ואין צורך להתגונן כל הזמן במקום לקחת לתשומת הלב ולהשתפר.
אין פיקוח, כל אחד בונה איך שבא לו, סוגר מרפסת, הופך מרפסת למחסן, אין כמעט שום אכיפה על זריקת זבל ברחובות או הנחת זבל מחוץ לפח האשפה, אין כל כך חינוך לזה.
גם הבנייה היא פרקטית בלבד, קוביות אפורות.
מהסיבה הפשוטה שאנחנו מדינה הישרדותית עם אנשים עם ראש השרדותי שחוץ מפשוט להישאר בחיים, כל יופי, אסתטיקה, אומנות, נחשב כמיותר.
בחלק נרחב ממדינות בעולם יש פיקוח על התאמה של האדריכלות לסגנון הבנייה, על הפרדת פחים, הגבלת יצור האשפה,
חובה לשמור על אסתטיקה במרפסות והחלונות שפונים אל הרחוב עד כדי חישוב מיקום המזגן שלא יפנה אל הרחוב וצבע וילונות אחיד.
לא חייב להגיע עד לשם אבל חלקים גדולים במדינה נראים לא טוב וחבל, זה לא מכבד את הארץ.
האדם הפרטי לא רואה דאגה לאסתטיקה החיצונית , כל אחד דואג לבית שלו ומחוץ לדלת, משאירים את הזבל.
נכנסו למדינה הזאת תוך כדי לחימה, תקתקו כבישים ובניה כצורך מידיי הישרדותי, והמשכנו ככה כמעט 80 שנה.