הרהורים...טנגענס
יצא לי לא פעם לשמוע במפגשי פורום וכד' את המשפט:
יאו! בכלל לא דמיינתי שאתה נראה ככה!
חשבתם פעם מה המשמעות של המשפט? המשמעות היא שאדם כותב/חושב לא "כמו שהוא נראה"
במילים אחרות, לפי המראה של הבנאדם אנחנו יודעים כבר איך הוא יחשוב ואיך האופי שלו. ומיד מתייגים אותו לאיזה משבצת במח שלנו. הוא כזה! לא נותנים צ'אנס. לא מנסים להכיר באמת. רק כשהכרנו אותו לפני שראינו אותו- היינו מופתעים. כי זכינו להכיר את הבנאדם באמת. בלי סטריאוטיפים חיצוניים.‎
כמה אנחנו מפסידים בחיים בכלל ובעולם הדייטים בפרט אנשים שתייגנו אותם לפי מראה מסויים. ומשם הלב כבר נעול. תחשבו על זה...‎
בשורות טובות
צודק! אני מודה שאני עושה את זה. תורה לנו דרךחסדי הים
לפתרון, איך לא לעשות את זה.
חחח א. ברור שאני לא מורה. אם יכול ליעץטנגענס
ב. לא התחייבתי לפתרון. הצגתי בעיה. עצם ההצגה- חצי פתרון
ג. אין פתרון מוגדר. זה פשוט לדעת שזה קיים, שזה משפיע עלינו. ולנסות להיות אנשים יותר עמוקים ופנימיים. זה לא פשוט. זה עבוידה גדולה
וואו!רוני60

אחרי שראיתי אותך, לא הייתי מאמין עליך שתכתוב דבר כזה!

 

תכל'ס אתה צודק!

 

אבל האמת היא שבינתיים אני לא התפלאתי על אף-אחד שראיתי אותו..

בד"כ כשמישהו כתב זה תאם או היה קרוב יחסית לסגנון שאני דמיינתי אותו לפני שראיתי אותו.

יוצא לי לומר את זה הרבה...דוסית גאה!

וזה בכלל לא מהסיבות שרשמת...

כשאני קוראת מישהו הרבה אני כבר מתחילה לדמיין אותו, וכשאני רואה אותו במציאות בד"כ אני פוגשת משו אחר לגמרי....אז זה מגניב אותי. מה זה אומר? שאני לא יודעת לדמיין אנשים

 

 

 

אבל אפשר להיות כנה? לפעמים כשפוגשים מישהו במציאות אחרי שאתה מכיר אותו מפה דווקא מתאכזבים. כי מגלים מישהו אחר.

זה בגלל שכתיבה היא יותר עמוקהדוד ה.
מדיבור רגיל ברחוב.

אבל אם מגיעים לדיבורים עמוקים מגלים שזה אותו אדם...
אולי. לא תמיד.דוסית גאה!
אני קוראת פה לא מעטפיגי
ואני לא מצליחה לדמיין את המראה של אף אחד גם לא בקווים כללים.
לא יכולתי שלא להגיב..יעלת חן

אני מאוד מסכימה עם דבריך.

ואני אוסיף ואשתף בחלום פרוע שיש לי- להגיע לדייט, וששני הצדדים ישבו עם מכסים לעיניים ויורידו אותם רק בסוף הדייט (בליינד דייט פשוטו כמשמעו).

עד כאן הגיגיי.

דייט בחשיכה משופיגי
קריפי משהוהרועה
אני חושב שיש מסעדה שמגישים בה בחושך, אפשר לנסות באמת.
בסוף תגלה שבטעות יצאת עם הבחורה שהבחור מהשולחןותן טל

ממול היה צריך לצאת איתה, והוא להיפך...

יש סיפור, אאל"ט על ר' משה כלפון שכשהוא היה דןיהודי

בבי"ד,הוא היה מתכסה בגלימה, שומע את הצדדים ואז מכריע את הדין..

דרך אגב, אני מיוחסת אליו מצד האמא נועם האחרונה
עבר עריכה על ידי נועם ה בתאריך כ"ז באלול תשע"ד 22:44
הייתי חייבת להתלהב

כל הפחד זה הפדיחות שאני עושה להם
ומה אם זה גם הפוך?אביה_א
הצגת מצב שהאישיות מסתתרת ולא נראית מאחורי המראה.

אותו דבר אפשר להגיד על כתיבה -
אתם מסתתר ומתחבא מאחורי הכתיבה...
יש צדדים לכאן ולכאן - בסוםו של דבר האדם הוא מכלול
של כל הדברים האלה
מסכיםטנגענס
ולא מסכים
מצד אחד הכתיבה הרבה יותר מהותית מהמראה שהוא רק חיצוני ותו לא. היא יכולה לשקף דברים פנימיים
עדיין יתכן כמו שכתבת, אדם שלא מתנהג לפי איך שהוא כותב/ הרושם שנוצר מכתבתו
חוץ מהמראה עצמו יש עוד דבריםאביה_א
יש עוד הרבה דברים משמעותיים שאפשר להיות מופתע מהם
שהם קשורים למראה החיצוני, אבל
לא אותו דבר כמו תמונה..
למשל - חיוך, צורת ההליכה, עמידה שפופה או זקופה
טון הדיבור, הבעות פנים...
מלבד המראה החיצוני - הדברים האלה גם יכולים להפתיע..
כי לפי הכתיבה צפית למשהו אחר, ובמציאות פתאום מופתעים..
הסתכלות מעניינתהרועה
וגם כאן ה"מראה" יוכל להטעות (דיסלקציה, חנפנות, טרוליות, וכו').
אני ממש מסכיםדוד ה.
כל ההסתכלות על איך האדם נראה וכך לשפוט אותו היא מתחלואי תרבות המערב שחדרה אלינו בעל כוחנו.

אני כשלעצמי ב"ה לא ממש מזיז לי המראה, וזה בזכות החינוך שחונכתי, שהעיקר זה התוך, ולא המראה החיצוני.
(יש דברים אחרים שיכולים להפריע לי, כמו: אם הבנאדם מסודר ונקי וכאלו... אבל זה לא מראה חיצוני)

לדעתי יש משהו טוב בשיחת טלפון ארוכה (20דקות חצי שעה) לפני הפגישה הראשונה, זה נותן לאדם להתרשם מדברים אמיתיים באמת ולא מהמראה...
מה אתם מעריכים?intuscrepidam

בהמשך לשרשור הארוך של הגברת לבנדר, ואחרי מחשבות במהלך השבת, אשמח לשמוע איזה תכונות/ התנהגויות אתם מעריכים? אפשר בכל סוג קשר, זוגי, חברי, משפחתי וכו'.

אשמח להתייחסות משני כיוונים, האם זו הערכה חיובית, דהיינו אתם מעריכים את מי שיש לו את אותה תכונה. או הערכה נצרכת, דהיינו אתם לא מעריכים את מי שחסר אותה.


@Lavender @advfb @זיויק @ארץ השוקולד

אכפתיות, מחויבות (בזוגיות), יוזמה לאורך זמןמרגול

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

אני מעריך מאוד אנשים עם "צ'יל"חתול זמני

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

בבקשה תפרט מאוד למה דווקא התכונות האלהכלב זמני
נוכלחתול זמני

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

 

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

סבלנות, יציבותארץ השוקולד
נתינת מקום לא להעמיק יותר מדי ברגשות אם אני לא רוצה לשתף 
בבקשה תפרט מאוד למה דווקא התכונות האלהחתול זמני

(סתם)

..הרמוניה

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

אנשים שהם תוכם כברם, אנשים אכפתייםadvfb

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

 

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

 

כמובן "תנא ושייר"

אמoo

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)


2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות


3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית


לשני הכיוונים 

מזדהה עם הראשוןאנימה
אנשים עם חוזק מנטלי, אנשים טובים שכל המהותLavender

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

(בתנאי שיהיו יפים)חתול זמני
😂😂😂😂Lavender

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

להיות שם תמידהפי

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני


 

נחישות


 

ויציבות

ביחד עם עדינות

 

חיוך מתוק וקסם אישי

 

אני מעריכה בעיקרלא יודעתתאחרונה
אינטליגנציה רגשית (וגם שכלית),אחריות,פשטות ואכפתיות
הצעות לאדם תורניהתלמיד העייף

 לאיזה שדכן/מיזם הכי כדאי לי להירשם אם אני מחפש בחורה תורנית מאוד? 

מחפש גם כאלה שיש להם באמת "מאגר" והם מציעים רשום לשדכנים שאפילו פעם אחת בקושי הציעו

מציע קודם כל לא להיות עייףזיויק
להגיע לנושא עירני ונמרץ 😀
הרב חיים קורץבחור עצוב
תלוי בסגנוןאשר בראאחרונה
הושגה התקדמות, מה הלאה?נו, ההוא מהזה

אז ב"ה הרבה בזכות עצות של חברה פה אני אחרי דייט ראשון מוצלח ודייט שני אפילו טוב יותר... אבל מישהו יודע מה הלאה?

כאילו, אחרי הראשון התקשרתי לומר שלי היה טוב ולוודא שממשיכים לשני, זה הנוהל אחרי כל פעם?

תגיד לעצמך מה זה "טוב"זיויק
ואז תספר לה
לאעל הדרך לרגע

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

 

כתבת יפהמבולבלת מאדדדדאחרונה
רק דיוק קטן- לא לנסות בכוח שיהיה ארוך. לזרום. שלא יהיה מעיק. 
לנשואים ששכחו. מה אומרים על כל העניין הזה?ארץזיתשמןודבש

ממגדלי השנהב

מבטיחים לנו שרק שם את עצמנו נאהב

מהארמונות המפוארים והמתנשאים

אשר שייכים רק לנשואים

טיפים לנו הם מחלקים

שבלעדיהם בטוח נישאר רווקים

"תפסיקי להיות בררנית" מלמעלה צועקים

על המדרגות המפותלות מנסה לטפס

דייט ועוד דייט, כבר קשה להתאפס

הלב המסכן שאף פעם לא מוותר

כבר טיפה מתחיל להישבר

"האם אתם זוכרים את התקופה הקשה?"

אני צועקת אליהם מזיעה מקומת המדרגה

"אל תוותרי" אני לוחשת לעצמי בכוחות אחרונים

את תגיעי לפסגה וזה לא יקח שנים

תזכרי אני לוחשת לעצמי

"שאגיע לפסגה לא אשקע בחלומי"

את תשימי מעלית על האדמה

תעזרי לאותם הרווקים במלחמה!

מצויןשלג דאשתקד

האמת נאבדתי קצת.

כתבת שדבריי הם הכללה מכוערת, ועדיין לא הבנתי למה דבריי הם הכללה.

כתבת שדבריי הם די דביליים, ושרווקים יודעים אותם - אבל לא הבנתי, אם הם יודעים את תשובתי למה הם שואלים.

כתבת שאני מתנשא - מחילה אבל אי אפשר גם לכתוב שדבריי מכוערים ודביליים וגם להגיד שמתנשא זה לא טוב. עלולים להגיד לך טול קורה...

 

אגב זה שוב מזכיר לי למה אני שונא לכתוב בפורום הזה. אם קשה לכבד את הזולת, כדאי להרים ידיים מראש מהרעיון של לחיות במסגרת של זוג-הורות-קהילה.

לא מצליח להפסיק ליפול...מפחד מאוד!

מתוסכל ממש... לא מצליח להפסיק ליפול.

מרגיש שיש מגנט שמושך אותי בכח לרע...

מצד שני, בפנים אני לא רואה איש רע אלא בןאדם רגיש שמחפש רק טיפת אהבה..

קיצור, מרגיש רעעעע מאוד עם עצמי..

מה עושים??????

נמאס לי כבר ליפול!!

ונמאס לי יותר מזה שאין לי שליטה על עצמי!!!

נ.ב. בסוד: הפחד הכי גדול שלי זה שאני לא יודע לאיפה אני עוד אגיע.. אולי לא אשלוט בעצמי ויקרו דברים לא טובים חס ושלום.

אבל עזבו, ההתמודדות שלי היא בעיקר עם הכלב שבי ששב כל הזמן על קיאו... לא יכול יותר!!!!

היי אחי❤️פתית שלג

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

לכל־אחד יש מגנט שמושך אותו לרע,חתול זמני

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

 

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

 

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

 

///

 

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

 

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

 

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

 

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

 

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

 

ברמה הרעיונית:

 

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

 

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

 

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

 

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

בודק אם אני בלנ"ו.. כן אני בלנ"ו..בנות מרכלות עליאחרונה
התייאשתי מלעקובזיויק
אחרי השרשורפלצת של @Lavender

בלתי קריא בעליל מהפל'

גם פה חחזיויק
מחשבות מתקופה ההמתנה\מתנהאביעד מילוא

אני משתף אתכם בשאלה שהייתה לי לעצמי האם כשאין הצעות והתקופה הזו היא מורכבת ומאתגרת כי הרבה מתרחש סביב ויש הרגשה שאותך "שכחו" 

האם הרגשתם בסוף שהתקופה הייתה המתנה או מתנה? 

 והאם כשהתחיל קשר אחרי תקופה ארוכה ללא הייתם עם ודאות וברוגע או שהייתם עם חששות שעוד פעם לא ילך

אלימות בזוגיותנחלת

"הכל סיפור של פיקסלים", תמר.

 

ספר קשה. אבל חובה.

אולי יעניין אותך