בכייף תביאי לי אחת כזאת

ועכשיו ברצינות

מה רע בגיל 16 ?

אוקי. יודעת מה? 17 בישבילך שלא ישמע לך קיצוני מידי

אז פיתחנו על זה דיון קטן ועכשיו את פורשת מסיבה לא ברורה.

את זורקת פצצה לאוויר "גיל 8 עוד יותר מושלם" ובורחת ..

מה שאני טוען הוא שאם לי היו מציעים הצעה כזאת לא הייתי פוסל

ולא בטוח שזה גיל לחתונה.. זה תלוי גם כל מקרה לגופו

יש בנות בגיל הזה שהן נורא בוגרות יחסית לגילם ויש שלא

אז נכון , זה לא ממש מקובל בימינו אבל אפשרי

מה ההבדל כבר בין 17 ל-18 שזה לפי ההלכה , רק הקו של המחשבה

רואה את זה כדבר מוזר כי זה לא מקובל

אה וזה בידיוק נושא הדיון , תקראי שוב את השאלה של אור השחר

אוקי בסדר אני מקבל את דעתך

חלק ממה שאת אומרת די נכון לגבי ה"אין לה מושג מה היא חושבת לעשות עם עצמה" ..זה נכון

אבל בנוגע לבשלות אני עדין חושב שגיל 17 לא שונה בהרבה מ-18 שזה המומלץ מה שנקרא לפי ההלכה

את חושבת שבאמת כולם בגיל 18 בשלים במאה אחוז ומסודרים על עצמם מכל הבחינות? את טועה

בגיל הזה (18) אתה עדין לא יכול להיות סגור על עצמך מכל הבחינות , עבודה , לימודים פרנסה וכל זה

אבל עדין זה לא מונע מההלכה להגיד שזה הגיל המומלץ לצאת לשידוכים

את בטח לא תרצי להמשיך לדון את לחוצה כמו קפיץ..

אז אני מפנה את השאלה לכלל הקוראים

מה ההבדל בין 17 ל-18 ? למה 18 כן ו-17 לא ?

רמז: זה הכל בראש שלכם

את אומרת שאין את הכלים המתאימים לבנות בית בגיל הזה ובזה את מאמינה ..

מי אמר 18 לחופה ? חז"ל אמרו את זה אז חייב להיות בזה משהו ..

העניין הוא שאת לא מסכימה עם מה שרוב הציבור הדתי מאמין בו שהוא 18 לחופה . 

לכן אני מסביר למי שכן חושב ש-18 לחופה שאין שום הבדל בין 17 ל- 18 או אפילו 16

את בכלל לא מאמינה שלפני 20 צריך להתחתן אוקי זה כבר בעיה מסוג אחר חח

אני לא אמרתי שכל הציבור הדתי חושב ככה

כתבתי רוב , וזה מה שמקובל בתכלס

קטונת ..?

רואה ..אפשר להיות בוגרים וגם קטנים בו זמנית

היכן דיברנו על נושא אחר? על זה אנחנו מדברים

זה שלומדת טוענת שעברנו נושא לא הופך את זה למציאות
 

ד"א לא כל דבר זה ניצלוש (מילה חדשה שלא ידעתי על קיומה)

דיון מטבעו מתפתח לכל מיני כיוונים , אי אפשר להיות רובוטים

אפשר , אבל אז לא יהיה פה מעניין כל כך ..

סתם ככה מי שלא מתחתן עד גיל 20 עובר בעשה.

לגבי היום...

זה הלכה.

יש היתר לדחות בשביל לימוד תורה אם אין יצרו גובר עליו.

לא ממש מומלץ, כי אם כן צריך להתחיל לחתן ילדים בגיל הינקות שלהם.

"והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך " (יבמות סב ב)

ולשון הרמב"ם-"מצות חכמים שישיא אדם בניו ובנותיו סמוך לפרקן שאם יניחן יבואו לידי זנות או לידי הרהור ועל זה נאמר ופקדת נוך ולא תחטא ואסור להשיא אשה לקטן שזה כמו זנות היא"

אני לא אומר שזו הנהגה מחייבת או שכך כדאי לעשות או שזו מניע אידאלי לחתונה, אלא שזה לא רעיון מגוחך ומופרך כפי שרצית לומר.

אבל מה לעשות שההלכה אומרת שכן

יש בנים ובנות 16 שיותר בוגרים מגיל 18

כל מקרה לגופו

ד"א את יודעת ..בין 16 ל-18 מבדילים רק שנתיים

זה הכל בראש

אנשים בגיל 18 לכל המאוחר צריכים להיות מוכנים לחיי נישואים.

הבעייה של הדור זה שהם לא.

ודרך אגב כשפתחו פה שרשור מה צריך בשביל להיות מוכן לנישואים בודדים ענו לו.אני אשמח שכל אלה שמתנגדים לחתונה בגיל צעיר כי אנשים "לא מוכנים" יכתבו מה צריך כדי להיות מוכן.

וכמובן יש בונוס איך אפשר להכין את עצמך לקראת זה.

"בן 18 לחופה", מסבירים נושאי הכלים של השולחן-ערוך, שאע"פ שבשאר מצוות מקדימים - פה לא הצריכו להקדים, החידוש פה הוא שחכמים לא הצריכו להקדים יותר. צריך ללמוד קודם, ולימוד גמרא מתחיל מגיל 15 (וזו כמובן לא בדיוק המציאות היום אצל כולם.. מי שזוכר את "בן 18 לחופה", צריך לזכור גם מה השלב שקודם..).

ב. מובא בשולחן ערוך שלא יתאחר אחרי גיל 20, ונאמר שם, שאם עוסק בתורה וחושש שעול הפרנסה יפריע לו, מותר להתעכב.

ג. מובא שם ברמ"א, שהיום לא נהגו לכפות על גיל 20, לא רק למי שלומד.

אז מה שאת מדברת עליו נמצא כבר שם.

וזה לא רק "רב אחד" בימינו שאומר כמו שהבאת. אינני יודע כמה אומרים אחרת (לא עשיתי סטאטיסטיקה, אבל פוק חזי מאי עמא דבר). אצל החסידים דומני שאכן מקדימים.

וגם הרצי"ה היה אומר, לפי מה ששמעתי, לגבי בחורי הישיבה שהגיל הוא בסביבות 24.

צריך שהבחור יהיה חזק ולא יכשל, כי אם הוא נכשל בעבירות - אין שום היתר להתאחר אחרי גיל 20

אבל אה"נ - אם הוא לא נכשל זה שו"ע מפורש שמותר להתאחר

(לצערינו ההיתר הזה לא מצוי, כמה בחורים יכולים לומר שהם לא נכשלים בכלל?)

הבעיה הגדולה היא במי שלא בישיבה, שאז אין שום היתר להתאחר אחרי גיל 20

וההיתר של "חוסר בשלות" לא כתוב בשום מקום! 

הוא אולי הגיוני, אבל זה סוג של אונס, לא פטור, ואדם מחויב להיות בשל

שה"לא נכשל" שאתה כותב, הוא  הכוונה במה שהשו"ע כותב על "אין יצרו". ולא כאן המקום להאריך (והרי קודם 18 אין הנימוק הזה, בגלל הצורך שילמד).

לגבי ה"אונס" שהזכרת, חושבני שלא כ"כ שייך לומר היום "אדם מחוייב להיות בשל"..   זה אולי מעין "אונס כללי" כזה,, של תנאי החיים ומציאות הגדילה.

ויש דבר כזה..

וכך פירש החזו"א את זה

ולא מצאתי חולקים בנושא

תנאי החיים הם משהו שהחברה כולה מכתיבה, יתכן שאדם פרטי יהיה אנוס, אבל זה לא נכון לנו כחברה.

ואדם יכול להילחם בזה

זה לא כזה אונס כמו שזה נראה

הוא לא סתם אומר "לא כופים", אלא שהיום - כבר אז - לא נהגו לכפות על זה.

כלומר: שיש איזה "שינוי במציאות" שמתחשבים בו. כמו בעוד הלכות.

יש מצוות שלא כופים עליהם

זה לא מפחית מהחיוב שלהם כלום

זה פשוט פטור לבי"ד לא לכפות על זה

כמו שדי"מ הזכיר לא כופים על כל מצוה שמתן שכרה כתוב בצידה, זה לא פוטר את האדם כלום

כדבר ש"בזמננו לא נהגו", ולא מנימוקים של מצוה שמתן שכרה בצידה וכד'.

ופשוט לגמרי, שזה בגלל שינוי בתנאי החיים, לדעתי.

ופוק חזי מאי עמא דבר. ולמיטב ידיעתי, גם מורי הלכה. ולא רק ל"בחורי ישיבות".

מלבד בציבור ה"חסידי".

[וה"אונס" שהתכוונתי - הוא כמובן לא במובן הרגיל, אלא מבחינת הגדר של דבר שהמציאות, מסיבות שונות, לא מאפשרת אותו פעמים רבות, לצורך קיום מצוות הנישואין עצמה כראוי]

למדתי בישיבה ליטאית

ורבותי דיברו כך

וכשבחורים קבלו לפני ראש הישיבה שנוצרת אווירה של סחף להתחתן מוקדם

הוא אמר להם "מה לעשות?, בסופו של דבר יש שו"ע"

ושוב אני אומר - חוסר כפיה לא פוטר כלום, זה רק אומר שבי"ד לא יכפו, זהו!

למה לא נהגו לכפות בזמנינו? לא למדתי בעיון כך שאני לא יודע, אבל לא כתוב כאן פטור

לשון הלבוש "בזה"ז אין ידינו תקיפה כל כך על הזיווגין, לכך אין כופין... לא נהגו מכמה דורות למחות מפני שלא היה בידם למחות"

כך שזה פשוט חוסר אפשרות למחות, כמו שהיום לצערינו אי אפשר לכפות על שום דבר, ובאמת לא כופים אפילו על חילול שבת

אז מה, אם היום יכתוב הרב אלישיב "בזה"ז אין כופים על חילול שבת, שאין בידינו כח לכפות" - זה מתיר לחלל שבת? זה עושה את זה יותר קל?!

במקור הדברים בד"מ בשם הריב"ש הלשון קצת שונה

" אם היו בית דין נזקקין לדקדק בענין הזיווגים היו צריכין לכפות את כולם ותרבה הקטטה והמריבה ולזה העלימו חכמי הדורות את עיניהם בעניני הזיווגים שלא למנעם"

אבל ברור שכוונתו לדברי הלבוש, שכיון שיש המון אנשים שנכשלים בזה, אין אפשרות לבי"ד למחות

ל"משל" שהבאת.

ובמחילה - הדרכי משה כלל אינו מדבר על זה.

הוא מדבר על כך שלא כופים שלא לישא אשה שאינה בת-בנים, ושלא כופים להוציא אחרי עשר שנים אם אין ילדים וכו'. כלל לא על הנושא של אי הכפיה לשאת בגיל זה.  והוא מזכיר את הענין אגב הזכרת נושא "אין כופין" שהובא על כך בטור.  זה דבר רגיל, ואינו חייב להיות מאותו הטעם. אדרבה, היה אומר שבגלל זה. ובפשטות, זה יותר קל - שהרי הנימוק שמובא על גיל 20 הוא כדי לא להתאחר בפו"ר, ובוודאי שהתאחרות כזו, היא קלה ממי שנושא מי אינה יכולה ללדת, או נשאר אחרי 10 שנים עם מי שאינה יכולה ללדת כלל.

ומכל מקום, אדרבה, ממה שאומר ש"לא ראינו מי שמוחה" - גם בעניינים שהזכרת, רואים שנוצרה מציאות שונה בעניינים אלו.  זה לא "טכני" - ה"תרבה הקטטה והמריבה"; זה עצמו מראה צורה פסיקתית כאשר יש מציאות כזו. 

[כלומר: לדעתי, זה לא יחס כמו אל "עבירה" שאין לנו ברירה...]

באמת אי אפשר לתקן את כל הדור, ולא שייך למחות על זה

יש דברים בוערים יותר בדור שלנו

אבל זה לא אומר שזה בסדר, זה רק אומר שיש לרבנים סדרי עדיפויות במחאות שלהם, והם מוחים רק על הדברים שיועילו

אבל האדם עצמו צריך לדעת שזה לא בסדר, ושמה שלא צועקים עליו זה לא כי זה נהיה מותר אלא כי הרבנים לא מצליחים

אז כאן בפורום אפשר גם לומר את האמת לפעמים, לא?

שאני חושב שמתוך תיאור המציאות שלהם ודרך הפסיקה - 

רואים שה"אמת" היום, היא לא תמיד שכך צריך לעשות..  שיש לפעמים "הסכמה שבשתיקה", כי רואים שזה לא "במקרה" התגלגל כך..  ודומני שבימינו זה יותר מאשר "הסכמה שבשתיקה", לפחות לגבי מי שמזהים שהוא צעיר מידי אכן.

הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים

זה לא מקרה שאנשים לא בסדר, יש יצה"ר בעולם

ואין שום הסכמה בשתיקה הזאת, יש בסך הכל חוסר מחאה מחוסר יכולת,

מי שצעיר מדי זה משהו אחר, וגם אני מסכים שיתכן שיש לו היתר של אונס, אבל הנושא הוא ציבורי, תפסיקו להיות צעירים מדי!

גם לא מוחים היום בחילונים, גם זה "הסכמה שבשתיקה" שזה בעצם לא נורא כל כך?,

במיוחד שמדגישים שהם אחים שלנו, וצריך להבין שהם תינוקות שנישבו, ויש להם נקודה פנימית טובה, ויש מה ללמוד מהם, וכו' וכו'

גם זה בעצם "הסכמה שבשתיקה" שבעצם זה לא נורא להיות חילוני?!

כי זה השדר שעלול לעלות מדבריך! וזה מזעזע ממש!!!!

אני מאד מבקש שתאמר שאתה לא מתכוין לזה כי הדברים חמורים מאד מאד!

ממש לא קשור. זה בדיוק מה שהסברתי, שאני לא  חושב שהנושא הזה הוא כמו סתם "עבירות" שלא מוחים. ועל זה כנראה חילוק-הדעות. כך אני מבין דעתם של רבים מגדולי ישראל היום, וגם מזה דורות בנושא זה.

וגם ה"צעיר" מידי - שפירושו שהעיכוב הוא בדיוק בגלל אי האפשרות לקיים כראוי את אותה מצוה שבגללה ההלכה הלכתחילאית (לדוגמה, נניח שרואים שנישואי בוסר מביאים להרבה גירושין וכד' או סתם לא-שייכים) - זה לא "תפסיקו להיות צעירים מידי".. זה לא במקרה. וב"אמירה" לא משנים מציאות שתלויה בהמון נסיבות. ולא כולן גרועות..

[ומה שעירבבת בין לימוד זכות ואהבת ישראל אמיתית וכו', לבין כאילו "לא כ"כ נורא" לא לקיים מצוות כראוי, זה וודאי עיוות גמור, שנובע אולי מחוסר הכרה של עומק ה"מהלך" הזה וביהמ"ד ממנו באים דברים אלו]

וברור שאני לא צריך לומר ש"אני לא מתכוין" על כל "שדר" שמישהו יעמיס על דברי ללא קשר למה שנאמר בהם..

אבל אם יש - אז בוודאי שאת צודקת.

אינני חושב שיש ישיבה שרמי"ם אומרים בגיל 24 לא להתחתן...  אולי יש מקום שאומרים למישהו מתחת לגיל 20 שזה לא אצלם.. וגם אז - יש עוד מקומות.

באמת אם בגיל 24 אנשים אומרים שהם "צעירים מידי", זה עקום, ככלל.

צריך לא להקצין לאף כיוון. מצד אחד, להבין שאכן יש צורך בבשלות מסויימת ויתכן שלמישהו עדיין לא מתאים. מצד שני, לא להפריז בחששות.  אי אפשר לומר שזו "בעיה" שלא מחנכים להתחתן בגיל 18, או שבישיבות לא מעודדים להתחתן למטה מגיל 20.

ובכלל, כל אחד צריך לראות בכנות היכן הוא. לא הכל זה לפי "שטאנץ". ואפשר גם להתייעץ עם בוגרים ומנוסים ומכירים.

"ילדה"..

גם זה אישי.

[ואל תפחדי מ"פסילות". לא "פוסלים" בן אדם. אם מישהו אובייקטיבית ראוי ומתאים - ימצא מי שמתאים לו]

ואם לא אז גם בגילי (20) אז יפריע לי.

פערי גילאים בגיל הזה משמעותיים, בעוד שבע שנים כשהיא תהיה בת 25 ובעלה בן 30 הדינמיקה הזוגית שמתבססת על פער גילאים יכולה להיפגע. 

ואני לא בטוח לגבי המחשבה, קל יותר למצוא בנות שחושבות שהן מוכנות לחתונה מבנים כאלה אבל זה לא בהכרח עושה את זה נכון.

מה הבעיה אם הם בשלים למה לחכות יש ענין להתחתן בגיל מבוגר יותר ? כותבת מניסיון!

לא כ"כ "צעיר" בצורה קיצונית..

זה תלוי אישית.

אם באמת "מתוך אידאל" ובשלה ומוכנה לזה - זה יכול להיות בסדר גמור.

זה אישי.

בהצלחה רבה. ובשמחה.

לבחון רק במהלך הדייטים לענ"ד.... או בבירורים ע"י שאלות משאלות שונות מתוחכמות למיניהן כדי לראות תגובות בסיטואציות שונות.

יצא לי לא פעם לבא במגע עם חבר'ה משעור א', ב'. אם זה סחנ"ש בערב או סתם שיחה מעלפת בדרך לבית המדרש או לכל מקום אחר. וכל זה כשאני גדול מהם בכמה שנים יפות וטובות. אני מדבר על אחרי הצבא (לפני זה לא רלוונטי).

איך זה קשור לנושא???

ככה:

רבות הפעמים ששאלתי את עצמי, על רקע ההכרה והשהיה עם הבחורים הצעירים, האם לקבל הצעה הסובבת את גילאי סוף שנות ה- 20. אז אני יודע ומכיר שאוהבים להגיד שזה לא אותו דבר וכו וכו, יודעים מה, אני גם מאמין לזה אבל למרות זאת החלטתי שלא לקבל הצעות מהגיל הזה. 

אבל אני זה אני. יש אלף כנגדי שיגידו אחרת.

בהצלחה

מה שכן- גם אם בחורה רוצה להתחתן בגיל מוקדם כדאי שתדע שלא תמיד זה הולך לפי מה שאנחנו מתכננים.

גם אני התחלתי לצאת בגיל 19...והתחתנתי בגיל 25 וחצי.

אז זה מאוד נחמד לדבר על אידאלים ועקרונות, אבל בתכל'ס החיים קצת יותר מורכבים.

99% מהשאלות כאן חייבות גזר דין מוות ב"תלייה".

18 זה אחלה לחתונה, הבעיה היא לא להתחתן מוקדם(כמובן שבתנאי שמוכנים...) אלא ההפך -שהיום בגיל הזה הרבה לא מוכנים, למה לבזבז את השנים. מה כבר יש להתבחבש בעצמך כל כך הרבה שנים?(זתומרת כמובן שיש, אבל אין צורך לעשות את זה בכוונה, ואם אפשר להתחתן למה לא?)

זה ה-אידיאל,מה יותר חשוב מלהקים בית קדוש בישראל?

שרק אם היא באמת מוכנה ובשלה מספיק להתחתן

אני מכירה כמה בנות בגילה שהיו מוכנות ובוגרות מאד והקימו בתים לתפארת ..

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.