהוא שיכול להיות לא יקבלו?

זה לא ביקורת על נועם, אלא ביקורת על הכותב והשיר עצמו.

נועם העלתה פה שיר (זכותה לעשות את זה) ואני אמרתי מה אני חושבת על השיר (כמו שיש אחרים שאמרו מה שהם חשבו.)

מה הקשר לאישי פה? נועם כתבה את השיר?!

זה לא ביקורת.

מי שחושב שזה בעייתי, היה אומר זאת בש"א.

הדיון פה לא תורם שום דבר, מלבד הרצון לצאת צדיק או לדון בדברי הבאי.

אם מישהו מעלה שיר אני מניחה שהוא רוצה  שאנשים יביעו את דעתם על השיר. אז יש תגובות שאומרות: וואו שיר מהמם וכו' ויש כאלה שיש להם ביקורת שלילית על השיר.

זה פורום צעירים מעל 20- אני מצפה למספיק בגרות שכל אחד יוכל לכתוב את דעתו.

 וכן, לפעמים לא מסכימים אחד עם השני. זה קורה וזה הגיוני!

או שבכל פעם שיש לך ספק תרשמי אזהרה

בדיוק כמו שאת כותבת (ברוך ה')  "שירת נשים"

משום שהיא בעצם נותנת לגיטימציה למשהו שבעיני הכותב הוא בעייתי, אחרת לה היה מזהיר על כך.

זאת מעבר לכך שכל הנושא הזה הוא קשקוש. על דברים פי אלף בעייתים לא מדברים, אבל על שירת נשים כן,

וזה עצמו הזוי ברמות.

בדיוק שורש העניין - אלא, רק לגברים היא בעיה - ולכן הגיוני מאוד בפורום שיש בו גם בנים וגם בנות, לכתוב במפורש שמדובר בשירת נשים, לטובת הגברים שמקפידים.

תגיד לי בבקשה שאתה לא חושב שבפורום בנות הסגור הבנות כותבות "שירת נשים" לפני שהן מעלות שיר של זמרת...

די לחפש בכוונה להקצין ולהפוך כל מי שחשוב לו הדת, לסוטה ול"קשקשן". ספר לרבנים שהם קשקשנים, בסדר...

זה כמו לכתוב: לא לשומרי נגיעה'.

יש הרבה שהתירו לשמוע באופן הזה, אבל האזהרה הזו דומה מאוד

לאלו שקוראים ל'מעורב' 'משפחתי', ובכך הופכים את מי שאינו כמוהם

לקיצוני ומוזר.

בכוח להפוך את זה למשהו "לא הגיוני". 

ומה הקשר לשומרי נגיעה? שמירת נגיעה - אסור לגעת בכלל. שירת נשים - לחצי מעם ישראל מותר לשמוע. מה הקשר בכלל?

למישהו מותר לא לשמור נגיעה ממישהי שהיא לא אישתו?

למישהו - בן או בת - מותר לשמוע שירת נשים?

יופי.

היא כתבה 'שירת נשים' לא לכל הגברים אלא למי שמקפיד על כך.

כלומר, היא רואה בכך דבר בעייתי, ולכן מזהירה עליו. עדיף לא להזהיר,

בפרט שיש המתירים.

למה לכתוב את זה?

מי שלא שומע וייכנס, יצא מזה אם באמת הוא מקפיד על כך.

לא מבין את צורת המחשבה שלך

זה בדיוק לפני עוור

זה ממש לא הוגן לתת לאדם לראות משהו, ולא להזהיר אותו לפני זה שיש בזה בעיה

לא מרגיש את ה"הבלטה" שאתה מתכוין אליה

אבל לפי דבריך היה צריך פשוט לא להעלות את זה

להעלות בלי אזהרה זה לא הוגן!

בשנייה הראשונה, אם יוצאים ישר.

מלבד מה שדבריך לא נכונים במקרה שיש ספק סביר מראש

וגם בלי זה זה עושה נזק לאדם, גם אם אין לו עבירה על זה

בכל מקרה, נראה לי שהדיון הזה כבר מיצה את עצמו. זו הייתה רק הערת אגב צדדית ולא מעבר לכך.

ואז היא תענה כן\לא

אז אולי יותר פשוט שיאמרו מראש לפני שנשאל? לא?

אני ברוך ה' חסום

כך שממילא בד"כ השירים שמביאים כאן לא נוגעים אלי

אם זה היה קורה הרבה פשוט לא הייתי קורא הודעות שלה וזהו

מנסה לתקוף את הדעה ההלכתית - שהיא הדעה ה"חזקה" יותר, לצערך - שאוסרת לבנים לשמוע שירת נשים, וזה משרת את מטרתך.

צר לי שרוב חברי הפורום משתדלים לא להיות לייטים ולכן האזהרה במקום מאוד. גם אני בזכות זה שכתבה שזה שירת נשים, לא הקשבתי. זה דבר בעייתי לבנים - ולכן היא מזהירה. לא מבין מה כל כך מסובך בזה...

אם אין לך ספק, אז את אנוסה

מספיק לי הפעמים שיש לך ספק

רק כתבתי שכותו של מופים למחות על זה בענייניות בלי שיהפכו אותו לסוטה. כן, לסוטה.

וכן, נועם, את צודקת - כשאדם מחפש את קרבת ה' ולהתרחק מהכיעור, אז כל דבר שנראה בעיניו מכוער, דווקא בולט ומפריע לו בעין - זה הגיוני. דווקא מי שזה כבר לא מרגש אותו, הוא זה שלא שם לב לזה.

הרב אליהו נזהר תמיד והתפלל באוטובוס שלא ישבו לידו נשים, ופעם אחת ראה בזווית העין שישבה לידו אישה וזה הפריע לו מאוד וכל הנסיעה הפנה את מבטו מאותה אישה והתרכז בדברי תורה - עד שכאשר היה צריך לרדת, שמע פתאום את הקול של אשתו:  "הגענו", והבין שזאת היא שישבה לידו.

אני מבין שאני אמור להבין ש"כל אחד מוצא את מה שהוא מחפש" - הרב אליהו היה חובב נשים גדול?

המשפט שלך נכון, אבל במחילה - לא בקונוטציה שאת הצבת אותו, אלא בקונוטציה הבדיוק הפוכה שאני הראתי. 

כתב אותו מי שכתב את "מליון כוכבים" במלחמת לבנון השניה. גם זה היה שיר על חייל שנפל - תום פרקש הי"ד. 

ואל תמציאו עכשיו פדופיליה ועגבים - תקראו מה הוא כתב על השיר. וקחו בחשבון שזה אחד הכותבים של ערוץ הילדים, בזמן מלחמה.

>>>

השיר "אצלנו בגן" נכתב על ההתמודדות הקשה עם המציאות הישראלית.
מציאות שככל שעוברות השנים אנו נתקלים בה שוב ושוב והיא גובה מאיתנו מחיר יקר.
מציאות בה הילדים שלנו רק מסיימים בית ספר, עדיין רוצים לבלות ולהתאהב, להכיר ולהתרגש וכבר הם הופכים להיות הגיבורים שמגנים על המדינה שלנו. הופכים להיות אלה שמתים כדי להגן על המולדת.

השילוב המטורף הזה, שבו הם עדיין ילדים שאנחנו רק רוצים לשמור ולהגן עליהם ובעצם הם אלו שמגנים עלינו יוצר את ההוויה הישראלית.
אין דבר שחשוב לנו יותר בימים קשים אלה מאשר לראות את הילדים חוזרים הביתה בשלום. 
נותר לנו רק לחזק את אלה שיוצאים לקרב ולנחם את שאיבדו קרובים ואהובים.

אני איבדתי חבר קרוב במלחמת לבנון השנייה וסוחב איתי עד היום את הפצע הזה. על האדם שהוא היה יכול להיות ועל האהבה הגדולה שהייתה ונמחקה. 
חוסר האונים שאובדן כזה מותיר אחריו הוא עצום. אתה מרגיש שאתה חייב לעשות משהו אבל לא יודע מה. הלוואי והייתה לי היכולת לנחם באופן אישי את כל אלו שאיבדו. הלוואי והייתי יודע לעשות משהו שיכול להועיל במצב כזה. אם הייתי נגר הייתי בונה ארונות. אבל בתור אומן הדבר היחיד שאני יכול לעשות הוא לכתוב, ולנסות לתת תקווה לאהבה הגדולה שיש בילדים האלה שיוצאים להגן עלינו.

כשעוברות השנים ואנחנו מתבגרים פתאום הם נראים לי כל כך צעירים הילדים האלה שיוצאים לקרב.
נשבר לי הלב על זה שעוד דור של ילדים צריך לחוות את האובדן שאנחנו חווינו, שעוד דור של ילדים צריך להפוך לגיבורים.
לכבודם, לכבוד האהבה שנשאו איתם בלב אל הקרב, נכתב השיר הזה.

ילדותי מדי וחלק מהשיטה שהופכת חיילים ל"ילד של כולנו".

חשבתי שנגמרה הפארסה הזו כבר והנה היא חוזרת.

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