הרי לך תשובה מעניינת של רבי משה ב"ר יוסף טיראני בעל שו"ת מבי"ט (ח"ג ס"ח): 

"ראינו אנשים חכמים וידועים וכשרים אשר הם נפרשים ממנו ממאכלינו וממשתינו וכליהם מכלים שונים ועושים במה לעצמם ובסעודה של מצווה אינם רוצים להזדמן אפילו לקרוביהם,מבשרם לא יאכלו  ואחר כל ירוק ידרשו, ואין אוכלים מבהמה שהורו בה חכמים להתיר.ויש בזה חילול התורה בפני האומות כי חושבים אותנו כשתי תורות.על כן יצאתי לפניהם לשחר פניהם אל יהיו חסידים ודי להם מה שאסרה תורה ומפני שהיה נמשך מחומרות אלו מחלוקת בסעודות של מצווה ובין איש ואשתו"

משתי בחינות.

א. אין כאן עניין של פגיעה, כי הם לא יודעים למה היא לא באה, וכל ההתלבטות היא לפני מעשה.

ב. האם אתה יודע בדיוק על מה היא מקפידה ועל מה הם מקפידים, שאתה בטוח כל כך שכל חומרותיה הם דברים מעבר למה שאסרה התורה (או חכמים)? מתוך היכרות די מעמיקה עם עולם הכשרות, אני יכול להניח שדווקא ההיפך הוא הנכון.

התעכבתי "קצת" בתגובה, אבל נראה לי שעדיף מאוחר מאשר אף פעם לא.

א. בוודאי שכן יש כאן עניין של פגיעה, כמו שהיא מתארת "הם מאד רוצים שאבוא, והזמינו כבר פעמים רבות, אך בינתיים התחמקתי." אפשר להתחמק פעם או פעמיים, אבל יש גבול לכמה שאפשר להתחמק בלי שהעניין הזה יעלה, וכשזה יעלה סביר להניח שהם יפגעו.

ב. דברי המבי"ט קשורים ועוד איך, כי מעבר לפרטים של מה היא מקפידה או מה הם מקפידים, יש כאן קביעה ערכית, לא טריוויאלית ולא מקובלת במציאות של היום לצערנו, שבדילמה שבין חסידות במצוות שבין אדם למקום לבין חסידות במצוות שבין אדם לחברו יש להעדיף את האופציה האחרונה. יש כאן קביעה ערכית שלא נכון שחסידות במצוות שבין אדם למקום יגרמו לריחוק בעם ישראל.

במקרה הנדון, סביר לחלוטין להניח שאם הם היו מתוודעים לכך שהיא נמנעת מלאכול אצלם משיקולי כשרות, שזה היה גורם לריחוק ולפירוד אם לא למחלוקת. 

אגב, שהתעכבתי ראיתי פירוש מעניין של הרב אברהם בלס על המשנה בפסחים פ"ג ה"ז והירושלמי שעליה, שקשורים במידה מסוימת לענייננו:

תלמוד ירושלמי פסחים ג, ז

"מתני' ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ואם לא יבטל בלבו להציל מיד הגייס ומיד הנהר ומן הדליקה ומן המפולת יבטל בלבו ולשבות שביתת הרשות יחזור מיד: גמ' א"ר יוסה בי ר' בון בוא וראה מה גדול הוא השלום שהוקש לשני דברי' שחייבין עליהן כרת מילת בנו ושחיטת פסחו".

 אדם יגיד לחמו אני מצטער שאיני יכול להישאר אצלך בליל הסדר שכן שכחתי כמה בקבוקי בירה בביתי ואני חייב לבערם (ואין באפשרותי ליסוע ולחזור) יגיד לו חמיו אנחנו מכירים אותך עם הסיפורים שלך. תגיד שלא נאה לך לאכול אצלנו. הלכידות המשפחתית היא כה חשובה שבמקרה זה חז"ל ויתרו על תקנתם לביעור החמץ.

א. לכשיהיה עניין של פגיעה - יש לדון עליו ככזה. לא צריך להמציא מציאויות. יש הרבה סיבות להתחמק, ובכלל לא פשוט שזה יעלה.

ב. הקביעה הערכית נכונה עקרונית, אבל ממש לא באופן גורף. יש לנו מקור מפורש שחז"ל הקילו בביעור חמץ דרבנן לדברים שונים, וביניהם גם השלום. אולם האם כל איסורי דרבנן הותרו? האם מותר לאכול עוף בחלב כדי לא לפגוע?

אתן לך דוגמא אקטואלית: לפי פסיקת מורי ורבי - היתר מכירה לא מועיל כלל ועיקר, וירקות היתר מכירה שנזרעו בשביעית אסורים באיסור גמור של ספיחין. אם יש ספק אם מדובר בהיתר מכירה - במקום של שעת דחק גדולה ופגיעה - מקילים. אבל אם מדובר בהיתר מכירה ודאי - אין עצה ואין תבונה. מבחינתנו זה איסור דרבנן גמור, בדיוק כמו עוף שבושל בחלב.

אגב, לגבי פירושו של הרב בלס, במחכ"ת, לא חייבים להגיע לידי כך שהחם חושד בחתן שהוא משקר. עצם ההברזה יוצרת עגמת נפש וסכסוך, גם אם התירוץ אמיתי לחלוטין ואין שום חשד.

יש דעות לכאן ולכאן,

ולעיתים הקפדה יתירה על כשרות עלולה לטמון בחובה מעשים והתנהגויות שאינם לרצון ה' וד"ל,

ויצא שכרו בהפסדו

1. אני לא אפגע בהם אם אני לא אבוא, יש לי המון סיבות למה לא לבא.

הם לא אמורים לדעת שזה בגלל הכשרות.

2. בכוונה לא פרטתי בקשר לרמת הכשרות, כי לא זה האישיו פה. ואני לא רוצה לפתוח דיון מה כשרות מספיקה ומה לא.

הם אוכלים כשרות ברמה שאני לא מסוגלת לאכול.

לבוא לקפה וכזה- כן, אבל סעודת שבת זה כולל בשר וכו'....

אבל... ?

מה בכל זאת ...?

אתן לך דוגמא משלי-

אני לא אוכלת חלב נוכרי, והם כן. (זה אמנם לא בסעודות שבת, אבל זאת רק דוגמא...)

ככה ההורים שלי....

וזה חשוב לי להמשיך להקפיד על הכשרות.

בעלי, בעלי, אייכה?

לפני שאני שואלת רב,

כי יש לי הרגשה שהתשובה שלו תהיה בסגנון של מה ש @מושיקו כתב.

לא הייתי שואלת. נכון?

1. אני רוצה לנסוע אליהם לשבת.

2. אני רוצה להמשיך להקפיד על רמת הכשרות.

3. אני רוצה לשמוע את כל מה שיש לכם להגיד לי בנושא.

זה מה אני רוצה...

די''מ. עניתי לי יפה ואני מודה לך מאד!

וגם תודה ליוני על התשובה העניינית והמעשית.

קשה להשיג חלב נוכרי אמיתי בארץ..

נדירים הדברים שהם "חלב נכרי" ממש.

בעיקר ממתקים מחו"ל

יש המון חומרי גלם שלא עונים להגדרת אבקת חלב, והם נמצאים כמעט תמיד, ובכל זאת כותבים את הכיתוב המטעה "לאוכלי אבקת חלב נוכרי. ב"ה באמת עובדים לשנות גם את הכיתוב ל"רכיבי חלב נוכרי" או "אבקת רכיבי חלב נוכרי", אבל בהרבה דברים זה לא נכון.

קח למשל את וורטרס אורגינל. כתוב עליו לאוכלי אבקת חלב נוכרי. ברכיבים יש חמאה. אתה לא באמת חושב שהחמאה היא חמאת ישראל, נכון? וכך בכמעט כל דבר. אבקת מי גבינה נידונת כגבינה, חלבוני חלב שונים שאינם בדין אבקה עוד.

הרה"ר אוסרת ייבוא של חלב ניגר. זה נכון. אבל רכיבים שונים שדינם כחלב ניגר - יש הרבה.

זה ודאי או קרוב לוודאי. תביט ברשימת הרכיבים. אם כתוב "חלבוני חלב" או "מרכיבי חלב" וכדו' - קרוב לודאי שזה מגוון חומרים.

אגב, גם בספק דרבנן, אם ניתן בקלות להחמיר - מחמירים

האם ראית את שתי תשובותיו בנושא?

לגבי ספק דרבנן - שמעתי זאת ממו"ר הרב טל. מה המקור לכך? לא יודע.

אני בגישה של לסמוך על אחרים אלא אם יש לי חשש סביר מאד שזה ממש לא עומד בשום סטנדרט אפשרי

לבקש שילכו לקראתכם ויתאימו את עצמם אליכם.

אבל זה בעייתי,

א.כי הרבה אנשים עשויים להפגע מזה.

ב. כי עם כל הרצון הטוב, לא תמיד התוצאה הסופית תעמוד בדרישה של הכשרות, אצל אנשים שלא רגילים לזה.

אבל יש מקרים שזה כן יכול להתאים בכל זאת. [יש אנשים שמקבלים בצורה טובה בקשות כאלה].

בכל מקרה אם מישהו אוכל רק מהדרין, ברור שכשאארח אותו- אשתמש במוצרים ובכשרות שהוא אוכל, נשמע הגיוני...

האמת יצאתי הרבה פעמיים מורעבת מאירועים[חתונות] ואירוחים,... ואני עוד בעד מיעוט אוכל, ועדיין זה היה ברמת הלחפש פיצייריה אח"כ

אז אני יכולה להבין...

כי לא רצה לפגוע במארחיו.

"בן אדם לחברו" קודם להחמרות.

מאיפה אני יודעת? הרמב"ם היומי של היום...

עזרתם לי לעשות סדר בראש ולהבין מה הכי חשוב לי ומה באמת אני רוצה.

אז בברור מול איש הלכה - מסתבר שגם אם בשבילי המארחים יקנו בשר חלק  וירקות שמיטה לחומרא וכו',

עדיין יהיו כל מיני ''בעיות'' של כשרות, כגון  עם הכלים וכד'.

ובגלל שעניין הכשרות חשוב לי ביותר, והוא שווה את הפסד ההנאה בהתארחות, החלטתי לוותר על הנסיעה לשבת.

וביחוד שלא ייגרם פה מצב שהם יפגעו ממני, כפי שכתבתי למעלה.

חיזקו אותי דבריו של מושיקו שאמר שאין עניין לוותר על הקפדות,

ושלמרות שזה מעצבן, זה המחיר לרמה מסויימת שמתחייבים עליה.

ובתכלס - עלה בי רעיון לצאת איתם לטיול בחוה''מ פסח, 

1. בפסח יותר מקובל שלכל אחד יש ''עניינים'' במאכלים.

2. כיון שנהיה בחוץ -אוכל להביא אוכל של עצמי.

ואני רוצה להדגיש- שאלו אנשים יראי שמיים ומיוחדים במעש''ט ובמידות, רק שהכשרות שלהם לא מספקת אותי באופן אישי.

ושוב תודה לכולכם!!!

אני לא סוברת שום דבר, זה מה שאמרו לי.

ואני לא פרטנרית להתעמת איתה בענייני הלכה....

בגדול -

כלי שבישלו בו בשר ברמת כשרות שאני לא אוכלת, אני לא יכולה לאכול ממנו אם לא עבר הכשרה.

אבל בבקשה אני לא רוצה להיכנס יותר מזה.

אשכנזיה.

אאל"ט

בחורה ספרדיה מדברת בספרדית,

בחורה איטלקיה מדברת באיטלקית,

בחורה תימניה מדברת בתימנית,

ובחורה חרדיה מדברת ב''חדרי חרדים'...

לא חרדיה ולא חרדית, רק חרדה להנהגות (הלכות?) מבית אבא.

מממ... בחורה מרוקאיה? לוביה? שבדיה?

יוהו.. הסתבכתי...

יש פה בפורום יועצת לשונית. לא זוכרת מי זאת.  מישהו???

זכור לי ש @כתר הרימון מבינה בשטויות האלה.

אם זה כשרות מהדרין באותה רמה למרות שאת לא אוכלת אין בעיה לאכול  בשר שבושל

למרות שאני מאמין שזה לא המקרה כאן

אבל כדי שלא יראה שאני צוחקת סתם השארתי 2

חח..חכה עם התיוג..יחזור לך
ואם זה מפריע לך, תאמר, אני אמחק

@די"מ 

אבל גם אתה תודה שלשיטתם הם אוכלים כשר, ובניגוד אליך לא יענשו אם ימשיכו לאכול את אותם המאכלים,

נכון?

לא תענה אמן אחר ברכתם? ברור שכן

ולכן לא לגמרי ברור לי למה גם הכלים נפסלים

מה לא ברור בזה שיש אנשים המקפידים על עצמם בהלכות???

אדם מקפיד על רמת כשרות כלשהיא ולא מתפשר בפחות.  מבחינתו פחות - זה לא כשר בשבילו. (לא מטעם ההלכה , אלא מתוקף החלטתו האישית)

וגם הכלים שבישלו בהם בכשרות שהוא לא אוכל - הם לא כשרים בשבילו.  

המאכלים עדיין כשרים. האוכל אותם אוכל כשר. מצוה חשובה לענות אמן על הברכות. ואף אחד לא ''יענש''.

את לא חייבת ללכת אם את לא רוצה,

אבל להגיד שהכלים בעייתים?!

יש הפרש בין שתי האימרות..

והכלים בעייתים בשבילו. כי הוא החליט שהוא מקפיד יותר.

בפרוש כתבתי שהמאכלים (וגם הכלים) עדיין כשרים,

רק לא בשבילו כי הוא החליט שהכשרות הזאת לא מספקת אותו.

סלחו לי, אך האנשים שמגיבים נגד, ויוצאים נגד המהדרים, לפי דעתי זה נובע מנחיתות.

ואני בעד להדר

אבל---

אם יש משהו שאת מחליטה להמנע מלאכול/ לאכול אותו בגרסה מסוימת- זה בסדר וזה דבר אחד

אבל אם יש משהו שנוגד את ההלכה, ואת אומרת שלדעתך הסתירה הזו דווקא נכונה- זו כבר תורה חדשה

אבל לא משנה. 

כי זה נראה לי ויכוח מיותר.

טרף, זה סותר את ההלכה.

ואם את אומרת שהסתירה הזו היא נכונה- זו כבר תורה חדשה.

זה שונה מלהחליט להמנע מלאכול משהו, או לאכול אותו באופן קצת שונה

בכלל לא דברתי מצד אלה המקפידים

אבל לא משנה. הוא כבר הבין וענה

תראה מה נהיה ממה שהגבתי לך. 

לא יענשו - זה מוסכם. אבל בכלל לא ברור למה.

אופציה א' - כי הם נחשבים לאנוסים ולכן לא יענשו.

אופציה ב' - זה לא נחשב שעברו בכלל עבירה.

יש הרבה נפ"מ בין שתי האופציות.

אם הרב שלהם הורה להם כך, בהנחה שאותו רב בקיא ופוסק כמובן ולא רק "בעל סמיכה",

אזי לכאורה אפילו אם אותו רב בדעת מיעוט ולא מכריע כעיקר הדין - שומעי לקחו ותלמידיו מחוייבים לו וודאי לא יענשו אם ינהגו כפסיקתו. ויש לא מעט דוגמאות לכך, החל מר' יוסי הגלילי שהתיר בשר עוף בחלב ועד רבנים מובהקים בני זממנו שמקילים במקומות שנהגו להחמיר (דיני נידה שונים, קטניות לאשכנזים וכד') וכלה בעדות מסויימות שלא קבלו הכרעת רוב העולם ההלכתי עליהן.

אבל זה עדיין  לא פותר את השאלה, האם נחשב שקיימו את המצווה או לא.

לי נראה פשוט שהם קיימו את המצווה,

מעולם לא שמתי אחרת,

ואני חייב לציין שהפתעת אותי שיש סוברים שמי שלא נהג כשורת הדין הכללית בעדה שלו אלא פסק על פי רבו מובהק אחרת- יתכן שלא קיים את המצווה.

נקודת הייחוס היא האמת ההלכתית, לא העדה.

ודאי שצד אחד טועה ואנוס, בעוד הצד השני צודק?

כך רבם פסק להם או קבלו ממסורת אבותם ואין לאף יהודי זכות להתרעם על כך.

כלומר: הם היו בסדר לגמרי מצד ההתנהגות שלהם. לא היה אפשר לצפות מהם לנהוג אחרת. אבל זה עוד לא אומר שהמצווה התקיימה.

http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%96

אז כשיש סנהדרין רבי אליעזר פוסק לעצמו דבר אחד ולבן שלו דבר אחר כי אין ההלכה היא דבר מקומי ותלוי שיקול דעת לכל אדם לפי כללי הפסיקה, אבל כשאין סנהדרין יש רק אמת אחת והיא שלך?

לא בכל סוגיא נמנים ומכריעים הלכה.

http://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90_%D7%A0%D7%98_%D7%91 - ההלכה היא קביעות שלנו

http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%98_%D7%91 ההלכה מתפתחת

http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%99%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%90_%D7%93 קבלת ההלכה של האחר גם אם זה נוגע לדינים קריטיים 

אם צריך עוד יש בכמויות..

ראה את כל הדיון בגמרא אם ב"ש עשו כדבריהם או לא.

בכל מקרה, לא נמנעו מלשאת, אבל הודיעו להן, שלא ישאו צרת הבת.

אם זה לא שזה חשש ל-טריפות ממש... השעה האישית שלי היא שאם אני נמצא אצל מישהו אני לא אעליב אותו ויאכל

זה לא להקל בכשרות-זה להחמיר בבין אדם לחברו

ואם לא להגיע מראש... זה תלוי בכמה הם יפגעו... (רק מביע דעה אישית!! שכל אחד יעשה מה בראש שלו)

א. יש הרבה פעמים חוסר הבנה במושג "עיקר הדין". עיקר הדין זו לא הדעה המקילה ביותר שקיימת בנידון מסויים ושמקובלת בהלכה, אלא דבר שמשתנה לפי שיטת הפסיקה והפוסק שאדם מקבל על עצמו. כלומר: אם לפי הפוסק שלי ג'לטין מחיות טמאות אסור באכילה מעיקר הדין - אז מבחינתי זה אסור לגמרי. ולא משנה שיש כאלו שמקילים בזה. אמנם אם הפוסק שלי סובר שיש להחמיר בג'לטין רק בתורת חומרא - אז באמת היחס הוא שונה, ובמקום שיש חשש פגיעה וכדו' - אפשר להקל.

ב. תחום הכשרות בתעשיית המזון כיום סבוך ומורכב מאוד. רבים מהמקילים בכל מיני כשרויות מפוקפקות, עושים זאת בעיקר מבורות ותמימות.

מתחקר את המשגיח, ולפי זה עושה הערכת מצב.

כאילו מה אתה מפחד שבישלו בסירים שאוסר את האוכל עכשיו?

(הרב טל אומר שצריך חלק?)

שהוא אדם רציני ויודע את העבודה שלו. זה בסיס שבלעדיו אני לא מכניס לפה יותר מחלה (אחרי שהפרשתי חלה) וחומוס (לא בשמיטה).

אחרי זה מברר מצב הגויים במטבח, בשרים, ירקות עלים, חו"ג, מאפים, מעשרות, שמיטה וכו'.

אכן מצריך חלק.

דווקא לעניין בליעה בכלים אני לא חושש כ"כ, מצד העניין ההלכתי, אבל גם טכני - בד"כ מה שהיה אתמול יהיה גם היום. ואם הביאו במיוחד מחפוד וכדו' - אז הם באים עם הכלים שלהם או עושים הכשרה.

ובאמת?

הוא מצריך חלק?

(לא בהכשרים..אם אני ישחט ויצא לא חלק וישאל את הרב טל הוא יגיד לא לאכול?)

בעניין החלק - אכן. הוא מחמיר בזה לגמרי.

כי אני הבנתי שכל הסיבה שהשו"ע פוסק ככה זה כי הרמב"ם פוסק ככה והרמב"ם גם אומר שמהגמרא נראה שמותר אך הוא לא מכיר אף קהילה שנוהגת ככה אז זה מנהג שפשט בכל ישראל.אך כיום אנחנו יודעים שבכל קהילות אשכנז נהגו ככה ולכן מותר.

ככה שמעתי ממישהו אמין בשם בנו שלכן פוסק שמותר לא חלק.

אני ממש לא בקי ולא למדתי את הסוגיא.

אבל נשמע לי מוזר לומר שבזמן הרמב"ם הקילו בזה באשכנז והוא לא ידע מכך. הרי היו לו התכתבויות רבות עם חכמי לוניל, והם שאלו אותו על משנה תורה.

אם המטבח פרוץ ברמה שרמ"א זה לא רמ"א וכדו' - ברור שהם יכשירו.

מתוך החוזה שלהם להשגחה על אירוע:

מפקחי "כושרות" יחליטו בהתאם לשיקול דעתם, האם יש צורך בהכשרה של המטבח. הכשרת המטבח תתבצע בצמוד לאירוע ע"י מפקחי "כושרות" ובתיאום עימם.

אם כי אין לי מושג מה הם עושים בשמיטה. אם אהיה באירוע שלהם - אשאל את המשגיח ספציפית על השמיטה.

יתכן שמכירים את האולם הספציפי.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

מרגיש אצל החרדים..