אלא אם כן יש סיפור מטורף מאחוריה, אין סיבה שלא.

בדר"כ זה יהיה עם מישהו עם ילדים.

יש לי חברה שהנישואין שלה לא קלים במילה עדינה. והיא מתלבטת אם לעשות את הצעד. ואני מבינה את החשש שלה.

אז זה כבר אחרת...

אם מישהי שואלת אחרי שהיא כבר במצב כזה -

אז מנסים להקל עליה. לתת לה תקוה.

אבל אם מישהי רוצה לקחת את זה כשיקול לפָרק.. זה כבר לא פשוט.

"לעושת את הצעד" עם שלושה ילדים, זה בעיה לא רק מבחינה זו. ואין "ביטוח" שתתחתן, ואיך יהיה, גם אם אכן יש סיכוי.

קודם כל, צריך למצות לגופו של ענין - בלי השיקול "אם יש לה סיכוי להתחתן שוב"...

אח"כ הדיון הזה.

[ודומני שיותר מתאים לפורום "נשואים"]

אבל זה מקל ונותן תחושה של רגיעה שזה לא סוף העולם. ושיש תקווה. בכוונה פניתי לקראת נישואין כדי לראות איך התגובה מהמקום שאתם נמצאים.

חבל להשלות.

הרי אנשים כאן לא אומרים שהם יהיו אלו שיתחתנו איתה...

הם רק מניחים שאפשר עם מישהו במצב דומה לשלה.

[והם אינם כ"כ מודעים לפעמים לשאר ההשלכות, שגם אותן צריך לשקול לפני החלטה כבדה כזו]

ושיקולי "מי ירצה להתחתן איתי אם אני...."  הם בעייתיים לרווקים ולגרושים כאחד.

השיקול צריך להיות כזה: לא אם היא תוכל למצוא בעל אחר בהתחשב עם העובדה ששלושה ילדים תלויים על צווארה, אלא האם מצבה יהיה טוב יותר אם היא תהיה בלי בעל בכלל מאשר עכשיו כשהיא נתונה בחיי נשואין עם בעל מכה, למשל.

אם התשובה היא שעדיף לה להיות לבד, אז שתעשה את הצעד הזה, ויתכן מאוד שבעזרת ה' היא תמצא בעל אחר -- אוהב ותומך ולא מציק כמו הראשון. אבל, גם אם לא, זה לא סוף העולם. אם יש לה דרך לפרנס את עצמה, וביחוד אם יש לה הורים, אחים ואחיות וחברות תומכים, היא בהחלט תוכל למצוא סיפוק ונחת בחייה. וכאמור, עדיין תמיד יש אפשרות שהחצי השני האמיתי שלה בכל זאת יופיע.

שיהיה בהצלחה למתלבטת.

מוזר לי איך אנשים מדברים על פירוק משפחה בכזו קלות..

אומנם לא הייתי במצב כזה ובעז''ה שגם לא אהיה, אבל יעידו יודעי דבר שזה ממש לא משחק ילדים.

ויכולה לחפש מישהו גם כן שעבר משהו דומה - ומבין את המצב - ורגיש וכו'.

למה לא?..

היא רק גילתה שיש לו מחלת נפש

בס"ד

יש אנשים שחיים עם מחלת נפש. צריך לפנות לאנשי מקצוע ולראות איך (ואם) אפשר להתמודד.

צריך לזכור שמחלת נפש היא מחלה, והיא לא "אשמתו" של האדם שחלה בה.

כמו בעיית האמון שנפערה פתאום,

כאשר לצד הבריא מסתבר שהשני הסתיר ממנו את הפרט החשוב והמהותי הזה על חייו.

או במילים אחרות, הזוגיות כבר לא ממש יציבה, ללא קשר לגוף המחלה.

אולי זה התחיל אח"כ?

וגם אם כן - אולי זה משהו שקל להתמודד איתו ודע שאין בעיה ולכן (בלי לומר שכך צריך לעשות, אבל פחות חומרה).

ומי אומר במה מדובר? אולי לדעתו זה כלל לא "מחלת נפש" (יש לא מעט דברים כאלה היום).

והאם על בעיית אמון (שזה אכן דבר מאד לא טוב) - זה הפיתרון האולטימטיבי. וכשיש שלושה ילדים שיסבלו מכך ללא ספק כמעט?..

ואי אפשר לעשת תשובה על זה?...

גם לא המלצתי על גירושין, דן, אבל היה חשוב להבהיר שלא המחלה היא הבעיה אלא האמון שנפגם אם אכן מדובר במחלה קלינית ומאובחנת שהא ידע עליה ולא סיפר.

אבל בהיות שכאן מדובר על "הלכה למעשה" - ולא על דיון תיאורטי על אמון, שהוא אכן מרכיב מרכזי מאד - אז היה חשוב להדגיש, מה בין מה שאמור להיות מראש באמון, לבין כשיש מצב קיים.

מה גם שלעיתים "מסתיר" דבר שבעיניו אכן יידועו אינו באמת נצרך לחיים. זה מפחית מה"חומרה".

אם ה"זוגיות" בסדר - זה אומר שצריך להתגרש בגלל דבר כזה?..

"מחלת נפש" - זו הגדרה רחבה מאד.

לא כל דבר שמוגדר כך - הוא אכן כך.

וגם מה שכן - לפעמים כדור קטן, והמצב הרגיל "נורמלי" בהחלט.

צריך להיזהר מה"פלומבה" הזו: "גילתה שיש לו מחלת נפש"...

ומה עושים אם חלילה אשה נהיית לוקה בנפשה עקב מצב נפשי שאחרי לידה? זורקים אותה?....

אז מציע לה לבדוק בישוב הדעת, מה זה אומר ומה ההשלכות.

"מחלת נפש" בימינו - זה לא איזה "לא בן אדם"..

אני רק מדגיש שמחלת נפש זה לא סרטן, זה נפשי

ועל זה נאמר בפוסקים [יבמות קיב: וברש"י שם] "אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת"

צריך להבדיל בין המחלות

דיכאון זה מחלה עוברת, גם חרדות, וזה יחסית נסבל

אבל יש מחלות שאי אפשר לחיות איתם

לדעתי מי שחולה בסכיזופרניה חריפה - אי אפשר לצפות מאשה לחיות איתו

גם במחלות גוף מוכה שחין צריך להתגרש (מפני שממקתו) יש מצבים שאי אפשר להסתדר עם אדם חולה

הלב כואב, אבל זה לא מועיל כאב הלב, למעשה יש לה חיים

עם רווק מבוקש, אפילו.

דעתי היא שאם תרגישי רעננה ואטרקטיבית ותקריני את זה קדימה בבטחון מלא וכנה,

תוכלי להתחתן בקלות.

רבנים מלחיצים אותה שרוב הסיכוי שהיא לא תצליח להתחתן. אני חושבת שזה נורא לחשוב ככה וזה ממש מיאש

יותר ממה שאני יודע, ובקיאים בפרטים.

שאלת שאלה כללית - עניתי תשובה כללית,

ויתכן שאילו הייתי מכיר אותה ואותו ואת הסיבות לגירושין וכד' הייתי מסכים איתם

העצה הקודמת עדיין עומדת: אם החיים לבד יותר טובים מהחיים עם הבעל הנוכחי, זאת -- ורק זאת -- סיבה טובה לגירושין. בקשר למחלת הנפש: האים ההתנהגות שלו מסכנת אותה או את ילדיה ו/או קרובים אחרים? האים היא חיה בפחד? אם לא, פרוש הדבר שהמחלה היא בשליטה של תרופות. כנראה שזה המצב, כי אחרת -- איך יתכן ש"הזוגיות יציבה"? אז מה החשש? שעוד ילדים יוולדו והם יירשו את הגן שאחראי למחלת הנפש הזאת? במקרה כזה, זאת סיבה טובה למנוע הריון אבל לא לגירושין. [גם התרופות שהוא לוקח עלולות להשפיע על טיב הזרע שלו]. אפילו אם המחלה היתה ידועה לו לפני הנישואין והוא לא סיפר לה על כך, זאת לא סיבה טובה להתגרש כי עולמנו הוא לא עולם אידיאלי והסיכוי שלו להתחתן אם היה מספר היה שואף לאפס. לכן, צריך להבין אותו ולסלוח לו על זה.

בסיכום, ניתן לומר שיש רק שני מקרים שמן הראוי לפרק נישואין שנראים טובים במקרה של מחלת נפש :

אם מחלת הנפש בלתי נשלטת או אם מחלת הנפש היא פדופיליה

הוא ישב בכלא על פגיעה בילדים (פדופיל). היום הוא בטיפול, נשוי עדיין לאותה אישה והחיים שלהם די טובים (הוא כבר כמה שנים שלא עשה פעולות שנובעות ממחלת הנפש שלו). היום יש גם הרבה אנשים עם מחלות נפש שהם ידעו עליהם אבל לא הבינו שזו מחלת נפש. שהם חשבו שזה סתם קושי או בעיית אופי. 

אבל בעיקר הייתי ממליץ לזכור את המשפט הבא - מעולם לא אישפזו אדם בבית משוגעים בגלל שהוא משוגע, תמיד מאשפזים אותם בגלל שהם מתנהגים כמו משוגעים... השאלה המרכזית מן הסתם היא לא מה ההגדרה שלו, אלא איך הוא מתמודד ואיך זה משפיע.

 ואף קשה מזה עשרת מונים שברוך ה' הגיעו למנוחה ונחלה.

כן צריך לקחת בחשבון את השקולים של הבחור. הוא מצידו יעשה בדיקה שתי וערב.

למה התגרשו? מי אשם? האם ואילו טראומות עברו על האישה כתוצאה מהגרושים? האם הילדים לא נפגעו?

ועוד ועוד.

התייחסות חיובית, הקרנת אופטימיות וחוסר מרמור (פומבי) (שזה לא קל בכלל) מצד האישה תמיד תגרום לתחושה שאכן מדובר באדם חזק עם יכול התמודדות, ביטחון וחוסן.

ואז בעז"ה "על כל פשעים תכסה האהבה"  וכל הנ"ל יתקיים לאו דווקא בפומבי אלא בעז"ה גם פנימית.

היתרון שלה שהיא אישה. אם היא הייתה צריכה להיכנס למצב של נישואים עם גבר לילדים זה היה עוד יותר בעייתי איך אני יודע? (אגב, לא מובטח לה שתמצא גבר ללא ילדים).

עליתי על טרמפ ושמעת שתי נשים מדברות על הנושא של נשואים שניים. הנהגת- הוריה גרושים ונוסעת שהייתה נשואה פעם שנייה עם ילדים. 

האחרונה טענה שהיה לה הרבה יותר קשה לקבל את הילדים שלו, עדיין לא בטוחה שהצליחה- "מין קנאות כזו של אישה לילדיה".

ואכן היא דברה על כך עם עוד נשים שעברו את אשר עברה ואצל כולן זה כך- הבעל יכול להתחבר לילדים שלא שלו הרבה יותר מאשר אישה יכולה. 

הנהגת, שהוריה נישאו בשנית להורים לילדים הסכימה חד וחלק לדברים.

בשורות טובות

אישה בטבעה היא אמהית ונותנת לילדים,

גם אם זה לא הילדים שלה בדווקא

וגברים יותר נדירים בעניין הזה

קחו דוגמא מעולם אחר- רוב המטפלים/ות של הגיל הרך הן נשים, ומעט מאד גברים.

