ובסיפור שאת הבאת, הרב אומר שמי שלא עומד בצפירה- מוציא את עצמו מכלל ישראל. 

את מסכימה עם זה? כנראה שלא, כי מעשה העמידה בצפירה אינו כלל ישראלי (מלשון עם ישראל ולא מדינת ישראל) 

לפי הרב הזה, נושאי דגל הציונות נחשבים לכלל ישראל ומי שלא- יוצא מהכלל. 

השאלה היא את מי אנחנו זוכרים ומכבדים ביום הזה? כולם עומדים ושותקים ביחד.. אחד זוכר את משפחת פוגל הי"ד ואחד זוכר את ברוך גולדשטיין הי"ד, אחז זוכר את החלל הדרוזי ואחד זוכר את אבו חדיר ימ"ש.. זה נחשב לביחד?!

השאלה על עמידה בצפירה או לא היא לא שאלה האם לכבד את הלו שנהרגו על קידוש השם או לא, השאלה היא איך. לי אין הבדל בין יהודי שנהרג על קידוש השם בשואה או במלחמת העצמאות. יום הקדיש הכללי, י' בטבת, זה היום שנקבע.

השאלה היא מה לנו ולמנהגים שהומצאו ע"י אנשים שצלצול פעמוני הכנסיה (מקור הצפירה) נראה להם מתאים יותר לציון אבל ציבורי מאשר תפילה בבית הכנסת 

ושאלה פילוסופית, אם אחד מבתי גוש קטיף היה נופל על טרקטור צהלי והיה הורג את החייל בזמן מילוי תפקידו, היית זוכרת גם אותו???

מוציא את עצמו מכלל ישראל פשוטו כמשמעו. ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא. לא ע"י מעשה מוציא את עצמו מכלל ישראל ולא אפחד יכול להוציאו מכלל ישראל (אולי בי"ד או סנהדרין, אני לא בקיא). רק אדם באמירתו "אין לי חלק בכלל ישראל" מוציא את עצמו מכלל ישאל. [אני לא בטוח לגבי זה אבל כך זכור לי] 

...

עכשיו, יום הקדיש הכללי אינו לזכר חללי השואה, הוא יום שמוקדש לכל אותם אלה שיום מיתתם או מקום קבורתם אינו נודע וכל היהודים שנהרגו על קידוש השם בכל הדורות. בשבילי אין הבדל בין אותם יהודים שנהרגו על קידוש השם בפראות תרפ"ט לבין אותם יהודים שנהרגו במלחמה האחרונה או בחודש האחרון, אני מבין את אותם אלו שרוצים יום זיכרון לאומי כי הם מאמינים שאותם חיילים נפלו בשביל ה'לאום' והמדינה ולא בשביל עם ישראל וארץ ישראל תוך כדי קידוש השם, אבל למה את עושה את ההפרדה הזאת?

אימוצו של יום הקדיש הכללי ע"י הרבנות הראשית באמת קרה הרבה אחרי קביעת יום הזיכרון לחללי צהל, אבל לא הרבנות הראשית המציאה את היום הזה

אם לא אז תשלחי לי באישי.. 

עשו את זה נטו בשביל להרגיש עם ככל העמים עם אנדרטאות, גיבורי מלחמה וטעם לחיות.. כי אם לא זה, המדינה לא הייתה שורדת הרבה בתור מדינה.. 

עדיין, לכל נופל יש את הייארצייט שלו וכן יש יום שבו זוכרים את כל הנהרגים על קידוש השם וכו', אני לא רואה סיבה ל"יום אבל לאומי" שיזכיר רק את אלו שנהרגו למען המדינה. 

קיצר, כל עוד הם יהודים שנהרגו על קידוש השם, כבוד וזיכרון הם מקבלים בעשרה בטבת. אם הם נפלו למען המולדת אז אני מבין את הצורך ביום אבל לאומי (שיכלול גם חיילים גויים וכו'). אני מסתכל מהכיוון הראשון. 

אין שום מצווה בתורה לחייך לבני אדם ובכל זאת אם כל החיים שלך תלך עם פנים זעופות ותגיד: "למה אני צריך לחייך למישהו? לא רוצה! מה, הוא כופה עליי?" - לא יצמח לך מזה שום טוב.

תחשוב טוב על מה שכתבתי כעת, יש לזה קשר עמוק ללעמוד בצפירה, במיוחד באיזור ציבורי.

לא רוצה לעמוד בצפירה, הייתי ברחוב, המשכתי ללכת.. 

אני לא מתגאה בזה או משהו, זאת עובדה שהלכתי ואני לא רואה צורך להתנצל על זה. והסיבה היחידה שאני כותב פה על מעשה הכי טבעי בעולם כמו הליכה ברחוב זה כי אני מתריס נגד האמירה שהליכה ברחוב זאת עבירה על איסור דאורייתא. 

הם גם חושבים שהמדינה צריכה לתת להם ת"צ בשבת. 

...

מי חייב אותי לא להיות ברחוב?

דווקא את הזמן הזה אני צריך להקדיש להם? מי קבע?! 

אם הם היו חושבים שאני אמור לעמוד על רגל אחת עם ידיים למעלה, גם את זה הייתי אמור לעשות? 

ת"צ בשבת זאת דוגמה טובה למה שאנשים חושבים שזכותם לדרוש ממך אבל אתה לא חייב להם. (או במילים אחרות, היכן הגבול?!)

וכאשר תשמע שעשר שכנים שלך נהרגו באיזה פיגוע שהיה קרוב לבית שלך, ובדיוק בא לך באותו ערב לעשות מסיבה רועשת מתחת לבניין שלך - גם אז תעשה?

אפשר להמשיך לעוד המון מקרים כאלו, ששום דבר בהם לא אסור בצורה מובהקת הלכתית, וגם לא מבחינת החוק - אבל מי שעושה את הדברים האלו הוא אגואיסט מגעיל שלא מסוגל לרגע להתעלות מעל לרצון הפרטי שלו ולהתחבר לציבור ולראות משהו חוץ מעצמו (ואני לא אומר שא-ת-ה עושה דברים כאלו. אני רק אומר שמי שהיה עושה דברים כאלו, הוא ככה וככה...)

וסליחה שאני קצת חריף, עוד הייתי עדין וצינזרתי את עצמי במהלך הכתיבה.

לא, אני לא! אני גם ילך ויתאבל יחד איתם.. 

אתם כל כך חיים בבועה שאין לכם מושג מה זה יום הזכרון בשביל כל העולם- יום רגיל! 

כל יהודי שיהרג יגרום לי לאבל 

איו קשר בין זה לבין יום הזיכרון.. 

יום אבל לאומי של אזרחי מדינת ישראל והציונות על נספחיה. אין לי חלק בזה, אין לי קשר לזה ואני לא רואה בזה שום חשיבות ולהפך. 

אתם בחרתם יום אבל לאומי, איך זה קשור אלי?! 

כי אתם יהודים? 

אז אתם יהודים ובחרתם להתאבל היום, לא אשמיע לכם שירים וכו', אבל אני לא רואה צורך לקחת חלק ביום אבל לאומי הזה...! 

ועוד, זה לא קשור לאבל פרטי על אדם מישראל וזה לא אומר כלום על הרגשות שלי כלפי אותם יהודים קדושים הי"ד שנהרגו על קידוש השם. 

(עכשיו, מילא אלו שטוענים שהחיילים הלכו בשביל להגן על המדינה בשם הדמוקרטיה ובשם החוק וכו' ונהרגו, מילא הם 'לוקחים בעלות' על האבל והזכרון של החיילים, אבל איך מי מאיתנו שיודע שהם הלכו ונהרגו על קידוש השם בשביל להגן על עם ישראל וארץ ישראל, לוקח בעלוטת על זה? האבל על אותם קדושים שייך לכלל ישראל בלי קשר לציונות, מדינה וימי זיכרון לאומיים) 

@שוברת גלים תשובה גם בשבילך

למרדכי ואסתר היה הכח והרשות להחיל יום אבל לאומי ויום חג לאומי. (לאום- יהודים)

ומאז אין לאף אחד כח לעשות זאת.

