אני יודעת מה הרב שלי אומר-

אסור לחלוטין. גזל של כספי ציבור.

זו שאלה הלכתית לכל דבר.

כי זה נוגד את החוק 

הוא לא אמור לתת את חוות דעתו האישית וברור שמה שקרה כאן הוא בעייתי. 

הכותבת רק תהתה מי "האשם".

אני ממליצה לכותבת לשאול רב, אבל בצורה אחרת: כיצד ניתן לתקן את שקרה.

מתוך דבריו תביני האם בכלל אין מקום שתתקני מעשייך- ועל כן היית בסדר, או שיש.. 

בכ"א במקום לתהות מי האשם, אולי עדיף לחשוב מה עושים הלאה.

בהצלחה

זו כמובן הנחה לא נכונה.

כנראה שהיא משתייכת לרבנים שכן רואים בכך בעיה..

ותודה על ההמלצה

(אני רואה שהתפתח כאן עוד דיון שלא קשור. תרגישו בנוח ).

ותודה לכל המגיבים.

העבריין לא רושם את ההכנסה ובכך נמנע מתשלום כל המיסים בהם הוא חייב.

המסייע לעבירה הוא מי שמסכים לשלם לו בשחור בלי קבלות.

מי שמפסיד זו מדינת ישראל ותושביה הן בכך שנמנעים מהם כספי המיסים והן בכך שמשתררת כאן אוירה של הפקרות ועבריינות שכל אחד נוטל בה חלק.

אבל גם המסייע מפסיד כי בעל מלאכה שנותן קבלה יהיה גם אחראי לעבודה שביצע ואילו אחד שבא והולך בלי להזדהות יוכל גם להתחמק מאחריותו.

ואגב, החוק בישראל קובע שאסור לנקוב במחיר ללא מיסים (מע"מ). המחיר הנקוב בכל חנות ואצל כל נותן שירות הוא המחיר המלא כולל מיסים, ולכן אם מישהו נוקב במחיר בטלפון הוא חייב לקבל את המחיר הזה ללא כל תוספת ולא יכול לבוא ולהגיד לנו שאם אנחנו רוצים קבלות הוא צריך להוסיף על כך כי זו עבירה חמורה בפני עצמה.

ובאופן כללי יכולים לרמות אותך באלף דרכים, גם כשעובדים לבן למהדרין.

צריך עירנות, זהירות, והמלצות.

ההפקרות כבר כאן. שווי הכסף השחור מוערך בכ25% מהתל"ג הרשמי. כלומר: כ-20% מכלל הכסף. כיון שכך, אי אפשר לומר שיש מנהג מדינה שלא להעלים מס. אם יש דינא דמלכותא? מחלוקת.

כולנו נסבול, אם לא נקרוס כלכלית.

יש גופים עברייניים שעושים זאת ונלחמים בהם.

כמות העלמות המס שמבצעים אזרחים פועל  (אם נתעלם מהמגזר הערבי והעברייני) היא קטנה.

אז, כן זה מנהג המקום.

אלה שמעלימים לרוב אינם מסלתה ושמנה של החברה.

כל אחוז שעובר לשחור יוצא מהכיס של כל אזרחי המדינה.

דרך אגב, בגלל שיש כמות גדולה של עבריינים זה נהיה מותר?

אם יש כסף להתנתקות, לגדר הפרדה, להקש בגג, להבימה ולקמארי, וכו' וכו' - אז כנראה שהמצב בסדר.

כמות העלמות המס היא גדולה. דעתך על איכותם החברתית של מעלימי המס לא באמת רלוונטית. מדובר בעיקר בבעלי מקצועות חופשיים ומטפלות.

אגב, יש חברות ענק שמעלימות מס במליארדים, אלא שהם עושות זאת ע"פ (פרצות ב)חוק.

כמות גדולה של עבריינים לא מתירה עבריינות. השאלה היא האם מדובר בעבריינות ע"פ התורה. השאלה הזאת נגזרת, בין השאר, ממנהג המדינה.

אנשים שקונים וסוחרים את שירותיהם של מעלימי מס (כמו בסיטואציה שבראש השרשור) ביודעין היא קרוב לוודאי רוב החברה הישראלית. במיוחד כשהאופציה השניה היא לשלם יותר.

אבל אל תשכח שגם אנשי השמאל משלמים מסים שמממנים דברים אליהם הם מתנגדים ובהם אנחנו תומכים.

אם יהיה לי זמן אנסה להגיב מאוחר יותר לדברים.

שזה דבר טוב מאוד.

הוא ענה שזה אסור כי זה סיוע לעוברי עבירה.

אבל זה היה, אאל"ט, בשו"ת SMS

הוא נקבע ע"י בני אנוש, כידוע.

 יש מצבים שבהם חוקי המדינה ביחס למסים הם לא מאוד הוגנים ומאוד לא פרופורציונאליים.

אז יש כאלה שהם ישרים כמו סרגל ומדווחים על הכל

ויש כאלה שצריכים לפרנס משפחה ברמה סבירה ולכן הם מדווחים חלקית, כדי לא להידפק.

אני לא יודעת מה הייתי עושה במצב כזה. אבל ברור שזה לא שחור לבן.

(איש איש ורבותיו, אבל אין להקל בגזל, ובפרט גזל הציבור).

והם קבעו שאם שוחטים עשו ביניהם הסכם כזה או אחר - כל השוחטים מחויבים לעמוד בהסכם והם יכולים לכוף זה את זה לעמוד בהסכמים.

תקנות הקהל זה דבר רחב שלמעשה, גם למי שאומר שאין דינא דמלכותא דינא בארץ ישראל - תקנות הקהל יש, אחרת לעולם לא תצליח ליצור חברה מתוקנת בשום מקום בעולם, כי איש את רעהו חיים בלעו (למה שרק את תעלימי אחוז כזה וכזה של מס? אולי ש80 אחוז מהמדינה יעלימו 90 אחוז מההכנסות שלהם, ככה שלהם יהיה יותר קל? אבל אז כמובן המדינה תתפרק תוך יומיים כלכלית וגם את תמותי, לא רק מי שמשלם מס... ככה שלמעשה, היום המדינה קיימת בזכות אלו שמשלמים מס, לא בזכות אלו שלא משלמים ואוכלים על חשבונם של משלמי המיסים.). כאשר את מקבלת על עצמך להיות אזרחית במדינת ישראל (את יכולה להגר מכאן בכל יום שבא לך, אף אחד לא יעצור אותך כאן. המילקי בברלין זול יותר)  - את בהכרח מקבלת על עצמך לעמוד בתקנות הקהל של המקום אחרת לא יהיה ניתן לחיות כאן.

מי שמעלים מיסים דופק את כל האחרים שכ-ן משלמים מיסים. ובכך, למעשה - הוא מעוות עוד יותר את המציאות, ובעומק - מעוות את עצמו.

ומי שמסייע למעלימי מס כדי שזה יעשה גם הנחות לעצמו - אותו הדבר. הוא עוזר להרוס את המדינה. הוא עוזר להון השחור במדינה לתפוח עוד ועוד ואז תמה למה מקצצים בקיצבאות פה ושם (מאוד הגיוני שאם לא היה הון שחור במדינה/ההון השחור היה מקוצץ ב60-70-80 אחוז ממה שהוא היום - שלא היו מקצצים בקיצבאות הילדים אלא בדיוק להיפך, אולי...). 

לקשר בין מסים בישראל לגדר ההלכתי של תקנות הקהל.

מקורות הלכתיים. לא סברות.

אני אומר סברות, כי ודאי שהקשר למקורות אינו מוחלט כלל ועיקר.

צריך לעיין.

עכשיו כבוד הרב יביא לי מקורות הלכתיים - מקורות, לא סברות - שאין שום קשר בין מיסים במדינת ישראל לתקנות הקהל ולדינא דמלכותא דינא. אני חוזר - מקורות הלכתיים,עם קשר מוחלט. לא סברות.

א. לדון תמיד מותר (בכבוד הראוי). גם אם אני לא פוסק, מותר לי שלא לקבל את סברותיו של הרב מלמד. להלכה למעשה - יש ללכת לפי רב מורה הוראה, ולא לפסוק לעצמך אם אינך כזה.

ב. אני נסמך על רבותיי. אתה ודאי יודע זאת. הניסיון להציג זאת כמחלוקת ביני לבין הרב מלמד - דמגוגי.

ג. אין צורך במקורות הלכתיים כדי להוכיח אי-קשר. ובעצם - לא צריך להוכיח אי-קשר. דברים בחזקת שאינם קשורים אלא אם כן יש ראיות או לפחות סברות חזקות שהם אכן קשורים. כך בכל נושא ובכל דבר.

אותו אתה חייב להביא מקור נגדי. ורק "לטעון" שזה "סברות בלבד" - זה מגוחך ופתטי. כאשר אתה הופך מקור הלכתי, וטוען שלדעתך זה" ברות בלבד" - כבר הראית מגמה בעניין וחוסר יכולת אמיתית לדון מול מקור הלכתי שמישהו אחר שמנוגד לדעתך, אומר.

ב. אתה "נסמך על רבותייך" - אז בבקשה, הבא ממקורותיהם. עד שאתה לא מביא אני נאלץ לחשוב שאתה שקרן, שכן אני היחיד שהבאתי מקור הלכתי. אם רבותיך חולקים על המקור ההלכתי הזה - הראה. בבקשה.

מספיק לערער את הקשר בין שני הנושאים. אם תשים לב, ככה עובדת כל השקלא וטריא בגמרא. מקור נגדי זו דחיה חזקה, אבל גם הטלת ספק במוכרחות הקשר היא דחיה לכל דבר.

אגב, לא טענתי שאין משמעות שדיני תקנות הקהל ומנהג המדינה. ודאי שיש להם משמעות לימינו. השאלה היא על מה זה חל ועל מה לא.

מיסים זה דבר שאנשים בכל הדורות לא אהבו, ושמחו להיפטר ממנו כמה שניתן. לכן תמיד היה צורף באכיפה אגרסיבית.

לכן, החידוש של החתם סופר שגם למ"ד אין דינא דמלכותא בא"י חייבים בחוקים המוסכמים - ודאי שלא איירי במיסים.

יש הרבה מה לדון, כפי שכתבתי. אבל אין צורך להתלהם. כעת אין לי זמן להיכנס לעובי הקורה. בעז"ה בהזדמנות אחרת.

לעניין הלכה למעשה, כמה פסקי הלכה ממו"ר הרב טל שליט"א:

1977.   האם כיום חל דין "דינא דמלכותא דינא" על חוקי המדינה?

בעקרון לא חל דינא דמלכותא. יש תוקף לתקנות הקהל וכן למנהג המדינה (מדינה במשמעות של המשנה והגמרא ולא במשמעות של היום).

1978.   האם חוקי המדינה הם מתוקף 'דינא דמלכותא דינא' (א''כ, האם מצד שייכות הארץ למלך?), 'תקנת קהל' או מדין מלכות?

רק מצד תקנות הקהל ומנהג המדינה (מדינה במשמעות של המשנה והגמרא ולא במשמעות של היום).

1979.   האם חל איסור הלכתי לעבור על חוקי התנועה?

בד"כ חוקי התנועה נועדו למנוע סכנת נפשות של תאונות דרכים. כל מה שקשור לזה, צריך להזהר בו, מצד ונשמרתם. בדרך כלל החוקים הללו נוסו ונחקקו מהנסיון בארץ ובעולם. מה שאינו קשור לעניין הזה, אין הכרח לשמור עליו.

1980.   האם להולך רגל מותר לעבור באור אדום כשברור לו שאין סכנה?

מותר (אבל כמובן שצריכים להיות מאד זהירים ובטוחים).

1981.   האם מותר לקנות מאדם המעלים מס?

נהגו ישראל להקל...

1982.   האם מותר לקבל ממישהו כסף של העלמות מס? אם קבלתי, האם מותר להשתמש?

אפשר לקבל ולהשתמש.

1983.   אדם שקונה הרבה ספרים בצורה לא חוקית ומביא לסוכנים למכור, האם מותר לקנות מהם?

כן.

שלא הולכים לפי רב כזה - שלא "יצטרפו" רק לצורך זה לרב כזה או אחר. מי שהולך לפי רב שסובר שדינא דמלכותא דינא במדינת ישראל (ורבים הם ההולכים לפי רב כזה) - חייבים. גם מי שהולכים לפי מי שסובר שזה תקנות הקהל וחייבים במיסים - חייב לנהוג לפי רבו ולא לסטות לרב כזה או אחר רק לצורך זה - זה נקרא צביעות.

ודבר נוסף, לא הבנתי - הרב טל כותב שכן חייבים מצד תקנות הקהל ומנהג המדינה - ומצד שני כותב כל מיני דברים על מיסים - איך זה מסתדר? דבר נוסף - לא ראיתי כאן שאלה ששואלים את הרב האם מותר בעצמך להעלים מס, ולא לשלם מיסים - האם גם לזה הוא מתייחס?

בכל מקרה, גם דבריו של הרב טל אני יכול לטעון שהם סברות, ואפילו ביתר קלות ממה שאתה טוען על הרב מלמד - כיוון שהרב מלמד הביא מקורות וכאן אין מקורות בתשובות של הרב טל.

ומצטער, הקשר בין תקנות הקהל למיסים הוא די ישיר. וזה ש"אנשים לא אוהבים לשלם" זה לא אומר כלום - אנשים לא אוהבים גם לשטוף את הבית אבל הם יודעים שאם לא ישטפו הבית יהיה מסריח - אותו דבר במיסים, אני משוכנע שרוב האנשים מבינים שאם היו מעלימים 90 אחוז מהמיסים במדינה, אזי לא היה אפשר לחיות במדינה כמדינה, והכל היה מתפורר ולא היו תשתיות וכו'... המדינה הייתה כפשוטה, מדינת פשע. אז אנשים, רובם בהחלט משלמים מיסים - וכן, יש גם אכיפה על מיסים, גם זה ידוע - כל כמה זמן אנחנו שומעים על מקרים כאלו ואחרים שהמשטרה ורשות המיסים תפסו גנבים כאלו ואחרים שהעלימו מיסים - ומה שמפרסמים זה רק ה"כרישים הגדולים" - אז קל וחומר שדגי רקק שתופסים כל שני וחמישי (ושמעתי על המון מקרים שפקחי מס הכנסה מצאו רמאויות וכו'...) - לא יגידו בתקשורת אבל הם קיימים בהחלט... - מה שאומר שבהחלט יש גם אכיפה.

בסופו של יום, מי שרוצה להרוס את המדינה, יעשה את הדברים האלו - מי שמבין שהוא חי בחברה שמורכבת מפריטים רבים שצריכים לקיים שיתוף פעולה וחלק משיתוף הפעולה ההכרחי הוא תשלום מיסים - לכל הפחות, יהיה לו טעם רע בפה ומצפון כאשר הוא "עוקץ" את המדינה.

ואין מה לעשות, מבחינת רבים מאוד, מי שמעלים מס - נחשב בעיניהם כגוזל מכיסם הפרטי. אתה שומע את זה מהמוני בית ישראל שמקפידים על תשלום מס.

א. כפי שכתבתי, זה שמקבלים באופן עקרוני את עניין תקנות הקהל ומנהג המדינה - זה עדיין לא אומר שכל החוקים בפנים, ובכלל זה יש דיון על המיסים. ההסכמה הציבורית היא הגורם המכריע בעניין התוקף, ועל כן דבריי. אגב, גם בסוגיית דד"מ לא כל החוקים בכלל.

ב. נסה לא לקחת את הדברים ללב. זה לא בריא.

"סברות" זה לא קללה או מילת גנאי. יש סברות חזקות ויש סברות חלשות. באופן כללי, סברה זה דבר שברירי וחלש יותר מהוכחות עם מקורות ברורים.

ג. דיון הלכתי לחוד, ודיון רעיוני לחוד. שניהם חשובים, אבל אל תערבב ביניהם.

אגב, אני לא נגד מיסים בהגדרה, ואני גם לא קפיטליסט קיצוני כמו האחים למפרט. במדינה הנוכחית, אני לא רואה שום חשיבות ועניין בזה, כיון שבמכלול הנהגת המדינה פועלת נגד התורה ונגד הקב"ה, וכך גם מחלקת את כספיה. לכן, אם יש לי היתר הלכתי, וגם רווח כספי וגם רווח רעיוני - המניעה היחידה שלי היא יראת העונש. ואיפה שהיא לא קיימת - אין לי עכבות כלל.

מעבר למעשה המוסרי או לא.

בעקיפין העלמת מס גורמת לכולנו לשלם יותר ופוגעת בחוסן החברתי.

הרי יש כאלה שמעדיפים לא לקבל העלאה במשכורת כי אז אחוזי המס יגדלו ובפועל הם יקבלו בנטו פחות מאשר במשכורת הנמוכה יותר.

גם לא הגיוני שמעל הכנסה מסוימת צריך לשלם 50% מס!! ולא משנה אם זו הכנסה של 100 מליון בחודש. זה לא הוגן!

אז הכל טוב ויפה, והלכתי וחוקי, אבל יש כאן גם משהו דפוק במערכת.

אז נכון שמי שיש לו מליונים בחודש לא ממש ינזק אם הוא ישלם 50% מס

אבל יש לא מעט בעלי עסקים קטנים, שהעוד קצת הכנסה מדווחת תעלה להם הרבה כסף במסים, והם באמת צריכים כל שקל למשפחה שלהם.

הרי הכנסה פטורה בעסקים קטנים היא עד 100,000 בשנה.  זה לא יוצא כזה סכום ענק כל חודש- אם יש לאדם משפחה של 7-8 ילדים זה בכלל לא הרבה.

אז אני לא יודעת מבחינה הלכתית, אבל מבחינה אנושית אני מאוד מבינה למה אדם כזה יעדיף להעלים את הקצת הכנסות שעוברות את ה100 אלף ולהישאר עוסק פטור.

(לא, אל תדאגו, עוד לא הגעתי ל100 אלף בשנה מהעסק שלי...)

משולם על ידי עשירונים 9-10. (ואולי זה היה 8-10). וכמחצית ממדינת ישראל כמעט שלא משלמת בכלל מס הכנסה או שהתשלום ממש נמוך (כמובן, בגלל הכנסתם).

ועשירונים  9-10, עם כל הכבוד, הם ל-א מעמד הביניים, הם קצת יותר... מעמד הביניים זה בערך עשירונים 4/5 - 8, בערך.

צריכות להיות מעל ל20 אלף שקלים ביחד, ובנטו קצת פחות מ20 אלף שקלים.

לפי כל המדדים שאני שמעתי, זה לא נכנס להגדרה החברתית של מעמד הביניים. אולי הכל תלוי בהתנהלות...

(אגב, כשכתבת שלוקחים לבעלך 9000 שקלים מס הכנסה - התכוונת בחודש או בשנה?)

לפי דברייך על מס ההכנסה שלו.

תגידי לו שאני מוכן להתחלף איתו.

שקלים נטו בחודש". רק העשירון העליון מרוויח מעל ל20 אלף נטו בחודש בתור משפחה, זה לא אני קבעתי אלו נתונים מהלמ"ס ומאתר כלכליסט.

אבל לדעתי גם יאיר לפיד לא מחשיב את העשירון התשיעי כמעמד ביניים. אומנם התפלק לו אמירה שטותית באיזה ישיבה של הממשלה או משהו כזה על זאתי מחדרה, אבל זה כמובן לא נכון.

אז את מדברת על 20000 ....

אדם עובד קשה ב-2 עבודות במשך שנה, הוא נחשב עשירון עליון.

אדם פוטר וקיבל את הפיצויים שלו - יכול להחשב בקלות עשירון עליון.

אדם קנה רכב יקר לצרכי עבודה  ומשלם בתשלומים, הוא נחשב עשירון עליון על הנייר אבל זה בלוף כי הוצאות הרכב לא מוכרות עד הסוף והוא חייב את הרכב לעבודה.

אדם חי כמו הסולידית - הוא נחשב עני מרוד (אין לו משכורת), אבל יש לו  הון בבנק שהוא מתפרנס מהריבית.

זה סתם מדד כדי לעשוק את "העשירים", לא מעבר.

עשירון הוא מונח סטטיסטי שנבדק בצורה מאד משוכללת ולא הגדרה  אישית.

אם אדם נכלל או לא נכלל בקטגוריה מסויימת זו כבר שאלה אחרת.

לצורך חישוב המיסים שלך כלל לא חשוב באיזה עשירון אתה "נחשב" אלא מה ההכנסות המדווחות שלך בשנת המס. 

זה שאתה בעשירון נמוך או גבוה כלל לא קשור לשאלה כמה אתה עובד ובאיזה עבודה. אם יש לך הכנסה גבוהה בלי עבודה אתה בעשירון גבוה ואם יש לך הכנסה נמוכה למרות שאתה עובד בפרך אז אתה בעשירון נמוך.

אם למשל לאדם יש הון בבנק והוא מתפרנס מהריבית (כמו בדוגמה שהבאת) הוא חייב בניכוי מס במקור על כל הכנסת ריבית או הכנסה מניירות ערך וההכנסות שלו רשומות במקום כלשהו וזה גם נלקח בחשבון בעת חישוב התפלגות לאחוזונים. 

אדם התפטר ומשך את הפיצויים שלו - הוא נחשב באותה שנה עשיר גדול עם רווח גבוה ומס בהתאם.

אדם עבד שנתיים בלי שכר, הקים עסק ומכר אותו -  הוא נחשב עשירון גבוה באותה שנה שהוא מכר אותו, לא מעניין אף אחד שהוא עבד שנתיים בלי שכר בכלל.

הון בבנק וריבית - לא נכלל בכלל בהכנסת הנישום במס הכנסה, זה נגבה בנפרד על ידי הבנק/הברוקר ובלי קשר.

חלוקה לאחוזונים או עשירונים או חציונים היא תוצאה של מדידה ספציפית והיא יכולה להתייחס לכל דבר שהוא בר מדידה החל מההכנסות וכלה במספר הנעליים.

למיקומו של אדם בעשירון או אחוזון או אלפיון כלשהו של הכנסות או של מספר הנעליים אין שום משמעות מחייבת משום בחינה שהיא. יכול אדם להיות בעשירון העליון היות והוא בעל הכנסות גבוהות אבל מאחר ויש לו משפחה גדולה מאד אז הם יחיו חיי דלות. ויכול אדם להיות בעשירון התחתון כי הוא בעל הכנסה נמוכה אבל מאחר והוא גר אצל הוריו הוא חי ברווחה.

יכול אדם לא לעבוד ולא לקבל שום משכורת אבל ליהנות מכספי ירושה, במקרה כזה הוא יהיה בעשירון התחתון של מקבלי המשכורות על אף שהוא עשיר מופלג כי המדד הוא המשכורת ולא כמות הכסף שיש למישהו.

החלוקה לעשירונים יכולה להיות על פי משכורות בלבד, או על פי כל ההכנסות, כולל ריבית או הכנסות משכר דירה, או על פי השכר נטו או ברוטו או כל מדד אחר לפי ראות עיני המודדים.

לכן ההודעה שלך היא חסרת משמעות, כלל לא חשוב אם אדם התפטר או עבד בעשר משרות או שנמכר לעבדות או שלא עבד כלל. מה שנמדד זו ההכנסה, לא רמת החיים ולא רמת האושר ולא שום דבר אחר.

ולכן כמובן שגם הכנסות מרכוש או ריבית יכולות להכלל בחישוב לצורך הסטטיסטי של חלוקה לעשירונים.

אתה לא יכול לדעת באמת אם הוא גר בדירה משלו או שהוא משכיר אותה וגר אצל ההורים (מתחת ל-5K לאדם לא צריך לדווח)

במרכז תל אביב מרוויחים 50 שקל לשעה על עבודות בית פשוטות או בייביסיטר (פשוט אין שם נערות מתבגרות!), - מה זה אומר על העשירון של מי שגר שם ועובד בעבודות האלה?

לעומת מי שעובד באותן עבודות, רק ביישוב קטן ופריפריאלי ומשלם שכירות בהתאמה.

החלוקה לעשירונים היא קשקוש פופוליסטי, וחסר משמעות באופן מובהק (מחקרים רציניים שעשו בנושא הזה מצאו שאנשים בעשירונים נמוכים מוציאים בעשרות אחוזים יותר ממה שהם מכניסים, בעיקר בגלל עבודה בשחור אבל לא רק).

1. מדידה לפי אחוזונים (שמהם נגזרים העשירונים) היא שיטת מדידה חשובה, מקובלת, רבת משמעות ושמושית מאד בתחומי חיים רבים והיא כלל אינה "קשקוש פופוליסטי" בדיוק כשם שמדידת התפלגויות אינה קשקוש או בדיקת ממוצעים וכו'

2. את אף אחד זה לא מעניין מי נמצא באופן אישי באחוזון כלשהו, בדיוק כשם שזה לא מעניין מה מספר הנעליים שלו. אבל זה מאד חשוב לדעת אם באזור מסויים מתגוררת אוכלוסיה חלשה מבחינה כלכלית.

3. המדידה קובעת מהן ההכנסות בכל עשירון ולא מי נמצא בכל עשירון.  כל מי שרוצה משום מה לדעת איפה הוא נמצא יחסית לאחרים יכול לבדוק בטבלה ולהשוות להכנסות שלו.

4. כל האנשים בעלי אותה הכנסה נמצאים באותו עשירון מבחינת הכנסותיהם, בין אם הם גרים במטולה או באילת

תגרור חסימה.

עד כה הצלחת להתאפק ולהתמודד עם דעות שונות באופן מכבד,

ובהתאם זכית ליחס מתחשב ומכיל באופן ניכר.

אנא אל תגלשי להודעות שכבר בכותרתן מופיעים ביטויים כמו "איזה שטויות", "תגובה טפשית" וכיוצא באלו.

תודה רבה

אכן, לשכירים אין איך להתחמק מתשלום הגזילה הזו. לעצמאיים ולאחרים יש הרבה אפשרויות חוקיות להתמודד עם נטל המס.

אם המשכורת שלו מצדיקה מס הכנסה של 90000 אמור להיות לו מספיק מעשרות בשביל לקבל הרבה מס חזרה

וששווה לו לשגע אותם כדי לקבל את הכסף חזרה.

וכן זה קצת התקשקשות:

להשיג 106 על כל השנים

את כל הקבלות

להביא מביטוח לאומי אישור על אבטלה ועל דמי לידה 

אבל אחרי כל זה 

מקבלים את המס בחזרה

אחלה

מה אמור להיות החילוק?!

כמו הרבה דברים במדינה שלנו

אם נניח זה שיושב לידי במשרד ומשלם אותו גובה תרומות כמו שלי

ונניח היה לו משכורת כמו שלי (מסכן...) 

לא יקבל אותו החזרי מס כמוני?!?!?

זה אולי גורם שאני ישלם פחות מס אבל איך זה משפיע על ההחזר?!

ולא מבינה למה אמור להיות חילוק בזה בין גבר לאשה 

את בטוחה שמשהו או מישהו אחר לא יפגע?

זו מערכת איזונים מאוד מורכבת.

לא ניתן לומר לוקחים לי אז זה לא פייר.

צריך להציע חלופה כוללת.

המיסים, לא בדיוק נועדו כדי להישאר בכיסו הפרטי של פקיד זה או אחר. את בנייני המועצה בבית אל, את כל התשתיות וכו' וכו' - שילמו מכספי המיסים שאני ואתה וכל אדם ישר בישראל, משלמים...

בזבוזים, שחיתויות, רישום פיקטיבי בישיבות, "תרבות", ספורט, שומנים בצבא, שוחד לגופים ממשלתיים וכל דבר דומה.

על מערכת החינוך הכושלת והבזבזנית אני לא רוצה להתחיל לדבר אפילו, עשו את זה יותר טוב ממני

http://www.kav.org.il/100994/871

התשתיות נבנו על ידי המועצות השונות, בדרך כלל בכסף שנגבה מהקבלן שבנה את הבתים או מהארנונה שהם משלמים.

http://www.kav.org.il/100994/811

תשתיות ארציות באמת נבנות ברובן על ידי הממשלה, וזה מיותר. אין סיבה שלא לגבות כסף ממי שנהנה מהשתית המשופרת (כמו כביש 6, אגב הצלחה מסחררת מבחינה כלכלית ותשתיתית)

על מועצת בית אל אני באמת לא רוצה להתחיל לדבר. אין שם אנשים רעים אבל זה גוף בזבזני ויהיו שיגידו גם כושל. תקציב של כמה עשרות מליוני שקלים על  פחות מ-2000 משפחות, כולל "הממונה למעמד האישה" שהחוק מחייב את המועצה להעסיק או כל מיני שטויות כאלה.

גאונים וגאוניות, שאפילו זכו בפרסי נובל...אז נכון, תמיד אתה יכול הלגיד: " זה בגלל היכולות שלהן ולא בגלל המערכת" - נו, אז תגיד. מי אומר שאתה הצודק?

דבר שני - הנתון ש"90 אחוז הולך על שטויות" - מאיפה הבאת אותו?

דבר שלישי - להגיד ש"ךלגבות כסף ממי שנהנה מהתשתית המשופרת" - זה שווה ערך ללדפוק את תושבי ה]פריפריה וכל מי שגר במקום קצת מבודד אבל שזקוק לתשתיות נורמאליות - כי בעצם יוצא שבשבילו אכן מקימים תשתית חשובה, אבל מי שישלם עליה יהיו רק תושבי האיזור שלו שבמילא מרוויחים הרבה פחות ממליון וחצי ישראלים שגרים בגוש דן, וכו' וכו'...

במדינה מתוקנת ודמוקרטית כמובן שזה דבר לא אפשרי בכלל לבצע פרויקטים על הסתמכות עתידית ואפילו עכשווית, של "משתמשי התשתיות". בכלל - איך אתה יכול לחשוב בכלל מי "ישתמש" בכביש מספר 2/4, כבישי החוף? באיזה קטע שלהם? אתה רוצה את כל הכבישים כבישי אגרה? אתה אשכרה רוצה לשלם כסף על כל קטע כביש שאתה נוסע בו?

מי ישלם על כל חוטי החשמל שפורסים אליך לבית אל? תשתיות הביוב? המים? כל הפיתוח העירוני והכפרי? כמה כסף עולה מהנדס עיר?

נמשיך - קופת חולים. אתה רוצה להתחיל לשלם כסף טבין ותקילין על כל ביקור אצל רופא מכל סוג שהוא, בכל דבר, על כל תרופה מחיר מלא, על כל ביקור במיון, על כל איזושהיא נגיעה בתחום הבירואת - לשלם כסף מלא? אתה תעמוד בזה? המדינה עצמה תעמוד בזה?

ביטוח לאומי - כשאתה תהיה זקן אולי תבין למה זה היה חשוב. ואם לא אתה, אז אחרים. כשתהיה נכה שנזקק כל חייו לקצבה מהמדינה על מנת לשרוד - אולי תבין למה זה חשוב לשלם ביטוח לאומי.

אגב - מה זה ארנונה אם לא מס? לא מס הכנסה אבל מס...בדיוק כמו ביטוח לאומי, מס בריאות וכו' וכו'...

שומנים לצבא - לא ניכנס לזה כי לא אני ולא אתה יודעים איך ב-א-מ-ת מתחלק התקציב של הצבא, לא אני ולא אתה יודעים כמה צוללות יש למדינת ישראל וכמה כל אחת מהן עולה. אתה, בדיוק כמוני, מוזן מנתונים חלקיים, מסולפים, ומגמתיים של אנשים בעלי אינטרס בתקשורת ו/או בכל מיני פקידויות במקומות שונים. אני לא אומר שאין "שומנים" בצבא - הגיוני שיש, בדיוק כמו שהגיוני שיש בכל מקום אחר - אבל להפוך את זה לעיקר? אתה יודע כמה כסף מהצבא הולך לשומנים וכמה באמת חשוב לביטחון ישראל?

תרבות - אני יודע שתה לא נותן לזה ערך אולי, אבל מה לעשות שאזרחי מדינת ישראל רוצים גם שיהיה להם קצת תרבות משלהם, רוצים שאמנים מקומיים יתפתחו ויצמחו, בכל התחומים, ובשביל זה גם המדינה משקיעה כסף. כן, גם אם אתה אישית ל-א הולך להצגות של הבימה, או של הקאמרי. גם אם אתה לא מקשיב לפילהרמונית - סבתא שלי מקשיבה. ואתה לעומתה משתמש בכביש שהמדינה סללה לבית אל ובתשתיות שהיא סללה לבית אל שסבתא שלי לא צריכה.

אין מה לעשות, זוהי מדינה מורכבת על סך כל חלקיה. אתה יכול לבקש מנציגי הציבור שלך שיאבקו על הדברים שאתה סבור שצריכים להשתנות, אבל בסופו של יום זה קצת יומרני להגיד שאם דבר כאן או שם לא מוצאים חן בעיני, אז אוטומטית " רוב הכסף מבוזבז".

ספורט - אותו דבר כמו שכתבתי על תרבות. אותך לא מעניין ספורט, את רוב אזרחי המדינה כן. אנחנו כאן לא רק כדי לחיות, אלא מותר גם להינות - ואכן, יש אנשים שנהנים לראות קבוצות כדורגל, יש אנשים שנהנים להתאמן מתקני ספורט שפזורים בעיר, נהנים לשחק במגרשים של העירייה כדורגל או כדורסל, ועוד ועוד.

רישום פיקטיבי לישיבות - אתה יודע בוודאות כמה מהכסף הולך על אנשים שקרנים וכמה על כאלו שבאמת יושבים ולומדים תורה? איך אתה יודע? יש לך נתונים או שאתה שוב מסתמך על התקשורת ועל מה ש"מספרים" לך בנושא? בכמה ישיבות בבני ברק היית ב10 השנים האחרונות כדי לראות כמה אנשים מסך אלו שאמורים ללמוד שם, באמת יושבים כל יום ללמוד? 

וכן, אני בהחלט חושב שיש ערך גדול מאוד בתמיכה של המדינה בבחורי ישיבות וגם באברכים. המציאות מלמדת שלא זה מה שמשאיר אנשים ללמוד, אלא מה שהשאיר אותם היה הצבא, ובסופו של יום כמעט שום אברך לא מסוגל לאורך שנים להתקיים ככה - ואכן יוצאים יותר ויותר לעבודה. אז הכמה שנים שיושבים ולומדים - זה מעולה שהמדינה תומכת. ומי שמקדיש את חייו לתורה - כמובן גם צריך לקבל ואפילו יותר, שהתמיכה תגדל כל שנה. הסכם זבולון ויששכר, פחות או יותר...

בקיצור, כל זה בא להראות שהנתונים הרבה יותר מורכבים מהפשטות שבה ביטלת אותם כלאחר יד. ובעיקר - הרי גם לך בדיוק כמו לי אין באמת היכולת והידע לגשת לכל הנתונים הרלוונטיים כדי לדעת באמת מה "ביזבוז" ומה לא, ועל מה הולך כל כסף...

כמוני. וכמו שהבאתי במקור של הרב מלמד למעלה, לקהל יש זכות לכוף את כולו לשלם מיסים לדברים שונים, כדי לקיים חיי חברה תקינים, גם אם פרט אחד פה ושם לא מסכים עם זה. הקהל החליט שנותנים כסף לישיבות - גם אתה מחוייב לזה הלכתית. הקהל החליט שנותנים את הכסף גם לספורט - גם אתה מחוייב לזה הלכתית.

או מדין דינא דמלכותא, או מדין תקנות הקהל - הכל מובא בקישור ובציטוט שהבאתי ליזהר למעלה בשרשור, מהרב מלמד. 

ככה שאין פה "גזילה". אתה כמובן באמצעות נציגיך בטובי העיר = הכנסת - יכול ללחוץ שיותר ישקיעו פה ופחות שם. בסופו של יום , שום מדינה בערך לא מתנהלת כמו שאתה אומר ובכל זאת מדינות חיות וקיימות ומתפתחות. (וביטוח פרטי מראש לא מתחיל מאפס, מה לעשות - כי יש קופ"ח וכו'. ביטוח פרטי לא מממן הכל מכל כל. אם לא היה בכלל חוק בריאות חינם, תאמין לי שהכל היה יותר יקר לך וביראות הייתה רק לעשירים. אומנם גם היום יש בתי חולים פרטיים אבל בתי החולים הציבוריים הם המשרתים את רוב האוכלוסייה. בתי חולים פרטיים זה רק למי שבאמת יש כסף...לא לרוב העם.

שרון והירשזון, יהיה פחות כסף לשחק איתו.

חבר שלי נתמנה למנכ"ל בעמותה ציבורית הממומנת בידי משרד התרבות. על השבוע הראשון בעבודה הוא גילה ש-70% מהעובדים בעמותה שהוא קיבל לנהל, לא עושים שום דבר!

בעוד שבסופר אף פעם לא ראיתי עובד מובטל (למעט בהפסקה) אז בשירות הציבורי יש המון עובדים שלא עושים שום דבר, ואין לפוליטקאים כלים נגדם (כי יש הסתדרות..).

הדרך הטובה להלחם בפרוטקציוניזם הזה הוא לדאוג, בדרכים חוקיות, שלמדינה יהיה פחות כסף לחלק, להעביר, לתפעל, ולבקש מהפולטיקאים להתערב לנו פחות בכסף.

אבל אי אפשר לטעון שאם החוק לא בדיוק כמו שאני רוצה, אז זה "גזילה". אם יש ליקויים - ברור שצריך לתקן, לא אמרתי שלא. (אגב תמיד יש בג"ץ עד כמה שאתה לא מאמין בו, שאמור לטפל בנושאים כאלו...).

ולא, קיצוץ במס הכנסה הוא לא מה שיגרום שה70 אחוז עובדים האלו פתאום כן יעשו משהו - זה יגרום שלבית שלי לא יהיו תשתיות, אולי. זה יגרום שלא יהיו צהרונים לבני דודים שלי בירושלים. 

להלחם בשחיתותתמיד צריך אבל הדרך שאתה מציג לדעתי היא שגויה. צריך להילחם בשכל ובטוב טעם. להבין מה צריך להוריד ונגד זה ספציפית ללחום. לא ללחום נגד כל המערכת כי אז דבר לא יצליח.

ג םהוא מודע למגבלת כוחו.

קיצוץ במס הכנסה מוביל לצמיחה, ולהגדלת סכום הכסף הכולל שמסתובב במדינה. גם עם הפולטיקאים יודעים את זה, רק שאין להם אומץ מול ההסתדרות.

אלו הם חוקי מדינת ישראל. (כולל חוק התקציב)

יש לך דרך דמוקרטית להלחם בחוקים הללו אבל בשום פנים ואופן באמצעות הפרתם.

באותה דרך ניתן גם לשנות את התנהלות המדינה בנושאים שונים, כל מה שצריך לעשות הוא לבחור בנציגים אחרים לכנסת.

הטפה להעלמת מיסים אינה שונה במהותה מהטפה להשתמטות מהצבא או הטפה לכל סוג אחר של עבירה.

בנוסף, מדינת ישראל תובעת הרבה מאד מאזרחיה והיא צריכה לגמול להם על זה שהם נותנים מה שאנשים בעולם לא נתבעים לתת.

מדינה שלא נותנת גם לא מקבלת. 

לאכול רק את הצמר של הכבש (המגזר הפרטי), ולא את הכבש כולו, כי אחרת לא ישאר להם מה לאכול בכלל.

מדינת ישראל תובעת יותר מדי מאזרחיה, ובגלל זה אין לכאן עליה מארצות רווחה בהן אין אנטישמיות. א

נחנו מפסידים המון יהודים רק בגלל המיסוי המטורף פה בארץ - אף אדם שפוי לא מוותר על וילה בפרבר של ניו יורק עם שבורלט אימפלה או טויטה קמארי תמורת דירת 2.5 חדרים בפתח תקווה (המחיר אותו מחיר) ומזדה 3 בחניה.

(מי שקונה מזדה 3 קונה מזדה אחת לעצמו ואחת למדינה; חצי ממיכל הדלק זה מיסוי; אגרת רישוי מכניסה למדינה כ-3 מילארד שקלים. ועוד לא נגענו במע"מ (18%!!! איפה יש עוד מדינה עם מע"מ כזה?) מס הכנסה (30-50%!) ובסך הכל המדינה מכלה מעל 50% מהכסף במשק על כל הסעיפים שלה.

תרדו לנו מהגב, תפסיקו לתקצב את הכל - ספורט, תרבות, חינוך, בריאות. תנו לחיות.

לאף אחד אסור פה להקים קו אוטובוס בתשלום אם המדינה לא מאפשרת, והמדינה פשוט לא נותנת לאנשים לזוז בלי לשלם לה מס.

אז אנחנו מודים לה' גם על מה שיש, אבל בפרוש חושבים שכל דרך שהציבור עושה כדי לצמצם את תקציב המדינה היא טובה, ומשתדלים שלא לבקש הטבות למגזר שלנו אלא לבקש שיקצצו לכולם.

ואכן הציטוטים של הכתבות על הצרפתים שבורחים ארצה מהאנטישמיות - "מוילה בפריז - לקראוון ב<יישוב כלשהו>".

אין חילוק בין ארה"ב לישראל מבחינתי בתור האם להיות כלכלן או לא, זה מה שאני אומר.

ובסופו של יום, אחרי כל מה שאומרים על הקשיים וכו' וכו', מצטער, בתור בן של עובדת סוציאלית, אני לא מכיר מקרים של רעב א-מ-י-ת-י, שנובע ממצוקה א-מ-י-ת-י-ת (ואני מדגיש, אמיתית, ולא מדומה או נובעת מסדרי עדיפויות אידיוטיים של אנשים) במדינת ישראל - מה שלחלוטין לא נכון בארה"ב, כבר שנים רבות - שם יש הומלסים פשוטם כמשמעם, בכל מובן המילה, שמגיעים לחרפת רעב אמיתית לגמרי. בישראל זה מדומה, מתחייב לך.

ובסופו של יום, כאשר הנתונים בנתב"ג ובשאר מסופי היציאה מהארץ, כולם יחד, שקובעים בצורה חד משמעית שבשנה הקודמת יצאו מעל ל3 מליון ישראלים את הארץ - מה שאומר, בין שליש לחצי מתושבי המדינה - לחופשות וכו' בחו"ל - קשה לי לרחם יותר מידי על "מעמד ביניים" שמתונן שכמו ריקי כהן אין לו כסף לנסוע לחו"ל כל שנה אלא "רק" פעם בשנתיים. 

קשה לי לרחם על אדם שקונה שתי חבילות סיגריות ביום, ונעזר בחבילות מזון לשבת מרגון סיוע כלשהו.

קשה לי לרחם על מי שבוכה על מיסים אבל מחליף פלאפון שעולה 2000-3000 שקל, כל שנה/שנתיים. ומכונית כל כמה שנים.

ורבים מאוד הם אלו.

מי שב-א-מ-ת קשה לו, הוא ממילא זה שלא ממש משלם מיסים ישירים (עקיפים כן אבל זה סיפור אחר), אלא להיפך - הוא מקבל בעצמו השלמת הכנסה, קיצבת נכות/זקנה/מס הכנסה שלילי. 

ושוב, רוב ממוחלטשל מס הכנסה בישראל משולם על ידי העשירונים העליונים - 9 ו10, ואולי גם 8 (לא זוכר בדיוק את הנתונים שקראתי בעבר). והם עשירונים שלא נחשבים במעמד הביניים כיוון שלהם אין בעיה עקרונית לקנות מילקי... (אולי לא כולם שם יכולים לקנות בית בלי משכנתא,אבל להבדיל מאחרים - הקושי שלהם בלהחזיר את המשכנתא נמוך מאצל אחרים..).

והטענות שהחלוקה לעשירונים וכו' היא לא נכונה ולא "קבועה" - אפשר לראות שבגדול ה"עשירונים" לא משתנים בצורות קיצוניות כל שנה שנתיים וגם לא כל כמה שנים, ובגדול הם נשארים די קבועים ביחס בין הגובה של המשכורות בעשירונים השונים, וההכנסות, למשך לא מעט שנים. זה לא ששנה אחת העשירון העליון הוא מ20 אלף שקל לחודש, ובשנה לאחר מכן הוא מ40 אלף שקל... אלא זה תזוזות נורמליות לכאן ולכאן כל שנה. ככה שזה אכן די "קבוע", ואם הכל היה "ארעי" כל כך - אז התנודות היו חדות יותר, עניין של היגיון.

(הדגשה - התגובה לא כולה מכוונת רק להודעתך, פשוט קיבצתי לכאן תשובות שלי לכל מיני דברים שנאמרו בשרשור ועדיין לא הגבתי אליהם).

כל מה שבארץ אין חרפת רעב אמיתית זה רק בגלל ארגונים שתומכים באנשים שאין להם

אחרת היינו רואים בארץ גם הרבה כאלו

ארגונים רבים כאלו, מטוב לב אמיתי ומרחמים, אולי דווקא מנציחים מצב מעוות של אנשים ש"נהנים מההפקר", כאשר סדרי העדיפויות שלהם נשארים מעוותים לגמרי.

גם ללא ארגוני החסד, לא הייתה חרפת רעב אמיתית בישראל אלא רק צורך לסדר את העדיפויות שלך נכון - ולכן ארגון פעמונים הוא מאוד חשוב. (אגב, כשאני אומר בלי ארגונים - אני מתכוון לעומת זאת שהעזרה מהמדינה, הקיצבאות, הסוציאליות וכו', כן נשארים...). 

ארגון פעמונים מלמד אותך סדר עדיפויות נכון והתנהלות כלכלית נבונה.

אני לא מתכחש - אכן יכולות להיות משפחות שבמשך כמה שנים לא יוכלו להרשות לעצמן מילקי אפילו לא פעם בשבוע, וללכת למסעדות - אולי אולי פעם בשנה כפינוק מיוחד - אבל בהתנהלות נכונה, התייעלות כלכלית וידיעה מה חשוב ומה פחות חשוב - בישראל אין באמת רעבים כמו שיש באמריקה. 

מהעניין הפשוט שמדינת ישראל לא קפיטליסטית חריפה כמו אמריקה.

למה גוזלים את כספי ומשתמשים בו כדי לממן מחללי שבת?

מי שרוצה ללכת לראות כדורגל שיממן את זה.

למה גוזלים את כספי כדי לממן חינוך לא יצרני עבור חרדים או ערבים?

למה גוזלים את כספי כדי לתת קצבת ילדים לבדואים?

למה גוזלים את כספי כדי לממן את חיל חינוך-מחדש? (אגב - גוף שמאלני שבמאבק ערכי מוצהר עם הרבנות הצבאית)

יש פה מערכת כושלת שמנסה להטות את הכסף שלי לאינטרסים שלה, באמתלה של דברים טובים שצריך.

כל מי שמשלם מיסים כלשהם יכול לטעון שמממנים מכספו דברים שבעיניו הם מיותרים.

מה יגיד ערבי או עולה חדש נוצרי?

מה יגיד שמאלני?

מה יגיד חרדי?

חיי מדינה מחייבים פשרות בין דעות ובין קהילות וציבורים שונים

לעשות שהמדינה שלנו היא לא אך ורק קפיטליסטית - ואגלה לך בסוד שגם התורה לא. המדינה שלנו היא שילוב בין קפיטליזם לסוציאליזם, ולדעתי זה ראוי ביותר ויש מקומות שראוי עוד יותר סוציאליזם.

אתה דוגל במדינה קפיטליסטית מוחלטת בה ההתערבות בכספו של האזרח הוא פחות ממינימלי אפילו, והכל פרטי. אני סובר שזה יהיה אסון למדינה, ליהדות ולתורה.

לגיטימי שכל אחד יחשוב אחרת. לא לגיטימי לעבור על החוק. כיוון שאז אתה לא הולך לפי כללי המשחק. אתה רוצה - תיאבק בתוך המשחק לשנות את המשחק. אל תיאבק מבחוץ. (מבחוץ = בהעלמת מיסים וכו'...).כי ז-ה מה שמפורר מדינות.

האם אסור גם לסרב לפקודת גירוש יהודים?

דבר איתי.

אל תכניס לכאן דברים שלא דיברתי עליהם כעת, בבקשה קוראים לזה ניצלוש מכוער. כרגע דיברתי על כללי המשחק של המיסים וכו'. רק על זה. אז זהו.

אבל כמובן, כשאתה מתייחס למקור הלכתי שאני מביא כאל "סברות בלבד" - מסתבר שאין לי שום עניין יותר לדון איתך כי אתה מגחיך את עצמך ואת טענותיך.

הפסקה האחרונה שלך נוסחה בלשון כללית. היא דיברה על כללי המשחק בכלליות, ועל החוק בכלליות. על כן שאלתי: מה הגבול שלך?

כיון שזה מחלוקת גדולה אם מותר להעלים מס - גם אם את פוסקת שמותר, את לא צריכה להתערב במעשיהם של אחרים

כך שלא שייך כאן "סיוע לדבר עבירה", הוא פוסק כמו רב שמתיר, וזה מותר לו

בדיוק כמו שמי שלא סומך על היתר מכירה יכול לתת ירקות של היתר מכירה למי שכן סומך, והוא לא "מכשיל" אותו, כי הוא סומך על הפוסקים המתירים

וכיון שעל פי חוק מי שהעלים כאן מס זה לא את אלא החשמלאי, את נחשבת רק מסייעת, ואין איסור סיוע בדבר שהוא מחלוקת

שלא שייך לפניי עיוור בדבר הנתון במחלוקת הפוסקים. ק"ו במציאות של תרי עברי דנהרא כמו כאן.

ועכ"פ זה צריך להיות כל הדיון כאן

המקור שלי הוא רש"ז אויערבך

מעדני ארץ, הערות, סי' ז'; הערות סי' ח' כג

אם אני לא סומך על היתר מכירה בתור חומרה אז אתה צודק.

כיוון שאני לא סומך על זה בכלל מעיקר הדין אני לא יתן למישהו אחר.

(עכשיו כשהייתי עצור למרות שבכיף הייתי יכול להחליף מלפפון בעד תפוח לא עשיתי את זה בגלל זה)

אני יודע שאבא של הרב שלי פוסק שזה מותר רק אם אותו אדם הולך לפי פוסק אחד בהכל (אני מניח שיזהר יודע יותר טוב ממני)

אבל אם ברור לי שזה אסור אני לא יכשיל אחרים.

יש גישה של רבנים שמתייחסים להיתר מכירה כאילו אין בכלל היתר, ואין על מי לסמוך

וכבר כתבתי במקום אחר ששמעתי שהרב אלישיב ציוה על המוציא לאור למחוק את הקטע הזה מהמעדני ארץ, בדיוק בגלל זה

אבל זה מקרה ספציפי, זה לא כך בכל מחלוקת. 

(מה הסיפור הזה על המעצר? למה עצרו אותך? לא הספיק להם בתשעה באב?)

דבר שנמכר ב"מכירת חמץ" לדוג' ועוד.

כל דבר שאני חושב שהוא מעיקר הדין ולא חומרה.

(יניח בקבוק בשבת כשברור לי שהוא יפתח,בבית זה קורה לי מלא,אני עושה חור ופתוח בעצמי אם אני מביא בקבוק לשולחן,כי אם אני יביא לשולחן ברור שמישהו יפתח)

(שמעת שנעצרו ביום חמישי 5 פעילי ימין שניסו לפרוץ להר הבית?וביום ראשון שניים בשער האריות(השבטים,ליתר דיוק)? אז זה היה בין השאר אני)

אפשר להפריד את הפקק מהפס שלו עם סכין לפני שבת. ככה הבקבוק פתוח הלכתית, אבל סגור מבחינת טריות, גזים וכו'.

אני עושה את זה קבוע אצל ההורים שלי כשאני אצלם בשבת.

אבל לא תמיד אני זוכר

מס ויש רבנים שיגידו שזה עברה צדיק באמונתו יחיה ובעתיד יתן את הדין לשם או לשם! טכנית בגלל המצב הכלכלי הכללי היום זה לא כזה נורא לשלם פחות איפה שאפשר [לעניות דעתי]

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.