בכייף תביאי לי אחת כזאת

ועכשיו ברצינות

מה רע בגיל 16 ?

אוקי. יודעת מה? 17 בישבילך שלא ישמע לך קיצוני מידי

אז פיתחנו על זה דיון קטן ועכשיו את פורשת מסיבה לא ברורה.

את זורקת פצצה לאוויר "גיל 8 עוד יותר מושלם" ובורחת ..

מה שאני טוען הוא שאם לי היו מציעים הצעה כזאת לא הייתי פוסל

ולא בטוח שזה גיל לחתונה.. זה תלוי גם כל מקרה לגופו

יש בנות בגיל הזה שהן נורא בוגרות יחסית לגילם ויש שלא

אז נכון , זה לא ממש מקובל בימינו אבל אפשרי

מה ההבדל כבר בין 17 ל-18 שזה לפי ההלכה , רק הקו של המחשבה

רואה את זה כדבר מוזר כי זה לא מקובל

אה וזה בידיוק נושא הדיון , תקראי שוב את השאלה של אור השחר

אוקי בסדר אני מקבל את דעתך

חלק ממה שאת אומרת די נכון לגבי ה"אין לה מושג מה היא חושבת לעשות עם עצמה" ..זה נכון

אבל בנוגע לבשלות אני עדין חושב שגיל 17 לא שונה בהרבה מ-18 שזה המומלץ מה שנקרא לפי ההלכה

את חושבת שבאמת כולם בגיל 18 בשלים במאה אחוז ומסודרים על עצמם מכל הבחינות? את טועה

בגיל הזה (18) אתה עדין לא יכול להיות סגור על עצמך מכל הבחינות , עבודה , לימודים פרנסה וכל זה

אבל עדין זה לא מונע מההלכה להגיד שזה הגיל המומלץ לצאת לשידוכים

את בטח לא תרצי להמשיך לדון את לחוצה כמו קפיץ..

אז אני מפנה את השאלה לכלל הקוראים

מה ההבדל בין 17 ל-18 ? למה 18 כן ו-17 לא ?

רמז: זה הכל בראש שלכם

את אומרת שאין את הכלים המתאימים לבנות בית בגיל הזה ובזה את מאמינה ..

מי אמר 18 לחופה ? חז"ל אמרו את זה אז חייב להיות בזה משהו ..

העניין הוא שאת לא מסכימה עם מה שרוב הציבור הדתי מאמין בו שהוא 18 לחופה . 

לכן אני מסביר למי שכן חושב ש-18 לחופה שאין שום הבדל בין 17 ל- 18 או אפילו 16

את בכלל לא מאמינה שלפני 20 צריך להתחתן אוקי זה כבר בעיה מסוג אחר חח

אני לא אמרתי שכל הציבור הדתי חושב ככה

כתבתי רוב , וזה מה שמקובל בתכלס

קטונת ..?

רואה ..אפשר להיות בוגרים וגם קטנים בו זמנית

היכן דיברנו על נושא אחר? על זה אנחנו מדברים

זה שלומדת טוענת שעברנו נושא לא הופך את זה למציאות
 

ד"א לא כל דבר זה ניצלוש (מילה חדשה שלא ידעתי על קיומה)

דיון מטבעו מתפתח לכל מיני כיוונים , אי אפשר להיות רובוטים

אפשר , אבל אז לא יהיה פה מעניין כל כך ..

סתם ככה מי שלא מתחתן עד גיל 20 עובר בעשה.

לגבי היום...

זה הלכה.

יש היתר לדחות בשביל לימוד תורה אם אין יצרו גובר עליו.

לא ממש מומלץ, כי אם כן צריך להתחיל לחתן ילדים בגיל הינקות שלהם.

"והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך " (יבמות סב ב)

ולשון הרמב"ם-"מצות חכמים שישיא אדם בניו ובנותיו סמוך לפרקן שאם יניחן יבואו לידי זנות או לידי הרהור ועל זה נאמר ופקדת נוך ולא תחטא ואסור להשיא אשה לקטן שזה כמו זנות היא"

אני לא אומר שזו הנהגה מחייבת או שכך כדאי לעשות או שזו מניע אידאלי לחתונה, אלא שזה לא רעיון מגוחך ומופרך כפי שרצית לומר.

אבל מה לעשות שההלכה אומרת שכן

יש בנים ובנות 16 שיותר בוגרים מגיל 18

כל מקרה לגופו

ד"א את יודעת ..בין 16 ל-18 מבדילים רק שנתיים

זה הכל בראש

אנשים בגיל 18 לכל המאוחר צריכים להיות מוכנים לחיי נישואים.

הבעייה של הדור זה שהם לא.

ודרך אגב כשפתחו פה שרשור מה צריך בשביל להיות מוכן לנישואים בודדים ענו לו.אני אשמח שכל אלה שמתנגדים לחתונה בגיל צעיר כי אנשים "לא מוכנים" יכתבו מה צריך כדי להיות מוכן.

וכמובן יש בונוס איך אפשר להכין את עצמך לקראת זה.

"בן 18 לחופה", מסבירים נושאי הכלים של השולחן-ערוך, שאע"פ שבשאר מצוות מקדימים - פה לא הצריכו להקדים, החידוש פה הוא שחכמים לא הצריכו להקדים יותר. צריך ללמוד קודם, ולימוד גמרא מתחיל מגיל 15 (וזו כמובן לא בדיוק המציאות היום אצל כולם.. מי שזוכר את "בן 18 לחופה", צריך לזכור גם מה השלב שקודם..).

ב. מובא בשולחן ערוך שלא יתאחר אחרי גיל 20, ונאמר שם, שאם עוסק בתורה וחושש שעול הפרנסה יפריע לו, מותר להתעכב.

ג. מובא שם ברמ"א, שהיום לא נהגו לכפות על גיל 20, לא רק למי שלומד.

אז מה שאת מדברת עליו נמצא כבר שם.

וזה לא רק "רב אחד" בימינו שאומר כמו שהבאת. אינני יודע כמה אומרים אחרת (לא עשיתי סטאטיסטיקה, אבל פוק חזי מאי עמא דבר). אצל החסידים דומני שאכן מקדימים.

וגם הרצי"ה היה אומר, לפי מה ששמעתי, לגבי בחורי הישיבה שהגיל הוא בסביבות 24.

צריך שהבחור יהיה חזק ולא יכשל, כי אם הוא נכשל בעבירות - אין שום היתר להתאחר אחרי גיל 20

אבל אה"נ - אם הוא לא נכשל זה שו"ע מפורש שמותר להתאחר

(לצערינו ההיתר הזה לא מצוי, כמה בחורים יכולים לומר שהם לא נכשלים בכלל?)

הבעיה הגדולה היא במי שלא בישיבה, שאז אין שום היתר להתאחר אחרי גיל 20

וההיתר של "חוסר בשלות" לא כתוב בשום מקום! 

הוא אולי הגיוני, אבל זה סוג של אונס, לא פטור, ואדם מחויב להיות בשל

שה"לא נכשל" שאתה כותב, הוא  הכוונה במה שהשו"ע כותב על "אין יצרו". ולא כאן המקום להאריך (והרי קודם 18 אין הנימוק הזה, בגלל הצורך שילמד).

לגבי ה"אונס" שהזכרת, חושבני שלא כ"כ שייך לומר היום "אדם מחוייב להיות בשל"..   זה אולי מעין "אונס כללי" כזה,, של תנאי החיים ומציאות הגדילה.

ויש דבר כזה..

וכך פירש החזו"א את זה

ולא מצאתי חולקים בנושא

תנאי החיים הם משהו שהחברה כולה מכתיבה, יתכן שאדם פרטי יהיה אנוס, אבל זה לא נכון לנו כחברה.

ואדם יכול להילחם בזה

זה לא כזה אונס כמו שזה נראה

הוא לא סתם אומר "לא כופים", אלא שהיום - כבר אז - לא נהגו לכפות על זה.

כלומר: שיש איזה "שינוי במציאות" שמתחשבים בו. כמו בעוד הלכות.

יש מצוות שלא כופים עליהם

זה לא מפחית מהחיוב שלהם כלום

זה פשוט פטור לבי"ד לא לכפות על זה

כמו שדי"מ הזכיר לא כופים על כל מצוה שמתן שכרה כתוב בצידה, זה לא פוטר את האדם כלום

כדבר ש"בזמננו לא נהגו", ולא מנימוקים של מצוה שמתן שכרה בצידה וכד'.

ופשוט לגמרי, שזה בגלל שינוי בתנאי החיים, לדעתי.

ופוק חזי מאי עמא דבר. ולמיטב ידיעתי, גם מורי הלכה. ולא רק ל"בחורי ישיבות".

מלבד בציבור ה"חסידי".

[וה"אונס" שהתכוונתי - הוא כמובן לא במובן הרגיל, אלא מבחינת הגדר של דבר שהמציאות, מסיבות שונות, לא מאפשרת אותו פעמים רבות, לצורך קיום מצוות הנישואין עצמה כראוי]

למדתי בישיבה ליטאית

ורבותי דיברו כך

וכשבחורים קבלו לפני ראש הישיבה שנוצרת אווירה של סחף להתחתן מוקדם

הוא אמר להם "מה לעשות?, בסופו של דבר יש שו"ע"

ושוב אני אומר - חוסר כפיה לא פוטר כלום, זה רק אומר שבי"ד לא יכפו, זהו!

למה לא נהגו לכפות בזמנינו? לא למדתי בעיון כך שאני לא יודע, אבל לא כתוב כאן פטור

לשון הלבוש "בזה"ז אין ידינו תקיפה כל כך על הזיווגין, לכך אין כופין... לא נהגו מכמה דורות למחות מפני שלא היה בידם למחות"

כך שזה פשוט חוסר אפשרות למחות, כמו שהיום לצערינו אי אפשר לכפות על שום דבר, ובאמת לא כופים אפילו על חילול שבת

אז מה, אם היום יכתוב הרב אלישיב "בזה"ז אין כופים על חילול שבת, שאין בידינו כח לכפות" - זה מתיר לחלל שבת? זה עושה את זה יותר קל?!

במקור הדברים בד"מ בשם הריב"ש הלשון קצת שונה

" אם היו בית דין נזקקין לדקדק בענין הזיווגים היו צריכין לכפות את כולם ותרבה הקטטה והמריבה ולזה העלימו חכמי הדורות את עיניהם בעניני הזיווגים שלא למנעם"

אבל ברור שכוונתו לדברי הלבוש, שכיון שיש המון אנשים שנכשלים בזה, אין אפשרות לבי"ד למחות

ל"משל" שהבאת.

ובמחילה - הדרכי משה כלל אינו מדבר על זה.

הוא מדבר על כך שלא כופים שלא לישא אשה שאינה בת-בנים, ושלא כופים להוציא אחרי עשר שנים אם אין ילדים וכו'. כלל לא על הנושא של אי הכפיה לשאת בגיל זה.  והוא מזכיר את הענין אגב הזכרת נושא "אין כופין" שהובא על כך בטור.  זה דבר רגיל, ואינו חייב להיות מאותו הטעם. אדרבה, היה אומר שבגלל זה. ובפשטות, זה יותר קל - שהרי הנימוק שמובא על גיל 20 הוא כדי לא להתאחר בפו"ר, ובוודאי שהתאחרות כזו, היא קלה ממי שנושא מי אינה יכולה ללדת, או נשאר אחרי 10 שנים עם מי שאינה יכולה ללדת כלל.

ומכל מקום, אדרבה, ממה שאומר ש"לא ראינו מי שמוחה" - גם בעניינים שהזכרת, רואים שנוצרה מציאות שונה בעניינים אלו.  זה לא "טכני" - ה"תרבה הקטטה והמריבה"; זה עצמו מראה צורה פסיקתית כאשר יש מציאות כזו. 

[כלומר: לדעתי, זה לא יחס כמו אל "עבירה" שאין לנו ברירה...]

באמת אי אפשר לתקן את כל הדור, ולא שייך למחות על זה

יש דברים בוערים יותר בדור שלנו

אבל זה לא אומר שזה בסדר, זה רק אומר שיש לרבנים סדרי עדיפויות במחאות שלהם, והם מוחים רק על הדברים שיועילו

אבל האדם עצמו צריך לדעת שזה לא בסדר, ושמה שלא צועקים עליו זה לא כי זה נהיה מותר אלא כי הרבנים לא מצליחים

אז כאן בפורום אפשר גם לומר את האמת לפעמים, לא?

שאני חושב שמתוך תיאור המציאות שלהם ודרך הפסיקה - 

רואים שה"אמת" היום, היא לא תמיד שכך צריך לעשות..  שיש לפעמים "הסכמה שבשתיקה", כי רואים שזה לא "במקרה" התגלגל כך..  ודומני שבימינו זה יותר מאשר "הסכמה שבשתיקה", לפחות לגבי מי שמזהים שהוא צעיר מידי אכן.

הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים

זה לא מקרה שאנשים לא בסדר, יש יצה"ר בעולם

ואין שום הסכמה בשתיקה הזאת, יש בסך הכל חוסר מחאה מחוסר יכולת,

מי שצעיר מדי זה משהו אחר, וגם אני מסכים שיתכן שיש לו היתר של אונס, אבל הנושא הוא ציבורי, תפסיקו להיות צעירים מדי!

גם לא מוחים היום בחילונים, גם זה "הסכמה שבשתיקה" שזה בעצם לא נורא כל כך?,

במיוחד שמדגישים שהם אחים שלנו, וצריך להבין שהם תינוקות שנישבו, ויש להם נקודה פנימית טובה, ויש מה ללמוד מהם, וכו' וכו'

גם זה בעצם "הסכמה שבשתיקה" שבעצם זה לא נורא להיות חילוני?!

כי זה השדר שעלול לעלות מדבריך! וזה מזעזע ממש!!!!

אני מאד מבקש שתאמר שאתה לא מתכוין לזה כי הדברים חמורים מאד מאד!

ממש לא קשור. זה בדיוק מה שהסברתי, שאני לא  חושב שהנושא הזה הוא כמו סתם "עבירות" שלא מוחים. ועל זה כנראה חילוק-הדעות. כך אני מבין דעתם של רבים מגדולי ישראל היום, וגם מזה דורות בנושא זה.

וגם ה"צעיר" מידי - שפירושו שהעיכוב הוא בדיוק בגלל אי האפשרות לקיים כראוי את אותה מצוה שבגללה ההלכה הלכתחילאית (לדוגמה, נניח שרואים שנישואי בוסר מביאים להרבה גירושין וכד' או סתם לא-שייכים) - זה לא "תפסיקו להיות צעירים מידי".. זה לא במקרה. וב"אמירה" לא משנים מציאות שתלויה בהמון נסיבות. ולא כולן גרועות..

[ומה שעירבבת בין לימוד זכות ואהבת ישראל אמיתית וכו', לבין כאילו "לא כ"כ נורא" לא לקיים מצוות כראוי, זה וודאי עיוות גמור, שנובע אולי מחוסר הכרה של עומק ה"מהלך" הזה וביהמ"ד ממנו באים דברים אלו]

וברור שאני לא צריך לומר ש"אני לא מתכוין" על כל "שדר" שמישהו יעמיס על דברי ללא קשר למה שנאמר בהם..

אבל אם יש - אז בוודאי שאת צודקת.

אינני חושב שיש ישיבה שרמי"ם אומרים בגיל 24 לא להתחתן...  אולי יש מקום שאומרים למישהו מתחת לגיל 20 שזה לא אצלם.. וגם אז - יש עוד מקומות.

באמת אם בגיל 24 אנשים אומרים שהם "צעירים מידי", זה עקום, ככלל.

צריך לא להקצין לאף כיוון. מצד אחד, להבין שאכן יש צורך בבשלות מסויימת ויתכן שלמישהו עדיין לא מתאים. מצד שני, לא להפריז בחששות.  אי אפשר לומר שזו "בעיה" שלא מחנכים להתחתן בגיל 18, או שבישיבות לא מעודדים להתחתן למטה מגיל 20.

ובכלל, כל אחד צריך לראות בכנות היכן הוא. לא הכל זה לפי "שטאנץ". ואפשר גם להתייעץ עם בוגרים ומנוסים ומכירים.

"ילדה"..

גם זה אישי.

[ואל תפחדי מ"פסילות". לא "פוסלים" בן אדם. אם מישהו אובייקטיבית ראוי ומתאים - ימצא מי שמתאים לו]

ואם לא אז גם בגילי (20) אז יפריע לי.

פערי גילאים בגיל הזה משמעותיים, בעוד שבע שנים כשהיא תהיה בת 25 ובעלה בן 30 הדינמיקה הזוגית שמתבססת על פער גילאים יכולה להיפגע. 

ואני לא בטוח לגבי המחשבה, קל יותר למצוא בנות שחושבות שהן מוכנות לחתונה מבנים כאלה אבל זה לא בהכרח עושה את זה נכון.

מה הבעיה אם הם בשלים למה לחכות יש ענין להתחתן בגיל מבוגר יותר ? כותבת מניסיון!

לא כ"כ "צעיר" בצורה קיצונית..

זה תלוי אישית.

אם באמת "מתוך אידאל" ובשלה ומוכנה לזה - זה יכול להיות בסדר גמור.

זה אישי.

בהצלחה רבה. ובשמחה.

לבחון רק במהלך הדייטים לענ"ד.... או בבירורים ע"י שאלות משאלות שונות מתוחכמות למיניהן כדי לראות תגובות בסיטואציות שונות.

יצא לי לא פעם לבא במגע עם חבר'ה משעור א', ב'. אם זה סחנ"ש בערב או סתם שיחה מעלפת בדרך לבית המדרש או לכל מקום אחר. וכל זה כשאני גדול מהם בכמה שנים יפות וטובות. אני מדבר על אחרי הצבא (לפני זה לא רלוונטי).

איך זה קשור לנושא???

ככה:

רבות הפעמים ששאלתי את עצמי, על רקע ההכרה והשהיה עם הבחורים הצעירים, האם לקבל הצעה הסובבת את גילאי סוף שנות ה- 20. אז אני יודע ומכיר שאוהבים להגיד שזה לא אותו דבר וכו וכו, יודעים מה, אני גם מאמין לזה אבל למרות זאת החלטתי שלא לקבל הצעות מהגיל הזה. 

אבל אני זה אני. יש אלף כנגדי שיגידו אחרת.

בהצלחה

מה שכן- גם אם בחורה רוצה להתחתן בגיל מוקדם כדאי שתדע שלא תמיד זה הולך לפי מה שאנחנו מתכננים.

גם אני התחלתי לצאת בגיל 19...והתחתנתי בגיל 25 וחצי.

אז זה מאוד נחמד לדבר על אידאלים ועקרונות, אבל בתכל'ס החיים קצת יותר מורכבים.

99% מהשאלות כאן חייבות גזר דין מוות ב"תלייה".

18 זה אחלה לחתונה, הבעיה היא לא להתחתן מוקדם(כמובן שבתנאי שמוכנים...) אלא ההפך -שהיום בגיל הזה הרבה לא מוכנים, למה לבזבז את השנים. מה כבר יש להתבחבש בעצמך כל כך הרבה שנים?(זתומרת כמובן שיש, אבל אין צורך לעשות את זה בכוונה, ואם אפשר להתחתן למה לא?)

זה ה-אידיאל,מה יותר חשוב מלהקים בית קדוש בישראל?

שרק אם היא באמת מוכנה ובשלה מספיק להתחתן

אני מכירה כמה בנות בגילה שהיו מוכנות ובוגרות מאד והקימו בתים לתפארת ..

תראה אמנם התמונה שכולם אוהבים לצייר (או בימינו לצלם) היא של פרחים ופרפרים וזיקוקים אבל מתחת לזה ברור שהחלטה כל־כך רצינית וגורלית כרוכה גם בכל־מיני ספקות / בלבולים / מחשבות / עייפות. יכול להיות זה למה משתדלים לעשות חתונה שמחה ושבע ברכות והורים מלווים כו' כדי לתת מעין תמיכה למשהו שמצד אחד הוא גדול ומשמח ומצד שני גם מלחיץ.

זה מאוד נורמלי לא לעכל סיטואציות רגשיות במהירות, אל תתן לזה לבאס אותך מעבר למה שזה. אמנם קצת קלישאתי אבל פשוט תנסה לזרום ולהיות נוכח בהווה, זה מה שאני חושב. אתה לא "חייב" להרגיש ככה או אחרת בסוף זאת החתונה שלך לא של מישהו אחר.

כך או כך אל תיעלם לנו מפרוזה וכתיבה חופשית

תן לגוף שלך לחוות את הכל. מותר הכל.

זאת סיטואציה שלא הייתה בה והגיוני שהיא תראה אחרת ממה שדמיינת אותה או הסתכלת עליה מבחוץ על אחרים (ויש מצב שגם לא ראית לתוך נבכי נפשם)

בטוח שכל חתן מרגיש ומעכל את זה שונה.

איך להתרגש ולשמוח? אמממ אולי תגיד תודה לכל מי שאפשרי, כמובן לקב"ה

שמחה באה בהבנה שמה שקורה הוא לא מובן מאליו, אמירת תודה מחזקת את ההכרה הזאת

אני גם הייתי ככה לפני החתונה

הרבה פעמים אתה פשוט טובע בהכנות ומרגיש שאין מספיק מקום להתרגשות

או שאולי במקביל לשמחה יש גם קשיים פוחדים

פשוט תנסה להיות קשוב לעצמך

יכול להיות שפשוט זה יגיע היום של החתונה או שאתה צריך לתת לפני מקום גם לדברים שיושבים עליך

בכל מקרה מזל טוב גדול

לוגיסטיות רבות לקראת החתונה ובעיקר בארגון הבית בו נגור אחרי החתונה - צריך להכשיר דירה למגורים, עם כל התכולות שיש בבית, יש הרבה הוצאות וכאב ראש בדרך בכל האחריות הנלוות לדברים האלו)

הלב שלנו גדול מורכב

ולא תמיד הוא יודע להתמלא בדברים שאנחנו רוצים או חושבים שצריך

השמחה ברור שנמצאת

אבל השאלה כמה מקום היא מצליחה לתפוס

עצה פרקטית פשוטה, שכרגע עשויה להצטייר הזויה…

כנראה כמעט ולא יהיה לכם זמן לאכול כמו שצריך… מקווה שיחכה לכם כיבוד קל בחדר הייחוד, ואחרי זה לא תשבו בנחת וברוגע לאורך כל החתונה ותהיו כל הזמן בתנועה…

תכינו דברים טעימים בדירה / חדר במלון אליו תגיעו בלילה הראשון כזוג טרי 🙂 

קראתי אתמול מישהי שכתבה שתמיד יש ספיקות לפני אירושין, נישואין, וזה נורמלי וטבעי לחלוטין.

יש מן הסתם גם חששות - להקים בית, לא להיות לבד יותר (לטוב ולמוטב) - כל זה כנראה פוגם

קצת בשמחה שצריכה להיות (כך אנחנו מצפים). ולא לשכוח את אדון יצר הרע שלעולם לעולם

לא ישן ורק ממתין למשהו טוב ושווה כדי "להתלבש" עליו.

זהו. אגב, ספיקות יכולים להיות מדי פעם גם אחר כך....וגם זה טבעי. לא להתרגש מזה.

המון מזל טוב. היו מאושרים!

"

ולא התרגשתי בלידות של אף אחד מחמשת ילדיי.

לא יודע, כנראה שאפשר בלי.

אבל השאלה מה האדם רוצה

והפותח רוצה שתהיה לו את ההתרגשות 

טבעיות ממש יפות, בניגוד לחומות שיער.

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

גם שלך, בדרכים שונות אמנם.

כבר עבר, אבל תודה על הרגישות, חתול זמני נאמן.

וכחתול זמני, זה היה מקסים. אבל גם קצת עצוב, בשביל הדגים. אבל גם טעים.

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

אולי גם זה  יסורים...

בע"ה שלא נבוא לידי נסיון..

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הגמרא אומרת שגוץ לא יישא גוצה וגבוה לא יישא גבוהה

לגבר יפה להיות גבוהה

לעומת זאת אם היית אישה 1.9 סביר להניח שלא רק לא היית מקבל מחמאות היית מרגיש חוסר ביטחון על הגובה הזה

בוא נגיד שאני לא מאחלת לבנות שלך להיות 1.9

ההגובה הממוצע לאישה הוא 1.6

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה