אם זה מקום שיש אנשים שלא מוכנים לעצור אז כן זה חוצפה.

ובזמן האחרון חטפתי פעמיים צעקות מנהגים.

בס"ד

"ונישמרתם לנפשותיכם" , נוסעת לרוב באוטובוסים, אבל רק אם אין ברירה כמו למשל,  כשהרגע האוטובוס ברח לך ואין לך איך לשוב ליישוב אלא רק כעבור שעה - שעתיים,

רק בלית ברירה מנסה לעצור, עומדת איפה שמותר בלבד, מסמנת ביפה ביד ובדרך כלל עומדת עם שלט לאן צריכה בדיוק. זה ממש עוזר.

וכשעוצרים לי אני כמובן מתנהגת הכי בשקט ובנימוס ומקשיבה להוראות הנהג אם צריך. הוא הרי בעל הרכב וסך הכל עושה מצווה. לא חייב לי דבר.

וכשיורדת כמובן שמודה לו על הטרמפ'. לומר תודה לא עולה שקל.

ואת שניהם עושים.

הייתי על טרמפ מאזור באר שבע עד הגוש וירדתי בקריה.

נראה לי קצת מוזר להתעצבן על דברים כאלה, גם בתור נהג.

דווקא בקריה זה מרגיז למי שממהר, כי זה לאבד תנופה,
להיתקע מאחורי כל המשאיות שעקפת
ולהיכנס במיוחד.
כשאני עוצרת (בקריה או בירושלים)
אני שואלת- זה בסדר שאני ארד בגוש/בקריה/ וכו'

כשאני ממהרת לא מתאים לי לעצור, גם אם זה ל3 דקות 
כשאני בנחת אני אומרת לקרית ארבע גם כשאני ממשיכה

התנהגות שכזו היא זו שגורמת לאנשים לא לעצור לטרמפיסטים
זכותו של אדם להחליט איזה חסד הוא עושה ועד כמה
מי שטרמפיסט לא מבין מה זה להיות אדם שמסיע טרמפיסטים-
(שמדברים בטלפון בקולי קולות,
מתווכחים 3 דקות מי היה קודם,

שלוקח שאכטה אחרונה מהסיגריה כדי לא לעלות איתה- אבל אני לא נושמת כל הנהיגה,
מבקשים 3 עצירות בדרך- "כן, יש לך מקום לעצור לי פה אם אתה יורד לכבודי במחלף"
ועוד ועוד)
לפעמים העלאה טרמפיסטים דורשת מאמץ- 
כמו כשיוצאים סוף סוף יחד ועוצרים באמצע שיחה זוגית חשובה כדי להעלות מישהו
או כמו טרמפיסט יקר, שירד ויחד איתו הפיל את המתנה היפה שבעלי קנה לי לחג

או כמו ידית של דלת שנשברה

הנוהג שבעולם- אדם עצר- זה חסד.
תתנהג כאורח. 
לעולם אין עודף נימוסין.
 

האמצע נכון וראי להכיר טובה .

עם הסוף אני במחלוקת-כשאני עושה למישהו חסד אני רוצה שירגיש בנוח ולא בנימוס יתר(מלשון מיותר)

אמרתי כטרמפיסטית
אין עודף נימוס.
כשאני נהגת אני מאפשרת לנוסעים כל מיני

אבל כטרמפיסט צריך עודף רגישות בעיני.

אתה לא עושה לו דווקא וממשיך לנסוע

אתה עוצר לא כי מתאים לך אלא כי "אנסו" אותך לדבר.
לרוב הנהגים יהיה לא נעים להמשיך לנסוע.

לא מצדיקה צעקות בשום אופן.

אז עונים בשאלה-
אפשר עד קרית ארבע?
כן- עולים
לא- לא.
 

כך אני נוהגת.

אתה יוצא מנקודת הנחה שהוא אומר כיוון כללי.

אחד עומד בצומת באר שבע ועוצר טרמפים לכיוון דגניה:

עוצר נהג: אני מגיע לדגניה.

טרמפיסט: דגניה א' או ב'?

נהג: דגניה א'.

טרמפיסט: תודה, אני אסתדר..

(סתם הרגשתי צורך לספר גירסה שאני מכיר )

שאלתי בנימוס אם הוא יכול לעצור לי.

הוא יכל להגיד לא, נראה לי שהייתי מקבל את זה יותר בהבנה מצעקות שאני חצוף.

ומספיק סבלן שאם לא מתאים לרדת במקום שמתאים אפילו אם זה בעוד כמה מטרים

כמו אותו אחד ש"כן אין לי בעיה בכלל" ואז "רגע, אין פה איפה לעצור" וממשיך עד המחסום הבא.. היה לי יותר קרוב לא לעלות איתו בכלל..

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד