אני יודעת מה הרב שלי אומר-

אסור לחלוטין. גזל של כספי ציבור.

זו שאלה הלכתית לכל דבר.

כי זה נוגד את החוק 

הוא לא אמור לתת את חוות דעתו האישית וברור שמה שקרה כאן הוא בעייתי. 

הכותבת רק תהתה מי "האשם".

אני ממליצה לכותבת לשאול רב, אבל בצורה אחרת: כיצד ניתן לתקן את שקרה.

מתוך דבריו תביני האם בכלל אין מקום שתתקני מעשייך- ועל כן היית בסדר, או שיש.. 

בכ"א במקום לתהות מי האשם, אולי עדיף לחשוב מה עושים הלאה.

בהצלחה

זו כמובן הנחה לא נכונה.

כנראה שהיא משתייכת לרבנים שכן רואים בכך בעיה..

ותודה על ההמלצה

(אני רואה שהתפתח כאן עוד דיון שלא קשור. תרגישו בנוח ).

ותודה לכל המגיבים.

העבריין לא רושם את ההכנסה ובכך נמנע מתשלום כל המיסים בהם הוא חייב.

המסייע לעבירה הוא מי שמסכים לשלם לו בשחור בלי קבלות.

מי שמפסיד זו מדינת ישראל ותושביה הן בכך שנמנעים מהם כספי המיסים והן בכך שמשתררת כאן אוירה של הפקרות ועבריינות שכל אחד נוטל בה חלק.

אבל גם המסייע מפסיד כי בעל מלאכה שנותן קבלה יהיה גם אחראי לעבודה שביצע ואילו אחד שבא והולך בלי להזדהות יוכל גם להתחמק מאחריותו.

ואגב, החוק בישראל קובע שאסור לנקוב במחיר ללא מיסים (מע"מ). המחיר הנקוב בכל חנות ואצל כל נותן שירות הוא המחיר המלא כולל מיסים, ולכן אם מישהו נוקב במחיר בטלפון הוא חייב לקבל את המחיר הזה ללא כל תוספת ולא יכול לבוא ולהגיד לנו שאם אנחנו רוצים קבלות הוא צריך להוסיף על כך כי זו עבירה חמורה בפני עצמה.

ובאופן כללי יכולים לרמות אותך באלף דרכים, גם כשעובדים לבן למהדרין.

צריך עירנות, זהירות, והמלצות.

ההפקרות כבר כאן. שווי הכסף השחור מוערך בכ25% מהתל"ג הרשמי. כלומר: כ-20% מכלל הכסף. כיון שכך, אי אפשר לומר שיש מנהג מדינה שלא להעלים מס. אם יש דינא דמלכותא? מחלוקת.

כולנו נסבול, אם לא נקרוס כלכלית.

יש גופים עברייניים שעושים זאת ונלחמים בהם.

כמות העלמות המס שמבצעים אזרחים פועל  (אם נתעלם מהמגזר הערבי והעברייני) היא קטנה.

אז, כן זה מנהג המקום.

אלה שמעלימים לרוב אינם מסלתה ושמנה של החברה.

כל אחוז שעובר לשחור יוצא מהכיס של כל אזרחי המדינה.

דרך אגב, בגלל שיש כמות גדולה של עבריינים זה נהיה מותר?

אם יש כסף להתנתקות, לגדר הפרדה, להקש בגג, להבימה ולקמארי, וכו' וכו' - אז כנראה שהמצב בסדר.

כמות העלמות המס היא גדולה. דעתך על איכותם החברתית של מעלימי המס לא באמת רלוונטית. מדובר בעיקר בבעלי מקצועות חופשיים ומטפלות.

אגב, יש חברות ענק שמעלימות מס במליארדים, אלא שהם עושות זאת ע"פ (פרצות ב)חוק.

כמות גדולה של עבריינים לא מתירה עבריינות. השאלה היא האם מדובר בעבריינות ע"פ התורה. השאלה הזאת נגזרת, בין השאר, ממנהג המדינה.

אנשים שקונים וסוחרים את שירותיהם של מעלימי מס (כמו בסיטואציה שבראש השרשור) ביודעין היא קרוב לוודאי רוב החברה הישראלית. במיוחד כשהאופציה השניה היא לשלם יותר.

אבל אל תשכח שגם אנשי השמאל משלמים מסים שמממנים דברים אליהם הם מתנגדים ובהם אנחנו תומכים.

אם יהיה לי זמן אנסה להגיב מאוחר יותר לדברים.

שזה דבר טוב מאוד.

הוא ענה שזה אסור כי זה סיוע לעוברי עבירה.

אבל זה היה, אאל"ט, בשו"ת SMS

הוא נקבע ע"י בני אנוש, כידוע.

 יש מצבים שבהם חוקי המדינה ביחס למסים הם לא מאוד הוגנים ומאוד לא פרופורציונאליים.

אז יש כאלה שהם ישרים כמו סרגל ומדווחים על הכל

ויש כאלה שצריכים לפרנס משפחה ברמה סבירה ולכן הם מדווחים חלקית, כדי לא להידפק.

אני לא יודעת מה הייתי עושה במצב כזה. אבל ברור שזה לא שחור לבן.

(איש איש ורבותיו, אבל אין להקל בגזל, ובפרט גזל הציבור).

והם קבעו שאם שוחטים עשו ביניהם הסכם כזה או אחר - כל השוחטים מחויבים לעמוד בהסכם והם יכולים לכוף זה את זה לעמוד בהסכמים.

תקנות הקהל זה דבר רחב שלמעשה, גם למי שאומר שאין דינא דמלכותא דינא בארץ ישראל - תקנות הקהל יש, אחרת לעולם לא תצליח ליצור חברה מתוקנת בשום מקום בעולם, כי איש את רעהו חיים בלעו (למה שרק את תעלימי אחוז כזה וכזה של מס? אולי ש80 אחוז מהמדינה יעלימו 90 אחוז מההכנסות שלהם, ככה שלהם יהיה יותר קל? אבל אז כמובן המדינה תתפרק תוך יומיים כלכלית וגם את תמותי, לא רק מי שמשלם מס... ככה שלמעשה, היום המדינה קיימת בזכות אלו שמשלמים מס, לא בזכות אלו שלא משלמים ואוכלים על חשבונם של משלמי המיסים.). כאשר את מקבלת על עצמך להיות אזרחית במדינת ישראל (את יכולה להגר מכאן בכל יום שבא לך, אף אחד לא יעצור אותך כאן. המילקי בברלין זול יותר)  - את בהכרח מקבלת על עצמך לעמוד בתקנות הקהל של המקום אחרת לא יהיה ניתן לחיות כאן.

מי שמעלים מיסים דופק את כל האחרים שכ-ן משלמים מיסים. ובכך, למעשה - הוא מעוות עוד יותר את המציאות, ובעומק - מעוות את עצמו.

ומי שמסייע למעלימי מס כדי שזה יעשה גם הנחות לעצמו - אותו הדבר. הוא עוזר להרוס את המדינה. הוא עוזר להון השחור במדינה לתפוח עוד ועוד ואז תמה למה מקצצים בקיצבאות פה ושם (מאוד הגיוני שאם לא היה הון שחור במדינה/ההון השחור היה מקוצץ ב60-70-80 אחוז ממה שהוא היום - שלא היו מקצצים בקיצבאות הילדים אלא בדיוק להיפך, אולי...). 

לקשר בין מסים בישראל לגדר ההלכתי של תקנות הקהל.

מקורות הלכתיים. לא סברות.

אני אומר סברות, כי ודאי שהקשר למקורות אינו מוחלט כלל ועיקר.

צריך לעיין.

עכשיו כבוד הרב יביא לי מקורות הלכתיים - מקורות, לא סברות - שאין שום קשר בין מיסים במדינת ישראל לתקנות הקהל ולדינא דמלכותא דינא. אני חוזר - מקורות הלכתיים,עם קשר מוחלט. לא סברות.

א. לדון תמיד מותר (בכבוד הראוי). גם אם אני לא פוסק, מותר לי שלא לקבל את סברותיו של הרב מלמד. להלכה למעשה - יש ללכת לפי רב מורה הוראה, ולא לפסוק לעצמך אם אינך כזה.

ב. אני נסמך על רבותיי. אתה ודאי יודע זאת. הניסיון להציג זאת כמחלוקת ביני לבין הרב מלמד - דמגוגי.

ג. אין צורך במקורות הלכתיים כדי להוכיח אי-קשר. ובעצם - לא צריך להוכיח אי-קשר. דברים בחזקת שאינם קשורים אלא אם כן יש ראיות או לפחות סברות חזקות שהם אכן קשורים. כך בכל נושא ובכל דבר.

אותו אתה חייב להביא מקור נגדי. ורק "לטעון" שזה "סברות בלבד" - זה מגוחך ופתטי. כאשר אתה הופך מקור הלכתי, וטוען שלדעתך זה" ברות בלבד" - כבר הראית מגמה בעניין וחוסר יכולת אמיתית לדון מול מקור הלכתי שמישהו אחר שמנוגד לדעתך, אומר.

ב. אתה "נסמך על רבותייך" - אז בבקשה, הבא ממקורותיהם. עד שאתה לא מביא אני נאלץ לחשוב שאתה שקרן, שכן אני היחיד שהבאתי מקור הלכתי. אם רבותיך חולקים על המקור ההלכתי הזה - הראה. בבקשה.

מספיק לערער את הקשר בין שני הנושאים. אם תשים לב, ככה עובדת כל השקלא וטריא בגמרא. מקור נגדי זו דחיה חזקה, אבל גם הטלת ספק במוכרחות הקשר היא דחיה לכל דבר.

אגב, לא טענתי שאין משמעות שדיני תקנות הקהל ומנהג המדינה. ודאי שיש להם משמעות לימינו. השאלה היא על מה זה חל ועל מה לא.

מיסים זה דבר שאנשים בכל הדורות לא אהבו, ושמחו להיפטר ממנו כמה שניתן. לכן תמיד היה צורף באכיפה אגרסיבית.

לכן, החידוש של החתם סופר שגם למ"ד אין דינא דמלכותא בא"י חייבים בחוקים המוסכמים - ודאי שלא איירי במיסים.

יש הרבה מה לדון, כפי שכתבתי. אבל אין צורך להתלהם. כעת אין לי זמן להיכנס לעובי הקורה. בעז"ה בהזדמנות אחרת.

לעניין הלכה למעשה, כמה פסקי הלכה ממו"ר הרב טל שליט"א:

1977.   האם כיום חל דין "דינא דמלכותא דינא" על חוקי המדינה?

בעקרון לא חל דינא דמלכותא. יש תוקף לתקנות הקהל וכן למנהג המדינה (מדינה במשמעות של המשנה והגמרא ולא במשמעות של היום).

1978.   האם חוקי המדינה הם מתוקף 'דינא דמלכותא דינא' (א''כ, האם מצד שייכות הארץ למלך?), 'תקנת קהל' או מדין מלכות?

רק מצד תקנות הקהל ומנהג המדינה (מדינה במשמעות של המשנה והגמרא ולא במשמעות של היום).

1979.   האם חל איסור הלכתי לעבור על חוקי התנועה?

בד"כ חוקי התנועה נועדו למנוע סכנת נפשות של תאונות דרכים. כל מה שקשור לזה, צריך להזהר בו, מצד ונשמרתם. בדרך כלל החוקים הללו נוסו ונחקקו מהנסיון בארץ ובעולם. מה שאינו קשור לעניין הזה, אין הכרח לשמור עליו.

1980.   האם להולך רגל מותר לעבור באור אדום כשברור לו שאין סכנה?

מותר (אבל כמובן שצריכים להיות מאד זהירים ובטוחים).

1981.   האם מותר לקנות מאדם המעלים מס?

נהגו ישראל להקל...

1982.   האם מותר לקבל ממישהו כסף של העלמות מס? אם קבלתי, האם מותר להשתמש?

אפשר לקבל ולהשתמש.

1983.   אדם שקונה הרבה ספרים בצורה לא חוקית ומביא לסוכנים למכור, האם מותר לקנות מהם?

כן.

שלא הולכים לפי רב כזה - שלא "יצטרפו" רק לצורך זה לרב כזה או אחר. מי שהולך לפי רב שסובר שדינא דמלכותא דינא במדינת ישראל (ורבים הם ההולכים לפי רב כזה) - חייבים. גם מי שהולכים לפי מי שסובר שזה תקנות הקהל וחייבים במיסים - חייב לנהוג לפי רבו ולא לסטות לרב כזה או אחר רק לצורך זה - זה נקרא צביעות.

ודבר נוסף, לא הבנתי - הרב טל כותב שכן חייבים מצד תקנות הקהל ומנהג המדינה - ומצד שני כותב כל מיני דברים על מיסים - איך זה מסתדר? דבר נוסף - לא ראיתי כאן שאלה ששואלים את הרב האם מותר בעצמך להעלים מס, ולא לשלם מיסים - האם גם לזה הוא מתייחס?

בכל מקרה, גם דבריו של הרב טל אני יכול לטעון שהם סברות, ואפילו ביתר קלות ממה שאתה טוען על הרב מלמד - כיוון שהרב מלמד הביא מקורות וכאן אין מקורות בתשובות של הרב טל.

ומצטער, הקשר בין תקנות הקהל למיסים הוא די ישיר. וזה ש"אנשים לא אוהבים לשלם" זה לא אומר כלום - אנשים לא אוהבים גם לשטוף את הבית אבל הם יודעים שאם לא ישטפו הבית יהיה מסריח - אותו דבר במיסים, אני משוכנע שרוב האנשים מבינים שאם היו מעלימים 90 אחוז מהמיסים במדינה, אזי לא היה אפשר לחיות במדינה כמדינה, והכל היה מתפורר ולא היו תשתיות וכו'... המדינה הייתה כפשוטה, מדינת פשע. אז אנשים, רובם בהחלט משלמים מיסים - וכן, יש גם אכיפה על מיסים, גם זה ידוע - כל כמה זמן אנחנו שומעים על מקרים כאלו ואחרים שהמשטרה ורשות המיסים תפסו גנבים כאלו ואחרים שהעלימו מיסים - ומה שמפרסמים זה רק ה"כרישים הגדולים" - אז קל וחומר שדגי רקק שתופסים כל שני וחמישי (ושמעתי על המון מקרים שפקחי מס הכנסה מצאו רמאויות וכו'...) - לא יגידו בתקשורת אבל הם קיימים בהחלט... - מה שאומר שבהחלט יש גם אכיפה.

בסופו של יום, מי שרוצה להרוס את המדינה, יעשה את הדברים האלו - מי שמבין שהוא חי בחברה שמורכבת מפריטים רבים שצריכים לקיים שיתוף פעולה וחלק משיתוף הפעולה ההכרחי הוא תשלום מיסים - לכל הפחות, יהיה לו טעם רע בפה ומצפון כאשר הוא "עוקץ" את המדינה.

ואין מה לעשות, מבחינת רבים מאוד, מי שמעלים מס - נחשב בעיניהם כגוזל מכיסם הפרטי. אתה שומע את זה מהמוני בית ישראל שמקפידים על תשלום מס.

א. כפי שכתבתי, זה שמקבלים באופן עקרוני את עניין תקנות הקהל ומנהג המדינה - זה עדיין לא אומר שכל החוקים בפנים, ובכלל זה יש דיון על המיסים. ההסכמה הציבורית היא הגורם המכריע בעניין התוקף, ועל כן דבריי. אגב, גם בסוגיית דד"מ לא כל החוקים בכלל.

ב. נסה לא לקחת את הדברים ללב. זה לא בריא.

"סברות" זה לא קללה או מילת גנאי. יש סברות חזקות ויש סברות חלשות. באופן כללי, סברה זה דבר שברירי וחלש יותר מהוכחות עם מקורות ברורים.

ג. דיון הלכתי לחוד, ודיון רעיוני לחוד. שניהם חשובים, אבל אל תערבב ביניהם.

אגב, אני לא נגד מיסים בהגדרה, ואני גם לא קפיטליסט קיצוני כמו האחים למפרט. במדינה הנוכחית, אני לא רואה שום חשיבות ועניין בזה, כיון שבמכלול הנהגת המדינה פועלת נגד התורה ונגד הקב"ה, וכך גם מחלקת את כספיה. לכן, אם יש לי היתר הלכתי, וגם רווח כספי וגם רווח רעיוני - המניעה היחידה שלי היא יראת העונש. ואיפה שהיא לא קיימת - אין לי עכבות כלל.

מעבר למעשה המוסרי או לא.

בעקיפין העלמת מס גורמת לכולנו לשלם יותר ופוגעת בחוסן החברתי.

הרי יש כאלה שמעדיפים לא לקבל העלאה במשכורת כי אז אחוזי המס יגדלו ובפועל הם יקבלו בנטו פחות מאשר במשכורת הנמוכה יותר.

גם לא הגיוני שמעל הכנסה מסוימת צריך לשלם 50% מס!! ולא משנה אם זו הכנסה של 100 מליון בחודש. זה לא הוגן!

אז הכל טוב ויפה, והלכתי וחוקי, אבל יש כאן גם משהו דפוק במערכת.

אז נכון שמי שיש לו מליונים בחודש לא ממש ינזק אם הוא ישלם 50% מס

אבל יש לא מעט בעלי עסקים קטנים, שהעוד קצת הכנסה מדווחת תעלה להם הרבה כסף במסים, והם באמת צריכים כל שקל למשפחה שלהם.

הרי הכנסה פטורה בעסקים קטנים היא עד 100,000 בשנה.  זה לא יוצא כזה סכום ענק כל חודש- אם יש לאדם משפחה של 7-8 ילדים זה בכלל לא הרבה.

אז אני לא יודעת מבחינה הלכתית, אבל מבחינה אנושית אני מאוד מבינה למה אדם כזה יעדיף להעלים את הקצת הכנסות שעוברות את ה100 אלף ולהישאר עוסק פטור.

(לא, אל תדאגו, עוד לא הגעתי ל100 אלף בשנה מהעסק שלי...)

משולם על ידי עשירונים 9-10. (ואולי זה היה 8-10). וכמחצית ממדינת ישראל כמעט שלא משלמת בכלל מס הכנסה או שהתשלום ממש נמוך (כמובן, בגלל הכנסתם).

ועשירונים  9-10, עם כל הכבוד, הם ל-א מעמד הביניים, הם קצת יותר... מעמד הביניים זה בערך עשירונים 4/5 - 8, בערך.

צריכות להיות מעל ל20 אלף שקלים ביחד, ובנטו קצת פחות מ20 אלף שקלים.

לפי כל המדדים שאני שמעתי, זה לא נכנס להגדרה החברתית של מעמד הביניים. אולי הכל תלוי בהתנהלות...

(אגב, כשכתבת שלוקחים לבעלך 9000 שקלים מס הכנסה - התכוונת בחודש או בשנה?)

לפי דברייך על מס ההכנסה שלו.

תגידי לו שאני מוכן להתחלף איתו.

שקלים נטו בחודש". רק העשירון העליון מרוויח מעל ל20 אלף נטו בחודש בתור משפחה, זה לא אני קבעתי אלו נתונים מהלמ"ס ומאתר כלכליסט.

אבל לדעתי גם יאיר לפיד לא מחשיב את העשירון התשיעי כמעמד ביניים. אומנם התפלק לו אמירה שטותית באיזה ישיבה של הממשלה או משהו כזה על זאתי מחדרה, אבל זה כמובן לא נכון.

אז את מדברת על 20000 ....

אדם עובד קשה ב-2 עבודות במשך שנה, הוא נחשב עשירון עליון.

אדם פוטר וקיבל את הפיצויים שלו - יכול להחשב בקלות עשירון עליון.

אדם קנה רכב יקר לצרכי עבודה  ומשלם בתשלומים, הוא נחשב עשירון עליון על הנייר אבל זה בלוף כי הוצאות הרכב לא מוכרות עד הסוף והוא חייב את הרכב לעבודה.

אדם חי כמו הסולידית - הוא נחשב עני מרוד (אין לו משכורת), אבל יש לו  הון בבנק שהוא מתפרנס מהריבית.

זה סתם מדד כדי לעשוק את "העשירים", לא מעבר.

עשירון הוא מונח סטטיסטי שנבדק בצורה מאד משוכללת ולא הגדרה  אישית.

אם אדם נכלל או לא נכלל בקטגוריה מסויימת זו כבר שאלה אחרת.

לצורך חישוב המיסים שלך כלל לא חשוב באיזה עשירון אתה "נחשב" אלא מה ההכנסות המדווחות שלך בשנת המס. 

זה שאתה בעשירון נמוך או גבוה כלל לא קשור לשאלה כמה אתה עובד ובאיזה עבודה. אם יש לך הכנסה גבוהה בלי עבודה אתה בעשירון גבוה ואם יש לך הכנסה נמוכה למרות שאתה עובד בפרך אז אתה בעשירון נמוך.

אם למשל לאדם יש הון בבנק והוא מתפרנס מהריבית (כמו בדוגמה שהבאת) הוא חייב בניכוי מס במקור על כל הכנסת ריבית או הכנסה מניירות ערך וההכנסות שלו רשומות במקום כלשהו וזה גם נלקח בחשבון בעת חישוב התפלגות לאחוזונים. 

אדם התפטר ומשך את הפיצויים שלו - הוא נחשב באותה שנה עשיר גדול עם רווח גבוה ומס בהתאם.

אדם עבד שנתיים בלי שכר, הקים עסק ומכר אותו -  הוא נחשב עשירון גבוה באותה שנה שהוא מכר אותו, לא מעניין אף אחד שהוא עבד שנתיים בלי שכר בכלל.

הון בבנק וריבית - לא נכלל בכלל בהכנסת הנישום במס הכנסה, זה נגבה בנפרד על ידי הבנק/הברוקר ובלי קשר.

חלוקה לאחוזונים או עשירונים או חציונים היא תוצאה של מדידה ספציפית והיא יכולה להתייחס לכל דבר שהוא בר מדידה החל מההכנסות וכלה במספר הנעליים.

למיקומו של אדם בעשירון או אחוזון או אלפיון כלשהו של הכנסות או של מספר הנעליים אין שום משמעות מחייבת משום בחינה שהיא. יכול אדם להיות בעשירון העליון היות והוא בעל הכנסות גבוהות אבל מאחר ויש לו משפחה גדולה מאד אז הם יחיו חיי דלות. ויכול אדם להיות בעשירון התחתון כי הוא בעל הכנסה נמוכה אבל מאחר והוא גר אצל הוריו הוא חי ברווחה.

יכול אדם לא לעבוד ולא לקבל שום משכורת אבל ליהנות מכספי ירושה, במקרה כזה הוא יהיה בעשירון התחתון של מקבלי המשכורות על אף שהוא עשיר מופלג כי המדד הוא המשכורת ולא כמות הכסף שיש למישהו.

החלוקה לעשירונים יכולה להיות על פי משכורות בלבד, או על פי כל ההכנסות, כולל ריבית או הכנסות משכר דירה, או על פי השכר נטו או ברוטו או כל מדד אחר לפי ראות עיני המודדים.

לכן ההודעה שלך היא חסרת משמעות, כלל לא חשוב אם אדם התפטר או עבד בעשר משרות או שנמכר לעבדות או שלא עבד כלל. מה שנמדד זו ההכנסה, לא רמת החיים ולא רמת האושר ולא שום דבר אחר.

ולכן כמובן שגם הכנסות מרכוש או ריבית יכולות להכלל בחישוב לצורך הסטטיסטי של חלוקה לעשירונים.

אתה לא יכול לדעת באמת אם הוא גר בדירה משלו או שהוא משכיר אותה וגר אצל ההורים (מתחת ל-5K לאדם לא צריך לדווח)

במרכז תל אביב מרוויחים 50 שקל לשעה על עבודות בית פשוטות או בייביסיטר (פשוט אין שם נערות מתבגרות!), - מה זה אומר על העשירון של מי שגר שם ועובד בעבודות האלה?

לעומת מי שעובד באותן עבודות, רק ביישוב קטן ופריפריאלי ומשלם שכירות בהתאמה.

החלוקה לעשירונים היא קשקוש פופוליסטי, וחסר משמעות באופן מובהק (מחקרים רציניים שעשו בנושא הזה מצאו שאנשים בעשירונים נמוכים מוציאים בעשרות אחוזים יותר ממה שהם מכניסים, בעיקר בגלל עבודה בשחור אבל לא רק).

1. מדידה לפי אחוזונים (שמהם נגזרים העשירונים) היא שיטת מדידה חשובה, מקובלת, רבת משמעות ושמושית מאד בתחומי חיים רבים והיא כלל אינה "קשקוש פופוליסטי" בדיוק כשם שמדידת התפלגויות אינה קשקוש או בדיקת ממוצעים וכו'

2. את אף אחד זה לא מעניין מי נמצא באופן אישי באחוזון כלשהו, בדיוק כשם שזה לא מעניין מה מספר הנעליים שלו. אבל זה מאד חשוב לדעת אם באזור מסויים מתגוררת אוכלוסיה חלשה מבחינה כלכלית.

3. המדידה קובעת מהן ההכנסות בכל עשירון ולא מי נמצא בכל עשירון.  כל מי שרוצה משום מה לדעת איפה הוא נמצא יחסית לאחרים יכול לבדוק בטבלה ולהשוות להכנסות שלו.

4. כל האנשים בעלי אותה הכנסה נמצאים באותו עשירון מבחינת הכנסותיהם, בין אם הם גרים במטולה או באילת

תגרור חסימה.

עד כה הצלחת להתאפק ולהתמודד עם דעות שונות באופן מכבד,

ובהתאם זכית ליחס מתחשב ומכיל באופן ניכר.

אנא אל תגלשי להודעות שכבר בכותרתן מופיעים ביטויים כמו "איזה שטויות", "תגובה טפשית" וכיוצא באלו.

תודה רבה

אכן, לשכירים אין איך להתחמק מתשלום הגזילה הזו. לעצמאיים ולאחרים יש הרבה אפשרויות חוקיות להתמודד עם נטל המס.

אם המשכורת שלו מצדיקה מס הכנסה של 90000 אמור להיות לו מספיק מעשרות בשביל לקבל הרבה מס חזרה

וששווה לו לשגע אותם כדי לקבל את הכסף חזרה.

וכן זה קצת התקשקשות:

להשיג 106 על כל השנים

את כל הקבלות

להביא מביטוח לאומי אישור על אבטלה ועל דמי לידה 

אבל אחרי כל זה 

מקבלים את המס בחזרה

אחלה

מה אמור להיות החילוק?!

כמו הרבה דברים במדינה שלנו

אם נניח זה שיושב לידי במשרד ומשלם אותו גובה תרומות כמו שלי

ונניח היה לו משכורת כמו שלי (מסכן...) 

לא יקבל אותו החזרי מס כמוני?!?!?

זה אולי גורם שאני ישלם פחות מס אבל איך זה משפיע על ההחזר?!

ולא מבינה למה אמור להיות חילוק בזה בין גבר לאשה 

את בטוחה שמשהו או מישהו אחר לא יפגע?

זו מערכת איזונים מאוד מורכבת.

לא ניתן לומר לוקחים לי אז זה לא פייר.

צריך להציע חלופה כוללת.

המיסים, לא בדיוק נועדו כדי להישאר בכיסו הפרטי של פקיד זה או אחר. את בנייני המועצה בבית אל, את כל התשתיות וכו' וכו' - שילמו מכספי המיסים שאני ואתה וכל אדם ישר בישראל, משלמים...

בזבוזים, שחיתויות, רישום פיקטיבי בישיבות, "תרבות", ספורט, שומנים בצבא, שוחד לגופים ממשלתיים וכל דבר דומה.

על מערכת החינוך הכושלת והבזבזנית אני לא רוצה להתחיל לדבר אפילו, עשו את זה יותר טוב ממני

http://www.kav.org.il/100994/871

התשתיות נבנו על ידי המועצות השונות, בדרך כלל בכסף שנגבה מהקבלן שבנה את הבתים או מהארנונה שהם משלמים.

http://www.kav.org.il/100994/811

תשתיות ארציות באמת נבנות ברובן על ידי הממשלה, וזה מיותר. אין סיבה שלא לגבות כסף ממי שנהנה מהשתית המשופרת (כמו כביש 6, אגב הצלחה מסחררת מבחינה כלכלית ותשתיתית)

על מועצת בית אל אני באמת לא רוצה להתחיל לדבר. אין שם אנשים רעים אבל זה גוף בזבזני ויהיו שיגידו גם כושל. תקציב של כמה עשרות מליוני שקלים על  פחות מ-2000 משפחות, כולל "הממונה למעמד האישה" שהחוק מחייב את המועצה להעסיק או כל מיני שטויות כאלה.

גאונים וגאוניות, שאפילו זכו בפרסי נובל...אז נכון, תמיד אתה יכול הלגיד: " זה בגלל היכולות שלהן ולא בגלל המערכת" - נו, אז תגיד. מי אומר שאתה הצודק?

דבר שני - הנתון ש"90 אחוז הולך על שטויות" - מאיפה הבאת אותו?

דבר שלישי - להגיד ש"ךלגבות כסף ממי שנהנה מהתשתית המשופרת" - זה שווה ערך ללדפוק את תושבי ה]פריפריה וכל מי שגר במקום קצת מבודד אבל שזקוק לתשתיות נורמאליות - כי בעצם יוצא שבשבילו אכן מקימים תשתית חשובה, אבל מי שישלם עליה יהיו רק תושבי האיזור שלו שבמילא מרוויחים הרבה פחות ממליון וחצי ישראלים שגרים בגוש דן, וכו' וכו'...

במדינה מתוקנת ודמוקרטית כמובן שזה דבר לא אפשרי בכלל לבצע פרויקטים על הסתמכות עתידית ואפילו עכשווית, של "משתמשי התשתיות". בכלל - איך אתה יכול לחשוב בכלל מי "ישתמש" בכביש מספר 2/4, כבישי החוף? באיזה קטע שלהם? אתה רוצה את כל הכבישים כבישי אגרה? אתה אשכרה רוצה לשלם כסף על כל קטע כביש שאתה נוסע בו?

מי ישלם על כל חוטי החשמל שפורסים אליך לבית אל? תשתיות הביוב? המים? כל הפיתוח העירוני והכפרי? כמה כסף עולה מהנדס עיר?

נמשיך - קופת חולים. אתה רוצה להתחיל לשלם כסף טבין ותקילין על כל ביקור אצל רופא מכל סוג שהוא, בכל דבר, על כל תרופה מחיר מלא, על כל ביקור במיון, על כל איזושהיא נגיעה בתחום הבירואת - לשלם כסף מלא? אתה תעמוד בזה? המדינה עצמה תעמוד בזה?

ביטוח לאומי - כשאתה תהיה זקן אולי תבין למה זה היה חשוב. ואם לא אתה, אז אחרים. כשתהיה נכה שנזקק כל חייו לקצבה מהמדינה על מנת לשרוד - אולי תבין למה זה חשוב לשלם ביטוח לאומי.

אגב - מה זה ארנונה אם לא מס? לא מס הכנסה אבל מס...בדיוק כמו ביטוח לאומי, מס בריאות וכו' וכו'...

שומנים לצבא - לא ניכנס לזה כי לא אני ולא אתה יודעים איך ב-א-מ-ת מתחלק התקציב של הצבא, לא אני ולא אתה יודעים כמה צוללות יש למדינת ישראל וכמה כל אחת מהן עולה. אתה, בדיוק כמוני, מוזן מנתונים חלקיים, מסולפים, ומגמתיים של אנשים בעלי אינטרס בתקשורת ו/או בכל מיני פקידויות במקומות שונים. אני לא אומר שאין "שומנים" בצבא - הגיוני שיש, בדיוק כמו שהגיוני שיש בכל מקום אחר - אבל להפוך את זה לעיקר? אתה יודע כמה כסף מהצבא הולך לשומנים וכמה באמת חשוב לביטחון ישראל?

תרבות - אני יודע שתה לא נותן לזה ערך אולי, אבל מה לעשות שאזרחי מדינת ישראל רוצים גם שיהיה להם קצת תרבות משלהם, רוצים שאמנים מקומיים יתפתחו ויצמחו, בכל התחומים, ובשביל זה גם המדינה משקיעה כסף. כן, גם אם אתה אישית ל-א הולך להצגות של הבימה, או של הקאמרי. גם אם אתה לא מקשיב לפילהרמונית - סבתא שלי מקשיבה. ואתה לעומתה משתמש בכביש שהמדינה סללה לבית אל ובתשתיות שהיא סללה לבית אל שסבתא שלי לא צריכה.

אין מה לעשות, זוהי מדינה מורכבת על סך כל חלקיה. אתה יכול לבקש מנציגי הציבור שלך שיאבקו על הדברים שאתה סבור שצריכים להשתנות, אבל בסופו של יום זה קצת יומרני להגיד שאם דבר כאן או שם לא מוצאים חן בעיני, אז אוטומטית " רוב הכסף מבוזבז".

ספורט - אותו דבר כמו שכתבתי על תרבות. אותך לא מעניין ספורט, את רוב אזרחי המדינה כן. אנחנו כאן לא רק כדי לחיות, אלא מותר גם להינות - ואכן, יש אנשים שנהנים לראות קבוצות כדורגל, יש אנשים שנהנים להתאמן מתקני ספורט שפזורים בעיר, נהנים לשחק במגרשים של העירייה כדורגל או כדורסל, ועוד ועוד.

רישום פיקטיבי לישיבות - אתה יודע בוודאות כמה מהכסף הולך על אנשים שקרנים וכמה על כאלו שבאמת יושבים ולומדים תורה? איך אתה יודע? יש לך נתונים או שאתה שוב מסתמך על התקשורת ועל מה ש"מספרים" לך בנושא? בכמה ישיבות בבני ברק היית ב10 השנים האחרונות כדי לראות כמה אנשים מסך אלו שאמורים ללמוד שם, באמת יושבים כל יום ללמוד? 

וכן, אני בהחלט חושב שיש ערך גדול מאוד בתמיכה של המדינה בבחורי ישיבות וגם באברכים. המציאות מלמדת שלא זה מה שמשאיר אנשים ללמוד, אלא מה שהשאיר אותם היה הצבא, ובסופו של יום כמעט שום אברך לא מסוגל לאורך שנים להתקיים ככה - ואכן יוצאים יותר ויותר לעבודה. אז הכמה שנים שיושבים ולומדים - זה מעולה שהמדינה תומכת. ומי שמקדיש את חייו לתורה - כמובן גם צריך לקבל ואפילו יותר, שהתמיכה תגדל כל שנה. הסכם זבולון ויששכר, פחות או יותר...

בקיצור, כל זה בא להראות שהנתונים הרבה יותר מורכבים מהפשטות שבה ביטלת אותם כלאחר יד. ובעיקר - הרי גם לך בדיוק כמו לי אין באמת היכולת והידע לגשת לכל הנתונים הרלוונטיים כדי לדעת באמת מה "ביזבוז" ומה לא, ועל מה הולך כל כסף...

כמוני. וכמו שהבאתי במקור של הרב מלמד למעלה, לקהל יש זכות לכוף את כולו לשלם מיסים לדברים שונים, כדי לקיים חיי חברה תקינים, גם אם פרט אחד פה ושם לא מסכים עם זה. הקהל החליט שנותנים כסף לישיבות - גם אתה מחוייב לזה הלכתית. הקהל החליט שנותנים את הכסף גם לספורט - גם אתה מחוייב לזה הלכתית.

או מדין דינא דמלכותא, או מדין תקנות הקהל - הכל מובא בקישור ובציטוט שהבאתי ליזהר למעלה בשרשור, מהרב מלמד. 

ככה שאין פה "גזילה". אתה כמובן באמצעות נציגיך בטובי העיר = הכנסת - יכול ללחוץ שיותר ישקיעו פה ופחות שם. בסופו של יום , שום מדינה בערך לא מתנהלת כמו שאתה אומר ובכל זאת מדינות חיות וקיימות ומתפתחות. (וביטוח פרטי מראש לא מתחיל מאפס, מה לעשות - כי יש קופ"ח וכו'. ביטוח פרטי לא מממן הכל מכל כל. אם לא היה בכלל חוק בריאות חינם, תאמין לי שהכל היה יותר יקר לך וביראות הייתה רק לעשירים. אומנם גם היום יש בתי חולים פרטיים אבל בתי החולים הציבוריים הם המשרתים את רוב האוכלוסייה. בתי חולים פרטיים זה רק למי שבאמת יש כסף...לא לרוב העם.

שרון והירשזון, יהיה פחות כסף לשחק איתו.

חבר שלי נתמנה למנכ"ל בעמותה ציבורית הממומנת בידי משרד התרבות. על השבוע הראשון בעבודה הוא גילה ש-70% מהעובדים בעמותה שהוא קיבל לנהל, לא עושים שום דבר!

בעוד שבסופר אף פעם לא ראיתי עובד מובטל (למעט בהפסקה) אז בשירות הציבורי יש המון עובדים שלא עושים שום דבר, ואין לפוליטקאים כלים נגדם (כי יש הסתדרות..).

הדרך הטובה להלחם בפרוטקציוניזם הזה הוא לדאוג, בדרכים חוקיות, שלמדינה יהיה פחות כסף לחלק, להעביר, לתפעל, ולבקש מהפולטיקאים להתערב לנו פחות בכסף.

אבל אי אפשר לטעון שאם החוק לא בדיוק כמו שאני רוצה, אז זה "גזילה". אם יש ליקויים - ברור שצריך לתקן, לא אמרתי שלא. (אגב תמיד יש בג"ץ עד כמה שאתה לא מאמין בו, שאמור לטפל בנושאים כאלו...).

ולא, קיצוץ במס הכנסה הוא לא מה שיגרום שה70 אחוז עובדים האלו פתאום כן יעשו משהו - זה יגרום שלבית שלי לא יהיו תשתיות, אולי. זה יגרום שלא יהיו צהרונים לבני דודים שלי בירושלים. 

להלחם בשחיתותתמיד צריך אבל הדרך שאתה מציג לדעתי היא שגויה. צריך להילחם בשכל ובטוב טעם. להבין מה צריך להוריד ונגד זה ספציפית ללחום. לא ללחום נגד כל המערכת כי אז דבר לא יצליח.

ג םהוא מודע למגבלת כוחו.

קיצוץ במס הכנסה מוביל לצמיחה, ולהגדלת סכום הכסף הכולל שמסתובב במדינה. גם עם הפולטיקאים יודעים את זה, רק שאין להם אומץ מול ההסתדרות.

אלו הם חוקי מדינת ישראל. (כולל חוק התקציב)

יש לך דרך דמוקרטית להלחם בחוקים הללו אבל בשום פנים ואופן באמצעות הפרתם.

באותה דרך ניתן גם לשנות את התנהלות המדינה בנושאים שונים, כל מה שצריך לעשות הוא לבחור בנציגים אחרים לכנסת.

הטפה להעלמת מיסים אינה שונה במהותה מהטפה להשתמטות מהצבא או הטפה לכל סוג אחר של עבירה.

בנוסף, מדינת ישראל תובעת הרבה מאד מאזרחיה והיא צריכה לגמול להם על זה שהם נותנים מה שאנשים בעולם לא נתבעים לתת.

מדינה שלא נותנת גם לא מקבלת. 

לאכול רק את הצמר של הכבש (המגזר הפרטי), ולא את הכבש כולו, כי אחרת לא ישאר להם מה לאכול בכלל.

מדינת ישראל תובעת יותר מדי מאזרחיה, ובגלל זה אין לכאן עליה מארצות רווחה בהן אין אנטישמיות. א

נחנו מפסידים המון יהודים רק בגלל המיסוי המטורף פה בארץ - אף אדם שפוי לא מוותר על וילה בפרבר של ניו יורק עם שבורלט אימפלה או טויטה קמארי תמורת דירת 2.5 חדרים בפתח תקווה (המחיר אותו מחיר) ומזדה 3 בחניה.

(מי שקונה מזדה 3 קונה מזדה אחת לעצמו ואחת למדינה; חצי ממיכל הדלק זה מיסוי; אגרת רישוי מכניסה למדינה כ-3 מילארד שקלים. ועוד לא נגענו במע"מ (18%!!! איפה יש עוד מדינה עם מע"מ כזה?) מס הכנסה (30-50%!) ובסך הכל המדינה מכלה מעל 50% מהכסף במשק על כל הסעיפים שלה.

תרדו לנו מהגב, תפסיקו לתקצב את הכל - ספורט, תרבות, חינוך, בריאות. תנו לחיות.

לאף אחד אסור פה להקים קו אוטובוס בתשלום אם המדינה לא מאפשרת, והמדינה פשוט לא נותנת לאנשים לזוז בלי לשלם לה מס.

אז אנחנו מודים לה' גם על מה שיש, אבל בפרוש חושבים שכל דרך שהציבור עושה כדי לצמצם את תקציב המדינה היא טובה, ומשתדלים שלא לבקש הטבות למגזר שלנו אלא לבקש שיקצצו לכולם.

ואכן הציטוטים של הכתבות על הצרפתים שבורחים ארצה מהאנטישמיות - "מוילה בפריז - לקראוון ב<יישוב כלשהו>".

אין חילוק בין ארה"ב לישראל מבחינתי בתור האם להיות כלכלן או לא, זה מה שאני אומר.

ובסופו של יום, אחרי כל מה שאומרים על הקשיים וכו' וכו', מצטער, בתור בן של עובדת סוציאלית, אני לא מכיר מקרים של רעב א-מ-י-ת-י, שנובע ממצוקה א-מ-י-ת-י-ת (ואני מדגיש, אמיתית, ולא מדומה או נובעת מסדרי עדיפויות אידיוטיים של אנשים) במדינת ישראל - מה שלחלוטין לא נכון בארה"ב, כבר שנים רבות - שם יש הומלסים פשוטם כמשמעם, בכל מובן המילה, שמגיעים לחרפת רעב אמיתית לגמרי. בישראל זה מדומה, מתחייב לך.

ובסופו של יום, כאשר הנתונים בנתב"ג ובשאר מסופי היציאה מהארץ, כולם יחד, שקובעים בצורה חד משמעית שבשנה הקודמת יצאו מעל ל3 מליון ישראלים את הארץ - מה שאומר, בין שליש לחצי מתושבי המדינה - לחופשות וכו' בחו"ל - קשה לי לרחם יותר מידי על "מעמד ביניים" שמתונן שכמו ריקי כהן אין לו כסף לנסוע לחו"ל כל שנה אלא "רק" פעם בשנתיים. 

קשה לי לרחם על אדם שקונה שתי חבילות סיגריות ביום, ונעזר בחבילות מזון לשבת מרגון סיוע כלשהו.

קשה לי לרחם על מי שבוכה על מיסים אבל מחליף פלאפון שעולה 2000-3000 שקל, כל שנה/שנתיים. ומכונית כל כמה שנים.

ורבים מאוד הם אלו.

מי שב-א-מ-ת קשה לו, הוא ממילא זה שלא ממש משלם מיסים ישירים (עקיפים כן אבל זה סיפור אחר), אלא להיפך - הוא מקבל בעצמו השלמת הכנסה, קיצבת נכות/זקנה/מס הכנסה שלילי. 

ושוב, רוב ממוחלטשל מס הכנסה בישראל משולם על ידי העשירונים העליונים - 9 ו10, ואולי גם 8 (לא זוכר בדיוק את הנתונים שקראתי בעבר). והם עשירונים שלא נחשבים במעמד הביניים כיוון שלהם אין בעיה עקרונית לקנות מילקי... (אולי לא כולם שם יכולים לקנות בית בלי משכנתא,אבל להבדיל מאחרים - הקושי שלהם בלהחזיר את המשכנתא נמוך מאצל אחרים..).

והטענות שהחלוקה לעשירונים וכו' היא לא נכונה ולא "קבועה" - אפשר לראות שבגדול ה"עשירונים" לא משתנים בצורות קיצוניות כל שנה שנתיים וגם לא כל כמה שנים, ובגדול הם נשארים די קבועים ביחס בין הגובה של המשכורות בעשירונים השונים, וההכנסות, למשך לא מעט שנים. זה לא ששנה אחת העשירון העליון הוא מ20 אלף שקל לחודש, ובשנה לאחר מכן הוא מ40 אלף שקל... אלא זה תזוזות נורמליות לכאן ולכאן כל שנה. ככה שזה אכן די "קבוע", ואם הכל היה "ארעי" כל כך - אז התנודות היו חדות יותר, עניין של היגיון.

(הדגשה - התגובה לא כולה מכוונת רק להודעתך, פשוט קיבצתי לכאן תשובות שלי לכל מיני דברים שנאמרו בשרשור ועדיין לא הגבתי אליהם).

כל מה שבארץ אין חרפת רעב אמיתית זה רק בגלל ארגונים שתומכים באנשים שאין להם

אחרת היינו רואים בארץ גם הרבה כאלו

ארגונים רבים כאלו, מטוב לב אמיתי ומרחמים, אולי דווקא מנציחים מצב מעוות של אנשים ש"נהנים מההפקר", כאשר סדרי העדיפויות שלהם נשארים מעוותים לגמרי.

גם ללא ארגוני החסד, לא הייתה חרפת רעב אמיתית בישראל אלא רק צורך לסדר את העדיפויות שלך נכון - ולכן ארגון פעמונים הוא מאוד חשוב. (אגב, כשאני אומר בלי ארגונים - אני מתכוון לעומת זאת שהעזרה מהמדינה, הקיצבאות, הסוציאליות וכו', כן נשארים...). 

ארגון פעמונים מלמד אותך סדר עדיפויות נכון והתנהלות כלכלית נבונה.

אני לא מתכחש - אכן יכולות להיות משפחות שבמשך כמה שנים לא יוכלו להרשות לעצמן מילקי אפילו לא פעם בשבוע, וללכת למסעדות - אולי אולי פעם בשנה כפינוק מיוחד - אבל בהתנהלות נכונה, התייעלות כלכלית וידיעה מה חשוב ומה פחות חשוב - בישראל אין באמת רעבים כמו שיש באמריקה. 

מהעניין הפשוט שמדינת ישראל לא קפיטליסטית חריפה כמו אמריקה.

למה גוזלים את כספי ומשתמשים בו כדי לממן מחללי שבת?

מי שרוצה ללכת לראות כדורגל שיממן את זה.

למה גוזלים את כספי כדי לממן חינוך לא יצרני עבור חרדים או ערבים?

למה גוזלים את כספי כדי לתת קצבת ילדים לבדואים?

למה גוזלים את כספי כדי לממן את חיל חינוך-מחדש? (אגב - גוף שמאלני שבמאבק ערכי מוצהר עם הרבנות הצבאית)

יש פה מערכת כושלת שמנסה להטות את הכסף שלי לאינטרסים שלה, באמתלה של דברים טובים שצריך.

כל מי שמשלם מיסים כלשהם יכול לטעון שמממנים מכספו דברים שבעיניו הם מיותרים.

מה יגיד ערבי או עולה חדש נוצרי?

מה יגיד שמאלני?

מה יגיד חרדי?

חיי מדינה מחייבים פשרות בין דעות ובין קהילות וציבורים שונים

לעשות שהמדינה שלנו היא לא אך ורק קפיטליסטית - ואגלה לך בסוד שגם התורה לא. המדינה שלנו היא שילוב בין קפיטליזם לסוציאליזם, ולדעתי זה ראוי ביותר ויש מקומות שראוי עוד יותר סוציאליזם.

אתה דוגל במדינה קפיטליסטית מוחלטת בה ההתערבות בכספו של האזרח הוא פחות ממינימלי אפילו, והכל פרטי. אני סובר שזה יהיה אסון למדינה, ליהדות ולתורה.

לגיטימי שכל אחד יחשוב אחרת. לא לגיטימי לעבור על החוק. כיוון שאז אתה לא הולך לפי כללי המשחק. אתה רוצה - תיאבק בתוך המשחק לשנות את המשחק. אל תיאבק מבחוץ. (מבחוץ = בהעלמת מיסים וכו'...).כי ז-ה מה שמפורר מדינות.

האם אסור גם לסרב לפקודת גירוש יהודים?

דבר איתי.

אל תכניס לכאן דברים שלא דיברתי עליהם כעת, בבקשה קוראים לזה ניצלוש מכוער. כרגע דיברתי על כללי המשחק של המיסים וכו'. רק על זה. אז זהו.

אבל כמובן, כשאתה מתייחס למקור הלכתי שאני מביא כאל "סברות בלבד" - מסתבר שאין לי שום עניין יותר לדון איתך כי אתה מגחיך את עצמך ואת טענותיך.

הפסקה האחרונה שלך נוסחה בלשון כללית. היא דיברה על כללי המשחק בכלליות, ועל החוק בכלליות. על כן שאלתי: מה הגבול שלך?

כיון שזה מחלוקת גדולה אם מותר להעלים מס - גם אם את פוסקת שמותר, את לא צריכה להתערב במעשיהם של אחרים

כך שלא שייך כאן "סיוע לדבר עבירה", הוא פוסק כמו רב שמתיר, וזה מותר לו

בדיוק כמו שמי שלא סומך על היתר מכירה יכול לתת ירקות של היתר מכירה למי שכן סומך, והוא לא "מכשיל" אותו, כי הוא סומך על הפוסקים המתירים

וכיון שעל פי חוק מי שהעלים כאן מס זה לא את אלא החשמלאי, את נחשבת רק מסייעת, ואין איסור סיוע בדבר שהוא מחלוקת

שלא שייך לפניי עיוור בדבר הנתון במחלוקת הפוסקים. ק"ו במציאות של תרי עברי דנהרא כמו כאן.

ועכ"פ זה צריך להיות כל הדיון כאן

המקור שלי הוא רש"ז אויערבך

מעדני ארץ, הערות, סי' ז'; הערות סי' ח' כג

אם אני לא סומך על היתר מכירה בתור חומרה אז אתה צודק.

כיוון שאני לא סומך על זה בכלל מעיקר הדין אני לא יתן למישהו אחר.

(עכשיו כשהייתי עצור למרות שבכיף הייתי יכול להחליף מלפפון בעד תפוח לא עשיתי את זה בגלל זה)

אני יודע שאבא של הרב שלי פוסק שזה מותר רק אם אותו אדם הולך לפי פוסק אחד בהכל (אני מניח שיזהר יודע יותר טוב ממני)

אבל אם ברור לי שזה אסור אני לא יכשיל אחרים.

יש גישה של רבנים שמתייחסים להיתר מכירה כאילו אין בכלל היתר, ואין על מי לסמוך

וכבר כתבתי במקום אחר ששמעתי שהרב אלישיב ציוה על המוציא לאור למחוק את הקטע הזה מהמעדני ארץ, בדיוק בגלל זה

אבל זה מקרה ספציפי, זה לא כך בכל מחלוקת. 

(מה הסיפור הזה על המעצר? למה עצרו אותך? לא הספיק להם בתשעה באב?)

דבר שנמכר ב"מכירת חמץ" לדוג' ועוד.

כל דבר שאני חושב שהוא מעיקר הדין ולא חומרה.

(יניח בקבוק בשבת כשברור לי שהוא יפתח,בבית זה קורה לי מלא,אני עושה חור ופתוח בעצמי אם אני מביא בקבוק לשולחן,כי אם אני יביא לשולחן ברור שמישהו יפתח)

(שמעת שנעצרו ביום חמישי 5 פעילי ימין שניסו לפרוץ להר הבית?וביום ראשון שניים בשער האריות(השבטים,ליתר דיוק)? אז זה היה בין השאר אני)

אפשר להפריד את הפקק מהפס שלו עם סכין לפני שבת. ככה הבקבוק פתוח הלכתית, אבל סגור מבחינת טריות, גזים וכו'.

אני עושה את זה קבוע אצל ההורים שלי כשאני אצלם בשבת.

אבל לא תמיד אני זוכר

מס ויש רבנים שיגידו שזה עברה צדיק באמונתו יחיה ובעתיד יתן את הדין לשם או לשם! טכנית בגלל המצב הכלכלי הכללי היום זה לא כזה נורא לשלם פחות איפה שאפשר [לעניות דעתי]

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.

אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.

לצאת סתם לסיבוב ולדבר

לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.

אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.

ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.

הלוואי ותצליחי

מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.

אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.

זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.

אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).

מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.

הלוואי

אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?

זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק

הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום

כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.

ברוך ה

כל הכבוד לשניכם

ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?

גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?

אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות? 

כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.

נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.

ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.

וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.

אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.

כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.

אז בתור צעד ראשון -

שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!

והוא הסכים - מעולה!

ואפילו תמך ברעיון - מעולה!

ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,

אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.

לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.

צעד אחר צעד.

התקרבות אחר התקרבות.

לאט לאט ובהדרגתיות.

אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה )

וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".

או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".

כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.

אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.

ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...

לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.

וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.

אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.

ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?

אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?

ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני

וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו

והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,

ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.

כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,

אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת

אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!

מגיע לכם את זה כ"כ!

בהצלחה רבה

אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן

ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.

ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס. 

והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.

קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.

זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.

אבל לקבוע.

לשריין.

להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.

ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.

לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.

למשל:

אחרי שקבענו מרחב זוגי

* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".

* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.

* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.

כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.

* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.

לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי

וכל דבר דומה שאוהבים.

* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.

אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.

* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.

למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.

* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך )

* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.

* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"

* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.

חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.

לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח. 

לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,

לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,

מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),

מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,

מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה

ומתחילים.

באמת צעד צעד.

ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.

אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.

לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.

על הקורס של יוני אנטמן.

זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).

הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.

היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.

בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).

לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.

אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.

קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.

אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.

בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.

כלומר -

לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.

לדוגמה:

-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.

(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).

- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.

(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)

- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם. 

(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)

ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.

ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.

אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש  נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?


את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?

למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
 

מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.

את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.  

זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה 

זה קצת בידיים שלנו.

זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג

זו ה'נשמה' של הקשר.

הוא לא מבין למה צריך

אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.

וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.

את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.

אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'

גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.

הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.

אבל אילו חיים אלו?

אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?

ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.

וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍

בכלל אני חושב שעזרה במשפחה בסכומים מאוד מאוד גבוהים היא מתכון למרירות מניסיון.

אל תעשה משהו שיגרום לך להתבאס.

באופן כללי לדעתי - אם החלטת לתת את הכסף, אז תן אותו בלב שלם בלי לחפור. אולי רק בליווי תפילות שלא תהיה פה נפילה גדולה מדי...

כל עוד לא מדובר במשהו שהוא סכנת חיים או נפש - נראה לי שלא נכון "לחנך" את האחות...

הייתי מפרידה בין שני הדברים.

העצות שלך לגבי הנכס לא קשורות להלוואה, גם אם לא היית נותן חלק, בתור אח שמבין בזה אתה רשאי לייעץ, אולי כדאי לדבר על זה שוב דרך בעלה.

ואם אתה רוצה לעזור, תעזור.

בלי קשר למה יעשו עם הכסף כל עוד ההחזר שלך מובטח.

אל תחנך אותה בעזרת הכסף שלך.

בטח לא להחזיק אותה בתנאים.

(שוב כל עוד אין פגיעה בהחזר)

ממילא הבנק דורש להביא שמאי, אם באמת יש פער עצום בין המחיר המבוקש לבין שווי הנכס, אז הבעיה תהיה עצומה: הבנק יעמיד משכנתא בהתאם לשווי שקבע השמאי, ולא בהתאם למחיר בחוזה. 

ומה שיפגע ראשון זה ההון העצמי שהוא נתן לה

אני לא הייתי נותן במקרה כזה

אתה מקבל אישור עקרוני מהבנק

אין סיבה שלא יקבלו. כי זה לא קשור לנכס.

מוצא נכס

חותם עסקה ומשלם סכום התחלתי כלשהו

לאחר מכן מתחיל תהליך של הלוואת משכנתא. שחלק ממנה מגיע השמאי של הבנק

אם הדירה לא שווה את המחיר שחתמת עליו. השמאי יתמחר אותה לפי הערך האמיתי שלה ולפי הערך הזה הבנק יסכים לתת הלוואות משכנתא

ואז אין לך די כסף להשלים את העסקה ורוצים לבטל את החוזה. בדרך כלל זה יהיה כרוך בדמי פיצוי כלשהם למוכרים. הכסף הזה יצא מההון העצמי.

אפשרות נוספת.

לפנות לגופים חוץ בנקאיים כדי להשלים את היתרה.

הבעיות עם זה

1. אם הבנק ידע על כך. יכול להיות שהוא יצמצם עוד יותר את הסכום שהוא מוכן לתת.

2. הלוואה חוץ בנקאית בדרך כלל נתנת בריביות גבוהות יותר. כך שיכולות להכניס לסיבוך כלכלי

אתה לא מקבל בכלל אישור עקרוני.

ואתה לא חותם עיסקה.

ולא משלם כלום.

באמצע תהליך לקיחת הלוואות המשכנתא.

כי רוצים להביא דווקא שמאי שעובד ספציפית עם הבנק שהחלטת לקחת ממנו את המשכנתא

וכדי לקבל הצעה קונקרטית למשכנתא כדי להשוות בין בנקים. בדרך כלל הבנק ידרוש חוזה רכישה ונסח טאבו (ועוד כמה דברים)

ואין שום קשר לאישור עקוני.

אישור עקרוני לא קשור לנכס ספציפי

אלא בדיקה פרטנית של הזוג ולאיזה גודל הלוואה הם יכולים לקחת

יתרה מזו ידעתי בעת חתימת החוזה שזו טעות אבל בעל הדירה הלחיץ אותי שיש לו קונה אחר, אבל מכיוון שידעתי פלוס מינוס שאני בטווח המחירים באזור אז חתמנו.

ועדיין הלכו 20 אלף שקל, זו טעות וזו לא ההמלצה לעשות זאת, תלמדו ממני מה לא לעשות.

והמוכר מוכן לרדת עד 1.02 סופי סופי

לא היית מבצע את העסקה?

קשה לדבר על מה היה קורה אילו, בפועל אני ידעתי שאני לא אמור לחתום על חוזה לפני הערכת שמאי ובכל זאת עשיתי את הטעות הזאת במועד החתימה.

אני כאן כדי להתריע לאחרים לא לעשות זאת ובכלל זה את פותח השרשור.

לדוג' אצלי בבית. השמאי כתב מחיר עגול עגול. שהיה כ20+ אלף מתחת למחיר חוזה.

הלכתי אליו למשרד.

אמרתי לו שהוא מוזמן למצוא לי דירה דומה במחיר שהוא כתב.

ואם הוא מוצא דירה כזאת, אני נותן לו שכר כפול (בחצי בדיחה כן....)

אז הוא תיקן את המחיר שמאות למחיר שכתוב בחוזה

שהוא ממש ממש לא עגול ואין סיכוי שזה השמאות מדויקת. כי אם כן. אני יוכל למלא לוטו שהצלחתי לקנות במחיר המדויק של השמאות

לימים הכרתי שמאי אחר.

הוא סיפר לי שההנחיה של הבנקים היא לתת מחיר שמאות גג כמחיר החוזה, ואם אפשר. להוריד קצת

למרות שברור להם שזה לא המחיר הראלי של הדירה.

יש עדיין שמאים שכתובים מחיר מעל מחיר חוזה. אבל צריך להיות סיבה טובה למה הם כתבו את זה.

כך שזה שאתה נתת מחיר חוזה. יכול להיות שזאת התרנגולת שהטילה את הביצה של מחיר השמאות 

עצה שלי: אל תחתמו על חוזה לפני הערכת שמאי.

כלל לחיים.

כי היא (אחותו של פותח השרשור) כנראה לא תקח שמאות מוקדמת.

אבל מסכים איתך

אם אפשר. עדיף לקחת שמאות מוקדמת

ובגלל שהרוכשים שמים חלק מהכסף כבר במעמד החתימה, המוכרים יכולים פשוט לא להחזיר את הכסף הזה כדי לקבל את דמי הביטול שמגיעים להם בהתאם לחוזה.

אם הרוכש לא מצליח לקבל משכנתא, זה לא ''כוח עליון''. זאת בעיה שלו, והוא יצטרך כאמור לשלם הרבה כסף על הפרת החוזה

ופעמים שלא לעזור זו העזרה הכי גדולה שאתה יכול לעשות לבן אדם.

ועצה אישית-לטובת אחותך ולטובתך. במידה ואתה מלווה לה כעת או בעסקאות אחרות. תתנהל מבחיינה משפטית עיסקית כאילו היא אדם זר. הכול לכתוב,תנאים ברורים. זה ישמור עליכם בקשרים טובים

בסיכון גבוה שלא יוחזר

כי מי שיש לו להחזיר

אין לו בעיה להלוות מבנק

אני לא מלווה סכומים שאני לא יכולה לוותר עליהם

לא רק בגלל ההפסד הכספי

אלא גם בגלל הרס היחסים שיתלווה אליו

בכל מקרה, אני הייתי נותנת רק אם המחיר קרוב להערכת שמאי (עדיף לשלם מראש על שמאי מאשר להפסיד ככ הרבה אחרי)

תתן הגדרה מראש איזה פער הגיוני. ולפי השמאי.

זה נותן פחות משקל לכמה *אתה* מחבב את הדירה או לא, ולכן בעיניי מפחית את החיכוך הפוטנציאלי.

אם זו הלוואה זה משהו אחר, לא חושבת שהייתי מלווה אם אין באמת יכולת להחזיר. 

כי הלוואה מהמשפחה זה ללא ריבית.

וזה ממש משמעותי.

שאתה לוקח משכנתא, 60-70% מהחחזרים החודשיים בתחילת חיי המשכנתא זה ריבית.

בהלוואה מהמשפחה זה 100% החזר

כמובן שלא מלווים לכל אחד.

רק לאחד שאתה סומך שיוכל להחזיר

תודה לכל העונים

כמה הבהרות:

1. מבחינתי, מדובר במתנה, ואמרתי לה את זה גם שמבחינתי זו מתנה.

2. הערכת שמאי של משכנתא היא רק לוודא שגובה המשכנתא נמוך מערך הנכס וזה יהיה נכון בכל מקרה (מדובר על כ-65 אחוז מערך הנכס). העניין הוא שערך הנכס לא שווה את הסכום המבוקש לדעתי וגם לדעת שומה חיצונית (שאינה עבור משכנתא)

3. דברתי גם עם גיסי, והוא גם תומך (יחסית פסיבי) בעסקה

לעזור ככה לאחים.

חלום!

זה בנוסף לכל מה שכתבו לפניי.

זה השקעה שאתה מבצע מכספך,

זכותך להחליט הם לתת או לא.

וזכותך להחליט להשקיע בדברים אותם אתה רואה ויודע שהם השקעה טובה.

נניח שאת קונה לילד שלך מתנה ליומולדת- את תגידי לו - יש לך x כסף תבחר פה בחנות מה שאתה רוצה?

הגיוני שכן

אבל אם הוא יבחר משחק שבעינייך בעייתי חינוכית?

או אפילו- משחק שפה עולה 100 אבל בכל בזאר עולה 15 והוא רוצה לקנות דווקא פה?

קצת כמו שאפשר לעזור כלכלית ברמה החודשית למשפחה ולהגביל את הייעוד של הכסף- סופר כן, מסעדות לא.

במקרה הזה- נשמע שהוא עוזר לה כלכלית, אבל חלק גדול מהכסף סוג של הולך לפח, כי הנכס שווה פחות…

והוא רוצה לעזור לאחותו, לא לשרוף כסף…

קצת כמו להגיד - קחי 1000 שח לקניות לשבת. אבל תקני בסופר גדול, לא בסופר הפינתי שפתוח 24/7 ויקר בטירוף. 

את אחותך בסוף, או, שהיא קנתה במחיר יקר נכס שהיא אהבה.

דירה למגורים, בעיני, אם אוהבים, שווה פער.

אין מה לעשות. היא צריכה לגור שם.

אבל אם היא תיקח משכנתא ותתמוטט באמצע הדרך, לא הייתי נותנת לזה עזרה.

גם אם הדירה מוצאת חן בעיניה. כי היא לא תהיה שלה, בסוף, אז למה להטביע כסף?

אם זה ברור שהיא יכולה לעמוד בתשלומי המשכנתא, ואתה חושב שהיית משיג עסקה יותר מוצלחת, אז כאן הייתי אומרת שלא הכל רציונלי כשקונים דירה.

אני נגיד הייתי שמחה לגור בסגנון באו האוס וכמובן שזה מאד טעם אישי. אז אולי בשבילך לא שווה לשים חמישים אלף שקל יותר, ובשבילה כן.

אם זה פער של מאות אלפים, זה סיפור אחר. לא הייתי מסכימה.

יש עוד דירות בעולם, זה נשמע ממש ניצול שלה. ושמאי בעיני זאת לא הדרך היחידה,  מפני שיש גם טעם אישי

אם אתה נותן לה מאה אלף או כמה אלפים..

באמת חושבת שאם נותנים עשר אלף עדיף לא להתערב יותר מידי..

שנותנים עצה צריך לשזור את זה בעדינות ולא להתווכח.. בטח לא עם אישה .

תנסה להבין למה היא כל-כך מחובר לנכס כזה שלא מוליד רווח אבל בעדינות ..

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

מתכון לכריך אחיות:

מצרכים:

שתי פרוסות לחם גדולות

2 כפות ממרח תמרים

אחות חסרת טאקט

6 דמעות של אבא מתוסכל להמלחה

הכנה:

לוקחים אחות חסרת טאקט

ממלאים את נחיריה בשתי כפות ממרח תמרים

מטפטפים דמעות לתוך עיניה

עוטפים בלחם

לוחצים חזק חזק עד שהטאקט יישפך מכל הצדדים

עוטפים בניילון נצמד כדי שלא תוציא עוד מילים מיותרות 

חזק ביותר!

אז מבינים שזה מביא אותו לסף תסכול גדול.

אבל מי שלא מכיר (וכנראה שאותה אחות לא מכירה) לא יבין ששאלה כל כך תמימה תביא אותו לכזאת התפרצות.

מניח שיש עוד דברים דומים שמביאים אותו להתפרצות כזאת. אבל לא הייתי שופט לחומרה את האחות, השאלה הזאת בסך הכל לגטימית ל99% מהמקרים.

זה לא מוריד לרגע מהתסכול שלך על שאלה חסרת טאקט לגמרי מול הבן שלך.

ואני לא בטוח שהוא ישמח לאכול כריך אחיות

ואני לא בטוח שכדאי לשאול אותו אם הוא רוצה לאכול כריך כזה 🫣

מדובר על ילד בן 3, שלפני 10 דקות התעורר מהרדמה.

גם ילד במצב רגיל בגיל 3, לא תמיד יגיב באדיבות כשישאלו אותו למה הוא אוכל תמרים ולא שוקולד.

קל וחומר אחרי התעוררות מהרדמה, כשהוא עדיין לגמרי לגמרי מעוך.

חוץ מזה, שאחות לא צריכה להתערב בבחירות התזונתיות שלי, בטח כאשר ההצעה שלה עוד פחות טובה ופחות בריאה ממה שאני הבאתי.

וגם אם כן, אז לא מול הילד עצמו, כשהוא בן 3 ואחרי הרדמה 👿👿👿

זה כל-כך בסיסי, באמת. אתה תבוא לילד שמשחק בטרקטור קטן בזמן שהוא נהנה לשחק בו, ותשאל אותו ''למה ההורים לא קנו לך טרקטור גדול יותר''?

זה כל-כך חריג, עד שאני בכלל לא בטוח אם היא לא ניסתה בכוונה לעורר מהומה.

אני לא מבין איך לדעתך זאת שאלה לגיטמית ב99% מהמקרים... 

זאת לא השאלה עם טקאט

אבל זה לא היה מביא את הילד לסף תסכול כמו הילד שלך.

ממה שאני מכיר. מקסימום זה היה גורם לילד לא להסכים לאכול את התמרים.

לילד בן 3 ממוצע זה היה "עובר" אחרי 5 דקות

אז נכון.

זאת לא שאלה עם טאקט

מצד שני. זאת לא שאלה של סוף העולם

לגיטימית הכוונה שאלה רגילה עם קצת חוסר טאקט.

אם אותה אחות היתה אומרת לו איזה פיג'מה יפה יש לך. לבן שלי יש משהו דומה עם סטיץ'

זאת שאלה לגטימית?

הוא יהיה מבולבל לחלוטין, לא יבין איפה הוא נמצא, הרבה פעמים יהיו לו סחרחורות ובחילות ועייפות קיצונית. אם זה יהיה אחרי ניתוח, אז השפעת ההרדמה על העצבים תתחיל לפוג והוא יתחיל לחוש כאב. 
 

אז קח את כל זה, ותשים על ילד בן 3.

וכן, הרבה ילדים יבכו אם ישאלו אותם ''למה אבא לא הביא לך שוקולד'', גם בלי כל ההשפעות של הרדמה. אז קל וחומר.

לא חוויתי ב"ה התעוררות מהרדמה לילדות שלי.

אבל אף פעם לא היה מקרה כזה, גם בתסכול הכי גדול.

זה אכן חסר טאקט..

אבל לא בעוצמות שאתה מתאר

אולי אחרי הרדמה זה אחרת

את התמרים,

זה לא להבין בכלל את הסיטואציה ושזו בדיוק המטרה עכשיו, שהוא יאכל.

וגם אם זו לא המטרה, הילד לגמרי לא במרחב הבטוח והמוכר שלו, לא בגיל שדיבורים בהיגיון בהכרח משכנעים, פלוס קם הרגע מטושטש מהרדמה. כל סעיף כאן הוא סיבה ממש מעולה לאחות לנצור את לשונה מההערה המיותרת שבהחלט יכולה לגרום לילד רגוע תיסכול שיהיה קשה להתגבר עליו עכשיו דקות ארוכות,  ומטופשת ברמות אחרות היתה ההתערבות הזו.

רפואה שלמה והתאוששות קלה ומהירה!

בין לא יאכל

לבין לא יאכל. ימרר בבכי. יצעק. ישכב על הרצפה וירביץ לקיר.

שבכל המקרים זו הערה מיותרת

וברובם היא תגרור את ההתנהגות המוגזמת.

חד משמעית הערה מיותרת

אבל לא יוצאת מגדר הרגיל.

לצענו נפוץ מאוד חוסר הטאקט אצל אחיות ועוד יותר אצל רופאים

זה כמו שתשאל ילד בן 3

למה תפוח ולא סוכריה?

בטח שזה יגרור התקף במיוחד בבית חולים ילד מותש

על אותו ילד או אותו סיפור כולל עליו אתה מדבר (התכוונת לסיפור הכולל שבעבר @פשוט אני.. שיתף כאן על אחד מילדיו?)

וגם אם אכן מדובר באותו ילד - עדיין האמירה של האחות חסרת טאקט ומזמנת תסכול באמת לכל ילד, בטח במצב כה רגיש לאחר הרדמה.

שרק יהיו לנו בריאים כולם 🙏

למה היא מתערבת?
האבא הביא כריך שהילד שלו אוהב מה אכפת לה מה יש שם?

זה היה לפני שקרה את התגובות האחרות,

וזה אחרי

חצי+ מהאחיות והרופאים שפגשתי היו חסרי טקאט

ושאני מקבל הערה חסרת טקאט מצוות רפואי זה לא מזעזע אותי כמו שזה זעזע את פותח השרשור

אפשר לעשות שרשור אמירות חסרות טאקט של צוותים רפואיים. אבל זה יהיה שרשורפלצת

האם היא צריכה להאמר? לא

האם נפלתי בגללה מהכסא? גם לא

לא משנה מה הרקע.

ובטח בתור אחות שקצת בעינייני הבריאות אמורה להבין שאם הילד אוכל את זה בכיף אין צורך להתערב.

אלא רק לחייך ולקוות שגם הילדים שלה יעדיפו ככה תמרים ולא שוקולד.

אבל אין שמץ של ספק שמדובר פה בשיח לגיטימי ובשאלה תמימה לחלוטין. לא חוסר טאקט ולא דומה לזה. אני מניח שהיא ראתה יותר ילדים שמתעוררים מהרדמה מאשר אתה רואה, ולכן אני מניח שהיא בהחלט סברה שזה דווקא נחמד לילד שמפתחים איתו שיחה ומתייחסים אליו...
 

זה אמנם התפוצץ לא כמו לפי התיכנון, אבל עדיין לא הייתי שם אותה בתוך הכריך. הילד כנראה היה אוהב סנדוויץ' כזה עוד פחות.. איך אוכלים את כל הבשר הזה..

למה הוא אוכל x ולא y,

כאשר ברור ש-y טעים יותר אבל הרבה פחות בריא,

זה לא לגיטימי בשום צורה ובאף סיטואציה.

כאמור, ההרדמה והסיטואציה רק מוסיפים למורכבות. 

ואני חש התנשאות לא נעימה... 

בכל מקרה כתבתי פוסט הומוריסטי על סיטואציה הזויה, לא חשבתי שזה יהפוך להיות ויכוח יסודי בהלכות התנהגות לפעוטות ..

כאילו לא עשתה מספיק נזק

שאלה מטופשת גם לשאול את הילד האישי שלך

ב"ה שתהיה רפואה שלמה במהרה ורק בשורות טובות 🙏