ועם כל הצער והבכי והכאב שביום הזה,

אני לא רואה מחויבות או עניין לעמוד בצפירה, ובוודאי שאני חושבת שפרק תהילים יתן יותר מאשר דקה דומיה.

אך עם כל זאת, אכבד את רגשות הסובבים ואעמוד, במקרה ואהיה בחברת אנשים שמחווה זו יקרה לליבם.

אז למה אני חיה בבועה? לא הבנתי

ומי זה אתם

זה לא יום אבל זה יום זכרון. תפריד.

אני שמחה לשמוע שאתה זוכר את החיילים ואת ההרוגים בפיגועים כל יום. ולומד משניות וכו' וכו'

אני לא. אוקי? אני לא זוכרת אותם כל יום. ויש יום אחד בשנה שאני *רוצה* ובוחרת להרגיש ביחד עם כולם את הכאב הזה על מי שהלך ולא יחזור לעולם.

למה? אתה יכול לומר שהוא נהרג בשם הדמוקרטיה והחוק. אני רואה את זה אחרת. שהוא נהרג על עצם היותו

 י ה ו ד י. וכן. יש יום בשנה שאני רוצה להרגיש את כולם ולהיות עם כולם.

אתה לא רואה צורך להשתתף. סבבה. שב בצד

אל תפריע למי שכואב לו על מי שנהרג לו - לכאוב.

אל תתריס על המדינה החילונית שלנו דווקא ביום הזה.

הבנתי שזה לא משפיע לך על רמת היחס לקדושים שנהרגו אבל אני מדברת איתך על מי שנשאר פה. יש יום אחד בשנה שכולם סותמים את הפה שלהם שתי דקות וחושבים על הצער הזה

אנחנו כיהודים מאמינים מתפללים ומבקשים בשתי דקות האלו

ואתה מתריס, והולך תוך כדי, כי לא אתה קבעת את זה

ולא נראה לך ולא בא לך

אין בעיה אל תצטער ביום הזה. זכותך

אבל תכבד את אחים שלך שכואב להם ותתריס ביום אחר (ואני אז לגמרי אהיה איתך כי מצווה למחות על החילוניות והטומאה שמשתלטת פה בארץ)

אבל לא עכשיו שיש אנשים שהלב שלהם מדמם גם אם התאריך לא בא לך בטוב

למרות שבחנות בלב מרכז קניות הומה העסקים המשיכו כרגיל בגלל שלא שמעו את האזעקה

ולשעה? אף אחד לציפה או חיכה..

לפחות לפי ויקיפדיה, כיום המדינות היחידות חוץ מישראל שממשיכות עם צפירת דומייה, הן מלטה, וורשה (עיר) שבפולין (וגם שם, זה התחיל רק ב2003, "קצת" אחרי מדינת ישראל)

בשאר המדינות, בשל האופי הנוצרי שלהן, אין צפירה אלא צלצולי פעמוני כנסיות.

אז אפילו הטענה שמדובר כיון ב"מנהג הגויים" קצת תלושה מהמציאות, אבל שיהיה.

דווקא מאוד מצא חן בעיניי הפשטות וההגיון.

בלי קשר לדיון האם לעמוד או לא, לציין או לא, חוקות הגויים או כל דבר אחר, הרעיון של- "כל יהודי היום בעם ישראל עמד שתי דקות ופשוט..שתק..לא דיבר לשון הרע, לא קילל, לא הקניט את חברו , פשוט עמד ושתק..אתה יודע איזה רעש זה עשה בשמיים..
שתי דקות ללא דיבור!!!..." הוא נורא יפה ופשוט והגיוני.

פלוס כמובן שגם יש כח עצום לציבור של אנשים שלא סתם שותקים אלא אומרים תהילים באותה דקת שקט.

ואחה''צ טובים

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד

כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

אם הוא הלך לישיבה "לא ציונית" אלא ליטאית קלאסית - זה מראה לי שהוא מעריך את התורה נטו!

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת