1. יש את החוק הבינלאומי לגבי אזהרות וישראל בכל מקרה ממלאת אחריו. אלא שהחוק לא מכריח את המזהיר לתקוף במועד המוקדם ביותר. לכן ישראל צריכה לפזר כרוזים במקומות רבים ורגישים מבחינת החיזבאללה בלבנון, כמו הדאחיה, ובהם כתוב שהאזור יותקף בסיכוי גבוה מתי שהוא ב-4 ימים הקרובים ומי שיהיה בו החל מעוד שעה, דמו בראשו. זה דבר ראשון ייצור פאניקה, בלבול ובפרט דמורליזציה אצל האנשים המתגוררים שם ולרובם לא תהיה הרבה ברירה אלא לנדוד למקומות אחרים. ואפילו אם זה יסתיים ללא כלום, הם יזכרו זאת בתור טראומה לעוד שנים ארוכות.
2. לתקוף כבר הלילה מטרות חיזבאללה בסוריה. המטרות שייבחרו צריכות להיות כאלה ששייכות ומאוכלסות כמעט רק באנשי חיזבאללה (עדיף כמה שפחות אנשי אסד לכל איש חיזבאללה). ובפרט באזורים רגישים מבחינות שונות כמו כאלה שבהם יש להם קרבות עכשוויים עם אל קאעידה ועדיף כמה שיותר קרוב ללבנון. המצב שלהם בסוריה מאוד רגיש ומכה זהה מבחינת אש שם תהיה כואבת הרבה יותר, מרתיעה יותר וכזו שהם לא יוכלו להחזיר עליה אש רצינית מתוך סוריה (זו גם הסיבה שהם מעדיפים שנתעסק איתם ישירות בלבנון).
3. הכנה מראש שלנו למכת אש אדירה ומהירה מאוד לתוך לבנון. כולל לכל האזורים שחולקו בהם הכרוזים (אבל לא רק) במטרה לפגוע בצורה מאוד קשה בחיזבאללה ובנכסיו הצבאיים והכלכליים. אם החיזבאללה יפתח בירי רקטות מתוך לבנון על ישראל, בפרט ירי מסיבי, ישראל תגיב באותה מכת אש מתוכננת שכאמור רצוי מאוד שתיקח זמן קצר מאוד. נניח כשעתיים.
4. מיד אח"כ ישראל צריכה לדרוש בשיא התקיפות הפסקת אש. ולמה לא? גם כך היא לא מחפשת מלחמה רק כדי להילחם (בניגוד לחיזבאללה לדוגמא). אם הפסקת האש תענה, הרווחנו בשעתיים מה שלא בטוח שהרווחנו בכל החודש של מלחמת לבנון השנייה (ברור שגם נחטוף קצת, אבל במשך שעתיים, לא 30 יום וגם לא 4 ימים). אם הפסקת האש לא תענה, הדבר בפועל אומר שלישראל מותר הכל כולל הכל (נזכיר שבמלחמת לבנון השנייה ישראל היא זו שסירבה להפסקת אש ולכן פעילותה הייתה מאוד מוגבלת, בפרט בזהירות על אזרחים). וזה אומר תוך עוד שעה שעתיים פירוק של בערך כל לבנון לחתיכות תוך לגיטימציה של החוקים הבינלאומיים הנדרשים. כי מי לא מוכן לעשות הכל על מנת שיפסיקו להפציץ לו אזרחים?
5. חזור לכותרת, כי זה לא יקרה: אין שום סיכוי שמנהיגינו ישימו לב סוף סוף שחלק גדול מהדבר הזה שיושב להם על הכתפיים נקרא מוח.
