ובסיפור שאת הבאת, הרב אומר שמי שלא עומד בצפירה- מוציא את עצמו מכלל ישראל. 

את מסכימה עם זה? כנראה שלא, כי מעשה העמידה בצפירה אינו כלל ישראלי (מלשון עם ישראל ולא מדינת ישראל) 

לפי הרב הזה, נושאי דגל הציונות נחשבים לכלל ישראל ומי שלא- יוצא מהכלל. 

השאלה היא את מי אנחנו זוכרים ומכבדים ביום הזה? כולם עומדים ושותקים ביחד.. אחד זוכר את משפחת פוגל הי"ד ואחד זוכר את ברוך גולדשטיין הי"ד, אחז זוכר את החלל הדרוזי ואחד זוכר את אבו חדיר ימ"ש.. זה נחשב לביחד?!

השאלה על עמידה בצפירה או לא היא לא שאלה האם לכבד את הלו שנהרגו על קידוש השם או לא, השאלה היא איך. לי אין הבדל בין יהודי שנהרג על קידוש השם בשואה או במלחמת העצמאות. יום הקדיש הכללי, י' בטבת, זה היום שנקבע.

השאלה היא מה לנו ולמנהגים שהומצאו ע"י אנשים שצלצול פעמוני הכנסיה (מקור הצפירה) נראה להם מתאים יותר לציון אבל ציבורי מאשר תפילה בבית הכנסת 

ושאלה פילוסופית, אם אחד מבתי גוש קטיף היה נופל על טרקטור צהלי והיה הורג את החייל בזמן מילוי תפקידו, היית זוכרת גם אותו???

מוציא את עצמו מכלל ישראל פשוטו כמשמעו. ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא. לא ע"י מעשה מוציא את עצמו מכלל ישראל ולא אפחד יכול להוציאו מכלל ישראל (אולי בי"ד או סנהדרין, אני לא בקיא). רק אדם באמירתו "אין לי חלק בכלל ישראל" מוציא את עצמו מכלל ישאל. [אני לא בטוח לגבי זה אבל כך זכור לי] 

...

עכשיו, יום הקדיש הכללי אינו לזכר חללי השואה, הוא יום שמוקדש לכל אותם אלה שיום מיתתם או מקום קבורתם אינו נודע וכל היהודים שנהרגו על קידוש השם בכל הדורות. בשבילי אין הבדל בין אותם יהודים שנהרגו על קידוש השם בפראות תרפ"ט לבין אותם יהודים שנהרגו במלחמה האחרונה או בחודש האחרון, אני מבין את אותם אלו שרוצים יום זיכרון לאומי כי הם מאמינים שאותם חיילים נפלו בשביל ה'לאום' והמדינה ולא בשביל עם ישראל וארץ ישראל תוך כדי קידוש השם, אבל למה את עושה את ההפרדה הזאת?

אימוצו של יום הקדיש הכללי ע"י הרבנות הראשית באמת קרה הרבה אחרי קביעת יום הזיכרון לחללי צהל, אבל לא הרבנות הראשית המציאה את היום הזה

אם לא אז תשלחי לי באישי.. 

עשו את זה נטו בשביל להרגיש עם ככל העמים עם אנדרטאות, גיבורי מלחמה וטעם לחיות.. כי אם לא זה, המדינה לא הייתה שורדת הרבה בתור מדינה.. 

עדיין, לכל נופל יש את הייארצייט שלו וכן יש יום שבו זוכרים את כל הנהרגים על קידוש השם וכו', אני לא רואה סיבה ל"יום אבל לאומי" שיזכיר רק את אלו שנהרגו למען המדינה. 

קיצר, כל עוד הם יהודים שנהרגו על קידוש השם, כבוד וזיכרון הם מקבלים בעשרה בטבת. אם הם נפלו למען המולדת אז אני מבין את הצורך ביום אבל לאומי (שיכלול גם חיילים גויים וכו'). אני מסתכל מהכיוון הראשון. 

אין שום מצווה בתורה לחייך לבני אדם ובכל זאת אם כל החיים שלך תלך עם פנים זעופות ותגיד: "למה אני צריך לחייך למישהו? לא רוצה! מה, הוא כופה עליי?" - לא יצמח לך מזה שום טוב.

תחשוב טוב על מה שכתבתי כעת, יש לזה קשר עמוק ללעמוד בצפירה, במיוחד באיזור ציבורי.

לא רוצה לעמוד בצפירה, הייתי ברחוב, המשכתי ללכת.. 

אני לא מתגאה בזה או משהו, זאת עובדה שהלכתי ואני לא רואה צורך להתנצל על זה. והסיבה היחידה שאני כותב פה על מעשה הכי טבעי בעולם כמו הליכה ברחוב זה כי אני מתריס נגד האמירה שהליכה ברחוב זאת עבירה על איסור דאורייתא. 

הם גם חושבים שהמדינה צריכה לתת להם ת"צ בשבת. 

...

מי חייב אותי לא להיות ברחוב?

דווקא את הזמן הזה אני צריך להקדיש להם? מי קבע?! 

אם הם היו חושבים שאני אמור לעמוד על רגל אחת עם ידיים למעלה, גם את זה הייתי אמור לעשות? 

ת"צ בשבת זאת דוגמה טובה למה שאנשים חושבים שזכותם לדרוש ממך אבל אתה לא חייב להם. (או במילים אחרות, היכן הגבול?!)

וכאשר תשמע שעשר שכנים שלך נהרגו באיזה פיגוע שהיה קרוב לבית שלך, ובדיוק בא לך באותו ערב לעשות מסיבה רועשת מתחת לבניין שלך - גם אז תעשה?

אפשר להמשיך לעוד המון מקרים כאלו, ששום דבר בהם לא אסור בצורה מובהקת הלכתית, וגם לא מבחינת החוק - אבל מי שעושה את הדברים האלו הוא אגואיסט מגעיל שלא מסוגל לרגע להתעלות מעל לרצון הפרטי שלו ולהתחבר לציבור ולראות משהו חוץ מעצמו (ואני לא אומר שא-ת-ה עושה דברים כאלו. אני רק אומר שמי שהיה עושה דברים כאלו, הוא ככה וככה...)

וסליחה שאני קצת חריף, עוד הייתי עדין וצינזרתי את עצמי במהלך הכתיבה.

לא, אני לא! אני גם ילך ויתאבל יחד איתם.. 

אתם כל כך חיים בבועה שאין לכם מושג מה זה יום הזכרון בשביל כל העולם- יום רגיל! 

כל יהודי שיהרג יגרום לי לאבל 

איו קשר בין זה לבין יום הזיכרון.. 

יום אבל לאומי של אזרחי מדינת ישראל והציונות על נספחיה. אין לי חלק בזה, אין לי קשר לזה ואני לא רואה בזה שום חשיבות ולהפך. 

אתם בחרתם יום אבל לאומי, איך זה קשור אלי?! 

כי אתם יהודים? 

אז אתם יהודים ובחרתם להתאבל היום, לא אשמיע לכם שירים וכו', אבל אני לא רואה צורך לקחת חלק ביום אבל לאומי הזה...! 

ועוד, זה לא קשור לאבל פרטי על אדם מישראל וזה לא אומר כלום על הרגשות שלי כלפי אותם יהודים קדושים הי"ד שנהרגו על קידוש השם. 

(עכשיו, מילא אלו שטוענים שהחיילים הלכו בשביל להגן על המדינה בשם הדמוקרטיה ובשם החוק וכו' ונהרגו, מילא הם 'לוקחים בעלות' על האבל והזכרון של החיילים, אבל איך מי מאיתנו שיודע שהם הלכו ונהרגו על קידוש השם בשביל להגן על עם ישראל וארץ ישראל, לוקח בעלוטת על זה? האבל על אותם קדושים שייך לכלל ישראל בלי קשר לציונות, מדינה וימי זיכרון לאומיים) 

@שוברת גלים תשובה גם בשבילך

למרדכי ואסתר היה הכח והרשות להחיל יום אבל לאומי ויום חג לאומי. (לאום- יהודים)

ומאז אין לאף אחד כח לעשות זאת.

ועם כל הצער והבכי והכאב שביום הזה,

אני לא רואה מחויבות או עניין לעמוד בצפירה, ובוודאי שאני חושבת שפרק תהילים יתן יותר מאשר דקה דומיה.

אך עם כל זאת, אכבד את רגשות הסובבים ואעמוד, במקרה ואהיה בחברת אנשים שמחווה זו יקרה לליבם.

אז למה אני חיה בבועה? לא הבנתי

ומי זה אתם

זה לא יום אבל זה יום זכרון. תפריד.

אני שמחה לשמוע שאתה זוכר את החיילים ואת ההרוגים בפיגועים כל יום. ולומד משניות וכו' וכו'

אני לא. אוקי? אני לא זוכרת אותם כל יום. ויש יום אחד בשנה שאני *רוצה* ובוחרת להרגיש ביחד עם כולם את הכאב הזה על מי שהלך ולא יחזור לעולם.

למה? אתה יכול לומר שהוא נהרג בשם הדמוקרטיה והחוק. אני רואה את זה אחרת. שהוא נהרג על עצם היותו

 י ה ו ד י. וכן. יש יום בשנה שאני רוצה להרגיש את כולם ולהיות עם כולם.

אתה לא רואה צורך להשתתף. סבבה. שב בצד

אל תפריע למי שכואב לו על מי שנהרג לו - לכאוב.

אל תתריס על המדינה החילונית שלנו דווקא ביום הזה.

הבנתי שזה לא משפיע לך על רמת היחס לקדושים שנהרגו אבל אני מדברת איתך על מי שנשאר פה. יש יום אחד בשנה שכולם סותמים את הפה שלהם שתי דקות וחושבים על הצער הזה

אנחנו כיהודים מאמינים מתפללים ומבקשים בשתי דקות האלו

ואתה מתריס, והולך תוך כדי, כי לא אתה קבעת את זה

ולא נראה לך ולא בא לך

אין בעיה אל תצטער ביום הזה. זכותך

אבל תכבד את אחים שלך שכואב להם ותתריס ביום אחר (ואני אז לגמרי אהיה איתך כי מצווה למחות על החילוניות והטומאה שמשתלטת פה בארץ)

אבל לא עכשיו שיש אנשים שהלב שלהם מדמם גם אם התאריך לא בא לך בטוב

למרות שבחנות בלב מרכז קניות הומה העסקים המשיכו כרגיל בגלל שלא שמעו את האזעקה

ולשעה? אף אחד לציפה או חיכה..

לפחות לפי ויקיפדיה, כיום המדינות היחידות חוץ מישראל שממשיכות עם צפירת דומייה, הן מלטה, וורשה (עיר) שבפולין (וגם שם, זה התחיל רק ב2003, "קצת" אחרי מדינת ישראל)

בשאר המדינות, בשל האופי הנוצרי שלהן, אין צפירה אלא צלצולי פעמוני כנסיות.

אז אפילו הטענה שמדובר כיון ב"מנהג הגויים" קצת תלושה מהמציאות, אבל שיהיה.

דווקא מאוד מצא חן בעיניי הפשטות וההגיון.

בלי קשר לדיון האם לעמוד או לא, לציין או לא, חוקות הגויים או כל דבר אחר, הרעיון של- "כל יהודי היום בעם ישראל עמד שתי דקות ופשוט..שתק..לא דיבר לשון הרע, לא קילל, לא הקניט את חברו , פשוט עמד ושתק..אתה יודע איזה רעש זה עשה בשמיים..
שתי דקות ללא דיבור!!!..." הוא נורא יפה ופשוט והגיוני.

פלוס כמובן שגם יש כח עצום לציבור של אנשים שלא סתם שותקים אלא אומרים תהילים באותה דקת שקט.

ואחה''צ טובים

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד