מתוך מחשבה שלו רק היינו זוכים במנהיג עז וירא שמים-

כל ההתנהלות שלנו מול עצמינו ומול המעצמות ומול אויבינו היה נראה אחרת לחלוטין.

כדי להתנהל נכון מבחינת ימין-שמאל, שאלת הימין והשמאל היא רק נגזרת צדדית עבור עצם הרצון לכבד את ה' ע"י מנהיג עז וירא שמים.

מנהיג כזה ישפיע על כל המציאות בע"ה.

(לאו דווקא אתה ברמה האישית)

מקדם מטרות יהודיות, תומך בכל יוזמה שמתחברת עם רצון ה' ומתנגד לכל יוזמה שמתרחקת ממנו.

בתקופת הבחירות בע"ה תהיה לנו, האזרחים, יותר השפעה.

נניח שבעוד כמה קדנציות מנהיגות יהודית/עוצמה לישראל יהיו מפלגת השלטון, מה השלב הבא?

(ברור שדברים הולכים להשתנות עד אז ותוך כדי, ובכל זאת.)

(אני מתענייינת, לא תוקפת.)

אם ככה אז איך היה את הגירוש בסוף?

חשבתי אתה בחור דתי

לא כתוב באף מקום שהתפילה היא במקום המעשה.

זה בדיוק מה שהיה בגוש קטיף, סמכו על התפילות והיה גירוש.

אז אתה אומר שה' לא הצליח להציל את עם ישראל?

אדון אותך שמרוב כעס ולהט יצרים פשוט לא קראת את דבריי.

כרגיל,

יוצא מנקודת הנחה מוטעית ומטיח האשמות סרק

התרגלנו 

זה אתה שבחרת לא לשים לב

ובוודאי שזה מה שאמרת, כי אם העיקר שלך הוא התפילה אז העיקר הוא לא מעשה,

ועל מנת להחליף מנהיג לא נדרש תפילות , נדרשים מעשים.

גם אם תפילות יכולות לעזור מאוד מאוד.

כאשר תהיה לי כאזרח יותר השפעה, למשל בבחירות הקרובות,

אנחנו נדגיש את המעשה ונבליט אותו על פני התפילות.

אני לא רואה בכך שום סתירה.

רוצה לעשות מעשה? תעשה. גם אני עושה מעשים

רוצה לא להתפלל? תפאדל

מה היה הקטע שלו להתפלל לה' להיכנס לארץ ולא לעשות פשוט מעשה

רבינו אומר שמשיח יכבוש את כל העולם בלי לירות יריה אחת, רק בכח התפילה.

ומובא על זה בזוה"ק רבבות פעמים..

בלי יריות.

אלא על ידי פינצ'ורים וגרפיטי.

אמנם ידוע שרבי משה די-לאון הוא זה שכתב את הזוהר ולא רשב"י, אבל אני לא מאמינה שהוא חיבר את הזוהר עד כדי כך לא אותנטי. מה גם שהרובים בזמנו היו כלי נשק עלובים למדי.

לא טוען שהכל זה המצאה של רבי משה די-לאון.

http://www.yahadut.org.il/ZOHAR/MILHAMOT-HASHEM.PDF

עריכה:

בסוף כן.

אבל נראה לי אני צריך להשיג את הספר עצמו.

אבל איפה שם הוא טוען שהכל זה המצאה של רבי משה די-ליאון?

(לא,לא עברתי על הכל אבל אשמח להפניה)

ממאמרי הראי"ה, עמ' 518 והלאה  (מכתב למחבר הספר הנ"ל, נראה לי שתגובה לספר)

מכתב על אמיתת חכמת הקבלה וקדושתה
יום כו טבת תרצ"א 
לכבוד הרב הגדול. מופלא באנשים, בוחן ובודק יסודות ושרשים, מו"ה יחי' בן סלים 
אלקאפאח שליט"א 
שלו' וברכה מקודש. 
הגיעני מכתב כת"ר היקר, ובתחילה הקונטרסים שלו, בהתנגדותו לעניני הקבלה. 
הידועה ביסודותיה ע"פ יחידי הדורות. מלפני הרמב"ן ז"ל, ואח"כ ע"י הרמב"ן וספר 
הבהיר והזהר והנה כת"ר לא חדש בהתנגדות זו, אבל במדת החריפות שבבטוייו הוא 
כמעט חדש בין היראים. כי אין להביא לחשבון את המתנגדים להקבלה הזאת. שהיו ג"כ 
עם זה פוקרים בעניני התורה הנגלית שבכתב ושבעל פה. 
והנה בעניני הלכה יש כלל אחד שמביא מור"ם בשו"ע חו"מ סי' כ"ה ס"ב בהגהה 
בשם מוהרי"ק. שכל מקום שדברי הראשונים כתובים על ספר. והם מפורסמים. והפוסקים 
האחרונים חולקים עליהם. כמו שלפעמים הפוסקים חולקים על הגאונים. הולכים אחרי 
האחרונים. ע"כ והיינו שמאחר שהטענות כבר נשמעו. ולא חשו להן. אנו מחזיקים 
שמצאו טעם נכון שלא לחוש להן והנה הטענה על יסודות הקבלה בענין הספירות 
והאצילות. שנראה כאילו חס וחלילה מיחסים רבוי באלקות. ויש בזה משום הריסות יסוד הדת 
וענין עבודה זרה ר"ל. הלא ככר העיר ע"ז בתשובת הריב"ש , סי' קנ"ז(. ויראה כת"ר איך דבר 
בענוה וביראת הכבוד. אע"פ שהתרחק מהקבלה ועל הגנאי של חשד רבוי באלקות בענין 
הספירות. קרא את המערער. שאמר 'הנוצרים מאמיני השלוש והמקובלים מאמיני 
העשיריות'. בשם "אחד המתפלספים". נראה שלא כבד כלל את הדעה הזאת והביא 
אח"כ את הסברתו של דון יוסף שושן. שקורא אותו בכבוד "החכם הישיש". שהדבר 
דומה למבקש מן המלך שיתן לו ע"י שליח פלוני המיוחד לכך, וכתב על דבריו: "והנה 
טוב מאד". ולא חשש עליו משום חשש שמץ עבודה זרה חס וחלילה והאחרונים רובם ככולם. שהיו 
קדושים וטהורים וגאוני עולם. קבלו את דברי הקבלה למרות מה שראו את טענות 
המערערים. ע"כ ברור הדבר שנתברר להם, שאין שמץ עבודה זרה חס וחלילה בענין זה אלא תוספת 
קרבת ה' וקדושה 
ואם נבוא לדון על הבטויים איך שהם נראים בלא העמקת הענין. הלא זאת היא טענה 
ג"כ נוגעת בענין בטויי הגשמות, שנשתמשו בהם התורה והנביאים והחכמים, ולד' 
הרמב"ם )בפ'.ג מהלכות תשובה( הלא זאת היא מינות גמורה, אפילו כשהוא אומר שיש 
רבון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה, אלא שהראב"ד התנצל על הטועים הללו מפני 
שהטעו אותם המקראות, ויותר ממה שראו באגדות המשבשות את הדעות. ותקשה עלינו 
למה דברה תורה וכן חכמים בסגנון כזה שעלול לשבש את הדעות, ובע"כ צריכים אנו 
לאמר שאם יש הכרח לבאר לנבונים, או להמונים, דברים יסודיים, משתמשים בכל לשון 
שבעל הלמוד הזה מוצא אותו ראוי. וסומך שיבואו חכמים ויבררו הדברים. ויפרשו 
דף 519 
לראויים, וההמון כולו ימשך ע"י הדברים ליראת שמים ולמוסר טוב. ונמצא ששני הסוגים 
יקבלו תועלת והרי הרמב"ם במו"נ ,בפ' ל"ו. מראשון כתב. שמי שיאמר ה' יתברך גשם 
או בעל הפעליות הוא בלא ספק יותר רע מעובד עי"ז. ומ"מ סמכה התורה והנביאים. 
וחו"ל אחריהם. לדבר בחופש כל כך. בלשונות הנראים כהגשמה והפעליות. וקל וחומר שאין 
שום חשש במקום הדרוש לבאור הענינים האלוקיים בטהרת ההשגה שהשפה אינה יכולה 
לבטאם בשום אופן, להסבירם גם בסגנון כזה שנראה חס וחלילה כמו רבוי וכיו"ב, והמבין יבין 
את התוכן הפנימי. והאדם הפשוט יזדעזע בחרדה שיש כאן ענין מופלא. ותתוסף לו יראת 
שמים וכמו שכתב בחובות הלבבות )בפ"ב משער היחוד(, בשם הפילוסוף. .'שלא יוכל 
לעבוד עילת העילות ותחילת ההתחלות אלא נביא הדור בטבעו או הפילוסוף המובהק 
במה שקנהו מן החכמה'., ומ"מ חסד ה. על כל יצוריו. ובפרט בני ישראל עם קרובו. הוא. 
שמאחר שמקבלים יחוד השי"ת ע"פ התורה. אז כל המושגים שלהם, אפילו הבלתי 
ברורים. מזדככים בפנימיות נשמתם. שסו"ס יודעים הם שהאמיתיות בעניני האלקות היא 
רחוקה מבינת אדם, ואחר כל הציורים סומכין הן שהענין הוא כמו שהתוה"ק מכוונת 
אליו 
ויסודי הקבלה היו מפורסמים בישראל. ע"פ יסודות הספירות והאצילות. הרבה דורות 
לפני פרסומו של ספר הזוהר. ויחוסו של הזוהר לרשב"י. שהוא. כמובן. ללמודיו וארחות 
השגותיו האלקיות. אפילו אם נשתלשלו דורות רבים והיו בהם הוספות והערות מחכמים 
שונים, ואם אפילו נתערבו בהם איזה דברים שראויים לבקורת. כמו שעשה הגאון יעב"ץ 
במטפחתו, אין העיקר בטל בכך, שישנם שם למודים קדושים ונשגבים עטויים במסוה 
הסוד ובשפה עמוקה. והכל מכוון לגדולת מעשי השי"ת. אחד יחיד ומיוחד ב"ה. אשר 
אין לו ראשית ולא תכלית ואין חקר לתכונתו ועל כיוצא בזה נאמרו דברי רשב"ל : 
"הרבה מקראות שראויין להשרף והן הן גופי תורה" בחולין ד'.ס ע.'ב ולא חשו חז"ל 
)סנהדרין( לדרוש על הפסוק "ואל משה אמר עלה אל ד'" מפני הקושיא של 
הצדוקי "עלה אלי מיבעי ליה". שזהו מטטרון ששמו כשם רבו, וכתב רש"י שם בד"ה 
"ששמו" : ה', כלומר שגם הוא נקרא כשם ד' ולא חשו כלל שיש כאן רבוי וצד עבודה זרה. 
מפני הפרסום והידוע שהכל עבדיו ומושפעים בקיומם וכל הויתם ממנו ב"ה. אלא שחלק 
להם מכבודו ורוב חסדו לכ"א לפי מדרגתו. ובמדרש רבה וישלח פ' ע"ט אות י' ע"פ 
'ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל": "אר"ל, אמר אתה אלוה כעליונים ואני 
אלוה בתחתונים". ובילקוט הגירסא היא להיפך "אמר ליה אני אלוה בעליונים ואתה 
אלוה בתחתונים". וזה מסתבר יותר, ועכ"פ לא חשו חז"ל שיבוא מזה חס וחלילה שמץ של רבוי 
וצד ע"ז ובגמ' מגילה י"ח ע"א : '.מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל שנאמר: "ויקרא לו אל 
אלהי ישראל וכו'", ויקרא לו ליעקב אל, ומי קראו אל אלהי ישראל" ולמה לנו לחזור 
אחרי מאמרי חז"ל בזה, והתורה בעצמה לא חששה. ואמר הקב"ה למשה רבנו ע"ה 
"ואתה תהיה לו לאלהים" ,שמות ד טז(, "ונתתין אלהים לפרעה" )שם ז א(, שמי שאינו 
מבין יוכל לטעות בזה חס וחלילה. ולא חששה תורה בזה מפני הידיעה שהכל ידעו שאין עוד 
מלבדו ב"ה. וכל אלה הלשונות הנם רק מליצות מסבירות ולא רק על שם משותף כמו 
דף 520 
אלקים לא חששו, אלא גם על שם העצם, שאיננו משותף עם כל נברא. כמו שהבאתי מהא 
דמטטרון ובגמ' ב"ב ע"ה ע"ב : '.עתידים צדיקים שנקראין על שמו של הקב"ה. שנאמר : 
'כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו".. ואמר עוד שם : "שלשה נקראו 
על שמו של הקב"ה ואלה הן: צדיקים ומשיח וירושלים. צדיקים הא דאמרן. משיח 
דכתיב : 'וזה שמו אשר יקראו ה. צדקנו', ירושלים דכתיב : 'ושם העיר מיום ה' שמה' אל 
תקרי שמה אלא שמה". ורש"י, ד"ה על שמו. כתב: "שיהא שמם ה'". ומי שלא יבין או 
לא יאמין בקדושת הדברים הללו יוכל חס וחלילה להטיל דופי ושמצה בזה, שיש כאן רבוי 
באלקות חס וחלילה, וכן הוא בעניני המליצות הזרות שבקבלה. 
ומה שמרנן כת"ר על הלשונות בעניני תאורי זווגים וכיו,ב. איני יודע : וכי כעורים 
הם 
הלשונות הללו יותר מהמעשים. ובגמ' יומא נ"ד ע"א : '.בשעה שהיו ישראל עולים לרגל, 
מגללין להן את הפרוכת ומראין להן את הכרובים, שהיו מעורין זה בזה, ואומרין להם : 
ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה". ושם דרשו עה"פ "כמער איש ולויות" 
במלכים א. )ז., ל"ו( : ..כאיש המעורה בלויה שלו", ורש'.י פי': "הנדבק וחובק באשתו 
בין זרועותיו'.. ובודאי כל אלה הם ציורים קדושים וטהורים שעומדים למעלה מכל שמץ 
של טומאה ותאוה חס וחלילה, אלא רמזים לקדושת מקור החיים שהכל כלול באמיתתו יתברך 
שמו. מראש ועד סוף. והכל הוא במעונו בתכלית הטוהר והזכוך. מה שאין כל רעיון תופס 
אותו ולולא תפיסת הקדושה בכל ענין. למעלה מכל דופי, היה קשה לנו גם מליצת 
הנביא : "כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך" )ישעיה ס"ב, ה.(, והיינו חושבים זה חס וחלילה 
לאי נקיות בלשון. אבל מצד הקדושה הכל קדוש הוא. וע"ז וכיוצא בזה אמרינן במשנה 
ידים פ"ג מ"ה: "שה"ש קודש קדשים. ואין העולם כולו כדאי כיום שנתן שה"ש 
לישראל.'. וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"כ ה"ט : "כל הנמצאים חוץ מן 
הבורא, מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ, הכל מכח אמיתתו נמצאו, 
ולפי שהוא יודע עצמו ומכיר גדולתו ותפארתו ואמיתתו הוא יודע הכל ואין דבר נעלם 
ממנו" ע"כ. וא"כ הנמצאים, הקטנים שבקטנים, וממילא כל תנועה קטנה שבקטנות 
שבחיים, הכל מכח אמיתתו נמצאו, עד שמכח ידיעת עצמו ב"ה יודע כולם, ושם 
בקדושתו העליונה כביכול, מציאות הכל הוא בתכלית הקודש והטהרה באין שום כעור 
ודופי חס וחלילה. וככה היא השגת כל הקדושים שבישראל בתפיסת חכמת הקבלה ויסודות 
הזהר הק', וחלילה לתלות בהם דופי ופסול, הס מלהזכיר, ואין הקב"ה מביא תקלה ע"י 
צדיקים חס וחלילה ו"תומת ישרים תנחם". 
וכל זה הוא בכללות הדברים, ועל הפרטים הנני אומר לכת"ר, כמו שאמר החבר 
להכוזרי )בסוף מאמר שלישי, סי' ע"ג( : "ואני מודה לך מלך כוזר, שבגמרא דברים 
שאינני יכול להטעימך בהם טעמים מספיקים, ולא להביאם בקשר ענין", ועי"ש מה 
שצדד באלה הדברים, שכתב ע"ז : "ולא יפחות החבור עם הפנים אשר זכרתים". וגם לא 
כל המחברים, שדברו בקבלה שוים בהשגתם ובאופי לשונם, וישנם ספרים שאינם 
מוסמכים כלל. כמו ס' עוז לאלקים שמביא כת"ר, שאם הוא מהמחבר נחמיה חיון. ידוע 
הוא לסופר פסול מכת משיח השקר ש"צ שר"י. ואולי יש אצלכם ספר, בשם זה מענין אחר, 
דף 521 
ואיננו אחראים בעדו. וגם אם האנשים. שלא הגיעו לבינה פנימית, ישימו עסקם כמה 
שראוי להם ולהשגתם בפשט תוה"ק, מה טוב חלקם. אבל חלילה להתחבר עם שונים 
ולהוציא לעז על החכמה הזאת הקדושה בכללותה, שרוב גדולי וקדושי ישראל הנם 
מעולם מעריצים ומקדישים אותה בתום לבב ובאמונה קדושה וטהורה. והלואי שיהא 
חלקנו עמהם. ויראה כת"ר בעץ חיים )היכל א"ק שער ראשון ענף ב'(, שמדבר בענין 
הצמצום שהוא ההשגה היותר עליונה, ושם כדבור המתחיל יודע. יש הגהה קטנה להגאון 
רמ"מ בעל שו"ת פנים מאירות ז"ל, שכתב : "אמר מאיר : בערכנו אמר הרב זה" עכ"ל. ומזה 
יוכל לדעת שכל הדברים נאמרו בערכנו, כלומר לפי השגת הנבראים, באופן היותר זך 
ויותר עליון. ובאמת זהו שבחו וגדולתו של ממה"מ הקב"ה שלהסביר קצה קצהו מגדולת 
מעשיו. ביחוד הרוחניים, השכליים והמוסריים, שהם הרבה יותר נפלאים מהחומריים 
והטבעיים. צריכים לזה התעמקות נוראה והסברות כ"כ עמוקות לשון. עד שיוכשרו 
להמשיל על ידם איזו תפיסת ציור. לדבקה בו ית"ש באהבה וביראה ודבקות טהורה 
וקדושה ובודאי מצד עצמותו ית"ש,לולא חפצו ורצונו בעולמותיו ובריותיו ועושי 
רצונו, לא היה אפשר כלל להמשיל שום משל ולדבק שום רעיון, וזהו מה שכוונו בכלל 
בתעלומת אין סוף, אבל מצד רצונו המקודש לחדש בריות לאין תכלית ולהדריך בעלי 
שכל ובחירה במעגל ישר של אור החיים, בשטח זה באים כל המשלים, שאורם מתגלה 
לשרידים אשר ד. קורא, איש לפי מעלתו, ואין ההבדל לבין תוכן הקבלה בסתרה ובין 
טהרת השכל הישר והפשוט גדול כ"כ ליודעי בינה, המכוונים לבם לשמים באמת ותמים. 
ותקותי חזקה בע"ה, שכת"ר יחדור לתוך דברי, וישוב, ויאמר אכן יש ד' במקום הזה. 
של אור חכמת ישראל הנעלמת בקדושתה, כמו שקיימו וקבלו עליהם חכמי ישראל רובם 
ככולם, וסוד ד' ליראיו ובריתו להודיעם. וכל מה שדבר כת"ר נגדם אנו דנים אותו 
לכף זכות כי כונתו לש"ש, והשי"ת יסלח לו. ויקוים ככת"ר ישובו לי יראיך ויודעי 
עדותיך. 
והיה זה שלום כנה"י ונפש ידידו מברכו מקודש באה"ר.

באיסור להגשים את הקב"ה לגוף.

מזה שיש מלא פסוקים וגמראות שמגשימות את הקב"ה נראה לי יותר דעת הראב"ד.

הרמב"ם והראב"ד מסכימים שהדעה שמגשימה את הקב"ה היא דיעה משובשת.

הם נחלקו רק לגבי היחס למי שמחזיק בדעה משובשת זו.

את המקורות שמשמעותם המילולית מייחסת הגשמה לקב"ה, האריך הרמב"ם להסביר בחלק ראשון של מורה הנבוכים. גם המקובלים לא מסבירים חלילה את הביטויים האלה כמשמעותם המילולית.

אילו היה הזוהר חלילה מייחס גשמות לקב"ה, גם הראב"ד היה מסכים שאלו תכנים בעייתיים מאוד.

אבל אין להבין את דברי הזוהר בצורה כזו, כפי שאין להבין את התנ"ך בצורה כזו.

ואכן, המקובלים לא מייחסים חלילה גשמות לקב"ה.

הדברים של הרב קוק לא נוגדים לדברי הרמב"ם, והוא אינו צריך להסתמך על הראב"ד.

גם הרמב"ם כותב - "אם כן מהו זה שכתוב בתורה ותחת רגליו כתובים באצבע אלהים יד ה' עיני ה' אזני ה' וכיוצא בדברים האלו הכל לפי דעתן של בני אדם הוא שאינן מכירין אלא הגופות ודברה תורה כלשון בני אדם והכל כנויים הן... ואמתת הדבר אין דעתו של אדם מבין ולא יכולה להשיגו ולחקרו וזה שאמר הכתוב החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא."

הרב קוק בא להראות, שאת אותם טענות שטוען הרב קאפח על הזוהר, היה אפשר לטעון על התנ"ך וחז"ל, ואת אותם תשובות, אפשר לענות על דברי הזוהר.

[זה לגבי הנקודה הזאת, יש בדברי הרב קוק עוד כמה טענות נוספות]

המעשה זה רק כדי שיהיה לברכת שמים על מה לחול.

בשביל מה מתפללים, אם זה לא עוזר?

גם כששמשון בעצמו אמר ה' אלקים עזרני נא וחזקני נא, 

הוא מיד אחר כך עשה מעשה.

אני לא מבין מה הקשר.

ונזכרתי במשהו שראיתי פעם בדברי הרב קוק ואני מזדהה איתו בכל לבבי (אורות ארץ ישראל ב).

"על ידי התרחקות מהכרת הרזים באה ההכרה של קדושת ארץ ישראל בצורה מטושטשת.

על ידי ההתנכרות אל סוד ד' נעשות הסגולות העליונות של עמק החיים האלהיים לדברים טפלים שאינם נכנסים בעמק הנשמה, וממילא יחסר הכח היותר אדיר בנשמת האומה והיחיד, והגלות מוצאת היא חן מצד עצמותה; כי למשיג רק את השטח הגלוי לא יחסר שום דבר יסודי בחסרון הארץ והממלכה וכל תכני האומה בבנינה. יסוד צפית הישועה הוא אצלו כמו ענף צדדי שאיננו יכול להתקשר עם עומק הכרת היהדות, וזה בעצמו הוא הדבר המעיד על חסרון-ההבנה שיש בשיטה-מעטת הלשד כזאת.

לא שוללים אנחנו כל מין ציור והבנה המיוסד על ישרות ורגשי דעה ויראת שמים באיזו צורה שהיא, רק את אותו הצד ששיטה כזאת תחפוץ לשלול את הרזים ואת השפעתם הגדולה על רוח האומה, כי זהו אסון שאנו חיבים ללחום אתו, בעצה ובתבונה, בקדושה ובגבורה."

אדם צריך לעדן את התגובות שלו ביחס של כבוד לכל מה שריח יראת שמים נודף ממנו. גם כשמדובר בציור כזה שהורס את מלכות ישראל.

ולעצם הדיון, ודאי שתפילות עוזרות אלא שצריך גם מעשים. ואחד ההבדלים הגדולים בין תפילה למעשה, זה שאם לא חשבת מספיק לפני שהתפללת-הפסדת מעלה, אם לא חשבת מספיק לפני שעשית-הזקת. זכור זאת.

לא שבגלל זה צריך להמנע מעשיה, בשם ה' נעשה ונצליח. (ואגב, עצם הקריאה בשם ה' היא מענין התפילה.)

והדגשתי את הקטע שאותו רציתי לומר.

הבאתי גם את ההקשר, כי אע"פ שזה לא קשור ישירות לדיון, זה קשור לשורש.

הפסקה מציגה את המאבק בין הרצון להחזיר את עם ישראל לתפארתם (בפסקה מדובר על התפקיד של התורה בזה, כאן בפסקה, על החלק המעשי, וודאי שהם יונקים זה מזה) לבין החושך של הגלות והציורים המעוותים של יראת השם שנוצרו.

מה שהרב קוק אומר בסוף, זה שצריך לדעת להלחם בחושך של הגלות, אבל אסור לפגוע בציורים של יראת שמים, אלא לנטרל אותם בזהירות מהקליפות שהצטברו עליהם. וכן בנושא דנן, ודאי שצריך מעשים, אבל לא שייך בכלל להקטין בגלל זה את ערכה של התפילה ולו במשהו.

הבעיה שבתוך הליכוד ומפלגות הימין ישנם אנשים שאינם ימניים.

עם הטענה הזאת אני מסכים מאוד, אין מה לבוא ולהתלונן על צורת השלטון הדמוקרטית כי זה אנחנו אלה שבחרנו את מנהיגנו. 

לכן מדינה יהודית צריכה להיות קודם כל כפופה לרצון ה', לתורה, ורק אחרי זה, בדברים שאין בהם משהו שסותר את התורה או ההלכה- יהיה אפשר להכריע ע"י דמוקרטיה. [אם כי לענ"ד הדמוקרטיה היא צורת שלטון כושלת ומעוותת.]

אני חושב שיש הבדל עצום בין זה שאומרים "המדינה", ומתכוונים לשלטון, לבין זה שאומרים "המדינה" ומתכוונים לממסד.

אני אסביר- מכיוון שאין אישה כזאת שקוראים לה מדינה וקצת קשה להגדיר בדיוק מה זה המדינה, [זה לא משהו ממשי] אז אצל חלק מהאנשים המדינה זה ממסד, המדינה זה הרווחה, משרד הפנים, משרד החינוך, הצבא והמשטרה. במילים אחרות- מוסדות וגופים כאלה ואחרים שמנהלים פה אורח חיים.

מצד שני- יש כאלה שמגדירים [הרב קוק בינהם] את המדינה בתור שלטון, אז יש את מדינת ארגנטינה- וכשאני אומר ארגנטיה אני מתכוון לשלטון הקיים שם, ולא למשרד הכלכלה והרווחה. [ובאמת זה לא ממש משנה לי אם השלטון יהיה דמוקרטי, דיקטטורי, מלוכני, או שיחליטו להקים לעצמם שלטון אחר- זה עדיין תישאר "מדינת" ארגנטינה. ובמקרה הזה- מדינה זה דבר טוב. טוב שיהיה שלטון בארץ [אם הוא יהודי] וטוב שלא יהיה פה אנרכיה או שליטה של כמה פושעים בעלי כוח שיעסקו בחיסולים.

אז יש "מדינה" -ממסד. ויש "מדינה"- שלטון.

כשאנשים רוצים להחליף את המדינה זה ממש לא אומרים שהם רוצים אנרכיה, זה בד"כ מסמל את זה שצורת השלטון לא כ"כ טובה, ושהממסד מעוות.

אף פעם לא חשבתי שיהודים לא נוסעים משם.

אשמח למידע

אחרי החתימה - גלנט בשיא החוצפה סירב לבצע את מה שנחתם, בטענות שאי אפשר לפגוע בשיקול הדעת של המפקד והושגה פשרה שאם הפינוי משיקולים בטחוניים - זה נשאר בסמכות אלוף הפיקוד. לכן בצו ההרס של בית ענות, הוא כתב את הטענה האבסורדית ש: "המקום פוגע בשלום תושבי האזור".

אם כל הטפשים בהתיישבות האידיאולוגית שמצביעים ליכוד, היו מצביעים לצה"ד, היתה ממשלת ימין בראשות נתניהו אותו דבר- אבל ההתישבות היתה באמת בידי סמוטריץ'.

לכתובת: chalaphagvaot@gmail.com

והעשבים גדלים. זה אחד הדברים היפים בחורף.

אפילו הטחב הירוק שגדל בין המדרכות אחרי הגשמים יפה בחורף.  (אגב רואים שהנבטים בתמונה העליונה הם דו פסיגיים)