סליחה נועם, אבל זה שיר עגבים!

ממש על גבול הפדופיליה!

ותמים.

כשזה מבוגרים שכותבים שיר שלם של רגשות שלהם עם מוטיבים של ילדים זה כבר לא כל כך תמים וחמוד.

בקשר לזה שזה כתב של ערוץ הילדים- זה לא אומר לי כלום, אני מנסה להיזהר מלצרוך את התרבות הישראלית החילונית  וכשאני כן צורכת אותה אז אני עושה את זה עם ביקורת וזהירות. הרבה ממנה היא תת תרבות מעוותת.

ובכלל יש בשנים האחרונות יותר מידי שירים על מה איבדנו ולא בשביל מה איבדנו. אני לא מופתעת. רבים מהישראלים איבדו את הדרך ושכחו על מה הם נלחמים, הם רוצים רק שקט....

(או של כאלה שבוחרים להדחיק את הרגשות שהיו להם אז).

אני לא אוהבת שאומרים על החיילים שהם בסה"כ ילדים, כי אני חושבת שזה יכול להפחית את המורל ואת הגאווה שצריכה להיות לנו כשאנחנו רואים חייל בצבא ההגנה לישראל.

אם כי, בסופו של דבר לכל חייל יש אמא, אבא ומשפחה שלמה - שבשבילה הוא רק ילד קטן.

את שוכחת שאצל הזמרים אין את הנסיון עקיפה של הנושאים האלה שאת עושה כל הזמן מעצם היותך דתיה

הם מדברים על ליכלוך המון, כל היום, וכל רמז לזה - זה רמז לזה, לא למשהו תמים וילדותי וחמוד

(הייתי ממליץ לשאול רב, אבל ענין שלך) 

אבל בבקשה אל תעלי לכאן דברים כאלה

אני חושב שלגיטימי לבקש ממך להתחשב בדעתי, גם אם את לא מסכימה

זה לא שאני ההזוי היחידי שחושב כך

וכמו אז, עצם העיסוק בנושא והדיון עליו הוא הוא הלא צנוע.

וחלילה מעמת אותך עם מציאות קשה.

אפשר לדון בצניעות, וכן - מי שמפריע לו שיר כזה בפורום, לגיטימי שידון בזה ושיסביר את זה לצד השני - ולהאשים אותו ש"מי שמחפש פריצות תמיד ימצא אותה" - זה לא הגון ולא ראוי. מופים לומד מסכת נידה, אני בטוח - אתה מאשים אותו שגם שם הוא רואה רק פריצות ולוקח את זה למקומות לא טובים?

לא לכל דבר יש מקום, ואפילו לדברים ראויים וטובים - לא תמיד יש מקום בפורום ציבורי. זכותו של מופים להגיד את דעתו שזה לא צנוע. נועם לא חייבת להסכים איתו, אבל תפסיקו כבר לנסות להפוך א-ו-ת-ו לזה שמחפש פריצות כל הזמן - זה די מגעיל

וכן, אני שוב חוזר על דבריי: העיסוק בכך יותר בעייתי משום שהוא מבליט את הצד הזה בדוקא.

מי שזה באמת היה מפריע לו, יכול היה לפנות באופן אישי אל הכותב, ולא לערב בכך את כל הפורום.

ומבקש יפה שיחשבו שוב לפני שמעלים את זה. אותה טענה אתה יכול לעלות לפותחת השרשור שהמשיכה לדון איתו בנושא...

ולא, העיסוק בנושא הוא לא בעייתי כשהוא בא לתן בעיה הלכתית טהורה, ונעשה בצורה עניינית ולא נטו פרובוקטיבית. מופים נהג בענייניות לדעתי. אני יודע מה זה תגובות פרובוקטיביות על דברים כאלו שהן באמת לא ראויות - כאן לא מדובר בזה. 

זה היה ענייני יותר ויעיל יותר אם היה מסב את תשומת ליבה לכך באופן אישי.

אם מופים רוצה שלא רק נועם לא תעלה שירים כאלה, אלה שכול חברי הפורום לא יעלו, למה לכתוב באישי?

פה זה המקום הכי טוב לזה.

נופים רוצה שעוד אנשים יראו את זה כדי שיחשבו פעמיים לפני שיעלו דבר כזה

ב. למה כואב לך שמופים מבקש משהוא שיכול להיות לא יקבלו?

זה לא ביקורת על נועם, אלא ביקורת על הכותב והשיר עצמו.

נועם העלתה פה שיר (זכותה לעשות את זה) ואני אמרתי מה אני חושבת על השיר (כמו שיש אחרים שאמרו מה שהם חשבו.)

מה הקשר לאישי פה? נועם כתבה את השיר?!

זה לא ביקורת.

מי שחושב שזה בעייתי, היה אומר זאת בש"א.

הדיון פה לא תורם שום דבר, מלבד הרצון לצאת צדיק או לדון בדברי הבאי.

אם מישהו מעלה שיר אני מניחה שהוא רוצה  שאנשים יביעו את דעתם על השיר. אז יש תגובות שאומרות: וואו שיר מהמם וכו' ויש כאלה שיש להם ביקורת שלילית על השיר.

זה פורום צעירים מעל 20- אני מצפה למספיק בגרות שכל אחד יוכל לכתוב את דעתו.

 וכן, לפעמים לא מסכימים אחד עם השני. זה קורה וזה הגיוני!

או שבכל פעם שיש לך ספק תרשמי אזהרה

בדיוק כמו שאת כותבת (ברוך ה')  "שירת נשים"

משום שהיא בעצם נותנת לגיטימציה למשהו שבעיני הכותב הוא בעייתי, אחרת לה היה מזהיר על כך.

זאת מעבר לכך שכל הנושא הזה הוא קשקוש. על דברים פי אלף בעייתים לא מדברים, אבל על שירת נשים כן,

וזה עצמו הזוי ברמות.

בדיוק שורש העניין - אלא, רק לגברים היא בעיה - ולכן הגיוני מאוד בפורום שיש בו גם בנים וגם בנות, לכתוב במפורש שמדובר בשירת נשים, לטובת הגברים שמקפידים.

תגיד לי בבקשה שאתה לא חושב שבפורום בנות הסגור הבנות כותבות "שירת נשים" לפני שהן מעלות שיר של זמרת...

די לחפש בכוונה להקצין ולהפוך כל מי שחשוב לו הדת, לסוטה ול"קשקשן". ספר לרבנים שהם קשקשנים, בסדר...

זה כמו לכתוב: לא לשומרי נגיעה'.

יש הרבה שהתירו לשמוע באופן הזה, אבל האזהרה הזו דומה מאוד

לאלו שקוראים ל'מעורב' 'משפחתי', ובכך הופכים את מי שאינו כמוהם

לקיצוני ומוזר.

בכוח להפוך את זה למשהו "לא הגיוני". 

ומה הקשר לשומרי נגיעה? שמירת נגיעה - אסור לגעת בכלל. שירת נשים - לחצי מעם ישראל מותר לשמוע. מה הקשר בכלל?

למישהו מותר לא לשמור נגיעה ממישהי שהיא לא אישתו?

למישהו - בן או בת - מותר לשמוע שירת נשים?

יופי.

היא כתבה 'שירת נשים' לא לכל הגברים אלא למי שמקפיד על כך.

כלומר, היא רואה בכך דבר בעייתי, ולכן מזהירה עליו. עדיף לא להזהיר,

בפרט שיש המתירים.

למה לכתוב את זה?

מי שלא שומע וייכנס, יצא מזה אם באמת הוא מקפיד על כך.

לא מבין את צורת המחשבה שלך

זה בדיוק לפני עוור

זה ממש לא הוגן לתת לאדם לראות משהו, ולא להזהיר אותו לפני זה שיש בזה בעיה

לא מרגיש את ה"הבלטה" שאתה מתכוין אליה

אבל לפי דבריך היה צריך פשוט לא להעלות את זה

להעלות בלי אזהרה זה לא הוגן!

בשנייה הראשונה, אם יוצאים ישר.

מלבד מה שדבריך לא נכונים במקרה שיש ספק סביר מראש

וגם בלי זה זה עושה נזק לאדם, גם אם אין לו עבירה על זה

בכל מקרה, נראה לי שהדיון הזה כבר מיצה את עצמו. זו הייתה רק הערת אגב צדדית ולא מעבר לכך.

ואז היא תענה כן\לא

אז אולי יותר פשוט שיאמרו מראש לפני שנשאל? לא?

אני ברוך ה' חסום

כך שממילא בד"כ השירים שמביאים כאן לא נוגעים אלי

אם זה היה קורה הרבה פשוט לא הייתי קורא הודעות שלה וזהו

מנסה לתקוף את הדעה ההלכתית - שהיא הדעה ה"חזקה" יותר, לצערך - שאוסרת לבנים לשמוע שירת נשים, וזה משרת את מטרתך.

צר לי שרוב חברי הפורום משתדלים לא להיות לייטים ולכן האזהרה במקום מאוד. גם אני בזכות זה שכתבה שזה שירת נשים, לא הקשבתי. זה דבר בעייתי לבנים - ולכן היא מזהירה. לא מבין מה כל כך מסובך בזה...

אם אין לך ספק, אז את אנוסה

מספיק לי הפעמים שיש לך ספק

רק כתבתי שכותו של מופים למחות על זה בענייניות בלי שיהפכו אותו לסוטה. כן, לסוטה.

וכן, נועם, את צודקת - כשאדם מחפש את קרבת ה' ולהתרחק מהכיעור, אז כל דבר שנראה בעיניו מכוער, דווקא בולט ומפריע לו בעין - זה הגיוני. דווקא מי שזה כבר לא מרגש אותו, הוא זה שלא שם לב לזה.

