ובסיפור שאת הבאת, הרב אומר שמי שלא עומד בצפירה- מוציא את עצמו מכלל ישראל. 

את מסכימה עם זה? כנראה שלא, כי מעשה העמידה בצפירה אינו כלל ישראלי (מלשון עם ישראל ולא מדינת ישראל) 

לפי הרב הזה, נושאי דגל הציונות נחשבים לכלל ישראל ומי שלא- יוצא מהכלל. 

השאלה היא את מי אנחנו זוכרים ומכבדים ביום הזה? כולם עומדים ושותקים ביחד.. אחד זוכר את משפחת פוגל הי"ד ואחד זוכר את ברוך גולדשטיין הי"ד, אחז זוכר את החלל הדרוזי ואחד זוכר את אבו חדיר ימ"ש.. זה נחשב לביחד?!

השאלה על עמידה בצפירה או לא היא לא שאלה האם לכבד את הלו שנהרגו על קידוש השם או לא, השאלה היא איך. לי אין הבדל בין יהודי שנהרג על קידוש השם בשואה או במלחמת העצמאות. יום הקדיש הכללי, י' בטבת, זה היום שנקבע.

השאלה היא מה לנו ולמנהגים שהומצאו ע"י אנשים שצלצול פעמוני הכנסיה (מקור הצפירה) נראה להם מתאים יותר לציון אבל ציבורי מאשר תפילה בבית הכנסת 

ושאלה פילוסופית, אם אחד מבתי גוש קטיף היה נופל על טרקטור צהלי והיה הורג את החייל בזמן מילוי תפקידו, היית זוכרת גם אותו???

מוציא את עצמו מכלל ישראל פשוטו כמשמעו. ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא. לא ע"י מעשה מוציא את עצמו מכלל ישראל ולא אפחד יכול להוציאו מכלל ישראל (אולי בי"ד או סנהדרין, אני לא בקיא). רק אדם באמירתו "אין לי חלק בכלל ישראל" מוציא את עצמו מכלל ישאל. [אני לא בטוח לגבי זה אבל כך זכור לי] 

...

עכשיו, יום הקדיש הכללי אינו לזכר חללי השואה, הוא יום שמוקדש לכל אותם אלה שיום מיתתם או מקום קבורתם אינו נודע וכל היהודים שנהרגו על קידוש השם בכל הדורות. בשבילי אין הבדל בין אותם יהודים שנהרגו על קידוש השם בפראות תרפ"ט לבין אותם יהודים שנהרגו במלחמה האחרונה או בחודש האחרון, אני מבין את אותם אלו שרוצים יום זיכרון לאומי כי הם מאמינים שאותם חיילים נפלו בשביל ה'לאום' והמדינה ולא בשביל עם ישראל וארץ ישראל תוך כדי קידוש השם, אבל למה את עושה את ההפרדה הזאת?

אימוצו של יום הקדיש הכללי ע"י הרבנות הראשית באמת קרה הרבה אחרי קביעת יום הזיכרון לחללי צהל, אבל לא הרבנות הראשית המציאה את היום הזה

אם לא אז תשלחי לי באישי.. 

עשו את זה נטו בשביל להרגיש עם ככל העמים עם אנדרטאות, גיבורי מלחמה וטעם לחיות.. כי אם לא זה, המדינה לא הייתה שורדת הרבה בתור מדינה.. 

עדיין, לכל נופל יש את הייארצייט שלו וכן יש יום שבו זוכרים את כל הנהרגים על קידוש השם וכו', אני לא רואה סיבה ל"יום אבל לאומי" שיזכיר רק את אלו שנהרגו למען המדינה. 

קיצר, כל עוד הם יהודים שנהרגו על קידוש השם, כבוד וזיכרון הם מקבלים בעשרה בטבת. אם הם נפלו למען המולדת אז אני מבין את הצורך ביום אבל לאומי (שיכלול גם חיילים גויים וכו'). אני מסתכל מהכיוון הראשון. 

אין שום מצווה בתורה לחייך לבני אדם ובכל זאת אם כל החיים שלך תלך עם פנים זעופות ותגיד: "למה אני צריך לחייך למישהו? לא רוצה! מה, הוא כופה עליי?" - לא יצמח לך מזה שום טוב.

תחשוב טוב על מה שכתבתי כעת, יש לזה קשר עמוק ללעמוד בצפירה, במיוחד באיזור ציבורי.

לא רוצה לעמוד בצפירה, הייתי ברחוב, המשכתי ללכת.. 

אני לא מתגאה בזה או משהו, זאת עובדה שהלכתי ואני לא רואה צורך להתנצל על זה. והסיבה היחידה שאני כותב פה על מעשה הכי טבעי בעולם כמו הליכה ברחוב זה כי אני מתריס נגד האמירה שהליכה ברחוב זאת עבירה על איסור דאורייתא. 

הם גם חושבים שהמדינה צריכה לתת להם ת"צ בשבת. 

...

מי חייב אותי לא להיות ברחוב?

דווקא את הזמן הזה אני צריך להקדיש להם? מי קבע?! 

אם הם היו חושבים שאני אמור לעמוד על רגל אחת עם ידיים למעלה, גם את זה הייתי אמור לעשות? 

ת"צ בשבת זאת דוגמה טובה למה שאנשים חושבים שזכותם לדרוש ממך אבל אתה לא חייב להם. (או במילים אחרות, היכן הגבול?!)

וכאשר תשמע שעשר שכנים שלך נהרגו באיזה פיגוע שהיה קרוב לבית שלך, ובדיוק בא לך באותו ערב לעשות מסיבה רועשת מתחת לבניין שלך - גם אז תעשה?

אפשר להמשיך לעוד המון מקרים כאלו, ששום דבר בהם לא אסור בצורה מובהקת הלכתית, וגם לא מבחינת החוק - אבל מי שעושה את הדברים האלו הוא אגואיסט מגעיל שלא מסוגל לרגע להתעלות מעל לרצון הפרטי שלו ולהתחבר לציבור ולראות משהו חוץ מעצמו (ואני לא אומר שא-ת-ה עושה דברים כאלו. אני רק אומר שמי שהיה עושה דברים כאלו, הוא ככה וככה...)

וסליחה שאני קצת חריף, עוד הייתי עדין וצינזרתי את עצמי במהלך הכתיבה.

לא, אני לא! אני גם ילך ויתאבל יחד איתם.. 

אתם כל כך חיים בבועה שאין לכם מושג מה זה יום הזכרון בשביל כל העולם- יום רגיל! 

כל יהודי שיהרג יגרום לי לאבל 

איו קשר בין זה לבין יום הזיכרון.. 

יום אבל לאומי של אזרחי מדינת ישראל והציונות על נספחיה. אין לי חלק בזה, אין לי קשר לזה ואני לא רואה בזה שום חשיבות ולהפך. 

אתם בחרתם יום אבל לאומי, איך זה קשור אלי?! 

כי אתם יהודים? 

אז אתם יהודים ובחרתם להתאבל היום, לא אשמיע לכם שירים וכו', אבל אני לא רואה צורך לקחת חלק ביום אבל לאומי הזה...! 

ועוד, זה לא קשור לאבל פרטי על אדם מישראל וזה לא אומר כלום על הרגשות שלי כלפי אותם יהודים קדושים הי"ד שנהרגו על קידוש השם. 

(עכשיו, מילא אלו שטוענים שהחיילים הלכו בשביל להגן על המדינה בשם הדמוקרטיה ובשם החוק וכו' ונהרגו, מילא הם 'לוקחים בעלות' על האבל והזכרון של החיילים, אבל איך מי מאיתנו שיודע שהם הלכו ונהרגו על קידוש השם בשביל להגן על עם ישראל וארץ ישראל, לוקח בעלוטת על זה? האבל על אותם קדושים שייך לכלל ישראל בלי קשר לציונות, מדינה וימי זיכרון לאומיים) 

@שוברת גלים תשובה גם בשבילך

למרדכי ואסתר היה הכח והרשות להחיל יום אבל לאומי ויום חג לאומי. (לאום- יהודים)

ומאז אין לאף אחד כח לעשות זאת.

ועם כל הצער והבכי והכאב שביום הזה,

אני לא רואה מחויבות או עניין לעמוד בצפירה, ובוודאי שאני חושבת שפרק תהילים יתן יותר מאשר דקה דומיה.

אך עם כל זאת, אכבד את רגשות הסובבים ואעמוד, במקרה ואהיה בחברת אנשים שמחווה זו יקרה לליבם.

אז למה אני חיה בבועה? לא הבנתי

ומי זה אתם

זה לא יום אבל זה יום זכרון. תפריד.

אני שמחה לשמוע שאתה זוכר את החיילים ואת ההרוגים בפיגועים כל יום. ולומד משניות וכו' וכו'

אני לא. אוקי? אני לא זוכרת אותם כל יום. ויש יום אחד בשנה שאני *רוצה* ובוחרת להרגיש ביחד עם כולם את הכאב הזה על מי שהלך ולא יחזור לעולם.

למה? אתה יכול לומר שהוא נהרג בשם הדמוקרטיה והחוק. אני רואה את זה אחרת. שהוא נהרג על עצם היותו

 י ה ו ד י. וכן. יש יום בשנה שאני רוצה להרגיש את כולם ולהיות עם כולם.

אתה לא רואה צורך להשתתף. סבבה. שב בצד

אל תפריע למי שכואב לו על מי שנהרג לו - לכאוב.

אל תתריס על המדינה החילונית שלנו דווקא ביום הזה.

הבנתי שזה לא משפיע לך על רמת היחס לקדושים שנהרגו אבל אני מדברת איתך על מי שנשאר פה. יש יום אחד בשנה שכולם סותמים את הפה שלהם שתי דקות וחושבים על הצער הזה

אנחנו כיהודים מאמינים מתפללים ומבקשים בשתי דקות האלו

ואתה מתריס, והולך תוך כדי, כי לא אתה קבעת את זה

ולא נראה לך ולא בא לך

אין בעיה אל תצטער ביום הזה. זכותך

אבל תכבד את אחים שלך שכואב להם ותתריס ביום אחר (ואני אז לגמרי אהיה איתך כי מצווה למחות על החילוניות והטומאה שמשתלטת פה בארץ)

אבל לא עכשיו שיש אנשים שהלב שלהם מדמם גם אם התאריך לא בא לך בטוב

למרות שבחנות בלב מרכז קניות הומה העסקים המשיכו כרגיל בגלל שלא שמעו את האזעקה

ולשעה? אף אחד לציפה או חיכה..

לפחות לפי ויקיפדיה, כיום המדינות היחידות חוץ מישראל שממשיכות עם צפירת דומייה, הן מלטה, וורשה (עיר) שבפולין (וגם שם, זה התחיל רק ב2003, "קצת" אחרי מדינת ישראל)

בשאר המדינות, בשל האופי הנוצרי שלהן, אין צפירה אלא צלצולי פעמוני כנסיות.

אז אפילו הטענה שמדובר כיון ב"מנהג הגויים" קצת תלושה מהמציאות, אבל שיהיה.

דווקא מאוד מצא חן בעיניי הפשטות וההגיון.

בלי קשר לדיון האם לעמוד או לא, לציין או לא, חוקות הגויים או כל דבר אחר, הרעיון של- "כל יהודי היום בעם ישראל עמד שתי דקות ופשוט..שתק..לא דיבר לשון הרע, לא קילל, לא הקניט את חברו , פשוט עמד ושתק..אתה יודע איזה רעש זה עשה בשמיים..
שתי דקות ללא דיבור!!!..." הוא נורא יפה ופשוט והגיוני.

פלוס כמובן שגם יש כח עצום לציבור של אנשים שלא סתם שותקים אלא אומרים תהילים באותה דקת שקט.

ואחה''צ טובים

מכל צד פוליטי (בין אם מדובר באחים לנשק או רבנים חרדים),

רק אנשים שמעריכים את חיינו פה יותר מכך שערכיהם ישלטו הם שותפים אפשריים לדעתי.

שיש כאן דו שיח בין חרשים. מכיוון שהתשתית, היסוד, כל כך שונה מהותית,

שאי אפשר לבנות עליו דיון, מבלי לדבר על הדבר החשוב ביותר:

מה פירוש להיות יהודי

מה זו אמונה (במקום התשובה: יש דבר חשוב יותר, אמונה,

הייתי אולי משנה ל: יש דבר יותר חשוב מהחיים;  א י ך  לחיות אותם

נכון כפי שעם ישראל צריך להחיות ו ה ת ח י י ב  לחיות.)

יש כאן ניגודים חריפים מאוד בין המראיינים

החילונים מאוד (אולי זה דבר טכני, אבל לפחות להניח כיפה

כדי לכבד את הרב והמקום; האם, להבדיל אלפי הבדלות,

בכנסיה, אם היו מבקשים לעשות משהו שמנוגד לאיך

שנכנסים לכנסיה - לא היו עושים זאת?) 

לבין רב שמטיח את הדברים חד וחלק.

מבינה למה הם הלכו לרב, אבל למשל אם

היו משוחחים עם הרב נויגרשל או כל אדם

עם סבלנות רבה ויכולת להביא את הדברים

כך שיסברו את האוזן לאדם הרחוק כל כך

מהיהדות - זה היה עדיף.

זה לא בדיוק נכון, כך הבנתי ושמעתי,

שהיחידות ה"נפרדות" - באמת נפרדות כל כך.

כדי לתת ליהודי שלא היה חשוף כלל לעולם

החילוני, את צרכיו בצבא, צריך להיות כך

שהממונה יבין ויסכים  ל ע ו מ ק, עם דרך

החיים שלו. עם הזהירות שלו. על הנשמה שלו.

הם, לענ"ד, לא הלכו לרב הנכון. אי אפשר לבוא

עם אפס ידיעה והבנה להשקפה היהודית הצרופה

לרב שחכם ככל שיהיה, ל א  אמון להסביר 

עם יהודים רחוקים כל כך.

אין ספק, שהם יצאו מתוסכלים, מאוכזבים

ואנטי, יותר מאשר היו קודם לכן.

הם מביאים את השביעי באוקטובר, כמו שיהודים חילונים רואים זאת;

היתה "פשלה" של הצבא, המחבלים המפלצתיים ניצלו זאת ועשו

ככל העולה על ליבם, כישמעאלים ועמלקים "גלות ישמעאל"

הרב נויגרשל. מומלץ.)

וזו כבר מקור לדו שיח של חרשים. כי אנחנו, כדתיים,

יודעים ומבינים שיד השם היתה כאן.

אז אם מלכתחילה מביאים את הנקודה החשובה כל כך

הזו, אולי קל יותר להבין את לעומק את ההתנגדות.

יש למשל דיעה שאומרת שעצם קיום המדינה הוא נס.

מדינה קטנטונת המקופת ברבבות שונאים שכל שאיפתם

היא להשמיד אותם  - ועדיין עומדת על תילה?!!

(ברור שזה לא רק הצבא שהצליח ומצליח לשמור על קויומה).

ובשביל נס צריך...זכויות.  המון זכויות.

אם כך, הוקמה כאן מדינה המושתתת על... נס,

אבל לא מכירה בנס הזה, עובדה, כמה הרבה

יהודים שאינם שומרי מצוות, חיים בה ואפילו

מתנגדים לכל המושג נס ולכל מה שכרוך בכך?

אז מבקשים מיהודים שכן שומרי מצוות ושאינם חשופים

ולא רוצים להיות חשופים לעולם החילוני וכל מה שכרוך

בו,  להתגייס לצבא שכולו מושתת על טבע? על כוחי ועוצם

ידי עשו לי את החיל הזה?

גם כך נלחמים בציפורניים לשמור איכשהו

על טוהר יהודי בתוך כל הכאוס הזה והטומאה

הזו..... אז עוד להיזרק למקום של כל היצרים

הרעים?   זה מאוד מורכב ולא פשוט.

הם לא יכולים ל הבין מה פירוש שיש

דבר שיותר חשוב מהמוות. בקושי אני

מבינה את זה. למרות שרואים זאת

בכל ההיסטוריה היהודית; שיהודים

העדיפו להקריב את נפשם ולא להיטמא.

אני די מרחמת על שני היהודים

האלה עם הרב, הם לא אשמים;הם לחלוטין

לא הבינו אותו ואת השקפת עולמו.

זה כמו להפגיש X עם Y. לא הולך. פשוט, לא שייך.

ולא הייתה שום אפשרות חוץ מזה שהם יצאו מאוכזבים

(בסוף הרב אמר שאין *לו* אמון שיכולות להיות יחידות נפררדות. *שהוא* חושב שכולם יתחלנו אם ילכו לצבא. וגם שבעיניו אין משמעות לעם ישראל מעבר לשמירת תורה ומצוות. הוא בכלל לא דיבר על זכויות שמגינות על עם ישראל וכאלו, כי הוא באמת חד וישר.

באמת מול גישה כזאת האפשרות היחידה היא להגיד 'אוקיי אז אנחנו לא מוכנים לתת לכם תקציבים לכלום' או 'אז תרדו מהארץ'.

או להכנס לדיון עם מקורות שמראים שליהדות כן אכפת מעם ישראל, אפילו כשהוא לא שומר מצוות.

אבל אני חושב שרוב הציבור החרדי לא יכול להגיד מול עצמו שהוא מאמין בדברים שאומר הרב - שהוא *באמת* מאמין שכולם יתחלנו, שלא יכולות להיות יחידות נפרדות, ושהביטחון הזה כל כך מוחלט שהוא מוכן למות על ידי הערבים כפשוטו ולא להתגייס)

(לאיזה מעגלים את חשופה ובנו בך את ההערכה הזאת? איך היא מסתדרת עם זה שהרב פרידמן נחשב למנהיג של הקבוצה היותר קיצונית בפלג עצמו?)

את צודקת לגבי העבר, אבל היום יש את חטיבת חשמונאים שהיא חרדית למהדרין.

את לא צריכה להאמין לי, פשוט תראי עדויות של חיילים משם.

ובחרו ברטוריקה עניינית, מכבדת מההתחלה ועד הסוף, עם חתירה לדיבור ענייני ורצון להימנע מהתנגשות, עם עשרות התגמשויות, פנייה לשכל הישר הפשוט ביותר, גם מול הכפשות ושיח מאוד קיצוני מזלזל ונוקשה מצד הרב

או לרב ש:

- מזהה את מדינת ישראל כרעה מיסודה ומעדיף את הבריטים על פניה

- שמעדיף שילדיו ימותו ע"י ערבי ולא יהיו חילונים

- שאוטם את השכל שלו מלחשוב על כל היתכנות לגיוס חרדים לצבא ואומר שזה לעולם לא יעבוד בשום אפשרות

- שאדיש לגורלם של המגינים בפועל על המדינה ולא מתרגש ממשל האלונקה

- וכל זאת תוך כדי שהוא נתמך על ידי המדינה, נתרם ולא תורם, משעבד ולא משועבד?

מה אומר ומה אגיד, אמנם אחים לנזק הם מגמתיים ובעייתיים ואולי אפילו זדוניים, אבל כוונתם רצויה, גם אם הדרך שלהם בולשביקית....

הרב לעומת זאת מגלם עמדה שקשה מאוד מאוד לסנגר עליה. 

אבל הסיקריקים החילונים באו לדבר עם הסיקריקים החרדים באצטלה שלא מצליחה לכסות את הערווה של עצמה. "נשק לאחים" באו לנסות לנהל "הסכם חודייביה", הא ותו לא. הם לא רוצים חרדים, הם לא רוצים דמוקרטיה, והם לא רוצים דת או לאום. הם רוצים כלים שיאפשרו להם לשלוט ולהשליט את המחשבה הקומוניסטית מחדש על מדינת ישראל.

הדיון היה מכובד רק מצידם ולא מצד הרב... זה מורכב, גם הרב דיבר בצורה "מכובדת" אבל אטומה ואדישה (=בלתי מכבדת)

אני מודע היטב לטהרת הכוונות של מוטיבצית האחדות של המחנה הליברלי הפרו גיוס, ויודע שהם לא רוצים את החרדים בצבא אלא רוצים את החרדים בלתי חרדיים בצבא. ואני גם מכבד את החשדנות הצינית החשדנית החרדית

ויחד עם זאת אחים לנשק כשרים יותר מאשר הרב בדיבייט הנ"ל (*הוא יותר צדיק ומקיים הלכה מהם והם באים הוגנים יותר ממנו בדיון)

רק בהעמדת פנים ורק להשיג את מבוקשם, הרב הסביר את עצמו. זהו יקבלו טוב לא יקבלו גם טוב.

מה שווה כל העמדת פנים אם באמת הם לא מתכוונים לזה?

אני לא קונה את זה שבגלל שבן אדם מדבר יפה אז לא משנה מה הכוונות האמיתיות שלו.

איך הם הוגנים? אני לא מבינה. 

או אנשים שחושבים שהם היחידים שצודקים ולכן דורסים על הדרך אנשים אחרים?

ליבם מלא כוונות זדון, או שכוונתם רצויה ודעותיהם אוויליות?

ועדיין, למה הרב (שמייצג בצורה די קלאסית את התודעה של הציבור החרדי) לא מוכן לפתח דיפלומטיה פתוחה או ישרה יותר. הבונקריות הזאת לא קלה לעיכול

למה בכלל הקיצוניים של אחים לנשק באו רק לרב הקיצוני של הפלג הירושלמי? למה בדיוק הם הגיעו דווקא לפלג הזניח הזה, ואיך הם בכלל הגיעו לרב כל כך לא משמעותי מבחינה ציבורית?

זה די שקוף, שלשני הצדדים מאוד שווה לתחזק זה את זה, ולכן הם נפגשים כדי להראות שאין סיכוי לגיוס וככה כל אחד מהם יוכל להמשיך לקבל תזרים מהספטנסרים שלו.

זה עוד לפני השאלה מה נאמר בפגישה, אם זה בכלל משנה משהו.

לא מכיר אותם, אבל היו כמה פגישות של אחים לנשק עם רבנים דת"ל

איך הם יכולים לדבר על האמונה בשביל החרדים אם הם לא מבינים מה זה אומר?

שמעת מה אמר התלמיד לקראת סוף הסרטון? ה7 לאוקטובר והצורך הצבאי אינו מה שגרם להם לדרוש את החרדים בצבא, גם כשלא היה צריך חיילים עדיין הם נלחמו על זה. זה לא בגלל צורך אמיתי.

טוב אין מה לומר אני משוחדת קצת כי אני בדעה כמו הרב ויש לי סלידה מהחברה שבאו לפניו, אם הייתי במקומו הייתי מדברת יותר חמור.

בסוף הוא אמר את האמת, הוא ענה לשאלות שלהם, הם רוצים להגיע להסכמה אבל אין אפשרות כזאת, הרב לא ימציא אפשרות רק כדי להיות נחמד בעיניהם, אם אין אז אין. זאת התשובה שלו, הוא חזר על זה כמה פעמים והסביר כמו שביקשו, הם בחוצפתם אומרו שהם לא מוכנים לקבל את זה בתור תשובה, ועוד באים אליו בטענה שהוא לא אחראי שלא אומר לציבור שלו לפעול, אין מה לעשות יש כאן שתי תפיסות שונות לחלוטין, אין נקודת השקה.

לא הבנתי איפה ראית שהרב היה לא מכובד, בגלל שאמר שחילוניות זה תת רמה אצלם? הם שאלו למה חילוניות יותר גרוע ממוות והוא ענה. וזה נכון גם מה שאמר שאצל החילונים הדתיים הם מפגרים, ומרגישים התנשאות וכאילו רק הם צודקים, והאמת אצלם. 

אני לא מזוהה עם תנועת אחים לנשק אבל במהלך השיחה צודדתי בהם בעיקר בגלל ההוגנות בשיח. הרגשתי שהמוטיבציה להידברות היתה יותר כנה מהצד שלהם ושהעמדה המתגוננת של הרב שאומרת: "לא תהיה שום צורה של שיתוף פעולה ואין לכם מה לטרוח" היא עמדה מרגיזה / מתישה / מבאסת... הוא עושה הורדת ערך מטורפת לחילונים (* חצי קשור לכאן - תהיתי האם הוא עוצם עיניים/ משפיל מבט בגלל שאסור להביט בפניו של עז פנים, כלומר בפניהם).

אני מסכים עם זה שאחים לנשק בעייתיים וגם מסכים שהתקשורת בישראל עשתה דה-הומניזציה מטורף לחרדים ושיש שמחה לאיד על הצרות שלהם בקרב תומכי המדינה (ציונות דתית, חילונית) והשמאל...

אבל הסרטון הזה דווקא מתקף את הסיבה המוצדקת לקושי בציבור מול המנטליות החרדית, העקשנית, המתחפרת, הבלתי מוכנה לשיח בוגר, הבלתי מוכנה לשום צורה של חשיבה מחודשת.

אגיד יותר מזה - לדעתי אילו הרב היה מוכן להידברות על תנאים מגוחכים של צבא: "רמטכ"ל חרדי ירא שמיים, בסיסים נפרדים, הכשרות נפרדות, רובים נפרדים, הכל נפרד" - זה היה יותר טוב מאשר העקשנות: אי אפשר, לא יכול, בשום מצב, אין סיכוי. *העמדה* האדישה מרגיזה, לא הטענה...

- השאלה שהכי מציקה לי היא טענה שאמר הגרי"ז סולובייצ'יק לנטורי קרתא:

"האם ברוסיה הייתם מעיזים להפגין נגד השלטון? הלא הייתם חוששים לחייכם! מדוע אם כן כאן, בארץ ישראל, אתם מפגינים נגד הציונים?... אם כן, בסתר לבכם גם אתם נתפסתם לציונות!"

(זו טענה רדיקלית)

הכל מתחיל ונגמר בכך שנוח להיות חרדי. אמנן כועסים עליך בציבוריות ההמונית, אבל אתה יכול לחיות את חייך ויש לך הקלות כי אתה לא משתתף. להפך - אתה תפגין ותיאבק על זכויותיך כמה שצריך... אבל אתה לא צריך לעשות שום דבר, נוח לך שדברים ילכו וישתבשו, לא אכפת לך מיהודים שנהרגים בשדה הקרב, להכל יש לך תשובות, אתה משלב ידיים מסתגר ושולח נציגי ציבור להשיג קומבינות עבורך מממשלה שתתן ותתן. זו התנהגות צינית...

אני לא טוען שלא טוב להיות חרדי ולא יודע מי צודק. אולי באמת כל מי שלא חרדי הוא טועה. אבל הרגשתי בשיחה שהיתה שם עמדה לא ישרה... והרגשתי שההימנעות מהידברות היא לא מכבדת. ואני חושב שחרדי עם יושרה פנימית צריך לבקש אישור להתנתק מהמדינה ומשירותיה לגמרי, בלי שום עזרה או מימון. אם את זה הם היו צועקים יחד עם "נמות ולא נתגייס" אז ניחא, זה היה ישר...

לא היתה עמדה מתגוננת. זה פשוט שוני כל כך עצום בין שתי הגישות, שאין באמת שום נקודת השקה.

הם המראיינים מסכימים, ולו במשהו, עם ההשקפה החרדית? כלומר, היהודית? הם באמת רצו

שיקבלו את עמדתם ודעתם. הרב עמד על דעתו, ואני מסכימה לגמרי, שאם הצבא אינו כמו הצבא

בימי דוד המלך, אין ליהודי שמור מה לעשות שם. אולי באמת כמו שאמרו כאן, היחידה החרדית באמת

שמורה מאוד, לא יודעת...

הרב אמר את דעתו מבלי ללכת סחור סחור. הטיח את זה בפנים בלי התחכמות, התיפיפות וחנופה..

הוא, והלוואי כולנו היינו כך, לא פוסח על שני סעיפים. הוא לא עומד עם רגל אחת בחילוניות

ובשנייה, בחרדיות. זה לא יכול ללכת יחד. לעולם לא. איך אמר אליהו הנביא בהר תבור

(אני לא טועה, נכון?).

ובינינו, האם לא היינו מעדיפים לההרג על קידוש השם מאשר לראות את ילדינו עוברים

לצד השני, החילוני?

הוא פשוט אמר את דעתו ללא כחל ושרק.

אני לא הייתי מעזה להתבטא כך, למרות שאני די חושבת כמוהו, כי אולי לא היה נעים

לי להעליב אותם וכו', אבל הוא לא חשש.

אני לא מכירה את האידיאולוגיה (?) שלהם אבל מתארת לעצמי שהיא מאוד מאוד

אנטי יהודית ולוחמנית.

אנחנו פשוט .... התרגלנו לחילוניות; כי היא מסביבנו, בכל מקום, מאוד קרובה. אז

ההתרגלות הזו, נושאת בחובה סכנות. קצת, קצת, לחשוב כמותם.

לא כך?

צריך ללמד עליהם זכות וכן, גם להתפלל עליהם. על כל עם ישראל.

אומרים שמשיח קרוב. הלוואי. כי רק הוא יצליח לאחד את עם  וליישר את ההידורים.

שבוע טוב. 

לולאי יהודים שנלחמים בשיניים ובצפורניים על האידישייט, על עולם התורה 

המצב במדינה הזו היה הרבה יותר גרוע. הרבה יותר. מי יודע אם לא היינו

יוצאים שוב לגלות.

זו התרומה הכי גדולה. לא?

כמה מקבלים האוניבסיטאיות ושאר המוסדות (המשחקים בקוביה למשל....)

וכמה מקבל אברך עם משפחה ברוכה?

בדקתם?

או שאמצעי התקשורת מוצאים מסילות גם  ללבבכם, לבבנו...למרבה הצער.

אולי הם הנושאים בנטל? בנטל האמיתי?

למה שהחילונים לא יטו שכם וישאו גם הם, בנטל? ואיך בעצם הם יעשו

זאת כשהם כל כך מושפעים מהתקשורת?

הוא אמר שמבחינתו היה עדיף שהמנדט יישאר פה. כלומר שלא תהיה מדינה ושכן תהיה גלות

כשחיפשתי קצת היום ראיתי שהוא באמת נגד שמוסדות תורניים יקבלו כסף מהמדינה? אז הוא מציג עמדה ישרה ועקבית, שאני לא חושב שאת מזדהה איתה (למשל, ברמת האכפתיות לעם ישראל שאינו שומר תורה ומצוות)

וזה בסדר גמור, לא? להגיד "הוא רב חשוב וחכם מאוד, ובכל זאת הלב שלי לא נותן לי להזדהות עם הדברים שהוא אומר ועם הדרך שלו"

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