וְזֶה מֻכְרָח לַעֲבֹר עַל כָּל אָדָם בְּכָל זְמַן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר,
וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל 'בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם',
וּכְשֶׁבְּחִינַת פַּרְעֹה וּמִצְרַיִם - שֶׁהֵם הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְחֵילוֹתָיו רוֹדְפִין אַחַר הָאָדָם בְּבִלְבּוּלִים וּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת רַבּוֹת מְאֹד, וְאֵין לוֹ מָקוֹם לָנוּס לֹא לְפָנָיו וְלֹא לְאַחֲרָיו וְלֹא מִן הַצְּדָדִין,
כִּי מִכָּל צַד מְסַבְּבִין אוֹתוֹ בְּכַמָּה מִינֵי בִּלְבּוּלִים וּמְנִיעוֹת וְיִסּוּרִין,
אֲזַי אִם יִרְצֶה לְהִסְתַּכֵּל לַאֲחוֹרָיו בְּוַדַּאי יִתְגַּבְּרוּ חַס וְשָׁלוֹם יוֹתֵר כַּנַּ"ל -
עַל-כֵּן אֵין תַּקָּנָה
כִּי אִם שֶׁיִּצְעַק אֶל ה' מִמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם, וְלֹא יִפְנֶה וְיִסְתַּכֵּל לְאַחֲרָיו כְּלָל.
(ליקוטי הלכות, שילוח הקן ד', אות ה')
ברור שבכך יש איסור חמור