הרב אליהו נזהר תמיד והתפלל באוטובוס שלא ישבו לידו נשים, ופעם אחת ראה בזווית העין שישבה לידו אישה וזה הפריע לו מאוד וכל הנסיעה הפנה את מבטו מאותה אישה והתרכז בדברי תורה - עד שכאשר היה צריך לרדת, שמע פתאום את הקול של אשתו:  "הגענו", והבין שזאת היא שישבה לידו.

אני מבין שאני אמור להבין ש"כל אחד מוצא את מה שהוא מחפש" - הרב אליהו היה חובב נשים גדול?

המשפט שלך נכון, אבל במחילה - לא בקונוטציה שאת הצבת אותו, אלא בקונוטציה הבדיוק הפוכה שאני הראתי. 

כתב אותו מי שכתב את "מליון כוכבים" במלחמת לבנון השניה. גם זה היה שיר על חייל שנפל - תום פרקש הי"ד. 

ואל תמציאו עכשיו פדופיליה ועגבים - תקראו מה הוא כתב על השיר. וקחו בחשבון שזה אחד הכותבים של ערוץ הילדים, בזמן מלחמה.

>>>

השיר "אצלנו בגן" נכתב על ההתמודדות הקשה עם המציאות הישראלית.
מציאות שככל שעוברות השנים אנו נתקלים בה שוב ושוב והיא גובה מאיתנו מחיר יקר.
מציאות בה הילדים שלנו רק מסיימים בית ספר, עדיין רוצים לבלות ולהתאהב, להכיר ולהתרגש וכבר הם הופכים להיות הגיבורים שמגנים על המדינה שלנו. הופכים להיות אלה שמתים כדי להגן על המולדת.

השילוב המטורף הזה, שבו הם עדיין ילדים שאנחנו רק רוצים לשמור ולהגן עליהם ובעצם הם אלו שמגנים עלינו יוצר את ההוויה הישראלית.
אין דבר שחשוב לנו יותר בימים קשים אלה מאשר לראות את הילדים חוזרים הביתה בשלום. 
נותר לנו רק לחזק את אלה שיוצאים לקרב ולנחם את שאיבדו קרובים ואהובים.

אני איבדתי חבר קרוב במלחמת לבנון השנייה וסוחב איתי עד היום את הפצע הזה. על האדם שהוא היה יכול להיות ועל האהבה הגדולה שהייתה ונמחקה. 
חוסר האונים שאובדן כזה מותיר אחריו הוא עצום. אתה מרגיש שאתה חייב לעשות משהו אבל לא יודע מה. הלוואי והייתה לי היכולת לנחם באופן אישי את כל אלו שאיבדו. הלוואי והייתי יודע לעשות משהו שיכול להועיל במצב כזה. אם הייתי נגר הייתי בונה ארונות. אבל בתור אומן הדבר היחיד שאני יכול לעשות הוא לכתוב, ולנסות לתת תקווה לאהבה הגדולה שיש בילדים האלה שיוצאים להגן עלינו.

כשעוברות השנים ואנחנו מתבגרים פתאום הם נראים לי כל כך צעירים הילדים האלה שיוצאים לקרב.
נשבר לי הלב על זה שעוד דור של ילדים צריך לחוות את האובדן שאנחנו חווינו, שעוד דור של ילדים צריך להפוך לגיבורים.
לכבודם, לכבוד האהבה שנשאו איתם בלב אל הקרב, נכתב השיר הזה.

ילדותי מדי וחלק מהשיטה שהופכת חיילים ל"ילד של כולנו".

חשבתי שנגמרה הפארסה הזו כבר והנה היא חוזרת.

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז וגרורותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

על כל אדם/מגזר איזשהו.

כל פעם כשאני מצליח לצאת ממנו, אני מופתע כל פעם מחדש.

ת'אמת, שזה לא בדיוק 'מצליח' אלא שהשם מוציא אותי ממנו.

אבל נשמע מסקרן הנושא

מעצמי אני לא מתייאשת (כנראה) אף פעם

אני יודעת שתמיד יש דרך להשיג את מה שאני רוצה

לפעמים זה לוקח זמן למצוא/ ליישם אותה

מאחרים כן

אני לא נותנת צ'אנס שוב ושוב

אני לא מצפה מאנשים לעשות אחרת ממה שהם תמיד עושים 

לגבי עצמי.

השאלה היא אם זה נכון ו/או מציאותי ומעשי

במילים אחרות

סטנדרטים גבוהים

עצמיים ומאינטרקציה עם הסובבים

באופן מעשי זה אומר לסמוך בעיקר על עצמי

להבין יתרונות/ חסרונות של הסובבים

ולפעול בהתאם 

לפעמים לוקח שנים כדי להבין את עומק הייאוש שאתה מיואש ממישהו אחר..

אני מבין שאת מהוותיקות פה

קמתי במצב רוח קרבי..

אשמח להבין מה הפריע לך, כי אני לא ראיתי שום בעיה במה שכתבתי.

(אני גם לא מגיב פה הרבה בכללי...)