אחי השמאלני,
אני שואל אותך בכנות, בלי ציניות:
אם אתה באמת משוכנע שלא הייתה בגידה פנימית ב-7 באוקטובר, אלא "רק"
- חולשה מבנית ידועה של צה"ל מול מתקפת פתע,
- בלבול כבד, קריסת תקשורת ופיזור כוחות בשעות הראשונות,
- וזמן התארגנות משמעותי של 10–12 שעות עד שהתמונה מתבהרת ומתחילים להכיל –
אז איך, לעזאזל, אתה לא רואה סכנה קיומית ממשית במצב דומה – אבל בסדר גודל גדול בהרבה – אם ניסוג גם מיהודה ושומרון?
תראה:
אורך הגבול הפעיל עם עזה הוא כ־50–60 ק"מ.
אורך קו התפר מול יהודה ושומרון (כולל הגדר הקיימת) הוא פי 10–12 ממנו (מעל 700 ק"מ במסלול המתוכנן/הקיים).
גם אם ניקח רק את החלקים הפגיעים באמת – מדובר על חזית ארוכה פי כמה וכמה.
עכשיו תדמיין תרחיש שבו
חמאס מעזה + חיזבאללה + כוחות מקומיים/ג'יהאד אסלאמי/חוליות מיו"ש
תוקפים בו-זמנית.
מה קורה אז?
- גוש דן, השרון, ירושלים – כולם הופכים לחזית ממשית, לא רק עורף.
- אין "פנים הארץ" להתרחק אליו כמו ב-7/10 – המרחקים זעירים.
- כמות נקודות הפריצה הפוטנציאליות גדולה לאין שיעור.
- אין מספיק כוחות סדירים שיוכלו להגיע במהירות סבירה לכל כך הרבה מקומות בו-זמנית.
- מספר הקורבנות הפוטנציאלי – פי כמה עשרות, אם לא יותר.
אז איך אתה – מי שמבין ש-7 באוקטובר קרה **בלי** בגידה מכוונת, אלא בגלל חולשות מבצעיות ומבניות ידועות –
לא רואה בנסיגה מלאה מיו"ש סיכון קיומי ממשי, בסדר גודל אחר לגמרי?
מחכה לשמוע את ההיגיון שלך, ברצינות.