מה שכן יכול להיראות כאילו לבעל קל יותר זה העובדה שלרוב הילדים עם האמא, כך שהבעל החדש מוצא את עצמו בבית אחד עם ילדים שלא שלו, ונותן להם יותר מתוקף החיים יחד, ונתינה מולידה אהבה.

לו יצוייר מצב שבו הילדים מהנישואים הראשונים לא גרים עם הזוג החדש (נניח- ילדי האישה אצל האב וילדי הגבר אצל האם)

ברוב המקרים לבעל יהיה קשה יותר לקבל את ילדי אשתו.

לשים לב לפרטים שהתבררו בהודעות שאח"כ לגבי ה"סיפור" הזה.

גם אני בתחילה חשבתי שמדובר במישהי גרושה, עם שלושה ילדים, שמסכנה שואלת אם יש לה סיכוי..

נו, מי רחמן ולא יעודד אותה שיש סיכוי..  אולי מישהו גרוש עם שלושה ילדים כמוה, וכד'..

אבל בהמשך מתברר שזה לא כך.

זו מישהי נשואה.

ונשואה עם אדם שהיא אומרת שיש ביניהם "זוגיות טובה ויציבה".

ויש להם שלושה ילדים.

אלא מה? "התגלה לה שיש לו מחלת נפש".  ונשים לב - "מחלת נפש" שלא מפריעה כנראה ליחס טוב ויציב ביניהם. שזה דבר שתלוי בשני  הצדדים. משמע, בעל טוב.

אז מה הבעיה? שיש  "פלומבה"? או שמא זה משהו שלא אמר מראש? או שמא סתם נבהלה? או שמא בכלל היא לא כ"כ אשה אחראית, אולי (אמא לשלושה ילדים, בעל טוב ויציב, מסוגלת "להתגרש" עם שלושה ילדים, והעיקר שיבטיחו לה שיש סיכוי להתחתן שוב?.. והאם זה לא מעורר שאלה עליה-עצמה, ב"קלות" כזו יכולים לעזוב בעל עם "זוגיות יציבה", בגלל מה ש"התגלה"?...  זה אומר משהו על אופציה של נישואין אחרים? איננו יודעים)?

ומה "עוצמת" הבעיה?  כמה היא רצינית, או שמא ניתן לפותרה בקלות?

איננו יודעים ולא כלום.

אז מציע לכולנו, כולל אני שנפלתי גם-כן בפח ה"עידוד המהיר" הזה בתחילה, להתמתן... ולהגיד את האמת: איננו יודעים על מה מדובר.

אם זה מצב בלתי אפשרי - ענין אחד. וגם אז, מה פתאום שניקח עלינו "אחריות" לגירושין עם שלושה ילדים, ע"י כך שנאמר "באויר" "יש לך סיכוי".. השיקול אם לעשות דבר כזה בתנאים אלו, אמור להיות מספיק כבד גם בלי ה"נקודה" של האם יש סיכוי נוסף אח"כ.

ואם זה מצב לא בעייתי במייוחד - למה שנעודד אשה עם שלושה ילדים ובעל שיש איתו יחס טוב ויציב, "להתגרש" בגלל מצב נפשי לא-ידוע-לנו, ע"י כך ש"נסביר" אם יש לה אופציה אח"כ.

צר לי, לא נראה לי שזה יכול להיפתר כאן. גם לא על ה"סעיף" שנשאל כאן. כי הוא לא מנותק ולא יכול להיות מנותק מהמכלול, שכלל לא ידוע לנו..

שה' ינחה את כולכם בישוב הדעת, בעצה טובה, ובשמחה בהמשך.

זאת מחלת נפש שכן הוסתרה. היא גילתה את זה במהלך ההריון ה-3. והוא אמר במפורש שהוא הסתיר את זה עוד כשיצאו. ובבקשה להירגע...מה שאומרים כאן לא יגרום לה לרוץ ולהתגרש. היא פשוט נמצאת ביאוש מוחלט. ועוד אחרי לידה. אז אני מנסה לעודד אותה ששום דבר זה לא סוף העולם. 

וברור שהם מנסים לטפל ובעזרת ד' זה יוביל אותה למקום שהכי טוב בשבילה ובשביל הילדים שלה.

דבר ראשון, זה שהוא הצליח להסתיר מאשתו משהו כזה למשך כמה שנים,

זה מעיד שזו מחלה כנראה יחסית מאד קלה ושממש לא מפריעה לבניית הבית ולזוגיות.

מה שכן, הם צריכים לחשוב איך הם משיבים את האמון והשלום ביניהם.

דבר שני, היא כנראה בהלם ראשוני מהסיפור ולכן היא מגיבה כרגע בקיצוניות.

צריך לראות מה התגובה שלה לאחר זמן.. לאחר שהיא תעכל את המידע ושתתקרר דעתה.

בכ"מ, לדבר איתה על פרק ב עוד לפני הגירושין זה לא רלוונטי..

ולענ"ד זה מאד גרוע לדבר על זה כעת, כי זה יכול לסגור את החלון לאפשרות שהם ימשיכו לחיות יחד ובאושר.

נ.ב.

בכל מקרה שיהיה, כנראה שלא יהיו גירושין מדאוריתא!

אם הוא חולה במחלת נפש שמפריעה לזוגיות - אז היה מקח טעות כבר בזמן הקידושין והנישואין כלל לא תקפים למפרע (יעשו רק גט לחומרה)

אם זה לא מפריע לזוגיות - אז מבחינת בית-הדין זו לא עילה מספיקה כדי לאפשר לה להתגרש ממנו (בהנחה שזו הסיבה שבגללה היא רוצה להתגרש)

אם לא שזה נושא רציני - לא הייתי מתייחס כאן.

אבל אני חושב שה"להירגע" צריך להיאמר דווקא לכיוונך..  למרות שניכר שרצונך מעולה.

אשה אחרי לידה - היא ממלא לא במצ"ר רגיל, לא פעם.

למה את חושבת היא כעת "ביאוש מוחלט"? למה לא כבר בהריון?... היא צריכה עזרה של מישהי שמבינה במצב הנוכחי שלה, שתרגיע אותה - וגם תסביר לה שההסתכלות הנוכחית אינה בהכרח אובייקטיבית.

ה"הרגעה" לא תהיה ע"י כך שתאמרי לאשה שרק ילדה שיש לה סיכוי להתחתן עם מישהו אחר.

והילדים אינם רק "ילדיה", אלא גם ילדיו. במילימטר לא פחות מאשר שלה..  וצריך שיוביל גם את האיש למקום טוב. לא נראה שהוא "רשע" כזה גדול..

קודם כל צריך להבין אם זה שהו ממש "רציני". אם לא - ולא מזיק ממשית לקשר שלהם ולבניית הבית, אז אדרבה: העידוד הוא בכך שלא נורא. הרי יש לה כבר נסיון של שנים שלא קרה כלום..  אדרבה, שתראה מזה כמה היא יקרה לו..  אולי זה דווקא יעודד אותה יותר?..

הצלחה רבה.

את מעודדת את החברה שלך להתגרש?

אני רק רוצה לשמוע מה חושבים אנשים ואם זה לעודד אותה קצת

רוח ירוד. לא כדאי לקבל החלטות לאחר לידה.

ההורמונים משתוללים וישנם מצבים שהכל נראה מפלצתי הרבה יותר ממה שהוא באמת.

תרגיעי אותה בכך שתעבור תקופה היא תתחזק ואז תראה את הדברים אחרת.

אגב- אני לא מכירה הרבה נשים עם 3 ילדים שהתחתנו.

ומי שאני מכירה- זה לא הצליח.

גילינו את זה אחרי שהיו לנו כבר ילדים.

אמנם גם הוא לא ידע את זה קודם, וזה שונה.

מנסיון, התקופה של הגילוי היא מאוד לא פשוטה. יוצרת פחדים וסימני שאלה. אם הוא הסתיר- זה יוצר גם בעיה של אמון, וזה קשה יותר. ואחרי לידה- ודאי שיותר קשה.

אבל אם הזוגיות יציבה, או לפחות היתה יציבה- כך שיש למה לשאוף- צריך לדעת שהבלבול והקושי הוא הכרחי, אבל עובר.

לא כל בעיה נפשית "תוקעת" את החיים.

במקרה של בעלי- אני עודדתי אותו ללכת לטיפול בגלל הקשיים שהיו לו, ואז הוא אובחן. ברגע שיש אבחנה- גם יש כיוון לטיפול, והדברים יכולים ללכת חלק יותר. אני בטוחה שיש הרבה אנשים עם קשיים נפשיים, שקשה להם בחיים, אבל הם לא מאובחנים. לפעמים הם מצליחים להתגבר, אבל לפעמים לא- ואז זה קשה יותר.

כך שלפעמים כשיש אבחנה של בעיה נפשית- זה דווקא לטובה.

צריך לדעת שעל הרבה בעיות נפשיות אפשר להתגבר. לא כדאי לפרק נישואין בשביל זה (בכלל, אם כ"כ קשה לה- עדיף שתתגרש גם אם אין לה סיכוי להינשא שוב. ואם הסיכויים להינשא שוב מלחיצים אותה, אז אולי זה אומר שדווקא טוב לה בנישואין עכשיו וחבל לה לוותר).

אם קשה לעבור את התקופה המבלבלת של הגילוי- אולי כדאי להיעזר ביועץ נישואין, שגם יסייע לשקם את האמון שנפגע, וגם ייתן מבט אובייקטיבי האם כדאי להמשיך את הזוגיות למרות הבעיה, או לא.

והיא חיה באושר רב.

אבל זה לא השיקול.

כמו שמישהו כבר כתב:

כששוקלים גירושין צריך לחשוב אם הלבד עדיף מאשר הזוגיות הקיימת.

לא לפנטז על זוגיות טובה יותר.

אם התשובה היא חיובית, ועדיף לחיות לבד מלסבול ממה שיש, אז כן - צריך לקום וללכת.

וכמובן להתפלל על עתיד טוב יותר.

אם עדיף ביחד מאשר בכלל לא, אז כדאי לחשוב איך אפשר להשקיע ולשקם את הביחד הזה.

דודה שלי התחתנה אחרי שהיתה גרושה+4 עם אלמן+4 ויש להם עוד ילדה משותפת.

קיצור לדעתי זה אפשרי א צריך רצון ומאמץ נורא גדול של 2 הצדדים...

דבר ראשון צריך למצוא מועמד. שזה כשלעצמו בעיה לא קלה

ואחר כך לחבר את שתי חלקי המשפחות זה משימה מטורפתתתתת

ואם הילדים קצת יותר גדולים- זו בעיה קשה!!

ועל מה מדובר כאן ספציפית..

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז

בשיחה עם בחורה? בחברותא? בשולחן שבת כשאתה מדבר עם אחותך? סתם בהליכה ברחוב? 

אני אמנם לא מיישיר מבט

אבל אני שם לב שאני חריג בזה..

שאר הגברים שאני מכיר נורמלים בהיבט הזה.

לכן הפנייה לגברים כאילו שאת תופעה הפתיעה אותי..

"מוטב שתסתכל עליה ולא תחשוב עליה, מאשר שלא תסתכל עליה ותחשוב עליה בלי הרף"

זו שאלה שכדאי להרחיב יותר מה מטרתה.

בינתיים זה נשמע מהחלל הפנוי..

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף