[למען הפרוטוקול לא קראתי את הכל]

לא יותר מזה.

(אפילו פחות)

עברתי עליו ברפרוף ולא הבנתי איך לקחתי זאת לאיפה שלקחת.

אוזכר חילול שבת, ב"חריגה מכמה הלכות", מכאן עד לבקשת לגיטמציה לחילול שבת יש כמה שלבים...

לי היא נראית כמו אישה שקשה לה הבדידות(לגיטימי), מה שגורם לה לפעמים לחרוג מקווים אדומים שהציבה התורה (מובן איך זה קורה, אבל לא לגיטימי.). מה שעוד יותר מקשה עליה, וכל מה שהיא מחפשת זה פתרון הלכתי שלא יוביל אותה לחציית קווים אדומים.(שזה סופר לגיטימי)...

זה לא בעיית הדור, זו בעיה של סקטור מאוד מאוד מצומצם:

דתי לאומי-רווק-מבוגר-שוכר דירה לבד-מנותק מהמשפחה במידה זו או אחרת-חסר חברה דתית אחרת.

אז להפוך את הבעיה הפרטית שלה לבעיית הדור- צר לי, לא צריך לקרוא לכינוס רבנים זה או אחר שיגיד "לדור" מה לעשות (מה גם שיש סבירות מסוימת ששאר הרווקים המבוגרים במצבה לא יקשיבו דווקא לרבנים שלה) הפיתרון הוא שהיא תמצא פיתרון לבעיה שלה בעצמה.

תסכול תסכול ותסכול.

כולם אנשים שהיו שם, כן, היכן שאתם חושבים, ממש ממש שם, אך בסופו של דבר גילו את האור.

מעניין שאותו אור פשוט הופך אותם לבני אדם ממורמים. מהדת, מהסביבה וממה לא.

סה"כ אנשים חלשים הנוטים לעשות אידיאליזציה מחולשותיהם.

הוא היה אומר:

אם הנך סובל מקלקול קיבה, היכבד והוצא את התכולה בבית הכסא ולא על היושב לצידך. תודה.

הוצאת עכשיו שם רע?

אא"כ הם קדושי עליון המתכבדים בקלונם ומוציאים על עצמם שם רע.

http://dvarim.net/%D7%9C%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%9C%D7%94%D7%91%D7%94/

אבל להגיד ש"צריך לעבור על ההלכות כדי להישאר שפויים" - זה לא נכון.

ואם למישהו יש בעיה אישית - שישאל אישית רב האם זה פיקוח נפש או כד', שמתיר ספציפית במקרה מסויים.

בדידות של רווקות מאוחרת וכד', זה מאד כואב בפני עצמו.  בוודאי שצריך לעזור ולעודד ובעיקר לעזור להתחתן.

אבל המחשבה שאיזשהו "פיתרון" יימצא ע"י לעבור על הלכות - וגם פרסום דברים כאלו - זו התאכזרות לַכלל. יכול להפוך לאיזו "נורמה" כזו, שהלכה היא בעצם לא כ"כ מוחלטת.. מתחיל מבעיה כזו, אח"כ בשביל עוד "אי נוחויות" ובמקביל - גם העבירות שניתן לעבור הולכות ומחמירות ח"ו. זו הריסת היהדות - שמובילה גם להריסת המשפחה בין השאר, שאליה לכאורה הרווקים הללו שואפים.

הרי מי שהתרגלה שכאשר "מרגישים" משהו עוברים על הלכה - זה ייעצר כשתתחתן?  ואם "תרגיש" משהו ח"ו אל מישהו אחר פתאום, וממש תבקש מ"הרבנים" להבין את המצב?..

ואח"כ, כש"מתרגלים", אז זו פשוט "קהילה".. "מנהג"...  מה שהתביישו בהתחלה - מקבל גושפנקה מלאכותית של "נורמה". כבר לא צריך להתבייש. זו נכות ממש.

לכן, זו גם התאכזרות מצד האמת, אל האנשים הפרטיים הללו. כאילו אומרים להם "נכים אתם", אתם לא באמת יכולים לחיות נורמלי במצבכם (נורמלי הראשון - זו דרך החיים היהודית שלנו, של עם ישראל).

אז לא. יש הבדל בין אמפתיה עמוקה, והבנת הניסיון, עידוד וחיזוק - לבין התרגלות "אידיאולוגית" לחולשה.  כמו לחנך ילד עם קשיים לכך ש"אינו יכול", בעוד שהאמת היא שנתינת האמון בו, עם תמיכה ואהבה, היא העזרה האמיתית - למרות שזה כרוך במאמץ.

בפסקה הבאה... היא די הצליחה לטשטש את זה אבל היא יודעת מה היא רוצה והיא חכמה. היא כתבה את זה טוב וכמעט שלא שמים לב, אבל מה שזוכרים זה בערך זה. דרך מוצלחת במיוחד. אימצתי.

זה הרי הכי קל לעשות עבירות

זה מיקל, זה נראה שאין דרך אחרת לפעמים

לא נותנים היום לרשעים עונש, אפילו לא צועקים עליהם

לפחות תני לאנשים איזה שהוא חיזוק חברתי, איזה שהיא הרגשה שאם הוא יעשה את זה כולם יחשבו עליו רע.

אולי זה יעזור לו בהתמודדות שידע שיש לו גם מה להפסיד

בלי הבושה לחטוא מה יעשה הבן ולא יחטא?

א. כי טבנית זה הרבה פחות חטאים

ב. כי לפחות אנשים אחרים לא ילמדו ממנו, וזה לא יהפוך לנורמה חברתית

ג. והוא העיקר - כי הוא ירגיש רע עם זה, הוא ירגיש רע עם מה שהוא עושה, והוא יודע שהוא עושה משהו לא לגיטימי מבחינה חברתית

חז"ל אמרו שיהיה מורא שמים כמורא בשר ודם - הגישה שלך תגרום שגם מורא בשר ודם לא יהיה

אישית יש לי בלב רחמנות על האשה הזאת, אבל זה בלב פנימה, בציבור צריך להוקיע דברים כאלה, לא לסנגר עליהם

לדעתי לפחות

(זה לא אומר שאם היא היתה כאן מדברת איתי הייתי מדבר אליה לא יפה, איתה עצמה אני חושב שצריך לדבר בעדינות, ולנסות להבין את המקום שלה, רק כך אפשר להגיע אליה. אבל כדיון ציבורי עליה צריך להוקיע מעשים כאלה, לא ללטף)

ברור שה"פיתרון" שלי לא אידאלי, אוי ואבוי למי שבונה את עבודת ה' שלו על סחף חברתי

אתה מרמז בדבריך שהפיתרון שלך הוא ללמד אנשים לעבוד על עצמם, וברור שאתה צודק שצריך לעשות את זה

אבל למה שני הדברים סותרים?

זה בדיוק מה שלא הבנת את כוונתי בסוף, אני אומר שחז"ל יצאו מנקודת הנחה שיש "מורא בשר ודם", ותבעו מהאדם שיהיה מורא שמים עליו כמו מורא בשר ודם - להוסיף קומה בעבודת ה', לא להיות שטחי ורדוד ונתון לסחף חברתי

אבל להוציא את ה"מורא בשר ודם" - זה להוציא את המסגרת שתשמור עלינו מפני נפילות כשאנחנו חלשים, כשאנחנו לא עובדים, כשאין לנו כח להתאמץ. יש גם אנשים כאלה, יש גם תקופות כאלה לכל אחד

צריך לדאוג גם לזה

ולכן ברור שצריך מורא בשר ודם, והלואי שיהיה גם מורא שמים

אני רואה כבר כמה פעמים שיש טעות בציבור שמרוב שמשקיעים ברמות הגבוהות - שוכחים שחייבים גם להשקיע ברמות הנמוכות, הבסיסיות, שבלעדיהם אפשר להידרדר לתהום

(זה נוגע גם לזה שיש אנשים שעובדים רק מאהבה, ושוכחים מיראת העונש)

אני "מזלזל" בפתרון שלך, כי זו הדרך היחידה שהוא יקבל את המקום הראוי לו. בפינה, כמו שאמרת:

"אבל להוציא את ה"מורא בשר ודם" - זה להוציא את המסגרת שתשמור עלינו מפני נפילות כשאנחנו חלשים, כשאנחנו לא עובדים, כשאין לנו כח להתאמץ. יש גם אנשים כאלה, יש גם תקופות כאלה לכל אחד"

זה פתרון של מצבי חולשה, ולכן אין טעם להביאו מלכתחילה.(מה שאתה כן עשית, שאת זה לא הבנתי למה. וזה לא מדוייק לומר ש"יראת העונש" היא בסיסית. היא נמוכה, ותקפה למצבי חולשה, אבל לא תמיד היא הבסיס לעבודה מאהבה...)

ולגבי המשפט האחרון  - המציאות בדיוק הפוכה, אני רואה כבר כמה פעמים שישי טעות בציבור שמרוב שמתמקדים ברמות הנמוכות , שוכחים שהעיקר הם הרמות הגבוהות, האידיאליות, שבלעדיהם לא שווה לחיות.

(לא הבנתי את הקשר בין הכותרת לתוכן ההודעה, אז התעלמתי מהכותרת{הבאתי פתרון, אולי רחוק, שדורש הרבה עבודה, אבל פתרון}).

זה פיתרון למצבי חולשה, ולכן חייבים לעשות אווירה ציבורית

אווירה ציבורית לא עושים בפינה, עושים בציבור, בריש גלי ובהתמדה

נכון שזה מטפל רק ברובד הנמוך ביותר, וחייבים לא להסתפק בזה, אבל זה חשוב! מאד! 

אין כאן ענין של לכתחילה ובדיעבד, צריך להשקיע בשניהם יחד כל הזמן, כדי שכשנגיע לחולשה זה יעצור אותנו

אוי ואבוי למי שמתחיל לטפל בזה רק כשהוא בחולשה - בזמן הניסיון זה כבר אבוד

ונראה לי שלא שמת לב על מה דיברתי. כמוצי ניסתה לסנגר עליה שלא נשפו אותה כי אנחנו לא יודעים מה היינו עושים במקומה

ועל זה אמרתי שצריך לשפוט אותה, ושצריך להוקיע דברים כאלה מבחינה ציבורית.

אז גם אם זה לא העיקר - לפחות אל תסנגרו! אל תיצרו אווירה ציבורית שמכילה דברים כאלה

הכל לגיטימי רק לא ביהדות שדוחה את השיפוט הזה. מה תעשה. 

חפץ חיים כלל ד' סעיף ז'

ותסתכלי בבאר מים חיים ס"ק ל"ב תנאי ד'

http://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%A4%D7%A5_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_-_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%A9%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%A8%D7%A2_%D7%93_%D7%96

רווקה מזדקנת? ואם אני כן במצב הזה? נגיד ואני מזדקנת? אי אפשר לדון אף אדם כי לא נגיע למקומו של אף אדם. גם אלפי הרווקים המזדקנים והמזדקנים יותר ממנה לא יכולים לדון אותה. מה זה "מקומו" בכלל? 

...

אבל רגע, אף אחד כאן לא דן. מביעים דעה, לגיטימית, על טור שפותח שיח. זו הייתה המטרה שלה. 

אותו רעיון..

אין לי מה להציע לה, אבל אני בטוחה שהדרך הזו היא לא הנכונה.

אם הבנתי נכון את הכוונה שלה.

אזהרה- זה כואב כ"כ לקרוא את זה

יהדות - עוד בפולמוס nrg - תופעה חדשה: שמירת שבת סלקטיבית

צריך להתפלל על זה.

המסורתיות היא מצב שהורתו ולידתו די שרירותיות ומקריות,

עם הרבה פחות חשיבה מאשר הקהילה הגאה.

זה חסום כמובן, כך שלא קראתי

אבל עיתונאים חילונים עלולים לנפח סיפור נקודתי של 2 אנשים ל"תופעה" שלימה

חבל סתם לבכות

אף על פי שאני מבין ומזהה לגמרי עם התופעה

(אף שלחלוטין לא חושב שהיא נכונה/מוצדקת!!!)

נשמע כמו וידוי לכומר. נורא ואיום, שתבכה לכרית, לא לכל האומללים שקוראים את הכתבה הזו, אולי דומה במעט לסיפורים שבתוכניות ריאלטי. המון רייטינג. מעט אמת המון רגש, מעט שכל המון מחשבה, מעט מעשה

אדם שקורא שם וגם ככה קשה לו ונופל לפעמים, יכול לומר שהרבה דתיים עושים את זה ולכן גם הוא יכול

הכי הרג אותי מה שהוא אמר על זה שאם על לשון הרע אנשים עוברים למרות שהוא מדאוריתא מותר גם לחלל שבת.

אם אדם לא בסדר וחטא בחטא מסויים זה מתיר לך לעבור על חטא אחר? איך מגיעים למסקנה כזו בכלל??

מקווה ממש שאתם צודקים וזו לא תופעה, כי זה עשה לי ממש רע

כמו שאף אחד לא חייב אותה לא לחלל שבת אף אחד לא חייב אותה לחלל שבת. ואפשר לתרץ בנסיבות שונות אבל כולם יודעים שיש בחירה חופשית וזו אגב זכותה לבחור כך, אולי לא לפרסם את זה ברבים אבל צריך לזכור שכמו הזכות לחלל ישנה הזכות לקיים והיא בחרה להתעלם מהזכויות שלה כבת של הקב"ה ולחיות בחוקים שצריך לפעמים לסטות מהם כדי להשאר שפויים, רק שיהא לה לעונג!

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.