בכייף תביאי לי אחת כזאת

ועכשיו ברצינות

מה רע בגיל 16 ?

אוקי. יודעת מה? 17 בישבילך שלא ישמע לך קיצוני מידי

אז פיתחנו על זה דיון קטן ועכשיו את פורשת מסיבה לא ברורה.

את זורקת פצצה לאוויר "גיל 8 עוד יותר מושלם" ובורחת ..

מה שאני טוען הוא שאם לי היו מציעים הצעה כזאת לא הייתי פוסל

ולא בטוח שזה גיל לחתונה.. זה תלוי גם כל מקרה לגופו

יש בנות בגיל הזה שהן נורא בוגרות יחסית לגילם ויש שלא

אז נכון , זה לא ממש מקובל בימינו אבל אפשרי

מה ההבדל כבר בין 17 ל-18 שזה לפי ההלכה , רק הקו של המחשבה

רואה את זה כדבר מוזר כי זה לא מקובל

אה וזה בידיוק נושא הדיון , תקראי שוב את השאלה של אור השחר

אוקי בסדר אני מקבל את דעתך

חלק ממה שאת אומרת די נכון לגבי ה"אין לה מושג מה היא חושבת לעשות עם עצמה" ..זה נכון

אבל בנוגע לבשלות אני עדין חושב שגיל 17 לא שונה בהרבה מ-18 שזה המומלץ מה שנקרא לפי ההלכה

את חושבת שבאמת כולם בגיל 18 בשלים במאה אחוז ומסודרים על עצמם מכל הבחינות? את טועה

בגיל הזה (18) אתה עדין לא יכול להיות סגור על עצמך מכל הבחינות , עבודה , לימודים פרנסה וכל זה

אבל עדין זה לא מונע מההלכה להגיד שזה הגיל המומלץ לצאת לשידוכים

את בטח לא תרצי להמשיך לדון את לחוצה כמו קפיץ..

אז אני מפנה את השאלה לכלל הקוראים

מה ההבדל בין 17 ל-18 ? למה 18 כן ו-17 לא ?

רמז: זה הכל בראש שלכם

את אומרת שאין את הכלים המתאימים לבנות בית בגיל הזה ובזה את מאמינה ..

מי אמר 18 לחופה ? חז"ל אמרו את זה אז חייב להיות בזה משהו ..

העניין הוא שאת לא מסכימה עם מה שרוב הציבור הדתי מאמין בו שהוא 18 לחופה . 

לכן אני מסביר למי שכן חושב ש-18 לחופה שאין שום הבדל בין 17 ל- 18 או אפילו 16

את בכלל לא מאמינה שלפני 20 צריך להתחתן אוקי זה כבר בעיה מסוג אחר חח

אני לא אמרתי שכל הציבור הדתי חושב ככה

כתבתי רוב , וזה מה שמקובל בתכלס

קטונת ..?

רואה ..אפשר להיות בוגרים וגם קטנים בו זמנית

היכן דיברנו על נושא אחר? על זה אנחנו מדברים

זה שלומדת טוענת שעברנו נושא לא הופך את זה למציאות
 

ד"א לא כל דבר זה ניצלוש (מילה חדשה שלא ידעתי על קיומה)

דיון מטבעו מתפתח לכל מיני כיוונים , אי אפשר להיות רובוטים

אפשר , אבל אז לא יהיה פה מעניין כל כך ..

סתם ככה מי שלא מתחתן עד גיל 20 עובר בעשה.

לגבי היום...

זה הלכה.

יש היתר לדחות בשביל לימוד תורה אם אין יצרו גובר עליו.

לא ממש מומלץ, כי אם כן צריך להתחיל לחתן ילדים בגיל הינקות שלהם.

"והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך " (יבמות סב ב)

ולשון הרמב"ם-"מצות חכמים שישיא אדם בניו ובנותיו סמוך לפרקן שאם יניחן יבואו לידי זנות או לידי הרהור ועל זה נאמר ופקדת נוך ולא תחטא ואסור להשיא אשה לקטן שזה כמו זנות היא"

אני לא אומר שזו הנהגה מחייבת או שכך כדאי לעשות או שזו מניע אידאלי לחתונה, אלא שזה לא רעיון מגוחך ומופרך כפי שרצית לומר.

אבל מה לעשות שההלכה אומרת שכן

יש בנים ובנות 16 שיותר בוגרים מגיל 18

כל מקרה לגופו

ד"א את יודעת ..בין 16 ל-18 מבדילים רק שנתיים

זה הכל בראש

אנשים בגיל 18 לכל המאוחר צריכים להיות מוכנים לחיי נישואים.

הבעייה של הדור זה שהם לא.

ודרך אגב כשפתחו פה שרשור מה צריך בשביל להיות מוכן לנישואים בודדים ענו לו.אני אשמח שכל אלה שמתנגדים לחתונה בגיל צעיר כי אנשים "לא מוכנים" יכתבו מה צריך כדי להיות מוכן.

וכמובן יש בונוס איך אפשר להכין את עצמך לקראת זה.

"בן 18 לחופה", מסבירים נושאי הכלים של השולחן-ערוך, שאע"פ שבשאר מצוות מקדימים - פה לא הצריכו להקדים, החידוש פה הוא שחכמים לא הצריכו להקדים יותר. צריך ללמוד קודם, ולימוד גמרא מתחיל מגיל 15 (וזו כמובן לא בדיוק המציאות היום אצל כולם.. מי שזוכר את "בן 18 לחופה", צריך לזכור גם מה השלב שקודם..).

ב. מובא בשולחן ערוך שלא יתאחר אחרי גיל 20, ונאמר שם, שאם עוסק בתורה וחושש שעול הפרנסה יפריע לו, מותר להתעכב.

ג. מובא שם ברמ"א, שהיום לא נהגו לכפות על גיל 20, לא רק למי שלומד.

אז מה שאת מדברת עליו נמצא כבר שם.

וזה לא רק "רב אחד" בימינו שאומר כמו שהבאת. אינני יודע כמה אומרים אחרת (לא עשיתי סטאטיסטיקה, אבל פוק חזי מאי עמא דבר). אצל החסידים דומני שאכן מקדימים.

וגם הרצי"ה היה אומר, לפי מה ששמעתי, לגבי בחורי הישיבה שהגיל הוא בסביבות 24.

צריך שהבחור יהיה חזק ולא יכשל, כי אם הוא נכשל בעבירות - אין שום היתר להתאחר אחרי גיל 20

אבל אה"נ - אם הוא לא נכשל זה שו"ע מפורש שמותר להתאחר

(לצערינו ההיתר הזה לא מצוי, כמה בחורים יכולים לומר שהם לא נכשלים בכלל?)

הבעיה הגדולה היא במי שלא בישיבה, שאז אין שום היתר להתאחר אחרי גיל 20

וההיתר של "חוסר בשלות" לא כתוב בשום מקום! 

הוא אולי הגיוני, אבל זה סוג של אונס, לא פטור, ואדם מחויב להיות בשל

שה"לא נכשל" שאתה כותב, הוא  הכוונה במה שהשו"ע כותב על "אין יצרו". ולא כאן המקום להאריך (והרי קודם 18 אין הנימוק הזה, בגלל הצורך שילמד).

לגבי ה"אונס" שהזכרת, חושבני שלא כ"כ שייך לומר היום "אדם מחוייב להיות בשל"..   זה אולי מעין "אונס כללי" כזה,, של תנאי החיים ומציאות הגדילה.

ויש דבר כזה..

וכך פירש החזו"א את זה

ולא מצאתי חולקים בנושא

תנאי החיים הם משהו שהחברה כולה מכתיבה, יתכן שאדם פרטי יהיה אנוס, אבל זה לא נכון לנו כחברה.

ואדם יכול להילחם בזה

זה לא כזה אונס כמו שזה נראה

הוא לא סתם אומר "לא כופים", אלא שהיום - כבר אז - לא נהגו לכפות על זה.

כלומר: שיש איזה "שינוי במציאות" שמתחשבים בו. כמו בעוד הלכות.

יש מצוות שלא כופים עליהם

זה לא מפחית מהחיוב שלהם כלום

זה פשוט פטור לבי"ד לא לכפות על זה

כמו שדי"מ הזכיר לא כופים על כל מצוה שמתן שכרה כתוב בצידה, זה לא פוטר את האדם כלום

כדבר ש"בזמננו לא נהגו", ולא מנימוקים של מצוה שמתן שכרה בצידה וכד'.

ופשוט לגמרי, שזה בגלל שינוי בתנאי החיים, לדעתי.

ופוק חזי מאי עמא דבר. ולמיטב ידיעתי, גם מורי הלכה. ולא רק ל"בחורי ישיבות".

מלבד בציבור ה"חסידי".

[וה"אונס" שהתכוונתי - הוא כמובן לא במובן הרגיל, אלא מבחינת הגדר של דבר שהמציאות, מסיבות שונות, לא מאפשרת אותו פעמים רבות, לצורך קיום מצוות הנישואין עצמה כראוי]

למדתי בישיבה ליטאית

ורבותי דיברו כך

וכשבחורים קבלו לפני ראש הישיבה שנוצרת אווירה של סחף להתחתן מוקדם

הוא אמר להם "מה לעשות?, בסופו של דבר יש שו"ע"

ושוב אני אומר - חוסר כפיה לא פוטר כלום, זה רק אומר שבי"ד לא יכפו, זהו!

למה לא נהגו לכפות בזמנינו? לא למדתי בעיון כך שאני לא יודע, אבל לא כתוב כאן פטור

לשון הלבוש "בזה"ז אין ידינו תקיפה כל כך על הזיווגין, לכך אין כופין... לא נהגו מכמה דורות למחות מפני שלא היה בידם למחות"

כך שזה פשוט חוסר אפשרות למחות, כמו שהיום לצערינו אי אפשר לכפות על שום דבר, ובאמת לא כופים אפילו על חילול שבת

אז מה, אם היום יכתוב הרב אלישיב "בזה"ז אין כופים על חילול שבת, שאין בידינו כח לכפות" - זה מתיר לחלל שבת? זה עושה את זה יותר קל?!

במקור הדברים בד"מ בשם הריב"ש הלשון קצת שונה

" אם היו בית דין נזקקין לדקדק בענין הזיווגים היו צריכין לכפות את כולם ותרבה הקטטה והמריבה ולזה העלימו חכמי הדורות את עיניהם בעניני הזיווגים שלא למנעם"

אבל ברור שכוונתו לדברי הלבוש, שכיון שיש המון אנשים שנכשלים בזה, אין אפשרות לבי"ד למחות

ל"משל" שהבאת.

ובמחילה - הדרכי משה כלל אינו מדבר על זה.

הוא מדבר על כך שלא כופים שלא לישא אשה שאינה בת-בנים, ושלא כופים להוציא אחרי עשר שנים אם אין ילדים וכו'. כלל לא על הנושא של אי הכפיה לשאת בגיל זה.  והוא מזכיר את הענין אגב הזכרת נושא "אין כופין" שהובא על כך בטור.  זה דבר רגיל, ואינו חייב להיות מאותו הטעם. אדרבה, היה אומר שבגלל זה. ובפשטות, זה יותר קל - שהרי הנימוק שמובא על גיל 20 הוא כדי לא להתאחר בפו"ר, ובוודאי שהתאחרות כזו, היא קלה ממי שנושא מי אינה יכולה ללדת, או נשאר אחרי 10 שנים עם מי שאינה יכולה ללדת כלל.

ומכל מקום, אדרבה, ממה שאומר ש"לא ראינו מי שמוחה" - גם בעניינים שהזכרת, רואים שנוצרה מציאות שונה בעניינים אלו.  זה לא "טכני" - ה"תרבה הקטטה והמריבה"; זה עצמו מראה צורה פסיקתית כאשר יש מציאות כזו. 

[כלומר: לדעתי, זה לא יחס כמו אל "עבירה" שאין לנו ברירה...]

באמת אי אפשר לתקן את כל הדור, ולא שייך למחות על זה

יש דברים בוערים יותר בדור שלנו

אבל זה לא אומר שזה בסדר, זה רק אומר שיש לרבנים סדרי עדיפויות במחאות שלהם, והם מוחים רק על הדברים שיועילו

אבל האדם עצמו צריך לדעת שזה לא בסדר, ושמה שלא צועקים עליו זה לא כי זה נהיה מותר אלא כי הרבנים לא מצליחים

אז כאן בפורום אפשר גם לומר את האמת לפעמים, לא?

שאני חושב שמתוך תיאור המציאות שלהם ודרך הפסיקה - 

רואים שה"אמת" היום, היא לא תמיד שכך צריך לעשות..  שיש לפעמים "הסכמה שבשתיקה", כי רואים שזה לא "במקרה" התגלגל כך..  ודומני שבימינו זה יותר מאשר "הסכמה שבשתיקה", לפחות לגבי מי שמזהים שהוא צעיר מידי אכן.

הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים

זה לא מקרה שאנשים לא בסדר, יש יצה"ר בעולם

ואין שום הסכמה בשתיקה הזאת, יש בסך הכל חוסר מחאה מחוסר יכולת,

מי שצעיר מדי זה משהו אחר, וגם אני מסכים שיתכן שיש לו היתר של אונס, אבל הנושא הוא ציבורי, תפסיקו להיות צעירים מדי!

גם לא מוחים היום בחילונים, גם זה "הסכמה שבשתיקה" שזה בעצם לא נורא כל כך?,

במיוחד שמדגישים שהם אחים שלנו, וצריך להבין שהם תינוקות שנישבו, ויש להם נקודה פנימית טובה, ויש מה ללמוד מהם, וכו' וכו'

גם זה בעצם "הסכמה שבשתיקה" שבעצם זה לא נורא להיות חילוני?!

כי זה השדר שעלול לעלות מדבריך! וזה מזעזע ממש!!!!

אני מאד מבקש שתאמר שאתה לא מתכוין לזה כי הדברים חמורים מאד מאד!

ממש לא קשור. זה בדיוק מה שהסברתי, שאני לא  חושב שהנושא הזה הוא כמו סתם "עבירות" שלא מוחים. ועל זה כנראה חילוק-הדעות. כך אני מבין דעתם של רבים מגדולי ישראל היום, וגם מזה דורות בנושא זה.

וגם ה"צעיר" מידי - שפירושו שהעיכוב הוא בדיוק בגלל אי האפשרות לקיים כראוי את אותה מצוה שבגללה ההלכה הלכתחילאית (לדוגמה, נניח שרואים שנישואי בוסר מביאים להרבה גירושין וכד' או סתם לא-שייכים) - זה לא "תפסיקו להיות צעירים מידי".. זה לא במקרה. וב"אמירה" לא משנים מציאות שתלויה בהמון נסיבות. ולא כולן גרועות..

[ומה שעירבבת בין לימוד זכות ואהבת ישראל אמיתית וכו', לבין כאילו "לא כ"כ נורא" לא לקיים מצוות כראוי, זה וודאי עיוות גמור, שנובע אולי מחוסר הכרה של עומק ה"מהלך" הזה וביהמ"ד ממנו באים דברים אלו]

וברור שאני לא צריך לומר ש"אני לא מתכוין" על כל "שדר" שמישהו יעמיס על דברי ללא קשר למה שנאמר בהם..

אבל אם יש - אז בוודאי שאת צודקת.

אינני חושב שיש ישיבה שרמי"ם אומרים בגיל 24 לא להתחתן...  אולי יש מקום שאומרים למישהו מתחת לגיל 20 שזה לא אצלם.. וגם אז - יש עוד מקומות.

באמת אם בגיל 24 אנשים אומרים שהם "צעירים מידי", זה עקום, ככלל.

צריך לא להקצין לאף כיוון. מצד אחד, להבין שאכן יש צורך בבשלות מסויימת ויתכן שלמישהו עדיין לא מתאים. מצד שני, לא להפריז בחששות.  אי אפשר לומר שזו "בעיה" שלא מחנכים להתחתן בגיל 18, או שבישיבות לא מעודדים להתחתן למטה מגיל 20.

ובכלל, כל אחד צריך לראות בכנות היכן הוא. לא הכל זה לפי "שטאנץ". ואפשר גם להתייעץ עם בוגרים ומנוסים ומכירים.

"ילדה"..

גם זה אישי.

[ואל תפחדי מ"פסילות". לא "פוסלים" בן אדם. אם מישהו אובייקטיבית ראוי ומתאים - ימצא מי שמתאים לו]

ואם לא אז גם בגילי (20) אז יפריע לי.

פערי גילאים בגיל הזה משמעותיים, בעוד שבע שנים כשהיא תהיה בת 25 ובעלה בן 30 הדינמיקה הזוגית שמתבססת על פער גילאים יכולה להיפגע. 

ואני לא בטוח לגבי המחשבה, קל יותר למצוא בנות שחושבות שהן מוכנות לחתונה מבנים כאלה אבל זה לא בהכרח עושה את זה נכון.

מה הבעיה אם הם בשלים למה לחכות יש ענין להתחתן בגיל מבוגר יותר ? כותבת מניסיון!

לא כ"כ "צעיר" בצורה קיצונית..

זה תלוי אישית.

אם באמת "מתוך אידאל" ובשלה ומוכנה לזה - זה יכול להיות בסדר גמור.

זה אישי.

בהצלחה רבה. ובשמחה.

לבחון רק במהלך הדייטים לענ"ד.... או בבירורים ע"י שאלות משאלות שונות מתוחכמות למיניהן כדי לראות תגובות בסיטואציות שונות.

יצא לי לא פעם לבא במגע עם חבר'ה משעור א', ב'. אם זה סחנ"ש בערב או סתם שיחה מעלפת בדרך לבית המדרש או לכל מקום אחר. וכל זה כשאני גדול מהם בכמה שנים יפות וטובות. אני מדבר על אחרי הצבא (לפני זה לא רלוונטי).

איך זה קשור לנושא???

ככה:

רבות הפעמים ששאלתי את עצמי, על רקע ההכרה והשהיה עם הבחורים הצעירים, האם לקבל הצעה הסובבת את גילאי סוף שנות ה- 20. אז אני יודע ומכיר שאוהבים להגיד שזה לא אותו דבר וכו וכו, יודעים מה, אני גם מאמין לזה אבל למרות זאת החלטתי שלא לקבל הצעות מהגיל הזה. 

אבל אני זה אני. יש אלף כנגדי שיגידו אחרת.

בהצלחה

מה שכן- גם אם בחורה רוצה להתחתן בגיל מוקדם כדאי שתדע שלא תמיד זה הולך לפי מה שאנחנו מתכננים.

גם אני התחלתי לצאת בגיל 19...והתחתנתי בגיל 25 וחצי.

אז זה מאוד נחמד לדבר על אידאלים ועקרונות, אבל בתכל'ס החיים קצת יותר מורכבים.

99% מהשאלות כאן חייבות גזר דין מוות ב"תלייה".

18 זה אחלה לחתונה, הבעיה היא לא להתחתן מוקדם(כמובן שבתנאי שמוכנים...) אלא ההפך -שהיום בגיל הזה הרבה לא מוכנים, למה לבזבז את השנים. מה כבר יש להתבחבש בעצמך כל כך הרבה שנים?(זתומרת כמובן שיש, אבל אין צורך לעשות את זה בכוונה, ואם אפשר להתחתן למה לא?)

זה ה-אידיאל,מה יותר חשוב מלהקים בית קדוש בישראל?

שרק אם היא באמת מוכנה ובשלה מספיק להתחתן

אני מכירה כמה בנות בגילה שהיו מוכנות ובוגרות מאד והקימו בתים לתפארת ..

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.