הג'ינגל כסימפטום מודחק / אבישי גרינצייג (יד בנימין)
לפני ימים התבשרנו על הג'ינגל החדש מבית היוצר של מפלגת "הבית היהודי".
הג'ינגל התבצע בכיכובם של זמר וזמרת אשר "זכו" להיות פירות טיפוחיו של המנטור אביב גפן.
אין ברצוני לעסוק במסגרת זו בסוגיית "קול באשה ערווה", אלא רק בשאלה מה ג'ינגל זה אומר על המפלגה אשר אמורה לייצג את הציבור הדתי לאומי על שלל גווניו.
כולם תמימי דעים כי יו"ר המפלגה, נפתלי בנט, הצליח לרומם את "הבית היהודי" ממפלגה אשר נאבקה על קיומה בכנסת ישראל למפלגה דומיננטית, במרכז העשייה הציבורית. לדעת בנט אנו במרחק נגיעה מההנהגה המיוחלת של מדינת ישראל.
בנט הפסיק להתנצל על אהבתו לארץ ישראל, אך האם הוא לא מתנצל אף על שמירת התורה והמצוות? או למצער יאפשר לציבור החרד"לי שלא להתנצל על מחויבותו לפסיקת השו"ע ורבותיו?
הבה נסיר את המסכה: אם בג'ינגל הרשמי של הבית היהודי שרה זמרת, בשעה שבנט מחזר אחר כל קול אפשרי – האם הוא "ישכב על הגדר" לטובת חיילים אשר לא מוכנים לעבור על איסור "קול באשה ערווה"?
דומני שהתשובה ברורה לכולם, ואעפ"כ אף אחד מרבני המגזר (כולל אלו אשר מכהנים כחברי כנסת במפלגה) לא הרים קול זעקה בעניין.
ברור לכל שהג'ינגל אינו אלא סימפטום למגמת חילון אשר עוברת המפלגה, עת היא מתרחבת ומרקיעה שחקים בסקרי דעת הקהל.
מדוע באמת טרם נשמע קול זעקה או לכל הפחות בקשה לבירור מחויבות המפלגה לשמירת תורה ומצוות?
נראה כי הציבור לקה ב"שכרון כוח", עקב תחזיות הסקרים המחמיאים שמנבאים למפלגה למעלה מחמישה עשר מנדטים. הישג לא מבוטל לכל הדעות.
אנשים אומרים שטעות היא לעורר מחלוקת על ידי פתיחת תיבה הפנדורה הזו, כאשר אנחנו כל כך קרובים לעמדת מפתח בהנהגת המדינה.
ובכל זאת, אשאל שאלות תם: מי אלו "אנחנו"? האם אנחנו עדיין אנחנו או שאיבדנו את זהותנו במהלך נסיקת המנדטים?
שכרון כוח זה עוד עתיד לגרום למפח נפש עת תתגלה התהום המפרידה בין החרד"ל לבין הזרם החדש-ישן שאיגד בנט.
לדעתי, מוטב לשקול בכובד ראש את החיבור עם הבית היהודי מוקדם, על פני מפח נפש שיגיע (והוא יגיע) מאוחר, מאוחר מדי...
מעבר לשיקולים הפוליטיים אשר צריכות להיות נדונים בסוגיה זו, אין להתעלם מהנוער שלנו, שכנוער באופן טבעי קשה לו לעשות הפרדות, והערכתו לבנט בדברים החיצוניים, מובילה אותו לקחת אותו כמקשה אחת וכעיסקת חבילה, ולחיקוי גם בתחום התורני.
האם הרבנים והמחנכים נתנו על כך את דעתם?
