ייתכן שהוא יתיר לך במקרה הזה ספציפית להגיד לה מילים חזקות ועוצמתיות יותר ממה שראוי לזוג לא נשוי להגיד עוד טרם חתונה ואירוסין, כדי לתקן את ה"פאשלה" הנוראית שהייתה קודם לכן.

מעבר לכך, יהיה ממש מעולה אם אותו רב יהיה גם יועץ נישואין/רב שמבין בעניינים האלו - ואם זה גם רב שמכיר אותך אישית זה בכלל טוב, אבל עדיף קודם כל רב יועץ נישואין גם אם הוא לא מכיר אותך אישית, ואם לא זה, אז רב שמכיר אותך אישית...

ב"הצלחה ויהי רצון שתצליחו לצאת מהמצב ביש הזה. ניכר ששניכם באמת רוצים להתקדם הלאה אך קשה לה בעקבות המעידה החד פעמים הזאת שלך שנעשתה אז בבלי דעת (ואני לא שופט, לכל אחד יכולות להיות מעידות כאלו ואנחנו לא בתוך המציאות שלך..). אם אתה באמת הזיווג שלה והיא שלך, אזי אני בטוח שעם הרבה מאמץ ועזרה מצד הרב-יועץ - תצליחו לצלוח גם את הקושי הזה ולבנות בית באהבה, אחווה, שלום, רעות - והרבה הרבה הרבה יופי, פנימי וחיצוני כאחד.

אולי רק בתמונה היא יצאה זוועה ובמציאות היא יפה..

לפי מה שלמדתי, ואני יודע, ואני מרגיש, אין לי ספק שהיא האחת שלי. אני מנסה לא להחלש ולא ליפול להרהורים וספקות בעקבות מה שקורה בינינו. בזכותה, ובזכות הי"ת ששלח לי אותה התחזקתי מאד באמונה, ולא נפלתי ליצר הרע, לא הסתכלתי על אחרות, לא רציתי בזה, כשהיא שמחה זה היה ממש כאילו היא מאירה עלינו, מעצימה אותנו רוחנית. כמו שכתבו פה לא מזמן, כשהרב חסדא שהתחתן מוקדם אמר 'אמינא לשטן גירא בעינך'... היא עזר כנגדי. אני לא רוצה לוותר עליה, לא התברכתי בהרבה טאקט וכו', אבל אני יכול לראות שאנחנו מתאימים מכל הבחינות והמובנים, רק הדבר הזה, הדבר המהותי הזה חסר... אמרתי לה פעם שאולי זה לטובה, ולכל הסבל הזה יש תכלית, להכשיר אותנו אחד לשני, ושזה הניסיון שלנו. היא מסרבת לראות בזה טוב, זו טראומה, ממש נשבר לה הלב. היא לא יכולה לסבול את המחשבה שזה יצא לי מהפה, שאני בכלל יכול לחשוב ככה, עצם האמירה, זה סבל בל יתואר עבורה. היא תמיד אומרת לי שאני לא מבין ושאני לא יודע כמה זה קשה, ואני באמת לא יכול לתפוש את זה במאת האחוזים כי לא עברתי את זה על בשרי, אני חושב לעצמי כמה קשה לה...

זה מרתיע אותה, זה מונע ממנה להתפתח, זה מונע ממנה להיות מי שאני, זה מונע חופש... היא לא יכולה למשש את הפוטנציאל שלה לגמרי ככה, ואני רואה ויודע כמה יש לה לתת, היא גם בטח מרגיש שזה 'מתבזבז'....אני מרגיש מחויב כלפייה, מחוייב לעזור להיות מי שהיא באמת, להיות האישה שהיא רוצה להיות, ושהיא יכולה להיות, כי יש בה תשוקה פנימית עצומה.

אני חושב שעמוק בפנים זה קיים, ויש לה במובן ובדרגה מסוימת את הידיעות השכליות שאני אוהב אותה ושאני חושב שהיא יפה וככה אני מרגיש. אבל היא לא מרגישה ככה, היא לא מרגישה יפה איתי... איך אני יכול לחבר בין השכל ללב, לרגש?

היא מעריכה את מה שאני אומר, ואת מה שאני עושה, והאמונה שלה בי היא די גבוהה, אבל היא לא יכולה לסבול את המחשבה הזאת. מצד אחד היא כל כך אוהבת אותי וכל אכפת לה ממני שזה גורם לה לכעוס מאד, והיא לא אחת שכועסת, ומצד שני יש בזה כל כך הרבה רע, הפחד משתק אותה וחוסם אותה מלהפתח ולהחשף, ולאהוב. זה גם משהו שקורה איתי, שהיא מרגישה לא יפה דווקא איתי. זה הסיוט הכי גרוע של אישה להרגיש ככה. אני לא יכול לראות אותה כלא יפה, אני לא מסוגל לזה,

לפי שלמדתי, אני יודע, ואני מרגיש, אין לי ספק שהיא האחת שלי. אני מנסה לא להחלש ולא ליפול להרהורים וספקות בעקבות מה שקורה בינינו. בזכותה, ובזכות הי"ת ששלח לי אותה התחזקתי מאד באמונה, ולא נפלתי ליצר הרע, לא הסתכלתי על אחרות, לא רציתי בזה, כשהיא שמחה זה היה ממש כאילו היא מאירה עלינו, מעצימה אותנו רוחנית. כמו שכתבו פה לא מזמן, כשהרב חסדא שהתחתן מוקדם אמר 'אמינא לשטן גירא בעינך'... היא עזר כנגדי. אני לא רוצה לוותר עליה, לא התברכתי בהרבה טאקט וכו', אבל אני יכול לראות שאנחנו מתאימים מכל הבחינות והמובנים, רק הדבר הזה, הדבר המהותי הזה חסר... אמרתי לה פעם שאולי זה לטובה, ולכל הסבל הזה יש תכלית, להכשיר אותנו אחד לשני, ושזה הניסיון שלנו. היא מסרבת לראות בזה טוב, זו טראומה, ממש נשבר לה הלב. היא לא יכולה לסבול את המחשבה שזה יצא לי מהפה, שאני בכלל יכול לחשוב ככה, עצם האמירה, זה סבל בל יתואר עבורה. היא תמיד אומרת לי שאני לא מבין ושאני לא יודע כמה זה קשה, ואני באמת לא יכול לתפוש את זה במאת האחוזים כי לא עברתי את זה על בשרי, אני חושב לעצמי כמה קשה לה...

זה מרתיע אותה, זה מונע ממנה להתפתח, זה מונע ממנה להיות מי שאני, זה מונע חופש... היא לא יכולה למשש את הפוטנציאל שלה לגמרי ככה, ואני רואה ויודע כמה יש לה לתת, היא גם בטח מרגיש שזה 'מתבזבז'....אני מרגיש מחויב כלפייה, מחוייב לעזור להיות מי שהיא באמת, להיות האישה שהיא רוצה להיות, ושהיא יכולה להיות, כי יש בה תשוקה פנימית עצומה.

אני חושב שעמוק בפנים זה קיים, ויש לה במובן ובדרגה מסוימת את הידיעות השכליות שאני אוהב אותה ושאני חושב שהיא יפה וככה אני מרגיש. אבל היא לא מרגישה ככה, היא לא מרגישה יפה איתי... איך אני יכול לחבר בין השכל ללב, לרגש?

היא מעריכה את מה שאני אומר, ואת מה שאני עושה, והאמונה שלה בי היא די גבוהה, אבל היא לא יכולה לסבול את המחשבה הזאת. מצד אחד היא כל כך אוהבת אותי וכל אכפת לה ממני שזה גורם לה לכעוס מאד, והיא לא אחת שכועסת, ומצד שני יש בזה כל כך הרבה רע, הפחד משתק אותה וחוסם אותה מלהפתח ולהחשף, ולאהוב. זה גם משהו שקורה איתי, שהיא מרגישה לא יפה דווקא איתי. זה הסיוט הכי גרוע של אישה להרגיש ככה. אני לא יכול לראות אותה כלא יפה, אני לא מסוגל לזה אפילו. אני אנסה, אני לא אפסיק לנסות, אני מאמין שהיא 'אשת הנעורים' שלי, בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד...

וההשפעה הלא בריאה על הקשר היא עוד מתחילתו

יכול להיות שדווקא בגלל ההערה שלך (ולא למרות) היא הגיעה איתך לקשר רציני

יש בנות שאוהבות שמתייחסים אליהן בזלזול, וזה קשור גם לחוסר ביטחון שלה שמשתקף בין השורות.

היא תמיד תדע שהרושם הראשוני שלה אצלך היה גרוע, ואתה לא תוכל לתקן את זה.

לדעתי אתה צריך לחשוב על דרכים יצירתיות להראות לה שאתה נמשך אליה, זה הדבר היחיד שיכול איכשהוא להציל את המצב.

אם היא באמת המשיכה בגלל ההערה ולא למרות ההערה להראות שהוא נמשך אליה לא יציל את המצב, ובשום קטע להראות למישהי שאתה נמשך אליה בדרכים יצירתיות לא יציל כלום.

אהבה כינה ואמיתית, נטולת נגיעות אישיות, מלבד הרצון להיות קרוב. שאני עדין לא מבין למה הוא לא נגיעה אישית, אבל ברור לי שאם יהיה לה טוב יותר עם מישהו אחר אתה תעדיף את זה. ותכאב, כי אתה כל כך רוצה להיות קרוב, ללמוד, לשאוב, לנשום ,לעשות טוב.

שתצליחו. אני לא יודע מה לומר, מברך אתכם שתצליחו.
לומד אהבה כינה.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.