בכייף תביאי לי אחת כזאת

ועכשיו ברצינות

מה רע בגיל 16 ?

אוקי. יודעת מה? 17 בישבילך שלא ישמע לך קיצוני מידי

אז פיתחנו על זה דיון קטן ועכשיו את פורשת מסיבה לא ברורה.

את זורקת פצצה לאוויר "גיל 8 עוד יותר מושלם" ובורחת ..

מה שאני טוען הוא שאם לי היו מציעים הצעה כזאת לא הייתי פוסל

ולא בטוח שזה גיל לחתונה.. זה תלוי גם כל מקרה לגופו

יש בנות בגיל הזה שהן נורא בוגרות יחסית לגילם ויש שלא

אז נכון , זה לא ממש מקובל בימינו אבל אפשרי

מה ההבדל כבר בין 17 ל-18 שזה לפי ההלכה , רק הקו של המחשבה

רואה את זה כדבר מוזר כי זה לא מקובל

אה וזה בידיוק נושא הדיון , תקראי שוב את השאלה של אור השחר

אוקי בסדר אני מקבל את דעתך

חלק ממה שאת אומרת די נכון לגבי ה"אין לה מושג מה היא חושבת לעשות עם עצמה" ..זה נכון

אבל בנוגע לבשלות אני עדין חושב שגיל 17 לא שונה בהרבה מ-18 שזה המומלץ מה שנקרא לפי ההלכה

את חושבת שבאמת כולם בגיל 18 בשלים במאה אחוז ומסודרים על עצמם מכל הבחינות? את טועה

בגיל הזה (18) אתה עדין לא יכול להיות סגור על עצמך מכל הבחינות , עבודה , לימודים פרנסה וכל זה

אבל עדין זה לא מונע מההלכה להגיד שזה הגיל המומלץ לצאת לשידוכים

את בטח לא תרצי להמשיך לדון את לחוצה כמו קפיץ..

אז אני מפנה את השאלה לכלל הקוראים

מה ההבדל בין 17 ל-18 ? למה 18 כן ו-17 לא ?

רמז: זה הכל בראש שלכם

את אומרת שאין את הכלים המתאימים לבנות בית בגיל הזה ובזה את מאמינה ..

מי אמר 18 לחופה ? חז"ל אמרו את זה אז חייב להיות בזה משהו ..

העניין הוא שאת לא מסכימה עם מה שרוב הציבור הדתי מאמין בו שהוא 18 לחופה . 

לכן אני מסביר למי שכן חושב ש-18 לחופה שאין שום הבדל בין 17 ל- 18 או אפילו 16

את בכלל לא מאמינה שלפני 20 צריך להתחתן אוקי זה כבר בעיה מסוג אחר חח

אני לא אמרתי שכל הציבור הדתי חושב ככה

כתבתי רוב , וזה מה שמקובל בתכלס

קטונת ..?

רואה ..אפשר להיות בוגרים וגם קטנים בו זמנית

היכן דיברנו על נושא אחר? על זה אנחנו מדברים

זה שלומדת טוענת שעברנו נושא לא הופך את זה למציאות
 

ד"א לא כל דבר זה ניצלוש (מילה חדשה שלא ידעתי על קיומה)

דיון מטבעו מתפתח לכל מיני כיוונים , אי אפשר להיות רובוטים

אפשר , אבל אז לא יהיה פה מעניין כל כך ..

סתם ככה מי שלא מתחתן עד גיל 20 עובר בעשה.

לגבי היום...

זה הלכה.

יש היתר לדחות בשביל לימוד תורה אם אין יצרו גובר עליו.

לא ממש מומלץ, כי אם כן צריך להתחיל לחתן ילדים בגיל הינקות שלהם.

"והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך " (יבמות סב ב)

ולשון הרמב"ם-"מצות חכמים שישיא אדם בניו ובנותיו סמוך לפרקן שאם יניחן יבואו לידי זנות או לידי הרהור ועל זה נאמר ופקדת נוך ולא תחטא ואסור להשיא אשה לקטן שזה כמו זנות היא"

אני לא אומר שזו הנהגה מחייבת או שכך כדאי לעשות או שזו מניע אידאלי לחתונה, אלא שזה לא רעיון מגוחך ומופרך כפי שרצית לומר.

אבל מה לעשות שההלכה אומרת שכן

יש בנים ובנות 16 שיותר בוגרים מגיל 18

כל מקרה לגופו

ד"א את יודעת ..בין 16 ל-18 מבדילים רק שנתיים

זה הכל בראש

אנשים בגיל 18 לכל המאוחר צריכים להיות מוכנים לחיי נישואים.

הבעייה של הדור זה שהם לא.

ודרך אגב כשפתחו פה שרשור מה צריך בשביל להיות מוכן לנישואים בודדים ענו לו.אני אשמח שכל אלה שמתנגדים לחתונה בגיל צעיר כי אנשים "לא מוכנים" יכתבו מה צריך כדי להיות מוכן.

וכמובן יש בונוס איך אפשר להכין את עצמך לקראת זה.

"בן 18 לחופה", מסבירים נושאי הכלים של השולחן-ערוך, שאע"פ שבשאר מצוות מקדימים - פה לא הצריכו להקדים, החידוש פה הוא שחכמים לא הצריכו להקדים יותר. צריך ללמוד קודם, ולימוד גמרא מתחיל מגיל 15 (וזו כמובן לא בדיוק המציאות היום אצל כולם.. מי שזוכר את "בן 18 לחופה", צריך לזכור גם מה השלב שקודם..).

ב. מובא בשולחן ערוך שלא יתאחר אחרי גיל 20, ונאמר שם, שאם עוסק בתורה וחושש שעול הפרנסה יפריע לו, מותר להתעכב.

ג. מובא שם ברמ"א, שהיום לא נהגו לכפות על גיל 20, לא רק למי שלומד.

אז מה שאת מדברת עליו נמצא כבר שם.

וזה לא רק "רב אחד" בימינו שאומר כמו שהבאת. אינני יודע כמה אומרים אחרת (לא עשיתי סטאטיסטיקה, אבל פוק חזי מאי עמא דבר). אצל החסידים דומני שאכן מקדימים.

וגם הרצי"ה היה אומר, לפי מה ששמעתי, לגבי בחורי הישיבה שהגיל הוא בסביבות 24.

צריך שהבחור יהיה חזק ולא יכשל, כי אם הוא נכשל בעבירות - אין שום היתר להתאחר אחרי גיל 20

אבל אה"נ - אם הוא לא נכשל זה שו"ע מפורש שמותר להתאחר

(לצערינו ההיתר הזה לא מצוי, כמה בחורים יכולים לומר שהם לא נכשלים בכלל?)

הבעיה הגדולה היא במי שלא בישיבה, שאז אין שום היתר להתאחר אחרי גיל 20

וההיתר של "חוסר בשלות" לא כתוב בשום מקום! 

הוא אולי הגיוני, אבל זה סוג של אונס, לא פטור, ואדם מחויב להיות בשל

שה"לא נכשל" שאתה כותב, הוא  הכוונה במה שהשו"ע כותב על "אין יצרו". ולא כאן המקום להאריך (והרי קודם 18 אין הנימוק הזה, בגלל הצורך שילמד).

לגבי ה"אונס" שהזכרת, חושבני שלא כ"כ שייך לומר היום "אדם מחוייב להיות בשל"..   זה אולי מעין "אונס כללי" כזה,, של תנאי החיים ומציאות הגדילה.

ויש דבר כזה..

וכך פירש החזו"א את זה

ולא מצאתי חולקים בנושא

תנאי החיים הם משהו שהחברה כולה מכתיבה, יתכן שאדם פרטי יהיה אנוס, אבל זה לא נכון לנו כחברה.

ואדם יכול להילחם בזה

זה לא כזה אונס כמו שזה נראה

הוא לא סתם אומר "לא כופים", אלא שהיום - כבר אז - לא נהגו לכפות על זה.

כלומר: שיש איזה "שינוי במציאות" שמתחשבים בו. כמו בעוד הלכות.

יש מצוות שלא כופים עליהם

זה לא מפחית מהחיוב שלהם כלום

זה פשוט פטור לבי"ד לא לכפות על זה

כמו שדי"מ הזכיר לא כופים על כל מצוה שמתן שכרה כתוב בצידה, זה לא פוטר את האדם כלום

כדבר ש"בזמננו לא נהגו", ולא מנימוקים של מצוה שמתן שכרה בצידה וכד'.

ופשוט לגמרי, שזה בגלל שינוי בתנאי החיים, לדעתי.

ופוק חזי מאי עמא דבר. ולמיטב ידיעתי, גם מורי הלכה. ולא רק ל"בחורי ישיבות".

מלבד בציבור ה"חסידי".

[וה"אונס" שהתכוונתי - הוא כמובן לא במובן הרגיל, אלא מבחינת הגדר של דבר שהמציאות, מסיבות שונות, לא מאפשרת אותו פעמים רבות, לצורך קיום מצוות הנישואין עצמה כראוי]

למדתי בישיבה ליטאית

ורבותי דיברו כך

וכשבחורים קבלו לפני ראש הישיבה שנוצרת אווירה של סחף להתחתן מוקדם

הוא אמר להם "מה לעשות?, בסופו של דבר יש שו"ע"

ושוב אני אומר - חוסר כפיה לא פוטר כלום, זה רק אומר שבי"ד לא יכפו, זהו!

למה לא נהגו לכפות בזמנינו? לא למדתי בעיון כך שאני לא יודע, אבל לא כתוב כאן פטור

לשון הלבוש "בזה"ז אין ידינו תקיפה כל כך על הזיווגין, לכך אין כופין... לא נהגו מכמה דורות למחות מפני שלא היה בידם למחות"

כך שזה פשוט חוסר אפשרות למחות, כמו שהיום לצערינו אי אפשר לכפות על שום דבר, ובאמת לא כופים אפילו על חילול שבת

אז מה, אם היום יכתוב הרב אלישיב "בזה"ז אין כופים על חילול שבת, שאין בידינו כח לכפות" - זה מתיר לחלל שבת? זה עושה את זה יותר קל?!

במקור הדברים בד"מ בשם הריב"ש הלשון קצת שונה

" אם היו בית דין נזקקין לדקדק בענין הזיווגים היו צריכין לכפות את כולם ותרבה הקטטה והמריבה ולזה העלימו חכמי הדורות את עיניהם בעניני הזיווגים שלא למנעם"

אבל ברור שכוונתו לדברי הלבוש, שכיון שיש המון אנשים שנכשלים בזה, אין אפשרות לבי"ד למחות

ל"משל" שהבאת.

ובמחילה - הדרכי משה כלל אינו מדבר על זה.

הוא מדבר על כך שלא כופים שלא לישא אשה שאינה בת-בנים, ושלא כופים להוציא אחרי עשר שנים אם אין ילדים וכו'. כלל לא על הנושא של אי הכפיה לשאת בגיל זה.  והוא מזכיר את הענין אגב הזכרת נושא "אין כופין" שהובא על כך בטור.  זה דבר רגיל, ואינו חייב להיות מאותו הטעם. אדרבה, היה אומר שבגלל זה. ובפשטות, זה יותר קל - שהרי הנימוק שמובא על גיל 20 הוא כדי לא להתאחר בפו"ר, ובוודאי שהתאחרות כזו, היא קלה ממי שנושא מי אינה יכולה ללדת, או נשאר אחרי 10 שנים עם מי שאינה יכולה ללדת כלל.

ומכל מקום, אדרבה, ממה שאומר ש"לא ראינו מי שמוחה" - גם בעניינים שהזכרת, רואים שנוצרה מציאות שונה בעניינים אלו.  זה לא "טכני" - ה"תרבה הקטטה והמריבה"; זה עצמו מראה צורה פסיקתית כאשר יש מציאות כזו. 

[כלומר: לדעתי, זה לא יחס כמו אל "עבירה" שאין לנו ברירה...]

באמת אי אפשר לתקן את כל הדור, ולא שייך למחות על זה

יש דברים בוערים יותר בדור שלנו

אבל זה לא אומר שזה בסדר, זה רק אומר שיש לרבנים סדרי עדיפויות במחאות שלהם, והם מוחים רק על הדברים שיועילו

אבל האדם עצמו צריך לדעת שזה לא בסדר, ושמה שלא צועקים עליו זה לא כי זה נהיה מותר אלא כי הרבנים לא מצליחים

אז כאן בפורום אפשר גם לומר את האמת לפעמים, לא?

שאני חושב שמתוך תיאור המציאות שלהם ודרך הפסיקה - 

רואים שה"אמת" היום, היא לא תמיד שכך צריך לעשות..  שיש לפעמים "הסכמה שבשתיקה", כי רואים שזה לא "במקרה" התגלגל כך..  ודומני שבימינו זה יותר מאשר "הסכמה שבשתיקה", לפחות לגבי מי שמזהים שהוא צעיר מידי אכן.

הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים

זה לא מקרה שאנשים לא בסדר, יש יצה"ר בעולם

ואין שום הסכמה בשתיקה הזאת, יש בסך הכל חוסר מחאה מחוסר יכולת,

מי שצעיר מדי זה משהו אחר, וגם אני מסכים שיתכן שיש לו היתר של אונס, אבל הנושא הוא ציבורי, תפסיקו להיות צעירים מדי!

גם לא מוחים היום בחילונים, גם זה "הסכמה שבשתיקה" שזה בעצם לא נורא כל כך?,

במיוחד שמדגישים שהם אחים שלנו, וצריך להבין שהם תינוקות שנישבו, ויש להם נקודה פנימית טובה, ויש מה ללמוד מהם, וכו' וכו'

גם זה בעצם "הסכמה שבשתיקה" שבעצם זה לא נורא להיות חילוני?!

כי זה השדר שעלול לעלות מדבריך! וזה מזעזע ממש!!!!

אני מאד מבקש שתאמר שאתה לא מתכוין לזה כי הדברים חמורים מאד מאד!

ממש לא קשור. זה בדיוק מה שהסברתי, שאני לא  חושב שהנושא הזה הוא כמו סתם "עבירות" שלא מוחים. ועל זה כנראה חילוק-הדעות. כך אני מבין דעתם של רבים מגדולי ישראל היום, וגם מזה דורות בנושא זה.

וגם ה"צעיר" מידי - שפירושו שהעיכוב הוא בדיוק בגלל אי האפשרות לקיים כראוי את אותה מצוה שבגללה ההלכה הלכתחילאית (לדוגמה, נניח שרואים שנישואי בוסר מביאים להרבה גירושין וכד' או סתם לא-שייכים) - זה לא "תפסיקו להיות צעירים מידי".. זה לא במקרה. וב"אמירה" לא משנים מציאות שתלויה בהמון נסיבות. ולא כולן גרועות..

[ומה שעירבבת בין לימוד זכות ואהבת ישראל אמיתית וכו', לבין כאילו "לא כ"כ נורא" לא לקיים מצוות כראוי, זה וודאי עיוות גמור, שנובע אולי מחוסר הכרה של עומק ה"מהלך" הזה וביהמ"ד ממנו באים דברים אלו]

וברור שאני לא צריך לומר ש"אני לא מתכוין" על כל "שדר" שמישהו יעמיס על דברי ללא קשר למה שנאמר בהם..

אבל אם יש - אז בוודאי שאת צודקת.

אינני חושב שיש ישיבה שרמי"ם אומרים בגיל 24 לא להתחתן...  אולי יש מקום שאומרים למישהו מתחת לגיל 20 שזה לא אצלם.. וגם אז - יש עוד מקומות.

באמת אם בגיל 24 אנשים אומרים שהם "צעירים מידי", זה עקום, ככלל.

צריך לא להקצין לאף כיוון. מצד אחד, להבין שאכן יש צורך בבשלות מסויימת ויתכן שלמישהו עדיין לא מתאים. מצד שני, לא להפריז בחששות.  אי אפשר לומר שזו "בעיה" שלא מחנכים להתחתן בגיל 18, או שבישיבות לא מעודדים להתחתן למטה מגיל 20.

ובכלל, כל אחד צריך לראות בכנות היכן הוא. לא הכל זה לפי "שטאנץ". ואפשר גם להתייעץ עם בוגרים ומנוסים ומכירים.

"ילדה"..

גם זה אישי.

[ואל תפחדי מ"פסילות". לא "פוסלים" בן אדם. אם מישהו אובייקטיבית ראוי ומתאים - ימצא מי שמתאים לו]

ואם לא אז גם בגילי (20) אז יפריע לי.

פערי גילאים בגיל הזה משמעותיים, בעוד שבע שנים כשהיא תהיה בת 25 ובעלה בן 30 הדינמיקה הזוגית שמתבססת על פער גילאים יכולה להיפגע. 

ואני לא בטוח לגבי המחשבה, קל יותר למצוא בנות שחושבות שהן מוכנות לחתונה מבנים כאלה אבל זה לא בהכרח עושה את זה נכון.

מה הבעיה אם הם בשלים למה לחכות יש ענין להתחתן בגיל מבוגר יותר ? כותבת מניסיון!

לא כ"כ "צעיר" בצורה קיצונית..

זה תלוי אישית.

אם באמת "מתוך אידאל" ובשלה ומוכנה לזה - זה יכול להיות בסדר גמור.

זה אישי.

בהצלחה רבה. ובשמחה.

לבחון רק במהלך הדייטים לענ"ד.... או בבירורים ע"י שאלות משאלות שונות מתוחכמות למיניהן כדי לראות תגובות בסיטואציות שונות.

יצא לי לא פעם לבא במגע עם חבר'ה משעור א', ב'. אם זה סחנ"ש בערב או סתם שיחה מעלפת בדרך לבית המדרש או לכל מקום אחר. וכל זה כשאני גדול מהם בכמה שנים יפות וטובות. אני מדבר על אחרי הצבא (לפני זה לא רלוונטי).

איך זה קשור לנושא???

ככה:

רבות הפעמים ששאלתי את עצמי, על רקע ההכרה והשהיה עם הבחורים הצעירים, האם לקבל הצעה הסובבת את גילאי סוף שנות ה- 20. אז אני יודע ומכיר שאוהבים להגיד שזה לא אותו דבר וכו וכו, יודעים מה, אני גם מאמין לזה אבל למרות זאת החלטתי שלא לקבל הצעות מהגיל הזה. 

אבל אני זה אני. יש אלף כנגדי שיגידו אחרת.

בהצלחה

מה שכן- גם אם בחורה רוצה להתחתן בגיל מוקדם כדאי שתדע שלא תמיד זה הולך לפי מה שאנחנו מתכננים.

גם אני התחלתי לצאת בגיל 19...והתחתנתי בגיל 25 וחצי.

אז זה מאוד נחמד לדבר על אידאלים ועקרונות, אבל בתכל'ס החיים קצת יותר מורכבים.

99% מהשאלות כאן חייבות גזר דין מוות ב"תלייה".

18 זה אחלה לחתונה, הבעיה היא לא להתחתן מוקדם(כמובן שבתנאי שמוכנים...) אלא ההפך -שהיום בגיל הזה הרבה לא מוכנים, למה לבזבז את השנים. מה כבר יש להתבחבש בעצמך כל כך הרבה שנים?(זתומרת כמובן שיש, אבל אין צורך לעשות את זה בכוונה, ואם אפשר להתחתן למה לא?)

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

שרק אם היא באמת מוכנה ובשלה מספיק להתחתן

אני מכירה כמה בנות בגילה שהיו מוכנות ובוגרות מאד והקימו בתים לתפארת ..

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

אבל מתוך ידיעה ברורה שאני מחפשת משו מסוים ושיש דברים שלא אתפשר עליהם

מהצד שלי אני יכולה לומר שכנראה שידרתי מבחוץ משו אחר ממה שאני מחפשת ואולי זה מה שגרם אבל בפנים זה לא ערער אותי וזו תובנה של בדיעבד

אחד בעניין הזה. אף אחד לא יקח אחריות על כל בחירה שתעשה

סמוך רק על עצמך ועל הלב שלך.

עצות של אחרים רק יהרסו לך

לא לקחת עצות מאנשים שלא הגיעו למקום שבו אתה רוצה להיות. זו גם עצה לכל דבר בחיים לא רק לבחירת אישה.

וזה שהם נשואים לא אומר שהם בהכרח איפה שאתה רוצה להיות, אלא אם כן אתה מוכן להתחתן בכל מחיר ואז כן, תקשיב להם.

אם אני יודע מה אני רוצה ומחפש, כל מי שיגיד אחרת הוא לא נפק"מ... אני אשמע מה יש לו להגיד, אם אשתכנע-אשתכנע. אם לא... לא.

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

נתן לי כיוון.

תראה, יש בזה משהו, לרצות להרגיש רצוי ומושך והכל, אבל זאת חרב עם שתי פיות או יותר... יש הרבה אנשים יפים שמתלוננים שנמשכים אליהם רק בגלל היופי, ולא בגלל מי שהם. והכרתי בנות שממש לא סבלו שהחמיאו להן על המראה החיצוני שלהן (והן באמת היו נאות מאוד), בדיוק מהסיבה הזאת. יש בזה משהו גם קצת יותר גדול, כי כמו ש@מוקי_2020 אמר, יש בנות שהן מושכות ברמה שממש מסובבת את הראש (לא מדבר רק על יופי חיצוני, אלא על כל המכלול - וייב, סגנון, צורת דיבור והתנהגות ואפילו קול), וזה יכול לעוות כל־מיני שיקולים, וגם אם לא, הקשר יכול להיבנות סביב הנושא הזה, שהוא מאוד מסנוור ובולט, ועניינים אחרים נדחקים לפינה. לא אמרו חז"ל "שקר החן והבל היופי" ו"אל תתנו עיניכם ביופי"? (סתם, כתוב תנו עיניכם ביופי. אבל, לפי גרסת הירושלמי, "הכאורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה.").

לדוגמה, הכרתי מישהי שהייתה מושכת ברמה פסיכית. יש לה גם חתיכת אישיות (ומכאן גם רוב המשיכה) אבל בשלב מסוים המשיכה הזאת התחילה ממש לבלבל אותי ולהכניס אותי לתסביכים ודווקא נתנה תחושה שזה מעיב, לפחות לי, על התקשורת, כי זה רעש רקע שכל הזמן נמצא שם, וקשה לי יותר להרגיש משוחרר וטבעי.

ולעומת זאת הכרתי מישהי שמתחילה לא ממש נמשכתי אליה, כאילו, יפה והכל, אבל לא הרגשתי משיכה אקטיבית על־כל־פנים, והיה לי מאוד קל להתחבר אליה בתור חברה, ודווקא ה"דיסטנט" הזה ממש סייע בכך. ואז בוקר בהיר אחד התעוררתי ופתאום התחלתי להימשך אליה, אחרי שנים על־גבי שנים של היכרות.

ועכשיו אני אגיד משהו שאני לא יודע אם הוא נכון, אבל כך אני נוטה להאמין: אי־אפשר לאכול את כל העוגה. נכון לגבי כל הצדדים. זה ממש, ממש קשה למצוא מישהי שמצד אחד היא מושכת ברמות ומצד שני היא גם החברה הכי טובה ומצד שלישי גם האימא הכי טובה וגם הרמה הדתית המדויקת והכל מדויק ומושלם ובדיוק. ונראה לי שגם אני לא הייתי רוצה שכשמישהי תבחר אותי כמישהו שאמור למלא תפקיד של מושלם. כי אפילו נניח שאני הכי מושך בעולם, זה סטנדרט מאוד גבוה! מי יודע אם אהיה כזה גם מחר (או אצל נשים: אחרי שתי לידות?)

קראתי פעם ספר על מיניות שעלתה בו כמה וכמה פעמים הבעיה של זוגות שהתחילו מאוד מאוד חזק עם משיכה בעננים ואז אחרי השנים או אחרי לידה פתאום אין. או שירד לצד אחד החשק המיני (ואז מה עושים? הרי זה היה משהו כל־כך מרכזי עד כה?), או שפתאום העניינים פחות עובדים, או שפתאום נעשינו פחות יפים. ואז יש הרבה אכזבה ותסכול סביב הגעגוע לימים הטובים. לעומת זוגות שאכן יש לחלק הזה המקום שלו, אבל הוא לא כזה דומיננטי, ובינתיים הספיקו לבנות המון רבדים אחרים.

ברור כמובן, שאם זאת מישהי שאתה לא מסוגל לדמיין את עצמך נמשך אליה, אז זה עוול עצום גם לה וגם לך לנסות לבנות על זה משהו. אבל אחרת, יש כל־מיני דרכים למשיכה להתפתח (ולדעוך). יש משיכה שנובעת ממראה חיצוני מיידי, יש משיכה שנבנית עם הזמן, יש משיכה רספונסיבית (זה ממש מונח מסתבר! הכוונה למשיכה שלא נולדת מן האין, אלא מתעוררת כתוצאה ממגע וקרבה פיזית. אין טעם לפרט יותר מדי, אבל זה בהחלט קיים וראיתי את זה קורה בפעולה.)

שוב, אצל כל אדם זה אינדיבידואלי וכמו שאמרו תצטרך לברר את השאלות האלה עם עצמך, לפי איך שאתה מכיר את עצמך.

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".

דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)

משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב

שומרי נגיעה יותר יכולים לדעת איזו משיכה נצרכת כדי להתחתן.

זה לא מסובך. אם יש לך חיבור רגשי אליה ויש לך רצון להרגיש את החיבור הזה דרך נשיקה מהסוג הזוגי - אז אתה מספיק נמשך.

ודוק כי קיצרתי

אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.

אין לך שום דרך לדעת עד שאתה לא יודע.

אתה יכול להמשך למישהי מאוד אבל כשתדע אותה, תבין שזה לא זה

ואתה יכול לא להמשך למישהי בכלל (כמובן בלי דחייה), אבל כשתדע אותה, תמשך אליה פי אלף יותר.

דבר נוסף,

ממה שאני למדתי בחיים ואני חושב שזה משהו אובייקטיבי אבל לא יכול להבטיח

(כמו נניח שלאכול 3 עוגות ביום, זה די מוסכם על כולם שזה לא בריא)

משיכה חזקה מדי, זה גם דבר לא טוב.

משיכה בינונית-חלשה זה הקלאסי. כי אז , בצורה שקשה לי להסביר, אתה "נאלץ" להכניס לתוך זה את הקרבה והתקשורת והיא מרימה הכל ומשדרגת את זה למשהו איכותי יותר

מאשר סתם משיכה חזקה מאוד שהיא מסנוורת ולא בריאה. זו דעתי לפחות, אבל אני לא יכול להתחייב שזה אצל כולם ככה, אבל אני חושב שאצל הרוב. נראה לי.

מקווה שרשמתי את זה בסגנון מכבד עבור הקוראים.

שמעתי גם מחבר (שהוריד את הכיפה בינתיים..)

איך זה הגיוני? יש לך הסבר לזה.. למה מה שמרגיש מושך לא מושך פתאום? אם יותר נוח, אפשר לפרט בפרטי..

ובכלל, אז איך אפשר להחליט ככה?

xxx

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

לא בהכרח בת במציאות.

חשוב למצוא דרך לגבולות, אולי להימנע מכניסה לפה או שיח שיכול להידרדר בשעות מאוחרות או כשעייפים

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אחרי 2 פגישות שבעלי הגיע אליי, נסעתי אליו. ועודף זמן לא היה לי. הייתי סטודנטית עובדת. אבל עדיין זה חלק מהעניין בעיניי שגם הבחורה תבוא וזה היה אוטובוס ורכבת ועדיין זה קרה ולא היה נראה כמו דרישה לא הגיונית האמת

אגב לא התארגנתי ברמה שונה מההתארגנות ליום יום האמת. גמככה אני מתאפרת, מחליק בשיער כנל, לא חייב בגד מאוד מיוחד.. מי ישמע לאן הולכים חח

לא יודעת אולי הסטנדרטים שלי לא משו אבל אם אין זמן לייבש שיער לא חייב לחפוף אותו בכל מחיר. אפשר להתארגן על השיער אפילו יום לפני בערב אאכ ושיא הקיץ חום אימים ואז למה לייבש אותו בכלל הוא ייהרס תוך רגע

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הייתי שמח גם להתכבד בחטיף אנרג'י, אתה שומר את זה רק לבנות המין היפה?

אני חווה הדרה על רקע מגדרי.

הבאתי את זה אחכ לאיזה בחור שהתלהב מדיי בקטע קריפי.וגם בכללי אני הרבה פעמים משאיר שם קוראוסונים כי כל האוכל שם במטבח בריא ופלצני מדיי.

אתמול נרדמתי איזה חצי שעה מהתחלת השיעור ואז הלכתי

חיפשת אותי מתוך סקרנות או בישביל החטיפים?

גם אני נרדמתי מעט...

אגב, אני חדש שם ועוד לא עמדתי על טיבו של המקום, נראה אם אצליח לשרוד

אתמול, איכשהו אני וידיד שפכנו בטעות תה על הרצפה, והייתה שם בחורה שחששנו שהגיע גם אליה, אמרה ש"אם זה עושה לנו טוב, לא אכפת לה שישפך גם ממש עליה", נראה שזאת האווירה, מעניין אם זה אמתי או משחק/בועה...

שמע מאנגידך ישם אנשים מיוחדים