[למען הפרוטוקול לא קראתי את הכל]

לא יותר מזה.

(אפילו פחות)

עברתי עליו ברפרוף ולא הבנתי איך לקחתי זאת לאיפה שלקחת.

אוזכר חילול שבת, ב"חריגה מכמה הלכות", מכאן עד לבקשת לגיטמציה לחילול שבת יש כמה שלבים...

לי היא נראית כמו אישה שקשה לה הבדידות(לגיטימי), מה שגורם לה לפעמים לחרוג מקווים אדומים שהציבה התורה (מובן איך זה קורה, אבל לא לגיטימי.). מה שעוד יותר מקשה עליה, וכל מה שהיא מחפשת זה פתרון הלכתי שלא יוביל אותה לחציית קווים אדומים.(שזה סופר לגיטימי)...

זה לא בעיית הדור, זו בעיה של סקטור מאוד מאוד מצומצם:

דתי לאומי-רווק-מבוגר-שוכר דירה לבד-מנותק מהמשפחה במידה זו או אחרת-חסר חברה דתית אחרת.

אז להפוך את הבעיה הפרטית שלה לבעיית הדור- צר לי, לא צריך לקרוא לכינוס רבנים זה או אחר שיגיד "לדור" מה לעשות (מה גם שיש סבירות מסוימת ששאר הרווקים המבוגרים במצבה לא יקשיבו דווקא לרבנים שלה) הפיתרון הוא שהיא תמצא פיתרון לבעיה שלה בעצמה.

תסכול תסכול ותסכול.

כולם אנשים שהיו שם, כן, היכן שאתם חושבים, ממש ממש שם, אך בסופו של דבר גילו את האור.

מעניין שאותו אור פשוט הופך אותם לבני אדם ממורמים. מהדת, מהסביבה וממה לא.

סה"כ אנשים חלשים הנוטים לעשות אידיאליזציה מחולשותיהם.

הוא היה אומר:

אם הנך סובל מקלקול קיבה, היכבד והוצא את התכולה בבית הכסא ולא על היושב לצידך. תודה.

הוצאת עכשיו שם רע?

אא"כ הם קדושי עליון המתכבדים בקלונם ומוציאים על עצמם שם רע.

http://dvarim.net/%D7%9C%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%9C%D7%94%D7%91%D7%94/

אבל להגיד ש"צריך לעבור על ההלכות כדי להישאר שפויים" - זה לא נכון.

ואם למישהו יש בעיה אישית - שישאל אישית רב האם זה פיקוח נפש או כד', שמתיר ספציפית במקרה מסויים.

בדידות של רווקות מאוחרת וכד', זה מאד כואב בפני עצמו.  בוודאי שצריך לעזור ולעודד ובעיקר לעזור להתחתן.

אבל המחשבה שאיזשהו "פיתרון" יימצא ע"י לעבור על הלכות - וגם פרסום דברים כאלו - זו התאכזרות לַכלל. יכול להפוך לאיזו "נורמה" כזו, שהלכה היא בעצם לא כ"כ מוחלטת.. מתחיל מבעיה כזו, אח"כ בשביל עוד "אי נוחויות" ובמקביל - גם העבירות שניתן לעבור הולכות ומחמירות ח"ו. זו הריסת היהדות - שמובילה גם להריסת המשפחה בין השאר, שאליה לכאורה הרווקים הללו שואפים.

הרי מי שהתרגלה שכאשר "מרגישים" משהו עוברים על הלכה - זה ייעצר כשתתחתן?  ואם "תרגיש" משהו ח"ו אל מישהו אחר פתאום, וממש תבקש מ"הרבנים" להבין את המצב?..

ואח"כ, כש"מתרגלים", אז זו פשוט "קהילה".. "מנהג"...  מה שהתביישו בהתחלה - מקבל גושפנקה מלאכותית של "נורמה". כבר לא צריך להתבייש. זו נכות ממש.

לכן, זו גם התאכזרות מצד האמת, אל האנשים הפרטיים הללו. כאילו אומרים להם "נכים אתם", אתם לא באמת יכולים לחיות נורמלי במצבכם (נורמלי הראשון - זו דרך החיים היהודית שלנו, של עם ישראל).

אז לא. יש הבדל בין אמפתיה עמוקה, והבנת הניסיון, עידוד וחיזוק - לבין התרגלות "אידיאולוגית" לחולשה.  כמו לחנך ילד עם קשיים לכך ש"אינו יכול", בעוד שהאמת היא שנתינת האמון בו, עם תמיכה ואהבה, היא העזרה האמיתית - למרות שזה כרוך במאמץ.

בפסקה הבאה... היא די הצליחה לטשטש את זה אבל היא יודעת מה היא רוצה והיא חכמה. היא כתבה את זה טוב וכמעט שלא שמים לב, אבל מה שזוכרים זה בערך זה. דרך מוצלחת במיוחד. אימצתי.

זה הרי הכי קל לעשות עבירות

זה מיקל, זה נראה שאין דרך אחרת לפעמים

לא נותנים היום לרשעים עונש, אפילו לא צועקים עליהם

לפחות תני לאנשים איזה שהוא חיזוק חברתי, איזה שהיא הרגשה שאם הוא יעשה את זה כולם יחשבו עליו רע.

אולי זה יעזור לו בהתמודדות שידע שיש לו גם מה להפסיד

בלי הבושה לחטוא מה יעשה הבן ולא יחטא?

א. כי טבנית זה הרבה פחות חטאים

ב. כי לפחות אנשים אחרים לא ילמדו ממנו, וזה לא יהפוך לנורמה חברתית

ג. והוא העיקר - כי הוא ירגיש רע עם זה, הוא ירגיש רע עם מה שהוא עושה, והוא יודע שהוא עושה משהו לא לגיטימי מבחינה חברתית

חז"ל אמרו שיהיה מורא שמים כמורא בשר ודם - הגישה שלך תגרום שגם מורא בשר ודם לא יהיה

אישית יש לי בלב רחמנות על האשה הזאת, אבל זה בלב פנימה, בציבור צריך להוקיע דברים כאלה, לא לסנגר עליהם

לדעתי לפחות

(זה לא אומר שאם היא היתה כאן מדברת איתי הייתי מדבר אליה לא יפה, איתה עצמה אני חושב שצריך לדבר בעדינות, ולנסות להבין את המקום שלה, רק כך אפשר להגיע אליה. אבל כדיון ציבורי עליה צריך להוקיע מעשים כאלה, לא ללטף)

ברור שה"פיתרון" שלי לא אידאלי, אוי ואבוי למי שבונה את עבודת ה' שלו על סחף חברתי

אתה מרמז בדבריך שהפיתרון שלך הוא ללמד אנשים לעבוד על עצמם, וברור שאתה צודק שצריך לעשות את זה

אבל למה שני הדברים סותרים?

זה בדיוק מה שלא הבנת את כוונתי בסוף, אני אומר שחז"ל יצאו מנקודת הנחה שיש "מורא בשר ודם", ותבעו מהאדם שיהיה מורא שמים עליו כמו מורא בשר ודם - להוסיף קומה בעבודת ה', לא להיות שטחי ורדוד ונתון לסחף חברתי

אבל להוציא את ה"מורא בשר ודם" - זה להוציא את המסגרת שתשמור עלינו מפני נפילות כשאנחנו חלשים, כשאנחנו לא עובדים, כשאין לנו כח להתאמץ. יש גם אנשים כאלה, יש גם תקופות כאלה לכל אחד

צריך לדאוג גם לזה

ולכן ברור שצריך מורא בשר ודם, והלואי שיהיה גם מורא שמים

אני רואה כבר כמה פעמים שיש טעות בציבור שמרוב שמשקיעים ברמות הגבוהות - שוכחים שחייבים גם להשקיע ברמות הנמוכות, הבסיסיות, שבלעדיהם אפשר להידרדר לתהום

(זה נוגע גם לזה שיש אנשים שעובדים רק מאהבה, ושוכחים מיראת העונש)

אני "מזלזל" בפתרון שלך, כי זו הדרך היחידה שהוא יקבל את המקום הראוי לו. בפינה, כמו שאמרת:

"אבל להוציא את ה"מורא בשר ודם" - זה להוציא את המסגרת שתשמור עלינו מפני נפילות כשאנחנו חלשים, כשאנחנו לא עובדים, כשאין לנו כח להתאמץ. יש גם אנשים כאלה, יש גם תקופות כאלה לכל אחד"

זה פתרון של מצבי חולשה, ולכן אין טעם להביאו מלכתחילה.(מה שאתה כן עשית, שאת זה לא הבנתי למה. וזה לא מדוייק לומר ש"יראת העונש" היא בסיסית. היא נמוכה, ותקפה למצבי חולשה, אבל לא תמיד היא הבסיס לעבודה מאהבה...)

ולגבי המשפט האחרון  - המציאות בדיוק הפוכה, אני רואה כבר כמה פעמים שישי טעות בציבור שמרוב שמתמקדים ברמות הנמוכות , שוכחים שהעיקר הם הרמות הגבוהות, האידיאליות, שבלעדיהם לא שווה לחיות.

(לא הבנתי את הקשר בין הכותרת לתוכן ההודעה, אז התעלמתי מהכותרת{הבאתי פתרון, אולי רחוק, שדורש הרבה עבודה, אבל פתרון}).

זה פיתרון למצבי חולשה, ולכן חייבים לעשות אווירה ציבורית

אווירה ציבורית לא עושים בפינה, עושים בציבור, בריש גלי ובהתמדה

נכון שזה מטפל רק ברובד הנמוך ביותר, וחייבים לא להסתפק בזה, אבל זה חשוב! מאד! 

אין כאן ענין של לכתחילה ובדיעבד, צריך להשקיע בשניהם יחד כל הזמן, כדי שכשנגיע לחולשה זה יעצור אותנו

אוי ואבוי למי שמתחיל לטפל בזה רק כשהוא בחולשה - בזמן הניסיון זה כבר אבוד

ונראה לי שלא שמת לב על מה דיברתי. כמוצי ניסתה לסנגר עליה שלא נשפו אותה כי אנחנו לא יודעים מה היינו עושים במקומה

ועל זה אמרתי שצריך לשפוט אותה, ושצריך להוקיע דברים כאלה מבחינה ציבורית.

אז גם אם זה לא העיקר - לפחות אל תסנגרו! אל תיצרו אווירה ציבורית שמכילה דברים כאלה

הכל לגיטימי רק לא ביהדות שדוחה את השיפוט הזה. מה תעשה. 

חפץ חיים כלל ד' סעיף ז'

ותסתכלי בבאר מים חיים ס"ק ל"ב תנאי ד'

http://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%A4%D7%A5_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_-_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%A9%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%A8%D7%A2_%D7%93_%D7%96

רווקה מזדקנת? ואם אני כן במצב הזה? נגיד ואני מזדקנת? אי אפשר לדון אף אדם כי לא נגיע למקומו של אף אדם. גם אלפי הרווקים המזדקנים והמזדקנים יותר ממנה לא יכולים לדון אותה. מה זה "מקומו" בכלל? 

...

אבל רגע, אף אחד כאן לא דן. מביעים דעה, לגיטימית, על טור שפותח שיח. זו הייתה המטרה שלה. 

אותו רעיון..

אין לי מה להציע לה, אבל אני בטוחה שהדרך הזו היא לא הנכונה.

אם הבנתי נכון את הכוונה שלה.

אזהרה- זה כואב כ"כ לקרוא את זה

יהדות - עוד בפולמוס nrg - תופעה חדשה: שמירת שבת סלקטיבית

צריך להתפלל על זה.

המסורתיות היא מצב שהורתו ולידתו די שרירותיות ומקריות,

עם הרבה פחות חשיבה מאשר הקהילה הגאה.

זה חסום כמובן, כך שלא קראתי

אבל עיתונאים חילונים עלולים לנפח סיפור נקודתי של 2 אנשים ל"תופעה" שלימה

חבל סתם לבכות

אף על פי שאני מבין ומזהה לגמרי עם התופעה

(אף שלחלוטין לא חושב שהיא נכונה/מוצדקת!!!)

נשמע כמו וידוי לכומר. נורא ואיום, שתבכה לכרית, לא לכל האומללים שקוראים את הכתבה הזו, אולי דומה במעט לסיפורים שבתוכניות ריאלטי. המון רייטינג. מעט אמת המון רגש, מעט שכל המון מחשבה, מעט מעשה

אדם שקורא שם וגם ככה קשה לו ונופל לפעמים, יכול לומר שהרבה דתיים עושים את זה ולכן גם הוא יכול

הכי הרג אותי מה שהוא אמר על זה שאם על לשון הרע אנשים עוברים למרות שהוא מדאוריתא מותר גם לחלל שבת.

אם אדם לא בסדר וחטא בחטא מסויים זה מתיר לך לעבור על חטא אחר? איך מגיעים למסקנה כזו בכלל??

מקווה ממש שאתם צודקים וזו לא תופעה, כי זה עשה לי ממש רע

כמו שאף אחד לא חייב אותה לא לחלל שבת אף אחד לא חייב אותה לחלל שבת. ואפשר לתרץ בנסיבות שונות אבל כולם יודעים שיש בחירה חופשית וזו אגב זכותה לבחור כך, אולי לא לפרסם את זה ברבים אבל צריך לזכור שכמו הזכות לחלל ישנה הזכות לקיים והיא בחרה להתעלם מהזכויות שלה כבת של הקב"ה ולחיות בחוקים שצריך לפעמים לסטות מהם כדי להשאר שפויים, רק שיהא לה לעונג!

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

מרגיש אצל החרדים..