אני הייתי נפתחת ופורסת את הרגשות שלי.במיוחד אם יש קליק מיוחד ולך תדע אולי הקשר הקודם נגדע כי אתה היית צריך להכיר את הנוכחית..(:

תתחזק ותתרפא!

שדבר כזה, שמישהי חותכת מיד ללא התראה אחרי שלב כזה, הוא נדיר.

לא לפחד. הכל מהשמיים. כנראה היית צריך לא את ההיא. תתייחס לזה כ"ברקס" שה' עשה אחרי שראה שפספסתם את מי שמתאים..

אל תחשוב על זה כ"שטאנץ" חוזר. זה לגמרי ענין של אדם מסויים. על אף שנכון שהחוויה מעוררת חשש שלא לחוות שוב. 

תתמקד במי שמולך. ותדע שלהתחתן איתך, זו מציאה בשביל הבחורה, לא פחות מאשר בשבילך..

ראשית, רציתי לפתוח ולהגיד שאני חושבת שזה מאוד מיוחד לראות כמה אתה מודע לרגשות שלך, ועל קריאת תמונת המצב בצורה מדוייקת. אני חושבת שזה יעזור לך מאוד להתמודד עם המקרה שאתה מציג.

ולעניין המקרה שאתה מציג- קודם כל ב"ה שאתה נמצא בקשר שכ"כ טוב לך! אין ספק שזו חוויה מתקנת נהדרת עבורך. עברת טראומה לא קלה, וקשה לקום מהשברון לב. אז אשריך שהצלחת לשקם את עצמך ולהיכנס לקשר חדש ולבנות אותו היטב.

אומר מה שאמרו פה כבר אנשים חכמים אחרים. אני חושבת שאם אתה בנית את הקשר הנוכחי על כנות, אז הכי כדאי לשתף בצורה כנה ואמיתית את שעל ליבך. אבל כדאי לעשות זאת רק אחרי שאתה יודע באיזה מקום היא נמצאת מבחינה רגשית בקשר.

כדי שהיא לא תילחץ חלילה, ואז יצא הפסדך בשכרך.

לכן, אולי לפתוח שיחה ולברר איך היא מרגישה בתוך הקשר, ואז במידה ואתם נמצאים במקום זהה, לפתוח את הלב ולשתף במה שעברת, כדי שהיא תדע שהיא צריכה לנהוג ברגישות כלפיך.

מאחלת לך הצלחה ענקית בקשר.

מגיעה לך חוויה מתקנת ראויה, ובעז"ה, זה יקרה בקרוב.

רק טוב!

שאם בחורה תרגיש שמישהו מצפה שלא יקרה שוב שבחורה תבטל.. - זה עצמו עלול להלחיץ ולחסום את הרצון הטבעי שלה שזה כמובן לא יקרה..

אז צריך להבחין בין "שיתוף" כבדרך אגב, לבין  דבר כזה.

[וזו הסיבה שאני למשל כלל לא התייחסתי לנושא של השיתוף שלה, אלא יותר למה שבתוך הבחור.. ודי-טבעי שבנות תאמרנה "שתף אותה"...]

זה ילחיץ אותה ויסבך אותה וחבל

אם היא לא תוכל להכיל את זה אז כנראה או שהיא לא מתאימה לו.או שהם יעברו תקופה קצרה של למידה.

משהו לא כל כך הוגן

זוג נפגש במטרה להנשא, ובוודאי שזוג מתארס למטרה כזו

לבטים תמיד יש ותמיד יהיו 

לספר לה דבר כזה זה בעצם לדרוש ממנה לוותר על דרך חזור

וזה לא נכון. תמיד יש דרך חזרה.

לא צריך להלחיץ אותה יותר ממה שההחלטה הזו כבר מלחיצה 

עברתי מקרה דומה למה שתיארת (אני מדגישה- דומה- לא בדיוק אותו דבר, אפילו נראלי יותר קשה..)

(ועכשיו אני מאורסת שוב ב"ה)

ואני ממש מבינה את המקום שאתה נמצא בו.

מה שאני עשיתי, וממש ממש עזר ואפילו קידם לגמרי את הקשר זה שדיברנו על זה.

תכלס' זה חוויה שכרגע היא חלק מהחיים שלך, ואתה ממש לא אמור לשכוח אותה.

התייחסתי לזה כאל משו שאני מדברת עליו חופשי, כי זה מה שמשחרר.

להחזיק בבטן בכח- לא רק שלא עוזר- אלא אפילו מזיק.

הדבר הנוסף ואפילו הכי חשוב- זה איך שהוא קיבל את זה.

בהבנה גדולה ובסבלנות עצומה. 

וכן, זה תיק. זה להיתקל במצב שבו למרות שלא עשית כלום, כביכול לא נותנים בך אמון.

(ועוד שאני הראשונה שלו..)

לא כל אחד היה נפגש עם מישי כזאת, ועוד היה מחכה...(הוא מבחינתו היה סוגר הרבה לפני שבתכלס' סגרנו..)

אז גם במקרה שלך- נראה לי שאתה מצידך לא אמור לפחד בכלל ממה שהמקרה ההוא השאיר בך,

כי זה חלק מהניסיון גם עכשיו.

ואם היא באמת רוצה אותך כמו שאתה- היא תקבל אותך, תבין, ותחכה כמה זמן שתצטרך!!

וגם תשים לב שכל זמן שהיא מחכה- מראה על נקודות מאוד טובות אצלה.

ועכשיו לשאלה איך עשיתי את זה בסוף?

דיברתי עם הרב יהושע שפירא שאמר משפט מאוד פשוט:

"אני מציע, אם את יכולה, להתגבר על הפחד ולהתקדם.."

שאלתי אותו:

"להתקדם למרות שאני מרגישה שהלב שלי לא שלם עם הצעד הזה?

(לא אם אני רוצה אותו ספציפית אלא ברור לי שהפחד הוא מלהתקדם..)

הוא ענה: "כן, מי שנכנע לפחד, משלם מחיר כבד יותר"

אז התקדמתי...

ומודה לקב"ה על זה שנתן לי את האומץ הזה ושמחה ומאושרת עד בלי די!!!

בהצלחה!!

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.