אם זה מקום שיש אנשים שלא מוכנים לעצור אז כן זה חוצפה.

ובזמן האחרון חטפתי פעמיים צעקות מנהגים.

בס"ד

"ונישמרתם לנפשותיכם" , נוסעת לרוב באוטובוסים, אבל רק אם אין ברירה כמו למשל,  כשהרגע האוטובוס ברח לך ואין לך איך לשוב ליישוב אלא רק כעבור שעה - שעתיים,

רק בלית ברירה מנסה לעצור, עומדת איפה שמותר בלבד, מסמנת ביפה ביד ובדרך כלל עומדת עם שלט לאן צריכה בדיוק. זה ממש עוזר.

וכשעוצרים לי אני כמובן מתנהגת הכי בשקט ובנימוס ומקשיבה להוראות הנהג אם צריך. הוא הרי בעל הרכב וסך הכל עושה מצווה. לא חייב לי דבר.

וכשיורדת כמובן שמודה לו על הטרמפ'. לומר תודה לא עולה שקל.

ואת שניהם עושים.

הייתי על טרמפ מאזור באר שבע עד הגוש וירדתי בקריה.

נראה לי קצת מוזר להתעצבן על דברים כאלה, גם בתור נהג.

דווקא בקריה זה מרגיז למי שממהר, כי זה לאבד תנופה,
להיתקע מאחורי כל המשאיות שעקפת
ולהיכנס במיוחד.
כשאני עוצרת (בקריה או בירושלים)
אני שואלת- זה בסדר שאני ארד בגוש/בקריה/ וכו'

כשאני ממהרת לא מתאים לי לעצור, גם אם זה ל3 דקות 
כשאני בנחת אני אומרת לקרית ארבע גם כשאני ממשיכה

התנהגות שכזו היא זו שגורמת לאנשים לא לעצור לטרמפיסטים
זכותו של אדם להחליט איזה חסד הוא עושה ועד כמה
מי שטרמפיסט לא מבין מה זה להיות אדם שמסיע טרמפיסטים-
(שמדברים בטלפון בקולי קולות,
מתווכחים 3 דקות מי היה קודם,

שלוקח שאכטה אחרונה מהסיגריה כדי לא לעלות איתה- אבל אני לא נושמת כל הנהיגה,
מבקשים 3 עצירות בדרך- "כן, יש לך מקום לעצור לי פה אם אתה יורד לכבודי במחלף"
ועוד ועוד)
לפעמים העלאה טרמפיסטים דורשת מאמץ- 
כמו כשיוצאים סוף סוף יחד ועוצרים באמצע שיחה זוגית חשובה כדי להעלות מישהו
או כמו טרמפיסט יקר, שירד ויחד איתו הפיל את המתנה היפה שבעלי קנה לי לחג

או כמו ידית של דלת שנשברה

הנוהג שבעולם- אדם עצר- זה חסד.
תתנהג כאורח. 
לעולם אין עודף נימוסין.
 

האמצע נכון וראי להכיר טובה .

עם הסוף אני במחלוקת-כשאני עושה למישהו חסד אני רוצה שירגיש בנוח ולא בנימוס יתר(מלשון מיותר)

אמרתי כטרמפיסטית
אין עודף נימוס.
כשאני נהגת אני מאפשרת לנוסעים כל מיני

אבל כטרמפיסט צריך עודף רגישות בעיני.

אתה לא עושה לו דווקא וממשיך לנסוע

אתה עוצר לא כי מתאים לך אלא כי "אנסו" אותך לדבר.
לרוב הנהגים יהיה לא נעים להמשיך לנסוע.

לא מצדיקה צעקות בשום אופן.

אז עונים בשאלה-
אפשר עד קרית ארבע?
כן- עולים
לא- לא.
 

כך אני נוהגת.

אתה יוצא מנקודת הנחה שהוא אומר כיוון כללי.

אחד עומד בצומת באר שבע ועוצר טרמפים לכיוון דגניה:

עוצר נהג: אני מגיע לדגניה.

טרמפיסט: דגניה א' או ב'?

נהג: דגניה א'.

טרמפיסט: תודה, אני אסתדר..

(סתם הרגשתי צורך לספר גירסה שאני מכיר )

שאלתי בנימוס אם הוא יכול לעצור לי.

הוא יכל להגיד לא, נראה לי שהייתי מקבל את זה יותר בהבנה מצעקות שאני חצוף.

ומספיק סבלן שאם לא מתאים לרדת במקום שמתאים אפילו אם זה בעוד כמה מטרים

כמו אותו אחד ש"כן אין לי בעיה בכלל" ואז "רגע, אין פה איפה לעצור" וממשיך עד המחסום הבא.. היה לי יותר קרוב לא לעלות איתו בכלל..

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה